Monday, October 29, 2007

Sarah Shamma – A Portrait of a Syrian woman painter

During recent years, particularly since the year of 2000, Syria is trying to present to the world an image of country which is peace loving and culture and art advocate. In this perspective, Syrian artists are receiving government encouragement and aid as long as they are keeping in line with the political standards of the Alawi regime, as it was designed since Hafez Al Assad took the control in 1970. The Syrian regime doesn't see any contradiction between the new image which it is trying to nurture and between the tight imposing on internet websites or the imprisonment of intellectuals due to minor reasons.

In non-religious Syria it is allowed to show almost anything- as long as the element on display isn't offending the public directly. In order to preserve that law, there is a set of rules that organizes the public behavior according to the values that are customary in a traditional society. There for, there is a set of defined rules that are set to find the right balance between the non-religion views of the government and the society which is mostly religious, due to the religion strength which exist in Syria in one way or another, as a result of that, the government needs to find the path between these two opposite trends.

For example, the Syrian regimes have cast a boycott on the
Lebanese female singer Haifa Wehby (an article was published about her in Omedia magazine in March, 2007), in claim that she represent a tasteless provocative image, which contradict the public morals. (For some of the Arab public, Wehby belongs to the group of "naked singers" that are excommunicated due to their revealing outfits). On the other hand, Syrian painters are allowed to show their work in galleries in Syria and around the world, even if their work show defined erotic images. It is appropriate to mention that in many liberal countries people still argues about the difference between art and something that inspires sexual urges.

Image transformation
For many Syrians, mainly from the intellectual elite, dealing with the strict and tough image their country has around the world is difficult. An expression of that fact was given in an interview with
Yassir Sadek from Damascus which was published in Omedia magazine in October 2006. Many Syrians are trying to nurture a new and clean regarding their country, using art, sport, economics, communication, academics and international conventions which are taking place in Syria from time to time. It is most likely that the government itself is trying to nurture these new trends as long as the participants know the rules of the game and follow it. For example, the Syrian ambassador in the US, Dr. Imad Moustapha, has a personal online blog where he describes his diplomatic work and the Syria's culture life. Working aside him is his vigorous wife, Dr. Rafif Al-Sayed Moustapha, who recently gave birth to a new daughter. The blog runs in a professional and esthetic manner, due to the fact that the ambassador formally acted as the dean of the faculty of information technology in the University of Damascus. The ambassador's wife received a degree in Computer Science in one of the British Universities. The couple is trying to present Syria's cultural face to the American public with the help of the Syrian community in the US, which contains about half a million people. As art lovers, the couples give special attention to the community of Syrian painters and artists and are trying to promote their work in the US.

In recent years, a lively community of Syrian painters is getting recognized and appreciated by the young Arabic public and by other followers in the west. These painters are showing in galleries all over the Arab world and are invited to show their work globally. Some of them are winning international awards and are given a variety of compliments in the Arab and international media. Among the appraised Syrian painters, one can mention Omar Hamadi, Issa Ba'ajano, Hana Al-Haik, Fatah Modaras, Hadi Toron, the late Louie Kially, Asma Fyumi, Ahamad Ellias, A'san Nana, Isam Darwish and others. In the last few years,
painter Sarah Shamma attracts a great attention, mostly among the younger generation, who identifies with her personal and innovative style.

A fan of Bob Dylan
Sarah Shamma, 32, began painting when she was 4 yrs old. Her unique talent led the way to the Arts academy in Damascus, where she began studying when she was 7 yrs old in the children's workshop. By the age of 20 she finished her studies in the academy and in the age of 23 she received a degree in Art from the University of Damascus. She taught for three years in the Arts academy, where she began her career in a younger age. According to Shamma, she is a full time painter. She is considered one of the most successful painters, due to the fact that her paintings are being sold without any difficulties. Therefore she doesn't have to look for sponsors or to court galleries in order to show her art. Various places in Syria, such as the national museum of Syria, the British embassy and the centre for Spanish culture, show her work on regular basis. Many praising articles about Shamma are being published in the Arab press, since 1999, even on an international level.


A magazine from Kuwait claimed that Shamma is one of the most important painters in the Arab world. A Jordanian newspaper described the excitement of the visitors in one of her shows, which recently took place in Jordan. A newspaper from Lebanon named Shamma is the "Diva of the world of painting". Her works were shown in Spain, Holland, Austria, United States and Canada. In 2008, she is planning to show her work in China.

She is a huge fan of Bob Dylan, and as a symbol to her love for the singer and his songs she painted more than 50 portraits of Dylan, some of them were shown in Syria and in other parts the Arab world. Apart from her love to Dylan's music, she also a huge fan of Sufian music and she admire the dance of the Darwishians, known for its unique style. She gave tribute to the dance and the dancers by capturing them in painting which were shown all over the world and got massive attention. Shamma likes to play the guitar for her enjoyment and to the enjoyment of her family and friends, she represent a new generation of young people (especially young women), that are breaking the habits of the old generation and that have the individual carriage, that steps outside of the traditional and social frames.

Surreal individual style
Sarah shamma usually paints using oil on canvas, in different sizes which in many times reach the size of a meter and a half and more. The color red is dominating many of her paintings. In them, she put the individual in the centre in many absurd and surreal situations. In some of the work it is hard to establish whether it is a painting or a photo, as she has the talent of preciseness, a fact which gives her paintings a visual strength and impact. The Arab society is going through big changes which are expressed in the position of the individual in the society and especially regarding women's position in the society, which is on the way to change. Example to this fact can be found in Shamma's paintings. Sarah Shamma prefers to paint portraits in a variety of situations- an old and wrinkly woman, a farmer with the traditional Kafiya, a sensitive child, a man sitting of a sofa- he's either in despair or is contemplative, and woman is many situations, looking at themselves or looking straight at the viewer with heart felt message. Most of these paintings are portraits of the painter herself in various situations; you can almost say the subject in the paintings reflects self-love and obsession.

However, it is her own unique way of presenting a "woman" and "femininity" in different situations as a mirror to the traditional conceptions or as a way to react against them. In one painting, it is a woman with a face which is half wipe out, inside a large vase which is made of glass, and in a different painting it is a woman in front of a glass obstacle, facing the viewer. In one of the interviews she responded: "if I could explain myself using words, I wouldn't be a painter". In this clever way, she removed the responsibility for the verbal explanations regarding her paintings. In this indirect way, she gave great credit to the viewer so that he can see her work independently, according to his personal understanding and conception. And it might be for that reason, that she receives this great attention and loving responses around the world.
==
By: Dr. Yohai Sela

Monday, October 22, 2007

עימאד מוסטפה - שגריר סוריה בארה"ב

במאמר שכתבתי בשם "שרה שמא – דיוקנה של ציירת סורית", הזכרתי גם את שמו של ד"ר עימאד מוסטפה, שגריר סוריה בארה"ב. במאמר ציינתי כי השגריר מנהל בלוג אישי בו הוא מתאר את עבודתו הדיפלומטית לצד תיאורים על חיי התרבות בסוריה. לאחר פרסום המאמר במגזין "אומדיה", סוכנות הידיעות AP הפיצה כתבה נרחבת על הבלוג של השגריר וראיון עמו שהתפרסם בעשרות עיתונים ואתרים ברחבי העולם. לאחרונה השגריר העניק ראיון לעיתון האמריקאי "דאלאס מורנינג ניוז" בו הוא מציין את הגירסא הרשמית של סוריה בנושאים אחדים העומדים על הפרק. להלן הראיון המלא כפי שהוא הופיע בשפה האנגלית.


Imad Moustapha: Give Syria a place at the table

U.S. and Israel are trying to marginalize Syria's role in the peace process
08:42 AM CDT on Saturday, October 20, 2007
Excerpts of an editorial board interview with Syrian Ambassador Imad Moustapha, who addressed the World Affairs Council of Dallas/Fort Worth on Tuesday.

Imad Moustapha said officials at the peace conference planned next month are inviting Syria as part of the group that contains Yemen and Oman. 'We are a key player, a major player,' he said. 'And here we're supposed to be just like Yemen or Oman as ... observers?'

Will Syria be participating in the peace conference the Bush administration is convening in Annapolis, Md., next month?

Syria is part and parcel of the Arab-Israeli conflict. We are a major player. Israel is occupying part of Syria. In the last 10 years, [previous U.S. administrations] consumed a lot of effort and energy trying to broker a Syrian-Israeli peace agreement. And we were on the verge of a peace agreement. It didn't materialize, but that does not mean that we should give up hope.

It's much easier to achieve peace between the Syrians and Israelis than with the Palestinians and Israelis, where the issues are more complex, more emotional. The extraordinary thing [today] is, the United States doesn't talk to us at all. They are having this peace conference, and we heard from the media that Syria would be invited as part of this group that contains Yemen, Oman. ... We are a key player, a major player. And here we're supposed to be just like Yemen or Oman as ... observers?

Our understanding is that the invitation will be extended to Syria only two or three days prior to the conference, so that we will say: "Sorry guys, this is not serious. We will not attend." And then the administration will say: "See? Syria is a spoiler." ... Our position is the following: If the Golan, which is the occupied part of Syria, will not be in the discussion, then definitely we will not attend.

We don't know why Israel launched an air strike on Syria on Sept. 6, but we assume they had some justification. If you were in Israel's shoes, could you understand why they wouldn't want you at the negotiating table?

We believe in Syria that the only way forward is to reach a peace agreement with the Israelis. We are realists. We do understand that the Israelis enjoy military superiority compared to the Syrian capabilities. ... We also understand that the Israelis know very well that, despite their sheer military superiority, they cannot impose on us forever their policies of occupation. ...

The Israelis know very well, and the United States knows absolutely well, that there is no Syrian nuclear program whatsoever. It's an absolutely blatant lie. And it's not like they think we have but they're not sure. They know. Let me be clear about it: Syria has never, ever contemplated acquiring nuclear technology. We are not contemplating it today. We are not contemplating doing this in the future – neither for military nor for civilian purposes.

Then what did Israel attack?

Israel attacked a military installation in Syria. This is not unprecedented in the history of the Arab-Israeli conflict. ... It's easy for Syria right now to launch a missile against an Israeli target. But where this will lead to – another destructive war in our region similar to what happened last summer in Lebanon? ... What did this [Lebanon] attack lead to? Nowhere. Israel attacked Syria a month ago. What did this lead to? They did not destroy our military capability. It served domestic reasons in Israel, and it served some special, narrow-minded agendas here in the United States.

How does it serve Israel's agenda to keep this quiet? Israel hasn't said a word about this attack.

Israel didn't say anything, but this suited Israel very well, because suddenly ... everybody in the United States is discussing this "Syrian nuclear program." Everybody – particularly The New York Times – every two or three days they have a new article about the Syrian nuclear program. And we are flabbergasted in Syria. I have written three letters to The New York Times telling them: Have you forgotten what you have done prior to the Iraq war, when you published all the fallout stories about the Iraqi WMDs? Don't you realize that you're being "Judith Millered" for the second time within five years?

I'm trying to tell The New York Times: Look, be careful. Can't you see that you are being led into extremely dangerous territory? You are accusing a country of doing something it has not even contemplated doing – based on nothing. Based on leaks from Israeli agents who are very happy playing this game.

What was attacked, and what was the damage? Were there any deaths?

Minor damage. The military significance of it was minor. ... Nobody died. None. It was a military warehouse. ... All I'm saying is that every story that has to do with a Syrian nuclear program is an absolutely false story, full stop. Nothing whatsoever that Syria is doing has to do with nuclear technology for reasons that are simple for anyone to analyze: We are realists. We understand that if Syria even contemplated nuclear technology, then the gates of hell would open on us.

==
מאת: ד"ר יוחאי סלע, "עימאד מוסטפה – שגריר סוריה בארה"ב", 22 באוקטובר 2007, The Mideast Forum.

Saturday, October 13, 2007

המוסד הישראלי, והבזאר המזרח-תיכוני

ב-12 באוקטובר 2007 פורסמה כתבה קצרה בעיתון ידיעות אחרונות בה צוטט גורם הערכה בכיר במוסד הישראלי בנוגע לכוונותיו (העכשוויות) של הנשיא הסורי בשאר אל-אסד. על-פי הערכתו החדשה של המוסד, "נשיא סוריה בשאר אל-אסד מעוניין ברצינות להגיע לשלום עם ישראל בתמורה לנסיגה מלאה מרמת הגולן. אולם אם עד 2009 לא תחול התקדמות במו"מ, תיזום סוריה התגרויות צבאיות נגד ישראל מהגולן הסורי". על-פי הערכתו של הבכיר במוסד, לישראל יש "חלון הזדמנויות" של שנתיים לכל היותר כדי להגיע להסדר-מדיני עם סוריה של בשאר אל-אסד.

חשוב להזכיר, כי בעקבות התדמית הרעועה שנוצרה לישראל בשבועות הראשונים לאחר מלחמת לבנון השניה, גורמים מדיניים בכירים היו מוכנים לוותר מייד על רמת-הגולן בשל החשש ממלחמה עם סוריה. ההתנהלות ההיסטרית של ישראל באותם ימים הגבירה את הביטחון-העצמי של סוריה שהשתעשעה ברעיון של
פתיחת עימות צבאי כלשהו עם ישראל כדי לשפר את מעמדה האזורי לקראת משא-ומתן מדיני עם ארה"ב בעיקר בשאלת לבנון (ולא רק בשאלת רמת-הגולן). לאחר ההתקפה הישראלית ב-6 בספטמבר 2007, בידיה של סוריה לא נותרה אלא הברירה הזולה ביותר, דהיינו שליחת מסרים מאיימים עתידיים לחיקה של ישראל באמצעות גורמים מתווכים בעלי-עניין.

על-מנת להבהיר את התמונה ככל שניתן, יש צורך לבחון היבטים נוספים הקשורים בעקיפין להערכתו החדשה של המוסד הישראלי - תמונה, שבה לכל השחקנים האזוריים יש אינטרסים לאומיים מובהקים, אך התשלום חל על ישראל בלבד, תמיד, מתוך הרגל מגונה.

טורקיה וישראל, והבזאר המזרח-תיכוני
לטורקיה וישראל יש יחסים מיוחדים המושתתים על אינטרסים אזוריים משותפים - כך יצהירו רבים מאלה העוקבים בהתמדה אחרי מערכת-היחסים ההדוקה בין שתי המדינות שהתפתחה לאורך השנים האחרונות. הסחר בין שתי המדינות עומד כיום על כ-2.5 מיליארד דולר, וישראל נחשבת לאחת מספקיות הנשק העיקריות של טורקיה. אם על פני השטח המדיני יש חילוקי-דעות בנושאים מסויימים, אין לכך הד פומבי נרחב בנוגע ליחסים הצבאיים בין שתי המדינות. לצבא טורקיה יש אג'נדה משלו העומדת, לעיתים, בסתירה לאג'נדה המדינית של הדרג הפוליטי הנבחר. הנתק בין הצבא לבין הדרג הפוליטי בטורקיה נראה בעיניים זרות כדבר שאינו טבעי, עד כי העיתונות הערבית טענה, פעמים אחדות, כי ספק רב המנהיגות הפוליטית בטורקיה יודעת מה באמת מתחולל בצבא הטורקי. סביר להניח שהדברים האלה נאמרו גם בשל הקרבה האינטימית בין ישראל לטורקיה הנוגעת לעניינים אסטרטגיים אזוריים שהשתיקה יפה להם - כך לפי התקשורת הערבית החשדנית. גישה זו התחזקה מאוד לאור הפרסומים הרבים הנוגעים
להפצצה הישראלית במחוז דיר אל-זור ב-6 בספטמבר 2007. על-מנת להגביר עוד יותר את "החשדנות" הערבית הקיימת ממילא, הרמטכ"ל הטורקי, גנרל יאסר בויוקניט (Büyükanıt), יערוך ביקור גומלין בישראל בעוד ימים אחדים שבמהלכו הוא יעסוק גם ברכש של ציוד צבאי ישראלי לצבא הטורקי.

שר-החוץ הטורקי והאינטרס הסורי
ב-9 באוקטובר 2007, שר החוץ הטורקי, עלי באבג'אן, ערך ביקור מדיני בישראל, וזאת לאחר גיחה קצרה לסוריה ופגישה עם הנשיא הסורי בשאר אל-אסד. סביר להניח כי בידיו של שר-החוץ הטורקי היה מסר כלשהו מפי הנשיא הסורי, שכן אסד הודה בראיון עיתונאי, שפורסם ב-11 באוקטובר 2007, כי טורקיה נטלה על עצמה תפקיד של מתווכת בין סוריה לישראל. אולם הסיבה האמיתית לבואו של שר-החוץ הטורקי לישראל היתה ניסיונה של טורקיה לגייס את ישראל, ברגע האחרון, כדי שזו שתפעיל את השפעתה במטרה למנוע מהקונגרס האמריקאי להגדיר את טבח הארמנים שנעשה בידי הטורקים במלחמת-העולם-הראשונה כ"רצח-עם" (ג'נוסייד).

ללא שום קשר לישראל, סוריה יושבת על שלושה מוקדי-סכסוך אלימים, והיא מנצלת זאת היטב לתועלתה:

א. עיראק - סוריה מהווה שער כניסה להחדרת מתאבדים לעיראק בידיעתם המלאה של השלטונות הסוריים.
ב. לבנון - ארגון חיזבאללה ממלא בעיקר אחרי הוראותיה של סוריה, למרות ההשקעה הכספית האיראנית בחיזבאללה.
ג. המיעוט הכורדי - טורקיה מנסה לשמור על יחסים תקינים עם סוריה, שכן שתי המדינות מנהלות מאבק עיקש ואכזרי נגד המיעוט הכורדי. דוברים כורדים ב"אוטונומיה הכורדית העיראקית" יודעים לספר על שיתוף פעולה הדוק בין שירותי המודיעין של טורקיה וסוריה בתוך האוטונומיה עצמה. טורקיה אינה רוצה לחזור לימי שנות ה-80 - תקופה בה המשטר הסורי של חאפז אל-אסד העניק תמיכה לוגיסטית לארגוני טרור כורדים שפעלו נגד טורקיה. החרב המתהפכת הזו מעל לראשה של טורקיה, משמשת קלף מיקוח בידיה של סוריה כלפי טורקיה בנושאים אחדים. יהיו מי שיגידו כי טורקיה מנהלת למעשה טיהור אתני נגד הכורדים בתחומה, והיא מתנגדת, כמו סוריה, להקמת מדינה כורדית עצמאית או אפילו להכרה בכורדים כמיעוט לאומי. מתוך האינטרס המשותף הזה, טורקיה ממהרת לייצג, לכאורה, את עמדותיה של סוריה מול ישראל למרות שהיא ערה לכך שהן משמשות רק הסוואה לאינטרסים האמיתיים של סוריה הנוגעים בעיקר ללבנון, לעיראק וכלפי המיעוט הכורדי.

לסוריה יש שני נושאים חשובים על סדר היום:
שליטה על לבנון ושרידותו של המשטר העלווי. באורח-פרדוקסאלי, ללא שליטה ישראלית על רמת-הגולן למשטר הסורי העלווי של משפחת אסד אין כל לגיטימציה לשלוט על 19 מיליון איש. ובכן, מה הסורים רוצים להשיג בטווח הקרוב-רחוק?

1. משא-ומתן עם ארה"ב על לבנון.
2. הכרה בינלאומית באינטרסים של סוריה בלבנון.
3. חסינות מלאה למשטר העלווי.
4. הפסקת הסיוע והתמיכה לכל ארגוני האופוזיציה הסוריים הפועלים באירופה וארה"ב.
5. השקעות כלכליות גדולות שיהוו "פיתוי הולם", לדעתה של סוריה, לחדול מקשריה עם איראן.

סביר להניח כי עיתוי הפרסום בעיתון ידיעות אחרונות, קשור גם לבואו של שר-החוץ הטורקי. אולם, סוריה מדברת על רמת-הגולן, אך כל מחשבותיה נתונים ללבנון. טורקיה יודעת זאת היטב, אך היא משחקת את המשחק הסורי המתעתע בשל האינטרס הסורי-הטורקי המשותף, שתכליתו להילחם עד חורמה בלאומיות הכורדית המתפתחת. יתרה מזאת, סוריה מאותתת לעבר ארה"ב באמצעות איומים על ישראל, כשם שטורקיה ניסתה לרמוז לישראל שאם תתקבל ההחלטה בקונגרס האמריקאי בעניין הארמני, היחסים בין טורקיה ליהודים (וישראל) עלולים להיפגע.

ישראל, בשני המקרים האלה, משמשת רק כ"כלי" באמצעותו רוצים לדוג את הדג השמן באמת. דהיינו, לא רמת-הגולן עומדת על הפרק, אלא משהו הרבה יותר גדול העולה בחשיבותו על עוד סתם שטח אדמה זעיר ובזלתי. או, במילים אחרות, "ברוכים הבאים לבזאר המזרח-תיכוני" שלתוכו נופלים גם גורמי הערכה בכירים - כאילו התעתוע של "הסכם אוסלו" מעולם לא התרחש.
=
מאת: ד"ר יוחאי סלע, "המוסד הישראלי, והבזאר המזרח-תיכוני", 13 באוקטובר 2007, The Mideast Forum.

Saturday, October 06, 2007

מתקן גרעיני או בסיס טילים סודי

כבר חודש שלם התקשורת העולמית עוסקת בהפצצה הישראלית בסוריה. לכאורה, ככל שעובר הזמן כך נחשפים יותר פרטים על האירוע שחשף את החולשה הסורית, האיראנית וגם חשף את החולשה הרוסית במידה לא מעטה. ללא כל ספק התרחש אירוע צבאי אלים בין ישראל לסוריה. סביר להניח כי ישראל לא היתה מסתכנת בהפצצה סתמית רק לכדי להעביר מסר תקיף לסוריה שתחדל מלהעביר נשק לחיזבאללה. ניתן להעריך כי על כפות-המאזניים עמדו שיקולים שהטרידו מאוד את ישראל - באם היא לא תגיב לידיעות המודיעיניות שזרמו במשך תקופה ארוכה ממחוז דיר אל-זור.

על-מנת להדגים את טווח ההשערות על האירוע, אני מציג בפניכם שתי ידיעות – מה-5 באוקטובר 2007 - המסתמכות על מקורות מהימנים ופורסמו על-ידי שני אמצעי תקשורת הזוכים ליוקרה רבה בשל אמינותם לאורך שנים רבות. הידיעה הראשונה התפרסמה ב-
Intelligence Online והובאה באדיבותה של הכתבת האמריקאית הבכירה לאורה רוזן באתר War and Piece. הידיעה השניה התפרסמה אף היא ב-5 באוקטובר 2007 באתר הבית של תחנת הטלוויזיה האמריקאית ABC. שתי הידיעות, שהתפרסמו כמעט בו זמנית, האחת מקורה מדמשק והשניה מארה"ב, מדגימות יפה את "המשחק" המודיעיני-פוליטי המזרח-תיכוני המתנהל בעוצמה חריגה בהיקפה, מאז ה-6 בספטמבר 2007. ראשית, הידיעה שהתפרסמה אצל לאורה רוזן, ולאחר מכן הידיעה שהתפרסמה באתר של תחנת הטלוויזיה איי.ב.ס. כל אחד יכול לשאול את עצמו מי עמד מאחורי הפרסום ואיזו תועלת הוא (המקור) הפיק מעצם הפרסום.


Intelligence Online reports from Damascus on the Israeli raid on Syria last month:

In attacking Dair el Zor in Syria on Sept. 6, the Israeli air force wasn't targeting a nuclear site but rather one of the main arms depots in the country.


Dair el Zor houses a huge underground base where the Syrian army stores the long and medium-range missiles it mostly buys from Iran and North Korea. The attack by the Israeli air force coincided with the arrival of a stock of parts for Syria's 200 Scud B and 60 Scud C weapons.

The parts were shipped from North Korea aboard a container ship flying the Panamanian flag. The U.S. Navy wanted to board the ship in Morocco's territorial waters but Rabat vetoed the operation. The parts were loaded aboard six trucks in the Syrian port of Tartus on Sept. 3 and took three days to reach Dair el Zor. The trucks and their loads were destroyed the moment they arrived at the underground base. A unit of military police that escorted the convoy was also wiped out in the attack.


Damascus immediately appealed to several Palestinian groups with strong ties to Syria to retaliate. But Hamas, whose strategy chief Khaled Meshal lives in exile in Syria, refused to act. That was also the case of Hezbollah, which sent its political adviser, Hussein Khalil, to Damascus to signify the movement's reluctance to strike back at Israel.


Khalil, who met with the head of Syrian military intelligence, gen. Assef Chawkat, as well as the official in charge of Lebanese affairs in the president's office, gen. Mohamed Nassif, claimed that Israel would launch a new invasion of southern Lebanon if Hezbollah began firing at Israeli targets.


Posted by Laura at October 5, 2007 09:38 AM

================================

High Level Debate Stalled Syria Air Strike

U.S. Was Concerned Over Intelligence, Stability to Region, Officials Tell ABC News
Oct. 5, 2007


The September Israeli airstrike on a suspected nuclear site in Syria had been in the works for months, ABC News has learned, and was delayed only at the strong urging of the United States.

In early July the Israelis presented the United States with satellite imagery that they said showed a nuclear facility in Syria. They had additional evidence that they said showed that some of the technology was supplied by North Korea.

One U.S. official told ABC's Martha Raddatz the material was "jaw dropping" because it raised questions as to why U.S. intelligence had not previously picked up on the facility.

Officials said that the facility had likely been there for months if not years.

"Israel tends to be very thorough about its intelligence coverage, particularly when it takes a major military step, so they would not have acted without data from several sources," said ABC military consultant Tony Cordesman.

U.S. Cautious After Flawed Iraq Intelligence

A senior U.S. official said the Israelis planned to strike during the week of July 14 and in secret high-level meetings American officials argued over how to respond to the intelligence.

Some in the administration supported the Israeli action, but others, notably Sect. of State Condoleeza Rice did not. One senior official said the U.S. convinced the Israelis to "confront Syria before attacking."

Officials said they were concerned about the impact an attack on Syria would have on the region. And given the profound consequences of the flawed intelligence in Iraq, the U.S. wanted to be absolutely certain the intelligence was accurate.

Initially, administration officials convinced the Israelis to call off the July strike. But in September the Israelis feared that news of the site was about to leak and went ahead with the strike despite U.S. concerns.

The airstrike was so highly classified, President Bush refused to acknowledge it publicly even after the bombs fell.

ABC's Martha Raddatz filed this report for World News With Charles Gibson.

==
מאת: ד"ר יוחאי סלע, "מתקן גרעיני או בסיס טילים סודי", 6 באוקטובר 2007, The Mideast Forum.