ישראל קוראת לכול הצדדים בארה"ב לנהוג באיפוק מרבי

לנוכח המתח הפוליטי והביטחוני השורר בארה"ב בחודשים האחרונים, ישראל קוראת לכול הצדדים היריבים בארה"ב לנהוג באיפוק מרבי ולא לנקוט בצעדים מעשיים או מילוליים העלולים להחריף את המצב הנוכחי הקשה השורר ממילא בארה"ב. כמו כן נמסר, שישראל קוראת לכול הצדדים בארה"ב לנהל דיאלוג על בסיס דמוקרטי שווה בין כל הצדדים במטרה לעבור את התקופה הקשה הזו - לפחות עד לראשית שנת 2017 - ללא גרימת נזקים נוספים בזירה אמריקאית ובמיוחד בזירה הבינלאומית.

כמובן שישראל עוקבת בדאגה הולכת וגוברת אחרי הביטויים המילוליים והאמירות הבלתי-אחראיות שבהן שורבבו שמותיהן של מדינות זרות כחלק מהמאבק הפוליטי המר המתנהל בארה"ב - כפי שאירע במקרה של השגריר האמריקאי המכהן בישראל במהלך נאומו שנערך בכנס אקדמי-ביטחוני ב-18 בינואר 2016. ישראל ערה לעובדה שהשגריר האמריקאי נאלץ לקבל תכתיב מהבית-הלבן בנוגע לעיקרי נאומו בכנס על רקע המאבקים המרים השוררים בימים אלה בין המפלגה הדמוקרטית לבין המפלגה הרפובליקנית. ישראל מפצירה בשגריר האמריקאי - לאור היכרותו העמוקה עם מדינת-ישראל  - לא להיגרר אחרי תכתיבים אלימים המופנים כלפי מדינות ידידות רק בשל המתח הביטחוני והפוליטי בארה"ב המאפיין כל-כך את שלהי כהונתו של הנשיא האמריקאי הנוכחי.

ישראל עוקבת בדאגה הולכת וגוברת אחרי הפרסומים בתקשורת האמריקאית המתארים את המצב הנוכחי בארה"ב על סף פיצוץ חברתי, פוליטי, כלכלי וביטחוני. ישראל מודאגת במיוחד לנוכח מאמרו של העיתונאי רוג'ר כהן שפורסם, ב-14 בדצמבר 2015, בעיתון "ניו יורק טיימס", בו הוא תיאר את המצב המתוח השורר בארה"ב במילים הקשות האלה: "ברוכים הבאים לרפובליקת וויימאר של אמריקה. התסיסה מתחילה במרתפי הבירה. אנשים מתים על פוליטיקה כמו תמיד. הם רוצים שפה בוטה, הם רוצים תשובות". לדעתו של רוג'ר, "ארה"ב היא כיום אומה זועמת, שנפגעה בשתי מלחמות אבודות. הפוליטיקה שלה סוטה לקיצוניות, מצב רוחה נקמני, היא מוטרדת משנים של קיפאון בשכר ומתפתה לאיש חזק שישיב אותה לגדולתה". עוד מוסיף רוג'ר כהן ש"אמריקאים רבים מתקשים לגמור את החודש. השכר שלהם לא מספיק לרכוש מוצרים בסיסיים". לדעתו של רוג'ר כהן, "האמריקאים אומרים שהם הרבה יותר פוחדים מטרור מאשר בכל זמן אחר מאז אסון התאומים" של שנת 2001. לפיכך הפוליטיקה האמריקאית המקוטבת "נראית שבורה" לנוכח האתגרים האלה, וכתוצאה מכך היא מהווה קרקע פורייה לעלייתם של כוחות פשיסטיים הכמהים לעלייתו של "איש חזק", כדוגמת דונלד טראמפ, כך לדעתו של רוג'ר כהן.

ישראל מפצירה בארה"ב לדבוק בערכים דמוקרטיים וליבראליים, תוך כדי החלתם של ערכים משפטיים שוויים בין כול חלקי האוכלוסייה האמריקאית הכוללת שחורים, היספאנים, יפאנים, סינים, הודים, פקיסטנים, איטלקים ובמיוחד אינדיאנים שהם התושבים המקוריים של אמריקה. ישראל מודאגת מאוד לנוכח ריבוי המקרים בהם בני-מיעוטים נורו למוות בידי אנשי כוחות-הביטחון של ארה"ב, וזאת ללא כל הפקת לקחים משפטיים וערכיים ממקרים רבים שהתרחשו בעבר בכל רחבי ארה"ב. החלת שוויון משפטי על שארית-הפליטה האינדיאנית, יהווה צעד ראשון של רצון-טוב אמריקאי שמטרתו העיקרית היא להעניק אופק מדיני, כלכלי וחברתי לקהילה אומללה זו המתגוררת בגטאות ובשמורות מזה דורות רבים.

לנוכח ריבוי מקרי האלימות בין העדות השונות והדתות השונות בארה"ב, ישראל דורשת מארה"ב לפרק לאלתר את כל המיליציות הצבאיות החמושות הפועלות בכל רחבי ארה"ב. "צבא אחד", "נשק אחד" ו"מפקד עליון אחד", מהווים סימן ברור ומובהק לקיומה של דמוקרטיה יציבה ומתפקדת. ישראל מצפה מארה"ב לפרק את המיליציות האנטישמיות החמושות הפועלות בארה"ב ולהפסיק את מימונם של ארגונים ומוסדות המטיפים לאלימות בין-עדתית, בין-דתית ובין-מדינתית. ישראל הבהירה לארה"ב (בצינורות בלתי-רשמיים) שקיומן של מיליציות צבאיות חמושות סותר את ערכי הדמוקרטיה המערבית, אך קיומן של המיליציות האלה אינו סותר את ערכי התרבות האסלאמית. לפיכך, על ארה"ב לבחור: האם היא רפובליקה דמוקרטית-מערבית או רפובליקה אסלאמית שמטפחת את הקשרים הצבאיים ותרבותיים שלה עם איראן וטורקיה הרדיקאליות.

ישראל דורשת מארה"ב לא לייצא לישראל את הסכסוכים הפנימיים שלה ולא לנסות להעתיק לישראל את האופי האלים של החברה האמריקאית. לפיכך, ישראל דורשת מארה"ב להפסיק לממן ארגונים פוליטיים רדיקליים שתפקידם העיקרי מתבטא ביצירת אווירה מלאכותית של אלימות והתלהמות בין הציבור היהודי לציבור המוסלמי או לבין הציבור הנוצרי המתגורר במרחב הישראלי או במרחב המזרח-תיכוני. ישראל מעוניינת לנהל דיאלוג פורה עם כל שכנותיה ועם כל העדות והדתות הנמצאות במרחב. בנקודה זו ישראל רוצה להבהיר שהיא לא פעלה בקרב ארגוני השחורים בארה"ב שהחליטו להחרים את טקס האוסקר שייערך ב-28 בפברואר 2016 בשל אפליה מתמשכת נגד שחקנים שחורים בארה"ב (אפרטהייד?). כמו כן, ישראל הבהירה שהיא לא אחראית לדבריו של במאי מייקל מור שטען: "הדג מסריח מהראש, והראש הוא שם בתעשייה (של הסרטים). צריך לפתור את הבעיה במערכת של האולפנים, שמאז ומתמיד שלטו בה גברים לבנים" (הארץ, 20 בינואר 2016).

ישראל עוקבת בדאגה הולכת וגוברת אחרי הפעילות הצבאית של ארה"ב באזורים רבים ברחבי-העולם. על-פי מיטב ההערכות (של גורמים מחוץ לישראל), ארה"ב נוקטת בצעדים צבאיים בלתי-פרופורציונאליים בהשוואה לגודלו של האיום האמיתי כלפיה. שימוש בצעדים כאלה סותר לחלוטין את המשפט הבינלאומי והם עלולים להיחשב כ"פשעי מלחמה" במקרים רבים. ישראל רואה בחומרה רבה (ובדאגה רבה) את שיתוף-הפעולה הצבאי בין שבדיה לארה"ב במהלך ההפצצות האוויריות המסיביות שנערכו על לוב בחודשים מרס-מאי 2011 שבעקבותיהן נפגעו רבבות בני-אדם חפים-מפשע. יתרה מזאת, ישראל עוקבת בדאגה עמוקה גם אחרי שיתוף-הפעולה בין שבדיה לארה"ב בחיסולים-הממוקדים הנערכים באפגניסטן (כך על-פי גורמים צבאיים רשמיים באפגניסטן ב-5 בספטמבר 2015) שגרמו לאלפי הרוגים חפים-מפשע. ככול הידוע, עדיין לא נערכה חקירה מקיפה בעניין ועדיין לא הוגשו כתבי-אישום נגד מי שנתן את ההוראה לבצע את המעשים הללו המהווים הפרה בוטה של החוק הבינלאומי. על-פי מיטב ההערכות (של גורמים מחוץ לישראל), בין השנים 2016-2009 נרצחו יותר מ-15,000 בני-אדם בחיסולים-ממוקדים אמריקאים שנערכו באפגניסטן, בפקיסטן, בתימן, בסומליה, בלוב, בעיראק ובסוריה. לאור הזמן הרב שעבר מאז שהועלתה הדרישה לחקור את האירועים הללו (7 שנים), גורמים בינלאומיים (מחוץ לישראל) הצהירו שהמצב הנוכחי מערער לחלוטין את ההנחה שארה"ב היא מדינת-חוק הפועלת על-פי כל הכללים המקובלים במדינה דמוקרטית.

ישראל מכירה בזכותה של ארה"ב להגן על עצמה ולהגן על אזרחיה. ישראל כמובן גם מכירה בזכותה של ארה"ב להתקיים בגבולות בטוחים ומוכרים (למרות מפעל ההתנחלות האמריקאי המסיבי שהחל לאחר הכרזת העצמאות של 1776). ועם זאת, ישראל מודאגת (מאוד) ממעורבותה של ארה"ב בשם "האינטרס הביטחוני האמריקאי" בעשרות סכסוכים מקומיים הכוללים את דרום-תאילנד, דרום-הפיליפינים, סומליה, לוב, סודאן, טורקיה, מצרים, עיראק, סוריה, תימן, אפגניסטן, פקיסטן, מאלי, אפריקה ודרום-אמריקה. סביר להניח שהממשל האמריקאי הנוכחי ער לעובדה המרה שבעקבות המעורבות הזו נהרגו יותר ממיליון בני-אדם ב-15 השנים האחרונות, וכי לאחר כל "הצלחה צבאית אמריקאית" מתרחב מעגל האלימות ברחבי המזרח-התיכון - בעיקר בתקופת המשטר הנשיאותי הנוכחי של ארה"ב.  ישראל מודאגת, (מאוד), ואיתה מודאגות גם מדינות נוספות באזור (אלה שעדיין עומדות על הרגליים בעקבות טיפולו "המסור" של ג'ון קרי).

ישראל קוראת (בעדינות) לארה"ב לשקול מחדש את מדיניותה המתרפסת כלפי איראן וטורקיה הרדיקאליות, ובמקביל לכך ישראל הביעה פליאה (רפה) לנוכח מבצעי-הריגול האמריקאיים המתבצעים במדינות דמוקרטיות, מערביות וליבראליות הבודדות שעדיין קיימות ברחבי-העולם ובעיקר במזרח-התיכון. בהזדמנות הזאת, ישראל מפצירה בארה"ב להפסיק להזמין קצינים בכירים ישראלים לשיחות-רקע פוליטיות המתקיימות לעיתים בשגרירות האמריקאית בתל-אביב. אם זה היה בירושלים, ניחא. אולם למה דווקא בתל-אביב?

בשל הידידות העמוקה עם ארה"ב, ישראל מפצירה בארה"ב לדבוק בערכים דמוקרטיים ולהנהיג מערכת משפטית, דמוקרטית וכלכלית זהה לכלל החברה האמריקאית ללא כל הבדל של דת, גזע ומין - כמובן שהכללים האלה צריכים לכלול גם את השחורים, והאינדיאנים וההיספאנים. כמו כן, על ארה"ב לאסוף את הנשק הבלתי-חוקי (תימן), להימנע מפגיעה במרפאות-נשים (פקיסטן), להפסיק לחלוטין את ההוצאות-להורג (סעודיה, איראן), ולהנהיג ביטוח-בריאות ממלכתי שווה לכול נפש כפי שנהוג במדינות דמוקרטיות מודרניות (ישראל). לאור מאמרו הקשה והמטריד של רוג'ר כהן, ארה"ב חייבת להסכים להצבתם של משקיפים בינלאומיים (לא ישראלים) בכל נקודות ההצבעה בבחירות לנשיאות שיתקיימו בארה"ב ב-8 בנובמבר 2016. הסכמה כזו, תהווה צעד ראשון לחזרתה של ארה"ב למשפחת-העמים הדמוקרטיים, לצד צעדים עתידיים נוספים שהיא תצטרך לנקוט בדחיפות לאחר כניסתו של נשיא חדש לבית-הלבן בינואר 2017. בהצלחה.

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "ישראל קוראת לכול הצדדים בארה"ב לנהוג באיפוק מרבי", מגזין המזרח התיכון, 21 בינואר 2016.

הדריאנוס בירושלים, פרעה בכנען ומוצרט במרכז אלמא

אנחנו פותחים ביוזמה חדשה לשנת 2016 במגזין המזרח-התיכון שבה פעם בחודש - או קצת יותר - אנחנו נגיש לכם רשימה של אירועים תרבותיים מומלצים שיהוו משב-רוח רענן, קצת הרחק מהנושאים המסוקרים בדרך כלל באתרי החדשות הרגילים ובאתר הזה. לאחדים מהאירועים המסוקרים יש זיקה הדוקה להיסטוריה המפוארת של ארץ-ישראל המהווים חלק משלים לסוגיות אחדות עליהן שמנו דגש כלשהו מאז קיומו של המגזין. לצד כל זה, אנחנו גם מעוניינים להציג את העושר התרבותי - הרב-גווני - הקיים בישראל ואת הסקרנות האינטלקטואלית של רבים וטובים בישראל המעשירים את חיינו מידי יום ביומו.

הדריאנוס בירושלים:

3 פסלי הברונזה היחידים ששרדו של הקיסר הרומי הדריאנוס יוצגו יחדיו בירושלים בתערוכה "הדריאנוס: שובו של הקיסר". כמעט אלפיים שנה אחרי שהחריב את יהודה עד ליסוד ושינה את שמה ל"פלשתינה". הדריאנוס היה הקיסר שזכה למספר הגדול ביותר של פסלים בדמותו, אך רק 3 דיוקנאות ברונזה שלו שרדו עד ימינו והם מוצגים דרך קבע בפריז, בלונדון ובירושלים. לרגל חגיגות ה-50 למוזיאון ישראל, החליטו מוזיאון הלובר בפריז והמוזיאון הבריטי בלונדון לשלוח לירושלים את פסלי הברונזה המוצגים אצלם של אחד הקיסרים הנערצים ביותר בעולם והאכזריים ביותר בזיכרון היהודי. החל מ-22 בדצמבר 2015 יפגשו שלושת הפסלים בתערוכה מיוחדת שתציג את פניו הרבות של הקיסר ששינה את העולם. התערוכה תתקיים עד ה-30 ביוני 2016 במוזיאון ישראל, ירושלים.

כיאה לקיסר ששלט על אימפריה רחבת-ידיים מאנגליה ועד נהר הפרת, פניו של הדריאנוס היו המוכרים ביותר מכל קיסרי רומא. מספר הפסלים משיש ומברונזה שנעשו בדמותו היה חסרת תקדים, אך עם השנים הותכו מרבית פסלי הברונזה לשם שימוש חוזר במתכת. רק 3 פסלי ברונזה שרדו בכל העולם והם מוצגים במוזיאון הלובר בפאריז, במוזיאון הבריטי בלונדון ובמוזיאון ישראל בירושלים. כעת, לראשונה יוצגו שלושת הפסלים בגלריה אחת בירושלים - בעיר שהדריאנוס שינה את שמה ל"אליה קפיטולינה" ורצה להקים בה מקדש פגאני על הר-הבית.

ההיסטוריה המודרנית מעריצה את הדריאנוס - אחד הדברים הראשונים שעשה בכהונתו היה לסגת ממסופוטמיה (עיראק של היום), ולהתרכז בחיזוקה של האימפריה. בבריטניה הדריאנוס נחשב לגיבור, שהקים את חומת הדריאנוס המפורסמת בצפון אנגליה שהפרידה בין האימפריה הרומית לברברים. ראשו של הפסל מבריטניה נמצא בקרקעית נהר התמזה בלונדון ב-1835. הוא היה חלק מפסל גדול שניצב במקור על גבי גשר או ברחבה סמוכה. סביר להניח שהוצב לקראת ביקורו של הדריאנוס שם בשנת 122 לספירה. מקורו של ראש הדריאנוס מהלובר אינו ידוע. ב-1985 נרכש הפסל ע"י המוזיאון ולא ברור האם הגיע ממצרים או מאסיה הקטנה.

בתל שלם ליד בית-שאן התגלה פסל ברונזה גדול מימדים קבור באדמה של מה שהיה מחנה הלגיון הרומי השישי. פסל זה מוצג כדרך קבע במוזיאון-ישראל ונחשב לפסל הברונזה השלם ביותר של הדריאנוס הקיים היום בעולם. הפסל מתל שלם מתאר אותו כמפקד הצבא. בניגוד למקובל בעולם, בזיכרון היהודי הדריאנוס נחקק כאחד השליטים האכזריים ביותר, שהוציא להורג כחצי מיליון מתושבי יהודה והחריב בה כאלף ישובים במהלך דיכוי מרד בר כוכבא. בתום דיכוי המרד, שינה הדריאנוס את שמה של הפרובינציה מ"יהודה" ל"סוריה-פלשתינה". אגרות מקוריות שנכתבו על ידי מנהיג המרד, שמעון בר-כוכבא, ומעידות על אופיו הקשוח והכריזמטי של אויבו של הדריאנוס, יוצגו גם הן בתערוכה. בנוסף, יוצגו מפתחות שהמורדים לקחו איתם למערות המפלט במדבר יהודה בתקווה שישובו לבתיהם לאחר סיום המרד, שבדיעבד התבררה כתקוות שווא.

באמצעות אנימציה מוסברת בתערוכה הדרך בה נוצרו בימי הרומאים פסלי ברונזה בטכניקת "השעווה האבודה". אף שכל פסל נוצר במקום אחר באימפריה, הדמיון ביניהם מדהים ומגיע גם לפרטים הקטנים ביותר. כך, למשל, בכל הפסלים ניתן להבחין בפגם קטן באוזנו של הקיסר. פגם זה נחשב לאחד הסימנים של מפרצת העורקים, שיש הטוענים שלבסוף הכריעה את הקיסר הגדול.

התערוכה תתייחס גם למה שהפסלים אינם מספרים: מסעותיו של הדריאנוס ברחבי האימפריה, את היותו קיסר קשוח לצד עיסוקו בתרבות יוונית, ארכיטקטורה ובכתיבת שירה, ואת היותו אחד המנהיגים ששינו את פני העולם שחי עם מאהב צעיר באופן גלוי.

לצד האיחוד המשולש, בתערוכה יוצגו לראשונה שני חלקיה של כתובת אבן גדולת מימדים (2 טון) המנציחה את ביקורו של הדריאנוס ביהודה בשנת 130 לספירה, שנתיים בלבד לפני פרוץ מרד בר כוכבא. חלק אחד של הכתובת התגלה לפני 112 שנים, ומוצג דרך קבע במוזיאון הארכיאולוגי של המסדר הפרנסיסקני בעיר העתיקה בירושלים. בצעד יוצא-דופן, הסכימו אנשי המסדר להשאילו למוזיאון לתצוגה מיוחדת. לפני כשנה בלבד נחשף בחפירות שבוצעו על ידי רשות העתיקות חלקה השני של הכתובת שטרם הוצג לציבור. לאחר עבודות שיחזור של מספר חודשים במעבדות מוזיאון ישראל, יוכלו המבקרים לחזות לראשונה בכתובת השלמה שהתנוססה בראשו של שער ניצחון או על בסיס של פסל הקיסר. הכתובת הוקמה ע"י הלגיון הרומי העשירי לכבודו של הדריאנוס והיא נושאת את כל תאריו.

פרעה בכנען: הסיפור שלא סופר

בכורה עולמית לתערוכה המציגה את תקופת שלטונה של האימפריה המצרית על ארץ-ישראל הקדומה. התערוכה, שתשתרע על פני 900 מ"ר תכלול כ-700 מוצגים ושחזורי ענק, תספר לראשונה באמצעים ארכיאולוגיים את הסיפור שלא סופר: לפני 3,500 שנה יוצאת האימפריה המצרית לכבוש את כנען - בית שאן, יפו ועזה הופכות למעוזים מצריים חשובים, מהם שולטים המצרים על כנען כולה; הם משפיעים על התרבות, על חיי היום-יום, על הארכיטקטורה וגם על הדת; גם האימפריה המצרית מושפעת מן המגע בין התרבויות ואלים כנעניים "מאומצים" על ידי המצרים; המפגש בין שתי התרבויות הביא לאחת ההמצאות החשובות ביותר שידע המין האנושי - הכתב האלפביתי.

בשנת 1,500 לפני הספירה יצא המלך המצרי פרעה תחותמס השלישי - "נפוליאון של מצרים הקדומה" - למסעות כיבוש נרחבים, שהביאו לביסוסה של האימפריה המצרית על שטח אדיר ממדים. הוא מביס את הכנענים בקרב במגידו ומחזק את אחיזתה של מצרים על כנען כולה. השפעת המצרים על התרבות בכנען ניכרת בכול. הכנענים בני המעמד הגבוה מתהדרים בחפצים ממצרים או כאלה העשויים בסגנון מצרי. תכשיטים, כלי-אבן וחרס בסגנון מצרי הופכים נפוצים, ובערים בכנען מופיעות כתובות במצרית. מתנות דיפלומטיות כגון פסלים מצריים נשלחים לשליטים כנענים, ותבואה ומיסים נשלחים מכנען למצרים. השפעת האימפריה המצרית על כנען אדירה, אולם גם מצרים מושפעת מן התרבות הכנענית. כך, למשל, כלי נשק בסגנון כנעני משמשים במצרים, עיצוב הקנקנים המצריים מושפע מכלים דומים בכנען, ואפילו אלים כנעניים מרכזיים מאומצים על-ידי המצרים.

המפגש בין התרבות המצרית לתרבות הכנענית הוביל, בין היתר, לאחת ההמצאות החשובות ביותר בעולם - האלפבית. כורי טורקיז כנענים שהועסקו על ידי המצרים במכרות בחצי-האי סיני נחשפו לכתובות המפארות מקדש שהיה במקום. הם התרשמו עמוקות מהכתובות עד שגם הם רצו לכתוב הקדשות לאלים שלהם. כיוון שהיו כנענים, ולא ידעו לקרוא את כתב-התמונות המצרי המסובך, לפיכך, הם לקחו מתוכו 30 סימנים בלבד והביעו באמצעות כל סימן את העיצור הראשון בתמונה, אותה הוא מייצג. כך למשל, ציור של דג מבטא את האות ד' וציור של נחש מבטא את האות נ'. פשטותה של המצאה זו והקלות שבה ניתן ללמד אותה, הביאה למהפכה שאת פירותיה אנו קוצרים עד עצם היום הזה. המצאת הכתב האלפביתי תוצג בתערוכה גם באמצעות עזרים טכנולוגיים שפותחו במיוחד עבורה, והמבקרים אף יוכלו לכתוב את שמם בכתב האלפביתי הקדום בעולם.

מצבות-ניצחון, כתובות-קיר ושרידים ארכיאולוגיים יגרמו למבקרים בתערוכה לחוש את הנוכחות המצרית בכנען. התוצרים הדרמטיים של המפגש בין התרבויות מוצגים באמצעות שחזורים מונומנטאליים של חלקי מבנים ובאמצעות פסלי מלכים ומגוון פריטים מחיי היומיום ובהם תכשיטים, כלי תמרוקים, מראות, כלי-אבן וחרס ועוד. ארון קבורה בסגנון מצרי שנמצא בעמק יזרעאל לפני כשנתיים יוצג בפעם הראשונה לציבור. הממצאים הרבים מעידים על הנוכחות הממושכת וההשפעה המצרית העמוקה והנרחבת בכנען.

אמצעים דיגיטליים שנוצרו במיוחד לתערוכה יחזירו את המבקרים אחורה בזמן לתקופה מרתקת זו. בין היתר יוצג בתערוכה סרט, שהופק במיוחד עבורה, שבמרכזו עומדת "יציאת מצרים" על היבטיה השונים. המקרא מספר בהרחבה את סיפור יציאת מצרים, אך הממצאים מעידים כי בתקופה הרלוונטית כנען הייתה תחת שלטון מצרי. למרות המאמצים הנרחבים שהושקעו במחקר עד כה, טרם נמצא ממצא כלשהו התומך בסיפור יציאת בני-ישראל ממצרים כפי שהמקרא מספר אותו. למרות זאת, הסיפור המקראי על יציאת בני-ישראל ממצרים הפך לסיפור מכונן ולאבן יסוד של התרבות המערבית כולה. פתיחת התערוכה המיוחדת הזו תהייה ב-4 במרס 2016 במוזיאון ישראל, ירושלים.

מוצרט במרכז אלמא

פסטיבל "ימי מוצרט", שנוסד בגרמניה בשנת 1997 ומתקיים מידי שנה בקרבת יום הולדתו של מוצרט, יתקיים השנה בפעם הראשונה בישראל, במרכז אלמא בזכרון-יעקב, ב-23-21 בינואר 2015. במהלך שלושת ימי הפסטיבל, תוצג תוכנית עשירה ומגוונת בת 28 קונצרטים המשולבת בסדרת הרצאות וסדנאות לקהל-הרחב. במסגרת הפסטיבל תנגן תזמורת מוצרט הישראלית שנוסדה במיוחד עבור הפסטיבל הבינלאומי המתקיים בישראל. את התזמורת יוביל מת'יו טרסקוט, הכנר הראשי של התזמורת הנודעת Orchestra of the Age of Enlightenment. חברי התזמורת, ברובם ישראלים המתגוררים בארץ ובאירופה, ינגנו בכלי התקופה ובסגנון קאמרי, ללא מנצח. ביצירות המקהלתיות תצטרף לתזמורת המקהלה הקאמרית של האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים.

אירוע הפתיחה של הפסטיבל: "ההכתרה" - היצירה המרכזית בקונצרט הפתיחה היא מיסת "ההכתרה" של מוצרט - מיצירותיו הידועות ביותר של המלחין. זו יצירה חגיגית ורבת-משתתפים הכוללת מקהלה, תזמורת וסולנים. אחת היצירות המרכזיות בפסטיבל הינה האופרה הנודעת והאהובה של מוצרט, "חליל הקסם", בהרכב מצומצם, עם הנחיה בעברית. אירוע הסיום של הפסטיבל: "דוד חוזר בתשובה" - במרכזו תבוצע הקנטטה "דוד חוזר בתשובה" הנחשבת ליצירה נדירה על בימות הקונצרטים, ומבוססת ברובה על המיסה בדו-מינור הפופולארית של המלחין.

פסטיבל "ימי מוצרט באלמא" הינו פרי שיתוף-פעולה בין הקרן הבינלאומית לתרבות הפועלת במינכן שנוסדה בשנת 1995 על ידי היזם אריך פישר, לבין מרכז אלמא לאמנויות. שיתוף-פעולה זה נועד לקדם את ההבנה בין העמים, ובמיוחד לחזק את קשרי הידידות בין גרמניה לישראל המציינות בימים אלה 50 שנה לכינון היחסים בדיפלומטיים בין שתי המדינות.

==

עריכה: ד"ר יוחאי סלע, מגזין המזרח התיכון, 14 בינואר 2016.

טרור אסלאמי - כמה בני-אדם נהרגו בשנת 2015

כבר שש שנים (2015-2010) אנחנו מביאים לכם דו"ח יומי על אירועים הקשורים לטרור אסלאמי ועל אירועים אלימים הקשורים להיבטים פוליטיים ודתיים המתרחשים בעולם-המוסלמי ואף מעבר לו. הדו"ח יומי מתגבש בסופו של דבר לדו"ח חודשי, ולאחר מכן לדו"ח שנתי ממנו ניתן להסיק תובנות אחדות על היקף התופעה ועל השפעתה בזירה המקומית ובזירה הבינלאומית.

תופעת הטרור והאלימות הקטלנית הפכה בשנים האחרונות לתו-היכר של העולם-המוסלמי כולו ובמיוחד של העולם-הערבי. ודומה הוא, שהחברה המוסלמית כולה שרויה במצב נפשי פלילי קולקטיבי שיש בה מעבר מהיר לאלימות כיעד מועדף לכול בעיה, יותר מאשר חתירה לעבר פתרון המבוסס של דו-שיח ופשרה מציאותית. אם אנו מביטים על מה שהתחולל ב-50 השנים האחרונות במרחב השתרע מטורקיה דרך איראן ועד למרוקו, אין מדינה אחת שלא חוותה מלחמת-אזרחים או מלחמה קטלנית עם אחת משכנותיה לפחות. המדינות הערביות אינן רק מייצרות אלימות באורח שיטתי, אלא הם גם הפכו ליצואניות מצטיינות של טרור ואלימות הלובשים צורה ופשוטים צורה - בפעם בשם עקרונות לאומיים לכאורה ופעם בשם עקרונות דתיים אסלאמיים.

מאז המהפכה האסלאמית באיראן בשנת 1979, העיקרון האסלאמי הפך לגורם מספר אחד המניע את המוסלמים כולם לנקוט באלימות רוחבית הכוללת אלימות הקשורה לתא-המשפחתי ועד לאלימות קטלנית בין השיעה לסונה - כפי שזו באה לידי ביטוי בימים אלה (ינואר 2016) במתח הביטחוני הרותח השורר בין סעודיה לאיראן. אלה הן שתי מעצמות אזוריות המייצגות זרם דתי אסלאמי שונה, אך הן מאיימות להחריב זו את זו בשם עקרונות דתיים מנוגדים שהרקע ההיסטורי שלהם משתרע על פני כ-1300 שנה.

העקרונות התרבותיים של האסלאם מהווים קרקע פורייה לצמיחתם של ארגונים שתפקידם העיקרי הוא לפתח ולשכלל את "תעשיית הרצח", כמו ארגון "בוקו חראם" בניגריה, ארגון "החמאס" בעזה, ארגון "אל-שבאב" בסומליה, ארגון "אל-קאעידה", ארגון "הטליבאן" באפגניסטן ובפקיסטן, ארגון "אבו סיאף" בפיליפינים, ארגון "המדינה האסלאמית" ועוד מאות של ארגוני טרור אסלאמיים ומיליציות אסלאמיות חמושות הפועלות בעשרות מדינות ברחבי-העולם. זו התופעה העיקרית המאפיינת כרגע את האסלאם "המודרני" של המאה ה-21.

אם נרחיב את היריעה לעבר העולם הרחב, נוכל לציין שבמדינות בהן מתגוררים מוסלמים כמיעוט דתי, השאיפה לנקוט באלימות כלפי המדינה "המארחת" נובעת מאותם עקרונות תרבותיים המשותפים לכלל המוסלמים. כך הוא המצב בישראל, בשבדיה, בגרמניה, בארה"ב, בסין, באוסטרליה, בקנדה, בצרפת, בבריטניה, בפיליפינים, בתאילנד, בקווקז, בקשמיר, בבלגיה, בספרד, באיטליה ובמקומות רבים נוספים. במהלך שנת 2015 נעצרו מאות רבות של מוסלמים במדינות מערביות בחשד לתכנון פיגועי טרור על רקע אסלאמי. אחדים מהם הצליחו לממש את זממם הקטלני נגד רוסים, צרפתים, בלגים, דנים, צרפתים ואמריקאים - שגרמו להריגתם של כ-400 בני-אדם בשנת 2015. המספר הזה זהה לממוצע היומי של ההרוגים ברחבי העולם-המוסלמי בפיגועי טרור אסלאמיים ובאלימות אסלאמית שהתבצעו לאורך כל השנה האחרונה.

לצד האלימות האסלאמית הישירה המתבטאת בפיגועי טרור קטלניים, רוחשת לה אלימות קשה שיש לה מניעים דתיים הבאים לידי ביטוי בגזל שיטתי של נכסים, בשוד, בביזה ובאונס שיטתי של מאות-אלפי נשים ובמכירתן של אלפי נשים כשפחות-מין לכול המרבה במחיר. את התרבות האלימה הזו - על שלל גווניה וסוגיה - מייבאים מיליוני פליטים מוסלמים שהיגרו בשנים האחרונות למדינות המערב. כך למשל, כ-1.1 מליון פליטים הגיעו לגרמניה רק בשנת 2015. את התוצאות לכך יכולנו לראות בתקיפות המיניות הקשות שחוו מאות נשים גרמניות בלילה אחד, ב-31 בדצמבר 2015, בערים רבות ברחבי גרמניה. המשמעות היא, שהעולם המוסלמי כולו שרוי במצב תודעתי קולקטיבי קרימינאלי, וזאת ללא שום קשר לגישתו של העולם הדמוקרטי כלפי האסלאם ולאורחות חייו. רק הגדרה קולעת למצב הקולקטיבי הזה, תהווה את תחילתו של הפתרון במאבק בין העולם הליבראלי לבין היסודות הדתיים הקרימינאליים הנוטעים עדיין במסורת האסלאמית של מאה ה-7 לספירה. כל ניסיון לכפות על מציאות מושגים מעורפלים, יביא בחובו להרחבה נוספת של מעגל הטרור ולקריסתן של מדינות מוסלמיות נוספות.

טרור אסלאמי ואלימות אסלאמית - 2015-2010

שנה:	2010	2011	2012	2013	2014	2015
הרוגים:	29,832	40,134	59,232	91,110	137,576	147,875

סה"כ הרוגים - 505,759 בני-אדם

בסיכומו של דבר, בחודש דצמבר 2015 נהרגו 11,945 בני-אדם; בחודש נובמבר נהרגו 10,565 בני-אדם; בחודש אוקטובר נהרגו 11,049 בני-אדם; בחודש ספטמבר נהרגו 11,496 בני-אדם; בחודש אוגוסט נהרגו 13,010 בני-אדם; בחודש יולי נהרגו 11,829 בני-אדם; בחודש יוני נהרגו 13,153 בני-אדם; בחודש מאי נהרגו 14,632 בני-אדם; בחודש אפריל נהרגו 10,294 בני-אדם; בחודש מרס נהרגו 15,143 בני-אדם; בחודש פברואר נהרגו 11,291 בני-אדם; ובחודש ינואר נהרגו 13,468 בני-אדם. בחודשים ינואר-דצמבר 2015 נהרגו 147,875 בני-אדם בעשרות-אלפי פעולות טרור ובעימותים צבאיים שהתרחשו במרחב האסלאמי כולו ואף מעבר לו.

טרור אסלאמי ואלימות אסלאמית - דצמבר 2015

מדינה:	הרוגים:	פצועים/הערות:
סוריה:	4,633	דיווח רשמי - זכויות אדם
עיראק:	3,638	תקשורת עצמאית בעיראק
אפגניסטן:	979	רבים מהם טרוריסטים
ניגריה - טרור אסלאמי:	809	כולל 300 שיעים מירי של חיילים
תימן:	791	רובם לוחמים וטרוריסטים
פקיסטן:	253	--
טורקיה - כורדים:	167	רובם לוחמים כורדים
סומליה:	132	--
קמרון - טרור אסלאמי:	119	--
פיליפינים - טרור אסלאמי:	73	רובם טרוריסטים מוסלמים
מצרים:	51	--
צ'אד:	45	--
מאלי:	41	--
סודאן + דארפור	33	--
לוב:	25	--
ארה"ב - טרור אסלאמי:	16	2 מהם טרוריסטים מוסלמים
דרום-סודאן:	15	--
לבנון:	14	--
הודו - קשמיר:	14	--
קניה - טרור אסלאמי:	7	--
ג'יבוטי - טרור אסלאמי:	7	--
אלג'יריה:	6	--
סעודיה:	6	דיווח רשמי בלבד
רוסיה - קווקז - טרור אסלאמי:	4	--
ניז'ר:	4	--
איראן:	3	--
תאילנד - טרור אסלאמי	2	--
קירגיסטן - טרור אסלאמי:	2	--
בנגלדש:	2	--
ירדן:	2	--
ישראל - רצועת-עזה:	1	--
ישראל - הרשות הפלסטינית:	30	רובם טרוריסטים מוסלמים
ישראל - טרור:	3	כולל ישראלי שמת מפצעיו
תימן - חיסולים-ממוקדים אמריקאים:	4	--
אפגניסטן - חיסולים-ממוקדים אמריקאים:	6	--
חיילי נאט"ו באפגניסטן:	8	כולל אזרחית אמריקאית
סה"כ:	11,945 הרוגים	20,000 פצועים

לאורך שנת 2015 נרצחו 35 ישראלים ותושבים בפיגועי טרור (ובאירועים הקשורים לפיגועי טרור) שהתבצעו בידי טרוריסטים מוסלמים המתגוררים ביו"ש ובמדינת-ישראל. במהלך התקופה הנדונה נהרגו 125 טרוריסטים מוסלמים וג'יהאדיסטים - רובם נהרגו בשלושת החודשים האחרונים של השנה. בעזה נהרגו לפחות 17 ג'יהאדיסטים באירועים אלימים שתרחשו באזור הגבול המשותף בין ישראל לרצועת-עזה. 3 מוסלמים תושבי יו"ש (בני משפחה אחת) נהרגו בידי טרוריסטים יהודים. מרבית הנרצחים הישראלים נפגעו במהלך שלושת החודשים האחרונים של שנת 2015.

==

מאת: יוחאי סלע, "טרור אסלאמי - כמה בני-אדם נהרגו בשנת 2015 ", מגזין המזרח התיכון, 7 בינואר 2016.

מדינת-ישראל לקראת 2016

בפסק-הדין שפורסם ב-29 בדצמבר 2015 בערעורו של אהוד אולמרט, התייחסו השופטים לחלקה של התקשורת הישראלית בהתלהמות הכללית שאפפה את הפרשה כולה - מתחילתה ועד לסופה. במשפטים אחדים, די מרשימים, השופטים הצליחו להחזיר את ההכרעות המשפטיות לידיו של בית-המשפט ולא לשום גורם אחר שיש לו אינטרס זר לרומם דמויות ציבוריות או להשפילן עד עפר - כפי שנוהגת בדרך-כלל התקשורת הישראלית. במילים האלה, היטיבו לתאר השופטים את האווירה הציבורית והתקשורתית הנוגעת למקרה כולו: "יכול שהציבור או חלקו, שמטבע הדברים לא נחשף לכל הפסיפס הראייתי, 'מאוכזב' או 'מופתע' מזיכויו של אולמרט מהאישום העיקרי (פרשת הולילנד). אך אמון הציבור בבית-המשפט נובע דווקא מהידיעה שבית-המשפט פוסק כפי שמתחייב מהדין ומהראיות, ולא בשל חשש מתגובת הציבור". וכך ממשיך השופט יצחק עמית בעניין התקשורתי: "דומה כי התיק שבפנינו מדגים היטב את הפער בין משפט, לבין משפט על-ידי התקשורת או על-ידי הציבור... בית-המשפט לא פוסק על-פי תדמיות, לא על-פי שמועות, לא על-פי 'אבל כולם יודעים ש...', ולא מחשש פן הציבור יתאכזב. שופט דן ופוסק על-פי הראיות שהוצגו באולם בית-המשפט ולא על-פי ראיונות של זה או אחר בתקשורת. גם אם מסביב ייהום הסער התקשורתי והציבורי, וגם אם התקשורת כבר חרצה ופסקה את דינה, אנו עושים כמיטב יכולתנו לחסום את הקולות ולבודד עצמנו מרעשים חיצוניים. כך עשינו, כך נעשה גם בעתיד". האם התקשורת הישראלית - שיודעת ליצור אווירה של הסתה והתלהמות כללית - תלמד לקח? כדי להגיע לרגע הזה, דרוש שינוי מערכתי כולל של כל הכללים המניעים את התקשורת הישראלית להתנהל, פעם אחר פעם, כפי שהיא מתנהלת בעשורים האחרונים.

המאמר הנוכחי אינו עוסק בפרשת אולמרט או בתקשורת הישראלית. אלא, במקרה הזה, אנחנו מנסים להתעלם מכל אותם "רעשי רקע רמים" המלווים את השיח-הציבורי שנועדו ליצור אווירה מתוחה, אלימה ומתלהמת, מתוך כוונת מכוון,  כדי להשיג רווח פוליטי או כלכלי. במילים אחרות, המבט על מדינת-ישראל יהיה דווקא מפרספקטיבה של "הכרת הטוב" שנועדה להציג את האתגרים שלנו בפרופורציות הנכונות לקראת השנה האזרחית החדשה. "הכרת הטוב" הוא ביטוי של הערכה בנוגע להישגים שלנו שהם רבים מאוד, וזאת בניגוד לבכיינות הכללית בה מתעטפת מרבית התקשורת הישראלית כסוג של הרגל-מגונה העומד בניגוד גמור למציאות הישראלית היומיומית.

המימד התרבותי

ישראל מייצרת תרבות וצורכת תרבות במימדים לא פרופורציונאליים לגודלה של האוכלוסייה הישראלית. הד לכך ניתן למצוא גם בביקורם של אלפי אמנים מתחומים שונים - רבים ומגוונים -  שהגיעו לישראל במהלך שנת 2015. פסלים, ציירים, צלמים זמרים, משוררים, סופרים, רקדנים ומובילי דעת-קהל הגיעו לישראל יחד עם זמרי אופרה, להקות רוק, נגני קונצרטים ומנצחים מן השורה הראשונה שבאו לחוות את הקהל הישראלי החם ושוחר-התרבות ברמה הכי גבוהה שיש. להקות מגוונות וזמרים מסגנונות שונים הגיעו לישראל מליטא, מצרפת, מהולנד, משבדיה, מהודו, מיוון, מבריטניה, מרוסיה, מסין, מיפן, מדרום-קוריאה, מארה"ב, ממדינות אפריקאיות ואפילו ממדינות מוסלמיות. כל אחד ואחת מהם באו להעשיר את חיינו, אך גם לטעום קצת מהרוח הישראלית התוססת והפורצת את גבולות הידע-האנושי בתחומים רבים. כמעט בכל יום מתקיים בישראל פסטיבל בינלאומי אמנותי כלשהו. אנחנו נמצאים בתקופה של רנסאנס תרבותי ישראלי שרובו ככולו שואב את השראתו מישראלים פורצי-דרך ומאזרחים המעריכים ומוקירים יצירה אמנותית מופתית - החל מהיצירה הקולנועית וכלה ביצירות מחול, תחום בו ישראל נחשבת לאחת מהמובילות בעולם. לצד המדע והטכנולוגיה, ישראל צריכה להציב גם את התרבות בחזית העשייה המדינית - זה מה שמעניין את מרבית האנשים, ולא פוליטיקה.

המימד הטכנולוגי והאקדמי

גם מתחום הזה, ישראל מייצרת ידע וצורכת ידע באופן ניכר, וזאת ללא שום קשר לגדולה או לגודל האוכלוסייה שבה. אנחנו צריכים להתייחס לעצמנו ביתר-כבוד ובהערכה על ההישגים המרובים שלנו. אין כאן ניסים, אלא יש כאן עבודה מסורה של מיליוני ישראלים מוכשרים המבקשים לעשות את אותו דבר כל יום תוך כדי שיפור יומיומי של כישוריהם. אנחנו נמצאים בישורת האחרונה לקראת פתרונן של בעיות קרדינאליות כמו בעיית המים, האנרגיה ושמירה כמעט מוחלטת על המרחב האווירי של ישראל. האוכלוסייה הישראלית נחשבת לאחת מהאוכלוסיות המשכילות ביותר בעולם - במקום השני אחרי קנדה - עם 46 אחוזים מהישראלים שיש להם השכלה אקדמית. בישראל יש יותר מ-70 מוסדות אקדמיים המייצרים אזרחים סקרניים ותוססים שיש להם כלים אינטלקטואלים ויכולת מעולה להתמודד עם אתגרים בכל מקום בעולם. אנחנו לא צריכים להיבהל מכל ישראלי שהחליט להתפתח במקום אחר, כשם שאנחנו לא נבהלים מעשרות-אלפי אקדמאים ואמנים זרים שהחליטו להעשיר את חיינו כאן בישראל. העברת ידע וקליטת ידע ללא הרף, הם אחד מהסימנים המובהקים לחברה תוססת שאינה קופאת על שמריה. היכולות המדהימות האלה באו לידי ביטוי גם במכירתם של 62 חברות היי-טק ישראליות בשנת 2015 בסכום מדהים של 7.2 מיליארד דולר. התחרות על היצירה הטכנולוגית הישראלית מדרבנת מדינות כדוגמת סין להשקיע בישראל כמעט בכל תחום אפשרי. כשמתרחקים מפוליטיקה צרה, מדינות כמו הודו, דרום-קוריאה, סינגפור, הונג-קונג ויפן מעוניינות לרכוש את הידע הישראלי. עשרות-אלפי הסטודנטים הזרים שלמדו ולומדים בישראל יהיו בעתיד מנהיגים ומעצבי דעת-קהל בארצם - ההשקעה הזאת תניב פרי גם בתחום המדיני בעתיד הקרוב והרחוק. האתגר שלנו לשנים הבאות הוא להפוך את התעשיות הממוסדות שלנו לתעשיות טכנולוגיות ברמה גבוהה כמו בתחום הבנייה ובתחומי התעשייה הכבדה והזעירה. הפער הזה חייב להצטמצם בשנים הבאות באורח ניכר.

המימד המדיני

עשרות מנהיגים זרים ביקרו בשנה האחרונה בישראל. מאות פוליטיקאים זרים הגיעו לישראל כדי להתרשם ממקור ראשון על יכולותיה המופלאות של החברה הישראלית כולה. רובם ככולם מבקשים את קרבתה של מדינת-ישראל בשל היותה חלוצה מתחומים שונים ומגוונים היכולים להעשיר את מדינתם בידע טכנולוגי-מעשי. מדינות שלכאורה "מסתייגות" מישראל, מבקשות את קרבתה בשל היותה חלוצה מבחינה מדעית, טכנולוגית, תרבותית ורוחנית. הרוח היהודית פורצת נתיבים חדשים של שילוב היהדות עם ערכים אוניברסאליים וכישורים טכנולוגיים מן המעלה הראשונה. השילוב המעניין הזה מרתק מדינות מוסלמיות ונוצריות כאחת. שתי הדתות האלה - האסלאם והנצרות - נמצאות בימים אלה במשבר תיאולוגי עמוק שמתוכו עולות שאלות קשות. מתוך השאלות הקשות הללו, ישנן תשובות הנמצאות דווקא בישראל שידעה לשלב ערכים תיאולוגיים עם הדרישות היומיומיות של העולם הליבראלי והטכנולוגי. ככול שניצמד לערכים שלנו, כך ישראל תהיה אבן-שואבת ומקור השראה לא רק ליהודים בעולם אלא גם לנוצרים ולמוסלמים שירצו לחקות את הדגם הישראלי. אנחנו לא צריכים לבזבז יותר מידי אנרגיה על אלה שאינם רוצים את קרבתנו, אך מאידך אנחנו צריכים לטפח את אלה המבקשים את קרבתה של ישראל - גם אם זו מדינה זעירה באוקיאנוס השקט.

המימד החברתי והכלכלי

בישראל קיימת נטייה לנהל דו-שיח של קצוות. וככול שהקצוות הללו מתכווצים, כך הם נוטים לקיים דיון מתלהם יותר ויותר כדי להשמיע את קולם. באמצע, נמצאים יותר מ-80 אחוזים מהאוכלוסייה הישראלית שרובה ככולה מתונה בדעותיה במעשיה. בישראל של סוף שנת 2015 מתגוררים כ-8.5 מיליון נפש וזאת לעומת כמיליון נפש שהתגוררו בישראל בשנת 1948. על-פי מדדים אחדים שהתפרסמו בתקשורת הבינלאומית, התל"ג לנפש (תוצר-לאומי-גולמי) לקראת סוף שנת 2015 הגיע לכדי 41,000 דולר לאדם. במילים אחרות, ישראל היא בין 20 המדינות העשירות בעולם. אין כאן שום נס, אלא עבודה קשה של כולנו ותכנון נכון של הכלכלה הישראלית בידי הדרגים המקצועיים. בניגוד לדעתם של רבים מהאזרחים, ישראל אינה מושחתת יותר ממדינות דמוקרטיות אחרות. מה שנחשב "שחיתות" בישראל, אינו נחשב לשחיתות במדינות דמוקרטיות רבות. בניגוד לישראל - במדינות כמו גרמניה, שוויץ, יפן, דרום-קוריאה, שבדיה, בלגיה, דנמרק, צרפת, בריטניה ואפילו בארה"ב - הטיפול בשחיתות נעשה בחדרי-חדרים הרחק מעיני התקשורת והרחק בעיני החוק כדי לא לפגוע בתדמית של המדינה ולהרתיע משקיעים זרים. תחליטו אתם מה עדיף. במהלך שנת 2015 הגיעו לישראל 30,000 עולים חדשים שהחליטו לקשור את גורלם עם מדינת-ישראל לא בשל מצוקה, אלא בשל ההכרה וההוקרה על יכולותיה המדהימות של החברה הישראלית לפרוץ את גבולות היכולת האנושית בתחומים שנראו רק לפני עשורים בודדים כחסרי-סיכוי. האתגר הגדול שלנו הוא ליצור קורלציה בין התל"ג הגבוה שלנו לבין רווחתו של האזרח הפשוט. זה לא בשמיים וזה לא נס, אלא זה יבוא בעזרת כולנו עם תכנון נכון של הכלכלה הישראלית - ממנה ייהנו הדורות הבאים כפי שאנו נהנים מפרי עמלם המסור של הדורות שקדמו לנו. בסיכומו של דבר, לכל אחד מכם יש יכולת להשפיע - אז תשפיעו, בעיקר לחיוב, כל אחד בתחומו הוא. שנה אזרחית טובה לכולנו.

==

מאת: יוחאי סלע, "מדינת-ישראל לקראת 2016 - בשם הכרת הטוב", מגזין המזרח התיכון, 31 בדצמבר 2015.