הקשר בין עיתון ידיעות אחרונות לחאג´ אמין אל-חוסייני

עיתון "ידיעות אחרונות" לא לומד לקח. פעם נוספת העיתון ניסה להשפיל את בנימין נתניהו מתוך כוונת-מכוון המונעת מאינטרסים פוליטיים, אך לבסוף התברר שהעיתון העלה לסדר-היום העולמי את דמותו הפסיכופטית של חאג' אמין אל-חוסייני - מי שהיה מופתי של ירושלים בתקופת המנדט-הבריטי. אל-חוסייני היה מבוקש בגין פשעי-מלחמה ואף הורשע כפושע-מלחמה. חאג' אמין אל-חוסייני אכן היה פסיכופט אנטישמי מהסוג הנחות ביותר, שעיצב את התודעה הלאומית "הפלסטינית". אך בשל אחריותו לכישלון המחפיר של ערביי ארץ-ישראל בתבוסה של 1948 ולאור קשריו ההדוקים עם גרמניה הנאצית, התעמולה הערבית לא הקדישה לדמותו מקום של כבוד בפנתיאון הלאומי הערבי. בעקבות המאמץ הפלסטיני לחפש מקורות היסטוריים לשאיפות הלאומיות של "העם הפלסטיני", מעלליו המחפירים של חאג' אמין אל-חוסייני החלו להופיע בספרי-הלימוד בתדירות גבוה יותר, בעיקר לאחר הקמתה של הרשות-הפלסטינית ביהודה ושומרון.

המפגש המפורסם בין אל-חוסייני להיטלר

על-מנת להדגים אך חאג' אמין אל-חוסייני ראה את תפקידו בקשר לתוכנית ההשמדה הגרמנית, הוא כתב כך בזיכרונותיו שהתפרסמו גם בעיתונות הערבית מיד לאחר המלחמה: "אחד התנאים שלנו לשיתוף-פעולה צבאי בין הערבים לבין גרמניה היה מתן יד-חופשית לחיסול היהודים בפלשתינה ובמדינות-ערב אחרות. באיגרת ששלחתי לאדולף היטלר תבעתי הצהרה מפורשת מצד גרמניה ואיטליה כי הן מכירות בזכותן של המדינות הערביות לפתור את בעיית המיעוטים היהודים בצורה ההולמת את השאיפות הגזעיות והלאומיות שלהן, ובהתאם לשיטות המדעיות בהן נקטו גרמניה ואיטליה כלפי היהודים שלהן".

עוזרו הקרוב של אדולף אייכמן - דיטר  ויסלינצי - אמר בחקירתו בשנת 1946 את הדברים הללו על חאג' אמין אל-חוסייני: "לדעתי, מילא המופתי, הנמצא מאז 1941 בברלין, את התפקיד המכריע בהחלטות הממשלה הגרמנית להשמיד את יהודי אירופה. בכל פגישותיו עם היטלר, ריבנטרופ והימלר, חזר והציע את השמדת היהודים. הוא ראה בכך פתרון נוח לבעיית א"י. בשידוריו ברדיו ברלין, הוא עלה אפילו עלינו בהתקפותיו האנטישמיות".

Nazi Collaborators The Grand Mufti of Jerusalem Haj Amin el Husseini

עדות זו, ועדויות נוספות שהובאו במשפט אייכמן, מעלים על-נס את חלקו של חאג' אמין אל-חוסייני בתוכנית ההשמדה הגרמנית ועל כוונותיו להעתיק את התוכנית הזו גם לתחומי ארץ-ישראל ולשאר האזורים במזרח-התיכון. כך למשל, חאג' אמין אל חוסייני תכנן להקים בעמק דותן (ליד שכם) מחנה השמדה ליהודי ארץ-ישראל וליהודי המזרח-התיכון בסגנון מחנה ההשמדה שהיה באושוויץ. זאת ועוד, הפרעות האלימות שפרצו נגד יהודי עיראק ב-1 ביוני 1941 (אירועי הפרהוד) נעשו בעידודו הנמרץ של רדיו ברלין בערבית מפי השדרן יונס בחרי, עם קולו הכריזמטי, שהיה ממוצא עיראקי. כשהגיע חאג' אמין אל-חוסייני לברלין בשנת 1941, היטלר מינה אותו לראש התעמולה בשפה הערבית ואף הוענק לו תואר מכובד במסגרת Das Arabische Buro Der Grosmufti - המשרד הערבי, משרד המופתי הגדול.

אחד מהספרים האחרונים שהתפרסמו על המופתי וקשריו עם המשטר הנאצי, היה של פרופ' ברי רובין (ישראל) ושל פרופ' וולפגנג שוואניץ (גרמניה) בשם, Nazis, Islamists, and the Making of the Modern Middle East. הספר עוסק בהרחבה גם על השפעתו של המופתי על האידיאולוגיה האנטישמית הערבית שהפכה נפוצה ברוב המדינות הערביות בעשורים האחרונים. כשפרופ' שוואניץ שמע את הוויכוח בנוגע לאמירתו של ראש-הממשלה על חאג' אמין אל-חוסייני, הוא טרח לפרסם הודעה ב-21 באוקטובר 2015 בנוסח הזה שהופיעה במגזין האקדמי של פרופ' דניאל פייפס:

"It is a historical fact that the Grand Mufti of Jerusalem al-Hajj Amin al-Husaini was an accomplice whose collaboration with Adolf Hitler played an important role in the Holocaust. He was the foremost extra-European adviser in the process to destroy the Jews of Europe."

הספר של פרופ' רובין ופרופ' שוואניץ

האובססיה של עיתון "ידיעות אחרונות" כלפי ראש-הממשלה בנימין נתניהו הפכה עם הזמן לסוג של פארסה עיתונאית - כפי שהדבר התגלה בעוצמה גדולה מייד לאחר הבחירות של חודש מרס 2015. גם הפעם, "הבשורה המרעישה" של העיתון נועדה לפגוע מלכתחילה בראש-הממשלה. אולם, התברר, בדומה למה שהתרחש לאחר הבחירות, שהעיתון עשה שירות גדול מאוד להסברה הישראלית. מאז שהדברים התפרסמו באתר האינטרנט של העיתון, אלפי התייחסויות התפרסמו בתוך זמן קצר מאוד. מאות ידיעות ומאמרים התפרסמו ברחבי-העולם רק במהלך היומיים האחרונים על הנושא החשוב הזה. כמובן, שמיליוני קוראים ברחבי-עולם סופסוף שמעו לראשונה את שמו של חאג' אמין אל-חוסייני ושמעו על האידיאולוגיה הנאצית המלווה את התנועה הלאומית הפלסטינית כבר עשרות שנים. במהלך היומיים האחרונים, מאות פעמים התפרסמה התמונה הידועה של המפגש בין אל-חוסייני להיטלר. מאמרים וספרים שנכתבו על חאג' אמין אל-חוסייני קיבלו לפתע-פתאום עדנה-מחודשת לנוכח השערורייה הבינלאומית אותה הפיץ "ידיעות אחרונות". ישראלים רבים, רבים מאוד, עשו הכרה מחודשת עם ההיסטוריה הלאומית שלנו בארץ-ישראל ועל המאבק ההרואי שלנו לאורך מאה השנים האחרונות. בזכותו של "ידיעות אחרונות", האידיאולוגיה הלאומיות הפלסטינית המדומיינת נראית באור שונה לחלוטין - שהוא אינו רחוק כל-כך מהאידיאולוגיה הנאצית של גרמניה בשנות ה-40 של המאה הקודמת.  על זה נאמר, "מלאכתם של צדיקים נעשית גם בידי רשעים מרושעים".

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "הקשר בין ידיעות אחרונות לחאג' אמין אל-חוסייני", מגזין המזרח התיכון, 22 באוקטובר 2015. 

טרור אסלאמי - ערביי ארץ-ישראל - ספטמבר 2015

הינה פרדוקס המוכר לכול יהודי המתגורר ברחבי ארץ-ישראל: כאשר המוסלמים חוגגים את חגיהם, הישראלים מתאמצים לכבד את המסורת המוסלמית גם באמצעות סיורים, הרצאות, טיולים ופגישות משותפות - כפי שהדבר אכן מתרחש בישראל בכל חג הרמדאן בכל שנה. למרות שחג הרמדאן המוסלמי הפך בשנים האחרונות לחג של טרור אלים ורצחני בממדים מפלצתיים, הישראלים מגלים סקרנות רבה לגבי אורחות חייהם של בני-הדתות האחרות - זו אותה סקרנות אינטלקטואלית שהובילה את עמנו לעבר הישגים יוצאים מן-הכלל. מאידך, כאשר היהודים חוגגים את חגיהם, המוסלמים פועלים נגד היהודים כפי שהם פועלים כלפי בעצמם - דהיינו, באלימות, בטרור, בהסתה, ברצח, בביזה ובפגיעה ברכוש ציבורי ופרטי. הטרור האסלאמי שהופעל נגד אזרחי-ישראל לאורך כל חגי תשרי של ספטמבר-אוקטובר 2015, הוכיח לנו פעם נוספת את ההבדל התרבותי-המנטאלי בין התרבות היהודית לתרבות המוסלמית - כפי שתרבות זו משתקפת באופן בולט בכל מקום בו מתגוררים מוסלמים ברחבי-העולם.

במהלך המפגשים המתקיימים בין יהודים למוסלמים בחג הרמדאן, אנחנו שומעים בדרך-כלל את ההסברים העלובים שלהם בנוגע למהותו האמיתית של האסלאם כ"דת של שלום", וכי הטרוריזם האסלאמי המתפשט ברחבי-העולם כמחלה ממארת, אינו משקף באופן-הולם את האסלאם ה"אמיתי". לכאורה, מופגנת כאן מתינות מפי כאלה מתיימרים להיות מתונים. אך ראו איזה פלא, דווקא בשעת מבחן - כפי שאירע לאורך כל חגי תשרי של 2015 - לפתע פתאום כל "המוסלמים המתונים" נאלמים-דום כאילו המילים היפות שנאמרו רק לפני שבועות אחדים נעלמו כאבק-ברוח.

אין תימה איפה, שבעיני הציבור הישראלי, השפה הערבית הפכה להיות מזוהה - יותר ויותר - עם טרור, רצח, טבח, אלימות, בערות, אונס המוני ומכירת נשים בשווקים כאילו הן היו חיות-מחמד. כאשר מוטחת ביקורת כלפי מעשיהם האלימים של המוסלמים, הדברים האלה נדחים בטענה ל"אסלאמופוביה" - וזאת כחלק ממסך-עשן שנועד להצדיק אידיאולוגית את מעשיהם הרצחניים, הן כלפי עצמם ובעיקר כלפי דתות ועמים אחרים. מהבחינה הזו אין שום הבדל מהותי בין ח"כ אחמד טיבי לאבו-מאזן או לבשאר אל-אסד - כולם מעדיפים פתרון כוחני בעדיפות ראשונה, וזאת כחלק ממארג תרבותי הקשור באופן ישיר למערכת-הערכים האלימה של האסלאם על גווניו השונים. התקשורת הישראלית תיארה את האירועים האחרונים של חגי תשרי 2015, כ"גל של טרור". אולם, כתושבים המקוריים של האזור הזה, אנו מתמודדים עם הטרור הזה כבר מאות שנים. אפילו המושג "העולם-הערבי" הוא ביטוי קולוניאליסטי המשקף את האופי האמיתי של האסלאם כדת פולשת, אלימה ורצחנית. לפיכך, מספר ההרוגים בטרור אסלאמי ובאלימות אסלאמית של חודש ספטמבר 2015, משקף היטב את הערכים האמיתיים של האסלאם המשותפים גם לכלל ערביי ארץ-ישראל.

בסיכומו של דבר, בחודש ספטמבר 2015 נהרגו 11,496 בני-אדם; בחודש אוגוסט נהרגו 13,010 בני-אדם; בחודש יולי נהרגו 11,829 בני-אדם; בחודש יוני נהרגו 13,153 בני-אדם; בחודש מאי נהרגו 14,632 בני-אדם; בחודש אפריל נהרגו 10,294 בני-אדם; בחודש מרס נהרגו 15,143 בני-אדם; בחודש פברואר נהרגו 11,291 בני-אדם; ובחודש ינואר נהרגו 13,468 בני-אדם. בתשעת החודשים הראשונים של שנת 2015, נהרגו 114,316 בני-אדם, בעשרות-אלפי פעולות טרור קטלניות ובעימותים צבאיים שהתרחשו במרחב האסלאמי כולו ואף מעבר לו.

טרור אסלאמי ואלימות אסלאמית - ספטמבר 2015

מדינה:	הרוגים:	פצועים/הערות:
סוריה:	4,219	10,000
עיראק:	3,842	6,000
אפגניסטן:	930 (רבים מהם טרוריסטים)	2,000
תימן:	764 (רבים מהם אזרחים)	2,000
מצרים:	531 (רובם טרוריסטים)	במבצע צבאי בצפון-סיני
פקיסטן:	256	1,000
ניגריה:	212 (רבים מהם אזרחים)	1,000
סומליה:	158 (רבים מהם טרוריסטים)	--
טורקיה-כורדים:	157 (רבים מהם לוחמים כורדים)	ללא ההפצצות בצפון-עיראק
לוב:	93	--
קמרון:	76 (רבים מהם אזרחים)	--
הרפובליקה של מרכז אפריקה:	61	בעימותים בין מוסלמים לנוצרים
סעודיה:	29 (רובם חיילים)	--
מאלי:	24	--
דרום-סודאן:	22	כנראה נהרגו יותר
טג'יקיסטן - טרור אסלאמי:	17	בהתקפה בעיר הבירה
ניז'ר - טרור אסלאמי:	15	--
הודו - קשמיר:	13	--
סודאן - דארפור:	7	--
בחריין - תימן:	5 (חיילים)	--
איראן - כרודים:	4	--
תאילנד - טרור אסלאמי:	4	בדרום המדינה
אזרבייג'ן - ארמניה:	3	בהפצצות של אזרבייג'ן
אלג'יריה:	2 (טרוריסטים מוסלמים)	--
איחוד האמירויות הערביות:	2 (חיילים)	--
בנגלדש - טרור אסלאמי:	1 (אזרח זר)	--
ירדן:	1	כנראה נהרגו יותר
פיליפינים - טרור אסלאמי:	1 (ילדה)	בדרום המדינה
רוסיה - קווקז:	1 (אימאם מתון)	--
ישראל - הרשות הפלסטינית:	2 (טרוריסטים מוסלמים)	--
ישראל - הרשות הפלסטינית:	1 (מוסלמית מתה מפצעיה)	מהפיגוע בכפר דומא
ישראל - טרור:	1 (אזרח ישראלי)	--
אפגניסטן - חיילי נאט"ו:	1	--
אפגניסטן - חיסולים-ממוקדים אמריקאים:	25	עשרות
תימן - חיסולים-ממוקדים אמריקאים:	10	--
פקיסטן - חיסולים-ממקודים אמריקאים:	6	--
סה"כ:	11,496 הרוגים	22,000 פצועים

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "טרור אסלאמי - ערביי ארץ-ישראל - ספטמבר 2015", מגזין המזרח התיכון, 8 באוקטובר 2015. 

התקשורת הישראלית והמעורבות הרוסית בסוריה

מאז אמצע חודש ספטמבר 2015, דומה היה שהתקשורת הישראלית נכנסה להיסטריה מוחלטת לנוכח הידיעות המרעישות על כניסתם של כוחות-צבאיים של רוסיה לתוככי הממלכה המתפוררת של בשאר אל-אסד. ההיסטריה התקשורתית הזו ניהלה את עצמה כאילו אנו חיים בשנות ה-70 של המאה הקודמת מול בריה"מ הגדולה והמאיימת הדופקת בשעריה של מדינת-ישראל. גם הפגישה בין נתניהו לפוטין שנערכה ב-21 בספטמבר 2015 - על רקע המעורבות הצבאית הישירה של רוסיה בסוריה -  תוארה בידי אחדים מאמצעי-התקשורת הישראלית כ"מפגש בין הדוב הרוסי לבין הנמלה הישראלית". מחד גיסא, התקשורת הישראלית ברובה נוטה לזלזל ביכולותיה של ישראל. ומאידך, ההתרחשויות הבינלאומיות מסוקרות כאילו העולם כולו סובב סביב ישראל  לטוב או לרע - אך בעיקר לרע.

שתי המגמות הקוטביות הללו מראות בעליל שיש לנו בעיה רצינית מאוד מבחינה תקשורתי משום שהתקשורת הישראלית עסוקה ביצירת היסטריה ציבורית תוך כדי התעלמות כמעט מוחלטת מידיעות ותהליכים בינלאומיים המתרחשים בסביבה הקרובה והרחוקה לנו. לצד כל זה, גם האמירות הפומביות של אלה המתיימרים לייצג את "האופוזיציה" הישראלית, מקבלות ממד של היסטריה תקשורתית, הרבה מעבר לערכן האמיתי, שאינן משרתות כלל את מכלול האינטרסים של הציבור הישראלי - ראו ערך "יצחק הרצוג" שהפך בשבועות האחרונים לליצן פוליטיבשירות אחדים מכלי התקשורת בישראל.

התקפה רוסית ראשונה בסוריה - עשרות אזרחים הרוגים

הקו המלווה את מרבית משדרי-החדשות בישראל נוטה להיות מתלהם והיסטרי. אפילו "אות-הפתיחה" של החדשות המרכזיות של ערוץ 2 נתפס בעיני רבים כאלים ותוקפני. לצד כל זה מתלווה מלל אין-סופי הגולש לעיתים קרובות לברברת צעקנית ומיותרת הנמתחת לעיתים קרובות ליותר מ-80 דקות מידי יום. למרות "מריחת-הזמן" הזו, די נדיר (נדיר מאוד) לראות דיון ענייני האמור לשרת את הציבור בשפה ראויה, עניינית וברמה גבוהה. הקו המרכזי הזה, מלווה באופן-בולט גם את משדרי-הבוקר של ערוצי הטלוויזיה בישראל - וזאת בניגוד גמור למה שמתחולל ברחבי-העולם גם במקומות יותר "סוערים" מישראל. העניין הזה מוביל אותנו למקבילה המתלהמת של הטלוויזיה הישראלית - שהיא הטלוויזיה הרוסית הפועלת תחת משטרו של פוטין.

ב-30 בספטמבר 2015, הפרלמנט הרוסי אישר לפוטין להפעיל כוחות-צבאיים בסוריה. הדגש בהחלטה הרוסית היה על התקפות אוויריות בלבד ולא על שימוש בכוחות קרקעיים של הצבא הרוסי על אדמת סוריה. שעות אחדות לאחר ההחלטה הזו, מטוסים רוסים תקפו מטרות בחאלב, בחומס ובאזור מחוז לטקיה. הכותרת הרשמית של רוסיה להתקפות הללו הייתה "מלחמה בארגון המדינה-אסלאמית". אלא, שהארגון הזה עדיין לא מהווה איום ממשי באזורים האלה. מי שפועל באזורים האלה הם ארגונים הנתמכים בידי סעודיה ומדינות-המפרץ וכן ארגון "ג'בהת אל-נוסרה" המזוהה יותר עם ארגון "אל-קאעידה" מאשר עם ארגון "המדינה האסלאמית". רוסיה טענה שהיא פועלת בסוריה על-פי החוק הבינלאומי משום שהיא הוזמנה על-ידי המשטר הסורי לפעול בסוריה. וזאת, בניגוד גמור לפעילותה של "הקואליציה האמריקאית" הפועלת בסוריה ללא הסכמתה המופרשת של הממשלה החוקית של סוריה. במקרה הזה, רוסיה צודקת לחלוטין. אלא של"צדק" הזה יש גם מחיר עתידי משום שאם נפגעו אזרחים חפים-מפשע בהתקפות הרוסיות - כפי שאכן קרה בעיר חאלב  - אפשר יהיה לתבוע בכירים רוסים על הפרה של החוק-הבינלאומי העוסק בדיני-מלחמה. סביר להניח שתביעות כאלה יוגשו בעתיד הקרוב על-ידי ארגונים סורים הפועלים באירופה ובארה"ב.

מעבר להיבט הזה, ההתקפות הרוסיות שנערכו ב-30 בספטמבר 2015, חשפו פעם נוספת את המניע העיקרי של רוסיה להגביר את פעילותה הצבאית בסוריה. לפוטין ברור לחלוטין שללא אסד וללא השליטה העלווית ברצועת החוף המשתרעת מהעיר טרטוס ועד לצפון העיר לטקיה, רוסיה לא תוכל להפעיל את הנמל החשוב שלה בטרטוס המשרת את הצי הרוסי הפועל בים השחור. סביר להניח שגורלו האישי של אסדאינו מעניין באמת את פוטין. רוסיה רוצה בעל-ברית נאמן בסוריה שיכבד את ההסכמים שנחתמו עם בריה"מ לשעבר, מאז שנת 1971, בנוגע לנוכחות הרוסית המשמעותית בנמל טרטוס - שהפך עם הזמן לבסיס-ימי אסטרטגי עבור רוסיה. אין תימה איפה, שבהצהרות הרשמיות של רוסיה בנוגע למעורבותה במשבר המתחולל בסוריה, הושם דגש על ביטוי "הממשלה הסורית" - שהוא ביטוי מרומז לעדה העלווית ולשליטתה על אזור-החוף בו שוכן נמל טרטוס. פוטין, באופן הזה, הפך את אזור-החוף של סוריה למקום-בטוח עבור העדה העלווית כולה ועבור האינטרסים האסטרטגיים של רוסיה במזרח-התיכון. בעניין הזה, בנקודות אחדות, אפשר למצוא קווי-השקה בין האינטרסים של רוסיה לבין האינטרסים של ישראל בעיקר בכל מה שקשור לאזור רמת-הגולן.

שעות אחדות לאחר ההתקפה הרוסית שנערכה באזור העיר חאלב ה-30 בספטמבר 2015, נודע על עשרות אזרחים חפים-מפשע שנהרגו בעקבות המהלך האווירי הרוסי. כמובן שבערוצי הטלוויזיה ברוסיה לא נאמר על כך דבר. באחת מתחנות הטלוויזיה הפופולאריות של רוסיה -Planeta RTR  - המשדרת בשפה הרוסית גם לקהילות מעבר-לים, נערך דיון מיוחד שעסק ב"מלחמה של רוסיה נגד ארגון המדינה -האסלאמית", וזאת לאור הפעילות האווירית ההתקפית שנערכה באותו יום. לאורך כל הדיון הופיעה כותרת בתחתית המסך שהסבירה לצופים ש"רוסיה נלחמת בארגון המדינה-האסלאמית". על-מנת להבין את הלוגיקה שעומדת מאחורי הפעילות הרוסית הנוכחית, אחד מהמשתתפים בדיון הסוער טען ש"סוריה בעצם היא המקור של הנצרות הרוסית". לפיכך, לטענתו, לפעילות הצבאית בסוריה יש היבט היסטורי משום שמדינה זו מהווה חלק מהמארג התרבותי-הדתי של אמא רוסיה. היה אפשר להבין מדבריו שסוריה בעצם שייכת לרוסיה מבחינה היסטורית, וכי הפעילות הצבאית בסוריה נועדה גם כדי "להציל את העולם-הנוצרי כולו". אתם יכולים להיות בטוחים שהרבה מאוד צופים רוסים קנו את הסיפור האווילי הזה - וזאת למרות שהוא המתכוון לטורקיה ולא לסוריה. במילים אחרות, "הדוב הרוסי" לא השתנה לפחות בדבר אחד - בתעמולה. זה כל מה שנותר מבריה"מ הגדולה והמאיימת של שנות ה-70 של המאה הקודמת. כאשר רוסיה תגמור להרוס את סוריה, הכתובת היחידה לשיקומה של סוריה תהייה, כמו תמיד, ארה"ב. עד אז, רבים בעולם מקווים, שבארה"ב יהיה נשיא קצת יותר מחובר למציאות הבינלאומית מהנשיא הנוכחי של 2015.

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "התקשורת הישראלית והמעורבות הרוסית בסוריה", מגזין המזרח התיכון, 1 באוקטובר 2015.