לתאריך ה-1 בספטמבר,
יש משמעויות רבות בהיסטוריה המודרנית של אירופה. בתאריך זה, בשנת 1939, גרמניה פלשה
לפולין ובכך החלה למעשה מלחמת-העולם השנייה שהסתיימה ב-8 במאי 1945.
התאריך המיוחד הזה גם מאפשר לגרמניה להציג פעם נוספת - באמצעות סדרות
דרמטיות - את היותם של הגרמנים קורבנות של האירועים שהתרחשו בעקבות המלחמה ולאחריה.
אירופה לאחר המלחמה עמלה קשות כדי להגיע לרמה מסוימת של שלווה ושגשוג כלכלי לאחר
מאות שנים של אלימות, טרור פוליטי, טרור דתי, מלחמות עקובות-מדם
ומשברים אקוטיים שפירקו מדינות ואימפריות ביבשת. אולם, רק לאחר
פירוקה של בריה"מ בשנת 1991, אפשר לקבוע שהאיום על אירופה המערבית הוסר כליל.
לפיכך, אנחנו מדברים על חלון של זמן קצר בלבד המשתרע על פחות מ-25 שנים בהן שורר
שלום ברחבי היבשת ללא איומים אקוטיים היכולים לערער את שלוותם של
התושבים.
בעקבות זרם של
מיליוני הפליטים הנוהר לעבר אירופה המערבית והמתחים שבעיה זו יוצרת בין המדינות
המרכיבות את "האיחוד האירופאי", דוברים בכירים באיחוד הצהירו, ב-1 בספטמבר 2015,
שאירופה כפי שהיא מוכרת לנו, איננה קיימת עוד. ההצהרה
הפסימית הזו באה לאחר שנה קשה מאוד בשל המשבר הצבאי באוקראינה ומשבר-החובות של יוון
שטלטלו את מדינות-האיחוד לעבר פסימיות בנוגע לקיומו של "האיחוד האירופאי" במתכונתו
הנוכחית. לא כל המדינות מקבלות את "התכתיב" הגרמני
ובוודאי שמדינות נוספות חוששות מהעוצמה שגרמניה מפגינה כלפי מדינות חלשות יחסית
באיחוד. המתחים הללו, שהתעצמו מאוד בשנה האחרונה (2015), קיבלו תפנית רעה נוספת
בשאלת קליטתם של הפליטים הזורמים לאירופה מכל-עבר. מנהיגים בכירים במזרח-אירופה -
המשמשת תחנת-מעבר לפליטים בדרכם למערב-אירופה - האשימו את המדיניות
"השמאלנית" של האיחוד בנוגע לבעיה זו הגורמת לחרדה גדולה בשל האיום
העתידי על צביונה הלאומי והדמוגרפי של אירופה. מדינות אחרות באיחוד
מעודדות את הפליטים להגיע לגרמניה - שהפכה
לקורבן של התעמולה שהיא ניהלה למען עצמה במשך העשורים
האחרונים.
אלה הטוענים נגד
המדיניות הגרמנית בעיקר בנוגע לבעיית הפליטים והמהגרים הנוהרים לאירופה, צודקים
ברוב המקרים. במהלך העשורים האחרונים, גרמניה ניהלה מסע תעמולתי חובק-עולם בתקציב
של עשרות מיליארדי דולרים שמטרתו הייתה להציג את "פניה היפות" של גרמניה בשלל
תחומים תרבותיים, כלכליים וחברתיים. הלכידות החברתית והמשמעת האזרחית של הגרמנים,
הובילו את גרמניה לאחר 1945 להישגים מרשימים למרות שחלקם נעשו בכפייה על-ידי
המעצמות הכובשות. גרמניה רצתה להיות "אחרת". לשם כך, היא בנתה בעמל-רב תדמית פנימית
ובינלאומית המדגישה את היותה של גרמניה מדינה שלווה, שוחרת-שלום, הדבקה בעקרונות
היסוד של זכויות-אדם והקפדה על זכויותיהם של מיעוטים המתגוררים בתחומה או נקלטו בה
לאורך העשורים הראשונים לאחר מלחמת-העולם השנייה.
בארבע השנים
האחרונות, התעמולה הזו הפכה למביכה למדי: אין כמעט כלי-תקשורת אחד שלא פרסם ידיעה
שבועית או חודשית על היותה של גרמניה המדינה המועדפת להגירה לאחר ארה"ב. בחלק
מכלי-התקשורת בגרמניה התפרסמו אין-ספור כתבות על "הפלא הגרמני" של השנים האחרונות.
כלי-תקשורת נוספים יצאו בסדרת כתבות תחת הכותרת "תעשו אותי
גרמני" שהופנתה בעיקר למדינות באיחוד-האירופאי. במסגרת הזו, אזרחים
ממדינות שכנות התארחו בגרמניה למשך שבועות אחדים כדי לחוות את "החוויה הגרמנית"
מכלי ראשון. היהירות הגרמנית בתקופה האחרונה הייתה בשיאה.
אולם, מאחורי
שביעות-הרצון הגרמנית הסתתרו להם כמה נתונים בעייתיים מאוד המדגימים היטב את השינוי
הדמוגרפי המתחולל בגרמניה. את השינוי הזה הרגישו האזרחים הגרמנים באופן הדרגתי שהפך
בשנים האחרונות לשיטפון המאיים על החברה הגרמנית כולה. אחד מהסוציולוגים הבכירים של
גרמניה העניק ראיון, ב-25 באוגוסט 2015, לאחד מכלי התקשורת המובילים של גרמניה.
הראיון נערך, כמובן, על רקע משבר הפליטים הזורמים לעבר אירופה
ובמיוחד לעבר גרמניה. במהלך הראיון הוא מסר את הנתונים הללו: משנת 1945
ועד לשנת 2000 הגיעו לגרמניה 23 מיליון זרים. במהלך התקופה הנדונה עזבו את גרמניה
17 מיליון תושבים. לדעתו של פרופ' זוייפנר, התהליך הזה עבר איכשהו
בשלום. אולם, מה שמתחולל כרגע עקב המדיניות הנוכחית של גרמניה, מתבטא בכך שהיא
מייבאת את הסכסוכים האלימים של המזרח-התיכון לתוך גרמניה עצמה. דהיינו, שיעים נגד
סונים; כורדים נגד סורים; עיראקים נגד כורדים; מוסלמים נגד נוצרים; טורקים נגד
כורדים; וכן סכסוכים אלימים בתוך העדות האפגאניות, הפקיסטניות ובתוך שלל העדות
האפריקאיות המתגוררות בגרמניה. על-פי טענות אחדות, גרמניה הפכה ל"מיקרוקוסמוס" של
המזרח-התיכון, וזאת בהתאם לאירועים האלימים המתרחשים מיד יום ביומו בין קבוצה אחת
כלפי קבוצה אתנית או דתית אחרת. הפליטים והמהגרים אכן זורמים לגרמניה, ומאידך
המוני אזרחים גרמנים עוזבים את המדינה גם לאור השינוי
הדמוגרפי המתחולל בה בשנים האחרונות.
על-פי הערכות
זהירות, בשנת 2015 התגוררו בגרמניה יותר מ-5 מיליון מוסלמים (יש יותר). רק בחודש
אוגוסט 2015 גרמניה קלטה 106,000 פליטים חדשים. בחודשים הראשונים של שנת 2015, היה
ברור לרשויות בגרמניה שמספר הפליטים שייקלטו בגרמניה בשנה הנוכחית יהיה כפול
בהשוואה לשנת 2014. ממשלת גרמניה העדיפה, כמובן, לא למסור לציבור מספרים מדויקים.
לבסוף, ממשלת גרמניה נאלצה לפרסם את הנתונים המשוערים של
הפליטים שייקלטו במהלך 2015. באמצע חודש אוגוסט 2015, ממשלת גרמניה הודיעה כי במהלך
השנה ייקלטו כ-800,000 פליטים. לקראת סוף אוגוסט, ממשלת גרמניה מסרה שקרוב לוודאי
שייקלטו בגרמניה יותר ממיליון פליטים בשנת 2015. המספרים
האלה זעזעו לחלוטין את הציבור הגרמני ואת המערכת הפוליטית כולה - לרבים נראה היה
שאנגלה מרקל מאבדת שליטה על הנעשה במדינתה על חשבון האזרחים הגרמנים. העיסוק
האובססיבי של מרקל במשבר החובות של יוון ובמשבר הצבאי המתחולל באוקראינה, הרדים את
המערכת הפוליטית כולה כאילו גרמניה מתנהלת בנינוחות מסוימת של "עסקים כרגיל" למרות
שהכתובת הייתה על הקיר.
בעיית המהגרים
והפליטים הזורמים לגרמניה אינה רק תופעה של החודשים האחרונים. לאורך השנתיים
האחרונות התפרסמו בגרמניה אלפי כתבות העוסקות בנושא הזה ובהשפעתו על החברה הגרמנית.
טוקבקיסטים אחדים שהגיבו לכתבות הללו טענו ש"השינוי הדמוגרפי בגרמניה
גרם להם לעזוב את גרמניה". טוקבקיסטים אחרים הגיבו לדברים הללו
בשלילה מוחלטת והיו כאלה שטענו ש"הרבה אנשים שילמו בחייהם כדי להעמיד
את גרמניה למה שהיא כיום". ברוב המקרים זה היה דו-שיח של חרשים כפי
שהוא מתנהל בדרך-כלל בין הימין הקיצוני לבין השמאל הקיצוני - הן בשאלה הבוערת הזו
והן בשאלות מהותיות נוספות הקשורות לאופייה הרצוי של גרמניה למשך השנים הבאות.
מתחילת שנת 2015
התבצעו בגרמניה יותר מ-350 פעולות טרור נגד מהגרים
ופליטים. אלה הם רק הנתונים הרשמיים. אולם, לצד הנתון הזה, מתבצעים עשרות התנכלויות
יומיומיות נגד פליטים ומהגרים - החל מהשלכת בקבוקים ריקים וכלה בהצקות מילוליות
ופיזיות. מדובר על תופעה המתרחבת מחודש לחודש כמעשה שבשגרה. התפרעויות האלימות
שהתרחשו בעיירה היידנאו - Heidenau - שבמזרח-גרמניה,
לאורך כל חודש אוגוסט 2015 נגד קליטתם של הפליטים והמהגרים בעיירה, חשפו פעם נוספת
את העצב-החשוף של גרמניה המתבטא בקיומו של ציבור גדול מאוד שאינו מהסס לבטא עמדות
גזעניות ולהוציא-לפועל התקפות יומיומיות נגד זרים ונגד כוחות-הביטחון.
כשאנגלה מרקל הגיעה
לעיירה כדי לבטא את הזדהותה האמיתית והכנה עם המהגרים המותקפים, מאות רבות של תושבי
העיירה קראו לעברה "אויבת העם",
"בוגדת" ו"זונה". כשמרקל טענה
ש"גרמניה עשירה, והיא יכולה להתמודד עם הפליטים הרבים המגיעים
אלה", המפגינים קראו לעברה שגרמניה אינה עשירה, וכי הם עצמם בקושי
מצליחים להתקיים מ-700 אירו לחודש (שהם כ-3,000 ₪). בכך, נפתח מחדש הדיון הפומבי על
ההבדלים בין מזרח-גרמניה למערב-גרמניה, בין ימין-רדיקלי לשמאל-רדיקלי, בין עשירים
לעניים ובין שמרנות לאומנית לדמוקרטיה ליברלית. כל אלה מהווים, פעם נוספת, את
נקודות-השבר והמחלוקת של החברה הגרמנית לדורותיה.
==
מאת: ד"ר יוחאי סלע,
"גרמניה ומשבר הפליטים - דינמיקה של אלימות פוליטית", מגזין המזרח
התיכון, 3 בספטמבר 2015.
