האם למפלגת העבודה יש תוכנית כלכלית

עוד לא הסתיימה המערכת הבחירות של ה-17 במרס 2015, וכבר כעת נזרקות לחלל-האוויר רמיזות על עתידו הפוליטי של ח"כ יצחק הרצוג ביום שלאחר הבחירות. כבר כעת, רבים במפלגת-העבודה מריחים את המפלה בעקבות המסע הכושל של המפלגה לקבוע את סדר-היום הלאומי של מדינת-ישראל. לפיכך, סביר להניח שיום לאחר הבחירות, נציגים בכירים של המפלגה יבקשו להדיח את הרצוג מראשות המפלגה כפי שהדבר אירע לקודמים לו - החל מעמרם מצנע ועד לשלי יחימוביץ.

הבעיה לא נעוצה רק באישיותו של הרצוג, אלא גם בתגובותיו הפומביות הנשמעות לעיתים הזויות המתאפיינות בסגנון הדומה לטוקבקיסט המצוי הפולט סיסמאות למכביר באתר YENT. סביר להניח שהרצוג שואב אתה שראתו מהכותרות המתלהמות באתר YNET, אלא שתושבי מדינת-ישראל מצפים מהרצוג לרמה גבוהה יותר, מזו האופיינית לאתר חדשותי רכילותי, וזאת לאור הצהרתו ש"אני אהיה ראש הממשלה הבא של ישראל" - הצהרה שנאמרה כבר עשרות פעמים בשבועות האחרונים עד כדי מיאוס.

אחת מהבעיות הראשיות של מפלגת-העבודה בשנים האחרונות מתבטאת בעובדה שהיא "מנצחת" בסקרים, אך מפסידה בבחירות. ברגע האמת, הבוחרים הישראלים אינם מסוגלים להעניק את שרביט האחריות-הלאומית למנהיגי מפלגת העבודה. כאן נשאלת השאלה מדוע? למפלגת-העבודה אין משנה-סדורה של עקרונות ורעיונות לפתרון בעיות היסוד של מדינת-ישראל. יתרה מזאת, גם לבעיות פשוטות לכאורה, למפלגת-העבודה אין תשובה ראויה משום שראשי-המפלגה למעשה הפכו לבני-ערובה בידי התקשורת המתלהמת של ישראל - כדוגמת עיתון "הארץ" ו"ידיעות אחרונות". בשנים האחרונות, המפלגה הפכה כחומר-ביד-היוצר בידי אחדים מכלי התקשורת בישראל בשל שיקולים עסקיים שאין להם ולא-כולם עם האינטרס הישראלי המובהק.

על-מנת להבין טוב יותר את הקריאה המשובשת של המציאות המדומיינת השוכנת בראשם של מנהיגי המפלגה, הצהרתו הילדותית של ח"כ עומר בר-לב, ב-12 פברואר 2015, כי "להרצוג יהיה אומץ לתקוף באיראן", מראה בעליל על חוסר-הבנה מוחלט הן בנוגע לאיום הגרעיני האיראני והן בנוגע למאמציה של ישראל בעניין. א) להרצוג אין אומץ לתקוף באיראן. להרצוג גם אין כל מושג מה צריך לעשות בנושא האיראני ובאיזה דרך לפתור את הבעיה הזו העלולה להעיק מאוד של מדינת-ישראל בשנים הקרובות. ב) האמירה הילדותית והאומללה הזו מעידה שלראשי מפלגת-העבודה יש פה גדול המחפה של דלות המחשבה. ג) מאמציו של נתניהו בנושא האיראני מכוונים לכך שלא יהיה צורך לתקוף צבאית את איראן, ובכך למנוע אובדן של חיי-אדם ולמנוע אובדן בלתי-נסבל של נכסים לאומיים. ההצהרה המבישה של עומר בר-לב מראה בעליל שלמפלגת-העבודה יש מנגנון להשמדה עצמית הפועל לאיטו עד לכישלון הקולוסאלי ביום הבחירות עצמו - פעם אחר פעם. אם טובת המדינה באמת עומדת לנגד עיניהם של ראשי מפלגת-העבודה, מן הראוי היה שהבכירים שבהם היו מצטרפים למאמציו של ראש-הממשלה במסעו לקונגרס האמריקאי כדי להציג את העניין האיראני מנקודת-מבט ישראלית. אולם, משהו אחר כנראה מניע את ראשי המפלגה בבואם לדון באינטרסים החיוניים של מדינת-ישראל.

אמירות אומללות שכאלה אופייניות מאוד לראשי מפלגת-העבודה. כך למשל, יצחק הרצוג טען באמצע חודש פברואר 2015 ש"נתניהו הרס את הכלכלה הישראלית" (ציטוט שהובא באחד מהעיתונים היומיים). כמובן שזו אמירה מוזמנת על-פי הכותרות שהופיעו במהלך השבועות האחרונים בעיתון "ידיעות אחרונות" ובאתר YNET כחלק מהמלחמה על הישרדותו של העיתון מול העיתון "ישראל היום". שוב אנחנו צריכים לשאול את עצמנו, האם הרצוג מבין בכלכלה כמו שהוא "מבין" בנושא הגרעיני האיראני? מייד לאחר ההצרה המטופשת הזו של הרצוג, התפרסמו נתוני מקרו מעולים בנוגע לישראל הן בתקשורת הישראלית (הנורמאלית) והן בידי ארגונים כלכליים בינלאומיים. כך למשל, חברת דירוג האשראי "סטנדרד אנד פורס" אישררה את דירוג האשראי של ישראל העומד כיום על +A עם תחזית "יציבה", דהיינו השפעת הסיכונים הביטחוניים על ישראל תהיה מוגבלת. זאת ועוד, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פרסמה (מיד לאחר אמירתו האומללה של הרצוג) על צמיחה של 7.2 אחוזים ברבעון האחרון של שנת 2014, וזאת לאחר ירידה מסוימת שהייתה בעקבות מבצע "צוק איתן". במילים אחרות, הצמיחה במשק חוזרת להיות בקצב של 3 אחוזים בשנה - זהו נתון המעורר קנאה ברוב המדינות המערביות כולל ארה"ב. ישראל, אם כן, היא אי של שפיות כלכלית, חברתית, פוליטית וביטחונית למרות המסגרת האזורית הסוערת ולמרות המצב הכלכלי הבעייתי השורר ברוב המדינות בעולם.

על-פי נתוני המקרו של מדינת-ישראל, היא מתנהלת כגוף כלכלי מעורר הערצה עם השקעות אדירות בתשתיות, עם הרחבת הסחר עם מדינות אסיאתיות, עם שיא של גיוסי-הון של חברות ישראליות בשנת 2014 העומד על כ-3.4 מיליארד דולר, וכן עם רכישות של חברות ישראליות בידי גורמים בינלאומיים בסכום של יותר מ-900 מיליון דולר לשנת 2014. במשרד האוצר מעריכים שגביית המיסים לשנת 2015 תעמוד על סכום של כ-262 מיליארד שקל וזאת לעומת 254.7 מיליארד שקל בשנת 2014 שהייתה גבוה בכ-1.9 מיליארד שקל מתחזית של משרד-האוצר, וזאת למרות ההוצאות הכבדות שנגרמו במבצע "צוק איתן". הגירעון בתקציב המדינה הסתכם בסך-הכל ב-2.8 אחוזים מהתוצר-הלאומי-הגולמי של ישראל.

ובכן, האם יצחק הרצוג התגלה כשקרן פתולוגי לפתע-פתאום גם בעניין הכלכלי? האם בכלל יצחק הרצוג מבין את ההבדל בין "נתוני המקרו" (המדינה) לבין "נתוני המיקרו" (ההתנהגות הכלכלית של האזרח)? האם אמירתו של יצחק הרצוג נאמרה מתוך כוונת זדון והטעיה מכוונת של הציבור? אפשר להתרשם שיצחק הרצוג קיבל את השכלתו הכלכלית מהכותרות ההזויות של אתר YNET שמצליח להוליך שולל את קוראיו בעזרת הפיכת כל נתון חיובי לנתון שלילי בהשראת המאבק בין "ידיעות אחרונות" לעיתון "ישראל היום". אם המצב כל כך רעוע בישראל, מהי בעצם התוכנית הכלכלית של יצחק הרצוג לעם-ישראל למדינת-ישראל?

מסתבר, שכפי שהצליחו להעלים את ציפי לבני ממסע הבחירות של מפלגת-העבודה, כך גם ראשי המפלגה הצליחו להעלים את התוכנית הכלכלית של מפלגת-העבודה משום שתוכנית כזו למעשה אינה קיימת כלל. שימו-לב למה שהתחולל בתחילת פברואר 2015 בעת שהיה ניסיון להציג תוכנית-כלכלית-מגובשת בידי פרופסור מנואל טרכטנברג המיועד להיות שר-האוצר של מפלגת העבודה. כשטרכטנברג הציג את תוכניתו בכינוס מיוחד של מפלגת-העבודה, הוא זכה לקריאות גנאי על תוכניתו שלא הלמה "ערכים סוציאליסטים" כפי שחשבו אחדים מחברי המפלגה מהאגף הקיצוני. יתרה מזאת, היו כאלה שמצאו במבטאו הארגנטינאי עילה מספיק טובה ללגלג על תוכניתו הכלכלית שנתפסה בעיני אחדים מחברי המפלגה כניאו-ליברלית, אלוהים ישמור. מפלגת-העבודה מורכבת מסופרמרקט של רעיונות - החל מרעיונות מרכסיסטיים וכלה וברעיונות כלכליים ליבראליים הדומים לרעיונותיו של בנימין נתניהו. הרבה טרמפיסטים קפצו על העגלה הרעועה של המפלגה עד שקשה לחברי-המפלגה לגבש רעיון מרכזי אחד בנושא מוגדר אחד.

לפיכך, ליצחק הרצוג אין כל תוכנית כלכלית מגובשת, וזאת למרות טענתו (שנאמרה כבר לפני שבועות רבים) שהבחירות של שנת 2015 יתמקדו בנושאים כלכליים וחברתיים. יתרה מזאת, ליצחק הרצוג אין שום רעיון מה לעשות עם האיום הגרעיני האיראני כשם שאין לו כל מושג מה שצריך לעשות בנושא הפלסטיני או בנוגע למחירי הדיור המעיקים על משפחות רבות בישראל. אין תימה איפה, שיצחק הרצוג נזקק לסיסמאות נבובות המתמקדות אך ורק בנימין נתניהו המשמש כ"מסך עשן" לרדידות האידיאולוגית של כל מנהיגי מפלגת-העבודה.

כל המפלגות בישראל אינן מצליחות לגבש תוכנית כלכלית נאותה שתיצור קורלציה בין נתוני המקרו המדהימים של מדינת-ישראל לבין מצבו הכלכלי של האזרח הישראלי או בנוגע לתחושתו הכלכלית של האזרח הישראלי. הבעיה חמורה הרבה יותר במפלגת-העבודה הרואה את עצמה כמפלגת שלטון. אולם, למפלגה אין כל מושג מה צריך לעשות כדי להוריד את מחירי הדיור בישראל - שזו הבעיה החמורה ביותר בישראל - מבלי לפגוע באופן קשה בהכנסותיה של המדינה, וכן לא לפגוע באזרחים פשוטים המחויבים במשכנתא גדולה על נכס שערכו ירד. הבעיות של ישראל אינן קשורות רק למחירי המזון או למצב מערכת החינוך או למערכת הבריאות - אלה הם בעיקר דיבורים מתלהמים על כשלים ניהוליים שאפשר למצוא להם פתרונות מערכתיים ללא כל הוצאה מעיקה נוספת על תקציב המדינה.

ב-17 בפברואר 2015 התפרסם דו"ח מבקר המדינה על הוצאות מעון ראש-הממשלה. האלימות המילולית שהופגנה בתקשורת הישראלית בנוגע לממצאים אחדים שהועלו בדו"ח, מראים בעליל על ניסיון נואש של בעלי-עניין להפוך את מערכת-הבחירות הנוכחית למסע של הכפשה על משפחת נתניהו. נצא מתוך נקודת-הנחה שאכן הייתה חריגות גדולות בהוצאות הכספיות הנוגעות למעון ראש-הממשלה. ועם זאת, כאשר ראש-ממשלה ישראלי (כלשהו), מארח משלחת של אנשי עסקים זרים, והוא אף מצליח לשכנע אותם להשקיע מאות-מיליוני דולרים לטובת המשק הישראלי, העיסוק האובססיבי בהוצאות על המעון הרשמי המרופט של ראש-הממשלה נראה קטנוני לחלוטין. גם את העניין הזה אפשר לפתור בנוהל-מוסדר של סכום מקסימאלי שנתי, וזאת מבלי לגלוש לאלימות מילולית מיותרת המנסה לחפות על דלות המחשבה הרעיונית הקשורה לאינטרסים החיוניים של מדינת-ישראל ותושביה.

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "לאן נעלמה התוכנית הכלכלית של יצחק הרצוג", מגזין המזרח התיכון, 19 בפברואר 2015.