ג'יהאדיסטים מנצלים את התקשורת בישראל

בואו נתחיל מהמסקנה: ילקוט הכזבים של השמאל הישראלי הקיצוני התרוקן לחלוטין. המלחמה האחרונה בעזה של יולי-אוגוסט 2014 במסגרת מבצע "צוק איתן", הראתה בעליל שהציבור הישראלי בכללותו שינה כיוון מסוים. יש כאלה שיטענו שהציבור הישראלי הפך ימני יותר, אלא שזו טעות אופטית הנובעת מחוסר-הבנה של מכלול התחושות שעברו, ועוברות, על הציבור הישראלי לאור האירועים הקשים של קיץ 2014. הציבור הישראלי לא הפך "ימני" יותר, אלא הוא הפך פטריוטי יותר כאשר התחושה העזה להביא לסיום הסכסוך עם העולם-הערבי עדיין שרירה וקיימת. במילים אחרות, מקסמי-השווא של השמאל הישראלי הקיצוני, לא עובדים יותר על מרבית הציבור הישראלי. דהיינו, על כל ויתור ישראלי עתידי כלפי אחד מהאויבים הסובבים אותנו, אנחנו נדרוש הוכחות מוצקות שהויתור מוצדק - לא במובן הפילוסופי, אלא במובן המעשי.

למרות השינויים הרדיקליים שעברו על העולם-הערבי מסביבנו במהלך השנים האחרונות, המצריכה שינוי תפיסתי-מערכתי תוך כדי גמישות מחשבתית ומעשית שנועדה להתמודד עם המציאות החדשה, אנו מגלים שקיימת בקרבנו קבוצה לא גדולה של אנשים התקועה עם סיסמאות רדיקליות אנטי-ישראליות כאילו מאומה לא השתנה. כך למשל, הדבר התבטא בפלופ התקשורתי של העיתון "ידיעות אחרונות" שנתן במה ל"מכתב הסרבנים" יוצאי יחידת 8200. במשך יומיים מדינת-ישראל סערה מעט לנוכח המכתב, אולם לאחר שהתגלו פרטים נוספים על חותמי המכתב ועל עבודתם במסגרת היחידה, התברר פעם נוספת שלצד המניעים הקיצוניים של החותמים, עיתונאים אחדים גילו עצלנות אינטלקטואלית ולא שאלו את השאלות הנכונות בנוגע למניעים האמיתיים שלהם - בעיקר לנוכח העובדה שרבים מהחותמים לא שירתו זמן רב ביחידה. המהירות שבה פוליטיקאים מהשמאל הישראלי הקיצוני ביקשו "לחזק" את החותמים, מראה בעליל על התגובה הפבלובית בכל פעם שמתפרסמת איזו ידיעה או עלילה על מדינת-ישראל. ועם זאת, ברור לכולם, שקבוצת החותמים על המכתב התהדרה בהשתייכותה ליחידה המיוחדת הזו במהלך חייהם האישיים כדי לזכות ביוקרה מקצועית. הרמז די מובן ואין צורך להוסיף על כך מאומה.

כאשר המציאות המזרח-תיכונית אינה מתכתבת כהלכה עם האידיאולוגיה של השמאל הקיצוני, תמיד אפשר לעטוף את הכל תחת המסגרת של "כיבוש", "שטחים", "שליטה" ו"פלסטינים". אחת הסיבות לקריסתו של השמאל הישראלי הקיצוני קשורה גם לתפקידה של התקשורת הישראלית במהלך השנים האחרונות. הרדיקליזציה הפוליטית הקיצונית שעברה על אחדים מאמצעי התקשורת בישראל - בעיקר בנוגע לעיתונות הכתובה - למעשה חשפה את המגמה ההרסנית שהשתלטה על התקשורת המתבטאת בקריסתם של כללי האתיקה העיתונאית הבסיסית לטובת הרעיון השמאלני הרדיקלי. מותר להביע דעות, כיאה למדינה דמוקרטית, אך לעיתים הדעות הללו חצו מזמן את הקן האדום הנוגע להסתה זדונית שנועדה לגרום לפגיעה מכוונת במדינת-ישראל ובערכיה בשם הרעיון הפוליטי השמאלני הרדיקלי. ככול שהמציאות לא התכתבה עם האידיאולוגיה השמאלנית, כך הפכה ההסתה נגד המדינה לבוטה יותר ולזדונית יותר עד כדי המצאות תקשורתיות היכולות להיכנס להגדרה של "פרסום אנטישמי". מצד אחת הפרסומים הללו הזיקו לכל מחנה השמאל בישראל, אך מאידך הם הזינו את המגמות האנטישמיות ברחבי-העולם - בעיקר באירופה ובעולם-הערבי. בכך, בהבל-פה, עיתונאים אחדים הפכו את עצמם ל"ג'יהאדיסטים עם מקלדת" תוך כדי ניצול של חופש העיתונות הקיים בישראל. ועם זאת, למרות החופש הרב להם הם זוכים בישראל, כל אמירה ביקורתית כלפיהם קוטלגה באופן מיידי כ"סתימת פיות". לעיתים, העיתונאים האלה ימהרו להצהיר שהדמוקרטיה ישראלית נמצאת בסכנה למרות שחלקם מטיפים למעשה להריסתה של מדינת-ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית בשם ההזדהות עם האויב. הבכיינות השמאלנית משתלבת יפה עם הבכיינות הערבית בישראל ועם תחושות הקורבן של הפלסטינים שהפכו את "האומללות" למסחטת-כספים בינלאומית.

כאן נשאלת השאלה, איך יכול להיות שקבוצה זו המתהדרת בערכים אוניברסאליים, כביכול, יכולה לתמוך באופן יומיומי בארגונים ערביים ואסלאמיים שיש להם אג'נדה פשיסטית וגזענית? כמובן שהדבר נעשה בעזרת לוליינות האינטלקטואלית רדודה שהסבה נזק כבד לא רק לשמאל הישראלי כולו אלא גם לעניין הפלסטיני משום שהמנהיגות הפלסטינית דחפה את ציבור הפלסטיני להקריב קורבנות שווא על מזבח האג'נדה של עיתון "הארץ" למשל. סביר להניח שחיסולו של הרעיון הלאומי הפלסטיני המתון, נבנה בהדרגה גם מעל דפי עיתון "הארץ" שנעשה בעזרת מניפולציה פוליטית רדיקלית שגרמה לאבדות כבדות נוספות בצד הפלסטיני - בעיקר מאז הסכם אוסלו האומלל של 1993. ככול שהסרבנות הפלסטינית התנפצה על קרקע המציאות (בעיקר בשדה הקרב ובשדה המדיני), כך גברה הלהיטות של המחנה הרדיקלי לתקוף דווקא את מדינת-ישראל ואת כל מה שהיא מייצגת בעינינו. אין תימה איפה, שלאור פרסומם של מאמרי שטנה קשים נגד מדינת-ישראל במהלך המבצע הצבאי הישראלי "צוק איתן", מאות קוראים נוספים ביקשו לבטל את המנוי לעיתון "הארץ".

לאחרונה הצטרפה מגמה חדשה-ישנה לשיח הציבורי התקשורתי בישראל: איומים מעל דפי העיתונות הכתובה ובכלי-תקשורת נוספים על ירידה מהארץ. וואו, פחד אלוהים. בסוף שנת 1948 היו במדינת-ישראל לא יותר ממיליון תושבים. עשור לאחר מכן, בשנת 1958, היו לכול היותר כ-2 מיליון תושבים. והינה, לקראת סוף שנת 2014 מתגוררים במדינת-ישראל יותר מ-8 מיליון אזרחים. פעם בכמה זמן, הג'יהאדיסטים עם המקלדת בתקשורת הישראלית מאיימים עלינו שהם ירדו מהארץ כאילו הבעיה האישית שלהם חייבת להיות בעיה לאומית. השיח הרדוד הזה שהתעצם בעיקר במסגרת עיתון "הארץ" במהלך חודש אוגוסט 2014, מראה בעליל על כוונה פוליטית רדיקלית שאינה מצליחה לשכנע אחרים בצדקתה. לפיכך, היא פונה ל"נשק יום הדין" של השמאל הישראלי הרדיקלי. אלא, שבעצם, זו חבורה של מפחדנים שאינה מיישמת על עצמה, הלכה למעשה, את מה שהיא מטיפה לו בחוצות העיר.

אנו חייבים להזכיר לחבורת הסהרורים הזו, שאין שום חובה להתגורר בישראל. כמובן שאין שום חובה לאהוב את מדינת-ישראל ותושביה. אולם, מי שלא מוצא את עצמו בישראל, מוזמן להתעופף מכאן לכול מקום שיחפוץ. אך ברגע שהם קיבלו את ההחלטה להתעופף מכן, זה עדיין לא אומר שהם צריכים להפוך  את המעשה שלהם לאידיאולוגיה אנטי-ישראלית שמטרתה לזכות במענקים כספיים בחו"ל. העניין הזה מוביל אותנו לחבורת הפחדנים הישראלים המתגוררת בברלין.

הישראלים בברלין - חבורה של פחדנים

ב-14 בספטמבר 2014 התקיימה בברלין עצרת נגד "שנאת יהודים" בהשתתפותם הפעילה של פוליטיקאים בכירים גרמנים - בראשם עמדה קנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל. ההפגנה הזו התקיימה בעקבות גילויי שנאה רבים ועמוקים כלפי היהודים וכלפי מדינת-ישראל שבאו לידי ביטוי בולט ורציף במהלך המבצע הצבאי "צוק איתן". עשרות אלפי מוסלמים יחד עם גרמנים הזויים מהימין הקיצוני ומהשמאל הקיצוני מצאו שפה משותפת אחת - רק, ובעיקר, כשמדובר על יהודים ועל מדינת-ישראל. הקריאות לחסל יהודים ולהשמידם בגז, החרידו חלקים אחדים בצמרת הפוליטית הגרמנית ובקרב החלקים בציבור הגרמני שעוד נותרו שפויים - והם לא רבים במיוחד. ההפגנה הזו הייתה בעצם גם נגד המגמות הרדיקליות של הציבור המוסלמי שצברו תאוצה בשנתיים האחרונות בשל רשלנותם של כל רשויות החוק והביטחון בגרמניה.

לעצרת הממלכתית הזו הגיעו בסך-הכל כמה אלפי בני-אדם - לא יותר מ-8,000 משתתפים. מחציתם היו גרמנים שניסו בדרך שקטה זו להביע הזדהות מעטה עם הציבור היהודי. יום לפני כן התקיימה הפגנה של יזידים המתגוררים בגרמניה על רקע הטרגדיה הקשה המתחוללת בעיראק. בהפגנה זו השתתפו כ-20,000 יזידים. כאן נשאלת השאלה, לאן נעלמו כל עשרות-אלפי היהודים והישראלים המתגוררים בברלין - כפי שנאמר לנו לא פעם אחת? מדוע לא הגיעו רבים מהם לעצרת החשובה הזו, וזאת למרות ההפגנות הגזעניות הקשות שהיו נגד היהודים לאורך כל הקיץ האחרון של יוני-יולי 2014? אולם השאלה החשובה באמת היא, מהי התרומה האמיתית של הישראלים המתגוררים בברלין להפצתה של אידיאולוגיה אנטי-ישראלית רדיקלית שיש בה גם נגיעות אנטישמיות קשות? אולי זאת הסיבה האמיתית למיעוט המשתתפים הישראלים בעצרת החשובה הזו שאפילו אנגלה מרקל טרחה להגיע אליה. כרגיל, גם במקרה הזה, חלקים אחדים מהקהילה הישראלית המתגוררת בברלין לכודה בשרלטנות אינטלקטואלית בשעה שאחדים מהם מכריזים בריש-גלי "לא לציונות, לא לאנטישמיות". בדרך זו, כך הם חשובים, הם יקבלו כרטיס כניסה הולם לחברה הגרמנית השבויה ממילא בין ימין קיצוני אלים לשמאל קיצוני אלים לא פחות. במתח הזה בין הצדדים, בסופו של דבר, היהודים כולם יצטרכו לשלם את המחיר בעיקר לנוכח עלייתו המטאורית של האסלאם הרדיקלי בכל רחבי גרמניה.

עד עליית הנאצים לשלטון בגרמניה בשנת 1933, "כרטיס הכניסה" של עשרות-אלפי יהודים לחברה הגרמנית היה באמצעות התנצרות והכחשה גורפת לקיום היהודי ולעיתים הם אף אימצו גישות אנטישמיות קשות. אולם האידיאולוגיה הקטלנית שנבנתה סביב הנושא של "שנאת יהודים" מצאה דרך לעקוף את "התרגיל היהודי" הזה באמצעות גנטיקה וטוהר-הגזע הגרמני. בכל רחובות ברלין של אותה עת נתלו שלטים ענקיים עם הכתובת הזו: "היהדות היא עבריינות" (Judentum ist Verbrechertum). אם נשווה את האווירה ששררה באירופה בשנות ה-30 של המאה הקודמת, לאווירה ששוררת כיום, נוכל למצוא קווי דמיון מפחידים הן ביחס ליהודים והן ביחס למדינת-ישראל.

ויחד עם זאת, אולי צריך להסביר את "פחדנותם" של הישראלים בברלין באופן שונה מעט: יכול להיות שאדישותם נובעת מעצם קיומה של מדינת-ישראל המהווה עבורם מעין תעודת-ביטוח מן המעלה הראשונה אם וכאשר תהיינה התפתחויות שליליות באירופה. אם כך הוא הדבר, זהו הניצחון הגדול והאמיתי של הציונות החדשה וניצחונה של מדינת-ישראל כמדינה יהודית. שנה טובה לכולם.

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "ג'יהאדיסטים עם מקלדת בתקשורת הישראלית", מגזין המזרח התיכון, 23 בספטמבר 2014.

פעילות האסלאם הרדיקלי בגרמניה

הגרמנים לא באמת אוהבים ידיעות שליליות המתפרסמות על ארצם. בדרך כלל, הנטייה התקשורתית והציבורית היא לעמעם כמה שיותר את הבעיות והכישלונות כדי לשמור על תדמיתה הנקייה של המדינה הגרמנית החדשה שנוסדה לאחר 1945. נטייה זו התגברה ובעיקר לאחר האיחוד בין שני חלקי גרמניה בשנת 1990 עם נפילת חומת-ברלין שנה קודם לכן.

את החשיבה הגרמנית אפשר לתמצת באופן הבא: לאור הניסיון ההיסטורי של גרמניה עד לשנת 1945, יש צורך להשקיע מאמץ עליון בטיפוח התדמית הבינלאומית החדשה של המדינה כדי להציב את גרמניה במקום הראוי לה מבחינה היסטורית ובינלאומית. המרץ המושקע בטיפוח התדמית החדשה הזו ,למעשה, משותף לכלל החברה הגרמנית הכוללת גם את התקשורת, את הפוליטיקה ואת האקדמיה. לפיכך, פרסום ידיעות שליליות על המדינה הגרמנית או הטחת ביקורת כלפי החברה הגרמנית או כלפי החלטות ממשלתיות שנויות-במחלוקת, נמסרות בדרך-כלל בטון מינורי. העניין הזה נכון בעיקר לרשתות הטלוויזיה הארציות והמקומיות.

כדי להבין את הנקודה הזו, ראוי לציין שלמעלה מ-50 עיתונאים גרמנים נמצאים בכל רגע נתון בישראל. העיתונאים הגרמנים, בדומה לעמיתיהם ממדינות אחרות השוהים בישראל, פיתחו אובססיה בכל הקשור לישראל והם מסקרים נושאים מגוונים שאינם זוכים לסיקור דומה בארצם ובוודאי שהנושאים הללו אינם מקבלים את "הטון" הראוי כפי שהוא, למשל, מתבטא בנוגע לישראל. אין תימה איפה, שהתקשורת הגרמנית והחברה הגרמנית מופתעים כל פעם מחדש בנוגע לבעיות אחדות העולות וצצות כאילו במפתיע. כך למשל, בעיות של שחיתות, בזבוז של מאות מיליארדי אירו על פרויקטים כושלים, בעיות של אלימות קרימינלית קשה, בעיית ההון השחור, בעיות יסודיות של מערכת החינוך במדינה, פעילותם של עשרות ארגוני מאפיה שהפכו את גרמניה ליעד מועדף בשל הנוחות לפעול בה, קיומם של מאות ארגונים קיצוניים מימין ומשמאל, וכן הפגנות ושביתות על כל צעד ושעל. בגרמניה קיימת מערכת איסורים ממשלתיים ואזוריים ענפה והדוקה, עד שקשה לאזרח הפשוט להתנהל ללא איזו "קומבינה" מהצד - החל מתשלום על שכר-דירה וכלה בבחירת מקצוע ותשלומי מסים. לפיכך, מאחורי "העטיפה" היפה של גרמניה ומאחורי "הסדר המאורגן", לכאורה, רובצות להן בעיות חברתיות קשות שאינן זוכות לטיפול הולם מצד כל הרשויות המוסמכות. וכך, בחודשים האחרונים גילתה גרמניה את הסכנה אסלאמית בדמותם של ג'יהאדיסטים גרמנים שהצטרפו לארגוני טרור אסלאמיים הקיימים לעשרותיהם במרחבים הגדולים של המזרח-התיכון ושל אפריקה.

באמצע שנת 2014 התפרסם בגרמניה נתון מעניין: מתוך כ-4.5 מיליון תושבים הזכאים לקבל אזרחות גרמנית, רק קצת יותר מ-100,000 בני-אדם מימשו את זכאות הזאת בשנת 2013. מדובר על כ-4.5 מיליון בני-אדם המתגוררים בגרמניה, אך מסתבר שאין להם שום כוונה לממש את "החלום" על דרכון גרמני ועל דרכון של האיחוד-האירופאי. ובכן, איך אפשר להסביר את הנתון הזה? ואיך כל זה מתקשר לעניין האסלאמי? על-מנת לממש את הזכאות הזו, קיימת חובה על המתאזרח לעבור פרוצדורה ארוכה ומתישה שבסופה עליו להוכיח שליטה מלאה בשפה הגרמנית. מסתבר ש"מבחן השפה" הוא כלי ממשלתי שנועד לנפות את המהגרים שאינם מעוניינים באמת להשתלב כהלכה בחברה ובתרבות הגרמנית. מאידך, התברר שאפשר לנהל חיים שלמים תחת המסגרות של הקהילות הזרות המתגוררות בגרמניה ללא ידיעת השפה הגרמנית. הקהילות הסגורות האלה - המתגוררות ברובעים שלמים בערים המרכזיות של המדינה - למעשה מתנהלות מעצמן, וזאת ללא מעורבות ישירה של הרשויות המוסמכות של גרמניה אפילו בעניינים הנוגעים לנושאים פליליים.

קשיי-השפה הם רק חלק מהתמונה הכללית: העתיד המקצועי והאקדמי של ילדי גרמניה נקבע כבר בכיתה ג'. לפיכך, רבים מילדי המהגרים - המתמודדים עם השפה הגרמנית באופן יומיומי רק עם הגעתם לבית-הספר - גורלם נקבע למשך השנים הבאות רק על סמך כישוריהם בגיל כל כך צעיר ובלתי-הגיוני בעליל. כתוצאה מכך, קבוצות אוכלוסייה שלמות נדחקות לחיות בשולי החברה הגרמנית הן בתחום המקצועי והן בתחום התרבותי. אין תימה איפה, שניתן למצוא מיליוני זרים שאינם מסוגלים להוציא משפט אחד כהלכה בשפה הגרמנית גם לאחר שנים רבות של שהות במדינה.

על-פי הערכות אחדות, מתגוררים בגרמניה כ-5 מיליון מוסלמים. הזרם הקטן שהחל בשנות ה-60 של המאה הקודמת - עם הבאתם של עובדים טורקים - הפך למסה קריטית שהצליחה להקים יותר מ-3,000 מסגדים ובתי-תפילה שחלקם פועלים הרחק מעיני השלטונות. לעוצמה הזו יש אפקט מצטבר הן על גרמניה עצמה והן על התודעה-העצמית של המוסלמים המבקשים להשפיע על אורחות החיים במדינה כולה בתחומים שונים ומגוונים. ויחד עם זאת, בדרישה המוסלמית הזו קיים פרדוקס ענק: רבים מהמוסלמים הגיעו לגרמניה בשל אופייה המערבי, הדמוקרטי והקפיטליסטי. לפיכך, הפיכתה של גרמניה לעוד מדינה מוסלמית, לא בהכרח יספק את התנאי-החיים שהיוו מלכתחילה מוקד-משיכה בעיניהם. במילים אחרות, אם האסלאם כל כך מוצלח, מדוע אין מדינה מוסלמית אחת המסוגלת להתנהל בדומה למדינה מערבית-דמוקרטית נורמאלית?

על הפרדוקס הענק הזה, מגשרים באמצעות מילים וביטויים המוכרים לכול ישראלי (לאורך עשרות השנים האחרונות) המתבטא ב"שיח" מיליטנטי ובלתי-מתפשר מצד אויבנו. בשנים האחרונות החלו להישמע בגרמניה מפי מוסלמים רבים ביטוים שונים ומשונים כמו: "דיכוי", "כפייה", "אפליה", "אימפריאליזם מערבי", "האדם הלבן" שהפכו עם הזמן לביטויים הלקוחים מהלכסיקון האסלאמי כמו "ג'יהאד", "כופרים", "אסלאם", "אללה", "מוחמד", "שריעה" ועוד. למעבר הזה אין בהכרח קשר ישיר להימצאותה של הקבוצה המוסלמית בתחתית המדרג הכלכלי או התרבותי בגרמניה. יתרה מזאת, ככול שהחברה הגרמנית התפשרה עם הקהילה המוסלמית, כך עלו וצצו דרישות חדשות ואף התגברו הקולות בקרב אלה המזוהים עם האסלאם הרדיקלי שביקשו לשנות כליל את אורחות חייה של גרמניה כולה - כפי שהדבר נעשה בעוצמות כאלה ואחרות בכול אירופה המערבית.

מרבית הציבור הגרמני היה עסוק בענייניו. פה ושם, נשמעו ביטויים של אזהרה מצד גורמים פוליטיים וביטחוניים שעסקו בעניין האסלאמי. ועם זאת, דומה הוא, שבחודשים האחרונים החלה התעוררות ציבורית ואף גברה ההתעניינות תקשורתית לנוכח מעשי הטבח הקשים של ארגון דאע"ש (המדינה האסלאמית). מטבע הדברים גם עלתה השאלה בנוגע להשתתפות של אזרחים גרמנים במעשי הזוועה הללו. הנקודות הבאות יבהירו מעט את התמונה הכללית בנוגע לאיום האסלאמי - לא רק בגרמניה, אלא באירופה כולה:

1. מאז שנות ה-70 של המאה הקודמת, מדינות המפרץ-הפרסי - ובראשן סעודיה - השקיעו מאות מיליארדי דולרים בהקמת מוסדות דת אסלאמיים בכל רחבי אירופה המערבית. כסף רב הושקע במוסדות מחקר ובאוניברסיטאות מערביות מתוך כוונה לשנות את התדמית הבעייתית של האסלאם בעיני האירופאי הממוצע. לכולם היה ברור מה המטרה, אך רבים העדיפו לשתוק כל עוד הכסף זרם למוסדותיהם.

2. לכול ארגוני הטרור האסלאמיים הפועלים במזרח-התיכון יש נציגות כלשהי באירופה באמצעות מוסדות "צדקה" שהוקמו כדי לממן את פעילותם ואף לחזק את הקשר בין "הארגון" לבין העדה המוסלמית הקשורה למדינת המקור.

3. עם השנים, "הזהות האסלאמית" הלכה והתחזקה בשני מובנים: א) היא חיפתה של מחלוקות בתוך העדות המוסלמיות המתגוררות באירופה. ב) היא היוותה כלי פוליטי לחיזוק התודעה של המוסלמים במובן של "על-לאומיות" כנגד הזהות האתנית של האירופאי הממוצע.

4. לפיכך, המאבק בין האסלאם כמערכת-תרבותית לבין ה"אתנוצנטריות האירופאית", חורגת הרבה מעבר לאירופה, והיא כוללת גם שינוי רדיקלי במדינות המוצא והכפפתן למסגרת אסלאמית אחת וקוהרנטית. לכול הנושאים האלה יש אפקט מצטבר המתבטא בגרמניה באופן הבא:

5. בכל רחבי גרמניה אין מוסד יהודי אחד שלא מוצבת עליו שמירה כלשהי. העניין הזה אינו קשור רק לגורם האסלאמי, אלא לאווירה הכללית השוררת בגרמניה כלפי היהודים וישראל וכלפי כל מה שהם מייצגים. מהבחינה הזו, היהודים וישראל משמשים כלי פוליטי הן בידי הימין הרדיקלי, הן בידי השמאל הרדיקלי והן בידי גורמים אסלאמיים רדיקליים. לעיתים קרובות, כל הגורמים הללו משתפים פעולה למען מטרה אחת כאשר הנושא המרכזי קשור לישראל.

6. במהלך השנים האחרונות דווח בגרמניה על התקפות חוזרות ונשנות, מדי שנה, על מאות כנסיות ומוסדות דתיים המזוהים עם הנצרות. במקביל לכך, מותקפים מדי שנה עשרות מוסדות-דת המזוהים עם האסלאם.

7. טורקיה תחת שליטתו של הנשיא ארדואן, מפגינה מעורבות דתית ופוליטית הולכת וגוברת בגרמניה, וזאת לנוכח קיומה של קהילה טורקית גדולה המתגוררת במדינה. על-פי הסכם בין גרמניה לטורקיה, אזרחים גרמנים אינם זקוקים לוויזה כדי להיכנס לטורקיה. כיום טורקיה משמשת "תחנת מעבר" לכול הג'יהאדיסטים הזרים המעוניינים להצטרף למלחמות המתחוללות בסוריה ובעיראק. לפיכך, לשלטונות הגרמנים קשה לעקוב אחרי ג'יהאדיסטים שחזרו לגרמניה דרך טורקיה.

8. על-פי הערכות של המודיעין הגרמני, יותר מ-400 אזרחים גרמנים הצטרפו לאחד מארגוני הטרור האסלאמיים הפועלים בסוריה ובעיראק. עשרות אזרחים נוספים הצטרפו לארגוני טרור אסלאמיים הפועלים בתימן, בסומליה, בסודאן, בניגריה, בפקיסטן ובאפגניסטן. בין אלה שהצטרפו למלחמה בסוריה, היה ראפר גרמני שחור יליד ברלין. בתחילת ספטמבר 2014 נודע על מעצרם 3 אזרחים גרמנים שחורים, בשדה-התעופה של פרנקפורט, שהצטרפו לארגון הטרור האסלאמי "אל-שבאב" הפועל בסומליה. במהלך השנים האחרונות נעצרו עשרות אזרחים גרמנים בחשד לתכנון פעולות טרור על אדמת גרמניה בשם האסלאם הרדיקלי.

9. על-פי הערכות אחדות, בגרמניה פועלים כ-10,000 סלפיסטים העוסקים בפעילות דתית רדיקלית ובטיפוחה של רוח-ההתנדבות בקרב הצעירים למען מלחמות הג'יהאד המתנהלות ברחבי המזרח-התיכון. רבים מהם עוסקים האינדוקטרינציה אסלאמית ובהטפה יומיומית בקרב הצעירים הגרמנים כדי שימירו את דתם ובכך לקבל על עצמם את חוקי האסלאם הרדיקלי. מאות-אלפי עותקים של ספר הקוראן מתורגם לגרמנית חולקו ברחבי גרמניה. המימון לכך הגיע ממדינות-המפרץ. גילוייה של "משטרת השריעה" בתחילת ספטמבר 2014 שהטילה את אימתה על תושבים המתגוררים אזור העיר דיסלדורף, הוא רק קצה הקרחון למה שמתחולל בכל רחבי גרמניה בקרב הקהילות המוסלמיות הסגורות.

10. מקורות תקשורתיים במזרח-התיכון דיווחו על לפחות 5 גרמנים שביצעו פיגועי התאבדות קטלניים בעיראק שגרמו לעשרות רבות של הרוגים. קיימת הערכה סבירה שמספר המתאבדים הגרמנים שביצעו פיגועים קטלניים בסוריה ובעיראק, גבוה בהרבה. מקורות תקשורתיים נוספים מסרו שברחבי המזרח-התיכון קיימים בסיסי-הדרכה לטרוריסטים חדשים בשפה הגרמנית.

11. זרם המתנדבים הגרמנים לארגוני הטרור האסלאמיים הלך וגבר בזמן האחרון - בעיקר לאחר ניצחונותיו של ארגון דאע"ש בעיראק ובסוריה. במוקדם או במאוחר, המתנדבים האלה יחזרו לגרמניה עם ידע מעשי נרחב כדי לטפל ב"כופרים" האמיתיים המתגוררים ברחבי היבשת האירופאית כולה. והשאלה היא, איך העולם-החופשי מתכונן להתמודד עם האיום הזה?

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "לגרמניה אין תשובות במאבק נגד האסלאם הרדיקלי", מגזין המזרח התיכון, 11 בספטמבר 2014.

טרור אסלאמי - אוגוסט 2014

מאז חודש יוני 2014, אנו עדים לסדרה ארוכה מאוד של מעשי זוועה אכזריים שנעשו בידי טרוריסטים מוסלמים מארגון "המדינה האסלאמית" (דאע"ש) - האחראי להריגתם של אלפי בני-אדם ולטיהור אתני של העדות הדתיות הלא-סוניות המתגוררות בעיראק ובסוריה. ארגון זה מאיים להתפשט גם למדינות נוספות, ובכלל זה גם לרוסיה ולאזור הקווקז המוסלמי.

רק לאחר עריפת ראשו של העיתונאי האמריקאי ג'יימס פולי בידי טרוריסטים מוסלמים מארגון "המדינה האסלאמית", ב-19 באוגוסט 2014, ורק לאחר שנודע ברחבי-העולם שרוצחיו של פולי היו טרוריסטים מוסלמים שהגיעו ממדינות מערביות, העולם הדמוקרטי "הבין" את גודל הסכנה הנשקפת למזרח-התיכון כולו ולעולם-החופשי. הריגתו הברברית של עיתונאי מערבי אחד, הצליחה לעורר הד רחב בעולם, וזאת בניגוד למה שהתחולל לאחר פרסום הידיעות שזרמו בתחילת חודש אוגוסט 2014 על מעשי טבח המוניים של בני העדה היזידית בעיראק שנעשו בידי טרוריסטים מוסלמים פסיכופטים חברי ארגון "המדינה האסלאמית".

על-פי עדויות שהגיעו מעיראק במהלך השבועות האחרונים, נודע על טבח המוני של בני-העדה היזידית, על גירושם, על הרעבתם, על אונס המוני של נשות בני-העדה ועל מכירתן לטרוריסטים מוסלמים מארגון "המדינה האסלאמית" כ"שפחות מין". בין היתר נמסר מפי מקורות צבאיים רשמיים בעיראק על כ-1,700 חיילים נעדרים במהלך הקרבות שנערכו נגד הארגון הפועל בעיקר בצפון-עיראק. על-פי עדויות מצולמות שנעשו בידי חברי ארגון "המדינה האסלאמית" ועל-סמך הערכות מודיעיניות, רבים מהם הוצאו-להורג בשל היותם מוסלמים שיעים. על-פי הערכות של גורמים עצמאיים בעיראק נהרגו במהלך חודש אוגוסט 2014 יותר מ-4,800 בני-אדם.

שיאים נוספים של אלימות ואכזריות התרחשו גם בסוריה במהלך החודש האחרון שגרמו להריגתם של 7,219 בני-אדם - מחציתם היו אזרחים בלתי מעורבים שחוסלו הן בידי כוחות-הביטחון של סוריה והן בידי טרוריסטים מוסלמים מארגון "המדינה האסלאמית" שביצעו הוצאות-להורג של אזרחים כורדים ושל בני-מיעוטים אחרים המתגוררים בצפון-מזרח סוריה. מקורות נוספים מסרו על מספרים גבוהים יותר של הרוגים בסוריה במהלך החודש האחרון. כך למשל, ארגונים לזכויות-אדם מסרו על הריגתם של כ-8,000 בני-אדם במהלך התקופה הנדונה. הטרגדיה המתחוללת בסוריה ובעיראק היא רק קצה-הקרחון של הטרגדיה האנושית המתחוללת ברחבי המזרח-התיכון כולו בשל אופיו האלים והרצחני של האסלאם הרדיקלי - הלובש צורה ופשוט צורה בהתאם לזמן ולמקום. ועם זאת, כל מעשי הזוועה המתבצעים בשם הדת המוסלמית, מקבלים את השראתם ואת הלגיטימציה הפסיכופטית למעשיהם מאותו מקור דתי הנשען על ספר הקוראן.

בסיכומו של דבר, בחודש אוגוסט 2014, נהרגו 15,714 בני-אדם; בחודש יולי נהרגו 15,526 בני-אדם; בחודש יוני נהרגו 12,499 בני-אדם; בחודש מאי נהרגו 8,530 בני-אדם; בחודש אפריל נהרגו 6,755 בני-אדם; בחודש מרס נהרגו 7,040 בני-אדם בחודש פברואר נהרגו 7,422 בני-אדם ובחודש ינואר נהרגו 10,540 בני-אדם. בחודשים ינואר-אוגוסט 2014 נהרגו 84,036 בני-אדם בעשרות-אלפי פיגועי טרור ובאלימות אסלאמית קטלנית.

טרור אסלאמי ואלימות אסלאמית אוגוסט 2014

מדינה:	הרוגים:	פצועים: (אומדן בלבד)
סוריה:	7,219 (מחצית מההרוגים היו אזרחים)	10,000
עיראק:	4,800 (רבים מהם יזידים וטרוריסטים מוסלמים)	7,000
אפגניסטן:	1,116 (רבים מהם טרוריסטים מוסלמים)	2,500
ניגריה:	612	1,500
לוב:	455	1,500
פקיסטן:	404	1,500
תימן:	244 (כולל טרוריסטים מוסלמים שיעים)	--
סודאן + דארפור:	134	--
מצרים:	133 (רבים מהם טרוריסטים מוסלמים)	--
סומליה:	94	--
לבנון:	70 (כולל חיילים, טרוריסטים מוסלמים ואזרחים)	--
דרום-סודאן:	46 (דיווח תקשורתי בלבד)	--
הודו - קשמיר:	30	--
מאלי:	14	--
קמרון - טרור אסלאמי:	10	--
טוניסיה:	5 (כולל 2 נשים בשל טעות בזיהוי)	--
תאילנד - טרור אסלאמי:	5	--
רוסיה - קווקז:	6	--
קניה - טרור אסלאמי:	3	--
פיליפינים - טרור אסלאמי:	1	--
טורקיה:	1	--
ישראל - הרשות הפלסטינית:	6 (כולל טרוריסט מוסלמי בפיגוע בירושלים + 5 מירי של חיילי צה"ל)	--
ישראל - הרשות הפלסטינית	1 (יהודי תושב ירושלים בפיגוע)	--
ישראל  - עזה: (מ-5 באוגוסט)	257 (רובם טרוריסטים מוסלמים במסגרת מבצע צוק-איתן)	--
עזה - טרור פנימי:	28 (חיסול משתפי-פעולה בידי החמאס)	--
ישראל - עזה:	5 (2 חיילים + 3 אזרחים)	--
פקיסטן - חיסולים-ממוקדים אמריקאים:	6	--
תימן - חיסולים-ממוקדים אמריקאים:	4	--
אפגניסטן - חיילי נאט"ו:	5	עשרות
סה"כ:	15,714 הרוגים	24,000 פצועים

הסכנה האסלאמית

מבט קצר על העולם-המוסלמי מעלה את התמונה הבאה: לוב, סוריה, עיראק, תימן, סומליה, מאלי, סודאן ואפגניסטן שרויות במלחמות-אזרחים קטלניות שגרמו להריגתם של מאות-אלפי בני-אדם - וזאת רק בשנים האחרונות. מקומות נוספים כמו לבנון, מצרים, טוניסיה, אלג'יריה, ניגריה, פקיסטן, תאילנד, הפיליפינים, קמרון, קניה, רוסיה, סין, עזה, אזור הקווקז וחבל קשמיר שרויים במאבק אלים נגד האסלאם הרדיקלי ונגד עשרות ארגוני טרור אסלאמיים קטלניים הפועלים בסביבה אסלאמית נוחה יחסית.

על-פי הערכות אחדות, אלפי אזרחים אירופאים הצטרפו בשנים האחרונות לשורה ארוכה של ארגוני טרור אסלאמיים הפועלים ברחבי המזרח-התיכון. השינוי הדמוגרפי המתחולל במערב-אירופה ועליית כוחו של האסלאם הפוליטי ביבשת זו, מראה בעליל על כיוון אליו חותרים בהתמדה חסידי האסלאם הרדיקלי הפועלים באורח-חופשי במדינות אירופאיות רבות. בסופו של דבר, המודל של ארגון "המדינה האסלאמית" (דאע"ש) יועתק במלואו גם לאירופה משום שהאוכלוסייה המוסלמית ביבשת הפכה עם הזמן למסה קריטית. אירופה המערבית, בשל אופייה, גולשת בהתמדה לאפיק של חוסר-אונים לנוכח פני הסכנה.

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "טרור אסלאמי - מעשי הזוועה של חודש אוגוסט 2014", מגזין המזרח התיכון, 4 בספטמבר 2014.