תעמולה של אופטיקה הפוכה נגד ישראל

כשמנסים להבין לאן התדרדר השמאל הישראלי, אמירותיו של הסופר עמוס עוז על מבצעי פשעי-השנאה, מהווים דוגמא נאותה שיש בה כדי להצביע על הפינה המעופשת אליה נדחק השמאל הישראלי כולו במהלך השנים האחרונות. ועם זאת, דבריו המתלהמים של עוז - "מבצעי פשעי השנאה הם ניאו-נאצים עבריים" - חושפים פעם נוספת את הגזענות החבויה של הסופר לא כלפי היהודים, אלא דווקא כלפי הערבים, משום שהערבים עדיין לא הגיעו ל"רמה תרבותית נאותה" כדי לשפוט את מעשיהם על בסיס זהה שבאמצעותו נשפטים בני-אדם מתורבתים. בבית חולים לוינשטיין מאושפזת, מחוסרת-הכרה, ילדה קטנה בת 4 שנפגעה באורח-אנוש בחודש מרס 2013 מאבנים שנזרקו בידי פלסטינים לעבר משאית שנסעה בכביש חוצה-שומרון. אפשר להניח שעמוס עוז לא מכיר את שמה של הילדה וספק רב אם הוא בכלל טרח לפרסם איזו הודעת גינוי כלשהי בנוגע למקרה החמור הזה. אלפי מקרים כאלה, ואף חמורים הרבה יותר, מתרחשים מידי שנה ברחבי ישראל. שום הודעת גינוי "קורעת-לב" לא יצאה מפי האדמו"רים של השמאל הישראלי הקיצוני בנוגע לפשעים האלה ובוודאי לא יצאה איזו קריאה פומבית שכינתה את מבצעיהם בשם "ניאו-נאצים" או "נאצים" - הרי אין לנו כל ספק מהי המדיניות הרשמית של "הלאומיות הפלסטינית" כלפי הקיום הלאומי היהודי בארץ-ישראל. דרך אגב, לידיעתו של עמוס עוז, לילדה קוראים אדל ביטון.

הסופר עמוס עוז חבר במועצה הציבורית של ארגון "בצלם" יחד עם הסופרים א.ב. יהושע ודויד גרוסמן. עצם ההשתייכות לארגון שכזה למעשה מכתיבה את האידיאולוגיה התעמולתית של חבריה משום שהיא עוסקת במדיניות של "אופטיקה הפוכה" אנטי-ישראלית המעצימה מקרים חריגים המבוצעים בידי ישראלים (יהודים), אך במקביל לכך היא מגמדת עד לאפס את המדיניות הרצחנית של הלאומיות הפלסטינית כלפי האזרחים הישראלים (היהודים). העניין הזה לא חדש. לחלק מהתקשורת הישראלית יש מדיניות ברורה המתבטאת באידיאולוגיה של "אופטיקה הפוכה" בנוגע לישראל -  דהיינו, זו החותרת בהתמדה לגמד את הישגיה הרבים של ישראל במגוון רחב של נושאים ותחומים, אך במקביל לכך היא מעצימה את כישלונותיה (לכאורה) של החברה הישראלית שאינם מותאמים לאג'נדה פוליטית מסוימת. ארגון "בצלם" משתלב היטב במגמה הזו הנובעת מתפיסה מעוותת שיש בה הטיה פוליטית מובחנת מהסוג הידוע. במילים אחרות, ההתמקדות במעשיהם הרצחניים של הפלסטינים ועוזריהם, איננה משרתת את המטרה האידיאולוגית המשותפת האופיינית לשלל ארגוני שמאל הקיצוני הפועלים בישראל והיא כמובן אינה משרתת את אלה המענקים להם תמיכה כספית בארץ ומחו"ל. יכול להיות שדבריו של עמוס עוז היוו מס-שפתיים בשל היותו חבר במועצה הציבורית של ארגון "בצלם", אולם מעבר לכך, אפשר לציין שעוז נפל למלכודת התעמולתית האופיינית כל-כך לארגון הזה מאז הקמתו בשנת 1989. במילים אחרות, הישראלים (היהודים) חייבים להתנהג כמו מלאכים טהורים, אך לערבים מותר להתנהג על-פי המנטאליות הרצחנית שלהם ללא כל הפרעה. בכך, באופן עקיף, עמוס עוז יחד עם חבריו בארגון "בצלם" מעמידים את הערבים בתחתית המדרג של ההתנהגות האנושית הראויה לבני-אדם.

לשמאל הקיצוני בישראל וללאומיות הפלסטינית המדומיינת יש אינטרס אידיאולוגי משותף: דהיינו, להעמיד את כל מעשיה של ישראל, גם אם הם נעשים על-ידי יחידים, מתחת למיקרוסקופ של משטר-ביקורתי גם ללא שום קשר לאופיו של המעשה, למניעיו, לגודלו ולתוצאתו. אין תימה איפה, שהרשות-הפלסטינית הגזענית של אבו-מאזן פנתה לאו"ם בבקשה מפורשת להכריז על פעולות תג-מחיר כ"פעולות טרור" לכול דבר ועניין. ובכן, נשאלת השאלה, מדוע ריסוס גרפיטי בידי יהודי ראוי שייחשב לפעולת-טרור, בעוד שפעולה דומה בידי ערבי איננה נחשבת לפעולת-טרור? אם באמת קיימת סכנה איומה בגין פעולות של "תג-מחיר", היא לא יכולה להיחשב רק כסכנה חד-צדדית. אם רוצים להגדיר את מבצעי תג-מחיר כארגון-טרור, הדבר אינו יכול להיות מיושם רק על צד אחד בלבד, על הצד היהודי רק בשל היותו יהודי. רק על-פי ההיגיון הזה, אפשר להדביק לדבריו של עמוס עוז תווית של אנטישמיות מילולית מהסוג הנחות ביותר - או במקרה הגרוע יותר, זהו סוג של התנשאות וגזענות אופרטיבית כלפי הערבים משום שהם עדיין אינם נחשבים לבני-אדם הזכאים להישפט על-פי כללי מוסר אוניברסאליים על-פי התכתיב המפוקפק של ארגון "בצלם" ושל האדמו"רים מהשמאל הקיצוני הישראלי. שוויון בפני החוק הוא לא עניין פוליטי, כשם שפעולה שלילית אחת אינה יכולה להימדד על-פי סטנדרטים כפולים בהתאם להשקפה פוליטית מסוימת - גם בעיני אלה מתהדרים בתואר המפוקפק המתבטא במושג "איש רוח".

מבחינה כמותית, הטרור הערבי המתבצע נגד יהודים עולה לאין שיעור בהשוואה למעשיהם של היהודים כנגד הערבים. היקפה של העבריינות הלאומנית של הערבים נגד יהודים עולה לאין שיעור בהשוואה למעשיהם של יהודים כנגד אחרים. למרות הפרובוקציות היומיומיות המתבצעות בידי ערבים כלפי יהודים כמעט בכל תחום ותחום, הציבור היהודי בכללותו מגלה איפוק ראוי-לציון. יש לכך הסבר תרבותי הנשען על מרכיב דתי כשם שהאלימות הרצחנית של הערבים כלפי עמים אחרים וכלפי עצמם נשענת על המרכיב הדתי ועל הצדקות דתיות-אסלאמיות מפוקפקות. באופן פרדוקסאלי, עמוס עוז אימץ את הגישה המשפטית האסלאמית המתירה לפגוע ביהודי רק בשל היותו יהודי (כולל הטרדות מיניות), אך ליהודי אסור לפגוע בערבי-מוסלמי משום שהיהודי נחשב לאדם נחות בהשוואה למעמדו של מוסלמי. על-פי הגישה הזו, "ניאו-נאצים" יש רק בצד היהודי, אך אמנת-החמאס המדברת על חיסולה של מדינת-ישראל, היא בסך-הכל פלטפורמה פוליטית לגיטימית. במסגרת הזו, כנראה, ירי של טילים מעזה לעבר יישובים ישראלים אינו נחשב לפעולת-טרור, ומעשה זה בוודאי אינו נחשב לפעולת-טרור המתבצעת בשל אידיאולוגיה ניאו-נאצית, אלא זו פעולה העומדת מבחינת חומרתה מתחת לחומרתו של ריסוס גרפיטי בידי יהודי, בתנאי שיהודי ריסס במו-ידיו איזו כתובת מתלהמת על הקיר.

ושוב, אנחנו צריכים לשאול את עצמנו, מדוע ריסוס גרפיטי בידי יהודי מעוררת סערת-רוחות מתלהמת, הרבה יותר מאשר ריסוס גרפיטי שנעשה בידי ערבי? משום, שעל-פי התפיסה הרווחת שתפסה חזקה גם במוסדות השלטון בישראל, פעולה שלילית כלשהי של יהודי מעוררת את יצריו האפלים של הערבי, בעוד שפעולה דומה כלפי יהודים (כולל רצח) אינה מעוררת את שלוות-נפשו של היהודי לכדי פעולה אלימה. היהודי התרגל לספוג את זעמה של הסביבה (כולל רצח) ללא כל תגובה הולמת מצידו, ועליו להמשיך במסורת הזו הנמשכת כבר מאות שנים. היהודים חייבים להמשיך את שתיקתם האילמת, וזאת כדי לא לרדת "לרמתם הנמוכה של הברברים המוסלמים החיים בקרבנו השבויים ביצרים דתיים אפלים העלולים להתפרץ בכל רגע". אחדים בקרבנו חושבים שאם ננקוט בביטויים קשים-מנשוא נגד מעשה שלילי של יהודי, הדבר אולי ירגיע את המפלצת האסלאמית הרצחנית כפי שהיא באה לידי ביטוי במרחב האסלאמי כולו.

לשמחתנו הרבה, בישראל אין טרור יהודי וגם אין ארגונים ניאו-נאצים. על שני התחומים האלה השתלטו באופן מוחלט עשרות ארגוני טרור אסלאמיים ואלפי ארגונים ניאו-נאצים הפועלים ללא כל הפרעה באירופה וארה"ב. אולם שימו לב לאבסורד הבא: כאשר מחפשים בגוגל את הביטוי "טרור יהודי", מקבלים 39,500 תוצאות. אולם כאשר מחפשים את הביטוי "טרור ערבי" מקבלים 4,900 תוצאות. בנוגע לביטוי "טרור אסלאמי" מקבלים 3,300 תוצאות, ובנוגע לביטוי "טרור פלסטיני" מקבלים 5,900 תוצאות. במילים אחרות, לזה קוראים ,"אידיאולוגיה תעמולתית של אופטיקה הפוכה נגד ישראל".

למרות שליהודים אין כל חלק בשתי התופעות הללו, טרור ונאציזם, התעמולה האנטי-ישראלית אימצה את הטרמינולוגיה של שתי התופעות הללו כדי "להסביר" את ישראל או את מעשיה משום שזה נוח ופשוט, ומשום שהדבר משרת אג'נדה פוליטית מסוימת. מאוד קל להפוך את "הקורבן" ל"תוקפן" בהתאם לאידיאולוגיה האנטישמית הטיפוסית המוכרת לנו כל כך טוב - זו אותה אידיאולוגיה שהשתרשה היטב בכל המדינות הערביות. לשמאל הקיצוני הפועל בישראל יש תפקיד פעיל התהליך הזה, הן בשל אג'נדה פוליטית מפוקפקת לחלוטין והן בשל ליקוי-מאורות אינטלקטואלי. במסגרת הזו, עמוס עוז הוא אינטלקטואל מסורס משום שפעם אחר פעם, בדומה לרבים נוספים בשמאל הקיצוני הישראלי, הוא אינו מצליח לזהות או להבדיל בין עיקר לטפל. לפיכך, "מירוק המצפון בשל חטאנו", בנוסח המפוקפק של עוז, מעולם לא נראה אווילי כל-כך משום שפרופורציות זה לא הצד החזק של השמאל הקיצוני הישראלי - בעיקר כשמדובר על מדינת-ישראל ועל יהודים.

נתן אלתרמן, הנחשב לאחד מגדולי המשוררים העבריים בעת החדשה, כתב בשירו האחרון את המילים הללו שביטאו את ליקוי-המאורות האינטלקטואלי השורר במחנה הפוליטי אותו מייצגים עמוס עוז וחבריו:

אָז אָמַר הַשָּׂטַן: הַנָצוּר הַזֶּה

אֵיךְ אוּכָל לוֹ.

אִתּוֹ הָאֹמֶץ וְכִשְּרוֹן הַמַּעֲשֶׂה

וּכְלִי מִלְחָמָה וְתוּשִׁיָּה עֵצָה לוֹ.

וְאָמַר: לֹא אָטֹּל כֹּחוֹ

וְלֹא רֶסֶן אָשִׂים וּמֶתֶג

וְלֹא מֹרֶךְ אָבִיא בְּתוֹכוֹ

וְלֹא יָדָיו אַרְפֶּה כְּמִקֶּדֶם,

רַק זֹאת אֶעֱשֶׂה: אַכְהֶה מוֹחוֹ

וְשָׁכַח שֶׁאִתּוֹ הַצֶּדֶק.

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "עמוס עוז - תעמולה של אופטיקה הפוכה נגד ישראל", מגזין המזרח התיכון, 15 במאי 2014.