הבחירות באירופה - הדוגמא הגרמנית

תוצאות הבחירות לפרלמנט האירופאי שהתפרסמו במלואן ב-26 במאי 2014 גרמו להלם רב במערכת הפוליטית הבכירה של אירופה ואף ניתן לכך ביטוי רב בתקשורת האירופאית על כל גווניה וחלקיה. כך למשל, היומון הגרמני רב-התפוצה "בילד" פרסם כותרת ראשית במילים הללו: "הלם מתוצאות הבחירות - שונאי אירופה צועדים קדימה". ביטוים דומים התפרסמו גם בשאר אמצעי-התקשורת המופיעים ברחבי היבשת. לאור הישגיה של המפלגה הגזענית הצרפתית, "החזית הלאומית", שזכתה ל-25 אחוזים מהקולות, נשיא צרפת, פרנסואה הולנד, כינס ישיבת-חירום ממשלתית כדי לדון במצב החדש שנוצר. ואכן, מצב פוליטי-תודעתי חדש (או ישן) מתחולל באירופה בשנים האחרונות, גם לאור האפשרות שהמפלגה הניאו-נאצית הגרמנית - NPD - עשויה לקבל מושב אחד בפרלמנט האירופאי.

פרשנים אחדים, בארץ ובעולם, פירשו את ההצלחה של המפלגות הקיצוניות בגלל המשבר הכלכלי המתחולל באירופה, בעוצמה כזו או אחרת, מאז שנת 2008. למעשה, הפרשנות הזו חוטאת לאמת משום שהפעם האירופאים התנהגו כמו אירופאים קלאסיים מהסוג הישן - אלה החוששים שמדינת-הלאום הטריטוריאלית עומדת להיעלם בשל תהליכים עמוקים שאירופה איבדה את השליטה עליהם לאור המדיניות של האיחוד האירופאי במהלך השנים האחרונות. על-מנת להבהיר מעט את הנקודה הזו, עלינו לסקר בקצרה את ביקורו של ראש-ממשלת טורקיה, ארדואן, שהתקיים בעיר קלן שבגרמניה במאי 2014.

ב-24 במאי 2014, ראש-ממשלת טורקיה השנוי-במחלוקת, ארדואן, נשא נאום בעיר קלן שבגרמניה במסגרת מפגש פוליטי עם בני הקהילה הטורקית המתגוררת במדינה. הביקור הקצר הזה נועד להשפיע על המצביעים הטורקים לקראת הבחירות לנשיאות הטורקית העתידות להתקיים בחודש אוגוסט 2014.

לאור התנהגותו הבעייתית של ארדואן במפגשים דומים ולאור הפרובוקציות המפורסמות שלו במפגשים בינלאומיים, נשיאת גרמניה אנגלה מרקל טרחה להתקשר לארדואן לפני בואו על-מנת להבהיר לו שהוא צריך להימנע מפרובוקציות מילוליות העלולות להעכיר את היחסים בין שתי המדינות, והן אף עלולות לגרום למתח מיותר בתוך הקהילה הטורקית המתגוררת בגרמניה.

ובכן, היה ברור לכולם שהביקור הזה לא יעבור באופן חלק - לפחות לא בעיני התקשורת הגרמנית ולא בעיני הטורקים המתונים המתגוררים בגרמניה. את הביקור הזה אפשר היה להכתיר בכותרת "ההתנגדות האסלאמית של ארדואן הטורקי לאינטגרציה הגרמנית". בעבר, ארדואן הצהיר שתוכנית האינטגרציה הגרמנית כלפי המיעוט הטורקי וכלפי מהגרים אחרים היא "פשע נגד האנושות". ביטויים בסגנון דומה נאמרו על-ידי ארדואן במהלך העצרת הפוליטית בקלן. התגובה של המשתתפים בעצרת הייתה השמעת קריאות נרגשות לעבר ארדואן בסגנון "אַללָּהֻ אַכְבַר", "אַללָּהֻ אַכְבַר". כרגיל, המוסלמים תמיד מבקשים "זכויות" מרחיקות-לכת במדינות המארחות כ"מיעוט מובחר", אך הם עצמם אינם מסוגלים להעניק את אותן זכויות למיעוטים אחרים המתגוררים במדינותיהן המוסלמיות. על-פי הערכות אחדות, כ-15,000 טורקים באו לשמוע את ארדואן בעיר קלן. אולם, במקביל לכך, נערכו גם הפגנות נגד ארדואן בהשתתפותם של עשרות-אלפי טורקים (כורדים ואלווים - שהם קרובים לעלווים בסוריה) שנשאו שלטים "ארדואן רוצח" ו"ארדואן דיקטטור", וזאת על רקע האירועים האלימים שהתרחשו בטורקיה בעת-האחרונה ועל רקע מותם של 301 עובדים בתאונת-מכרות קטלנית שאירעה ב-13 במאי 2014.

יותר מ-3 מיליון טורקים מתגוררים בגרמניה. על-פי הערכות אחדות מתגוררים בגרמניה כ-4.5 מיליון מוסלמים. לרבים מהם אין שום רצון להתערות באורח-החיים הגרמני. רבים מהם נזקקים לסיוע כלכלי פדראלי בשל כישורים לקויים שאינם מותאמים לשוק העבודה הגרמני. רבים נוספים מנהלים אורח-חיים בטלני על חשבון משלם המסים הגרמני. הקהילה הטורקית בגרמניה למעשה הקימה מובלעות מוסלמיות הרחק מעיני הרשויות המוסמכות של גרמניה. באורח-פלא, בני הדור השלישי והרביעי של מהגרים טורקים אינם שולטים היטב בשפה הגרמנית - זהו אחד מההיבטים החשובים המונע מהם להשתלב במערכות התרבותיות של גרמניה. מאידך, הרשויות הממשלתיות של גרמניה מקשות באופן מכוון על מהגרים שאינם שולטים היטב בשפה הגרמנית. לדידם של הגרמנים, חוסר-שליטה הולם בשפה הגרמנית משמש כלי לגיטימי להדרה של אזרחים בלתי-רצויים שאינם מוכנים להשתלב על-פי תוכנית האינטגרציה הממשלתית. ביטוי פומבי לכך ניתן על-ידי אנגלה מרקל בשנת 2010 שהצהירה כי "מודל הרב-תרבותיות והאינטגרציה בגרמניה נכשל לחלוטין וכי יש לחייב את המהגרים ללמוד גרמנית כהלכה". דבריה כוונו בעיקר לקהילה מוסלמית המתגוררת בגרמניה. כמו כן, על-פי סקר שנערך בגרמניה באותה-עת נמסר שכ-60 אחוזים מהנשאלים סברו שיש להגביל את האסלאם בגרמניה.

הנטיות הבדלניות של הקהילה הטורקית מקבלות עידוד נמרץ מפי כל הצמרת הפוליטית הנוכחית של טורקיה ובמיוחד מפי ארדואן שאינו מהסס לנקוט בלשון אלימה כלפי ניסיונותיה ומאמציה של גרמניה לשלב את המיעוט הטורקי באורח-חיים המודרני והליבראלי המונהג במדינה הגרמנית. בעיה זו אינה נוגעת רק לקהילה הטורקית בגרמניה, אלא היא גם אופיינית לכלל הקהילה המוסלמית באירופה המאמצת דפוסים רדיקליים הסותרים לחלוטין את הדימוי של אירופה בעיני עצמה - דימוי שהתגבש לאחר מלחמת-העולם השנייה ובעיקר לאחר הקמתו של האיחוד-האירופאי המורכב כיום מ-28 מדינות הפועלות לעיתים מאינטרסים לאומיים מנוגדים. האגף הלאומני באירופה חי בתחושה קשה שהאיחוד-האירופאי למעשה מנהל קרב-מאסף מול הרדיקליזם האסלאמי המתגבר ביבשת. השתתפותם של מאות מוסלמים אירופאים במלחמת-האזרחים בסוריה, מעצים עוד יותר את החשש מפני האיום המוחשי הזה.

על האתגר האסלאמי הרובץ לפתחה של אירופה, רובצות שתי בעיות אקוטיות נוספות: א) זרם של מהגרים מרומניה ומבולגריה - הנוהרים בעיקר לגרמניה. ב) שיטפון של מהגרים מאפריקה - המנסים להגיע לספרד, ליוון ולאיטליה, ומשם לשאר המדינות האירופאיות.

בשנת 2013, גרמניה קלטה בתחומה יותר מ-400,000 מהגרים - רבים מהם הגיעו מרומניה ומבולגריה. זהו מספר המהגרים הגדול ביותר שנקלט בגרמניה ב-20 השנים האחרונות. גם במקרה הזה, הרשויות בגרמניה נתקלות בקושי הולך וגובר להתאים את אורח-החיים הגרמני לקהילות הנחשבות  "לאירופאיות". מפעם לפעם, הטלוויזיה הגרמנית משדרת כתבות על שכונות עירוניות שהפכו לסלמס בעקבות מעבר של מהגרים אליהן. כתוצאה מכך, האזרחים הגרמנים נאלצים לעזוב את שכונותיהם משום שהן הפכו למוקד של פשע, אלימות וזוהמה המעיבים על חייהם. לעיתים, אזרחים מקומיים מותקפים בידי מהגרים במטרה לאלצם לעבור למקום מגורים אחר. המראות הללו יוצרים "אפקט-מצטבר" נגטיבי ביחסה של האוכלוסייה המקומית כלפי תופעת המהגרים - לא רק בגרמניה אלא באירופה כולה.

סביר להניח שהאוכלוסייה המקומית מרגישה מותקפת בשל זרם המהגרים. רמת הפשיעה והאלימות גוברת משנה לשנה במקומות רבים ברחבי היבשת. התחושה הכללית היא שהפוליטיקה הדמוקרטית של אירופה אינה מתפקדת לא רק בשל המשבר הכלכלי אלא משום שהיא אינה מצליחה להתגבר על המחלוקות בקרב החברות באיחוד במטרה למנוע תופעות המאיימות על אורח-החיים האירופאי הלאומי. כך למשל, במהלך השנה האחרונה נמסר על הפגנות רבות של ניאו-נאצים במקומות בהם שיכנה ממשלת גרמניה את המהגרים. לעיתים, ההפגנות האלה גולשות לעימותים אלימים נגד כוחות-הביטחון ועם אזרחים המתנגדים לתופעות אותן מייצג הנאציזם בגרמניה.

לפיכך, המתח בין האוכלוסיות השונות עולה ומתגבר משנה לשנה. כך למשל, מקורות ממשלתיים בגרמניה מסרו כי בשנת 2013 התבצעו כ-32,000 "פשעי שנאה" שגרמו לפציעתם של יותר מ-1,800 בני-אדם. כמו כן נמסר מפי גורמים רשמיים בכנסייה הנוצרית בגרמניה כי בשנת 2013 התבצעו כ-400 התקפות ישירות על מוסדות-דת נוצריים ברחבי גרמניה. זאת ועוד, משטרת גרמניה מסרה כי בשנת 2013 התבצעו כ-6,000 התקפות ישירות על שוטרים מסיבות שונות ומגוונות. לשם השוואה, בבריטניה התבצעו בשנת 2013 כ-280,000 "פשעי שנאה" מסוגים שונים - מריבתם על רקע גזעני או דתי.

את התופעות האלה אי-אפשר להסביר רק על רקע המשבר הכלכלי הפוקד את אירופה, כפי שאת האנטישמיות האירופאית אי-אפשר להסביר רק על רקע של מצוקה כלכלית. פיגוע הטרור שהתבצע במוזיאון היהודי בבריסל, ב-24 במאי 2014, שגרם  להריגתם של 4 בני-אדם, לא בהכרח נעשה על רקע של משבר כלכלי המתחולל באירופה. אלא, המעשה נובע בעיקר מתפיסות אידיאולוגיות גזעניות מובהקות, וזאת ללא שום קשר לזהות המבצעים - בין אם הם מוסלמים ובין אם הם נוצרים. בשל חולשתה של הקהילה היהודית באירופה, כל פגיעה בה למעשה משרתת את שני הצדדים - זה הלאומי-האירופאי וזה הדתי-האסלאמי. במילים אחרות, כל צד יכול להטיל את האשמה על האחר, ובכך להפיק תועלת פוליטית כדי לקדם את מטרותיו לתועלת הקבוצה אותה הוא מייצג. זאת, למעשה, הטרגדיה האמיתית של הקהילה היהודית באירופה המתמודדת עם מתח בלתי-נסבל השורר בין הלאומנות האירופאית המסורתית לבין הקהילה המוסלמית המפיקה מתח-דתי מכוון בעוצמה הולכת וגוברת.

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "הבחירות באירופה - חזרה למקורות הפשיסטיים ולמלחמות-הדת", מגזין המזרח התיכון, 29 במאי 2014.

לאוניד נבזלין, ארדואן בגרמניה וארה"ב בפקיסטן

א. בשעה טובה, בחודש מאי 2014 החל להופיע בישראל ירחון חדש בשם המחייב "ליברל". מי שעומד מאחורי הירחון הוא לא אחר מאשר איש העסקים ליאוניד נבזלין המחזיק בכ-20 אחוזים מעיתון "הארץ". לכאורה זו צריכה להיות שמחה גדולה מאוד, משום שהינה קם לו איש-עסקים (אוליגרך רוסי לשעבר, המבוקש ברוסיה על מעשים פליליים לכאורה) שהחליט להקים ירחון מודפס, וזאת בניגוד לכול ההערכות הבינלאומיות על עתידו של "עולם הפרניט" במאה ה-21. דרושה מידה מסוימת של אומץ להשקיע בירחון כזה, אולם מעבר לכך דרושים כיסים עמוקים מאוד של "קפיטל" כדי שירחון כמו "ליברל" לא ילך בדרך-כל-בשר כמו רבים אחרים לפניו ואחריו. אולם, כדי להיות "ליברל אמיתי", צריך להיות קצת "רעב". ליאוניד נבזלין, רחוק מאוד מהדימוי של "אדם רעב".

ההשקה הנוצצת של הירחון שהייתה בחודש מאי 2014 בהשתתפותם של מאות מוזמנים מהמגזר התקשורתי, הפוליטי והכלכלי, העידו אלף מונים על הרעיון המרכזי העומד מאחורי הקמת הירחון. לקראת הקמתו של הירחון, לאוניד נבזלין אמר את הדברים האלה בחודש דצמבר 2013: "המגזין אותו נקים, ייתן במה למיטב הכותבים ויעניק תוכן ייחודי בתחומי הפוליטיקה, המדינה התקשורת והתרבות". אכן כוונות ראויות לכול-הדעות. הבעיה היא ש"מיטב הכותבים" שהופיעו במגזין הראשון הם גם "אנשים שבעים" מאוד, שלא חסרות להם במות תקשורתיות כדי להביע את דעותיהם השגרתיות והשחוקות עד-דק.

שימו-לב מי הופיע בגיליון הראשון: רן אדליסט, עמית סגל, נדב אייל, נדב פרי, אודי סגל, דנה ויס, אלדד יניב, אליוט אברמס, דניס רוס, צביקה האוזר, רונית ורדי, טל שניידר, ח"כ לשעבר נינו אבסדזה, עמנואל רוזן, ראודור בנזימן, רוגל אלפר, אמנון לוי, רינו צרור ושי גולדן שכתב מאמר אינפנטילי לחלוטין בשם "הדמיון המבהיל בין גרמניה של טרום עליית הנאצים לישראל של ימנו". מעבר לרדידות האינטלקטואלית של המאמר ולשטחיות ההיסטרית שהפגין שי גולדן לאורך כל מאמרו, הגיע הזמן להגדיר "מאמרים" כאלה כ"פשע שנאה" גם אם עומד מאחוריהם אוליגרך רוסי לשעבר המבוקש ברוסיה על מעשה רצח לכאורה. אך, למען הסר ספק, משרד-המשפטים הישראלי החליט לא להסגיר את נבזלין לידי רוסיה משום שהראיות על בסיסן הורשע לא היו קבילות בעיני המשפט הישראלי. שימו-לב מה כתב לאוניד נבזלין בעמוד הראשון של הגיליון החדש: "ה'ליברל' שלנו הוא אזרח ישראל והעולם, שלא מוכן לוותר על הדמוקרטיה, על זכויות הפרט, על שלטון החוק. וכמובן על חופש ביטוי שלם ומוחלט". אכן, כוונות ראויות, אולם "חופש הביטוי" אינו צריך להפוך בהכרח ל"חופש השיסוי" בעיקר כאשר מדובר על מדינת-ישראל. קצת כבוד כלפי מדינת-ישראל לא יזיקו לעורכי העיתון בעיקר לאור עברו של לאוניד נבזלין.

לנבזלין יש חשבון ארוך עם פוטין. אין תימה איפה, שמאמרים אחדים הוקדשו לנעשה ברוסיה של פוטין מזוויות שונות - גם, כרגיל, עם קשר לישראל לאור המשבר באוקראינה ועמדתה הניטראלית של ישראל בנוגע למשבר הזה. מבחינתנו, עדיף שנבזלין ימשיך להתעסק עם פוטין מתוך נקמה אישית, אך את ישראל הוא צריך לעזוב במנוחה מהסיבות הנכונות.

ב. ראש-ממשלת טורקיה, ארדואן, עתיד לערוך ביקור בגרמניה ב-23 במאי 2014 כדי להיפגש עם בני הקהילה הטורקית המתגוררת בגרמניה. קהילה זו מונה, על-פי דברי ארדואן, כשלושה מיליון טורקים. לאור התנהגותו המפוקפקת של ארדואן במשברים האחרונים הפוקדים את טורקיה, הוא הצליח אפילו לאבד את הידידה הטובה ביותר של טורקיה באירופה - דהיינו את גרמניה. גם בני הקהילה הטורקית בגרמניה החלו לגלות חוסר-סובלנות גובר כלפיו. ארדואן במעשיו ובמחדליו בשנים האחרונות, מתגלה כפירומן לא קטן - כפי שהזהרנו במגזין זה כבר לפני שנים אחדות. אפילו מחצית מהקהילה הטורקית בגרמניה מאותתת לכולם "להתרחק", "להתרחק". אל עדת המתנגדים לביקורו של ארדואן הצטרפו, סופסוף, גם כמה פוליטיקאים גרמנים אמיצים. ברכות לגרמניה, וקצת רמז עבה לכמה עיתונאים ישראלים שהפכו ליחצנים של ארדואן בישראל.

ג. ב-15 במאי 2014, שוב היו עימותים אלימים בין צעירים מוסלמים תושבי יהודה ושומרון לבין כוחות-הביטחון של ישראל, וזאת לציון הכישלון הערבי לחסל את המדינה היהודית עליה הוכרז ב-14 במאי 1948. הכישלון הערבי הפך עם הזמן "לנכבה הפלסטינית". הערבים, בדומה לניאו נאצים בגרמניה, ממשיכים ליבב על כישלונה של תוכנית ההשמדה הערבית. כל עוד הערבים ואוהדיהם לא יפיקו לקח היסטורי רציני לאור מעשיהם הנמהרים ב-1948, שום תקומה אמיתית לא תתרחש בעולם-הערבי, וזאת לאור הנטיות הפשיסטיות והגזעניות המשותפות למרבית המדינות הערביות הקיימות כיום. מאוד מוזר שאנשים המתהדרים בתארים ליבראליים, לכאורה, מטיפים להקמתה של עוד מדינה מוסלמית גזענית המטיפה לחיסול, להשמדה, לדיכוי זכויות-אדם, לדיכוי נשים ולדיכוי מיעוטים. אפילו ארה"ב תחת משטרו של אובמה הצליחה להכשיל את עצמה מבחינה אידיאולוגית ומעשית לאור תמיכתו של הבית-הלבן בגורמים אסלאמיים רדיקליים מפוקפקים ביותר. כמובן העניין הזה מוביל אותנו בנוגע לדרישתה המפורשת של ארה"ב לחקור את הריגתם של 2 צעירים פלסטינים שנורו לכאורה בידי חיילי צה"ל שפעלו במהלך הפגנות אלימות שנערכו ב-15 במאי 2014. הבעיה היא, שעל ראש הגנב (האמריקאי) בוער הכובע. אפשר לשער שאפילו השגריר האמריקאי בישראל, דניאל שפירו, מבין את גודל הצביעות האמריקאית הידועה, לאור מעשיה של ארה"ב ברחבי העולם. המקרה הבא יבהיר על מה מדובר.

פעמים רבות כתבנו במגזין זה על מדיניות החיסולים-הממוקדים של הנשיא אובמה באפגניסטן, בפקיסטן, בתימן ובסומליה שגרמו להריגתם של אלפי בני-אדם - רבים מהם היו אזרחים תמימים חפים-מפשע. אלא, שלדמיון האמריקאי בתחום הזה, הנוגע לפגיעה בחפים-מפשע, אין גבולות כאשר מדובר לכאורה על "האינטרס האמריקאי":

במהלך השנים האחרונות נהרגו בידי טרוריסטים מוסלמים מארגון הטליבאן עשרות רופאים ועובדי-סיוע פקיסטנים שעסקו מתן חיסון נגד מחלת הפוליו או נגד מחלת הצהבת. מידע על כך מסרנו במגזין זה בדיווח היומי על אירועי טרור במרחב האסלאמי. בתקשורת האמריקאית ובתקשורת הבינלאומית נכתב פעמים אחדות שארגון הטליבאן וארגון אל-קאעידה הפועלים בפקיסטן, מתנגדים למתן חיסונים נגד מחלת הפוליו בשל טיעונים דתיים לכאורה או בשל התנגדותם למעורבות ממשלתית כלשהי באזורים הנמצאים בשליטתם. אלא, שהתברר, ולא בפעם הראשונה, שארגון הטליבאן יודע משהו על טיב הפעולה האמריקאית בפקיסטן משום שרציחתם של הרופאים ועובדי הסיוע הוסבר על רקע חשדו של ארגון שהרופאים עוסקים בריגול לטובת ה-CIA.

ובכן, לחשדות של ארגון הטליבן היה בסיס אמיתי לחלוטין והם נשענו על מקורות מידע שכנראה הגיעו מתוך ארגוני הסיוע עצמם. התברר, שארה"ב ארגנה מערכה מדומה לחיסונם של ילדי פקיסטן נגד מחלת הפוליו במסגרת המרדף שהיא ערכה נגד מנהיגי טרור מוסלמים מארגון הטליבאן ומארגון אל-קאעידה. לפיכך, ארגון הטליבאן חיסל עשרות עובדי סיוע, גם כאלה שעסקו במתן חיסון אמיתי לילדי פקיסטן - שנעשתה במסגרת מדיניות רשמית של ממשלת פקיסטן בנוגע למחלה זו. למעשה שני דברים התרחשו לאור המערכה המדומה של ארה"ב בפקיסטן: א) חוסלו עשרות בני-אדם חפים מפשע בידי טרוריסטים מוסלמים הפועלים בפקיסטן. ב) בעקבות הרציחות הללו, ארגוני סיוע אמיתיים שפעלו בשם ממשלת פקיסטן עיכבו את מתן החיסון באזורים בהם היה חשש לחייהם של הרופאים ושל עובדי הסיוע שפעלו מטעמם.

כמובן שלא נפתחה חקירה אמיתית בעניין. כמובן שארה"ב לא העניקה סיוע למשפחות ההרוגים. כמובן שלא נחקר הקשר בין ארגון Save The Children בפקיסטן לבין סוכני ה-CIA לאור עדותם של אחדים שפעלו במסגרת הארגון. לאחרונה, נמסרה הודעה לקונית מפי מקור בכיר בארה"ב ש"סוכנויות המודיעין של ארה"ב לא ינסו להשיג מידע באמצעות תוכניות חיסון מדומות". פעם נוספת הסתבר שארגוני סיוע בינלאומיים עשויים להיות ארגונים פיקטיביים שמטרתם העיקרית היא להפיק תשומות מודיעיניות בשם ממשלות זרות. האמריקאים, באופן ציני, הפכו למומחים בעניין הזה.

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "כמה עניינים חשובים על סדר היום הישראלי והבינלאומי", מגזין המזרח התיכון, 22 במאי 2014.

תעמולה של אופטיקה הפוכה נגד ישראל

כשמנסים להבין לאן התדרדר השמאל הישראלי, אמירותיו של הסופר עמוס עוז על מבצעי פשעי-השנאה, מהווים דוגמא נאותה שיש בה כדי להצביע על הפינה המעופשת אליה נדחק השמאל הישראלי כולו במהלך השנים האחרונות. ועם זאת, דבריו המתלהמים של עוז - "מבצעי פשעי השנאה הם ניאו-נאצים עבריים" - חושפים פעם נוספת את הגזענות החבויה של הסופר לא כלפי היהודים, אלא דווקא כלפי הערבים, משום שהערבים עדיין לא הגיעו ל"רמה תרבותית נאותה" כדי לשפוט את מעשיהם על בסיס זהה שבאמצעותו נשפטים בני-אדם מתורבתים. בבית חולים לוינשטיין מאושפזת, מחוסרת-הכרה, ילדה קטנה בת 4 שנפגעה באורח-אנוש בחודש מרס 2013 מאבנים שנזרקו בידי פלסטינים לעבר משאית שנסעה בכביש חוצה-שומרון. אפשר להניח שעמוס עוז לא מכיר את שמה של הילדה וספק רב אם הוא בכלל טרח לפרסם איזו הודעת גינוי כלשהי בנוגע למקרה החמור הזה. אלפי מקרים כאלה, ואף חמורים הרבה יותר, מתרחשים מידי שנה ברחבי ישראל. שום הודעת גינוי "קורעת-לב" לא יצאה מפי האדמו"רים של השמאל הישראלי הקיצוני בנוגע לפשעים האלה ובוודאי לא יצאה איזו קריאה פומבית שכינתה את מבצעיהם בשם "ניאו-נאצים" או "נאצים" - הרי אין לנו כל ספק מהי המדיניות הרשמית של "הלאומיות הפלסטינית" כלפי הקיום הלאומי היהודי בארץ-ישראל. דרך אגב, לידיעתו של עמוס עוז, לילדה קוראים אדל ביטון.

הסופר עמוס עוז חבר במועצה הציבורית של ארגון "בצלם" יחד עם הסופרים א.ב. יהושע ודויד גרוסמן. עצם ההשתייכות לארגון שכזה למעשה מכתיבה את האידיאולוגיה התעמולתית של חבריה משום שהיא עוסקת במדיניות של "אופטיקה הפוכה" אנטי-ישראלית המעצימה מקרים חריגים המבוצעים בידי ישראלים (יהודים), אך במקביל לכך היא מגמדת עד לאפס את המדיניות הרצחנית של הלאומיות הפלסטינית כלפי האזרחים הישראלים (היהודים). העניין הזה לא חדש. לחלק מהתקשורת הישראלית יש מדיניות ברורה המתבטאת באידיאולוגיה של "אופטיקה הפוכה" בנוגע לישראל -  דהיינו, זו החותרת בהתמדה לגמד את הישגיה הרבים של ישראל במגוון רחב של נושאים ותחומים, אך במקביל לכך היא מעצימה את כישלונותיה (לכאורה) של החברה הישראלית שאינם מותאמים לאג'נדה פוליטית מסוימת. ארגון "בצלם" משתלב היטב במגמה הזו הנובעת מתפיסה מעוותת שיש בה הטיה פוליטית מובחנת מהסוג הידוע. במילים אחרות, ההתמקדות במעשיהם הרצחניים של הפלסטינים ועוזריהם, איננה משרתת את המטרה האידיאולוגית המשותפת האופיינית לשלל ארגוני שמאל הקיצוני הפועלים בישראל והיא כמובן אינה משרתת את אלה המענקים להם תמיכה כספית בארץ ומחו"ל. יכול להיות שדבריו של עמוס עוז היוו מס-שפתיים בשל היותו חבר במועצה הציבורית של ארגון "בצלם", אולם מעבר לכך, אפשר לציין שעוז נפל למלכודת התעמולתית האופיינית כל-כך לארגון הזה מאז הקמתו בשנת 1989. במילים אחרות, הישראלים (היהודים) חייבים להתנהג כמו מלאכים טהורים, אך לערבים מותר להתנהג על-פי המנטאליות הרצחנית שלהם ללא כל הפרעה. בכך, באופן עקיף, עמוס עוז יחד עם חבריו בארגון "בצלם" מעמידים את הערבים בתחתית המדרג של ההתנהגות האנושית הראויה לבני-אדם.

לשמאל הקיצוני בישראל וללאומיות הפלסטינית המדומיינת יש אינטרס אידיאולוגי משותף: דהיינו, להעמיד את כל מעשיה של ישראל, גם אם הם נעשים על-ידי יחידים, מתחת למיקרוסקופ של משטר-ביקורתי גם ללא שום קשר לאופיו של המעשה, למניעיו, לגודלו ולתוצאתו. אין תימה איפה, שהרשות-הפלסטינית הגזענית של אבו-מאזן פנתה לאו"ם בבקשה מפורשת להכריז על פעולות תג-מחיר כ"פעולות טרור" לכול דבר ועניין. ובכן, נשאלת השאלה, מדוע ריסוס גרפיטי בידי יהודי ראוי שייחשב לפעולת-טרור, בעוד שפעולה דומה בידי ערבי איננה נחשבת לפעולת-טרור? אם באמת קיימת סכנה איומה בגין פעולות של "תג-מחיר", היא לא יכולה להיחשב רק כסכנה חד-צדדית. אם רוצים להגדיר את מבצעי תג-מחיר כארגון-טרור, הדבר אינו יכול להיות מיושם רק על צד אחד בלבד, על הצד היהודי רק בשל היותו יהודי. רק על-פי ההיגיון הזה, אפשר להדביק לדבריו של עמוס עוז תווית של אנטישמיות מילולית מהסוג הנחות ביותר - או במקרה הגרוע יותר, זהו סוג של התנשאות וגזענות אופרטיבית כלפי הערבים משום שהם עדיין אינם נחשבים לבני-אדם הזכאים להישפט על-פי כללי מוסר אוניברסאליים על-פי התכתיב המפוקפק של ארגון "בצלם" ושל האדמו"רים מהשמאל הקיצוני הישראלי. שוויון בפני החוק הוא לא עניין פוליטי, כשם שפעולה שלילית אחת אינה יכולה להימדד על-פי סטנדרטים כפולים בהתאם להשקפה פוליטית מסוימת - גם בעיני אלה מתהדרים בתואר המפוקפק המתבטא במושג "איש רוח".

מבחינה כמותית, הטרור הערבי המתבצע נגד יהודים עולה לאין שיעור בהשוואה למעשיהם של היהודים כנגד הערבים. היקפה של העבריינות הלאומנית של הערבים נגד יהודים עולה לאין שיעור בהשוואה למעשיהם של יהודים כנגד אחרים. למרות הפרובוקציות היומיומיות המתבצעות בידי ערבים כלפי יהודים כמעט בכל תחום ותחום, הציבור היהודי בכללותו מגלה איפוק ראוי-לציון. יש לכך הסבר תרבותי הנשען על מרכיב דתי כשם שהאלימות הרצחנית של הערבים כלפי עמים אחרים וכלפי עצמם נשענת על המרכיב הדתי ועל הצדקות דתיות-אסלאמיות מפוקפקות. באופן פרדוקסאלי, עמוס עוז אימץ את הגישה המשפטית האסלאמית המתירה לפגוע ביהודי רק בשל היותו יהודי (כולל הטרדות מיניות), אך ליהודי אסור לפגוע בערבי-מוסלמי משום שהיהודי נחשב לאדם נחות בהשוואה למעמדו של מוסלמי. על-פי הגישה הזו, "ניאו-נאצים" יש רק בצד היהודי, אך אמנת-החמאס המדברת על חיסולה של מדינת-ישראל, היא בסך-הכל פלטפורמה פוליטית לגיטימית. במסגרת הזו, כנראה, ירי של טילים מעזה לעבר יישובים ישראלים אינו נחשב לפעולת-טרור, ומעשה זה בוודאי אינו נחשב לפעולת-טרור המתבצעת בשל אידיאולוגיה ניאו-נאצית, אלא זו פעולה העומדת מבחינת חומרתה מתחת לחומרתו של ריסוס גרפיטי בידי יהודי, בתנאי שיהודי ריסס במו-ידיו איזו כתובת מתלהמת על הקיר.

ושוב, אנחנו צריכים לשאול את עצמנו, מדוע ריסוס גרפיטי בידי יהודי מעוררת סערת-רוחות מתלהמת, הרבה יותר מאשר ריסוס גרפיטי שנעשה בידי ערבי? משום, שעל-פי התפיסה הרווחת שתפסה חזקה גם במוסדות השלטון בישראל, פעולה שלילית כלשהי של יהודי מעוררת את יצריו האפלים של הערבי, בעוד שפעולה דומה כלפי יהודים (כולל רצח) אינה מעוררת את שלוות-נפשו של היהודי לכדי פעולה אלימה. היהודי התרגל לספוג את זעמה של הסביבה (כולל רצח) ללא כל תגובה הולמת מצידו, ועליו להמשיך במסורת הזו הנמשכת כבר מאות שנים. היהודים חייבים להמשיך את שתיקתם האילמת, וזאת כדי לא לרדת "לרמתם הנמוכה של הברברים המוסלמים החיים בקרבנו השבויים ביצרים דתיים אפלים העלולים להתפרץ בכל רגע". אחדים בקרבנו חושבים שאם ננקוט בביטויים קשים-מנשוא נגד מעשה שלילי של יהודי, הדבר אולי ירגיע את המפלצת האסלאמית הרצחנית כפי שהיא באה לידי ביטוי במרחב האסלאמי כולו.

לשמחתנו הרבה, בישראל אין טרור יהודי וגם אין ארגונים ניאו-נאצים. על שני התחומים האלה השתלטו באופן מוחלט עשרות ארגוני טרור אסלאמיים ואלפי ארגונים ניאו-נאצים הפועלים ללא כל הפרעה באירופה וארה"ב. אולם שימו לב לאבסורד הבא: כאשר מחפשים בגוגל את הביטוי "טרור יהודי", מקבלים 39,500 תוצאות. אולם כאשר מחפשים את הביטוי "טרור ערבי" מקבלים 4,900 תוצאות. בנוגע לביטוי "טרור אסלאמי" מקבלים 3,300 תוצאות, ובנוגע לביטוי "טרור פלסטיני" מקבלים 5,900 תוצאות. במילים אחרות, לזה קוראים ,"אידיאולוגיה תעמולתית של אופטיקה הפוכה נגד ישראל".

למרות שליהודים אין כל חלק בשתי התופעות הללו, טרור ונאציזם, התעמולה האנטי-ישראלית אימצה את הטרמינולוגיה של שתי התופעות הללו כדי "להסביר" את ישראל או את מעשיה משום שזה נוח ופשוט, ומשום שהדבר משרת אג'נדה פוליטית מסוימת. מאוד קל להפוך את "הקורבן" ל"תוקפן" בהתאם לאידיאולוגיה האנטישמית הטיפוסית המוכרת לנו כל כך טוב - זו אותה אידיאולוגיה שהשתרשה היטב בכל המדינות הערביות. לשמאל הקיצוני הפועל בישראל יש תפקיד פעיל התהליך הזה, הן בשל אג'נדה פוליטית מפוקפקת לחלוטין והן בשל ליקוי-מאורות אינטלקטואלי. במסגרת הזו, עמוס עוז הוא אינטלקטואל מסורס משום שפעם אחר פעם, בדומה לרבים נוספים בשמאל הקיצוני הישראלי, הוא אינו מצליח לזהות או להבדיל בין עיקר לטפל. לפיכך, "מירוק המצפון בשל חטאנו", בנוסח המפוקפק של עוז, מעולם לא נראה אווילי כל-כך משום שפרופורציות זה לא הצד החזק של השמאל הקיצוני הישראלי - בעיקר כשמדובר על מדינת-ישראל ועל יהודים.

נתן אלתרמן, הנחשב לאחד מגדולי המשוררים העבריים בעת החדשה, כתב בשירו האחרון את המילים הללו שביטאו את ליקוי-המאורות האינטלקטואלי השורר במחנה הפוליטי אותו מייצגים עמוס עוז וחבריו:

אָז אָמַר הַשָּׂטַן: הַנָצוּר הַזֶּה

אֵיךְ אוּכָל לוֹ.

אִתּוֹ הָאֹמֶץ וְכִשְּרוֹן הַמַּעֲשֶׂה

וּכְלִי מִלְחָמָה וְתוּשִׁיָּה עֵצָה לוֹ.

וְאָמַר: לֹא אָטֹּל כֹּחוֹ

וְלֹא רֶסֶן אָשִׂים וּמֶתֶג

וְלֹא מֹרֶךְ אָבִיא בְּתוֹכוֹ

וְלֹא יָדָיו אַרְפֶּה כְּמִקֶּדֶם,

רַק זֹאת אֶעֱשֶׂה: אַכְהֶה מוֹחוֹ

וְשָׁכַח שֶׁאִתּוֹ הַצֶּדֶק.

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "עמוס עוז - תעמולה של אופטיקה הפוכה נגד ישראל", מגזין המזרח התיכון, 15 במאי 2014.

טרור אסלאמי - אפריל 2014

ב-14 באפריל 2014 נודע על חטיפתן של 275 תלמידות בצפון ניגריה בידי טרוריסטים מוסלמים מארגון "בוקו חראם". ימים אחדים לאחר מכן נמסר מפי אחד ממנהיגי הארגון שאללה ציווה עליו למכור את התלמידות תמורת 12 דולר, כל אחת, למוסלמים המעוניינים להחזיק שפחה לצורכי מין ולשירותים נוספים. האירוע הטרגי הזה היה חלק מסדרת אירועים אלימים מאוד שהתרחשו בניגריה לאורך כל החודש האחרון שבמהלכם נהרגו מאות בני-אדם בידי טרוריסטים מוסלמים חברי הארגון. "בוקו חראם" נחשב לאחד מהארגוני הטרור האסלאמיים הרצחניים ביותר הידועים כיום, וכן חברי הארגון מקיימים קשרים הדוקים עם הארגוני טרור נוספים המסונפים לארגון אל-קאעידה ולארגון הטרור האסלאמי "אל-שבאב" הפועל בסומליה. על-פי הערכות אחדות, נהרגו בניגריה בחודשים ינואר-אפריל 2014 יותר מ-2,300 בני-אדם בפיגועי טרור ישירים של ארגון "בוקו חראם" וכן בהתקפות של מיליציות אסלאמיות הפועלות נגד תושבים נוצרים המתגוררים בצפון-ניגריה.

אופי הפעולות הטרוריסטיות של ארגון "בוקו חראם" אינן שונות מאופי הפעולות הטרוריסטיות של ארגונים אסלאמיים רבים הפועלים בכל המרחב האסלאמי. רצח המוני, הוצאות להורג, פיצוץ אוטובוסים על יושביהם, הפעלת מכוניות-תופת, הריסת כפרים, הריסת כנסיות, אונס המוני, ביזה, חטיפה, שוד ואלימות אסלאמית לשם אלימות, מהווים קווי-מתאר משותפים לכל ארגוני הטרור האסלאמיים הפועלים בסוריה, בעיראק, בסומליה, בסודאן, באפגניסטן, בפקיסטן, בפיליפינים, ברצועת-עזה, בתימן ובמקומות נוספים במרחב האסלאמי כולו. לאחרונה נודע שממשלת ניגריה ביקשה את עזרתן הישירה של ממשלות מערביות על-מנת לסייע במלחמה נגד ארגון הטרור האסלאמי "בוקו חראם".

מלחמות-אזרחים קטלניות נוספות מתרחשות גם ברפובליקה של מרכז אפריקה ובדרום-סודאן. כך למשל, ארגוני-סיוע מסרו על הריגתם של יותר מ-17,000 בני-אדם בדרום-סודאן בחמשת החודשים האחרונים, עד אפריל 2014. כמו כן נמסר על כמיליון פליטים ועל מקרי אונס רבים שהתבצעו בידי כל הצדדים הלוחמים.

בסיכומו של דבר, בחודש אפריל 2014 נהרגו 6,755 בני-אדם; בחודש מרס 2014 נהרגו 7,040 בני-אדם; בחודש פברואר 2014 נהרגו 7,422 בני-אדם; ובחודש ינואר 2014 נהרגו 10,540 בני-אדם. בחודשים ינואר-אפריל 2014 נהרגו 31,767 בני-אדם באלפי פעולות טרור קטלניות. לשם השוואה, בשנת 2013 נהרגו 91,110 בני-אדם, בשנת 2012 נהרגו 59,232 בני-אדם, בשנת 2011 נהרגו 40,134 בני-אדם, ובשנת 2010 נהרגו 29,831 בני-אדם.

טרור אסלאמי ואלימות אסלאמית - אפריל 2014

מדינה:	הרוגים: (כולל חיילי נאט"ו)	פצועים: אומדן בלבד
סוריה:	3,350 (כולל טרוריסטים מוסלמים)	6,000
עיראק:	1,000 (כולל טרוריסטים מוסלמים)	3,000
ניגריה:	652 (רובם אזרחים)	2,000
אפגניסטן:	480 (רובם טרוריסטים מוסלמים)	1,000
דרום-סודאן:	461 (דיווח תקשורתי בלבד)	1,000
פקיסטן:	308	1,000
סומליה:	102	--
תימן:	83	--
פיליפינים - טרור אסלאמי:	60 (רובם טרוריסטים מוסלמים)	--
מצרים:	60	--
אלג'יריה:	23 (14 מהם חיילים)	--
הודו - קשמיר:	18	--
הרפובליקה של מרכז אפריקה:	16 (דיווח תקשורתי בלבד)	מאות
רוסיה - קווקז:	14	--
לוב:	12	--
תאילנד - טרור אסלאמי:	12	--
לבנון:	10	--
אתיופיה - טרור אסלאמי:	9	--
קניה - טרור אסלאמי:	6	--
סודאן - דארפור:	6 (דיווח תקשורתי בלבד)	--
סעודיה:	2	--
טוניסיה:	1	--
עזה:	3 (טרוריסטים מוסלמים, בתאונת עבודה)	--
ישראל - הרשות הפלסטינית:	1 (קצין משטרה ישראלי)	--
אפגניסטן - חיילי נאט"ו:	9	עשרות
תימן - חיסולים ממקודים אמריקאים:	57	עשרות
סה"כ:	6,755 הרוגים	14,000 פצועים

המלחמה בטרור האסלאמי:

אלימות אסלאמית שוררת, בסדר גודל כזה או אחר, בכל המדינות המוסלמיות וכן גם במדינות בהן מתגורר מיעוט מוסלמי משמעותי כדוגמת סין, תאילנד, הפיליפינים, הודו וצפון-הקווקז. הבעיה, כמובן, אינה נוגעת רק להתנהגותן של המדינות המוסלמיות כלפי אזרחיהן, אלא בעיקר לרדיקליזציה של התנועות האסלאמיות המתיימרות לקבוע את סדר-היום הלאומי, ומכאן נטייתן לגלוש לעבר אלימות קטלנית חסרת-מוסר.

למרות שיחות השלום הנערכות בין ארגון הטליבאן לבין ממשלת פקיסטן, במהלך חודש אפריל 2014 נהרגו מאות בני-אדם בפעולות טרור קטלניות שהתבצעו בידי טרוריסטים מוסלמים מארגונים שונים וכן גם בפעולות צבאיות יזומות שנערכו בעיקר באזור ווזיריסטן. פעולות צבאיות דומות נערכו גם בתימן, באפגניסטן, בפיליפינים, באלג'יריה, בסומליה ובסודאן.

במהלך החודש נהרגו 57 בני-אדם בסדרה של חיסולים-ממוקדים אמריקאים שנערכו בתימן נגד ארגון "אל-קאעידה" הפועל בעיקר בדרום המדינה. בחודשים ינואר-אפריל 2014 נהרגו כ-80 בני-אדם בחיסולים-ממוקדים אמריקאים שהתבצעו בתימן בלבד. בדומה לחודש מרס 2014, גם במהלך החודש האחרון לא נמסר על חיסולים-ממוקדים אמריקאים שנערכו בפקיסטן. ככול הידוע, מאז תחילת שנת 2014 לא נערכו חיסולים-ממוקדים אמריקאים בפקיסטן לאור הביקורת הקשה המוטחת בארה"ב מפי גורמים רשמיים ומארגונים אזרחיים בפקיסטן.

בחודש באחרון נהרגו באפגניסטן 9 חיילי נאט"ו. מאז תחילת שנת 2014, נהרגו באפגניסטן 28 חיילי נאט"ו - רובם חיילים אמריקאים. לשם השוואה, בשנת 2013 נהרגו באפגניסטן 160 חיילי נאט"ו.

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "טרור אסלאמי - כמה בני-אדם נהרגו בחודש אפריל 2014", מגזין המזרח התיכון, 8 במאי 2014.

פעולות תג מחיר והתקשורת הישראלית

התקשורת הישראלית יחד עם כמה פוליטיקאים בעלי עניין נרעשו עד עמקי נשמתם לנוכח מעשיהם של אלמונים אחדים שריססו כתובות נאצה על מסגד ביישוב פורדיס וניקבו את צמיגיהן של מכוניות אחדות השייכות לתושבים מקומיים ביישוב. התקשורת הישראלית כינתה את האירועים הללו " פעולות תג-מחיר". אפילו ערוץ 2 הקדיש לכך משדר מיוחד בשידורי הבוקר של הערוץ ב-1 במאי 2014. כל מי שיכל להתבטא בעניין תוך כדי התלהמות מילולית בלתי-מרוסנת, עשה זאת כחלק מאיזו "התניה פבלובית" המוקדשת במיוחד רק למעשיהם של יהודים אחדים, אך במקביל לכך הם מתעלמים לחלוטין ממעשי טרור המתבצעים בידי ערבים כנגד יהודים ברחבי מדינת-ישראל - כול יום, בעשרות מקרים. העניין הוא, שזהו טרור לכל דבר ועניין, אלא שהתקשורת הישראלית יחד עם הפוליטיקה הישראלית מתעלמים באופן מכוון מאלפי האירועים האלה המתבצעים מידי שנה נגד תושבי-המדינה היהודים. התקשורת הישראלית מעדיפה להכליל את האירועים הללו תחת המסגרת של "אירועים פליליים" הנובעת, בין היתר, מ"נוחות אידיאולוגית" צבועה.

ראש-הממשלה אפילו התקשר לראש-מועצת פורדיס כדי להביע בפניו את הזדהותו עם תושבי הכפר שנפגעו עד עמקי נשמתם ממעשיהם של כמה פרחחים שציירו כתובות אחדות על מסגד מקומי. ראש-הממשלה אפילו הבטיח לראש-המועצה שמשטרת ישראל תקבל אמצעים מיוחדים הנמצאים בידי השב"כ כדי לגלות את הפושעים במטרה להביאם לדין. ח"כ אחמד טיבי, שהוא לאומן ערבי גזען, ביקש להכיר בנפגעי "תג-מחיר" ככאלה שנפגעו מ"פעולות איבה" בהתאם לקריטריונים הישראלים. כשאפשר לינוק מהתקציב הציוני, אחמד טיבי הפשיסט מייד קופץ על המציאה. אולם שימו לב לתופעה הבאה: בדו"ח משטרתי שפורסם בשנת 2006, התברר שערביי-ישראל אחראים על יותר מ-70 אחוזים מהמעשים הפליליים המתבצעים בישראל. בדו"ח נאמר ש"קיים צידוק דתי ולאומי לפשיעת הרכוש, המשפיע על היקף התופעה". זה לא "תג-מחיר", אלא זהו טרור במלוא מובן המילה ממנו מתעלמים כל הרשויות בישראל. עדיין לא דיברנו על עבריינות לאומנית של פלסטינים המגיעים מיו"ש לתחומי מדינת-ישראל במטרה לבצע מעשים מכוונים נגד יהודים - החל מגניבה ושוד וכלה באונס ורצח. ממשלת ישראל מעדיפה להסתכל על התופעה כאל מעשים פליליים ולא כאל מעשי טרור לאומניים משום שהיא לא רוצה לפצות את הנפגעים מהטרור הערבי המתנהל נגדנו בעוצמות ניכרות לאורך עשרות השנים האחרונות.

מדינת-ישראל, ממשלת-ישראל, משרד-המשפטים ומערכת-הביטחון עדיין אל הפנימו שאונס של יהודיה בידי ערבי מתבצע על רקע של מניע לאומני הנחשב בעיני החוק הבינלאומי ל"פשע מלחמה". כאשר אונסים נערה יהודיה ומכנים אותה "מתנחלת" או "יהודיה" במהלך האונס ובמהלך המשפט, הרקע הוא באופן ברור רקע לאומני טרוריסטי של ערבי נגד יהודיה רק בשל היותה יהודיה. כשערבי מגיע במיוחד לעיר ישראלית כדי לבצע פשע כלשהו, הרקע הוא באופן מובהק רקע לאומני טרוריסטי. יתרה מזאת, לגנוב, לרצוח ולאנוס אפשר גם בישובים ערביים. אולם, אם ערבי בוחר לבצע את פשעיו רק ביישוב יהודי, המשמעות היא שהוא טרוריסט לכול דבר ועניין וזאת ללא שום קשר לגדול הנזק שנעשה. הטרור האמיתי מתבצע נגד יהודים, ולא נגד ערבים הזכאים לפיצוי כלשהו על-פי טענתו ההזויה של ח"כ אחמד טיבי הגזען. תתארו לכם שחבורה קטנה של צעירים יהודים היו נוסעים ליישוב ערבי כלשהו ואונסים בדרכם בחורה ערבייה, והם אף היו מכנים אותה "ערבייה מטונפת" במהלך האונס. הרי עשרות-אלפי מאמרי שטנה היו נכתבים בארץ ובעולם נגד מדינת-ישראל ותושביה. ובכן, מדוע? משום שרבים בעולם הפנימו את הערך האנטישמי העליון שמותר לפגוע ביהודים, אך ליהודים אסור אפילו להגן על עצמם - כפי שהדבר התבטא בפרשת הדחתו של חייל שדרך את נישקו מול מפגינים ערבים אלימים בחברון שהתגרו בו באופן מופגן ומכוון (29 באפריל 2014).

במקביל לפסטיבל התקשורתי ההזוי שהתחולל בעקבות האירוע ביישוב פורדיס, התפרסם דו"ח טרור לשנת 2013 בידי מחלקת-המדינה של ארה"ב. הדו"ח התייחס לפעולות "תג מחיר" כ"פעולות טרור" בדומה לפעולות הטרור המתבצעות בידי ארגוני הטרור האסלאמיים הפועלים ביו"ש וברצועת-עזה. על-פי הדו"ח, יש "טרור יהודי" והוא משתווה במהותו לטרור הערבי המתבצע נגד ישראלים. מעניין, מעניין מאוד. לטענת האמריקאים, יש "טרור יהודי". אולם, זו אותה פוליטיקה אמריקאית הזויה המתעלמת לחלוטין מהטרור האסלאמי המתבצע בכל רחבי-העולם. זו אותה פוליטיקה אמריקאית צבועה של הבית-הלבן המתעלמת מסכנותיו של הטרור האסלאמי המחסל עשרות-אלפי בני-אדם כל שנה בעשרות מדינות מוסלמיות ברחבי-העולם.

אולם, כרגיל, על הראש הגנב בוער הכובע. לפני שארה"ב מטיפה למדינות אחרות איך להתנהג, כדאי מאוד שהיא תתמקד באירועים המתבצעים בתוך תחומי מדינתה. כך למשל, רק לפני שבועות אחדים נרצחו שלושה בני-אדם בידי לאומן אמריקאי גזען שחשב שהנרצחים הם יהודים. קוראים לזה "טרור אמריקאי" נגד יהודים, ולא עוד "פשע שנאה" כפי שהתבטא הנשיא האמריקאי ברק חוסיין אובמה. וכאן אנחנו שואלים, הם יש "טרור אמריקאי" נגד יהודים המתבצע ברחבי ארה"ב? האם קיים "טרור אידיאולוגי אמריקאי" נגד מדינת-ישראל מתנהל בעשרות קמפוסים ברחבי ארה"ב? האם הממשל האמריקאי לא רואה מה מתרחש מתחת לאף שלו? כרגיל, גם כאן הצביעות האמריקאית הטיפוסית משחקת תפקיד חשוב.

בארה"ב קיימים מאות ארגונים נאציים הפועלים ללא הפרעה. הם אוגרים נשק. הם מתאמנים. יש להם כנסים. הם מפיצים את האידיאולוגיה שלהם ללא הפרעה. הם מטיפים לאלימות בשם "הגזע הלבן האירופאי". בחלק מהמקרים הם מוציאים לפעול את האידיאולוגיה שלהם כלפי יהודים, שחורים והיספאנים. אך מעל לכול, הם ממש מתעבים יהודים. ובכן, יש "טרור אמריקאי" נגד יהודים המתנהל בעוצמות גדולות מאוד בארה"ב. "הטרור האמריקאי" מקבל גיבוי בעזרת ארגונים ערביים המזדהים עם האידיאולוגיה הנאצית - אם זו קשורה למדינת-ישראל ולתושביה. השגריר באמריקאי בישראל יכול לכתוב עוד דו"ח על הבנייה בשטחים, אולם במדינתו הוא מתבצע "טרור אמריקאי" אלים המבוסס כולו על האידיאולוגיה הנאצית הידועה לשמצה. במילים אחרות, על ראש הגנב בוער הכובע.

כאשר שר-החוץ האמריקאי מאיים על ישראל ב"אינתיפאדה" או רומז על היותה של מדינת-ישראל "מדינת אפרטהייד", המשמעות היא שיש "טרור אמריקאי אידיאולוגי" נגד ישראל המתנהל בצמרת של הפוליטיקה האמריקאית הנוכחית השואבת את השראתה מערכים בזויים שהמיטו אסון על העולם כולו. האם אפשר להתייחס להתבטאויות האמריקאיות כלפי ישראל כ"תג מחיר" בשם הלאומנות הערבית הגזענית? ללא כל ספק התשובה היא, כן.

בדרך כלל, ארה"ב אוהבת לפרסם דו"חות בינלאומיים על עניינים שונים שלכאורה נוגעים לאיכות חייהם של אזרחי העולם. כך למשל, ארה"ב מפרסם דוחות של שחיתות, על סחר בנשים, על אלימות פוליטית, על סחר בסמים, על סחר בבני-אדם ועל נושאים רבים נוספים במגוון תחומים. אלא, שבמקרה האמריקאי, דווקא ארה"ב סובלת מאותם ליקויים חמורים בעוצמות גדולות ובלתי-נסבלות וזאת ללא שום קשר למה שמתרחש בשאר העולם. במילים אחרות, אין שום קשר בין ההטפה האמריקאית המילולית כלפי שאר העולם לבין מה שבאמת מתרחש בארה"ב האלימה והגזענית. כך באופן דומה אפשר להתייחס לתגובותיהם של ערביי-ישראל כלפי פעולות "תג מחיר" הנעשות בידי ישראלים אחדים: לפני שהם באים בטענות כלפי החברה-הישראלית, כדאי מאוד שיתחילו לעשות "בדק-בית" רציני בנוגע למעשיהם ולאידיאולוגיה הגזענית המתלווה לה הנובעת מתחושה של עליונות דתית כלפי שאר הדתות - ובמיוחד זו היהודית.

שימו לב לביטוי המקומם שפשט בתקשורת הישראלית: כאשר יהודים פוגעים בערבים, רבים משתמשים במשפט "קיצונים שמנסים להבעיר את השטח". אולם, אם ערבים פוגעים ביהודים, מתברר שכולם עוברים על כך לסדר היום כאילו זה המהלך הטבעי של המציאות שלנו. הגיע הזמן לשים קץ לצביעות הזו שהגיעה עד לראשי השלטון בישראל. תתביישו לכם.

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "הפסטיבל התקשורתי ההזוי סביב פעולות תג-מחיר", מגזין המזרח התיכון, 1 במאי 2014.