האופוזיציה הסורית מצפה לנפילתו של המשטר העלווי

ב-17 בפברואר 2011 התפתח עימות מילולי אלים בין קצין משטרה סורי לצעיר מקומי באחד מאזורי המסחר החשובים של עיר דמשק. העימות החל כאשר מכוניתו של הצעיר כנראה חסמה את מכונית המשטרה של הקצין שהיה בתפקיד. בתגובה לחסימה, שלא נעשתה בזדון, הקצין ביקש מהצעיר "להזיז את התחת שלו" כדי לפנות את הדרך. בתגובה לנאמר, התפתח עימות מילולי בין הצעיר לבין השוטר שהוביל, בסופו של דבר, למעצרו של הצעיר בתחנת המשטרה המקומית הנמצאת במרכז השוק. עשרות עוברי-אורח וסוחרים היו עדים ליחסו הברוטלי של השוטר כלפי הצעיר - שהוא בנו של אחד מהסוחרים הידועים בשוק. בתגובה ליחסו הברוטלי של קצין המשטרה כלפי הצעיר, החלו להתגודד מאות בני-אדם, חלקם סוחרים, כדי להביע מחאה על האירוע ולהפגין את זעמם על התנהגותם של אנשי כוחות-הביטחון כלפי האזרחים באופן כללי. באורח-פלא, הצטרפה למחאה קבוצה קטנה של מפגינים שקראה "אנחנו נקריב את חיינו למענך בשאר אל-אסד". סביר להניח שהקריאות הללו נועדו להציג לעיני נציגי השלטון הסמויים שנכחו במקום שהמחאה איננה מופנית כלפי הנשיא עצמו, אלא רק נגד מקרה בודד שיצא מכלל שליטה לאור התנהגותו של קצין המשטרה. "התרגיל האזרחי" הזה של המפגינים, למעשה הצביע על הפחד העמוק השורר בקרב האזרחים בסוריה החוששים מידיהם הארוכות של נציגי המשטר הדיקטטורי של בשאר אל-אסד. בעקבות התערבותו האישית של שר-הפנים הסורי, מיג'ור ג'נרל סעיד מוחמד סאמור, שטרח לגיע למקום האירוע, נרגעו הרוחות בעיקר לאחר שהצעיר שוחרר על-פי דרישת המפגינים, וכן הובטח להם שהפרשה תיחקר עד תום.

האירוע הזה, שהסתיים בעקבות התערבותו המהירה של שר-הפנים, העלה את רף ההתלהבות של נציגי האופוזיציה הסורית הפועלים ברחבי המזרח-התיכון במדינות המערב. אתרי אינטרנט אחדים הצליחו להעלות תמונות מהאירוע והיו כאלה שקיוו שהצעיר המוכה בשוק של דמשק יצליח להלהיב את ההמונים, כפי שצעירים אחרים (שהציתו את עצמם לאות מחאה) הצליחו להניע מיליוני אזרחים ממורמרים עד להפלתם של המשטרים האוטוריטריים בטוניסיה ובמצרים. בדומה למדינות אחרות במרחב הערבי, גם בסוריה הצטבר זעם עממי המבעבע מתחת לקרקע ומאיים לפרוץ בכל רגע נתון. העילה להתלקחות יכולה להתעורר בדומה למה שאירע בשוק של דמשק ב-17 בפברואר 2011, או על רקע התנהגות גסה ואלימה של צעירים בני-העדה העלווית כלפי צעירות מוסלמיות. בעבר, התנהגות כזו של צעירים עלווים כלפי צעירות מוסלמיות עוררה מהומה גדולה שנרגעה רק בהתערבותם הישירה של נציגי השלטונות. למתח החברתי הזה מתווסף מתח נוסף הנוגע לתחושותיהם של אזרחים סורים רבים העומדים חסרי-אונים לנוכח התנהגותם של אנשי כוחות-הביטחון בנקודות המשיקות אפילו לעניינים פעוטים. כך למשל, חידוש דרכון יכול להימשך לפחות שישה חודשים והוצאת רישיון עסק יכולה להימשך שנים אחדות, אם בכלל.

לצד המחנק הפוליטי השורר בסוריה ולאור מצב זכויות-האדם הבעייתי השורר במדינה זו, קיימים גם מגבלות כלכליות המחניקות לחלוטין את היוזמה האישית. המשטר הכלכלי של סוריה נמצא רובו ככולו בידי שליטתה של משפחת אסד ושל אלה המקורבים אליה. גם סוריה עצמה מחולקת לאזורי השפעה כלכליים על-פי החלוקה המשפחתית ובהתאם לקרבה למוקדי שלטון הנמדדת גם על-פי קשרי נישואין. גם מפקדים בכירים בצבא הסורי מנהלים עסקים כלכליים ענפים עם גורמים כלכליים בתוך סוריה עצמה או עם גורמים כלכליים בלבנון, בעיראק ובטורקיה. ביחידות צבאיות אחדות, העיסוק הצבאי הפך עם הזמן לעיסוק משני לחלוטין לאור ההזדמנויות הרבות העומדות בפני מפקדים בכירים הנמצאים במוקדי הכרעה חשובים. יתרה מזאת, קיימת תחרות סמויה בין מפקדים שונים על רקע עסקי לאור הפתיחות שהנהיג בשאר אל-אסד במבנה הכלכלי של סוריה מאז שהחלה כהונתו בשנת 2000. לאור כל זאת, הצבא הסורי הפך לחלק מהמשטר הכלכלי של המדינה, כך שהמוטיבציה לבצע הפיכה צבאית נגד המשטר כדי ליהנות מפירות השלטון, התמוססה ככול שהתרחבה הפעילות העסקית של המפקדים הבכירים ושל כאלה הנמצאים מוקדי השפעה חשובים. על רקע זה, אולי ניתן להבין את הידיעה שהודלפה מפי גורמי מודיעין מערביים על כך סוריה אינה עוסקת באיסוף מידע מודיעיני שיטתי על שכנותיה. המשטר הסורי כנראה עסוק באיסוף מידע אובססיבי של אזרחי סוריה כחלק מהפרנויה המלווה כל משטר דיקטטורי כדוגמת משטרו של בשאר אל-אסד. ועם זאת, המשטר הסורי עוסק בבנייה אינטנסיבית של יכולות אסטרטגיות ארוכות-טווח הנשענות על עוצמה רקטית ובניית תשתית גרעינית לעתיד לבוא.

ב-8 במרס חל יום האישה הבינלאומי. בתאריך זה חל בסוריה יום הפיכת הבעת' של ה-8 במרס 1963. אף-על-פי שבשנים האחרונות העומם זוהרו של יום זה, המשטר הסורי של בשאר אל-אסד עדיין מתייחס לכך כאירוע לאומי חגיגי שנועד כדי לפאר ולהלל את הישגי המשטר. 48 שנים עברו מאז, אולם סוריה עדיין מתנהלת על-פי חוקי החירום שהונהגו באותה עת. אין תימה איפוא, שפעילים סורים החברים בארגוני זכויות-אדם העלו גם ב-8 במרס 2011 את הדרישה לבטל את חוקי החירום במדינה ולהעניק לאזרחים את האפשרות להתבטא באורח חופשי ולהתאגד ללא חשש מידיהם הארוכות של מנגנוני הביטחון. ברוחב-לב האופייני למשטרים דיקטטוריים, גם ב-8 במרס 2011 הוענקה חנינה כללית נשיאותית לאסירים שהורשעו בגין עברות קלות. כמובן שהאסירים הפוליטיים לא נכללו בחנינה הכללית הנשיאותית, למעט הודעה של שחרורו של עורך-הדין היתאם מאלח, בן 80, שנאסר בשנת 2009 ונשפט בשנת 2010 בבית הדין הצבאי של סוריה באשמת "פגיעה במוראל הלאומי של סוריה". על עבירה "חמורה" זו, מאלח נידון לשלוש שנות מאסר. אחדים מהאסירים הפוליטיים הכלואים בבית-כלא השוכן בקרבת העיר דמשק פרסמו הצהרה משותפת על-כך שהם פותחים בשביתת-רעב במחאה על מצב זכויות-האדם בסוריה. כאשר לוב הודחה בתחילת מרס 2011 ממועצת האו"ם לזכויות-אדם בעקבות התנהגותם של כוחות הצבא כלפי האזרחים מאז שהחלה ההפיכה העממית, סוריה מיהרה להודיע שהיא מעוניינת לתפוס את מקומה של לוב. על-פי מצב העניינים השורר במועצה, לסוריה יש סיכוי גדול לתפוס את מקומה של לוב, כשם שאיראן התקבלה בשנת 2010 להיות חברה במועצה לזכויות האישה של האו"ם.

במגזין האופנה ווג (Vogue) התפרסמה כתבה, בגיליון של חודש מרס 2011, על אסמה אל-אסד שהיא רעייתו של הנשיא הסורי בשאר אל-אסד. במסגרת הכתבה הופיעה תמונה משפחתית של הנשיא ורעייתו המשחקים עם שני ילדיהם הקטנים. בדומה למשטרים האוטוריטריים הקיימים במרחב הערבי, גם המשטר הסורי מנסה להציג את פניה היפות של סוריה באמצעות מצגת-שווא של משפחה נשיאותית רגילה לחלוטין. כאשר בוחנים את הדברים מעט לעומק, מתברר שאין הבדל גדול בין המשפחה הנשיאותית של סוריה לבין המשפחות הנשיאותיות והמלכותיות של מצרים, טוניסיה, אלג'יריה, לוב, מרוקו, ירדן, סעודיה, בחריין ותימן. במקביל לפרסום הכתבה על אשת הנשיא הסורי, התפרסמה גם ידיעה על בלוגרית סורית צעירה בשם טאל אל-מלוחי (طل الملوحي), בת 20, שנעצרה בידי כוחות-הביטחון של סוריה בשנת 2009. בפברואר 2011 היא נידונה לחמש שנות מאסר בעקבות הטענה שהעלתה התביעה הסורית שהיא גויסה בידי המודיעין האמריקאי, בהיותה בת 15, במטרה לספק מידע על גורלם של האסירים הפוליטיים הכלואים בסוריה. מאז שנודע גזר דינה של אל-מלוחי, פעילים פוליטיים בסוריה ומחוצה לה העלו דפי אינטרנט בשם "כולנו טאל אל-מלוחי". גורמים אופוזיציוניים בסוריה טוענים שמאז שנות ה-80 של המאה הקודמת, נעלמו אלפי אסירים פוליטיים שהיו כלואים בבתי-הכלא בסוריה. במהלך השנים האחרונות התפרסמו ידיעות על היעלמותם של כ-17,000 בני-אדם בהוראה ישירה של חאפז אל-אסד, אביו של בשאר אל-אסד.

האופוזיציה הסורית אינה עשויה מקשה אחת. יש בה אינטרסים משפחתיים, עדתיים ודתיים המהווים מכשול בהתגבשותה לכדי גוף ארגוני בעל-השפעה בתוך סוריה ומחוצה לה. ברחבי אירופה וארה"ב מסתובבים פעילים פוליטיים שמעולם לא היו בסוריה או שיש להם זיכרון עמום בנוגע לחיים בסוריה מתקופת ילדותם. לחלק מהארגונים האופוזיציוניים הפועלים במערב יש קשרים עם ארגוני ביון מערביים ולעיתים הם מקבלים סיוע פיננסי לצורך פעילותם. ברוב המקרים, האפקטיביות של הארגונים הללו הייתה שולית לחלוטין. בחלק מהמקרים, הסיוע הכספי הופסק לאחר שהוכח שפעילותם מסתכמת בהדבקת פלקטים בודדים בחוצות הערים. אחדים מהאישים הללו הפועלים בשם "האופוזיציה הסורית", עדיין לא נגמלו מהנוהג השכיח להפיץ ידיעות כוזבות על הנעשה בתוככי סוריה כדי להאדיר את שמם לשם השגת יוקרה אישית בזירה הבינלאומית.

ארגונים אופוזיציוניים אחרים המתבססים על בני משפחת רפעת אל-אסד (יליד 1937) - אחיו הסורר של חאפז אל-אסד - מקושרים היטב לבני משפחת המלוכה הסעודית והם נהנים מסיוע כספי רב המאפשר להם לנהל מסע תקשורתי ותעמולתי נגד משפחת בשאר אל-אסד. אחת מהדמויות הבולטות במשפחת רפעת אל-אסד, הוא בנו, ריבאל אל-אסד, בן 35, המתגורר בלונדון. בעקבות ההפגנות העממיות שהיו ברחבי המזרח-התיכון מאז שתחילת שנת 2011, ריבאל אל-אסד קרא לנשיא הסורי לבצע בהקדם רפורמות דמוקרטיות מקיפות אם ברצונו להימנע מגורל הדומה לגורלו של חוסני מובארק. רבים מבני העדה העלווית בסוריה חוששים מנקמה איומה שתוביל למרחץ-דמים מתמשך אם וכאשר תתחולל מהפכה אלימה שתוביל להפלתו של בשאר אל-אסד. מבחינתה של האופוזיציה בסוריה, יום המבחן הוא "יום הזעם" האמור להתקיים ב-15 במרס 2011. גם לא יתרחש אירוע דרמטי ביום זה, כבר כעת ניתן להעריך שלבנה נוספת נפלה בחומת-הפחד המקיפה את חייו של האזרח הסורי הממוצע המייחל לחיים פוליטיים וכלכליים הוגנים יותר.
==
מאת: ד"ר יוחאי סלע, "האופוזיציה הסורית מייחלת לנפילתו של בשאר אל-אסד", מגזין המזרח התיכון, 10 במרס 2011.