באדיבות: ד"ר שאול ברטל, אוני' בר-אילן
Wednesday, June 30, 2010
Sunday, June 27, 2010
קירגיסטן, ועדת טירקל והיקף הסחר עם טורקיה
באמצע חודש יוני 2010 פרצו עימותים אלימים בקירגיסטן המוסלמית בין תושבים מקומיים לבין המיעוט האוזבקי. עד כה נמסר על 2,200 הרוגים ועל פציעתם של אלפים נוספים. מקורות בקירגיסטן ציינו שמספר הפליטים האוזבקים עלול להגיע למיליון נפש. תושבים מקומיים ציינו שהצבא הקירגיזי השתתף באורח-פעיל בטבח, באונס ובביזה שהתחוללה במדינה משך ימים אחדים. ב-18 ביוני 2010 מפקדי הצבא הטורקי פרסמו הודעה חגיגית ומיוחדת על הריגתם של יותר מ-100 כורדים בהפצצה אווירית שנערכה ב-20 במאי 2010 על כפרים כורדים בצפון-עיראק. מפקדי הצבא הטורקי התגאו גם על הריגתם של 20 כורדים נוספים במהלך ימים ספורים, של אמצע חודש יוני 2010, בטענה שההרוגים היו פעילי טרור מהמחתרת הכורדית - ה-PKK. לצערנו הרב, גם התקשורת הבינלאומית וגם התקשורת הישראלית מתייחסים לאירועים האלימים הללו כקוריוז חדשותי שאינו ראוי להתייחסות רצינית יותר או שהם עלולים להוות עילה למשבר בינלאומי כלשהו. מן הסתם, האירועים הללו לא עוררו סערת רגשות גדולה בעולם למרות הקורבנות הרבים, שכן ברוב טיפשותנו (התקשורתית) הצלחנו למקד את תשומת-הלב העולמית לכול גגון שנבנה ביישוב ישראלי זערורי השוכן ביהודה ושומרון.
היקף הסחר עם טורקיה וגם ועדת טירקל
לאחר דיון שנערך שעות אחדות, החליטה ממשלת טורקיה להקפיא 16 הסכמים ביטחוניים עם ישראל. העיתון הטורקי "טודיי זמאן" פרסם ב-17 ביוני 2010 את רשימת הפרויקטים שבוטלו. שימו לב לרשימת הפרויקטים שישראל התחייבה להעביר למדינה הרדיקלית של ארדואן המשתפת פעולה עם סוריה, איראן והחמאס: טורקיה ביטלה רכישת 1,000 טנקי מרכבה סימן 3 בסכום כולל של 5 מיליארד דולר. טורקיה ביטלה הסכם לשדרוג טנקים טורקיים בסכום כולל של 50 מיליון דולר. טורקיה ביטלה שדרוג של 54 מטוסי פאנטום טורקים בסכום כולל של 632.5 מיליון דולר. כמו כן בוטל הפרויקט לשדרוג מטוסים נוספים בסכום כולל של 75 מיליון דולר. טורקיה ביטלה הסכם לרכישת טילים בסכום של 1.5 מיליארד דולר. טורקיה ביטלה הסכם לפיחות משותף של טילי "פופאי" ו"דלילה" בסכום כולל של 650 מיליון דולר. טורקיה הקפיאה גם את התוכנית להכשרת טייסים טורקים בישראל. אלה הם הנתונים החלקיים על היקף הסחר הביטחוני של ישראל עם טורקיה - זו המתנדנדת כמטוטלת עצבנית בין מהפכה אסלאמית להפיכה צבאית אלימה. העניין הזה מוביל אותנו לועדת טירקל האמורה לבדוק את אירועי ספינת הטרור של ארדואן.
בניגוד לדעתם של "נשמות טובות" בתקשורת הישראלית שביקשו לשים את ראשה של מדינת-ישראל על מגש של זהב כמחווה לארגונים הרדיקליים הבינלאומיים ולהיסטריה הגזענית הבינלאומית, ממשלת ישראל החליטה על הקמת ועדה שיש בה וויתור טקטי מסוים, אך ההחלטה התקבלה במסגרת של ראייה אסטרטגית ארוכת-טווח. הועדה תבדוק 4 נושאים עיקריים.
1. בחינת הנסיבות שהובילו להטלת סגר ימי של רצועת-עזה, והאם ההחלטה שהתקבלה בזמנו (בתקופת ממשלת אולמרט) תואמת את המשפט הבינלאומי.
2. האם ממשלת ישראל פעלה בהתאם לכללים הנהוגים במשפט הבינלאומי ביום בו הגיעה ספינת הטרור של ארדואן ב-31 במאי 2010.
3. הועדה תבחן לעומק את הפעולות שננקטו על-ידי מארגני המשט לעזה; את זהותם של המשתתפים; וכן את כוונותיהם לפני ההשתלטות על הספינה ובמהלך ההשתלטות הישראלית על הספינה.
4. הועדה תבחן את מנגנוני הבדיקה והחקירה הישראלים ביחס לטענות העולות כלפי ישראל בנוגע להפרת דיני מלחמה.
סעיפים 3 ו-4 הם חשובים מאוד, משום שסעיף 3 יעניק לציבור הישראלי והבינלאומי תמונה מלאה על הפרובוקציה שתוכננה על-ידי ארדואן, וסעיף 4 יעניק מענה משפטי גם לדו"ח גולדסטון בשאלה "האם ישראל יכולה לבדוק את עצמה". אין להתפלא על כך, שממשלת ארדואן הביעה התנגדות היסטרית לועדת הבדיקה הישראלית, ומזכ"ל האו"ם עדיין שוקל להקים ועדת חקירה מטעם האו"ם.
שוב, הדימוי התקשורתי
בעיתון ידיעות אחרונות התפרסמה כתבה ב-16 ביוני 2010 בעמוד 4 על החלטתו של מבקר המדינה, מיכה לינדנשטראוס, לחקור "תהליכים מסוימים העוסקים במשט הטורקי". עורך העיתון, כרגיל, בחר למרוח על רוחב העמוד את הכותרת "הם מפחדים". הכוונה, כמובן, הייתה להצביע לעבר המדינאים הישראלים שנטלו חלק בהחלטות הנוגעות לספינת הטרור של ארדואן. על-פי הכותרת שהופיעה בעיתון, נראה לי שלא הפוליטיקאים הם שמפחדים, אלא עורכי העיתון ובעליו הם אלה שמפחדים באמת, והם אלא שמקרינים פחד לכול עבר. כמובן שבעלי העיתון אינם מוטרדים מספינת הטרור של ארדואן, או מספינות טרור אחרות העושות את דרכן לישראל, או מאיזשהו איום ביטחוני על ישראל, או ממסע השיסוי כלפי ישראל המתנהל בתקשורת הבינלאומית בעקבות אירועי ההשתלטות הישראלית על ספינת הטרור של ארדואן. העיתון ההזוי הזה נלחם על קיומו משום יש לו מתחרים טובים יותר. הריח הרע שעלה מהכתבה הזו, דומה הוא לריח הרע שעלה בפרשת פרסומו (בעמודים הראשיים של העיתון) של כתב-התביעה המלא (של איזו מטפלת כלשהי) נגד שרה נתניהו בשבוע שבו נהרגו עשרות אלפי בני-אדם ברעידת-האדמה בהאיטי. מסתבר, שההתמקדות ברכילות על רקע פוליטי, מהווה את המרכיב העיקרי בעולם הערכים התקשורתי של ידיעות אחרונות.
בנסיבות פוליטיות אחרות, כמובן שהעיתון היה בוחר כותרת אחרת, או אפילו אחדים מכתביו היו מביעים התנגדות לבדיקתו של מבקר המדינה לאור הקמתה של "ועדת טירקל" שהוקמה במיוחד לשם כך. על-מנת להבין את מצבה העגום של התקשורת הישראלית, ראוי לציין שבגיליון של ה-16 ביוני 2010, לא נכתבה מילה אחת על הטבח, הטרגדיה והאונס ההמוני המתחוללים בקירגיסטן - בכל 31 עמודי החדשות של העיתון ידיעות אחרונות. מאות הרוגים, מיליון פליטים, שכונות עולות באש וכפרים הרוסים, אינם עושים רושם גדול על עורכי העיתון וכתביו "המובחרים". אלפי האנשים הנרצחים מידי חודש מפעילות הטרור האסלאמי, וגם אלה אינם עושים רושם גדול על עורכי העיתון ועובדיו המתהדרים בתואר "עיתונאי".
אני מעוניין להביא בפניכם דוגמא נוספת להסתה הזדונית המתנהלת בתקשורת הישראלית כלפי החברה הישראלית: ב-15 ביוני 2010 נערך כנס מיוחד של "ארגון יוצאי מרכז אירופה" לרגל 75 שנה להיווסדו. הארגון, שנוסד בידי יהודים שברחו מגרמניה הנאצית, נועד לקדם את תרבותם ומורשתם של היֵקים החיים בישראל. ללא כל ספק זהו אירוע חשוב שראוי להביאו לידיעת הציבור. אולם, עיתון הארץ בחר דווקא להתנגח אם החברה הישראלית באופן זדוני בכתבה שהתפרסמה על הכנס בעמוד הראשון של העיתון.
ראוי להזכיר לעורכי העיתון ש"התרבות הגרמנית" ו"הדייקנות הגרמנית" גרמו לעשרות מיליוני נרצחים ברחבי-העולם במהלך מלחמת העולם-השנייה. נקודה זו חשובה לאור הקטע הבא שנכתב על הכנס מפי העיתונאי יובל אזולאי: "בימים שההמונים מסתובבים בחוצות טרוטי עיניים וראשם הלום צפצופי וובוזלות ובאין מתקיימת כאן תרבות דיון ממשית, לא אחרי שחברת הכנסת אנסטסיה מיכאלי כמעט חבטה ביריבתה חנין זועבי ובאשדוד נרצחה אישה הרה בידי שכנתה בגלל קפה, היה כינוס השנתי של ועידת היקים משב רוח מרענן בחמסין הארץ ישראלי המשוגע של יוני 2010.... כאנשים מסודרים שלבם נכמר נוכח אי-הסדר, המחסור בצדק והכאוס הכללי הפושה כאן, ביקשו אתמול היקים לדון ברצינות בשאלת העתיד, לא שלהם חלילה, אלא בזו של הדורות הבאים". ללא כל ספק בגרמניה היה סדר מופתי ראוי לציון... העובדה היא שפעילי ספינת הטרור של ארדואן אמרו לחיילי צה"ל בגסות-רוח אירופאית אופיינית "חִזְרו לאושוויץ". מעניין למה היהודים ברחו מאירופה המקוללת של 1933 - העומדת ליפול פעם נוספת לידי כוחות גזעניים מהאסלאם הפשיסטי של 2010. הקטע של יובל אזולאי מעיתון הארץ יכול להיכלל במסגרת הכותרת "אוטו-אנטישמיות", שכן כל תחלואי העולם מתגמדים לנוכח היותם של הישראלים "לא-מושלמים". אולם הבעיה היא חמורה הרבה יותר, שכן אין בכל הקטע הזה מילה אחת שהיא נכונה, גם משום שהקטע מנותק לחלוטין מהקונטקסט של האירועים. בתרבות התקשורתית הישראלית נוצר הרגל מגונה שכדי לשבח ארגון זערורי כלשהו, חייבים לגדף באופן גורף את החברה הישראלית כדי להבהיר נקודה כלשהי. אנחנו רק יכולים להעריך כל שנייה וכל דקה שאנחנו - הישראלים - לא מתיימרים להיות רובוטים על-פי הפרמטרים הגרמניים של עיתון הארץ.
לאן נעלמו המשפטנים הישראלים
במהלך השנים האחרונות שמענו יוזמות בינלאומיות אחדות שנועדו להעמיד לדין (או להביך) בכירים ישראלים על-ידי הגשת תביעות משפטיות בפורומים בינלאומיים שונים. היוזמות הללו גורמות להרבה רעש תקשורתי ומדיני בין ישראל לבין מדינות אירופאיות אחדות. המעניין הוא שבישראל ישנם עשרות אלפי משפטנים, אולם לא שמענו על יוזמה של משפטנים ישראלים שהגישו תביעות נגד מדינאים בכירים אירופאים או אמריקאים או כלפי בכירים מוסלמים בנוגע למעשיהם המחפירים בארצותיהם ובארצות אחרות (חוץ מהמקרה של אחמדינג'אד). קבוצת משפטנים ישראלים בעלת יוזמה ואומץ יכולה לעורר הרבה רעש תקשורתי סביב מנהיגים מוסלמים, ונגד אקדמאים רדיקליים מארגונים שונים ומשונים הפועלים בהתמדה ובזדון נגד מדינת-ישראל. מדוע התחום המשפטי הוא תמיד חד-צדדי - רק לרעת ישראל? מדוע מרצה ישראלי, המקבל את משכורתו מהקופה הציבורית, מוגן על-ידי המשפט הישראלי בשעה שהוא מטיף להחרמת ישראל ולפגיעה במנהיגיה ובתושביה, וזאת ללא מענה משפטי ראוי? אני רוצה להזכיר לכם שיש לנו תומכים רבים בעולם המצפים מאיתנו לפעול בנחשיות של מדינה ריבונית הניצבת בקו הראשון מול האסלאם הגזעני והפשיסטי המאיים על הערכים הבסיסים ביותר של העולם החופשי והדמוקרטי.
==
מאת: ד"ר יוחאי סלע, "ועדת חקירה לבדיקת אירועי ספינת הטרור של ארדואן", מגזין המזרח התיכון, 19 ביוני 2010.
היקף הסחר עם טורקיה וגם ועדת טירקל
לאחר דיון שנערך שעות אחדות, החליטה ממשלת טורקיה להקפיא 16 הסכמים ביטחוניים עם ישראל. העיתון הטורקי "טודיי זמאן" פרסם ב-17 ביוני 2010 את רשימת הפרויקטים שבוטלו. שימו לב לרשימת הפרויקטים שישראל התחייבה להעביר למדינה הרדיקלית של ארדואן המשתפת פעולה עם סוריה, איראן והחמאס: טורקיה ביטלה רכישת 1,000 טנקי מרכבה סימן 3 בסכום כולל של 5 מיליארד דולר. טורקיה ביטלה הסכם לשדרוג טנקים טורקיים בסכום כולל של 50 מיליון דולר. טורקיה ביטלה שדרוג של 54 מטוסי פאנטום טורקים בסכום כולל של 632.5 מיליון דולר. כמו כן בוטל הפרויקט לשדרוג מטוסים נוספים בסכום כולל של 75 מיליון דולר. טורקיה ביטלה הסכם לרכישת טילים בסכום של 1.5 מיליארד דולר. טורקיה ביטלה הסכם לפיחות משותף של טילי "פופאי" ו"דלילה" בסכום כולל של 650 מיליון דולר. טורקיה הקפיאה גם את התוכנית להכשרת טייסים טורקים בישראל. אלה הם הנתונים החלקיים על היקף הסחר הביטחוני של ישראל עם טורקיה - זו המתנדנדת כמטוטלת עצבנית בין מהפכה אסלאמית להפיכה צבאית אלימה. העניין הזה מוביל אותנו לועדת טירקל האמורה לבדוק את אירועי ספינת הטרור של ארדואן.
בניגוד לדעתם של "נשמות טובות" בתקשורת הישראלית שביקשו לשים את ראשה של מדינת-ישראל על מגש של זהב כמחווה לארגונים הרדיקליים הבינלאומיים ולהיסטריה הגזענית הבינלאומית, ממשלת ישראל החליטה על הקמת ועדה שיש בה וויתור טקטי מסוים, אך ההחלטה התקבלה במסגרת של ראייה אסטרטגית ארוכת-טווח. הועדה תבדוק 4 נושאים עיקריים.
1. בחינת הנסיבות שהובילו להטלת סגר ימי של רצועת-עזה, והאם ההחלטה שהתקבלה בזמנו (בתקופת ממשלת אולמרט) תואמת את המשפט הבינלאומי.
2. האם ממשלת ישראל פעלה בהתאם לכללים הנהוגים במשפט הבינלאומי ביום בו הגיעה ספינת הטרור של ארדואן ב-31 במאי 2010.
3. הועדה תבחן לעומק את הפעולות שננקטו על-ידי מארגני המשט לעזה; את זהותם של המשתתפים; וכן את כוונותיהם לפני ההשתלטות על הספינה ובמהלך ההשתלטות הישראלית על הספינה.
4. הועדה תבחן את מנגנוני הבדיקה והחקירה הישראלים ביחס לטענות העולות כלפי ישראל בנוגע להפרת דיני מלחמה.
סעיפים 3 ו-4 הם חשובים מאוד, משום שסעיף 3 יעניק לציבור הישראלי והבינלאומי תמונה מלאה על הפרובוקציה שתוכננה על-ידי ארדואן, וסעיף 4 יעניק מענה משפטי גם לדו"ח גולדסטון בשאלה "האם ישראל יכולה לבדוק את עצמה". אין להתפלא על כך, שממשלת ארדואן הביעה התנגדות היסטרית לועדת הבדיקה הישראלית, ומזכ"ל האו"ם עדיין שוקל להקים ועדת חקירה מטעם האו"ם.
שוב, הדימוי התקשורתי
בעיתון ידיעות אחרונות התפרסמה כתבה ב-16 ביוני 2010 בעמוד 4 על החלטתו של מבקר המדינה, מיכה לינדנשטראוס, לחקור "תהליכים מסוימים העוסקים במשט הטורקי". עורך העיתון, כרגיל, בחר למרוח על רוחב העמוד את הכותרת "הם מפחדים". הכוונה, כמובן, הייתה להצביע לעבר המדינאים הישראלים שנטלו חלק בהחלטות הנוגעות לספינת הטרור של ארדואן. על-פי הכותרת שהופיעה בעיתון, נראה לי שלא הפוליטיקאים הם שמפחדים, אלא עורכי העיתון ובעליו הם אלה שמפחדים באמת, והם אלא שמקרינים פחד לכול עבר. כמובן שבעלי העיתון אינם מוטרדים מספינת הטרור של ארדואן, או מספינות טרור אחרות העושות את דרכן לישראל, או מאיזשהו איום ביטחוני על ישראל, או ממסע השיסוי כלפי ישראל המתנהל בתקשורת הבינלאומית בעקבות אירועי ההשתלטות הישראלית על ספינת הטרור של ארדואן. העיתון ההזוי הזה נלחם על קיומו משום יש לו מתחרים טובים יותר. הריח הרע שעלה מהכתבה הזו, דומה הוא לריח הרע שעלה בפרשת פרסומו (בעמודים הראשיים של העיתון) של כתב-התביעה המלא (של איזו מטפלת כלשהי) נגד שרה נתניהו בשבוע שבו נהרגו עשרות אלפי בני-אדם ברעידת-האדמה בהאיטי. מסתבר, שההתמקדות ברכילות על רקע פוליטי, מהווה את המרכיב העיקרי בעולם הערכים התקשורתי של ידיעות אחרונות.
בנסיבות פוליטיות אחרות, כמובן שהעיתון היה בוחר כותרת אחרת, או אפילו אחדים מכתביו היו מביעים התנגדות לבדיקתו של מבקר המדינה לאור הקמתה של "ועדת טירקל" שהוקמה במיוחד לשם כך. על-מנת להבין את מצבה העגום של התקשורת הישראלית, ראוי לציין שבגיליון של ה-16 ביוני 2010, לא נכתבה מילה אחת על הטבח, הטרגדיה והאונס ההמוני המתחוללים בקירגיסטן - בכל 31 עמודי החדשות של העיתון ידיעות אחרונות. מאות הרוגים, מיליון פליטים, שכונות עולות באש וכפרים הרוסים, אינם עושים רושם גדול על עורכי העיתון וכתביו "המובחרים". אלפי האנשים הנרצחים מידי חודש מפעילות הטרור האסלאמי, וגם אלה אינם עושים רושם גדול על עורכי העיתון ועובדיו המתהדרים בתואר "עיתונאי".
אני מעוניין להביא בפניכם דוגמא נוספת להסתה הזדונית המתנהלת בתקשורת הישראלית כלפי החברה הישראלית: ב-15 ביוני 2010 נערך כנס מיוחד של "ארגון יוצאי מרכז אירופה" לרגל 75 שנה להיווסדו. הארגון, שנוסד בידי יהודים שברחו מגרמניה הנאצית, נועד לקדם את תרבותם ומורשתם של היֵקים החיים בישראל. ללא כל ספק זהו אירוע חשוב שראוי להביאו לידיעת הציבור. אולם, עיתון הארץ בחר דווקא להתנגח אם החברה הישראלית באופן זדוני בכתבה שהתפרסמה על הכנס בעמוד הראשון של העיתון.
ראוי להזכיר לעורכי העיתון ש"התרבות הגרמנית" ו"הדייקנות הגרמנית" גרמו לעשרות מיליוני נרצחים ברחבי-העולם במהלך מלחמת העולם-השנייה. נקודה זו חשובה לאור הקטע הבא שנכתב על הכנס מפי העיתונאי יובל אזולאי: "בימים שההמונים מסתובבים בחוצות טרוטי עיניים וראשם הלום צפצופי וובוזלות ובאין מתקיימת כאן תרבות דיון ממשית, לא אחרי שחברת הכנסת אנסטסיה מיכאלי כמעט חבטה ביריבתה חנין זועבי ובאשדוד נרצחה אישה הרה בידי שכנתה בגלל קפה, היה כינוס השנתי של ועידת היקים משב רוח מרענן בחמסין הארץ ישראלי המשוגע של יוני 2010.... כאנשים מסודרים שלבם נכמר נוכח אי-הסדר, המחסור בצדק והכאוס הכללי הפושה כאן, ביקשו אתמול היקים לדון ברצינות בשאלת העתיד, לא שלהם חלילה, אלא בזו של הדורות הבאים". ללא כל ספק בגרמניה היה סדר מופתי ראוי לציון... העובדה היא שפעילי ספינת הטרור של ארדואן אמרו לחיילי צה"ל בגסות-רוח אירופאית אופיינית "חִזְרו לאושוויץ". מעניין למה היהודים ברחו מאירופה המקוללת של 1933 - העומדת ליפול פעם נוספת לידי כוחות גזעניים מהאסלאם הפשיסטי של 2010. הקטע של יובל אזולאי מעיתון הארץ יכול להיכלל במסגרת הכותרת "אוטו-אנטישמיות", שכן כל תחלואי העולם מתגמדים לנוכח היותם של הישראלים "לא-מושלמים". אולם הבעיה היא חמורה הרבה יותר, שכן אין בכל הקטע הזה מילה אחת שהיא נכונה, גם משום שהקטע מנותק לחלוטין מהקונטקסט של האירועים. בתרבות התקשורתית הישראלית נוצר הרגל מגונה שכדי לשבח ארגון זערורי כלשהו, חייבים לגדף באופן גורף את החברה הישראלית כדי להבהיר נקודה כלשהי. אנחנו רק יכולים להעריך כל שנייה וכל דקה שאנחנו - הישראלים - לא מתיימרים להיות רובוטים על-פי הפרמטרים הגרמניים של עיתון הארץ.
לאן נעלמו המשפטנים הישראלים
במהלך השנים האחרונות שמענו יוזמות בינלאומיות אחדות שנועדו להעמיד לדין (או להביך) בכירים ישראלים על-ידי הגשת תביעות משפטיות בפורומים בינלאומיים שונים. היוזמות הללו גורמות להרבה רעש תקשורתי ומדיני בין ישראל לבין מדינות אירופאיות אחדות. המעניין הוא שבישראל ישנם עשרות אלפי משפטנים, אולם לא שמענו על יוזמה של משפטנים ישראלים שהגישו תביעות נגד מדינאים בכירים אירופאים או אמריקאים או כלפי בכירים מוסלמים בנוגע למעשיהם המחפירים בארצותיהם ובארצות אחרות (חוץ מהמקרה של אחמדינג'אד). קבוצת משפטנים ישראלים בעלת יוזמה ואומץ יכולה לעורר הרבה רעש תקשורתי סביב מנהיגים מוסלמים, ונגד אקדמאים רדיקליים מארגונים שונים ומשונים הפועלים בהתמדה ובזדון נגד מדינת-ישראל. מדוע התחום המשפטי הוא תמיד חד-צדדי - רק לרעת ישראל? מדוע מרצה ישראלי, המקבל את משכורתו מהקופה הציבורית, מוגן על-ידי המשפט הישראלי בשעה שהוא מטיף להחרמת ישראל ולפגיעה במנהיגיה ובתושביה, וזאת ללא מענה משפטי ראוי? אני רוצה להזכיר לכם שיש לנו תומכים רבים בעולם המצפים מאיתנו לפעול בנחשיות של מדינה ריבונית הניצבת בקו הראשון מול האסלאם הגזעני והפשיסטי המאיים על הערכים הבסיסים ביותר של העולם החופשי והדמוקרטי.
==
מאת: ד"ר יוחאי סלע, "ועדת חקירה לבדיקת אירועי ספינת הטרור של ארדואן", מגזין המזרח התיכון, 19 ביוני 2010.
Saturday, June 19, 2010
חייבים לנצח גם בחזית התקשורתית הבינלאומית
כאשר נודע על הריגתם של 9 פעילי טרור בידי חיילי צה"ל במהלך ההשתלטות על ספינת הטרור של ארדואן ב-31 מאי 2010, החלה אורגיה תקשורתית בינלאומית של שנאה תהומית נוטפת-ריר כלפי ישראל. מידי יום ביומו מתחוללים ברחבי-העולם עשרות אירועים אלימים הגורמים למאות רבות של נפגעים, אולם אף אחד מהאירועים הללו אינו מייצר תרבות של שיסוי, נידוי ולינץ' כפי שהדבר מתבטא בהתייחסות התקשורתית כלפי ישראל ולמדיניותה בתחומים שונים ומגוונים לאורך השנים האחרונות.
אל תטעו! לאורגיה האלימה הזו שהתחוללה בשבועיים האחרונים, אין כל קשר לדעה פוליטית כזו או אחרת. אולם, כבר ממבט ראשון ניתן היה להבחין באישים וארגונים שיצאו מהחורים המעופשים ביותר של האנטישמיות האירופאית המסורתית. אירופה המערבית כולה הפכה בשנים האחרונות לסוג של "רפובליקת וימאר" העומדת ליפול ברעש גדול לידי חסידי האסלאם הפשיסטי ותומכיו מארגני השמאל הרדיקלי. כאשר רואים שיתוף פעולה אידיאולוגי בין פמיניסטית שוודית לבין פעילי טרור אסלאמיים, ניתן להבין שמשהו רע מאוד מתחולל במחשבה האירופאית של שנת 2010. על מה שמתחולל באירופה בתחום הזה אין קשר ישיר לישראל, אולם "ישראל כמותג" עדיין מהווה סוג של "שק חבטות" המרכז סביבו את הפעילים האלימים ביותר כחלק מ"ניצול הזדמנות" כדי להעביר מסר פוליטי רדיקלי. עבודת האלילים הזו של הטפה לאלימות פוליטית רדיקלית נטועה היטב גם בתרבות האירופאית של שנת 1933 וגם אצל חסידי הג'יהאד האסלאמיים של שנת 2010. לפיכך, אין להתפלא על כך שהאלימות האסלאמית, הגורמת למאות רבות של הרוגים מידי חודש בחודשו, מתקבלת בשוויון-נפש בקרב חסידי השמאל הרדיקלי - אלה המתיימרים לקדם "מטרות הומניות", לכאורה, בין בני-האדם בעולם כולו.
אל תטעו! כל מי שחושב "שהגל העכור הזה" יחלוף מאליו ואין צורך לעשות מאומה, טועה ומטעה גם יחד. זה לא "גל", אלא זו מערכת מתוזמנת היטב של ניצול הזדמנות כדי להפוך בעיה פוליטית קטנה למסע של דה-לגיטימציה של ישראל כמדינה יהודית וכמדינה ריבונית. "האופוריה הערבית" של שנות ה-50 וה-60 של המאה הקודמת הזינה את עצמה בחלומות-שווא של חיסול והשמדה של מדינת-ישראל שקרסו בקול גדול ב-1967. גם "האופוריה האסלאמית של שנת 2010", המזינה את עצמה בחלומות שווא של חיסול והשמדה בגיבויו של הרדיקליזם האירופאי, גם היא תתנפץ בסופו של דבר אל מול קרקע המציאות. אפשר להכאיב לישראל, אולם אי-אפשר להביס אותה. הרדיקליזם האסלאמי יכול להשיג הישג טקטי, אולם דווקא ההישג הזה מבהיר לרבים אחרים בעולם כולו את הסכנה הנשקפת לעולם התרבותי המערבי - גם אם הממשל האמריקאי הנוכחי מפגין רפיסות אידיאולוגית רשלנית העומדת בניגוד גמור לאידיאליזם האמריקאי המסורתי.
מדינות מוסלמיות רבות מאוד גאות בעצמן, בעוצמתן ובמורשתן. אולם האמת המרה היא שאם נערוך משאל גלובלי בשאלה "מה עדיף - אזרחות במדינה מוסלמית או אזרחות במדינה מערבית?", מרבית המשיבים יצהירו שהם מעדיפים אזרחות במדינה מערבית. כאן בעצם טמונה הבעיה העיקרית שאינה נהירה לחלוטין לחסידי האסלאם הרדיקלי. הנטייה לאלימות דתית-פוליטית רצחנית כחלק מהמערך התרבותי האסלאמי, פוגעת בעיקר במדינות המוסלמיות הסובלות משיעורי טרור עצומים בהשוואה למדינות אחרות בעולם. ובכך, האסלאם הפך לארגון הטרור הגדול בעולם שמאיים, פוגע ורוצח בעיקר מוסלמים.
לנהל דה-לגיטימציה לדה-לגיטימציה של ישראל
האמת, הצדק וההיסטוריה עומדים לצדנו במלוא הדרם. לאחר שמנקים את המלל הרדיקלי האנטישמי, לא נותר הרבה מדברי הרהב האלימים המוטחים בישראל מידי פעם. פרשת העיתונאית האנטישמית, הלן תומאס, מבהירה לנו היטב את נקודות-התורפה של האידיאולוגיה האנטי-ישראלית מחד-גיסא, ואת השפעתה של הפעילות הציבורית שהגיבה במהירות לדבריה, מאידך. המסקנה היא שאסור לתת לאמירות כאלה לחלוף כאבק ברוח ללא תגובה נאותה מצדנו. במילים אחרות, אנחנו צריכים לנהל מערכת עקשנית של דה-לגיטימציה לביטויים אנטישמיים ולדעות אנטי-ישראליות המנסות לערער על קיומה של מדינת-ישראל. בהבל-פה, הלן תומאס "הצליחה" לשרת דווקא את המערכה שאותה אנו מנהלים כדי לחזק את התודעה הבינלאומית בשאלת הקשר ההיסטורי העמוק בין היהודים לבין אדמתם האחת והיחידה - לא רק במובן הדתי אלא בעיקר במובן הלאומי.
אנחנו גם לא יכולים להתעלם מתפקידה השלילי של התקשורת הישראלית במשבר הנוכחי. אחת מהטעויות הגדולות ביותר של התקשורת הישראלית הממסדית, מתבטא בהתמכרותה האובססיבית לידיעות שליליות ולידיעות אנטי-ישראליות - גם אם הן זעירות, קטנות ולא חשובות. כך, באופן מלאכותי, התקשורת בישראל הצליחה לייצר תודעה-עצמית כוזבת בקרב הציבור הישראלי ש"העולם כולו נגדנו" - ולא כך הוא. גם כאן אסור לנו להקל ראש בתפקידה הלקוי של התקשורת בדומה למה שהתחולל במלחמת לבנון השנייה. לא הגיוני שרשת "פוקס ניוז" תהיה יותר פטריוטית מהתקשורת הישראלית בכל הקשור לעניינים ישראלים. לצערנו הרב, מרבית התקשורת הישראלית הממסדית הציגה קו תבוסתני בעקבות ההשתלטות הישראלית על ספינת הטרור של ארדואן. לאור יחסה של התקשורת הישראלית למדינת-ישראל ולתושביה בנושאים אחדים, המאבק האזרחי שלנו הפך לקשה יותר, אך גם על כך ניתן להתגבר בעזרת מאמץ אזרחי משותף. לצערי הרב אני נאלץ לציין שהתקשורת הישראלית הממסדית (בעיקר גלי צה"ל) הוליכה שולל את הציבור בנוגע להרכב האנשים שהיו על ספינת הטרור של ארדואן עוד לפני הגעתה לישראל.
מאוד קל להאשים את מערך ההסברה הישראלי בשעות משבר ומצוקה: ההסברה הישראלית צריכה להתמודד עם מאות ערוצי תקשורת ועם אלפי מאמרים המתפרסמים ברחבי-העולם. גם הדוברים המוכשרים ביותר אינם יכולים להתמודד עם העומס האדיר שנוצר בעת התרחשותו של משבר בינלאומי הקשור בישראל ובמדיניותה. לפיכך, הפעולה האזרחית הוולונטרית שלנו חשובה מאוד כדי לקדם מטרות הסברתיות אחדות, וכאן אתם נכנסים לתמונה: כולכם - הכותבים, הדוברים, הציירים, המאיירים, הצלמים וכל מי שיודע להפעיל מקלדת או רוצה להביע תמיכה כלשהי במדינת-ישראל. זכרו, "גם אם ישראל טועה - ישראל צודקת", שכן הטעויות שלנו אינן נובעות מכוונת-זדון.
המאבק על דעת-הקהל
אנשי תקשורת אחדים ופוליטיקאים בעלי עניין (למשל, בנימין בן אליעזר) רוצים שתחשבו שמדינת-ישראל נמצאת במצור בינלאומי - ולא כך הוא הדבר! התקשורת הישראלית הממסדית נמצאת בסכסוכים פנימיים, בינה לבין עצמה בשל שיקולי רייטינג, והיא אינה מסוגלת להעניק שירות תקשורתי נאות וראוי לציבור. פחדנותם של אנשי תקשורת אחדים התבטאה בכך שהם בחרו בקו של "פרסונליזציה של המשבר הנוכחי", דהיינו "טורקיה נגד בנימין נתניהו", "אירופה נגד בנימין נתניהו" או "האו"ם נגד בנימין נתניהו". הביטוי החביב על אנשי תקשורת אחדים (בעיקר בערוץ 2) הוא: "נתניהו חטף סטירת לחי". מצד שני, כדי לתרגם את "הביטוי" הזה למנוף של לחץ בינלאומי מלאכותי, התקשורת הישראלית התמכרה לדיווחים על כל הפגנה אנטי-ישראלית של שלושה אנשים. מאז פרוץ המשבר ב-31 במאי 2010, נערכו ברחבי-העולם עשרות הפגנות פרו-ישראליות מידי יום ביומו. אישים רבים ואנשים פשוטים הביעו תמיכה כנה ועזה בישראל ובעמדותיה, והם אף התגייסו לעמוד לצדה של ישראל בשעה קשה זו. כאשר עשרות הפגנות פרו-ישראליות מקבלות זמן מסך זהה להפגנה אנטי-ישראלית אחת, מישהו בתקשורת הישראלית החליט כנראה לזלזל באינטליגנציה שלכם.
שימו לב לקטע הבא המתייחס ל"תבנית האידיאולוגית" בה מייצר העיתון ידיעות אחרונות דימוי שלילי על ישראל בקרב קוראיו: הסופר דויד גרוסמן זכה לאחרונה בפרס יוקרתי בגרמניה - ללא כל ספק מרשים, בהחלט מרשים. כמובן שהעיתון ידיעות אחרונות הביא את הבשורה הזו לידיעת קוראיו. אולם, בכותרת-המשנה לידיעה נכתב כך: "בעוד העולם מגנה את ישראל ומכנה אותה מחרחרת מלחמה מביא הסופר דויד גרוסמן כבוד למדינה" (11 ביוני 2010, עמ' 14). התרגיל האידיאולוגי הזה מאוד אופייני לתקשורת הישראלית בעשרות מאמרים וכתבות המתפרסמים מידי יום ביומו בעיתונות הכתובה - גם אם הנושאים עוסקים בכלכלה, בתרבות, במוסיקה, בארכיטקטורה או באופנה.
בניגוד לפחדנותם של אנשי התקשורת בישראל, ישנם עיתונאים ערבים אחדים בעלי-יושר אישי המפגינים אומץ-לב הראוי לחיקוי במקומותינו. שני ביטויים אמיצים כאלה התפרסמו לאחרונה, אך הם לא זכו לחשיפה רבה, שכן הם לא שירתו את הקו האידיאולוגי של התקשורת הישראלית המתבטאים במושגים "כל העולם נגדנו" ו"מנטאליות של מצור". העיתונאית לינדה מנוחין דאגה להביא דוגמאות אחדות בכתבה שהתפרסמה בעיתון מעריב ב-10 ביוני 2010 המבהירות את דעותיהם של עיתונאים ערבים אחדים בנוגע לספינת הטרור של ארדואן. וכך נכתב בכתבה: "עיתונאי עיראקי שחי בארצות הברית מצא לנכון לשמש סנגור לישראל בימים קשים אלה. בכותרת 'אני מכריז על תמיכתי בישראל ובזכותה להגנה עצמית', כתב חדיר טאהר באתר אילאף הפופולרי בעולם הערבי, שלישראל הייתה הזכות המלאה להתנגד לכניסת זרים בלתי מזוהים ללא בדיקת דרכונים. לטענתו, אין מדינה מתוקנת שנרדפת על ידי ארגוני טרור ושהייתה נכנעת למשט הזה".
אתר ממר"י הציג לקוראיו הרבים והנאמנים מאמר מאת העיתונאי הכווייתי עבדאללה אל-הדלק, (עליו כתבתי מאמר בשם "כוויית אינה שוכחת את הבגידה הפלסטינית", ב-15 במרס 2008). דבריו של אל-הדלק (Hadlak) התפרסמו ב-3 ביוני 2010 ביומון הכווייתי "אל-ווטן", וכך הוא בחר להציג את דבריו בפני הקוראים הערבים: "השיירה, שנתמכה ע"י 'תנועת החמאס' הטרוריסטית ושניסתה לפרוץ את הסגר הימי המוטל על התנועה בעזה, הייתה התגרות מתוכננת מראש נגד ישראל. התוצאות הקשות של מעצר המשט עמדו ביחס ישר לאלימות שהפעילו אנשי המשט בניסיונם לפרוץ את המצור. מארגני השיירה תומכים בתנועות ובארגונים, כמו: הג'יהאד, החמאס, חיזבאללה ואל-קאעידה ויש להם היסטוריה שחורה בתחום הברחת אמצעי-לחימה ופעולות טרור. ואכן, הכוחות הישראלים מצאו על האוניות אמצעי-לחימה ותחמושת שנאגרו מראש... אין ערך ומשמעות להפגנות ולמחאות הגינוי שפרצו בבירות שונות וגם לא לישיבות החירום של הליגה הערבית, של האיחוד האירופאי או של האו"ם. גל המחאות לא ישנה דבר, אבל חקירה מלאה ומיידית של האירוע תחשוף את הפרטים המלאים של מה שקרה באמת ... וכולם יידעו את האמת על תנועת החמאס".
בניגוד לתדמית שמנסים להציג לכם בתקשורת הישראלית, אנחנו לא לבד, ישראל אינה מבודדת, ויש לנו ידידים רבים ברחבי-העולם המכירים ומוקירים את סגולותיה הייחודיות של מדינת-ישראל. ועם כל זאת, עלינו לדעת איך לגייס את כל תעצומות-הנפש כדי לא להיכנע לתכתיבי התדמית התקשורתיים, ולפעול בנחישות הראויה של אומה היושבת לבטח בארצה.
==
מאת: ד"ר יוחאי סלע, "גם במלחמה על דעת-הקהל אנחנו חייבים לנצח", מגזין המזרח התיכון, 12 ביוני 2010.
Saturday, June 05, 2010
משט הטרור לעזה - איך לנצח את האטימות האנטי-ישראלית
זו תהייה טעות גדולה מאין כמוה, אם אזרחי ישראל ייכנסו למסכת שלמה של דכדוך לאומי בגלל האירועים האחרונים המתחוללים סביבנו בעקבות משט פעילי הטרור לעזה - שנעשה בעידודו של ראש ממשלת טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן. זִכרו היטב, ש"אדם מובס אינו מייצר אלא אידיאולוגיה תבוסתנית", כפי שכתבתי לכם על התחושות הציבוריות ששררו בישראל לאחר מלחמת לבנון השנייה. הלאומנות הערבית יחד עם הארגונים האנטי-ישראלים נמצאים כרגע באופוריה, אולם תחושתם זו לא תארך זמן רב אם נלמד לפעול יחדיו בדרך אמיצה ולא הססנית. האויב מנסה להפעיל אמצעים רבים כדי לערער על הלגיטימיות של ישראל להתקיים כמדינה ריבונית ויהודית. דווקא על הבסיס הזה, אפשר לקחת את הרעיונות המרכזיים של התעמולה האנטי-ישראלית (והאנטישמית), ולהפעילה בהצלחה רבה כלפי כל מי שמתיימר לערער של זכותה של ישראל לפעול כפי שמדינות אחרות פועלות ברחבי-העולם.
אל תשכחו את העיקרון הבא: כל 5 אנשים הם רשת חברתית. אפילו התארגנות של אנשים בודדים במקומות רבים ככול האפשר ברחבי-ישראל, יכולה להביא לתוצאה חיובית בדעת-הקהל - הן בישראל והן מחוצה לה, הן בתקשורת המקומית והן בתקשורת הבינלאומית. מכתבים לשגרירויות זרות, מכתבים לעיתונאים זרים הנמצאים בארץ, כרזות, סטיקרים, הפגנות קטנות במקומות רבים, סרטים ביוטיוב, בלוגים, מאמרים, פייסבוק, טוויטר יכולים להועיל הרבה יותר מאשר הפגנה אנטי-ישראלית גדולה בטורקיה. התארגנויות רבות של קבוצות קטנות יכולה ליצור מסה אפקטיבית בשעת הצורך. אל תהססו, היו מובילים, היו חלוצים, תפעילו אנשים גם אם זו קבוצה קטנה ברחוב, בבית, במקום העבודה, בלימודים ובמסגרות חברתיות נוספות. אל תתייאשו אם המסר לא נקלט כבר בדקה הראשונה. חזרה על מסר ברור ופשוט תחדור בסופו של דבר את חומת האטימות האנטי-ישראלית. היו סבלניים - זה עוזר. תחשבו על הטווח הארוך ועל פעילות שיטתית עם אורך-רוח. כל מי שיודע לכתוב - שיכתוב. כל מי שיודע לדבר - שידבר. כל מי שיודע לצייר - שיצייר, העיקר שתלמדו להשתמש ביכולות שלכם להעביר מסר פטריוטי כהלכה. קרוב לוודאי ששמתם לב שהשתמשתי במילים "חלוצים" ו"פטריוטי". במבט ראשון זה נשמע מוזר, אולם בקריאה שנייה זה כבר נראה טבעי לגמרי. ככה המסרים עובדים בעזרת כותרות קצרות וקולעות. דוגמא נוספת: אם נשיא הסנאט של צ'כיה, ד"ר פרמיסל סובוטקה, מביע תמיכה איתנה בישראל ומציין כי המשט לעזה היה אקט של "פרובוקציה מתוכננת שנועדה לגרור את ישראל למלכודת", המסר הזה אינו צריך להיות מוזכר רק בעיתון אחד, אלא המסר צריך להיות מופץ בעשרות ובמאות ערוצים נוספים בעזרתכם. כמו כן, אם סגן-הנשיא האמריקאי, ג'ו ביידן, מצהיר כי הפעולה הישראלית היא לגיטימית לחלוטין, עליכם להפיץ את הדבר בכל מקום אפשרי. בניגוד למה שהתקשורת הישראלית רוצה שתחשבו, יש הרבה תומכים בישראל ויש לא מעט הפגנות למען ישראל.
לחשוף את פרצופו של ארדואן
הנאום המיליטנטי של ארדואן בפרלמנט הטורקי ב-1 ביוני 2010, הבהיר לכולנו מהי "תוכנית העבודה" של הממשלה הטורקית כלפי ישראל. מאידך, ישראל טעתה באופן רשלני בכך שהיא לא הדגישה את חלקו של ארדואן בדרבון הקיצונים הטורקים ליטול חלק פעיל וראשי בדרמה שהתחוללה מול חופי ישראל. הטעות השנייה של ישראל הרשמית היא בכך שלא הוטלה על ראשו של ארדואן את מלוא האחריות בעקבות התקרית עם פעילי הטרור שהיו על הספינה. במקרה הזה, ישראל הרשמית התגלתה כפחדנית, והדבר מנוצל היטב בידי ארדואן וחבריו בעזה, באיראן ובסוריה. ועם כל זאת, מה אנחנו צריכים לעשות?
א. לפרסם את תמונותיהם של פעילי הטרור שהיו על האונייה יחד עם תמונתו של ארדואן. יש ליצור זיקה הדוקה בין פעילי הטרור ולתמיכה לה הם זכו מארדואן וממשלת טורקיה בעזרת הכיתוב "משט הטרור של ארדואן לעזה". תמונות של כלי הנשק שהתגלו על הספינה צריכות להיות עם כיתוב "הסיוע ההומניטרי של ממשלת טורקיה לעזה". גם אתם יכולים לעשות זאת בדרכים פשוטות ולהפיץ אותם בכל ערוצי התקשורת הקיימים כיום.
ב. על ממשלת ישראל להפעיל גורמים בינלאומיים כדי לחקור את זהותם האמיתית של פעילי הטרור שהיו על הספינה. גורמים רשמיים בישראל צריכים לפרסם את תמונותיהם של פעילי הטרור בתקשורת הבינלאומית גם כדי לקבל עזרה ציבורית בנוגע לחשיפת זהותם, וגם כדי לקבע תודעה ציבורית בנוגע למשט הטרוריסטי. גם אתם יכולים להפיץ את תמונותיהם עם הכיתוב הנכון. ההחלטה הישראלית לשחרר את כל העצורים מוכיחה על חולשה ישראלית עצומה שתעלה לנו ביוקר רב.
ג. יש לשקול את זימונם של השגרירים הזרים בישראל למשרד-החוץ על-מנת להגיש מחאה על השתתפותם של אזרחיהם במשט הטרור לעזה. גם אתם יכולים להגיש מכתבי מחאה לשגרירים הזרים על השתתפותם של אזרחיהם במשט הטרור לעזה. כל הפגנה הנערכת ליד שגרירות זרה חייבת להיות מדווחת מהשגריר למשרד-החוץ שלו. עליכם לנצל זאת לתועלתכם כדי להעביר מסר ברור וקולע.
ד. אם פעילי אל-קאעידה ופעילים מארגוני הטרור העולמי הצטרפו ל"תנועות השלום" ולארגוני השמאל הקיצוני, עלינו להדגיש את האבסורד הזה כדי לקעקע את ניסיונותיהם של הארגונים הקיצונים לייצר פרובוקציות נוספות כלפי ישראל. "סיוע לעזה - כן, טרור ואלימות - לא!".
ה. עלינו להדגיש שארדואן מנסה להפוך את ישראל ל"מגרש המשחקים" שלו רק כדי להתחמק מבעיות רבות הנוגעות לכיבוש הטורקי בקפריסין; לבעיית המיעוט הכורדי; לבעיית היחסים האלימים עם הארמנים; לבעיית היחסים עם אירופה הנוצרית המעכבת את הצטרפותה של טורקיה לאיחוד האירופאי; ולמאבקו של ארדואן במוסדות החילוניים של טורקיה ובצבא הטורקי. לטורקיה יש "קופת שרצים" גדולה, המעיקה על טורקיה כמו ענן שחור וכבד. טורקיה החילונית והדמוקרטית בחלקה נמצא לצדה של ישראל. לכן יש ליצור דה-לגיטימציה לכל פעולה של ארדואן כלפי ישראל - וכל דרכים כשרות כדי להשיג את המטרה הזו.
ו. אל תחכו רק לשעת משבר. תפעלו גם בעתות של שקט ושלווה לכאורה. ויחד עם זאת, כל משבר הוא הזדמנות להעביר מסר ברור וקולע ללא התנצלויות וללא התרפסות מול אויבים או ידידים. אסור להיות חמומי-מוח כמו ארדואן, אלא עלינו להעביר מסר תקיף ועקשני שיבהיר את העניין. הכללים הללו נכונים לא רק למשבר הנוכחי אלא גם לכל המשברים שעוד נכונו לנו. המידע המופיע במגזין הזה, ובמגזינים אחרים, עומד לרשותכם. נצלו אותו היטב, משום שמאמץ רב מושקע בכל מאמר ומאמר. עלינו ללמוד איך להפוך כל כישלון טקטי גם להישג אסטרטגי, או במילים אחרות, עלינו ללמוד איך "להפוך לימון ללימונדה". תזכרו את הכלל הפשוט הזה. במהלך הימים הקרובים נוסיף עוד רעיונות, אז תעקבו אחרי השינויים במאמר ותעבירו זאת הלאה.
מה ישראל צריכה לעשות בעזה?
ישנם שני דברים חשובים שישראל יכולה לעשות, כבר בימים הקרובים, כדי לנהל את המשבר באופן מושכל: א. להודיע שישראל מתכוונת לסגור לחלוטין את המעברים מישראל לעזה. ב: ליצור מנגנון בינלאומי שידאג להעביר סחורות לעזה דרך הים ללא התערבות ישראלית, אולם עם הנחיות מדויקות איזה סחורות ניתן להעביר לאוכלוסייה העזתית. הגיע הזמן להתנתק לחלוטין מעזה - זה אחד מהאינטרסים החיוניים שלנו.
==
מאת: ד"ר יוחאי סלע, "משט הטרור לעזה - מה אנחנו צריכים לעשות", מגזין המזרח התיכון, 2 ביוני 2010.
אל תשכחו את העיקרון הבא: כל 5 אנשים הם רשת חברתית. אפילו התארגנות של אנשים בודדים במקומות רבים ככול האפשר ברחבי-ישראל, יכולה להביא לתוצאה חיובית בדעת-הקהל - הן בישראל והן מחוצה לה, הן בתקשורת המקומית והן בתקשורת הבינלאומית. מכתבים לשגרירויות זרות, מכתבים לעיתונאים זרים הנמצאים בארץ, כרזות, סטיקרים, הפגנות קטנות במקומות רבים, סרטים ביוטיוב, בלוגים, מאמרים, פייסבוק, טוויטר יכולים להועיל הרבה יותר מאשר הפגנה אנטי-ישראלית גדולה בטורקיה. התארגנויות רבות של קבוצות קטנות יכולה ליצור מסה אפקטיבית בשעת הצורך. אל תהססו, היו מובילים, היו חלוצים, תפעילו אנשים גם אם זו קבוצה קטנה ברחוב, בבית, במקום העבודה, בלימודים ובמסגרות חברתיות נוספות. אל תתייאשו אם המסר לא נקלט כבר בדקה הראשונה. חזרה על מסר ברור ופשוט תחדור בסופו של דבר את חומת האטימות האנטי-ישראלית. היו סבלניים - זה עוזר. תחשבו על הטווח הארוך ועל פעילות שיטתית עם אורך-רוח. כל מי שיודע לכתוב - שיכתוב. כל מי שיודע לדבר - שידבר. כל מי שיודע לצייר - שיצייר, העיקר שתלמדו להשתמש ביכולות שלכם להעביר מסר פטריוטי כהלכה. קרוב לוודאי ששמתם לב שהשתמשתי במילים "חלוצים" ו"פטריוטי". במבט ראשון זה נשמע מוזר, אולם בקריאה שנייה זה כבר נראה טבעי לגמרי. ככה המסרים עובדים בעזרת כותרות קצרות וקולעות. דוגמא נוספת: אם נשיא הסנאט של צ'כיה, ד"ר פרמיסל סובוטקה, מביע תמיכה איתנה בישראל ומציין כי המשט לעזה היה אקט של "פרובוקציה מתוכננת שנועדה לגרור את ישראל למלכודת", המסר הזה אינו צריך להיות מוזכר רק בעיתון אחד, אלא המסר צריך להיות מופץ בעשרות ובמאות ערוצים נוספים בעזרתכם. כמו כן, אם סגן-הנשיא האמריקאי, ג'ו ביידן, מצהיר כי הפעולה הישראלית היא לגיטימית לחלוטין, עליכם להפיץ את הדבר בכל מקום אפשרי. בניגוד למה שהתקשורת הישראלית רוצה שתחשבו, יש הרבה תומכים בישראל ויש לא מעט הפגנות למען ישראל.
לחשוף את פרצופו של ארדואן
הנאום המיליטנטי של ארדואן בפרלמנט הטורקי ב-1 ביוני 2010, הבהיר לכולנו מהי "תוכנית העבודה" של הממשלה הטורקית כלפי ישראל. מאידך, ישראל טעתה באופן רשלני בכך שהיא לא הדגישה את חלקו של ארדואן בדרבון הקיצונים הטורקים ליטול חלק פעיל וראשי בדרמה שהתחוללה מול חופי ישראל. הטעות השנייה של ישראל הרשמית היא בכך שלא הוטלה על ראשו של ארדואן את מלוא האחריות בעקבות התקרית עם פעילי הטרור שהיו על הספינה. במקרה הזה, ישראל הרשמית התגלתה כפחדנית, והדבר מנוצל היטב בידי ארדואן וחבריו בעזה, באיראן ובסוריה. ועם כל זאת, מה אנחנו צריכים לעשות?
א. לפרסם את תמונותיהם של פעילי הטרור שהיו על האונייה יחד עם תמונתו של ארדואן. יש ליצור זיקה הדוקה בין פעילי הטרור ולתמיכה לה הם זכו מארדואן וממשלת טורקיה בעזרת הכיתוב "משט הטרור של ארדואן לעזה". תמונות של כלי הנשק שהתגלו על הספינה צריכות להיות עם כיתוב "הסיוע ההומניטרי של ממשלת טורקיה לעזה". גם אתם יכולים לעשות זאת בדרכים פשוטות ולהפיץ אותם בכל ערוצי התקשורת הקיימים כיום.
ב. על ממשלת ישראל להפעיל גורמים בינלאומיים כדי לחקור את זהותם האמיתית של פעילי הטרור שהיו על הספינה. גורמים רשמיים בישראל צריכים לפרסם את תמונותיהם של פעילי הטרור בתקשורת הבינלאומית גם כדי לקבל עזרה ציבורית בנוגע לחשיפת זהותם, וגם כדי לקבע תודעה ציבורית בנוגע למשט הטרוריסטי. גם אתם יכולים להפיץ את תמונותיהם עם הכיתוב הנכון. ההחלטה הישראלית לשחרר את כל העצורים מוכיחה על חולשה ישראלית עצומה שתעלה לנו ביוקר רב.
ג. יש לשקול את זימונם של השגרירים הזרים בישראל למשרד-החוץ על-מנת להגיש מחאה על השתתפותם של אזרחיהם במשט הטרור לעזה. גם אתם יכולים להגיש מכתבי מחאה לשגרירים הזרים על השתתפותם של אזרחיהם במשט הטרור לעזה. כל הפגנה הנערכת ליד שגרירות זרה חייבת להיות מדווחת מהשגריר למשרד-החוץ שלו. עליכם לנצל זאת לתועלתכם כדי להעביר מסר ברור וקולע.
ד. אם פעילי אל-קאעידה ופעילים מארגוני הטרור העולמי הצטרפו ל"תנועות השלום" ולארגוני השמאל הקיצוני, עלינו להדגיש את האבסורד הזה כדי לקעקע את ניסיונותיהם של הארגונים הקיצונים לייצר פרובוקציות נוספות כלפי ישראל. "סיוע לעזה - כן, טרור ואלימות - לא!".
ה. עלינו להדגיש שארדואן מנסה להפוך את ישראל ל"מגרש המשחקים" שלו רק כדי להתחמק מבעיות רבות הנוגעות לכיבוש הטורקי בקפריסין; לבעיית המיעוט הכורדי; לבעיית היחסים האלימים עם הארמנים; לבעיית היחסים עם אירופה הנוצרית המעכבת את הצטרפותה של טורקיה לאיחוד האירופאי; ולמאבקו של ארדואן במוסדות החילוניים של טורקיה ובצבא הטורקי. לטורקיה יש "קופת שרצים" גדולה, המעיקה על טורקיה כמו ענן שחור וכבד. טורקיה החילונית והדמוקרטית בחלקה נמצא לצדה של ישראל. לכן יש ליצור דה-לגיטימציה לכל פעולה של ארדואן כלפי ישראל - וכל דרכים כשרות כדי להשיג את המטרה הזו.
ו. אל תחכו רק לשעת משבר. תפעלו גם בעתות של שקט ושלווה לכאורה. ויחד עם זאת, כל משבר הוא הזדמנות להעביר מסר ברור וקולע ללא התנצלויות וללא התרפסות מול אויבים או ידידים. אסור להיות חמומי-מוח כמו ארדואן, אלא עלינו להעביר מסר תקיף ועקשני שיבהיר את העניין. הכללים הללו נכונים לא רק למשבר הנוכחי אלא גם לכל המשברים שעוד נכונו לנו. המידע המופיע במגזין הזה, ובמגזינים אחרים, עומד לרשותכם. נצלו אותו היטב, משום שמאמץ רב מושקע בכל מאמר ומאמר. עלינו ללמוד איך להפוך כל כישלון טקטי גם להישג אסטרטגי, או במילים אחרות, עלינו ללמוד איך "להפוך לימון ללימונדה". תזכרו את הכלל הפשוט הזה. במהלך הימים הקרובים נוסיף עוד רעיונות, אז תעקבו אחרי השינויים במאמר ותעבירו זאת הלאה.
מה ישראל צריכה לעשות בעזה?
ישנם שני דברים חשובים שישראל יכולה לעשות, כבר בימים הקרובים, כדי לנהל את המשבר באופן מושכל: א. להודיע שישראל מתכוונת לסגור לחלוטין את המעברים מישראל לעזה. ב: ליצור מנגנון בינלאומי שידאג להעביר סחורות לעזה דרך הים ללא התערבות ישראלית, אולם עם הנחיות מדויקות איזה סחורות ניתן להעביר לאוכלוסייה העזתית. הגיע הזמן להתנתק לחלוטין מעזה - זה אחד מהאינטרסים החיוניים שלנו.
==
מאת: ד"ר יוחאי סלע, "משט הטרור לעזה - מה אנחנו צריכים לעשות", מגזין המזרח התיכון, 2 ביוני 2010.
Thursday, June 03, 2010
משט הטרור לעזה של רג´פ טאיפ ארדואן
משט פעילי טרור לעזה בהנחייתו ובעידודו של ראש ממשלת טורקיה, ארדואן, העניק גוון נוסף לפוליטיקת האלימות האסלאמית הנעשית בחסותה של המדינה האסלאמית הטיפוסית. טורקיה חותרת בהתמדה לקראת עימות חזיתי עם ישראל, ובל נתפלא עם העימות הזה יגלוש גם לעימות צבאי מוגבל שיתרחש בין שתי המדינות. ארדואן מאמין בכל ליבו ש"דם שפוך מנקים בדם" על-פי קוד הכבוד הטורקי והאסלאמי. לפיכך, הנאום שהוא נשא בפרלמנט הטורקי ב-1 ביוני 2010, אינו מותיר ספק לאן פניו של ארדואן מועדות כלפי ישראל. כבר למעלה משנתיים מזהירים ד"ר גיא בכור, ד"ר מרדכי קידר, העיתונאי אהוד יערי ואנוכי, מתהליכים המתחוללים בטורקיה ביחס לישראל, וכן גם על עיוורונן של ממשלות ישראל שהעניקו לטורקיה האסלאמיסטית דריסת-רגל בתהליך המדיני שהתחולל בין ישראל לסוריה וביחסים בין ישראל לרשות הפלסטינית. ישראל מעוניינת לפתור בעיה מקומית, אולם ראש-ממשלת טורקיה, ארדואן, מחשיב את טורקיה למנהיגת העולם-המוסלמי בדומה לאימפריה העות'מאנית של המאה ה-19 (כך לפחות הם חשבו באותה תקופה).
משט הטרור הטורקי הסתיים ב-9 הרוגים במהלך ההשתלטות הצבאית הישראלית ב-31 במאי 2010. ההשתלטות הישראלית החלה כאקט משטרתי של "פיזור הפגנות" עם רובי צבע, אולם הפעולה הסתיימה בשפיכות דמים, וזאת לאחר מסע הסתה שהתנהל בעידודם של ח"כ חנין זועבי ושל השייח' ראאד סלאח - המייצגים כהלכה את הלאומנות האלימה של ערביי-ישראל. אולם, לשניהם אין שום דבר משותף מבחינה אידיאולוגית, מלבד יצירת פרובוקציות אלימות כלפי ישראל במסווה של סיוע הומניטרי ל"אחיהם" הנמצאים תחת משטר הכיבוש של תנועת החמאס האסלאמיסטית. תפיחת הרהב העצמית של פעילי הלאומנות הערבית בישראל, אינה שונה בהרבה מאותה תפיחת הרהב הערבית שלא מאפשרת לרבים מהם לראות את המציאות באור מעט יותר מושכל ומציאותי.
למראית-עין, מדובר לכאורה על כישלון ישראלי, שכן נהרגו פעילי טרור טורקים על הספינה, וזאת למרות הניסיון הישראלי להשתלט על האירוע ברובי צבע. כרגיל, בדומה למקרים רבים בעבר, התקשורת הישראלית בכללותה הגיבה לאירוע בהיסטריה חסרת-מעצורים. גם הפוליטיקה הישראלית לא יצאה טוב ביום הראשון של האירוע. הסתבר, פעם נוספת, שהציבור הישראלי צריך להיאבק גם בתקשורת העולמית העוינת וגם בתקשורת הישראלית ההיסטרית, בעזרת פעולות ספונטניות המתנהלות הודות למסירותם של מאות אנשים בלבד. הגיע הזמן לנהל תעמולה ישראלית מסיבית ולא רק לנהל מערכת הסברה התנצלותית - וכבר כתבתי על כך פעמים רבות במגזין זה. כל אחד מאיתנו צריך להשתמש במידע המופיע במגזין זה, ובמגזינים אחרים, כדי להפיצו בפורומים תקשורתיים ופוליטיים רבים ככול שניתן, הן בישראל והן מחוצה לה. אם התקשורת הישראלית (עיתונים וטלוויזיה) הייתה מפרסמת בהבלטה את אירועי הטרור האסלאמי והאלימות האסלאמית מידי יום ביומו, הדבר היה מעניק לכולנו מימד פרופורציונאלי בנוגע לאירועים בהם אנו מעורבים. והשעה אינה מאוחרת לעשות את הדבר בכל ערוצי התקשורת בישראל. לא סביר שרשת "פוקס ניוז" האמריקאית תהייה יותר פטריוטית ביחס לישראל מאשר התקשורת הישראלית.
בשבוע האחרון של חודש מאי 2010 התרחשו ברחבי-העולם המוסלמי עשרות פיגועי טרור אלימים באופן מיוחד. כך למשל, ב-28 במאי 2010 רצחו פעילי טרור אסלאמיים למעלה מ-100 מתפללים מוסלמים בני העדה ה"אחמדית" המתגוררים בפקיסטן. בפיגוע המשולב שהתרחש בשני מסגדים סמוכים של העדה ה"אחמדית", נפצעו גם למעלה מ-150 מתפללים ואזרחים תמימים. טורקיה הפציצה כפרים כורדיים בצפון-עיראק ב-20 במאי 2010, וכן היא מנהלת מסע של הרג ורצח שהביאו למותם של עשרות בני-אדם במהלך החודש האחרון. מאז שנת 1985 נהרגו בין 40,000 בני-אדם ל-60,00 בני-אדם בעימותים האלימים המתנהלים בין טורקיה למיעוט הכורדי. זאת ועוד, כוחות נאט"ו הפועלים במרחב האסלאמי גרמו למותם של עשרות אזרחים תמימים בחיסולים-ממוקדים שיצאו משליטה או בשל טעות בזיהוי. מאומה מכל זה אינו מצליח לחדור את האטימות של התקשורת, ובמיוחד זו של התקשורת הישראלית השבויה בקונספציה ש"ישראל היא מרכז העולם". כאשר זאת ההתייחסות בישראל עצמה, בל נתפלא על הביקורת האנטישמית המוטחת בישראל על כל אירוע שולי וזניח. תקרית המשט של פעילי טרור ב-31 במאי 2010, היא רק דוגמא קטנה לתפקידה הכושל של התקשורת הישראלית ושל המערכת הפוליטית בישראל ההופכת כל אירוע פשוט למסובך מאין כמוהו. הבעיה גם נובעת מכך שהפוליטיקה הישראלית נגררת אחרי ההתלהמות וההיסטריה התקשורתית המתחוללת בישראל על כל צעד ושעל.
במהלך חודש מאי 2010 נהרגו עשרות אזרחים מוסלמים בחיסולים-ממוקדים אמריקאים - רובם נהרגו בשל טעות בזיהוי ובגלל דיווח מודיעיני לקוי ורשלני ביותר. עשרות הפגנות נערכו בפקיסטן ובאפגניסטן נגד הפעילות האמריקאית ונגד הנשיא אובמה עצמו. לא רק שהתקשורת האמריקאית אינה מסקרת את האירועים הללו באופן בולט, היא גם איננה מלהיטה את הרוחות או מבליטה כל הפגנה אנטי-אמריקאית זערורית. בעולם הנבון והשפוי קוראים לזה "אחריות ציבורית", שהיא כה חסר לתקשורת הישראלית ולפוליטיקאים אחדים המשתמשים בה לשם צבירת יוהרה אישית רק באמצעות התלהמות מלאכותית. רק העיתון "ישראל היום" הצליח לשמור על כבודה של התקשורת הישראלית בשלל דברי ההבל שהופצו לחלל האוויר התקשורתי בעקבות הפעולה הישראלית. ראוי להזכיר לכולנו ש"גם אם ישראל טועה - ישראל צודקת", משום שהטעויות שלנו אינן נובעות מכוונת זדון, וזאת בניגוד לאויבינו מסביב, כדוגמת ח"כ חנין זועבי וראאד סלאח (למרות היותם בעלי אזרחות ישראלית). שפיכות הדמים שהייתה על הספינה נופלת על ראשם כפי שהיא נופלת במידה שווה על ראשו של ארדואן וחבריו לממשלה הטורקית. ובכן, מה אנחנו צריכים לעשות לאור הלינץ' התקשורתי המתנהל נגד ישראל?
==
מאת: ד"ר יוחאי סלע, "משט הטרור לעזה של רג'פ טאיפ ארדואן", מגזין המזרח התיכון, 1 ביוני 2010.
משט הטרור הטורקי הסתיים ב-9 הרוגים במהלך ההשתלטות הצבאית הישראלית ב-31 במאי 2010. ההשתלטות הישראלית החלה כאקט משטרתי של "פיזור הפגנות" עם רובי צבע, אולם הפעולה הסתיימה בשפיכות דמים, וזאת לאחר מסע הסתה שהתנהל בעידודם של ח"כ חנין זועבי ושל השייח' ראאד סלאח - המייצגים כהלכה את הלאומנות האלימה של ערביי-ישראל. אולם, לשניהם אין שום דבר משותף מבחינה אידיאולוגית, מלבד יצירת פרובוקציות אלימות כלפי ישראל במסווה של סיוע הומניטרי ל"אחיהם" הנמצאים תחת משטר הכיבוש של תנועת החמאס האסלאמיסטית. תפיחת הרהב העצמית של פעילי הלאומנות הערבית בישראל, אינה שונה בהרבה מאותה תפיחת הרהב הערבית שלא מאפשרת לרבים מהם לראות את המציאות באור מעט יותר מושכל ומציאותי.
למראית-עין, מדובר לכאורה על כישלון ישראלי, שכן נהרגו פעילי טרור טורקים על הספינה, וזאת למרות הניסיון הישראלי להשתלט על האירוע ברובי צבע. כרגיל, בדומה למקרים רבים בעבר, התקשורת הישראלית בכללותה הגיבה לאירוע בהיסטריה חסרת-מעצורים. גם הפוליטיקה הישראלית לא יצאה טוב ביום הראשון של האירוע. הסתבר, פעם נוספת, שהציבור הישראלי צריך להיאבק גם בתקשורת העולמית העוינת וגם בתקשורת הישראלית ההיסטרית, בעזרת פעולות ספונטניות המתנהלות הודות למסירותם של מאות אנשים בלבד. הגיע הזמן לנהל תעמולה ישראלית מסיבית ולא רק לנהל מערכת הסברה התנצלותית - וכבר כתבתי על כך פעמים רבות במגזין זה. כל אחד מאיתנו צריך להשתמש במידע המופיע במגזין זה, ובמגזינים אחרים, כדי להפיצו בפורומים תקשורתיים ופוליטיים רבים ככול שניתן, הן בישראל והן מחוצה לה. אם התקשורת הישראלית (עיתונים וטלוויזיה) הייתה מפרסמת בהבלטה את אירועי הטרור האסלאמי והאלימות האסלאמית מידי יום ביומו, הדבר היה מעניק לכולנו מימד פרופורציונאלי בנוגע לאירועים בהם אנו מעורבים. והשעה אינה מאוחרת לעשות את הדבר בכל ערוצי התקשורת בישראל. לא סביר שרשת "פוקס ניוז" האמריקאית תהייה יותר פטריוטית ביחס לישראל מאשר התקשורת הישראלית.
בשבוע האחרון של חודש מאי 2010 התרחשו ברחבי-העולם המוסלמי עשרות פיגועי טרור אלימים באופן מיוחד. כך למשל, ב-28 במאי 2010 רצחו פעילי טרור אסלאמיים למעלה מ-100 מתפללים מוסלמים בני העדה ה"אחמדית" המתגוררים בפקיסטן. בפיגוע המשולב שהתרחש בשני מסגדים סמוכים של העדה ה"אחמדית", נפצעו גם למעלה מ-150 מתפללים ואזרחים תמימים. טורקיה הפציצה כפרים כורדיים בצפון-עיראק ב-20 במאי 2010, וכן היא מנהלת מסע של הרג ורצח שהביאו למותם של עשרות בני-אדם במהלך החודש האחרון. מאז שנת 1985 נהרגו בין 40,000 בני-אדם ל-60,00 בני-אדם בעימותים האלימים המתנהלים בין טורקיה למיעוט הכורדי. זאת ועוד, כוחות נאט"ו הפועלים במרחב האסלאמי גרמו למותם של עשרות אזרחים תמימים בחיסולים-ממוקדים שיצאו משליטה או בשל טעות בזיהוי. מאומה מכל זה אינו מצליח לחדור את האטימות של התקשורת, ובמיוחד זו של התקשורת הישראלית השבויה בקונספציה ש"ישראל היא מרכז העולם". כאשר זאת ההתייחסות בישראל עצמה, בל נתפלא על הביקורת האנטישמית המוטחת בישראל על כל אירוע שולי וזניח. תקרית המשט של פעילי טרור ב-31 במאי 2010, היא רק דוגמא קטנה לתפקידה הכושל של התקשורת הישראלית ושל המערכת הפוליטית בישראל ההופכת כל אירוע פשוט למסובך מאין כמוהו. הבעיה גם נובעת מכך שהפוליטיקה הישראלית נגררת אחרי ההתלהמות וההיסטריה התקשורתית המתחוללת בישראל על כל צעד ושעל.
במהלך חודש מאי 2010 נהרגו עשרות אזרחים מוסלמים בחיסולים-ממוקדים אמריקאים - רובם נהרגו בשל טעות בזיהוי ובגלל דיווח מודיעיני לקוי ורשלני ביותר. עשרות הפגנות נערכו בפקיסטן ובאפגניסטן נגד הפעילות האמריקאית ונגד הנשיא אובמה עצמו. לא רק שהתקשורת האמריקאית אינה מסקרת את האירועים הללו באופן בולט, היא גם איננה מלהיטה את הרוחות או מבליטה כל הפגנה אנטי-אמריקאית זערורית. בעולם הנבון והשפוי קוראים לזה "אחריות ציבורית", שהיא כה חסר לתקשורת הישראלית ולפוליטיקאים אחדים המשתמשים בה לשם צבירת יוהרה אישית רק באמצעות התלהמות מלאכותית. רק העיתון "ישראל היום" הצליח לשמור על כבודה של התקשורת הישראלית בשלל דברי ההבל שהופצו לחלל האוויר התקשורתי בעקבות הפעולה הישראלית. ראוי להזכיר לכולנו ש"גם אם ישראל טועה - ישראל צודקת", משום שהטעויות שלנו אינן נובעות מכוונת זדון, וזאת בניגוד לאויבינו מסביב, כדוגמת ח"כ חנין זועבי וראאד סלאח (למרות היותם בעלי אזרחות ישראלית). שפיכות הדמים שהייתה על הספינה נופלת על ראשם כפי שהיא נופלת במידה שווה על ראשו של ארדואן וחבריו לממשלה הטורקית. ובכן, מה אנחנו צריכים לעשות לאור הלינץ' התקשורתי המתנהל נגד ישראל?
==
מאת: ד"ר יוחאי סלע, "משט הטרור לעזה של רג'פ טאיפ ארדואן", מגזין המזרח התיכון, 1 ביוני 2010.
Tuesday, June 01, 2010
משט פעילי הטרור של ארדואן לעזה
משט פעילי טרור לעזה של ארדואן, ראש ממשלת טורקיה, הפך לתקרית אלימה ב-31 במאי 2010 שבמהלכה נהרגו 9 אנשים שהתחזו ל"פעילי שלום", וכן נפצעו לפחות עוד 40 בני-אדם. מקורות צבאיים מסרו על פציעתם של 7 חיילים מירי ומדקירות של סכינים וחפצים חדים. טורקיה רצתה עימות אלים עם ישראל בעזרתו של ארגון הטרור הטורקי שארגן את מסע הטרור לעזה. דוברים ישראלים חייבים להטיל את האחריות לאלימות ולהרג כל כתפו של ארדואן. סביר להניח שארדואן מתכנן מהלומות נוספות על ישראל שיביאו לניתוק היחסים בין שתי המדינות. במהלך שלוש השנים האחרונות, טענתי שטורקיה מסוכנת לישראל, וכעת מתברר שטורקיה החליטה להפעיל ארגון טרור נגד ישראל במסווה של סיוע אזרחי. הגיע הזמן להבהיר לטורקיה שיש סוף לפרובוקציות האלימות נגד ישראל.
התקשורת הישראלית הפיצה במהלך הימים האחרונים שעל הספינות ישנם "פעילי שלום" תמימים, אולם היא לא טרחה לשים דגש על-כך שיש על הספינות פעילי טרור מארגון טורקי קיצוני. גם התקשורת הישראלית וגם הפוליטיקה הישראלית הפגינו מידה רבה של היסטריה לנוכח תוצאותיה של הפעולה ועל ההפגנות נגד ישראל. לעומת הרפיסות הזאת, יצאו 600 מפגינים ישראלים לשגרירות טורקיה בתל-אביב כדי למחות על חלקה של טורקיה במשט הטרור לעזה. יש לשלוח מכתבי גינוי לכול השגרירויות בישראל שאזרחיהן השתתפו במשט הטרור לעזה. אל תשכחו: גם אם ישראל טועה - ישראל צודקת!!
==
Subscribe to:
Posts (Atom)