לאחר הכנות רבות שנמשכו שבועות אחדים החל ב-13 בפברואר 2010 המבצע הצבאי רחב-ההיקף נגד פעילי ארגון הטליבאן במחוז הלמנד (Helmand) שבאפגניסטן בהשתתפותם של 15,000 חיילים - בעיקר מארה"ב ומבריטניה. שעות אחדות לאחר שהחל המבצע הצבאי, נהרגו 12 אזרחים אפגנים תמימים שלא היה להם שום קשר לפעילות הצבאית העוינת במחוז. ב-15 בפברואר נהרגו לפחות עוד 8 אזרחים אפגנים מירי של כוחות נאט"ו. כמובן, שדוברים צבאיים בנאט"ו מיהרו להביע צער על ההרוגים, ולאחר מכן כולם עברו לסדר היום ללא כל מחשבה נוספת על גורלם האומלל של הנרצחים. כמובן, שאף ארגון רשמי לא פרסם את שמותיהם של ההרוגים או פרסם את תמונותיהם. אף כתב זר לא נשלח לדובב את קרוביהם של ההרוגים ושום הפגנת-מחאה לא התקיימה ברחבי-העולם - אפילו לא אחת.
גם העיתונאים והכתבים ברחבי-העולם לא ניסו לדרבן את ממשלותיהם להגיש מחאה רשמית לנציגי בריטניה וארה"ב על הרצח, ואף גורם בכיר בשתי המדינות הללו לא קרא להעמדתם לדין של ראש-ממשלת בריטניה גורדון בראון, ונשיא ארה"ב ברק חוסיין אובמה על חלקם במעשים האלימים המתרחשים מידי יום ברחבי אפגניסטן, בפקיסטן, בעיראק, בתימן ובסומליה (כן, גם בסומליה מתבצעים חיסולים-ממוקדים אמריקאים). אף אחת מהמדינות הללו לא ממש מאיימת במישרין על אירופה וארה"ב, שכן אפשר באמצעים פשוטים להתגבר על אתגרים ביטחוניות רבים ללא שפיכות דמים נרחבת כפי שהדבר כה אופייני לנוכח מדיניות-החוץ של ארה"ב ובריטניה בשנה האחרונה. דומה הוא, שהסכר מוסרי נשבר לרסיסים לנוכח היהירות המערבית האנגלו-סקסית של העת האחרונה.
הבעיה היא חמורה שבעתיים, שכן לצד המעשים האלימים הנעשים ברחבי-העולם בשם הביטחון-הלאומי של שתי המדינות הללו, שוררת לה שתיקה רועמת של התקשורת המקומית ושל "האינטלקטואלים הליברליים" שכה ממהרים לבקר באכזריות רבה ומקלדת מושחזת מדינות אחרות בגין מעשיהן. כאשר "חוליות קומנדו בריטיות" נשלחו לבצע משימות מפוקפקות ביותר ברחבי אפגניסטן (לקראת המבצע הצבאי של פברואר 2010), התקשורת הבריטית כינתה את החיילים האלה "הגיבורים שלנו", והם אף זוכו להוקרה ציבורית נרחבת בתקשורת המקומית. אף לא אחד מהכתבים העז לכנותן "חוליות מוות בריטיות". הרי ברור כמעט לכול עיתונאי בריטי יהיר, ש"רק בריטניה הגדולה" יודעת היטב מה לעשות במצבים צבאים מסובכים. ואם חלילה מתרחשת לה טעות חמורה הגורמת להרג המוני ומיותר, הרי זו "טעות בריטית" בסך-הכל, שנעשתה בתום-לב - ולכן אפשר לעבור לסדר היום, עד לאירוע הבא. בריטניה המלוכנית של "בית ווינדזור" כנראה אינה שונה בהרבה מגרמניה המלוכנית של "בית האנובר" למרות המרחק הגיאוגרפי.
לא סופרים את ההרוגים האפגנים
תושבי אפגניסטן האומללים נמצאים כבר שנים אחדות תחת מכבש כבד של רצח וטרור - הן מצד ארגוני הטרור האסלאמיים והן מצד כוחות נאט"ו המנסים לבסס במדינה האומללה הזו סדר-פוליטי שיהא נוח למדינות-המערב. הקלות הבלתי-נסבלת בה מחסלים אזרחים ללא משפט הפכה מאז 2009 לחוד-החנית של מדיניות-החוץ האמריקאית והבריטית. והתקשורת בשתי המדינות הללו ממשיכה לשתוק ואף לשתף-פעולה עם מכונת ההרג הזו בשם האינטרס הלאומי.
אפגניסטן אינה שוכנת על גבולה של ארה"ב ובריטניה בדומה לרצועת-עזה השוכנת לצידה של ישראל - בה כל אירוע טרור ערבי רצחני המתבצע מרצועת-עזה יכול להשפיע באופן ישיר על ישראל ועל אזרחיה. לנוכח האירועים האחרונים באפגניסטן של פברואר 2010, אחדים מארגוני זכויות-אדם מערביים פרסמו איזו הודעה לקונית בנוגע לביטחונם של התושבים האפגניים באזורי הלחימה, אולם אף ארגון מערבי אחד לא אזר-אומץ להגיע לאזור או לשלוח סיוע לתושבים המוכים. אף חבר-פרלמנט בריטי לא ניסה לפרוץ את ההסגר על אפגניסטן כדי להגיש סיוע (מתוקשר היטב ובליווי עיתונאים רבים) לאזרחי אפגניסטן. אף ארגון מערבי בינלאומי לא ניסה לחלק מצלמות וידאו זעירות לידי התושבים המקומיים כדי לצלם את מעשיהם המחפירים של חיילי בריטניה וארה"ב. ללא כל ספק, בהתאם להתנהלות התקשורתית והאינטלקטואלית כפי שהיא משתקפת היטב בבריטניה ובארה"ב לנוכח האירועים באפגניסטן, ניתן לציין ש"הפטריוטיזם האנגלו-סקסי" המיוזע הוא אכן מפלטו האחרון של הנבל האמיתי בתסריט האלים של אפגניסטן.
האם המספרים מדברים בעד עצמם?
אזור הגבול בין פקיסטן לאפגניסטן נחשב לאזור אלים במיוחד והוא נמצא בשליטה אווירית מוחלטת של ארה"ב. כוחות קרקעיים פקיסטניים מנהלים מלחמת-חורמה נגד אנשי הטליבאן הפקיסטני, ושירותי-המודיעין של פקיסטן (ISI), מנהלים מדיניות עצמאית לחלוטין בעזרת רשת אדירה של אלפי סייענים - חלקם עוזרים לפעילי הטליבאן וחלקם מספקים מידע חשוב למודיעין הפקיסטני המועבר לעיתים לידי האמריקאים. בחודש ינואר 2010, מקורות רשמיים בפקיסטן מסרו את נתוני-הטרור לשנת 2009 (גם לאור מדיניות החיסולים-הממוקדים של ארה"ב שקיבלה מפנה דרמטי בשנה זו).
וזה נוסח ההודעה: במהלך שנת 2009 נהרגו בפקיסטן בפיגועי טרור 3,021 אנשים ועוד 7,344 נפצעו. מספר הנפגעים ב-2009 גבוה ב-50 אחוזים לעומת שנת 2008. באזור הגבול בין פקיסטן לאפגניסטן נהרגו בשנת 2009 כ-12,600 אנשים - פי 14 בהשוואה לשנת 2006 (כך במקור).
לצערנו הרב, המספרים האלה אינם מצליחים לחדור את חומת האטימות התקשורתית הקיימת בבריטניה, בארה"ב ובשאר העיתונות המערבית העסוקה במפגן של פטריוטיזם לאומני - כל עוד מדובר ב"חיילנו הגיבורים".
==
מאת: ד"ר יוחאי סלע, "התקשורת המערבית והאירועים באפגניסטן", מגזין המזרח התיכון, 19 בפברואר 2010.
גם העיתונאים והכתבים ברחבי-העולם לא ניסו לדרבן את ממשלותיהם להגיש מחאה רשמית לנציגי בריטניה וארה"ב על הרצח, ואף גורם בכיר בשתי המדינות הללו לא קרא להעמדתם לדין של ראש-ממשלת בריטניה גורדון בראון, ונשיא ארה"ב ברק חוסיין אובמה על חלקם במעשים האלימים המתרחשים מידי יום ברחבי אפגניסטן, בפקיסטן, בעיראק, בתימן ובסומליה (כן, גם בסומליה מתבצעים חיסולים-ממוקדים אמריקאים). אף אחת מהמדינות הללו לא ממש מאיימת במישרין על אירופה וארה"ב, שכן אפשר באמצעים פשוטים להתגבר על אתגרים ביטחוניות רבים ללא שפיכות דמים נרחבת כפי שהדבר כה אופייני לנוכח מדיניות-החוץ של ארה"ב ובריטניה בשנה האחרונה. דומה הוא, שהסכר מוסרי נשבר לרסיסים לנוכח היהירות המערבית האנגלו-סקסית של העת האחרונה.
הבעיה היא חמורה שבעתיים, שכן לצד המעשים האלימים הנעשים ברחבי-העולם בשם הביטחון-הלאומי של שתי המדינות הללו, שוררת לה שתיקה רועמת של התקשורת המקומית ושל "האינטלקטואלים הליברליים" שכה ממהרים לבקר באכזריות רבה ומקלדת מושחזת מדינות אחרות בגין מעשיהן. כאשר "חוליות קומנדו בריטיות" נשלחו לבצע משימות מפוקפקות ביותר ברחבי אפגניסטן (לקראת המבצע הצבאי של פברואר 2010), התקשורת הבריטית כינתה את החיילים האלה "הגיבורים שלנו", והם אף זוכו להוקרה ציבורית נרחבת בתקשורת המקומית. אף לא אחד מהכתבים העז לכנותן "חוליות מוות בריטיות". הרי ברור כמעט לכול עיתונאי בריטי יהיר, ש"רק בריטניה הגדולה" יודעת היטב מה לעשות במצבים צבאים מסובכים. ואם חלילה מתרחשת לה טעות חמורה הגורמת להרג המוני ומיותר, הרי זו "טעות בריטית" בסך-הכל, שנעשתה בתום-לב - ולכן אפשר לעבור לסדר היום, עד לאירוע הבא. בריטניה המלוכנית של "בית ווינדזור" כנראה אינה שונה בהרבה מגרמניה המלוכנית של "בית האנובר" למרות המרחק הגיאוגרפי.
לא סופרים את ההרוגים האפגנים
תושבי אפגניסטן האומללים נמצאים כבר שנים אחדות תחת מכבש כבד של רצח וטרור - הן מצד ארגוני הטרור האסלאמיים והן מצד כוחות נאט"ו המנסים לבסס במדינה האומללה הזו סדר-פוליטי שיהא נוח למדינות-המערב. הקלות הבלתי-נסבלת בה מחסלים אזרחים ללא משפט הפכה מאז 2009 לחוד-החנית של מדיניות-החוץ האמריקאית והבריטית. והתקשורת בשתי המדינות הללו ממשיכה לשתוק ואף לשתף-פעולה עם מכונת ההרג הזו בשם האינטרס הלאומי.
אפגניסטן אינה שוכנת על גבולה של ארה"ב ובריטניה בדומה לרצועת-עזה השוכנת לצידה של ישראל - בה כל אירוע טרור ערבי רצחני המתבצע מרצועת-עזה יכול להשפיע באופן ישיר על ישראל ועל אזרחיה. לנוכח האירועים האחרונים באפגניסטן של פברואר 2010, אחדים מארגוני זכויות-אדם מערביים פרסמו איזו הודעה לקונית בנוגע לביטחונם של התושבים האפגניים באזורי הלחימה, אולם אף ארגון מערבי אחד לא אזר-אומץ להגיע לאזור או לשלוח סיוע לתושבים המוכים. אף חבר-פרלמנט בריטי לא ניסה לפרוץ את ההסגר על אפגניסטן כדי להגיש סיוע (מתוקשר היטב ובליווי עיתונאים רבים) לאזרחי אפגניסטן. אף ארגון מערבי בינלאומי לא ניסה לחלק מצלמות וידאו זעירות לידי התושבים המקומיים כדי לצלם את מעשיהם המחפירים של חיילי בריטניה וארה"ב. ללא כל ספק, בהתאם להתנהלות התקשורתית והאינטלקטואלית כפי שהיא משתקפת היטב בבריטניה ובארה"ב לנוכח האירועים באפגניסטן, ניתן לציין ש"הפטריוטיזם האנגלו-סקסי" המיוזע הוא אכן מפלטו האחרון של הנבל האמיתי בתסריט האלים של אפגניסטן.
האם המספרים מדברים בעד עצמם?
אזור הגבול בין פקיסטן לאפגניסטן נחשב לאזור אלים במיוחד והוא נמצא בשליטה אווירית מוחלטת של ארה"ב. כוחות קרקעיים פקיסטניים מנהלים מלחמת-חורמה נגד אנשי הטליבאן הפקיסטני, ושירותי-המודיעין של פקיסטן (ISI), מנהלים מדיניות עצמאית לחלוטין בעזרת רשת אדירה של אלפי סייענים - חלקם עוזרים לפעילי הטליבאן וחלקם מספקים מידע חשוב למודיעין הפקיסטני המועבר לעיתים לידי האמריקאים. בחודש ינואר 2010, מקורות רשמיים בפקיסטן מסרו את נתוני-הטרור לשנת 2009 (גם לאור מדיניות החיסולים-הממוקדים של ארה"ב שקיבלה מפנה דרמטי בשנה זו).
וזה נוסח ההודעה: במהלך שנת 2009 נהרגו בפקיסטן בפיגועי טרור 3,021 אנשים ועוד 7,344 נפצעו. מספר הנפגעים ב-2009 גבוה ב-50 אחוזים לעומת שנת 2008. באזור הגבול בין פקיסטן לאפגניסטן נהרגו בשנת 2009 כ-12,600 אנשים - פי 14 בהשוואה לשנת 2006 (כך במקור).
לצערנו הרב, המספרים האלה אינם מצליחים לחדור את חומת האטימות התקשורתית הקיימת בבריטניה, בארה"ב ובשאר העיתונות המערבית העסוקה במפגן של פטריוטיזם לאומני - כל עוד מדובר ב"חיילנו הגיבורים".
==
מאת: ד"ר יוחאי סלע, "התקשורת המערבית והאירועים באפגניסטן", מגזין המזרח התיכון, 19 בפברואר 2010.
6 comments:
I don't even know how I ended up here, but I thought this post was great. I don't know
who you are but certaіnly you're going to a famous blogger if you aren't аlready
;) Cheers!
Also visit my blog ... Dadzee.com
My rеlatives all the time ѕay that I am wasting mу time here at web, exceрt I know I
am getting know-how еverу day by readіng such nіce artіcleѕ.
Аlso vіsit my ωeblog americandadwiki.com
Curгently іt sounds liκe Μovаble Type is the top blogging platform availablе right now.
(from ωhаt I've read) Is that what you're uѕing on youг blog?
My wеb sitе :: visit the following webpage
Gгeаt gοods fгom you, man.
I've understand your stuff previous to and you'гe ϳuѕt еxtгemelу еxcellеnt.
I aсtually like ωhat уou've acquired here, really like what you'гe statіng and the way in whiсh you sаy
it. You maκe it enteгtаіning and уou ѕtill
сare for to kеeρ іt sеnsible.
I cаnt wait to гeаd far more from yоu.
Thіs is reallу a wondеrful ѕitе.
mу ωеb-site; www.oasislive.it
І must thank you for the effortѕ you've put in penning this blog. I really hope to view the same high-grade blog posts by you in the future as well. In fact, your creative writing abilities has motivated me to get my very own blog now ;)
my web page ... silkn Sensepil Review
Not just that, you can indulge in added functions although wearing this.
my web-site :: blacklink.ning.com
Post a Comment