ממתי אקדמאים המתהדרים בתואר פרופסור, והנמצאים במוקדי השפעה מחקריים, החלו לרכוש מנטאליות של טוקבקיסטים? באמת שקשה להעריך. סביר להניח שהתחרות על תשומת-הלב הציבורית בנושאים מסוימים גרמה לאחדים מהם לאבד את ראש ולשחרר הצהרות מתלהמות ופרועות כאחרוני התגרנים בשוק. התופעה הזו מתייחסת לנושאים מגוונים, חלקם שנויים-במחלקות בשל נתונים מוטים המתבססים על הנחות פוליטיות מעוותות, כמו על עוני, השכלה, כלכלה, שחיתות, התחממות כדור הארץ או "כן התפלת מים - לא התפלת מים". הדיון הענייני המסתמך על נתונים עובדתיים והגינות מחקרית, נעלם מהשיח הציבורי בעזרתה האדיבה של התקשורת הישראלית המתלהמת שהצליחה לרדד את הוויכוח לרמה של חילופי-מהלומות מילוליות ונחותות. כך למשל התנהל "הדיון" באתר YNET (ב-17 בנובמבר 2009) עם פרופסור מרים בלבן בנושא התפלת מים ומצוקת המים הקיימת, לכאורה, בישראל.
מרים בלבן עוסקת בתחום זה כבר עשרות שנים והיא עומדת בראש האיגוד האירופאי להתפלת מים. לפרופ' בלבן יש גם אזרחות אמריקאית - עניין המאפשר לה לערוך ביקורים ברחבי-העולם, כולל ביקורים במדינות ערביות למרות שהיא מתגוררת לסירוגין בישראל. מעט לפני הראיון שנערך עמה באתר YNET, פרופ' בלבן קיבלה פרס על פועלה רב-השנים בתחום ההתפלה בעולם מטעם ממשלת... דובאי. לרגל קבלת הפרס, פרופ' מרים בלבן לא החמיצה את ההזדמנות להשתלח במדינת-ישראל באמצעות אתר YNET בנוגע לתחום התמחותה. לא הטענות הן שחשובות, אלא דווקא הסגנון המתלהם והמעוות של דבריה. אתר YNET בחר להעניק לראיון עמה את הכותרת הבאה: "מצוקת המים - בגלל טמטום של פוליטיקאים". ובכן, שימו לב איך היא בחרה לבטא את דבריה המתלהמים בעניין שהוא שנוי-במחלוקת הן תקציבית, הן טכנולוגית והן סביבתית.
לדעתה, "לערבים יש חזון", בניגוד לישראל, שכן הם השקיעו בהתפלת מים. לדידה, "הערבים" אלה הן מדינות קטנות אחדות השוכנות במפרץ-הפרסי, אך סביר להניח שהיא התכוונה בעיקר לדובאי שבנתה ארמונות פאר פורחים באוויר (ועוד נחזור לעניין הזה). לא סוריה, לא לבנון, לא ירדן, לא מצרים ולא עיראק השקיעו בבניית מתקנים אדירים להתפלת מים, וזאת בשל עלותם הגבוה. בעיית מחסור המים במדינות הללו איננה נובעת רק בשל האקלים המדברי והשנים השחונות, אלא גם בגלל זליגת-מים הנגרמת בגלל צנרת מרקיבה ומיושנת שאינה מטופלת כראוי. על-פי ידיעות שהתפרסמו בעבר בתקשורת הערבית, הזליגה (כולל גניבת מים) במדינות ערביות אחדות מגיעה לכדי 70 אחוזים מכל ליטר המוזרם לצינורות. לעומת זאת, הזליגה בישראל מגיעה לכדי 10 אחוזים - הכוללים גם אובדן של מים במסגרת הצריכה המוניציפאלית.
כעת נעבור למשפט המפתח של דבריה המשתלחים והמקוממים המדגימים לנו את התרבות הדיון שהשתלטה על השיח הציבורי בעזרת האקדמיה הישראלית: "בישראל יש מצב אבסורד - כשיורד גשם אין צורך בהתפלה וכשאין גשם - אין גם התפלה הרי לוקח זמן לבנות את המתקנים הללו. סופסוף המטומטמים הבינו שזה תחום חשוב ביותר והכרחי, ושהגיע הזמן לנצל את הידע והיכולת לבנות מתקנים מתקדמים. באמת בוקר טוב לנו". סביר להניח ש"חוכמתם" של שליטי דובאי עמדה לנגד עיניה כשהיא התבטאה כפי שהיא התבטאה, וזאת (כנראה) בשל הפרס שהוענק לה.
הפנטזיה המגלומנית של שליטי דובאי
לפני שנעסוק בבועה הכלכלית של דובאי, להלן סקירה קלה על "תעשיית המים" בישראל: בעיני הקהילה המחקרית הבינלאומית, ישראל נחשבת ל"מעצמת מים" בשל הישגים יוצאי-דופן בטיבם שתרמו לשיפור חייהם של מאות מיליונים ברחבי-העולם. החקלאות הישראלית זוכה לתשבחות רבות גם בגלל ניהולו הנכון של משק-המים בישראל המאפשר להגדיל את התפוקה והפריון, וזאת למרות שתרומתה של החקלאות הישראלית לתל"ג (התוצר הלאומי הגולמי) עומדת על כ-1.7 אחוז בלבד. ישראל היא המדינה היחידה בעולם המצליחה לטהר כ-75 אחוזים ממי הביוב שלה לשימוש חוזר בחקלאות. בנוסף לכך, ישראל מהווה מודל ראוי לחיקוי הנוגע לניהול נכון של משק מים גם בעזרתן של כ-300 חברות ישראליות המתמחות בהיבטים השונים של תעשיית המים בישראל ובעולם. כל ההישגים הללו הושגו הודות ותודות לקשר הנבון והחכם המתקיים לאורך עשרות שנים בין המגזר הציבורי למגזר הפרטי בעידודן של כל ממשלות ישראל לדורותיהן. "מס הבצורת" שהוטל על הציבור הישראלי ב-2009, למרות היותו שנוי-במחלוקת, דרבן את הציבור הישראלי הרחב לנהוג באיפוק בכל הקשור לצריכת המים הפרטית במגזר העירוני. סקירה קלה זו מבהירה מעט את הישגיה של ישראל על קצה-המזלג בתחום "תעשיית המים" ובתחומים רבים ונוספים המשיקים לו, שכן התפלת-מים היא רק חלק אחד (ויקר) ממכלול שלם של פתרונות אפשריים.
התרגיל הכלכלי של דובאי, עד לנובמבר 2009, היה פשוט בתכלית שהתבסס של יוהרה, ראוותנות ומגלומניה מזרחית טיפוסית. לא רבים ידעו שדובאי איננה "נסיכות נפט" בדומה לשאר חברותיה במפרץ-הפרסי. כמו כן, לא רבים ידעו להבדיל בין אבו-דאבי העשירה בנפט לבין דובאי הדלה בהם (שכן, היא מפיקה כ-10 אחוז בלבד מתפוקת הנפט של "איחוד האמירויות הערביות"). רק לאחר פרסום הידיעה של חובותיה האדירים של דובאי, התקשורת התייחסה לקשר הבעייתי שהתרקם בין דובאי לאיראן ולעומק המעורבות הכלכלית של איראן בדובאי. יתרה מזאת, מרבית הכתבות שהתפרסמו בתקשורת הבינלאומית והישראלית העלו על-נס את הפלא הכלכלי של דובאי "המתכוננת לקראת הרגע בו יאזל הנפט בתחומה". בכירי הפוליטיקאים בעולם ציינו, עד לנובמבר 2009, על עומק הקשרים הכלכליים בין מדינותיהם לבין דובאי. הסתבר, ששליטי דובאי יצרו בועה כלכלית פנטזיונרית בעזרת הלוואות של 80 מיליארד דולר שנרשמו כהכנסות שהושגו בעקבות הצלחתם, לכאורה, של פרויקטים מגלומניים אחדים.
המשבר בדובאי זעזע לימים אחדים גם את הבורסות באסיה, באירופה ובארה"ב. הסתבר, ש"חוכמתם ותבונתם" של שליטי דובאי גרמו להפסדים גדולים ברחבי-העולם. ועם כל זאת, סביר להניח שדובאי תצליח לצאת מהמשבר הנוכחי בעזרת שכנותיה הנדיבות ובעזרת הסדר נוח לפריסת חובותיה הרבים לבנקים הזרים - עד לפרויקט המגלומני הבא.
בשנים האחרונות התפרסמו בתקשורת הישראלית "דוגמאות פנטסטיות" של הצלחות כלכליות שהתרחשו במדינות אחדות ברחבי-העולם. לעיתים, אף הובעה תרעומת תקשורתית על-כך שממשלת ישראל אינה "מאמצת" דפוסים כלכליים מסוימים העשויים להשפיע לחיוב על הכלכלה ישראלית. כך למשל, היו כאלה שביקשו לאמץ את שיטת המשכנתאות האמריקאית - אולם, מאז שהחל המשבר הכלכלי העולמי, קרסו כ-115 בנקים בארה"ב לבדה; אחרים ניסו לדרבן את הממשלה הישראלית לאמץ את "המודל האירי" - אולם, גם אירלנד ספגה מכה קשה ואכזרית ב-2008 גם בגלל רשלנותה של ממשלת אירלנד; כלכלנים אחדים ביקשו לאמץ את המודל הבריטי בנוגע להפרטה עמוקה ונרחבת - אולם התברר שבבריטניה כמעט ולא קיים גוף מופרט אחד המנוהל כהלכה או שהוא מתפקד ביעילות לטובת הציבור; גם המודל הכלכלי האיסלנדי, שעורר את קנאתה של התקשורת הבינלאומית, התברר בסופו של דבר כבועה פנטזיונרית שקרסה בקול גדול - שהדהד מקצה העולם ועד לקצהו. אלה הן רק דוגמאות אחדות של "טמטום" פוליטי מרשים ששטף את העולם עד לקריסה הכלכלית הגדולה של 2009-2008. לאור כל זאת, אנחנו רק יכולים להעריך את תבונתה ומתינותה של המערכת הכלכלית והפוליטית של מדינת-ישראל - גם לפני פרוץ המשבר וגם לאחריו למרות ההיסטריה התקשורתית שנלוותה לכך.
==
מאת: ד"ר יוחאי סלע, "התפלת מים והמשבר הכלכלי בדובאי", מגזין המזרח התיכון, 3 בדצמבר 2009.
מרים בלבן עוסקת בתחום זה כבר עשרות שנים והיא עומדת בראש האיגוד האירופאי להתפלת מים. לפרופ' בלבן יש גם אזרחות אמריקאית - עניין המאפשר לה לערוך ביקורים ברחבי-העולם, כולל ביקורים במדינות ערביות למרות שהיא מתגוררת לסירוגין בישראל. מעט לפני הראיון שנערך עמה באתר YNET, פרופ' בלבן קיבלה פרס על פועלה רב-השנים בתחום ההתפלה בעולם מטעם ממשלת... דובאי. לרגל קבלת הפרס, פרופ' מרים בלבן לא החמיצה את ההזדמנות להשתלח במדינת-ישראל באמצעות אתר YNET בנוגע לתחום התמחותה. לא הטענות הן שחשובות, אלא דווקא הסגנון המתלהם והמעוות של דבריה. אתר YNET בחר להעניק לראיון עמה את הכותרת הבאה: "מצוקת המים - בגלל טמטום של פוליטיקאים". ובכן, שימו לב איך היא בחרה לבטא את דבריה המתלהמים בעניין שהוא שנוי-במחלוקת הן תקציבית, הן טכנולוגית והן סביבתית.
לדעתה, "לערבים יש חזון", בניגוד לישראל, שכן הם השקיעו בהתפלת מים. לדידה, "הערבים" אלה הן מדינות קטנות אחדות השוכנות במפרץ-הפרסי, אך סביר להניח שהיא התכוונה בעיקר לדובאי שבנתה ארמונות פאר פורחים באוויר (ועוד נחזור לעניין הזה). לא סוריה, לא לבנון, לא ירדן, לא מצרים ולא עיראק השקיעו בבניית מתקנים אדירים להתפלת מים, וזאת בשל עלותם הגבוה. בעיית מחסור המים במדינות הללו איננה נובעת רק בשל האקלים המדברי והשנים השחונות, אלא גם בגלל זליגת-מים הנגרמת בגלל צנרת מרקיבה ומיושנת שאינה מטופלת כראוי. על-פי ידיעות שהתפרסמו בעבר בתקשורת הערבית, הזליגה (כולל גניבת מים) במדינות ערביות אחדות מגיעה לכדי 70 אחוזים מכל ליטר המוזרם לצינורות. לעומת זאת, הזליגה בישראל מגיעה לכדי 10 אחוזים - הכוללים גם אובדן של מים במסגרת הצריכה המוניציפאלית.
כעת נעבור למשפט המפתח של דבריה המשתלחים והמקוממים המדגימים לנו את התרבות הדיון שהשתלטה על השיח הציבורי בעזרת האקדמיה הישראלית: "בישראל יש מצב אבסורד - כשיורד גשם אין צורך בהתפלה וכשאין גשם - אין גם התפלה הרי לוקח זמן לבנות את המתקנים הללו. סופסוף המטומטמים הבינו שזה תחום חשוב ביותר והכרחי, ושהגיע הזמן לנצל את הידע והיכולת לבנות מתקנים מתקדמים. באמת בוקר טוב לנו". סביר להניח ש"חוכמתם" של שליטי דובאי עמדה לנגד עיניה כשהיא התבטאה כפי שהיא התבטאה, וזאת (כנראה) בשל הפרס שהוענק לה.
הפנטזיה המגלומנית של שליטי דובאי
לפני שנעסוק בבועה הכלכלית של דובאי, להלן סקירה קלה על "תעשיית המים" בישראל: בעיני הקהילה המחקרית הבינלאומית, ישראל נחשבת ל"מעצמת מים" בשל הישגים יוצאי-דופן בטיבם שתרמו לשיפור חייהם של מאות מיליונים ברחבי-העולם. החקלאות הישראלית זוכה לתשבחות רבות גם בגלל ניהולו הנכון של משק-המים בישראל המאפשר להגדיל את התפוקה והפריון, וזאת למרות שתרומתה של החקלאות הישראלית לתל"ג (התוצר הלאומי הגולמי) עומדת על כ-1.7 אחוז בלבד. ישראל היא המדינה היחידה בעולם המצליחה לטהר כ-75 אחוזים ממי הביוב שלה לשימוש חוזר בחקלאות. בנוסף לכך, ישראל מהווה מודל ראוי לחיקוי הנוגע לניהול נכון של משק מים גם בעזרתן של כ-300 חברות ישראליות המתמחות בהיבטים השונים של תעשיית המים בישראל ובעולם. כל ההישגים הללו הושגו הודות ותודות לקשר הנבון והחכם המתקיים לאורך עשרות שנים בין המגזר הציבורי למגזר הפרטי בעידודן של כל ממשלות ישראל לדורותיהן. "מס הבצורת" שהוטל על הציבור הישראלי ב-2009, למרות היותו שנוי-במחלוקת, דרבן את הציבור הישראלי הרחב לנהוג באיפוק בכל הקשור לצריכת המים הפרטית במגזר העירוני. סקירה קלה זו מבהירה מעט את הישגיה של ישראל על קצה-המזלג בתחום "תעשיית המים" ובתחומים רבים ונוספים המשיקים לו, שכן התפלת-מים היא רק חלק אחד (ויקר) ממכלול שלם של פתרונות אפשריים.
התרגיל הכלכלי של דובאי, עד לנובמבר 2009, היה פשוט בתכלית שהתבסס של יוהרה, ראוותנות ומגלומניה מזרחית טיפוסית. לא רבים ידעו שדובאי איננה "נסיכות נפט" בדומה לשאר חברותיה במפרץ-הפרסי. כמו כן, לא רבים ידעו להבדיל בין אבו-דאבי העשירה בנפט לבין דובאי הדלה בהם (שכן, היא מפיקה כ-10 אחוז בלבד מתפוקת הנפט של "איחוד האמירויות הערביות"). רק לאחר פרסום הידיעה של חובותיה האדירים של דובאי, התקשורת התייחסה לקשר הבעייתי שהתרקם בין דובאי לאיראן ולעומק המעורבות הכלכלית של איראן בדובאי. יתרה מזאת, מרבית הכתבות שהתפרסמו בתקשורת הבינלאומית והישראלית העלו על-נס את הפלא הכלכלי של דובאי "המתכוננת לקראת הרגע בו יאזל הנפט בתחומה". בכירי הפוליטיקאים בעולם ציינו, עד לנובמבר 2009, על עומק הקשרים הכלכליים בין מדינותיהם לבין דובאי. הסתבר, ששליטי דובאי יצרו בועה כלכלית פנטזיונרית בעזרת הלוואות של 80 מיליארד דולר שנרשמו כהכנסות שהושגו בעקבות הצלחתם, לכאורה, של פרויקטים מגלומניים אחדים.
המשבר בדובאי זעזע לימים אחדים גם את הבורסות באסיה, באירופה ובארה"ב. הסתבר, ש"חוכמתם ותבונתם" של שליטי דובאי גרמו להפסדים גדולים ברחבי-העולם. ועם כל זאת, סביר להניח שדובאי תצליח לצאת מהמשבר הנוכחי בעזרת שכנותיה הנדיבות ובעזרת הסדר נוח לפריסת חובותיה הרבים לבנקים הזרים - עד לפרויקט המגלומני הבא.
בשנים האחרונות התפרסמו בתקשורת הישראלית "דוגמאות פנטסטיות" של הצלחות כלכליות שהתרחשו במדינות אחדות ברחבי-העולם. לעיתים, אף הובעה תרעומת תקשורתית על-כך שממשלת ישראל אינה "מאמצת" דפוסים כלכליים מסוימים העשויים להשפיע לחיוב על הכלכלה ישראלית. כך למשל, היו כאלה שביקשו לאמץ את שיטת המשכנתאות האמריקאית - אולם, מאז שהחל המשבר הכלכלי העולמי, קרסו כ-115 בנקים בארה"ב לבדה; אחרים ניסו לדרבן את הממשלה הישראלית לאמץ את "המודל האירי" - אולם, גם אירלנד ספגה מכה קשה ואכזרית ב-2008 גם בגלל רשלנותה של ממשלת אירלנד; כלכלנים אחדים ביקשו לאמץ את המודל הבריטי בנוגע להפרטה עמוקה ונרחבת - אולם התברר שבבריטניה כמעט ולא קיים גוף מופרט אחד המנוהל כהלכה או שהוא מתפקד ביעילות לטובת הציבור; גם המודל הכלכלי האיסלנדי, שעורר את קנאתה של התקשורת הבינלאומית, התברר בסופו של דבר כבועה פנטזיונרית שקרסה בקול גדול - שהדהד מקצה העולם ועד לקצהו. אלה הן רק דוגמאות אחדות של "טמטום" פוליטי מרשים ששטף את העולם עד לקריסה הכלכלית הגדולה של 2009-2008. לאור כל זאת, אנחנו רק יכולים להעריך את תבונתה ומתינותה של המערכת הכלכלית והפוליטית של מדינת-ישראל - גם לפני פרוץ המשבר וגם לאחריו למרות ההיסטריה התקשורתית שנלוותה לכך.
==
מאת: ד"ר יוחאי סלע, "התפלת מים והמשבר הכלכלי בדובאי", מגזין המזרח התיכון, 3 בדצמבר 2009.
No comments:
Post a Comment