שנת 2007 היתה אחת מהשנים המוצלחות ביותר של מדינת-ישראל בעשרות השנים האחרונות. ישראל והישראלים עשו פניית-פרסה מרשימה בעקבות מלחמת לבנון השניה ב-2006. התברר כי האמיתות הישנות שליוו את חיינו במשך שנים רבות - אך ניסינו להתרחק מהן בעיקר מאז הסכם אוסלו - הן הכוח המניע אמיתי של החברה הישראלית כמדינה וכקהילייה מגובשת. כל מי שהבחין בתופעות החברתיות שהתפתחו כאן עד ל-2006 חי בתחושת חרדה מסוימת. אולם, לאחר הפיכחון שבא בעקבות מלחמת לבנון השניה, אנו חוזרים אט אט לעצמנו עם העדכונים המתאימים לצרכים המיוחדים של המאה ה-21.
הכלכלה הישראלית דוהרת קדימה ומשאירה את המזרח-התיכון מאחור - אזור השבוי במעגל בלתי-פוסק של עימותים עדתיים, דתיים ושבטיים. הסכנה האסלאמית עדיין לא חלפה, אך אנו יודעים מעט יותר טוב איך להתמודד עם הסכנה הזו. בן לאדן יכול להצהיר של שחרור פלסטין, אך קריאה זו נובעת ממצוקה אמיתית של האסלאם הפוליטי ולאו-דווקא בשל הצלחתו.
בתוך שנים מעטות בלבד, ישראל יכולה להיות בין 10 המדינות המובילות בעולם. כבר כעת, בתחומים מדעיים וטכנולוגיים אחדים, ישראל ניצבת בחמישייה הראשונה. אוניברסיטאות רבות בעולם מחזרות אחרי הסטודנטים הישראלים בשל רמת הגבוהה ומשום בגרותם המנטאלית. אל תסתכלו רק על המבחנים הבינלאומיים - שהם לא הסיפור האמיתי. היוזמה, החריצות, היצירתיות והחשיבה מחוץ לקופסא הם אלה המהווים את המנוע האמיתי של מדינת-ישראל. החברה הישראלית אינה חברה רובוטית (סינגפורית), אלא היא חברה דינאמית, צמאה לידע ותאוות-חיים - וזה מה שמייחד אותה. לידיעתכם, כ-10 מיליון ספרי קריאה, הדגש על ספרי קריאה בלבד ללא ספרי לימוד, נמכרו השנה בישראל. נתון זה מציב את מדינת-ישראל בראש רשימת צרכני הספרים בעולם. האינטרנט והטכנולוגיה הישראלית עוזרים להרחיב עוד יותר את מעגל הקוראים בארץ. הביטוי "עם-הספר" מעולם לא היה נכון יותר.
צה"ל חזר לעצמו במובנים רבים. בעבר, קצינים בכירים ניסו לפתח, לכאורה, שפה צבאית מעודכנת יותר. אולם, מה שיצא בסופו של דבר התבטא בבלבול אחד גדול שנתן את אותותיו במלחמת לבנון השניה (כפי שהדבר בא לידי ביטוי במושג "להשתבלל"). מושגים כמו הקרבה, יוזמה והשגת היעדים, הפכו למובנים יותר לחיילים, לקצינים ולאזרחים. הורים, חיילים ומפקדים מבינים כי הצבא אינו בית-הבראה, אלא זהו גוף שחייב להצליח בכל תנאי ולמרות התנאים. ולא רק זאת, החברה הישראלית הפכה לחסרת-סבלנות בנוגע לתופעת ההשתמטות - זהו עניין מבורך ויש להרחיבו גם לתחומים נוספים. תושבי ישראל אינם יכולים לבוא בטענות רק כלפי הממשלה, אלא כולנו חייבים להציב לעצמנו יעדים כחלק מהחובות האזרחיות שלנו, הן כלפי עצמנו והן כלפי הסובב אותנו. כולנו צריכים לקחת אחריות אישית על חיינו מבלי להטיל אשמה על אף אחד אחר בשל מצבנו האישי.
התקשורת הישראלית התרחקה עוד כמה צעדים מהחברה הישראלית. המדיה הישראלית יצרה בועות תקשורתיות רבות הנוגעות לשחיתות, אלימות, חינוך ועוני, אך רבים מאיתנו יודעים היטב את המצב לאשורו. החברה הישראלית דוהרת קדימה והתקשורת הישראלית נסוגה לאחור תוך כדי השתעבדות "למולך הרייטינג" המתלהם. השינוי בתחום הזה יתרחש בעתיד, כפי שהוא מתרחש לאחרונה גם בתחומים רבים המקיפים את חיינו.
למרות התעמולה האנטי-ישראלית (בתוך ישראל עצמה), הישראלים אינם עומדים מנגד. הם כותבים, מתבטאים, יוצרים ונלחמים למען ערכי הציונות והתבססותה של התרבות העברית באמצעות אלפי ספרים היוצאים לאור מידי שנה, וכן בעזרת הצגות, תערוכות, סרטים ובאמצעים נוספים. תופעת "אברהם בורג" היא שולית ואין צורך לייחס לה משמעות החורגת מעבר להקשרה האישי בלבד. אפילו הקיבוץ זוכה לעדנה מחודשת, שכן רבים מאיתנו מבינים כיום, יותר מתמיד, את המשמעות האמיתית של החינוך לערכים עבריים, בעיקר בתקופה שלאחר מלחמת לבנון השניה. כל אחד מאיתנו יכול להשפיע - אז תשפיעו.
כיום, ישראלים רבים אינם מוכנים לקבל בשוויון-נפש את התערבותו הבוטה של בית-המשפט העליון בתכנים הלאומיים של מדינת-ישראל תוך כדי פזילתו הצדקנית לעבר הקהילייה הבינלאומית. מותר לנו להיות מדינה יהודית, פטריוטית ומערבית, גם אם זה בא על חשבון מיעוטים החיים בקרבנו. בני-מיעוטים שירצו להשתלב בחיינו (ללא בכיות וללא רגשי נחיתות), מוזמנים לעשות כן. אך אלה הרוצים לחסל את המדינה היהודית ואת התרבות העברית, או להחליף את האוריינטציה המערבית שלנו באוריינטציה מזרחית-ערבית, יצטרכו לחפש מקום אחר.
שנה אזרחית טובה לכולם, כאן ושם, ובכל רחבי העולם.
הכלכלה הישראלית דוהרת קדימה ומשאירה את המזרח-התיכון מאחור - אזור השבוי במעגל בלתי-פוסק של עימותים עדתיים, דתיים ושבטיים. הסכנה האסלאמית עדיין לא חלפה, אך אנו יודעים מעט יותר טוב איך להתמודד עם הסכנה הזו. בן לאדן יכול להצהיר של שחרור פלסטין, אך קריאה זו נובעת ממצוקה אמיתית של האסלאם הפוליטי ולאו-דווקא בשל הצלחתו.
בתוך שנים מעטות בלבד, ישראל יכולה להיות בין 10 המדינות המובילות בעולם. כבר כעת, בתחומים מדעיים וטכנולוגיים אחדים, ישראל ניצבת בחמישייה הראשונה. אוניברסיטאות רבות בעולם מחזרות אחרי הסטודנטים הישראלים בשל רמת הגבוהה ומשום בגרותם המנטאלית. אל תסתכלו רק על המבחנים הבינלאומיים - שהם לא הסיפור האמיתי. היוזמה, החריצות, היצירתיות והחשיבה מחוץ לקופסא הם אלה המהווים את המנוע האמיתי של מדינת-ישראל. החברה הישראלית אינה חברה רובוטית (סינגפורית), אלא היא חברה דינאמית, צמאה לידע ותאוות-חיים - וזה מה שמייחד אותה. לידיעתכם, כ-10 מיליון ספרי קריאה, הדגש על ספרי קריאה בלבד ללא ספרי לימוד, נמכרו השנה בישראל. נתון זה מציב את מדינת-ישראל בראש רשימת צרכני הספרים בעולם. האינטרנט והטכנולוגיה הישראלית עוזרים להרחיב עוד יותר את מעגל הקוראים בארץ. הביטוי "עם-הספר" מעולם לא היה נכון יותר.
צה"ל חזר לעצמו במובנים רבים. בעבר, קצינים בכירים ניסו לפתח, לכאורה, שפה צבאית מעודכנת יותר. אולם, מה שיצא בסופו של דבר התבטא בבלבול אחד גדול שנתן את אותותיו במלחמת לבנון השניה (כפי שהדבר בא לידי ביטוי במושג "להשתבלל"). מושגים כמו הקרבה, יוזמה והשגת היעדים, הפכו למובנים יותר לחיילים, לקצינים ולאזרחים. הורים, חיילים ומפקדים מבינים כי הצבא אינו בית-הבראה, אלא זהו גוף שחייב להצליח בכל תנאי ולמרות התנאים. ולא רק זאת, החברה הישראלית הפכה לחסרת-סבלנות בנוגע לתופעת ההשתמטות - זהו עניין מבורך ויש להרחיבו גם לתחומים נוספים. תושבי ישראל אינם יכולים לבוא בטענות רק כלפי הממשלה, אלא כולנו חייבים להציב לעצמנו יעדים כחלק מהחובות האזרחיות שלנו, הן כלפי עצמנו והן כלפי הסובב אותנו. כולנו צריכים לקחת אחריות אישית על חיינו מבלי להטיל אשמה על אף אחד אחר בשל מצבנו האישי.
התקשורת הישראלית התרחקה עוד כמה צעדים מהחברה הישראלית. המדיה הישראלית יצרה בועות תקשורתיות רבות הנוגעות לשחיתות, אלימות, חינוך ועוני, אך רבים מאיתנו יודעים היטב את המצב לאשורו. החברה הישראלית דוהרת קדימה והתקשורת הישראלית נסוגה לאחור תוך כדי השתעבדות "למולך הרייטינג" המתלהם. השינוי בתחום הזה יתרחש בעתיד, כפי שהוא מתרחש לאחרונה גם בתחומים רבים המקיפים את חיינו.
למרות התעמולה האנטי-ישראלית (בתוך ישראל עצמה), הישראלים אינם עומדים מנגד. הם כותבים, מתבטאים, יוצרים ונלחמים למען ערכי הציונות והתבססותה של התרבות העברית באמצעות אלפי ספרים היוצאים לאור מידי שנה, וכן בעזרת הצגות, תערוכות, סרטים ובאמצעים נוספים. תופעת "אברהם בורג" היא שולית ואין צורך לייחס לה משמעות החורגת מעבר להקשרה האישי בלבד. אפילו הקיבוץ זוכה לעדנה מחודשת, שכן רבים מאיתנו מבינים כיום, יותר מתמיד, את המשמעות האמיתית של החינוך לערכים עבריים, בעיקר בתקופה שלאחר מלחמת לבנון השניה. כל אחד מאיתנו יכול להשפיע - אז תשפיעו.
כיום, ישראלים רבים אינם מוכנים לקבל בשוויון-נפש את התערבותו הבוטה של בית-המשפט העליון בתכנים הלאומיים של מדינת-ישראל תוך כדי פזילתו הצדקנית לעבר הקהילייה הבינלאומית. מותר לנו להיות מדינה יהודית, פטריוטית ומערבית, גם אם זה בא על חשבון מיעוטים החיים בקרבנו. בני-מיעוטים שירצו להשתלב בחיינו (ללא בכיות וללא רגשי נחיתות), מוזמנים לעשות כן. אך אלה הרוצים לחסל את המדינה היהודית ואת התרבות העברית, או להחליף את האוריינטציה המערבית שלנו באוריינטציה מזרחית-ערבית, יצטרכו לחפש מקום אחר.
שנה אזרחית טובה לכולם, כאן ושם, ובכל רחבי העולם.
==
מאת: ד"ר יוחאי סלע, "ישראל והישראלים ב-2008", 31 בדצמבר 2007, The Mideast Forum.
No comments:
Post a Comment