ב-3 בדצמבר 2007, הגיעה לישראל שרת-החוץ של קפריסין, הגב' ארקטו קוזקו-מרקוליס, לביקור מדיני בן יומיים בישראל. על-פי פרסומים רשמיים שיצאו בישראל ומקפריסין נאמר, כי שרת-החוץ הגיעה לישראל על-מנת להתעדכן בהתפתחויות בתהליך המדיני בעקבות ועידת אנאפוליס - אליה לא הוזמנה קפריסין, למרות שממשלת קפריסין ייחלה להזמנה כזו, שכן קפריסין רואה את עצמה חלק מהאזור, ולכן היא זכאית, לדעתה, להשתתף בפורומים בינלאומיים העוסקים בסכסוכים הנוגעים לאזור. הסכסוך הערבי-ישראלי נתפס כסכסוך המרתק את הזירה הבינלאומית, ולכן רבות מהמדינות מוכנות ומשתוקקות ליטול חלק במסגרת הנתפסת בעיניהן כסוגיה בינלאומית יוקרתית. אולם, מה באמת הריץ את שרת-החוץ הקפריסאית לביקור עבודה חשוב בישראל?
מאז 1974, האי הקפריסאי מחולק לשתי ישויות נפרדות. האחת: (דרום) קפריסין - שהיא חברה באיחוד האירופאי ומוכרת על ידי מרבית המדינות בעולם. והשניה: "הרפובליקה הטורקית של צפון-קפריסין",
שהכריזה על עצמאותה ב-1983. מלבד טורקיה, אך מדינה נוספת בעולם אינה מכירה בעצמאותה של הרפובליקה הטורקית של צפון-קפריסין, אולם זה לא מונע מטורקיה לפעול למענה מרחבי-העולם מטעמים מובנים. יתרה מזאת, טורקיה ניתקה את היחסים הדיפלומטים עם קפריסין והיא ממאנת להגיע לפשרה בנוגע לרפובליקה הטורקית שבאי. גם קפריסין עצמה, מסרבת להגיע לפשרה בשאלה זו, שכן היא חשה, ובצדק, שהיא הצד הנפגע בסכסוך הנמשך כבר עשרות שנים. על-פי הערכות אחדות, טורקיה מחזיקה באי הקפריסאי כ-40 אלף חיילים שתפקידם להגן על הרפובליקה הטורקית ואף להוות גורם מרתיע מפני כל התערבות צבאית חיצונית. שאלת קפריסין מעיבה, בין היתר, גם על היחסים בין האיחוד האירופאי לבין טורקיה - הנתקלת בקשיים הולכים וגוברים לקראת צירופה לאיחוד (שכנראה לא יתרחש לעולם).
לצד חששותיה של קפריסין מקיומה העצמאי של "הרפובליקה הטורקית של צפון-קפריסין", הממשלה הקפריסאית חרדה גם מהיווצרותו של איום אסלאמי רדיקלי בשטחי האי, מה שעלול לסבך עוד יותר את מצבה הפוליטי והדתי העדין. ללא כל ספק, העניין הזה מוכר לרבים מאיתנו.
מה טורקיה רוצה?
טורקיה, בדומה לאיראן ולרוסיה, סובלת ממתח תמידי בין עברה ההיסטורי העשיר והאימפריאלי, לבין מצבה הנוכחי. כך למשל, היא מדכאת את הכורדים ביד קשה ואכזרית; היא מתעלמת לחלוטין מהמצוקה הארמנית והיא נתפסת ככובש זר באי הקפריסאי כאילו מאומה לא השתנה מאז התרסקותה של האימפריה העות'מנית. לצד ההתנהלות המדינית הזו, טורקיה עושה נפשות למען המשך קיומה העצמאי של "הרפובליקה הטורקית של צפון-קפריסין" בדרכים שונות ומגוונות. על-מנת להצביע על הצביעות הבינלאומית (וגם זו הישראלית) השוררת כיום, חשוב לציין, כי אם העולם היה בוחן את טורקיה כפי שהוא בוחן את בורמה, ספק רב אם טורקיה היתה יכולה להמשיך לפעול כפי שהיא פועל בעת הזאת. כמובן, שבישראל אף אחד לא קורא להפסיק את הקשרים הביטחוניים בין ישראל לטורקיה, כפי שרבים בישראל קראו להפסיק את הקשרים בין ישראל לבורמה לאור האירועים האלימים שהתרחשו לאחרונה במדינה זו. כמובן, שאף אחד בישראל אינו בוחן אם ציוד כלשהו, מתוצרת ישראל, מסייע בדרך כלשהי לדיכוי הכורדים או מסייע בעקיפין להמשך כיבושה של צפון קפריסין. שכן, טורקיה היא מדינה מוסלמית חשובה והיא העמידה את עצמה כגורם מתווך, לכאורה, בין סוריה לישראל. די בנתון הזה, כדי להשתיק את אבירי המצפון בישראל בנוגע למעשיה האלימים של טורקיה במרחב המזרח-התיכוני.
הקשרים הביטחוניים ההדוקים בין טורקיה לישראל ידועים זה מכבר. לעיתים, קשרים אלה מקבלים תשומת-לב תקשורתית לרגע קצר כאשר חלה תפנית מסוימת - אם בהקשר חיובי ואם בהקשר שלילי. כך למשל, בתחילת דצמבר 2007 פורסם, כי טורקיה החליטה להדיח את ישראל ממכרז למכירת לוויין-ריגול (מסוג אופק), שכן ישראל התנתה את המכירה בכך שטורקיה לא תצלם מעל ישראל - כמקובל בהסכמים דומים. טורקיה סירבה לדרישה הישראלית, על-כן ישראל הודחה מהמכרז המדובר.
סביר להניח כי היחסים בין מערכת הביטחון הישראלית לבין הממסד הביטחוני הטורקי הדוקים למדי. אולם, מאז שנבחר עבדאללה גול - חבר מפלגת השלטון האסלאמית - לנשיא טורקיה, ישנם סימנים רבים כי טורקיה מבקשת להצניע עוד יותר את היחסים הביטחוניים המיוחדים בינה לבין ישראל. ויחד עם זאת, הדבר אינו מפריע לטורקיה לבקש מישראל שתכיר בעקיפין בישות הטורקית שבקפריסין. הבקשות הטורקיות מתחילות בדרך-כלל באמצעות בקשה "צנועה", דהיינו, לפתוח קו-מעבורת בין נמל חיפה לנמל פמגוסטה השוכנת ב"רפובליקה הטורקית של צפון-קפריסין". לאחר מכן, טורקיה מנסה להכניס בדלת-האחורית את "הרפובליקה הטורקית" לכל מיני פרויקטים כלכליים המתרקמים בין שתי המדינות. את אותם "תרגילים קטנים" שטורקיה ניסתה להפעיל על ישראל בעניין הזה, היא ניסתה להפעיל גם על סוריה ולבנון - הן בשל קירבתן לקפריסין והן משום שהן נזקקות לטורקיה בדרך זו או אחרת. כך למשל, לפני חודשים אחדים פרסמה סוכנות הידיעות הסורית הודעה נשיאותית על הידוק שיתוף הפעולה הכלכלי בין סוריה לבין "קפריסין הטורקית". וכך, החל מאמצע אוקטובר 2007, סוריה הפעילה קו-מעבורת בין נמל לטקיה לנמל פמגוסטה שפעל לסירוגין פעמיים בשבוע. במעשה זה, סוריה הפכה למדינה הראשונה שהפעילה קו-מעבורת לצפון-קפריסין, מלבד הקו הטורקי, דבר שעורר בקפריסין וביוון תרעומת רבה מאוד.
בתחילת נובמבר 2007, נשיא המדינה, שמעון פרס, ערך ביקור מוצלח מאוד בטורקיה. לצד גינוני הכבוד הרבים שהורעפו של הנשיא פרס, השיחות עסקו גם בעניין הפלסטיני ובקידום פרויקטים כלכליים משותפים, כמו למשל הקמת אזור תעשייה במחסום תרקומיה שבדרום הר-חברון. בין לבין, אנשי ממשל טורקיים ביקשו מישראל שתאשר את פתיחתה של נציגות בתל-אביב מטעם "הרפובליקה הטורקית של צפון-קפריסין", כדי שזו תייצג את האינטרסים הכלכליים של החלק הטורקי באי. לא רק שלטורקיה אין שגרירות בירושלים, אלא שהיא אף ביקשה מישראל לאשר את פתיחתה של נציגות המייצגת ישות מדינית שאינה מוכרת בעולם, ובכך לפגוע ביחסים התקינים השוררים בין ישראל לקפריסין.
כל הסימנים האלה לא נעלמו מעיניה של ממשלת קפריסין, כפי שלא נעלמו מעיניה החיזורים (הבודדים) של חברות כלכליות מאירופה המנסות לקשור קשרים עסקיים עם "הרפובליקה הטורקית של צפון-קפריסין". שרת-החוץ הקפריסאית, גב' קוזקו-מרקוליס, מכירה היטב את הזירה הבינלאומית והיא אף מכירה את הציניות הנלווית, לעיתים קרובות, לפעילות הדיפלומטית הפומבית, שכן היא כיהנה במשך שנים אחדות כשגרירת קפריסין בבירה האמריקאית. בראיונות לתקשורת הקפריסאית, שרת-החוץ ציינה, ש"כדי להיות דיפלומט מצליח, הדבר דורש תשוקה עזה". במהלך כהונתה כשגרירת קפריסין בארה"ב, מרקוליס היתה אחת מתוך תשע נשים שכיהנו כשגרירות בבירה האמריקאית, לפיכך, היא וייתר האחרות משכו תשומת-לב רבה. את קשריה הרבים והטובים בזירה הבינלאומית היא מנצלת על-מנת לקדם את האינטרסים של קפריסין לאור הסכסוך המתמשך עם טורקיה ולאור חלוקתו הכפויה של האי. במסגרת הזו, שרת-החוץ ערכה לאחרונה ביקורים מדיניים במדינות האזור. כך למשל, ממשלת לבנון הצהירה שהיא מחויבת לשלמותה של קפריסין מהטעמים הידועים. סוריה הודיעה שהיא מפסיקה את פעילותו של קו-המעבורת בין נמל לטקיה לנמל פמגוסטה, אך מקורות קפריסאים יודעים לציין שהקו פעול כרגיל, וכי עולה חשש שהוא מהווה צינור להעברת מהגרים בלתי-חוקיים שמוצאים את דרכם, בסופו של דבר, לקפריסין-היוונית.
ביקורה של שרת-החוץ הקפריסאית בישראל נועד לחזק את הקשר בין שתי המדינות, וכמובן להרגיע את קפריסין כי אין בכוונתה של ישראל לפתוח בתל-אביב נציגות של "הרפובליקה הטורקית של צפון-קפריסין", או להיכנע לתכתיבים טורקיים הנוגעים לאזור השנוי במחלוקת. לעיתים, צריך להגיד "לא" בקול רם וברור, גם אם שיקולים כלכליים ולחצים פוליטיים של בעלי-עניין עומדים על הכף. גם ל"יחסים מיוחדים" יש גבולות מוסריים שאסור לעבור אותם - אפילו אם טורקיה נתפסת בעיני ישראל כמדינה מוסלמית חשובה מאין כמוה. צריך לקוות, שישראל תעמוד גם בעתיד בלחץ שכזה או בדומה לו למרות היחסים המיוחדים השוררים בין שתי המדינות.
מאז 1974, האי הקפריסאי מחולק לשתי ישויות נפרדות. האחת: (דרום) קפריסין - שהיא חברה באיחוד האירופאי ומוכרת על ידי מרבית המדינות בעולם. והשניה: "הרפובליקה הטורקית של צפון-קפריסין",
שהכריזה על עצמאותה ב-1983. מלבד טורקיה, אך מדינה נוספת בעולם אינה מכירה בעצמאותה של הרפובליקה הטורקית של צפון-קפריסין, אולם זה לא מונע מטורקיה לפעול למענה מרחבי-העולם מטעמים מובנים. יתרה מזאת, טורקיה ניתקה את היחסים הדיפלומטים עם קפריסין והיא ממאנת להגיע לפשרה בנוגע לרפובליקה הטורקית שבאי. גם קפריסין עצמה, מסרבת להגיע לפשרה בשאלה זו, שכן היא חשה, ובצדק, שהיא הצד הנפגע בסכסוך הנמשך כבר עשרות שנים. על-פי הערכות אחדות, טורקיה מחזיקה באי הקפריסאי כ-40 אלף חיילים שתפקידם להגן על הרפובליקה הטורקית ואף להוות גורם מרתיע מפני כל התערבות צבאית חיצונית. שאלת קפריסין מעיבה, בין היתר, גם על היחסים בין האיחוד האירופאי לבין טורקיה - הנתקלת בקשיים הולכים וגוברים לקראת צירופה לאיחוד (שכנראה לא יתרחש לעולם).לצד חששותיה של קפריסין מקיומה העצמאי של "הרפובליקה הטורקית של צפון-קפריסין", הממשלה הקפריסאית חרדה גם מהיווצרותו של איום אסלאמי רדיקלי בשטחי האי, מה שעלול לסבך עוד יותר את מצבה הפוליטי והדתי העדין. ללא כל ספק, העניין הזה מוכר לרבים מאיתנו.
מה טורקיה רוצה?
טורקיה, בדומה לאיראן ולרוסיה, סובלת ממתח תמידי בין עברה ההיסטורי העשיר והאימפריאלי, לבין מצבה הנוכחי. כך למשל, היא מדכאת את הכורדים ביד קשה ואכזרית; היא מתעלמת לחלוטין מהמצוקה הארמנית והיא נתפסת ככובש זר באי הקפריסאי כאילו מאומה לא השתנה מאז התרסקותה של האימפריה העות'מנית. לצד ההתנהלות המדינית הזו, טורקיה עושה נפשות למען המשך קיומה העצמאי של "הרפובליקה הטורקית של צפון-קפריסין" בדרכים שונות ומגוונות. על-מנת להצביע על הצביעות הבינלאומית (וגם זו הישראלית) השוררת כיום, חשוב לציין, כי אם העולם היה בוחן את טורקיה כפי שהוא בוחן את בורמה, ספק רב אם טורקיה היתה יכולה להמשיך לפעול כפי שהיא פועל בעת הזאת. כמובן, שבישראל אף אחד לא קורא להפסיק את הקשרים הביטחוניים בין ישראל לטורקיה, כפי שרבים בישראל קראו להפסיק את הקשרים בין ישראל לבורמה לאור האירועים האלימים שהתרחשו לאחרונה במדינה זו. כמובן, שאף אחד בישראל אינו בוחן אם ציוד כלשהו, מתוצרת ישראל, מסייע בדרך כלשהי לדיכוי הכורדים או מסייע בעקיפין להמשך כיבושה של צפון קפריסין. שכן, טורקיה היא מדינה מוסלמית חשובה והיא העמידה את עצמה כגורם מתווך, לכאורה, בין סוריה לישראל. די בנתון הזה, כדי להשתיק את אבירי המצפון בישראל בנוגע למעשיה האלימים של טורקיה במרחב המזרח-התיכוני.
הקשרים הביטחוניים ההדוקים בין טורקיה לישראל ידועים זה מכבר. לעיתים, קשרים אלה מקבלים תשומת-לב תקשורתית לרגע קצר כאשר חלה תפנית מסוימת - אם בהקשר חיובי ואם בהקשר שלילי. כך למשל, בתחילת דצמבר 2007 פורסם, כי טורקיה החליטה להדיח את ישראל ממכרז למכירת לוויין-ריגול (מסוג אופק), שכן ישראל התנתה את המכירה בכך שטורקיה לא תצלם מעל ישראל - כמקובל בהסכמים דומים. טורקיה סירבה לדרישה הישראלית, על-כן ישראל הודחה מהמכרז המדובר.
סביר להניח כי היחסים בין מערכת הביטחון הישראלית לבין הממסד הביטחוני הטורקי הדוקים למדי. אולם, מאז שנבחר עבדאללה גול - חבר מפלגת השלטון האסלאמית - לנשיא טורקיה, ישנם סימנים רבים כי טורקיה מבקשת להצניע עוד יותר את היחסים הביטחוניים המיוחדים בינה לבין ישראל. ויחד עם זאת, הדבר אינו מפריע לטורקיה לבקש מישראל שתכיר בעקיפין בישות הטורקית שבקפריסין. הבקשות הטורקיות מתחילות בדרך-כלל באמצעות בקשה "צנועה", דהיינו, לפתוח קו-מעבורת בין נמל חיפה לנמל פמגוסטה השוכנת ב"רפובליקה הטורקית של צפון-קפריסין". לאחר מכן, טורקיה מנסה להכניס בדלת-האחורית את "הרפובליקה הטורקית" לכל מיני פרויקטים כלכליים המתרקמים בין שתי המדינות. את אותם "תרגילים קטנים" שטורקיה ניסתה להפעיל על ישראל בעניין הזה, היא ניסתה להפעיל גם על סוריה ולבנון - הן בשל קירבתן לקפריסין והן משום שהן נזקקות לטורקיה בדרך זו או אחרת. כך למשל, לפני חודשים אחדים פרסמה סוכנות הידיעות הסורית הודעה נשיאותית על הידוק שיתוף הפעולה הכלכלי בין סוריה לבין "קפריסין הטורקית". וכך, החל מאמצע אוקטובר 2007, סוריה הפעילה קו-מעבורת בין נמל לטקיה לנמל פמגוסטה שפעל לסירוגין פעמיים בשבוע. במעשה זה, סוריה הפכה למדינה הראשונה שהפעילה קו-מעבורת לצפון-קפריסין, מלבד הקו הטורקי, דבר שעורר בקפריסין וביוון תרעומת רבה מאוד.
בתחילת נובמבר 2007, נשיא המדינה, שמעון פרס, ערך ביקור מוצלח מאוד בטורקיה. לצד גינוני הכבוד הרבים שהורעפו של הנשיא פרס, השיחות עסקו גם בעניין הפלסטיני ובקידום פרויקטים כלכליים משותפים, כמו למשל הקמת אזור תעשייה במחסום תרקומיה שבדרום הר-חברון. בין לבין, אנשי ממשל טורקיים ביקשו מישראל שתאשר את פתיחתה של נציגות בתל-אביב מטעם "הרפובליקה הטורקית של צפון-קפריסין", כדי שזו תייצג את האינטרסים הכלכליים של החלק הטורקי באי. לא רק שלטורקיה אין שגרירות בירושלים, אלא שהיא אף ביקשה מישראל לאשר את פתיחתה של נציגות המייצגת ישות מדינית שאינה מוכרת בעולם, ובכך לפגוע ביחסים התקינים השוררים בין ישראל לקפריסין.
כל הסימנים האלה לא נעלמו מעיניה של ממשלת קפריסין, כפי שלא נעלמו מעיניה החיזורים (הבודדים) של חברות כלכליות מאירופה המנסות לקשור קשרים עסקיים עם "הרפובליקה הטורקית של צפון-קפריסין". שרת-החוץ הקפריסאית, גב' קוזקו-מרקוליס, מכירה היטב את הזירה הבינלאומית והיא אף מכירה את הציניות הנלווית, לעיתים קרובות, לפעילות הדיפלומטית הפומבית, שכן היא כיהנה במשך שנים אחדות כשגרירת קפריסין בבירה האמריקאית. בראיונות לתקשורת הקפריסאית, שרת-החוץ ציינה, ש"כדי להיות דיפלומט מצליח, הדבר דורש תשוקה עזה". במהלך כהונתה כשגרירת קפריסין בארה"ב, מרקוליס היתה אחת מתוך תשע נשים שכיהנו כשגרירות בבירה האמריקאית, לפיכך, היא וייתר האחרות משכו תשומת-לב רבה. את קשריה הרבים והטובים בזירה הבינלאומית היא מנצלת על-מנת לקדם את האינטרסים של קפריסין לאור הסכסוך המתמשך עם טורקיה ולאור חלוקתו הכפויה של האי. במסגרת הזו, שרת-החוץ ערכה לאחרונה ביקורים מדיניים במדינות האזור. כך למשל, ממשלת לבנון הצהירה שהיא מחויבת לשלמותה של קפריסין מהטעמים הידועים. סוריה הודיעה שהיא מפסיקה את פעילותו של קו-המעבורת בין נמל לטקיה לנמל פמגוסטה, אך מקורות קפריסאים יודעים לציין שהקו פעול כרגיל, וכי עולה חשש שהוא מהווה צינור להעברת מהגרים בלתי-חוקיים שמוצאים את דרכם, בסופו של דבר, לקפריסין-היוונית.
ביקורה של שרת-החוץ הקפריסאית בישראל נועד לחזק את הקשר בין שתי המדינות, וכמובן להרגיע את קפריסין כי אין בכוונתה של ישראל לפתוח בתל-אביב נציגות של "הרפובליקה הטורקית של צפון-קפריסין", או להיכנע לתכתיבים טורקיים הנוגעים לאזור השנוי במחלוקת. לעיתים, צריך להגיד "לא" בקול רם וברור, גם אם שיקולים כלכליים ולחצים פוליטיים של בעלי-עניין עומדים על הכף. גם ל"יחסים מיוחדים" יש גבולות מוסריים שאסור לעבור אותם - אפילו אם טורקיה נתפסת בעיני ישראל כמדינה מוסלמית חשובה מאין כמוה. צריך לקוות, שישראל תעמוד גם בעתיד בלחץ שכזה או בדומה לו למרות היחסים המיוחדים השוררים בין שתי המדינות.
==
מאת: ד"ר יוחאי סלע, "קפריסין, ישראל והתרגיל הטורקי", 17 בדצמבר 2007, The Mideast Forum.
No comments:
Post a Comment