באחד מימי חודש ינואר 2002, הגיעה בחשאי בחורה צעירה כבת 26 לעיר אופסלה שבשבדיה כדי לבקר את אמה ואחותה. במהלך הביקור הופיע לפתע אביה עם אקדח ביד, וללא כל היסוס ירה בראשה של בתו. פאדימה סהינדל (Fadime Sahindal), שחיה בשבדיה מאז היותה בת 7, מתה מייד במקום. לאירוע הטרגי שהתרחש היתה היסטוריה אלימה וכואבת, אך הוא היווה גם השראה לכתיבתו של ספר בשם Human Visas, שיצא לאור במהדורה מעודכנת גם ב-2005 מטעם הארגון לזכויות אדם הממוקם בנורבגיה (HRS).
מי היתה למעשה פאדימה סהינדל? והאם אפשר היה למנוע את האירוע הטרגי שהסתיים ברציחתה? סהינדל, בת למשפחה מוסלמית-כורדית, הגיעה לשבדיה מטורקיה יחד עם משפחתה, והיא החלה ללמוד בבית-ספר מעורב לבנים ובנות כמו כל ילד שבדי רגיל. אביה של סהינדל ומצא עבודה שהספיקה לכלכל את בני משפחתו, ודומה היה כי בני המשפחה מתערים היטב במדינתם החדשה.
בשבדיה קיים ריכוז גדול של כורדים המונה מעל ל-40,000 איש. קהילה בסדר גודל כזה יוצרת מעין חממה טבעית למהגרים חדשים שבאו אך זה מכבר, אולם היא גם מפעילה לחצים בלתי פוסקים לשמור על האופי התרבותי של הקהילה, על כל המשמעויות הנלוות לכך מבחינה מסורתית ואורח-חיים התואם את מדינת-האם. ממשלת שבדיה, במודע ובכוונה ברורה, לא התערבה בחייהם האישיים של המהגרים גם אם חייהם המסורתיים סתרו את אורח-החיים של השבדי הממוצע. יתרה מזאת, הממשלה השבדית אף נמנעה מלהתמודד עם בעיותיהם המשפחתיות של הקהילות הזרות החיות במדינה. לכאורה, זהו ליברליזם רב-תרבותי נאור כיאה למדינה דמוקרטית בעלת אורח-חיים חופשי. אולם, הליברליזם הזה היווה למעשה סוג של התעלמות ובריחה מהתמודדות עם בעיותיהם של המהגרים שאורח-חייהם שונה עד למאוד מחייהם של מרבית השבדים. בחסות סוג כזה של ליברליזם התרחשו לא מעט טרגדיות (כולל כריתת הדגדגן לנערות צעירות), אך הן נעלמו מעיני התקשורת - למעט מקרים בודדים.
כשאביה של סהינדל נעצר, הוא שטח בפני החוקרים את מניעיו לרצח בטענה כי "בתו המיטה חרפה עליו, על בנו ועל בני משפחתו בשל סירובה להינשא לבן-הזוג שבחר למענה". כמו כן, האב אמר כי "ב-1998 בתו ביישה את משפחתו המורחבת בכך שהיא פנתה לעזרת השלטונות ואמצעי-התקשורת בשל סכסוך משפחתי פנימי".
סהינדל חושפת את חייה
מה התרחש ב-1998 שעורר מהומה תקשורתית ואות מבשר רעות לבאות? פאדימה, שמרבית חייה גדלה בשבדיה, בסך הכל רצתה להיות נערה שבדית רגילה עם שאיפות שאינן חורגות בהרבה משאיפותיהם של כל מתבגר ומתבגרת בעולם-המערבי הדמוקרטי. במהלך לימודיה היא הכירה בחור שבדי והוא נהפך לבן-זוגה הקבוע. היא למדה שבדית שוטפת - בניגוד להוריה שהעדיפו להסתגר בתוך הקהילה הכורדית - והיא אף ניחנה בכושר-דיבור מרשים וביטחון-עצמי רב.
לסהינדל היו עוד ארבע אחיות ואח נוסף צעיר ממנה. לכאורה, גם הם היו צריכים לגדול כמוה, שכן, מרביתם קיבלו חינוך זהה לשלה, פחות או יותר. אך הסתבר, כי משפחתה דבקה במסורת הדתית והעדתית על כל המשמעויות הנלוות לכך. כך למשל, שתי אחיותיה הבוגרות נישאו לקרובי משפחה שהגיעו במיוחד מאזור כורדיסטאן שבטורקיה - במסגרת מה שנקרא Human Visas. כך בדלת האחורית, באמצעות נישואין עם בן זוג מארץ המוצא, הגיעו עשרות אלפי מהגרים למדינות רבות באירופה ולמדיניות דמוקרטיות נוספות הנהנות מכלכלה ומשטר יציבים. (כפי שתיאר זאת בכישרון רב העיתונאי בן-דרור ימיני, מעריב, 19 בספטמבר 2006, עמ' 4).
סהינדל הסתירה את קיומו של בן-זוגה השבדי מפני בני משפחתה. אולם, באחד הימים אביה ראה אותם משלבים ידיים דבר שעורר את זעמו ואת זעמם של בני משפחתה המורחבת שהתגוררה בשבדיה. החל מאותו רגע החלה מסכת איומים קשים שעברו במהרה לאלימות פיזית כלפיה מצד קרוביה. סהינדל החליטה להתרחק ממשפחתה ולהתגורר בגפה בצפון שבדיה. אך האיומים לא פסקו, וחששה גבר מיום להיום בעיקר לאחר שאחיה הצעיר גילה את מקום מגוריה החדש. בצר לה, היא פנתה שוב למשטרה וזו כנראה הגיבה באדישות. על כן, סהינדל החליטה לפנות לעזרת התקשורת השבדית שגילתה עניין בסיפור האישי - דרכו ניתן היה לתאר את חייהן של אלפי נשים מהגרות שבאו ממדינות מסורתיות.
בעקבות החשיפה התקשורתית הוחלט להגיש תלונה נגד אביה ואחיה של סהינדל. במהלך המשפט, מצלמות הטלוויזיה תיעדו את אחיה – בן ה-17 - מנסה לפגוע בה פיזית ואף קורא לעברה קריאות של גנאי. בעקבות המשפט, הוטל על אביה קנס כספי ועל אחיה נגזר מאסר על-תנאי. זמן קצר לאחר המשפט, סהינדל הותקפה במכות נמרצות על-ידי אחיה עד שהיא נזקקה לאשפוז בבית-חולים. במהלך המשפט השני נגד האח, הוא טען בפני בית-המשפט שאחותו "זונה שהמיטה חרפה על משפחתה", על כן היא ראויה ליחס שכזה.
"הזונה מתה עכשיו"
מסכת היסורים של סהינדל לא הסתיימה. בין שני המשפטים שנערכו נגד אביה ואחיה, נהרג בן-זוגה בתאונת דרכים, זמן קצר לאחר שהם החליטו להתגורר יחדיו ולמסד את יחסיהם. בתחילה, הוטל חשד כבד בבני במשפחה בכך שהם גרמו במזיד לתאונה הטרגית, אך החקירה המשטרתית העלתה שכנראה היתה זו עוד תאונה מצערת ואקראית ללא שום קשר לאירועים האחרונים.
המקרה של סהינדל ריתק את התקשורת השבדית שהחלה לעסוק בבעיותיהם של המהגרים ובעיקר בבעיותיהן של הנשים – החל ממעמדן הנחות בקהילה המסורתית וכלה בנישואים כפויים עם בן-זוג מארץ המוצא. סהינדל החלה להופיע בפני התקשורת המקומית, ועד מהרה היא הוזמנה לתת הרצאה בפרלמנט השבדי על מצבן הקשה של נשים מהגרות המתגוררות בשבדיה. החשיפה התקשורתית הכעיסה מאוד את בני משפחתה המורחבת, ואלה החלו לאיים עליה שוב ושוב. על-פי מה שדיווחה התקשורת השבדית, נמסר כי חברת פרלמנט, ממוצא כורדי, תיווכה בין סהינדל לבין הוריה על-מנת להגיע להבנה בין הצדדים כדי להרגיע מעט את הרוחות. וכך, לכאורה הושג הסכם שבמסגרתו הוחלט כי בני משפחתה לא יפגעו בה אם סהינדל תתרחק מהתקשורת ולא תתגורר יותר בעיר אופסלה.
סהינדל החלה ללמוד באוניברסיטה ועבדה באגף הנוער במפלגה הסוציאל דמוקרטית, אך געגועיה לאמה ואחותה הצעירה ממנה גברו ככל שחלף הזמן. באחד מהביקורים החשאיים האלה בדירת אחותה האהובה, ארב לה האב עם אקדח ביד. מעט לאחר שסהינדל נכנסה לדירה, שלף האב את האקדח וירה בראשה והיא מתה כמעט מייד במקום. עורך דינה של סהינדל שליווה אותה לאורך השנים האחרונות טען כי בשעה שנודע מותה של סהינדל, אחת מאחיותיה הבוגרות הודיעה בטלפון לאחד מבני המשפחה: "הזונה מתה עכשיו".
אביה של סהינדל נידון למאסר עולם. אמה חזרה לטורקיה, ואחותה האהובה שחוותה התמוטטות עצבים בעקבות האירוע, אושפזה לטיפול פסיכיאטרי באחד מבתי החולים בעיר אופסלה.
שינוי במדיניות ההגירה האירופאית
רציחתה של סהינדל גרם לזעזוע קשה ברחבי שבדיה ומחוצה לה. שאלת מעמדן של הנשים בקרב הקהילות המסורתיות ברחבי אירופה עלתה לדיון בתקשורת בפרלמנטים האירופאיים. הרצח העלה גם את שאלת מדיניות ההגירה שננקטה עד אז במדינות רבות - בעיקר במדינות הסקנדינביות. על רקע זה פורסם הדו"ח הקשה של הארגון הנורבגי לזכויות אדם (HRS) שדן בהיקף הנישואים הכפויים של מהגרות עם בן-זוג מארץ המוצא. בעקבות פרסום הדו"ח, הוטלו סייגים אחדים בכל מה שקשור ל"איחוד משפחות".
רציחתה של סהינדל עוררה גם את בעיית האינטגרציה של מהגרים במדינות האירופאיות - בעיקר בקרב נשים הבאות ממדינות מסורתיות הנאלצות לחיות תחת צווים מסורתיים דווקא במדינות מערביות-דמוקרטיות. ב-17 בספטמבר 2006 נערכו בחירות בשבדיה שבעקבותיהן הפסידה מפלגת השלטון – הסוציאל דמוקרטית – את הרוב שהיה לה בפרלמנט. למרות שבעיית המהגרים לא עלתה על הפרק, אך בעיה זו ריחפה מעל מערכת הבחירות, והיו כאלה שטענו כי בעיה זו הכריעה דווקא לטובת הצד הימני של המפה הפוליטית.
בעקבות תוצאות הבחירות בשבדיה, אמרה מנהלת צוות החשיבה של ארגון ה-HRS כי "קיימת בעיה חמורה של אינטגרציה באירופה, בעיקר בקרב נשים וילדים... עוד בעיה שכיחה מאוד היא נישואי הכפייה של נשים מוסלמיות, הנאלצות להתחתן עם קרובי משפחה כדי שאלה יוכלו להגיע לשבדיה. אך, כאמור, זה נושא שהפוליטיקאים מעדיפים להתעלם ממנו. בסופו של דבר, אם לא יטופל נושא זה, תפורר בעיה זו את החברה השבדית ואת הכלכלה השבדית בתוך עשור או שניים". (אריק וויס, מעריב, 19 בספטמבר, עמ' 4). גורם שבדי ששוחחתי עמו לאחרונה טען באוזני שלהערכתו לא יהיו שינויים משמעותיים במדיניות ההגירה של ממשלת שבדיה החדשה.
את ההקדמה לספר Human Visas ניתן לקרוא באנגלית באתר של ארגון ה-HRS. כמו כן, ניתן לקרוא באנגלית את הנאום שנשאה פאדימה סהינדל בפרלמנט השבדי בנובמבר 2001, כחודשיים לפני הירצחה, במהלכו היא חשפה שוב את סיפור חייה המאפיין את סיפור חייהן של אלפי נשים מהגרות הבאות מדינות מוסלמיות וממדינות מסורתיות.
---
מאת: ד"ר יוחאי סלע, "פאדימה סהינדל – רצח ידוע מראש", 27 בספטמבר 2006, The Mideast Forum.
מי היתה למעשה פאדימה סהינדל? והאם אפשר היה למנוע את האירוע הטרגי שהסתיים ברציחתה? סהינדל, בת למשפחה מוסלמית-כורדית, הגיעה לשבדיה מטורקיה יחד עם משפחתה, והיא החלה ללמוד בבית-ספר מעורב לבנים ובנות כמו כל ילד שבדי רגיל. אביה של סהינדל ומצא עבודה שהספיקה לכלכל את בני משפחתו, ודומה היה כי בני המשפחה מתערים היטב במדינתם החדשה.
בשבדיה קיים ריכוז גדול של כורדים המונה מעל ל-40,000 איש. קהילה בסדר גודל כזה יוצרת מעין חממה טבעית למהגרים חדשים שבאו אך זה מכבר, אולם היא גם מפעילה לחצים בלתי פוסקים לשמור על האופי התרבותי של הקהילה, על כל המשמעויות הנלוות לכך מבחינה מסורתית ואורח-חיים התואם את מדינת-האם. ממשלת שבדיה, במודע ובכוונה ברורה, לא התערבה בחייהם האישיים של המהגרים גם אם חייהם המסורתיים סתרו את אורח-החיים של השבדי הממוצע. יתרה מזאת, הממשלה השבדית אף נמנעה מלהתמודד עם בעיותיהם המשפחתיות של הקהילות הזרות החיות במדינה. לכאורה, זהו ליברליזם רב-תרבותי נאור כיאה למדינה דמוקרטית בעלת אורח-חיים חופשי. אולם, הליברליזם הזה היווה למעשה סוג של התעלמות ובריחה מהתמודדות עם בעיותיהם של המהגרים שאורח-חייהם שונה עד למאוד מחייהם של מרבית השבדים. בחסות סוג כזה של ליברליזם התרחשו לא מעט טרגדיות (כולל כריתת הדגדגן לנערות צעירות), אך הן נעלמו מעיני התקשורת - למעט מקרים בודדים.
כשאביה של סהינדל נעצר, הוא שטח בפני החוקרים את מניעיו לרצח בטענה כי "בתו המיטה חרפה עליו, על בנו ועל בני משפחתו בשל סירובה להינשא לבן-הזוג שבחר למענה". כמו כן, האב אמר כי "ב-1998 בתו ביישה את משפחתו המורחבת בכך שהיא פנתה לעזרת השלטונות ואמצעי-התקשורת בשל סכסוך משפחתי פנימי".
סהינדל חושפת את חייה
מה התרחש ב-1998 שעורר מהומה תקשורתית ואות מבשר רעות לבאות? פאדימה, שמרבית חייה גדלה בשבדיה, בסך הכל רצתה להיות נערה שבדית רגילה עם שאיפות שאינן חורגות בהרבה משאיפותיהם של כל מתבגר ומתבגרת בעולם-המערבי הדמוקרטי. במהלך לימודיה היא הכירה בחור שבדי והוא נהפך לבן-זוגה הקבוע. היא למדה שבדית שוטפת - בניגוד להוריה שהעדיפו להסתגר בתוך הקהילה הכורדית - והיא אף ניחנה בכושר-דיבור מרשים וביטחון-עצמי רב.
לסהינדל היו עוד ארבע אחיות ואח נוסף צעיר ממנה. לכאורה, גם הם היו צריכים לגדול כמוה, שכן, מרביתם קיבלו חינוך זהה לשלה, פחות או יותר. אך הסתבר, כי משפחתה דבקה במסורת הדתית והעדתית על כל המשמעויות הנלוות לכך. כך למשל, שתי אחיותיה הבוגרות נישאו לקרובי משפחה שהגיעו במיוחד מאזור כורדיסטאן שבטורקיה - במסגרת מה שנקרא Human Visas. כך בדלת האחורית, באמצעות נישואין עם בן זוג מארץ המוצא, הגיעו עשרות אלפי מהגרים למדינות רבות באירופה ולמדיניות דמוקרטיות נוספות הנהנות מכלכלה ומשטר יציבים. (כפי שתיאר זאת בכישרון רב העיתונאי בן-דרור ימיני, מעריב, 19 בספטמבר 2006, עמ' 4).
סהינדל הסתירה את קיומו של בן-זוגה השבדי מפני בני משפחתה. אולם, באחד הימים אביה ראה אותם משלבים ידיים דבר שעורר את זעמו ואת זעמם של בני משפחתה המורחבת שהתגוררה בשבדיה. החל מאותו רגע החלה מסכת איומים קשים שעברו במהרה לאלימות פיזית כלפיה מצד קרוביה. סהינדל החליטה להתרחק ממשפחתה ולהתגורר בגפה בצפון שבדיה. אך האיומים לא פסקו, וחששה גבר מיום להיום בעיקר לאחר שאחיה הצעיר גילה את מקום מגוריה החדש. בצר לה, היא פנתה שוב למשטרה וזו כנראה הגיבה באדישות. על כן, סהינדל החליטה לפנות לעזרת התקשורת השבדית שגילתה עניין בסיפור האישי - דרכו ניתן היה לתאר את חייהן של אלפי נשים מהגרות שבאו ממדינות מסורתיות.
בעקבות החשיפה התקשורתית הוחלט להגיש תלונה נגד אביה ואחיה של סהינדל. במהלך המשפט, מצלמות הטלוויזיה תיעדו את אחיה – בן ה-17 - מנסה לפגוע בה פיזית ואף קורא לעברה קריאות של גנאי. בעקבות המשפט, הוטל על אביה קנס כספי ועל אחיה נגזר מאסר על-תנאי. זמן קצר לאחר המשפט, סהינדל הותקפה במכות נמרצות על-ידי אחיה עד שהיא נזקקה לאשפוז בבית-חולים. במהלך המשפט השני נגד האח, הוא טען בפני בית-המשפט שאחותו "זונה שהמיטה חרפה על משפחתה", על כן היא ראויה ליחס שכזה.
"הזונה מתה עכשיו"
מסכת היסורים של סהינדל לא הסתיימה. בין שני המשפטים שנערכו נגד אביה ואחיה, נהרג בן-זוגה בתאונת דרכים, זמן קצר לאחר שהם החליטו להתגורר יחדיו ולמסד את יחסיהם. בתחילה, הוטל חשד כבד בבני במשפחה בכך שהם גרמו במזיד לתאונה הטרגית, אך החקירה המשטרתית העלתה שכנראה היתה זו עוד תאונה מצערת ואקראית ללא שום קשר לאירועים האחרונים.
המקרה של סהינדל ריתק את התקשורת השבדית שהחלה לעסוק בבעיותיהם של המהגרים ובעיקר בבעיותיהן של הנשים – החל ממעמדן הנחות בקהילה המסורתית וכלה בנישואים כפויים עם בן-זוג מארץ המוצא. סהינדל החלה להופיע בפני התקשורת המקומית, ועד מהרה היא הוזמנה לתת הרצאה בפרלמנט השבדי על מצבן הקשה של נשים מהגרות המתגוררות בשבדיה. החשיפה התקשורתית הכעיסה מאוד את בני משפחתה המורחבת, ואלה החלו לאיים עליה שוב ושוב. על-פי מה שדיווחה התקשורת השבדית, נמסר כי חברת פרלמנט, ממוצא כורדי, תיווכה בין סהינדל לבין הוריה על-מנת להגיע להבנה בין הצדדים כדי להרגיע מעט את הרוחות. וכך, לכאורה הושג הסכם שבמסגרתו הוחלט כי בני משפחתה לא יפגעו בה אם סהינדל תתרחק מהתקשורת ולא תתגורר יותר בעיר אופסלה.
סהינדל החלה ללמוד באוניברסיטה ועבדה באגף הנוער במפלגה הסוציאל דמוקרטית, אך געגועיה לאמה ואחותה הצעירה ממנה גברו ככל שחלף הזמן. באחד מהביקורים החשאיים האלה בדירת אחותה האהובה, ארב לה האב עם אקדח ביד. מעט לאחר שסהינדל נכנסה לדירה, שלף האב את האקדח וירה בראשה והיא מתה כמעט מייד במקום. עורך דינה של סהינדל שליווה אותה לאורך השנים האחרונות טען כי בשעה שנודע מותה של סהינדל, אחת מאחיותיה הבוגרות הודיעה בטלפון לאחד מבני המשפחה: "הזונה מתה עכשיו".
אביה של סהינדל נידון למאסר עולם. אמה חזרה לטורקיה, ואחותה האהובה שחוותה התמוטטות עצבים בעקבות האירוע, אושפזה לטיפול פסיכיאטרי באחד מבתי החולים בעיר אופסלה.
שינוי במדיניות ההגירה האירופאית
רציחתה של סהינדל גרם לזעזוע קשה ברחבי שבדיה ומחוצה לה. שאלת מעמדן של הנשים בקרב הקהילות המסורתיות ברחבי אירופה עלתה לדיון בתקשורת בפרלמנטים האירופאיים. הרצח העלה גם את שאלת מדיניות ההגירה שננקטה עד אז במדינות רבות - בעיקר במדינות הסקנדינביות. על רקע זה פורסם הדו"ח הקשה של הארגון הנורבגי לזכויות אדם (HRS) שדן בהיקף הנישואים הכפויים של מהגרות עם בן-זוג מארץ המוצא. בעקבות פרסום הדו"ח, הוטלו סייגים אחדים בכל מה שקשור ל"איחוד משפחות".
רציחתה של סהינדל עוררה גם את בעיית האינטגרציה של מהגרים במדינות האירופאיות - בעיקר בקרב נשים הבאות ממדינות מסורתיות הנאלצות לחיות תחת צווים מסורתיים דווקא במדינות מערביות-דמוקרטיות. ב-17 בספטמבר 2006 נערכו בחירות בשבדיה שבעקבותיהן הפסידה מפלגת השלטון – הסוציאל דמוקרטית – את הרוב שהיה לה בפרלמנט. למרות שבעיית המהגרים לא עלתה על הפרק, אך בעיה זו ריחפה מעל מערכת הבחירות, והיו כאלה שטענו כי בעיה זו הכריעה דווקא לטובת הצד הימני של המפה הפוליטית.
בעקבות תוצאות הבחירות בשבדיה, אמרה מנהלת צוות החשיבה של ארגון ה-HRS כי "קיימת בעיה חמורה של אינטגרציה באירופה, בעיקר בקרב נשים וילדים... עוד בעיה שכיחה מאוד היא נישואי הכפייה של נשים מוסלמיות, הנאלצות להתחתן עם קרובי משפחה כדי שאלה יוכלו להגיע לשבדיה. אך, כאמור, זה נושא שהפוליטיקאים מעדיפים להתעלם ממנו. בסופו של דבר, אם לא יטופל נושא זה, תפורר בעיה זו את החברה השבדית ואת הכלכלה השבדית בתוך עשור או שניים". (אריק וויס, מעריב, 19 בספטמבר, עמ' 4). גורם שבדי ששוחחתי עמו לאחרונה טען באוזני שלהערכתו לא יהיו שינויים משמעותיים במדיניות ההגירה של ממשלת שבדיה החדשה.
את ההקדמה לספר Human Visas ניתן לקרוא באנגלית באתר של ארגון ה-HRS. כמו כן, ניתן לקרוא באנגלית את הנאום שנשאה פאדימה סהינדל בפרלמנט השבדי בנובמבר 2001, כחודשיים לפני הירצחה, במהלכו היא חשפה שוב את סיפור חייה המאפיין את סיפור חייהן של אלפי נשים מהגרות הבאות מדינות מוסלמיות וממדינות מסורתיות.
---
מאת: ד"ר יוחאי סלע, "פאדימה סהינדל – רצח ידוע מראש", 27 בספטמבר 2006, The Mideast Forum.
