מגמות חדשות בדעת-הקהל הגרמנית בשאלת הפליטים

בתחילת חודש אוגוסט 2016 הופיעו שני שחקני-תיאטרון באחת מתוכניות הקברט המשודרות בטלוויזיה הגרמנית מול קהל של עשרות רבות של אורחים שנכחו באולפן. שני השחקנים קראו מונולוג - כל אחד בתורו - על התחושות והמחשבות על אדם-פליט שנאלץ מכורח הנסיבות לעזוב את ביתו ואת ארצו. שהמונולוגים הסתיימו, כל אחד מהשחקנים הציג את "עצמו" באופן הבא: "קוראים לי אחמד ועזבתי את סוריה בשנת 2015". השחקן השני הציג את עצמו כך: "קוראים לי לוי ועזבתי את גרמניה בשנת 1933". כשהקהל שמע את השחקן השני, כולם פרצו במחיאות-כפיים רמות, די מוגזמות, כחלק מאיזה ריטואל גרמני קבוע בכל עת בה מוזכרת ההיסטוריה הגרמנית האפלה של שנות ה-30 של המאה הקודמת. ההגזמה במחיאות-הכפיים לנוכח "הצגתו" של השחקן השני, מעניקה משנה-תוקף לדברי השחקן הראשון משום שהיא מובילה למסקנה מתבקשת, לכאורה, למרות ההבדל התהומי בין שני המצבים המרוחקים זה מזה - לא רק בגלל המרחק של השנים, אלא בעיקר בהבדל המהותי בין "הפליט הסורי" לבין "הפליט היהודי". אולם, גרמניה, כפי שהסברתי זאת במאמרים הקודמים, מנסה בכל דרך להפוך את הטרגדיה היהודית לחד-ממדית וברת-השוואה לטרגדיות אחרות המתרחשות ברחבי-העולם. לפיכך, גם המדיניות הגרמנית בנוגע לבעיית פליטים המוסלמים הפכה ל"כלי" במאמץ ההיסטורי והפסיכולוגי הזה, כאילו יש "משהו" שהגרמנים יכולים לעשות כדי "לכפר" על מעשיהם בעבר. אין דבר כזה, וגם לא יהיה דבר כזה. אולם, בכל זאת, הנושא הזה דורש התייחסות קצרה:

להבדיל אלפי הבדלות, אם בשנות ה-30 של מאה הקודמת החברה הגרמנית הייתה אובססיבית בנוגע ל"בעיית היהודים", הרי בשנת 2016 "בעיית המוסלמים"  הפכה לעיסוק תקשורתי וציבורי אינטנסיבי ויומיומי לאור המדיניות הגרמנית החדשה שעוצבה על-ידי אנגלה מרקל מאז אוגוסט 2015. למרות שאין שום מימד של השוואה בין שתי "הבעיות" האלה, העיסוק ב"בעיית המוסלמים" ברמה הציבורית והתקשורתית דומה בהיקפה למה שהתרחש בשנות ה-30 משום שאין כמעט תחום אחד בו לא מוזכר היבט הקשור לבעיית הפליטים המוסלמים המציפים את גרמניה. אולם קיים הבדל גדול מיוחד ומשמעותי מאוד: בעוד שבעיית-היהודים הוזכרה בעיקר בהיבטים שליליים-גזעניים, לבעיית-המוסלמים יש מגוון רחב של דעות, הבנות, מסקנות שחלקן הוא חיובי מאוד. ניכר שיש כאן מאמץ תעמולתי רשמי של ממשלת גרמניה שנועד להשפיע על דעת-הקהל הגרמנית בנושא קליטתם של הפליטים המוסלמים, במובן החיובי. לפיכך, נשאלת השאלה האם המאמץ הזה נושא פרי?

הציבור הגרמני חשוף בימים אלה לשלל של מצבים מקומיים ובינלאומיים העלולים להשפיע בכל רגע על מצב-הרוח הלאומי. כך למשל, טורקיה פתחה בעימות חזיתי עם גרמניה בעיקר לאחר ניסיון ההפיכה הכושל שהיה בטורקיה ב-15 ביולי 2016; בגרמניה גוברים הקולות למנוע בכל מחיר את כניסתה של טורקיה ל"איחוד האירופאי"; דנמרק ואוסטריה כבר הצהירו באופן רשמי שהן מתנגדות לכניסתה של טורקיה ל"איחוד האירופאי"; גרמניה מעורבת ברמה הצבאית באופן ישיר במאלי, בעיראק, בטורקיה, באפגניסטן, בסוריה ובמקומות נוספים; בחודשים האחרונים, שרת-הביטחון של גרמניה מופיעה באופן תדיר בתקשורת הגרמנית, יותר מאשר, למשל, שר-הביטחון הישראלי; אסלאם, טרור, צבא, תקציבים ביטחוניים, השקעות ביטחוניות, פיתוחים צבאיים, שלום-הציבור, איומים מקומיים ובינלאומיים הפכו בשנה אחרונה לנושאים תקשורתיים "חמים"; ממשלת גרמניה הנוכחית מייעדת לצבא הגרמני משימות חדשות רבות - הן בתוככי גרמניה והן מחוצה לה, גם אם הדבר יצריך שינויים בחקיקה הגרמנית. הממשלה הגרמנית הנוכחית של 2016 משתוקקת להשפעה בינלאומית גדולה יותר - לא רק בכוח הכלכלה הגרמנית אלא גם בכוח המעורבות הצבאית הגרמנית היכולה להניב תשומות מדיניות גדולות יותר. זאת המגמה הכללית, הנעשית באופן הדרגתי אך עקשני.

למרות מאמציה של אנגלה מרקל להציג את ממשלתה כגוף מונוליטי העומד מאחורי החלטותיה, בממשלה הגרמנית עולים וצצים כמעט מידי יום עימותים בין חברי-הממשלה על הכיוון הרצוי אותה צריכה הממשלה להוביל את גרמניה כולה. יש שרים החושבים שפרובוקציות מילוליות וצבאיות כלפי רוסיה אינן מועילות לגרמניה; אחרים חושבים שיש להדק את שיתוף-הפעולה עם נאט"ו כדי להפגין עוצמה צבאית רחבה מול שאיפותיו של פוטין במרכז אירופה; שרים אחדים רוצים להגביל את ההשפעה הטורקית בגרמניה ולהתרחק כל ניסיון לצרף את טורקיה ל"איחוד האירופאי"; שרים אחרים (מעטים בלבד) לא מבינים את השתיקה הגרמנית לנוכח מעשיה המחפירים של טורקיה כלפי הכורדים המתגוררים בדרום-מזרח טורקיה - אזורים שלמים באזור זה נראים כמו העיר חאלב בסוריה; וכמובן, בחדרי חדרים, לכל אחד מהשרים יש דעות שונות ומשונות בנוגע לקליטתם של הפליטים המוסלמים - שמצאו נתיב חדש להגיע לגרמניה דרך מזרח-אירופה.

במסגרת ההיערכות הביטחונית החדשה לנוכח גל הטרור שפקד את גרמניה במהלך חודש יולי 2016, הועלו הצעות אחדות כדי להתמודד עם מה שנראה כ"איום אסלאמי רדיקלי על גרמניה". במסגרת הזו נבחנת בימים אלה סדרת הצעות כמו להגביל לחלוטין את לבוש הבורקה (כיסוי הפנים) במרחב הציבורי הגרמני; לפקח של זרימת הכספים ממדינות זרות המיועדים לתמיכה במסגדים ברחבי גרמניה; פיקוח הדוק ותקיף על כל הארגונים האסלאמיים הפועלים בגרמניה; הגבלה על אחזקת אזרחות כפולה; הגבלה מוחלטת על איחוד-משפחות; גירוש מהיר של פליטים ומהגרים שאינם רצויים בגרמניה מסיבות שונות; וכן שימוש נרחב במצלמות-אבטחה במרחב הציבורי הגרמני. ההצעות הללו הוגדרו בידי אנשי השמאל הרדיקלי הגרמני כ"הצעות פופוליסטיות, העלולות לאיים על הדמוקרטיה הגרמנית".

לכול הנושאים האלה יש השפעה מצטברת על דעת-הקהל הגרמנית, הן בטווח הקצר ובן הטווח הארוך. הבחירות הכלליות הבאות יערכו בגרמניה בין אוגוסט לאוקטובר 2017. למרות שכבר באוגוסט 2015 מרקל הודיעה שהיא מתכוננת להציג את מועמדותה לכהונה רביעית בבחירות שיערכו ב-2017, דעת-הקהל בגרמניה עלולה לנוע בקיצוניות ימינה או שמאלה בהתאם להתפתחויות שיהיו בגרמניה במהלך השנה הקרובה. מה שנראה בשנת 2015 כעובדה מוגמרת, עלול להיראות בשנת 2017 כפנטזיה פוליטית בלתי-ניתנת להגשמה לנוכח מדיניותה של מרקל בשאלת הפליטים המוסלמים. ועם זאת, עדיין אין סימן ברור שמישהו יכול לאיים על מרקל לקראת כהונתה הרביעית. סקר-דעת קהל שנערך בגרמניה בתחילת אוגוסט 2016, יכול להורות לנו על הכיוון, אולם עדיין אין בכך סימן מובהק לשינוי טקטוני בדעת-הקהל הגרמנית כלפי מרקל. להערכתי, המסויגת, הבחירות בגרמניה של 2017 תהיינה מושפעות מזהותו של הנשיא הבא של ארה"ב, מהבחירות בצרפת ומהמגמות הבדלניות של מדינות מזרח-אירופה החברות ב"איחוד באירופאי". ובכן, מה הן המגמות החדשות בדעת-הקהל הגרמנית נכון לחודש אוגוסט 2016?

בסקר דעת-הקהל המדובר עולה התמונה הבא: 79 אחוזים מהגרמנים חוששים מאוד מפיגועי טרור על אדמת גרמניה; אולם, 55 אחוזים מהגרמנים טוענים שגרמניה מוגנת היטב מפני התקפות כאלה. התמיכה הציבורית במדיניותה של מרקל בנוגע לבעיית הפליטים המוסלמים ממשיכה לרדת. כך למשל, 65 אחוזים מהגרמנים אינם מסכימים עם מדיניותה של מרקל בנושא זה. 47 אחוזים מהגרמנים עדיין מעניקים למרקל תמיכה אלקטוראלית, אולם 43 אחוזים מהגרמנים מעדיפים לראות את ראש-ממשלת בוואריה, הורסט זהופר, כמנהיגה של גרמניה במקום אנגלה מרקל. זהו הבדל דק של 3 אחוזים בלבד. כמו כן, יותר מ-80 אחוזים מהגרמנים מתנגדים לצירופה של טורקיה ל"איחוד האירופאי", וזאת בניגוד גמור לתהליכים שמרקל החלה בהם לצירופה של טורקיה לאיחוד. בסקר נוסף שנערך בתחילת אוגוסט 2016, שכנראה הוזמן בידי ממשלת גרמניה, נרמז מפי אחד מהפוליטיקאים הבכירים בגרמניה שמפלגת הימין-הרדיקלי, "אלטרנטיבה לגרמניה", הופכת בהתמדה למפלגה השלישית בגודלה בגרמניה. להזכירכם, במצע הרשמי של המפלגה נכתב באופן מפרוש ש"האסלאם אינו שייך לגרמניה". מסתבר, שככול שחולף הזמן, הגישה הזו חודרת לתוך השיח-הציבורי כחלק אינטגראלי מהזרם-המרכזי בגרמניה, גם אם היא לא נאמרת באופן מפורש.

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "מגמות חדשות בדעת-הקהל הגרמנית בשאלת הפליטים", מגזין המזרח התיכון, 11 באוגוסט 2016.