מאמר הקודם שכתבתי באפריל 2016 על המערכת-הבחירות בארה"ב, טענתי שלטראמפ אין סיכוי גדול לנצח בבחירות בארה"ב, שיערכו ב-8 בנובמבר 2016. הדברים נכתבו דווקא בשעה שנכתב בתקשורת האמריקאית שטראמפ החל לצבור פופולאריות גדולה ברחבי ארה"ב. ההנחה הזו התבססה לא על סקר-דעת קהל כזה או אחר, אלא על בסיס השערה שאם לוקחים בחשבון את חלוקת האלקטורים, טראמפ אינו יכול לנצח את הילרי קלינטון. יתרה מזאת, מי ששם-לב ל"פה הגדול" של טראמפ, יצא מתוך נקודת-הנחה הגיונית שהאויב הגדול ביותר של טראמפ במערכת הבחירות של 2016, הוא טראמפ עצמו, וזאת למרות שמונה שנות כהונתו של אובמה הנתפס כאחד מהנשיאים החלשים של ארה"ב בעשרות השנים האחרונות.
בתקשורת האמריקאית קיימת נטייה - די אמיתית - להציג את ברק אובמה כנשיא פופולארי בשלהי כהונתו למרות הביקורת המוטחת כלפיו בשל כישלונותיו הרבים בזירה הפנים-אמריקאית ובעיקר בזירה הבינלאומית. התקווה הגדולה של ארה"ב לאחר בחירתו של אובמה, הפכה למפח-נפש אחד גדול בקרב חלקים רחבים בציבור האמריקאי, כולל הקהילה השחורה בארה"ב. ובכן, מה פשר הפופולאריות הזו בשלהי כהונתו כפי שמציינת התקשורת האמריקאית? ההסבר לכך כנראה טמון בעיקר בשני המועמדים - קלינטון וטראמפ - המתחרים על המשרה הנשיאותית בעידן שלאחר אובמה. אף אחד מהם לא באמת זכה להכרה מלאה מצד מפלגותיהם, וכן אף אחד מהם לא באמת זכה להוקרה ציבורית גורפת היכולה להניע קהלים רבים לנוע ממפלגה אחת לעבר מפלגה אחרת. מהבחינה הזו, מצבה של קלינטון הרבה יותר טוב מטראמפ הזוכה לביקורת נוקבת מצד ראשי המפלגה הרפובליקנית בארה"ב. אלה הבינו, מלכתחילה, שלטראמפ אין סיכוי גדול לנצח בבחירות לנשיאות, וכל מה שנותר להם לעשות הוא לנסות להציל את יוקרתה של המפלגה הרפובליקנית כדי שזו לא תאבד את הרוב הנוכחי שלה בסנאט.
לפי שעה, בשל התנהלותו הברוטאלית של טראמפ, פרשנים אחדים בארה"ב מנבאים שאכן זה מה שעלול להתרחש בעקבות הבחירות של נובמבר 2016. דהיינו, קלינטון יכולה לנצח בבחירות ואף להשיג רוב דמוקרטי בסנאט. במילים אחרות, לדעתם רבים, קלינטון רוצה ויכולה לנצח את טראמפ, אולם טראמפ אינו יכול לנצח את האגו הגדול של "טראמפ" שהוביל אותו מדחי לדחי כמעט בכל אירוע פומבי - בעיקר מאז שהסתיימה הוועידה של המפלגה הרפובליקנית ב-22 ביולי 2016. לרגע קט, היה נדמה שטראמפ מצליח לגבור על קלינטון בקרב על דעת-הקהל, אולם שרשרת של טעויות אסטרטגיות קשות מאוד דרדרו את מעמדו בעיני קהלים רבים בארה"ב, בעיקר במהלך כינוסה של המפלגה הדמוקרטית שהתייצבה מאחורי הילרי קלינטון.
על-פי הערכות אחדות בארה"ב, מתרחשת בימים אלה זליגה של מצביעים רפובליקנים לעבר המפלגה הדמוקרטית כהצבעת מחאה שבאה בעקבות שורה ארוכה של מנהיגים רפובליקנים שהחליטו להתנער מטראמפ ומסגנונו הבוטה והברוטאלי. סביר להניח שרובם לא יצביעו למפלגה הדמוקרטית בבחירות של נובמבר 2016. אלא, סביר להניח, שהם יחליטו באופן מודע להעניש את המפלגה באמצעות אי-הצבעה ביום הבחירות.
תסריט כזה מעורר חרדה גדולה בקרב ראשי המפלגה הרפובליקנית משום שאם התסריט הזה באמת יתרחש, רבים מהם יאלצו לחפש קריירה אחרת לאחר הבחירות רק בגלל שהמפלגה הרפובליקנית לא השכילה להציב מועמד ראוי לנשיאות למרות כישלונותיו של אובמה בשמונה השנים האחרונות. יתרה מזאת, אחדים מחברי הסנאט הרפובליקנים החליטו באופן מודע להתרחק מטראמפ או אפילו לתקוף אותו מילולית כדי להציג אלטרנטיבה שפויה והגיונית לבוחרים האמריקאים המחפשים נציג הולם לסנאט - גם אם יש להם נטייה להצביע ברמה הלאומית לנשיא דמוקרטי. מאידך, אחדים מראשי המפלגה הרפובליקנית מנסים לדרבן את קהל-הבוחרים המסורתי של המפלגה להצביע למועמד רפובליקני לסנאט כדי ליצור רוב ש"יוכל לעצור את החקיקה הפראית של קלינטון" לאחר הבחירות לנשיאות. גם כאן, מבעבע סוג של "מצב-חירום", שהוא הגיוני לחלוטין, לנוכח ההתנהלות השערורייתית של טראמפ בשבועות האחרונים. אחדים מהפרשנים השמרנים בארה"ב כבר רואים בעיני רוחם את התמונה הכללית העלולה להיווצר בנובמבר 2016. לפיכך, כבר כעת הם מטביעים את הביטוי "המפלגה הרפובליקנית העניקה ניצחון למפלגה הדמוקרטית בבחירות לנשיאות" - לא בגלל אישיותה של קלינטון אלא בגלל אישיותו המטורללת של טראמפ. בסקרים אחרונים שנערכו בארה"ב באמצע חודש אוגוסט 2016, קלינטון מובילה בפער של 7 עד 11 אחוזים בהשוואה לטראמפ.
כדי להבין את היוהרה של טראמפ שהובילה אותו בהתמדה מכישלון ציבורי אחד לכישלון ציבורי נוסף, צריך לחזור לחודש דצמבר 2015 ולדברים שנאמרו במהלך עצרת בחירות שהתקיימה במדינת איווה. כבר אז, טראמפ היה כל כך בטוח בעצמו - וזאת כ-7 חודשים לפני הוועידה של המפלגה הרפובליקנית - שהוא לא הצליח לעצור את עצמו מלהצהיר את המשפט הבא: "אני יכול לירות במישהו בשדרה החמישית בלב ניו יורק, ועדיין לזכות באחוזי תמיכה גבוהים מהרגיל". המשפט היהיר הזה היה צריך להדליק נורה אדומה גדולה ובוהקת בקרב מצבעי המפלגה וראשיה. אולם מעבר לכך, ההצהרה הזו מראה על אישיות המונעת (בשורוק) מיוהרה אישית שאינה מתחשבת כלל ברגישויות של קהלים החיים במדינה ליבראלית ודמוקרטית כפי שארה"ב מתיימרת להיות.
המשפט היהיר הזה, הוביל את טראמפ, עקב בצד אגודל, לעבר הצהרה מילולית מפוקפקת, בסוף יולי 2016, כלפי הורים של חייל מוסלמי שנפל בקרב באפגניסטן במסגרת שירותו בצבא האמריקאי. יש נושאים שלא צוחקים עליהם - גם לא בארה"ב האלימה המיוזעת כפי שהיא משתקפת מאישיותו הבעייתית של טראמפ. אחדים מבכירי המפלגה רפובליקנית טוענים שיש להם ספק גדול עם טראמפ בכלל אדם שפוי. גם אם יש בכך הגזמה רבה, חוגים אחדים במחנה השמרני בארה"ב מעלים טענות כאלה, חדשות לבקרים, כדי להדגיש שטראמפ אינו מועמד ראוי לכהונת נשיא ארה"ב.
על-פי ידיעות אחדות שהתפרסמו בארה"ב, באמצע חודש אוגוסט 2016, המעגל הקרוב של טרמאפ, זה המסייע לו במערכת הבחירות הנוכחית, כבר מריח את התבוסה הקרובה - לא בשל כשלים בקמפיין הנשיאותי, אלא בגלל ההתנהלות האישית של טראמפ שאינה מסייעת להם לקדם את מועמדותו בקרב קהלים מגוונים בארה"ב. ככול ש"ריח התבוסה" מתפשט באוויר, כך המרירות עולה אצל טרמאפ - מה שמעלה את סף חוסר-הסבלנות של הציבור האמריקאי כלפיו, הן במחנה הרפובליקני והן אפילו בקרב קהלים שמתעבים את התדמית הממסדית של הילרי קלינטון.
עם סיום הוועידה הרפובליקנית, ב-22 בפברואר 2016, טראמפ נעל את הוועידה בנאום בו הוא פרש את חזונו עבור ארה"ב. לפני שטראמפ עלה לנאום את "נאום חייו", בתו איוונקה עלתה לבמה כדי לשאת דברים אחדים על אביה. היא נשאה נאום רהוט שהיה בנוי לתפארת. האישיות המיוחדת שלה שבלטה לאורך כל הנאום העניקה לדבריה עומק אינטלקטואלי העומד בניגוד גמור ליחס לו זוכה טראמפ. זה היה רגע של נחת גם בקרב השדרנים של רשת פוקס האמריקאית. אולם, כשדונלד טראמפ עלה לבמה מייד אחריה, קשה היה שלא להבחין בהבדלים הגדולים בין השניים - הן ברמת האישיות, הן ברמה התכנים והן ברמת הרהיטות המילולית. אחדים מהשדרנים שסיקרו את האירוע, התלוצצו ש"אולי הם תומכים בטראמפ הלא נכון". אולם, מאחורי ההלצה הזו הסתתרה אמת פשוטה - טראמפ לא מתאים להיות הנשיא הבא של ארה"ב.
==
מאת: ד"ר יוחאי סלע, "האם עדיין מישהו חשוב שיש סיכוי שדונלד טראמפ ינצח", מגזין המזרח התיכון, 18 באוגוסט 2016.
