ליברמן - ומופעי האימים של התקשורת הישראלית

לפני שנעסוק קצת בתרבות התקשורתית הקיימת בישראל - המתבטאת העיקר במדיניות עיתונאית של "אופטיקה הפוכה" - הינה כמה מילים המאפיינים את הציבור הישראלי בכללותו, למרות, שיש כאלה שרוצים שתחשבו אחרת: מרבית הסקרים הפוליטיים הנערכים בישראל בשאלות פוליטיות הקשורות למשא-ומתן עם הרשות הפלסטינית או עם גורמים ערביים אחרים במזרח-התיכון, מראים שכ-80 אחוזים מהישראלים מפגינים עמדות מתונות מאוד יחסית למצב האקוטי השורר באזור כולו ובהשוואה ליחסה של הרשות-הפלסטינית כלפי ישראל. במילים אחרות, הציבור הישראלי מתון ברובו, אך מתינות זו אינה באה על חשבון הזהירות המדינית והביטחונית המתבקשת לנוכח המציאות הנוכחית ולנוכח ניסיון העבר. השאיפה להסדר מדיני כלשהו עם הרשות הפלסטינית עומד, כשלעצמו, כמכנה-משותף המאפיין את כלל החברה הישראלית. ברקע, כמובן, ישנם קולות שונים ומגוונים הנוגעים לוויכוח המתבטא בעיקר על "הדרך" שיש לנקוט כדי להגיע לעבר המטרה הנכספת.

בשוליים של הקולות הללו, יש את השמאל הישראלי הקיצוני ואת הימין האולטרה-שמרני - המתחרים ביניהם על תשומת-ליבו של הציבור. אלא, שכמות "הרעש" שהם מייצרים באמצעות כלים העומדים לרשותם, מראים כאילו החברה הישראלית נמצאת על סף משבר, לכאורה, או שהיא חצויה באופן כל-כך עמוק עד שאי-אפשר יותר לגשר בין שתי עמדות קוטביות. אולם, המציאות היא הרבה יותר פשוטה ממה שמנסים להציג לנו באמצעות אחדים מכלי-התקשורת בישראל שלכאורה "דואגים" לעתידה של מדינת-ישראל ותושביה. כך למשל, מופעי אימים הסהרוריים שהיו בשלושת ערוצי הטלוויזיה - במהלך המשדרים המרכזיים של יום שישי ב-20 במאי 2016 - שעסקו במועמדותו של אביגדור ליברמן לכהונת שר-הביטחון, היוו עילבון גדול לתקשורת הישראלית ולא למדינת-ישראל או למה שהמדינה מייצגת.

אכן, מועמדותו של ליברמן היא מפתיעה. אולם לא בגלל שהאיש אינו מסוגל לכהן בתפקיד כזה, אלא שמועמדותו מפתיעה לאור המטען הקשה השורר בינו לבין ראש-הממשלה בעקבות מה שהתחולל מאז שהחל מבצע "צוק איתן" של שנת 2014. לדעת רבים וטובים, ליברמן ובנט נהגו בחוסר אחריות לאורך כל ימי המבצע ולאחריו. את התשלום על התנהגותם השערורייתית הם פרעו בבחירות של חודש מרץ 2015 שהפכו לכישלון די מחפיר למפלגותיהם. עם היוודע דבר מועמדותו של ליברמן לתפקיד שר-הביטחון, בנט נזכר לפתע להציג את עצמו כ"מבוגר האחראי" בממשלה, וזאת באמצעות העלאת דרישות נוספות מעבר למה שסוכם בהסכם הקואליציוני עם הליכוד. את "התדמית החדשה" הזו בנט היה צריך להציג לאורך כל המבצע הצבאי של 2014, ולא רק בגלל שליברמן עלול "לגנוב" קולות ממפלגתו בבחירות הבאות.

ובכן, האם ליברמן כשר-הביטחון יהיה פחות מוצלח ממשה יעלון או מכל מישהו אחר? אין לאף אחד מושג -  כשם שלאף אחד לא היה מושג איך יתפקד יעלון למרות ניסיונו הצבאי. היו כאלה בתקשורת הישראלית ששללו לחלוטין את יכולתו של יעלון להבין את "המצב הביטחוני הישראלי והאזורי". לדעת אחרים בתקשורת הישראלית, יעלון לא היה מספיק "מפותח שכלית" כדי להתמודד עם סוגיות ביטחוניות אסטרטגיות. אולם, מאז שיעלון החל להציג עמדות פוליטיות הנחשבות ל"שמאלניות", הוא הפך בהבל-פה ליקיר התקשורת הישראלית השמאלנית הפופוליסטית. ובכן, האם רקע צבאי ברמות-בכירות יכול לעזור למועמד כלשהו לצלוח את התפקיד בהצלחה? יכול להיות שכן, אולם אין שום וודאות שניסיון רב במערכות צבאיות אכן מביא לתוצאות רצויות - כפי שהדוגמאות של משה דיין במלחמת יום-הכיפורים ושל אריק שרון במלחמת לבנון הראשונה יכולות להורות לנו על הבעייתיות בנושא הזה.

לרבים בתקשורת הישראלית יש בעיה גדולה מאוד בהבנה של הדמוקרטיה הישראלית ובהבנה בנוגע לתפיסה הרעיונית-אידיאולוגית של הדמוקרטיה. באופן כללי, אפשר לציין, שלתקשורת הישראלית השמאלנית-הפופוליסטית יש מנגנון של הרס-עצמי, כשם שלמפלגת העבודה יש מנגנון עתיר-משאבים של "רצון" להרס-עצמי. שני הגופים האלה מזינים האחד את השני בתפיסות פופוליסטיות רדיקליות - חלקן הזויות לחלוטין - הגורמות לשחיקתה המוחלטת של התקשורת הישראלית בעיני הציבור ולקריסתה האידיאולוגית של מפלגת-העבודה. העיוורון של שני הגופים האלה כל כך גדול, שהם אפילו לא שמים לב שהם נוקטים באלימות מילולית ואידיאולוגית אפילו בבעיות פשוטות שאפשר למצוא להן פתרון מניח את הדעת. וכתוצאה מכך, קתדרלה של "אגו" דמיוני ופופוליזם שמאלני נחות היוו את המניע העיקרי בהכשלתו של הניסיון להרכיב ממשלת-אחדות בין בנימין נתניהו ליצחק הרצוג. העוינות הפנימית בתוך מפלגת העבודה - או מה שנותר ממנה - גדולה אף יותר מהעוינות כלפי בנימין נתניהו. ובכן, מדוע מפלגת-העבודה נכשלת ומכשילה את עצמה שוב ושוב? הסברתי את זה בשלושה מאמרים שהתפרסמו לפני הבחירות של חודש מרץ 2015 - דווקא בשעה שחברי המפלגה היו באופוריה בלתי מציאותית. את האופוריה הזו הזינה התקשורת הישראלית לוורדי המפלגה שהשפעתה דמתה לסמי-הזיה השקפים מציאות מדומה כאילו המפלגה נעה לעבר ניצחון פוליטי מתוק. אפילו הבמות היו מוכנות לקראת חגיגות שהיו צריכות להימשך לאורך כל הלילה של ה-17 במרץ 2016. קצת יותר משנה עברו מאז הבחירות, והינה אנחנו שוב נתקלים באותה מסכת הזיות תקשורתיות ומפלגתיות המזינות זו את זו כמו נוזל רעיל שמכלה את מה שנותר מתאי המוח הבריאים.

כשליברמן דיבר בגנותו של נתניהו במהלך השנה אחרונה, הוא הפך בהבל-פה ליקירה של התקשורת הישראלית, כשם שיעלון הפך לכזה בשבועות האחרונים. האם מישהו באותם עיתונאים שהעלו על-נס את דמותם של ליברמן ויעלון היו גם מצביעים להם בבחירות? בוודאי שלא! משום ששדרוגה של אישיות פוליטית או הנמכתה עד עפר, תלויה אך ורק ביכולתה של אישיות זו להוות "בובה תקשורתית" שנועדה לקדם עמדות שמאלניות רדיקליות הזויות הנוגדות לערכים האידיאולוגיים של הימין-השמרני בישראל. תקשורת מובסת יכולה לייצר כנראה רק אידיאולוגיה תבוסתנית.

"בובה תקשורתית" כזו צצה לפתע בערב יום השואה, ב-4 במאי 2016, לאור דבריו ההזויים של סגן-רמטכ"ל, יאיר גולן. תמיכתם של אחדים באמצעי-התקשורת ביאיר גולן ותמיכתם האוטומטית של רבים מהשמאל הישראלי הפופוליסטי בדבריו, הראתה על פשיטת-הרגל המוסרית שהפכה למחלה ממארת בשני הגופים הללו. לא רק שסגן-הרמטכ"ל עיוות ביודעין  את המציאות מול האומה כולה, אלא שדבריו ההזויים הפגינו את חוסר-הבנתו מוחלט בנוגע לדמוקרטיה הישראלית ועל עצלנותו האינטלקטואלית שאינה צריכה להיות אופיינית לקציני צבא בכירים המופקדים של ביטחונו של הציבור הישראלי.

אם כך רואה סגן-הרמטכ"ל את החברה הישראלית, מעניין איך הוא מסביר את מה שמתחולל ברשות-הפלסטינית ובעולם-הערבי בימים אלה? אם שיטת ההגזמה הפראית הפכה לסימן-היכר של סגן-הרמטכ"ל, איך נוכל להאמין לו או להיות קשובים להערכותיו הצבאיות בנוגע לאויב? אולם מעל הכל, דבריו של סגן-הרמטכ"ל בערב יום השואה של 2016, הפכו לכלי-נשק בידי ארגונים אנטישמיים ברחבי-העולם המבקשים להניח תשתית רעיונית לחיסולה של מדינת-ישראל כמדינתו של העם היהודי. התמיכה האוטומטית של "אבירי הדמוקרטיה" הישראלית מהשמאל הישראלי המטורלל בכל מי מטיל דופי שקרי והזוי בחברה הישראלית, מפגין יותר מכל את התרחקותו של מחנה זו מהמציאות האמיתית המקיפה את חיינו בישראל. יתרה מזאת, מחנה זה אינו מסוגל להבין שבכך הוא העניק הכשר אידיאולוגי לארגונים האנטישמיים המשתמשים בדבריו ובדבריהם ככלי נשק נגד כל ישראלי באשר הוא - כולל סגן-הרמטכ"ל ואת עובדי עיתון "הארץ" הפופוליסטי.

ראש-הממשלה אולי סלח לסגן-הרמטכ"ל על דבריו השקריים, אולם ציבור שלם בישראל אינו מוכן ואינו רוצה לסלוח. יתרה מזאת, שר-הביטחון עצמו היה צריך לנקוט עמדה מוסרית מפורשת המביעה תמיכה במדינת-ישראל ותמיכה מוחלטת בחברה הישראלית כמי שמופקד של ביטחונם של אזרחי ישראל -  ולא כפי שהוא התבטא באותה עת בשל שיקולים תקשורתיים תדמיתיים הנוגעים ל"איך הוא ייראה בעיני התקשורת הישראלית". יעלון היה צריך להורות לכול קציני הצבא הבכירים לעסוק אך ורק בתחום עיסוקם המקצועי, ולאחר מכן לנקוט בצעדים משמעתיים חמורים נגד סגן-הרמטכ"ל. על דברי הבל כאלה אי-אפשר לעבור לסדר היום.

ההתלהמות של ליברמן נגד ממשלת נתניהו במהלך השנה האחרונה התקבלה בברכה בקרב אחדים מכלי-התקשורת בישראל. ברמה המילולית הברוטאלית, דבריו לא היו שונים בהרבה מהאלימות המילולית הברוטאלית של שלי יחימוביץ', נפתלי בנט, זהבה גלאון, יצחק הרצוג, תמר זנדברג ואחרים. אלא, שההתייחסות התקשורתית לברוטאליות המילולית הזו תלויה רובה ככולה בהקשר הפוליטי בלבד. דהיינו, אלימות מילולית ברוטאלית מתקבלת בברכה ובאהדה רק אם היא מופנית לעבר ממשלת נתניהו או כלפי החברה הישראלית שהצביעה עבור נתניהו בבחירות האחרונות. אולם, אם אותם ביטויים מופנים לעבר המחנה שני, הדבר תמיד מפורש כסוג של "אלימות פוליטית קשה", "לאומנות קיצונית", "גזענות יהודית" ועוד כל מיני ביטויים הלקוחים מהלקסיקון של השמאל הישראלי הפופוליסטי  - ששם את מוקד תשומת-הלב הרעיונית שלו ב"לאומנות פלסטינית גזענית ונחותה" במסווה של דאגה לישראל. לדידם של רבים בשמאל הקיצוני המתמעט, מותר להיות "לאומן גזעני פלסטיני", אך אסור להיות "לאומן גזעני יהודי". וכן, חשוב להגן על טרוריסט מוסלמי רוצח-המונים על-פי כל הכללים המשפטיים, אך אסור להרוג טרוריסט מוסלמי פצוע גם אם יש חשש שהוא נושא חגורת-נפץ. להרוג יהודים - זו לא גזענות. להרוג טרוריסט מוסלמי פצוע - זו גזענות הנובעת גם מתרבות מיליטריסטית ישראלית, לכאורה.

ובכן, מרגע שנודע שליברמן מועמד לכהן כשר-הביטחון, פתאום הצבא הישראלי הפך למקום "קדוש" - בו יכולים לשרת רק יחיד-סגולה על-פי אמות-מידה שנכתבו כנראה בידי כמה עיתונאים ביטחוניסטים. הצבא הישראלי הוא לא "קדוש" והמערכות הביטחוניות של מדינת-ישראל אינן "קודש הקודשים" - כפי שעיתונאים אחדים אוהבים לציין במאמריהם המיותרים. ליברמן שהיה יקיר התקשורת הישראלית בשנה האחרונה, הפך לפתע-פתאום ל"סיכון הביטחוני" - כאילו כל עתידה של מדינת-ישראל תלוי אך ורק באדם אחד. ובכן, המערכות הביטחוניות, הכלכליות, הפוליטיות והמשפטיות הקיימות בישראל מספיק חזקות כדי להתמודד במקביל עם שלל אתגרים העומדים מולנו. ולאלה מהעיתונאים הסובלים מהתמוטטות-עצבים בגלל ליברמן, אנחנו רק יכולים לאחל להם "בריאות שלמה".

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "ליברמן - ומופעי האימים של התקשורת הישראלית", מגזין המזרח התיכון, 26 במאי 2016. 

משבר פוליטי באוסטריה ועוני אסלאמי עמוק בגרמניה

בתחילת חודש מאי 2016, אנגלה מרקל וראש-ממשלת איטליה מתיאו רנצי פרסמו סוג של הודעת-גינוי משותפת כלפי אוסטריה על כוונתה לחסום את המעבר בין איטליה לאוסטריה, וכן על כוונתה להגביר את משטר ביקורת-הגבולות באמצעות הצבתם של מאות שוטרים נוספים ובאמצעות בנייתה של גדר ביטחונית באורך של 400 מטר במעבר הראשי בין שתי המדינות ("מעבר ברנר"). תוכניתה של הממשלה האוסטרית להציב גדר-ביטחונית בגבול עם איטליה, הוסבר כ"אמצעי האחרון" אם המאמצים של "האיחוד-האירופאי" לחסום את זרם הפליטים ייכשל כליל. במפגש המשותף בין שני המנהיגים, מרקל אמרה שמדינות האיחוד צריכות להגן על הגבולות החיצוניים של האיחוד ולא לפעול באופן-עצמאי כדי לא לגלוש לעבר "לאומנות" המסכנת את אירופה. כל זה נשמע יפה מאוד מבחינה הצהרתית, אולם שתי המדינות - איטליה וגרמניה - למעשה, פעלו ממניעים אינטרסנטיים לחלוטין שלא בהכרח קשורים באופן-ישיר להצהרותיה של מרקל.

ההצהרה המשותפת הזו באה במקביל לפרסומים אחדים בתקשורת האוסטרית על ממדי הפשיעה האלימה של המהגרים בהשוואה לכלל האוכלוסייה המתגוררת במדינה. יתרה מזאת, באחת מהכתבות שהתפרסמו באנגלית, נכתב באופן-מפורש ש"כל מי שמנסה לדבר על ממדי הפשיעה הגבוהים של המהגרים המוסלמים, מושתק באופן-מיידי בידי חסידי הרב-תרבותיות". על-פי נתונים רשמיים של משטרת וינה נמסר, שאחד מכל שלושה פליטים מוסלמים ביצע עבירה פלילית בשנת 2015. זאת ועוד, מתוך 15,828 עברות פליליות הנוגעות לאונס, מעשי שוד ודקירות, יותר ממחצית מהמקרים התבצעו בידי מהגרים מוסלמים בעיקר ממרוקו, אלג'יריה, טוניסיה ולוב. הכותרת של המאמר המדובר הייתה "מגפת אונס באוסטריה" על-מנת להעניק משנה-תוקף לנתונים שהובאו בכתבה ולמסקנות המתבקשות מכך.

אין תימה איפה, שהחשש מפני קליטתם של מוסלמים נוספים באוסטריה צובר תאוצה עד כדי עימות קולני עם גרמניה שהחל כבר בתחילת 2015 והתעצם עם החלתה של מדינות "הדלת הפתוחה" של מרקל בנוגע לפליטים הסורים. נצחונו של הימין הקיצוני באוסטריה בבחירות בסיבוב הראשון לנשיאות האוסטרית, אולי יכול להורות לנו על הכיוון בה הולכת החברה האוסטרית בעתיד הקרוב - אם לא יחול שינוי דרסטי באיחוד-האירופאי בשאלת הפליטים. הרקע להתפטרותו של קנצלר אוסטריה ב-9 במאי 2016, הוגדר בתקשורת הגרמנית כ"קורבן הראשון" לשינוי הטקטוני העובר על מדינות האיחוד-האירופאי.

לפחות על-פי אחדים מכלי התקשורת באוסטריה, כמיליון פליטים יגיעו לאירופה דרך לוב במהלך השנה הקרובה. המספר הזה "מיליון פליטים בשנה קרובה", מדיר שינה מעיני ראש-ממשלת איטליה משום שהוא יודע שהפליטים עלולים להיתקע במדינתו אם אוסטריה תחסום את הגבול במעבר המשותף בין שתי המדינות ("מעבר ברנר"). לדידה של איטליה, כל הפליטים רוצים להגיע לגרמניה, ולכן יש לאפשר להם להגיע לגרמניה. מבחינתה של מרקל, לאור הביקורת המתגברת אצלה בבית, עדיף שהפליטים יישארו באיטליה או בכל מקום אחר - אך לא רק בגרמניה. והינה, שתי המדינות - איטליה וגרמניה - מצאו "אויב משותף" בדמותה של אוסטריה המשמשת מטרה נוחה כדי להוציא עליה את תסכוליהם לנוכח המשבר הנוכחי. אוסטריה היא כמובן לא המדינה היחידה בסיפור הזה. הדוגמא של צ'כיה תבהיר מעט את התמונה המתרחשת במדינות נוספות ב"באיחוד האירופאי". בחודשים האחרונים, אישים פוליטיים רמי-דרג בצ'כיה מנהלים "רומן פוליטי" עם גורמים רמי-דרג במחנה השמרני הנוקשה בגרמניה ועם גורמים בימין הגרמני כמו עם מפלגת "האלטרנטיבה לגרמניה" שערכה כינוס-פוליטי המוני בשטוטגרט באפריל 2016 שזכה לסיקור בינלאומי מקיף בעזרת של מאות עיתונאים שנכחו במקום. בכינוס זה, השתתפו פוליטיקאים בכירים מצ'כיה שביקשו לאמץ את דפוס-הפעולה של המפלגה הגרמנית במטרה להקים מפלגת-אחות בצ'כיה במקומות נוספים באירופה. הרעיון המרכזי של המפלגה ש"האסלאם אינו שייך כלל לאירופה", צובר תאוצה בכל רחבי היבשת האירופאית, לא רק בימין הרדיקלי, אלא גם בקרב הציבור המוגדר "שמרני-ליבראלי".

נחזור לרגע קט לעסוק בהתפטרותו של קנצלר אוסטריה: הקנצלר האוסטרי יחד עם הקנצלרית אנגלה מרקל עמדו שלובי ידיים בתחילת ספטמבר 2015 והצהירו יחדיו על מדיניות "ברוכים הבאים" לפליטים שזרמו לעבר אירופה. שני האישים, שיערו באותה עת שיגיעו כמה עשרות-אלפי פליטים בלבד שיועברו באופן שווה למדינות-האיחוד. אלא, ככול שעברו הימים מאז ההצהרה המשותפת, התחוור לאוסטריה שזרם הפליטים הפך לבלתי נסבל גם לאור הביקורת הציבורית הגדולה שהתפתחה מאז. וכך, הקנצלר האוסטרי שינה כמעט באופן מיידי את דעתו, תוך-כדי הבעת התנגדות גורפת למדיניותה של מרקל. כאשר מרקל נוכחה לדעת שזרם הפליטים השוטף את גרמניה מאיים על עתידה הפוליטי, היא דרבנה את מדינות האיחוד לנקוט יד-קשה כדי לעצור את הפליטים למרות שבהצהרותיה הפומביות לא היה רמז לכך. כך, פחות או יותר, פועלת גרמניה בתחום הזה ובתחומים נוספים הקשורים למדיניות הפנים והחוץ של המדינה הגרמנית.

במהלך השבועות האחרונים בגרמניה עוסקת באופן אינטנסיבי ב"שיחות על תהליכי האינטגרציה של הפליטים המוסלמים המגיעים לגרמניה" וכן על "האינטגרציה של המוסלמים בגרמניה המתגוררים כבר שנים רבות במדינה". הדיונים הללו הפכו להיות אינטנסיביים יותר לאחר החלטתה של מפלגת "אלטרנטיבה לגרמניה" להכניס אופן רשמי למצעה את הסעיף המציין באופן-מפורש ש"האסלאם אינו שייך לגרמניה". המפלגה הזו נתפסת בעיני הציבור הגרמני כמפלגה השלישית הגדולה בגרמניה לאור הצלחתה בבחירות שנערכו בשלוש מדינות-מחוז ב-13 במרס 2016, וכן גם על-פי סקרי דעת-קהל. נתונים מעניינים אחדים שהתפרסו לאחרונה, יכולים להבהיר את עמדתו של הציבור הגרמני בכללותו בשאלת מדיניותה של מרקל בנושא הזה בנושאים נוספים המשיקים לו. כך למשל, כ-60 אחוזים מהציבור הגרמני בעד פיקוח הדוק מאוד בגבולות של גרמניה כדי לעצור את זרם הפליטים. כ-70 אחוזים מהציבור הגרמני טענו שההסכם עם טורקיה בשאלת הפליטים הוא הסכם רע. בסקר אחר שנערך לאחרונה נמסר על כ-62 אחוזים מהציבור הגרמני  הצהירו  שאין להם כל קשר עם מוסלמים או שקשר כזה מצומצם ביותר. בשכבת הגיל בין 18 ל-24, יש יותר מגע עם מוסלמים בעיקר במוסדות לימוד אקדמיים, אולם לאחר שצעירים מתחילים לפתח קריירה מקצועית, המגע עם מוסלמים מצטמצם לאפס. בסקר נוסף שנערך בתחילת מאי 2016, יותר מ-60 אחוזים מהגרמנים טענו ש"האסלאם אינו שייך לגרמניה", וכן כ-72 אחוזים מהגרמנים חוששים מפיגוע טרור אסלאמי על אדמת גרמניה. הנתון הבא, נוגע להיקף הפגיעות המכוונות נגד מרכזים ומקלטים המיועדים לפליטים - התברר, כי בשלושת החודשים הראשונים של שנת 2016, נרשמו כ-350 פיגועים נגד מרכזים כאלה. ומהעבר השני, רק בשבועות האחרונים התקשורת הגרמנית החלה לעסוק באלימות של השמאל הקיצוני ששברה שיאים חדשים של התקפות נגד מוסדות המדינה ונגד ארגונים ואישים המזוהים עם המחנה השמרני.

הנתונים האלה מובילים אותנו למחקר-סקר רחב יותר שנערך לאחרונה בגרמניה בנוגע לתהליכי האינטגרציה של המהגרים שהגיעו לגרמניה בשנים האחרונות, ובמיוחד בשאלת מעמדה של "העדה המוסלמית" ביחס לעדות אחרות המתגוררות בגרמניה. הנתונים שהתפרסמו בעקבות המחקר לא היו צריכים להפתיע אף אחד. גם הרשויות הרשמיות בגרמניה מכירות את התמונה באופן כללי, אולם שנים של התעלמות מכוונת רק הגבירו את התחושות הסובייקטיביות של המוסלמים בנוגע למצבם ביחס לאוכלוסייה הגרמנית המקורית וביחס למהגרים אחרים. מדיניות "הרב-תרבותיות" גרמה לקבוצות מהגרים גדולות להסתגר תחת המעטה של המסגרת המסורתית כאילו הם עדיין חיים במדינת-המקור שלהם - ממנה הם ברחו או נמלטו בשל קשיים כלכליים או פוליטיים.

בסקר האינטגרציה המדובר, כבר במשפטים הראשונים נכתב שיותר מ-20 אחוזים מהאוכלוסייה הגרמנית יש שורשים זרים - דהיינו, מבחינה אתנית הם לא נחשבים לגרמנים. מדובר על אוכלוסייה של יותר מ-15 מיליון בני-אדם המתפתחת בקצב מדהים משום שלכול ילד שלישי בגרמניה יש שורשים זרים - דהיינו, לפחות אחד מהוריו אינו גרמני אתני. מאחר והטורקים נחשבים בגרמניה לקבוצת-המהגרים-המוסלמית הגדולה ביותר בגרמניה, אפשר להסיק מכך מסקנות בנוגע להשתלבותם של המהגרים המוסלמים החדשים המגיעים בהמוניהם לגרמניה. ובכן, מה הן, למעשה, הנקודות המרכזיות שעולות בסקר בנוגע לקהילה הטורקית-מוסלמית לאחר כ-40 שנה מאז שהחלו ראשוני הטורקים להגיע לגרמניה כמהגרי-עבודה?

1. הקבוצה הטורקית-מוסלמית היא הענייה ביותר בגרמניה. היא הרבה יותר חולה בהשוואה לקבוצות מהגרים אחרות. וזו גם הקבוצה האומללה ביותר מבחינת ההרגשה הפנימית של חבריה.

2. מרבית הטורקים-מוסלמים אינם מרוצים מהסטנדרטים של איכות חייהם הקשורים במיוחד לאזורי מגוריהם, לתעסוקתם, להשכלתם ובנוגע למעמדתם החברתי בהשוואה לשאר חלקי האוכלוסייה הגרמנית.

3. בסקר המדובר, מרבית הטורקים-מוסלמים טענו כי מצבם האישי נובע בשל "אפליה חריפה" (זה היה הביטוי המדויק) מצד הרשויות הממלכתיות ומצד ההתייחסות הציבורית כלפיהם. לטענתם, אפליה זו היא "החריפה" ביותר בהשוואה להתנהגותה הרשמית של גרמניה ושל החברה האזרחית הגרמנית כלפי קבוצות אוכלוסייה אחרות התגוררות במדינה - המוגדרות גם הן כ"מיעוטים", כ"זרים" וכ"מהגרים".

4. השכר-החציוני של האוכלוסייה הטורקית המוסלמית המתגוררת בגרמניה נמוך באופן בולט מהשכר החציוני של קבוצות המהגרים האחרות המתגוררות בגרמניה - אפילו בהשוואה למהגרים שהגיעו ממזרח-אירופה. כך למשל, השכר-החציוני של הטורקים-מוסלמים עומד על-סך של 1,242 אירו, בעוד שהשכר-החציוני של אלה שאין להם רקע של הגירה (דהיינו גרמנים מקוריים), עומד על כ-1,730 אירו, וזאת בהתאם לחישובים שנעשו בסוף שנת 2014.  השכר החציוני של הטורקים עלול לרדת במהלך שנת 2016, בשל קליטתם של 1.5 מיליון פליטים מוסלמים שרובם גברים צעירים.

5. הנתונים הבאים מדגימים את מצבם הבעייתי של הטורקים-מוסלמים באופן בולט יותר. כך למשל, התברר לפי הסקר המדובר, שליותר מ-65 אחוזים מהקהילה הטורקית המתגוררת בגרמניה אין את כישורי-השפה הראויים - גם אצל כאלה המתגוררים בגרמניה עשרות שנים.

6. על-פי הסקר התברר שלכ-65 אחוזים מהטורקים-מוסלמים אין כל הכשרה מקצועית, גם לא לכאלה שנמצאים בגרמניה כבר 50 שנה. הנתון הזה בולט במיוחד בהשוואה ל-25 אחוזים בקרב יוצאי מזרח-אירופה. בשכבת הגיל בין 50 ל-64 בקרב הקהילה הטורקית-מוסלמית, רק למחציתם יש עבודה בשכר. גם בריאותם של המהגרים הטורקים-מוסלמים-המבוגרים, נחשבת לגרועה ביותר באופן בולט בהשוואה לשאר המהגרים ובהשוואה לאוכלוסייה הגרמנית בכללותה.

7. על-מנת להבין את הסקר הגרמני טוב יותר, להלן נתון אחד מתוך מחקר שהתפרסם בשבדיה בנוגע לשילובם של ממהגרים-מוסלמים בשוק העבודה השבדי. התברר, שלמרות השקעה של מיליארדי דולרים בהכשרה מקצועית לפליטים, רק 28 אחוזים מהגברים ולא יותר מ-19 אחוזים מהנשים הועסקו בעבודה כלשהי הקשורה לתחום הכשרתם. דהיינו, אפליה סמויה קשה מאוד הקיימת בשבדיה דוחפת את המהגרים לעסוק בתחומים הנמצאים בתחתית המדרג התעסוקתי המשפיע באופן ישיר על מיצוי הכשרתם המקצועית. וכך נמנעת מהם היכולת להשתכר יותר בהתאם להכשרתם.

בסקר הגרמני המדובר, התפרסם נתון נוסף שלא הורחב כראוי וגם לא נוצר קשר הגיוני בין הנתון הזה לבין מצבם של הטורקים-מוסלמים המתגוררים בגרמניה כבר יותר מ-40 שנה. התברר שכ-60 אחוזים מקהילה זו תומכת באופן מובהק במפלגתו של ארדואן. במילים אחרונות, הקהילה הטורקית בגרמניה, מבחינה מנטאלית ותפקודית, עדיין מתנהגת כאילו היא חיה בטורקיה גם לאחר עשרות שנים, וזאת למרות המאמצים של הממשלה הגרמנית לקדם את רעיון האינטגרציה בין חלקי האוכלוסייה המרכיבות, לכאורה, את החברה הגרמנית. מסתבר, פעם נוספת, שמה שטוב לקהילות מהגרים אחרות, אינו מספיק טוב לקהילה המוסלמית - לא רק בגרמניה אלא בכל אירופה המערבית.

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "משבר פוליטי באוסטריה ועוני אסלאמי עמוק בגרמניה", מגזין המזרח התיכון, 19 במאי 2016.

טרור אסלאמי - הקרב על התודעה - אפריל 2016

ב-8 במאי, העולם יציין את כניעתה של גרמניה ואת סיומה של מלחמת העולם השנייה באירופה. העולם הליבראלי והדמוקרטי, יציין גם תבוסתו המוחלטת של המשטר הנאצי ואת תבוסתה של האידיאולוגיה הנאצית לאחר מאבק ממושך המלווים בטרגדיות אנושיות שגרמו להריגתם ולרציחתם של עשרות-מיליוני בני-אדם ברחבי העולם. את הנקודה הישראלית והיהודית אין צורך להזכיר באריכות, משום שתוצאותיה של מלחמה זו מורגשת בכל אחת ואחת מפינותיה של ישראל - הן פיזית והן תודעתית. התאריך המיוחד הזה גם מציין את היכולת האנושית להכניע אידיאולוגית קטלניות בממדים תעשייתיים ואידיאולוגיות גזעניות המבוססות על ממד גנטי, תרבותי או דתי. ויחד עם זאת, הממד הפיזי של המשטר הנאצי חוסל, אך האידיאולוגיה הזו לובשת צורה ופושטת צורה במדינות אחדות ברחבי-העולם כחלק משלים לתפיסות הרעיוניות והפוליטיות ששורשיהן נטועים היטב בתודעה ההיסטורית על עמים מסוימים בהתייחסויותיהם כלפי דתות ולאומים שונים.

כך למשל, אמירותיהם הגזעניות של עשרות מחברי המפלגת הלייבור בבריטניה, מדגימים היטב את השילוב הקטלני בין ההטיות אנטישמיות מובהקות - הנטועות היטב בחברה הבריטית - שהן מקושרות מבחינה אידיאולוגית לזרם הרדיקאלי של האסלאם הקטלני והגזעני על גווניו השונים. השילוב של שמאל רדיקלי עם האסלאם הקטלני או  השילוב של הימין הרדיקלי עם האסלאם הקטלני, מבטא יותר מכל את יכולת של הזרמים הפוליטיים למצוא אויב משותף ("אויב נוח") כדי לקדם את המטרות הפוליטיות המוצהרות והלא-מוצהרות. מהבחינה הזו, היהודים וישראל משמשים כלים נוחים מאוד בשל הרגל-מגונה היסטורי ובשל תהליכים דמוגרפיים ותודעתיים המתרחשים דווקא במדינות היכולות להיחשב בטעות ל"מדינות ליבראליות".

התהליכים האלה מתרחשים בעוצמות הולכות וגדולות כמעט בכל אירופה המערבית כמו בשבדיה, בדנמרק, בנורבגיה, בצרפת, בספרד, בגרמניה, בבלגיה - ואולי גם באיטליה ובשוויץ. מצד אחד קיים חשש גדול מהאסלאם הרדיקלי והקטלני - כפי שהדבר התרחש במדינות אירופאיות אחדות במהלך השנתיים האחרונות - אך מאידך קיימת הטיה פוליטית רדיקלית המתבטאת במובן של "לא לקרוא לילד בשמו" כדי לא להרגיז את המפלצת האסלאמית העלולה לתקוף באופן קטלני פעם נוספת. במילים אחרות, מחד גיסא, יש חשש מטרור אסלאמי, אולם מאידך אין דבר כזה "טרור אסלאמי" - שהוא ביטוי בלתי-נסבל לדידו של הנשיא ברק חוסיין אובמה שהצליח לכפות "תודעה" על המוסדות הרשמיים של ארה"ב מאז שהחלה כהונתו בינואר 2009.

גם אמירתו של אובמה - במהלך ביקורו בגרמניה באפריל 2016 - ש"זו התקופה השלווה ביותר בהיסטוריה" נאמרה מתוך ראיית-עולם צרה של אזרח-מערבי שחי במדינה ענקית המוגנת בשני אוקיאנוסים גדולים. ספק רב אם  עשרות-אלפי בני-אדם שנהרגו בחיסולים-ממוקדים אמריקאים ברחבי המזרח-התיכון, אסיה ובאפריקה היו מסכימים עם אמירתו זו שביטאה יותר מכל התעלמות כמעט מוחלטת מהאזורים המדממים ברחבי-העולם. הטבלה הנוכחית של חודש אפריל 2016, והטבלות של עשרות החודשים הקודמים, מראים בעליל על התפשטותה של התרבות האסלאמית הקטלנית גם למדינות שנראו חזקות וחסונות עם משטרים יציבים. כשח"כ אחמד טיבי מצטלם עם "מפת פלסטין", גם זה ראוי להיחשב כחלק מהטרור האסלאמי וחלק חשוב במאבק שלנו על התודעה. הגיע הזמן "לקרוא לילד בשמו".

בסיכומו של דבר, בחודש אפריל 2016, נהרגו 10,691 בני-אדם - כולל הטבח של 221 בני-אדם שהתבצע באתיופיה בידי מיליציות חמושות מדרום-סודאן, וזאת למרות שלטבח הזה אין קשר ישיר לטרור אסלאמי. הקלות הבלתי-נסבלת בה אירועים כאלה מתרחשים ללא תשומת-לב ראויה מצד הקהילה הבינלאומית, מראה בעליל על קהות-חושים שלעיתים נראית הולכת ומתעצמת ככול שחולף הזמן. וכך, אנו מגיעים לסיכום של ארבעת החודשים האחרונים של שנת 2016 שבמהלכם נהרגו 46,116 בני-אדם באלפי פעולות טרור אסלאמיות ובאלימות אסלאמית חסרת-מעצורים. לשם השוואה, לאורך כל שנת 2015  נהרגו 147,425 בני-אדם.

טרור אסלאמי ואלימות אסלאמית - אפריל 2016

מדינה:	הרוגים:	פצועים/הערות:
עיראק:	4,609	7,000
סוריה:	3,116	6,000
אפגניסטן:	1,056	3,000
תימן:	349	2,000
ניגריה:	338	2,000
טורקיה - כורדים:	278	רבים מהם לוחמים כורדים
דרום-סודאן - אתיופיה:	221	מאות
דרום-סודאן:	2	מבוסס על מידע תקשורתי בלבד
סומליה:	140	1,000
סודאן + דארפור:	137	--
פקיסטן:	102	--
מצרים:	56	--
לוב:	55	--
פיליפינים - טרור אסלאמי:	42	כולל אזרח קנדי שהוצא-להורג
אזרבייג'ן - ארמניה:	30	כנראה היו יותר
קמרון:	23	--
אלג'יריה:	22	--
הודו - קשמיר:	21	--
רוסיה - קווקז:	9	--
תאילנד - טרור אסלאמי:	8	--
סעודיה:	8	--
מאלי:	4	--
מאלי - צרפת:	3	כולם חיילים צרפתים
בחריין:	1	--
רצועת-עזה - טרור:	10	5 בקריסת מנהרה ו-5 משת"פים
ישראל - הרשות-הפלסטינית:	4	כולם טרוריסטים מוסלמים
ישראל - טרור:	--	עשרות
תימן - חיסולים-ממוקדים אמריקאים:	15	--
אפגניסטן - חיסולים-ממוקדים אמריקאים:	17	בוודאות היו יותר
סומליה - חיסולים-ממוקדים אמריקאים:	15	--
סה"כ:	10,691 הרוגים	21,000 פצועים

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "טרור אסלאמי - המערכה על התודעה - אפריל 2016", מגזין המזרח התיכון, 5 במאי 2016.