מי רוצה מדינה כורדית עצמאית במזרח התיכון

הרחק מעיני התקשורת הטורקית ומעיני התקשורת העולמית מתחוללת מלחמה אכזרית בין הצבא הטורקי לבין הכורדים המתגוררים בדרום-מזרח טורקיה. בכלי-תקשורת אחדים ברחבי-העולם - וגם בישראל - הועלתה טענה שאם העולם לא היה "עסוק" באינטנסיביות במלחמת-האזרחים בסוריה, סביר להניח שמרבית תשומת-הלב העולמית הייתה מתרכזת במה שמתחולל בדרום-מזרח טורקיה ובקורבנות הרבים של הכורדים.

האם באמת לטענה הזו יש בסיס כלשהו? סביר להניח שלא. משום שטורקיה הצליחה להפוך את העימותים הפנימיים שלה ואת העימותים במזרח-התיכון ככלי-נשק המקדמים את הסחטנות המדינית הטורקית כלפי המדינות הסובבות אותה. כך למשל, בזמן שנחתם ההסכם בין האיחוד-האירופאי לבין טורקיה בנוגע לקליטתם של הפליטים שיגורשו מאירופה, ארדואן בחר לתקוף במילים גסות את האיחוד-האירופאי בנוגע לעמדתו הרפה בשאלת פעילותם המחתרתית של הארגונים הכורדיים המבצעים פיגועים קטלניים על אדמת טורקיה. ארדואן בחר שוב לנהוג בבכיינות אסלאמית טיפוסית דווקא בשעה שהוא היה צריך לברך על השגתו של ההסכם שהוא עצמו חתר אליו בהתמדה.

שני אירועים קטלניים נוספים שהיו התקופה האחרונה מאפשרים לטורקיה להצדיק, לכאורה, את עמדתה הפומבית הן כלפי הכורדים והן כלפי אירופה: ב-12 במרס 2016 התבצע פיגוע-התאבדות קטלני בעיר איסטנבול בו נהרגו 3 אזרחים ישראלים ואזרח איראני אחד. התגובה המיידית של טורקיה הייתה להאשים את המחתרת הכורדית בביצוע המעשה, ובכך להעניק לגיטימציה נוספת ומודגשת לסדרת ההתקפות האוויריות הקשות אותה מבצעת טורקיה בדרום-מזרח טורקיה, בסוריה ובצפון עיראק נגד יעדים כורדיים. זאת ועוד, ב-22 במרס התבצעה סדרת פיגועים קטלנית מאוד בעיר בריסל שבבלגיה שגרמה להריגתם של 31 בני-אדם ולפציעתם של כ-270 בני-אדם נוספים. ההלם האירופאי לנוכח המעשה הקטלני האחרון היה עצום, ובכך הושם דגש נוסף על בעיית הפליטים המוסלמים הנוהרים לעבר אירופה דרך טורקיה. מהבחינה הזו, שוב המשטר האסלאמי האוטוריטארי הנוכחי בטורקיה נמצא בעמדה בה כולם מחזרים אחריו כדי לפתור בעיה המעיקה מאוד על "אורח החיים האירופאי".

מנהיגים אירופאים - ובראשם אנגלה מרקל - הצהירו אין-ספור פעמים שהמפתח לפתרון משבר-הפליטים המאיים על אירופה נמצא בטורקיה. לפיכך, לדעת אחדים מהם, יש לעשות הכל כדי למצוא את "הפתרונות הנכונים" כדי שהשלטונות הטורקים יעצרו את זרם הפליטים הנוהר מטורקיה לעבר יוון. במילים אחרות, הרצון האירופאי להגיע להסכמות מהירות עם טורקיה, מהווה סיבה "ראויה" להתעלם ממעשיה הקשים נגד המיעוט הכורדי כשם שקיימת התעלמות מכוונת מצד "מדינות דמוקרטיות" לנוכח מצב זכויות-האדם בטורקיה ולפיקוח התקשורתי ההדוק אותו הטיל המשטר הטורקי על כל כלי אמצעי-התקשורת המקומיים בטורקיה כולה. כך למשל, מאות עיתונאים נאסרו בשנים האחרונות בשל עניינים פעוטים הנראים בעיני ארדואן כ"פגיעה בביטחון המדינה". לדידו של ארדואן, פרסומים על פעילותם המחפירה של החיילים טורקים נגד הכורדים בדרום-מזרח טורקיה, ראויה לכול-גינוי המתבטא גם במאסר לשבועות ולחודשים ארוכים. כך למשל, מקורות כורדיים בטורקיה פרסמו תמונה של לוחמת-כורדית שנהרגה מירי של חיילים  טורקים שהפשיטו את גופתה כאקט של השפלה. אם מעשה כזה היה מתרחש במדינה אחרת - המוכרת לנו היטב - כל העולם היה עומד בתור כדי לגנות את המעשה המביש הזה, ועשרות-אלפי מאמרים היו נכתבים, תוך 48 שעות, בגנות המעשה המחפיר הזה; וכמובן, כולם היו דורשים ועדת חקירה בינלאומית כדי לבדוק את העניין הזה - החל מחקירתו של ראש-הממשלה ועד לאחרון החיילים. אולם, כאשר מדובר על מדינה מטורללת החברה בנאט"ו - כמו טורקיה - היושבת ממש על הווריד האירופאי, המעשים המחפירים הללו נעלמים מהשיח האירופאי הצבוע בנוגע לזכויות-אדם באזורים אחרים בעולם.

את מה שמתחולל בדרום-מזרח טורקיה מאז חודש יולי 2015, אפשר לתאר כהרס שיטתי מכוון של השלטון הטורקי נגד הכורדים המתגוררים באזור כולו. עיירות שלמות נראות בדומה לכפרים הסוריים לאחר חמש שנות מלחמת-אזרחים. מרכזי הערים ומהעיירות הכורדיים נראים הרוסים ומנופצים כאילו התמונות נלקחו מעיראק, מסוריה, מתימן או מלוב. עשרות-אלפי אזרחים היו שרויים בעוצר קפדני שנמשך שבועות רבים וארוכים. מאות-אלפי אזרחים כורדים נאלצו להסתפק במקורות-חיים מצומצמים - כולל סיוע רפואי שנמנע באופן מכוון מצד השלטונות באנקרה. במהלך כל החודשים האחרונים, המשטר הטורקי מנע בכוח כל פרסום על הנעשה באזור ועל מצבם הקשה של האזרחים הכורדים.

באופן לא-מפתיע, שום משלחת סיוע בינלאומית לא הגיעה לאזור כדי להגיש עזרה דחופה לכורדים. אף דיון רציני לא נערך בשום פורום בינלאומי כדי להביע מחאה נגד טורקיה או כדי להביע הזדהות עם הכורדים. מרבית התקשורת הבינלאומית - כולל זו הישראלית - העדיפה לא להתעסק עם טורקיה לא בגלל הפחד מארדואן, אלא בגלל שהעולם-התקשורתי התרגל לעסוק באובססיביות רק בנושאים בהם יש נגיעה כלשהי לישראל עם לסכסוך "היוקרתי" בין הרשות הפלסטינית לבין ישראל. לשם השוואה, בעזה כבר קיימת נסיכות-אסלאמית-פלסטינית. הרשות-הפלסטינית מתנהלת כאוטונומיה - כאשר יותר מ-95 אחוזים מהמוסלמים המתגוררים ביהודה ושומרון נתונים למרותה. במילים אחרות, 1.5 מיליון בני-אדם "זקוקים" למדינה פלסטינית נוספת כחלק מהאג'נדה הלאומית המדומיינת של המוסלמים המתגוררים בחלק זה של ארץ-ישראל. אולם, בהשוואה ל"פלסטינים", מה מספרם המשוער של הכורדים המתגוררים במזרח-התיכון? כמובן שאפשר להביא את המספרים האלה בשורה אחת או שניים, אולם בכך האפקט המספרי נעלם בתוך השורות. לפיכך, טבלה קטנה תבהיר את הממד האנושי של אחד מהמיעוטים הגדולים ביותר בעולם שאין לו אפילו מדינה עצמית אחת - למעט המסגרת האוטונומית הכורדית בצפון עיראק.

מדינה	כורדים	אוכלוסייה כללית
טורקיה	14.7 מיליון	80 מיליון
איראן	8.1 מיליון	81 מיליון
עיראק	5.5 מיליון	37 מיליון
סוריה	1.7 מיליון	17 מיליון (הערכה 2013)
סה"כ:	30 מיליון כורדים

על-פי הערכות אחדות, ברחבי-העולם מתגוררים עוד כ-3 מיליון בני-אדם המוגדרים ככורדים מבחינה אתנית. כך למשל, המדינה בה מתגורר מיעוט כורדי גדול מחוץ למזרח-התיכון היא גרמניה - בה נמצאים יותר מ-500,000 כורדים שמרביתם היגרו מטורקיה.

על מצבם העגום של הכורדים בסוריה, תעיד העובדה שהדיונים בין הארגונים הלוחמים בסוריה לבין נציגי המשטר בנוגע להפסקת-אש, שהחלה ב-27 בפברואר 2016, התנהלו ללא השתתפותם של נציגי הארגונים הכורדים בשל התנגדותה של טורקיה ולמרות תמיכתה של רוסיה. גם הדיונים שנערכו בז'נבה באמצע חודש מרס 2016, התקיימו ללא השתתפותם של הכורדים כאילו הם לא חלק מהמשוואה הבעייתית המשיקה ליחסים המסובכים בין העדות השונות המתגוררות בסוריה. בעיני גורמים אחדים במזרח-התיכון, הכורדים טובים רק כשהם נלחמים נגד ארגון "המדינה האסלאמית", אך הם אינם ראויים לקבל התייחסות כפי שמקבל ארגון סוני זערורי הפועל באזור העיר חאלב שבעברו עסק בפעילות קרימינאלית - בדומה לעשרות הארגונים הפלסטינים הפועלים בעזה וביו"ש.

אולם, הארגונים הכורדים הפועלים בסוריה אינם מחכים לתזוזה בדעת-הקהל העולמית לטובתם או לשינוי רדיקאלי בגישה כלפיהם מצד מדינות האזור. על-פי הערכות אחדות, המיליציות הכורדיות הצליחו להשתלט על כ-10 אחוזים משטחה של סוריה. לפי-שעה, הארגונים הכורדיים שולטים על כ-70 אחוזים מהגבול המשותף בין סוריה לטורקיה משתרע על כ-800 ק"מ. כאשר התנהלו הדיונים בז'נבה "על עתידה של סוריה", נערכה פגישה בצפון-סוריה בין נציגיהם של עשרות ארגונים כורדיים שבמהלכה הוחלט לגבש מבנה פדרטיבי שיאגד את שלושת "הקנטונים" הכורדיים שנוצרו בסוריה תוך כדי מאבק דמים נגד ארגוני הג'יהאד שפעלו באזור כולו. ההכרזה המעניינת הזו יצאה לאוויר העולם ב-17 במרס 2016. כמובן שההכרזה הזו הצליחה להעיב מעט על הדיונים שנערכו בז'נבה, וכמובן שההכרזה המדינית הזו עוררה סערת-רגשות גדולה - הן בקרב כל הנציגים הסורים והן בקרב נציגי המדינות הזרות שהשתתפו בדיונים.

צריך לשים-לב לתגובה הטורקית בנוגע להכרזה. גורם רשמי במשרד-החוץ הטורקי פרסם הצהרה ברוח זו: "האחדות של אזרחי סוריה ושל שטח המדינה הוא דבר בעל חשיבות מרכזית בעינינו". נכון, טורקיה צודקת. אבל רק עם "האחדות של אזרחי סוריה" תביא לחיסולה של הישות הכורדית כולה במזרח-התיכון. מבחינתו של ארדואן ומבחינתם של מרבית הטורקים, אם כל הכורדים היו נמלטים לאירופה, אף אחד בטורקיה לא היה מזיל דמעה. אולם, התגובה הבעייתית ביותר הגיעה דווקא מארה"ב שגינתה לחלוטין את הצעד הכורדי. במילים אחרות, בעיני ארה"ב, הכורדים טובים רק כשהם שופכים את דמם במטרה לחסוך בחיי חיילים אמריקאים. לממשל הנוכחי האמריקאי כנראה יש אובססיה אחת בלבד בנוגע להקמתה של מדינה נוספת במזרח-התיכון, אבל היא בוודאי לא כורדית.

במוקדם או במאוחר, תקום מדינה כורדית עצמאית. בתהליך ארוך-טווח של עשור או שניים, הכורדים יצליחו לבסס ישות לאומית עצמאית משותפת בדרך זו או אחרת. השאלה היא, כמה דם יישפך עד אז - בשל שיקולים ציניים הנוגעים לאינטרסים אזוריים הנובעים בעיקר מאגו מנופח של מנהיגי האזור.

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "מי רוצה מדינה כורדית עצמאית במזרח-התיכון", מגזין המזרח-התיכון, 24 במרס 2016.