הלוגיקה הפאשיסטית של חברי-הכנסת הערבים

על-מנת להבין את הלוגיקה הפאשיסטית של חברי-הכנסת הערבים הפועלים במסגרת "הרשימה המשותפת", נדרש קונטקסט רחב יותר הקשור למה שמתחולל ברחבי המזרח-התיכון הערבי. הינה כי כן, זאת התמונה הנשקפת לנו - נכון לחודש פברואר 2016 - בנוגע לעולם-הערבי המתפרק והמפורק לרסיסים: הצבא הסורי של בשאר אל-אסד מכתר את העיר חאלב בעזרת סיוע אווירי מסיבי של רוסיה המפציצה את העיר ללא-רחם. מאות רבות של הרוגים היו ברחבי המדינה הסורית רק מתחילת החודש הנוכחי, ועשרות-אלפי פליטים סורים נוספים נוהרים לעבר טורקיה במטרה למצוא מקלט זמני להם ולבני-משפחותיהם. למעשה, המשטר הסורי מבצע "טיהור אתני" של בני העדה הסונית, שבסופו כנראה יישארו בסוריה רק מובלעות של בני-העדה העלווית ושל אזורים עצמאיים אחדים שיהיו בשליטת העדה הכורדית - אם הם יצליחו לשרוד את כל התהפוכות המלחמתיות המתחוללות בימים אלה בסוריה, בעיראק ובטורקיה. בחמש שנות מלחמת-אזרחים בסוריה, נהרגו כ-470,000 בני-אדם; יותר מ-4 מיליון אזרחים נמלטו מסוריה וכ-6.5 מיליון נוספים הפכו לפליטים בארצם. הטרגדיה האנושית הזו, המתחוללת קילומטרים ספורים מעיניהם, איננה ממעניינת את החבורה הזו.

גם בעיראק מתנהל "טיהור אתני" שקט של בני-העדה הסונית, ובכך נסללת הדרך בפני העדה השיעית לסגור חשבון של דמים עם העדה הסונית ששלטה בעיראק לאורך שנים ארוכות. גם במקרה העיראקי, בסופו של דבר תתקיימנה מובלעות עצמאיות של העדה השיעית ושל אזורים אוטונומיים של בני-העדה הכורדית - אם הם יצליחו להחזיק מעמד לאור מה שמתחולל במדינות השכנות. הסכנה הגדולה יותר היא, שאחת מהמעצמות הפועלות באזור, תחליט להקריב את הכורדים למען "שלמותה" הדמיונית של עיראק, או סוריה או טורקיה. רק בשנת 2015 נהרגו ברחבי עיראק יותר מ-40,000 בני-אדם.

בטורקיה מתחוללת מלחמת-אזרחים לטנטית בדרום-מזרח המדינה בין הצבא הטורקי לבין בני-המיעוט הכורדי. מאות-אלפי בני-אדם שרויים בעוצר כבר שבועות ארוכים, ואלפים נוספים נעצרו בשל טענות מגוחכות בשם "פגיעה בביטחון-המדינה". יתרה מזאת, המשטר הברוטאלי של טורקיה מפרסם בחדווה את מספר ההרוגים היומי, השבועי והחודשי של כורדים שלכאורה קשורים למחתרת הכורדית. מאידך, פוליטיקאים כרודים מאשימים את טורקיה בטבח חסר-הבחנה נגד המיעוט הכורדי בעיקר במהלך השבועות האחרונים. גרמניה מתחננת בפני טורקיה לעצור את גל הפליטים הנוהר לעבר גרמניה, ובתמורה לכך טורקיה מצליחה לסחוט את הלימון הגרמני בדרישות כספיות אין-סופיות המתבטאות במיליארדים של דולרים כל שנה. לסחטנות הטורקית אין גבול, בה בשעה שהגרמנים מוצאים את עצמם מתחמשים בנשק-קל כדי להתגונן מול מה שמכונה "האיום האסלאמי" על אורח-החיים הגרמני. יש כאלה הרואים זאת כפלישה מכוונת שיש לה מניע אידיאולוגי-דתי. גרמניה רצתה להשפיע על הנעשה במזרח-התיכון המוסלמי, אך התברר שהמזרח-התיכון על כל שלוחותיו האסלאמיות, מצליח לעצב את הפוליטיקה הפנימית של גרמניה. כך למשל, פוליטיקאים בכירים בקואליציה של אנגלה מרקל מדברים של "משטר של עוולה" בהנהגתה לאור משבר הפליטים המוסלמים - זהו נוסח שהיה שמור רק למזרח-גרמניה.

מכונת-ההשמדה הערבית אינה פוסקת לרגע גם בתימן. כבר יותר מ-9 חודשים "הקואליציה הסעודית" כותשת את תימן ללא הכרעה ברורה בין הכוחות המזוהים עם הסונים לבין הכוחות המזוהים עם השיעים המגובים בעזרתה היומיומית של איראן. תימן, כמו עיראק וכמו סוריה, כבר אינה ראויה למגורי אדם. אפילו השליטה הביטחונית על העיר עדן, המתבצעת בעזרת הכוחות המזוהים עם סעודיה, אינה מניבה תוצאות רצויות - לעיתים אף פחות מכך. וכך, סעודיה הצטרפה גם היא למדינה הסובלת מגלי ההדף של הטרור האסלאמי באמצעות פיגועים יומיומיים ובאמצעות טילי סקאד הנורים לעברה בידי המיליציות השיעיות החמושות הפועלות בצפון תימן.

לבנון נמצאת בלחץ יומיומי מצד ארגון "חיזבאללה" ומצד ארגון "ג'בהת אל-נוסרה" המאתגר את הצבא הלבנוני ואת המיליציות השיעיות הפועלות באזור הגבול המשותף עם סוריה. לבנון היא מדינה כושלת ובלתי-מתפקדת בדומה למרבית המדינות הערביות במרחב כולו. טוניסיה מנסה להתמודד את גלי-טרור קטלניים בעזרת בנייתם של מכשולים קרקעיים בגבול עם לוב. לצד הבעיות הביטחוניות שהצליחו להרוס את התיירות למדינה, טוניסיה עדיין לא מצאה את הדרך הנאותה להתמודד עם הזעם הציבורי לאור הקשיים הכלכליים ובשל התנהלותם הלקויה של כל המנגנוניים הממשלתיים. מצרים שרויה בימים אלה במלחמה למען שרידותה הכלכלית ולמען שרידותה הביטחונית מול תנועת "האחים המוסלמים" הפועלת בתוככי מצרים ומול ארגון "המדינה האסלאמית" הפועל בחופשיות רבה באזור חצי-האי סיני. ירדן אינה מסוגלת לקיים את עצמה ללא תמיכה כספית מסיבית של מדינות-המפרץ וקיומה הביטחוני תלוי גם בעזרתה של ישראל. ולמרות זאת, ירדן נוטה לשחק משחקי-יוקרה מטופשים נגד ישראל על רקע השליטה בהר-הבית ובבעיות המשיקות לעניינים הנוגעים לרשות-הפלסטינית - שהיא למעשה האויב האמיתי של ירדן.

גם הרשות-הפלסטינית אינה מסוגלת להתקיים בכוחות-עצמה, לא בגלל הכיבוש המדומה, אלא בשל הרגלים מגונים של חוסר-מעש מנטאלי הנוגעים לפיתוח-אזרחי, כלכלי וחברתי בדומה לשאר המדינות הערביות הכושלות במרחב כולו. גם מדינת-החמאס בעזה עסוקה בייצור של מנגנונים של הרס והשמדה, וזאת במקום לפתח את המרחב-האזרחי הנמצא בשליטתה לטובת כלל האוכלוסייה. לאן שלא נביט לעבר המזרח-התיכון הערבי, נמצא הרס, חורבן, טרור, אלימות ובערות קשה, הנובעים כולם מבעיות מנטאליות-תרבותיות שיש להן נגיעה לקוד הגנטי של האסלאם כמערכת תרבותית העסוקה בהרס ולא בבנייה. הגנטיקה הזו, היא כנראה אינהרנטית ובלתי-ניתנת לשליטה עד שיעקר לחלוטין המרכיב העיקרי המזוהה עם התרבות האלימה הזו.

מהבחינה הזו, חברי-הכנסת הערביים המכהנים כרגע בישראל, פועלים על קרקע מנטאלית-תרבותית מוצקה בדומה לדגמים הפוליטיים הנמצאים במרחב הערבי המתפרק. כנראה שחינוך דמוקרטי ותרבות דמוקרטית במדינה דמוקרטית, אינם מצליחים לגבור על הנטייה הטבעית של הערבים לפעול באלימות חסרת-רסן כפי שחווינו זאת בשנה האחרונה בצרפת, בגרמניה, בארה"ב, באוסטרליה, בקנדה, בישראל ובמדינות דמוקרטיות נוספות. הלוגיקה הפאשיסטית המניעה את המעשים האלה היא כנראה די פשוטה: אם החברה הערבית-המוסלמית, כפי שהיא כיום, אינה מצליחה להגיע להישגים יוצאי-דופן בדומה להצלחותיהן של המדינות-הדמוקרטיות, חובה על המוסלמי להרוס את ההוכחה לקיומה של עליונות תרבותית-מנטאלית על האסלאם ועל התרבות הערבית. אין תימה איפה, שהפליטים המוסלמים שנהרו לעבר אירופה לאורך עשרות השנים האחרונות, רובם בחרו להתמקד בניסיון לערער את המימד התרבותי-הדמוקרטי בשל תחושת נחיתות תרבותית מעצם היותם מוסלמים, הנחשבים - בעיני עצמם בלבד - לעליונים בהשוואה לדתות ולעדות אחרות. מסתבר, שהאידיאולוגיה האסלאמית והחברה האסלאמית אינן מצליחות להתכתב כהלכה עם המציאות היומיומית המודרנית - לא רק במדינות המוסלמיות אלא גם במדינות הדמוקרטיות-המערביות בהן הן פעולות.

כשחברי-הכנסת הערבים מדמיינים לעצמם את "המדינה הפלסטינית הגדולה", איזה מקורות השראה יש להם? איזו דוגמא ומופת של מדינה ערבית או של מדינה מוסלמית הם יכולים לשאוב ממנה השראה נאותה? מן הדין היה שחברי-הכנסת הערבים יעסקו יומם-וליל בפיתוח אזרחי מואץ של האוכלוסייה אותה הם לכאורה מייצגים. אלא, שחברי-הכנסת הערבים - בדומה לחבריהם בעולם-הערבי - עסוקים בטיפוח תרבות ההרס, פעם בשל מניע דתי ופעם בשל מניע לאומני המתחלף על-פי מאזן האלימות הפוטנציאלי שניתן להפיק ממנו. מבחינות רבות, החברה הערבית המתגוררת בישראל אינה שונה במהותה מכל חברה ערבית אחרת המתגוררת במרחב כולו ואף מעבר לו. לקבוצות האלה יש קווי-דמיון משותפים: שיעור גבוה מאוד של מעורבות בתאונות דרכים; שיעור גבוה מאוד של עבירות פליליות; שיעור גבוה של אלימות בתוך בתי-הספר הערביים; שיעור גבוה מאוד של אלימות בתוך במשפחה ושיעור גבוה של אלימות מינית וכל זה לצד טיפוח הבערות בשם הדת כהצדקה לעצלנות אינטלקטואלית. כל אלה משמשים, למעשה, כלים בידי הלוגיקה הפאשיסטית של חברי-הכנסת הערביים במלחמתם נגד מדינת-ישראל ואורחות-חייה, משום שהאלימות הטבועה בחברה הערבית מקבלת הצדקות על-פי מתווה ידוע של טענות המתבטאות ב"קיפוח" וב"אפליה" לכאורה. הטענות האלה אינן אופייניות רק למה שמתחולל בישראל, אלא הוא מתרחש באורח יומיומי ובאופן בולט מאוד בכל מדינה בה מתגורר מיעוט מוסלמי כלשהו.

התיאורטיקנים של השמאל הישראלי על גווניו השונים זיהו את פוטנציאל ההרס המגולמת באידיאולוגיה הערבית. לפיכך, מבחינה היסטורית, השמאל הישראלי תמך בסוציאליזם הערבי של עבד אל-נאצר, באידיאולוגיה של מפלגת הבעת', בלאומנות הקרימינאלית של סדאם חוסיין, של חאפז אל-אסד, של יאסר ערפאת, של תנועת החמאס, של עזמי בשארה, של חנין זועבי, של מחמוד עבאס, ואפילו חלקים מהם מצאו זהות אינטרסים עם האידיאולוגיה הקטלנית של חומייני, של אחמדינג'אד, של חסן נסראללה ושל ארדואן. בכל רגע נתון, לאורך עשרות השנים האחרונות, השמאל הישראלי - על גווניו השונים - הצליח למצוא את הפסיכופט המוסלמי התורן ממנו אפשר היה להפיק תועלת אידיאולוגית כלשהי כדי להצדיק את קיומו המיותר. אלא, שפוטנציאל ההרס של האידיאולוגיה הערבית או זו האסלאמית, הפכה עם הזמן למכונת-השמדה עצמית כפי שהיא משתקפת לנו באורח-יומיומי ברחבי העולם-הערבי המרוסק. אין מדינה ערבית אחת החיה בשלום עם שכנותיה או שורר בה שלטון אזרחי נאות כיאה למדינה מודרנית. כל ההוכחות מונחות לפנינו, שהפנטזיה הלאומנית הפשיסטית של חברי-הכנסת הערבים תהפוך את חייהם של ערביי ישראל לחלום בלהות קטלני בסגנון סורי, תימני, עיראקי או לובי. בסופו של דבר, ההכרה הזו תחדור לרבים מאיתנו שהלוגיקה הפאשיסטית הערבית הזו, היא נטע זר לחלוטין למקום הזה - כפי שהאסלאם הוא נטע זר כאן -  ומקומם הטבעי נמצא הרחק מעבר לגבולותיה של מדינת-ישראל יחד עם אוהדיהם. היום הזה נראה קרוב מתמיד - גם בעזרתם האדיבה של חברי-הכנסת הערבים הקשורים ל"רשימה המשותפת".

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "הלוגיקה הפאשיסטית של חברי-הכנסת הערבים", מגזין המזרח התיכון, 11 בפברואר 2016.