לקראת סוף חודש
נובמבר 2015, הטמפרטורות ברוב חלקיה של גרמניה ירדו מתחת למינוס 10 מעלות. במקומות
אחדים בדרום-גרמניה נמדדו טמפרטורות של מינוס 12 - לילה אחרי לילה. למי שאינו מורגל
בסוג כזה של קור מקפיא, התחושה הגופנית היא של הלם פיזי גדול מאוד שמשתק לעיתים את
המחשבה ההגיונית. זהו, פחות או יותר, התיאור המדויק בו ניתן לתאר את
האווירה בגרמניה של חודש נובמבר 2015, וזאת
לאחר האופוריה הקצרה בעקבות החלטתה של אנגלה מרקל, בחודש ספטמבר
2015, לקלוט פליטים ללא הגבלה ובניגוד גמור לעצותיהם של חבריה הקרובים. האווירה
בגרמניה של נובמבר 2015 עומדת בניגוד גמור לציפיותיה של אנגלה מרקל - המציינת בחודש
זה 10 שנים לכהונתה כקנצלרית גרמניה - כהונה שהחלה ב-22 בנובמבר 2005.
ב-10 השנים
האחרונות, מרקל הצליחה להצעיד את גרמניה לעבר סוג מסוים של יציבות פוליטית וכלכלית
שהשפיעה מאוד על מעמדה הבינלאומי של גרמניה - הן בזירה האירופאית והן בזירה
העולמית. פעמים אחדות מרקל ציינה שהקווים-העיקריים המנחים אותה, מאז שהיא נכנסה
לתפקידה, אלה הם הזיכרונות המרים של שנות ה-90 בה גרמניה נחשבה "לאדם
החולה של אירופה". אף אחד בגרמניה לא רוצה לחזור לאותם ימים של משבר
כלכלי עמוק שנבע, בין היתר, מתהליך ארוך ומתיש להביא לאיחוד אופטימאלי בין
גרמניה-המזרחית לגרמניה-המערבית. למעשה, זהו תהליך שעדיין לא הסתיים.
שיא האופוריה
הגרמנית היה עם זכייתה של נבחרת הכדורגל הגרמנית ב"מונדיאל" של 2014. ההצלחה
הספורטיבית הייתה המשך ישיר לאופוריה של שנת 2006 בה גרמניה-המאוחדת זכתה לארח בפעם
הראשונה את המונדיאל בו היא זכתה במקום השלישי אחרי צרפת ואיטליה. בשנה זו - 2006 -
גרמניה יכלה להציג כלפי העולם-כולו את פניה החדשות. הדגל הגרמני הוצג, אולי בפעם
הראשונה, בגאווה בלתי-מוסתרת ללא כל חשש מתווית של לאומנות ישנה ומסוכנת. רבים
בגרמניה ומחוצה לה רואים בשנת 2006 את נקודת-המפנה בהתייחסות העולמית כלפי גרמניה
ובהתייחסות של הגרמנים כלפי עצמם וכלפי הסמלים המייצגים את המדינה
הגרמנית.
ZDF - Islam - Effects on Germany
במהלך השנים
האחרונות, קצב ההגירה לגרמניה הלך וגבר, עד שהוא הגיע לשיא של 20 שנה בשנת 2014.
גורמים מחקריים בגרמניה טענו שהשיא נשבר כבר בשנת 2013. על-פי הערכות אחדות, גרמניה
קלטה באותה שנה יותר מ-430,000 מהגרים - כך על-פי נתונים שנמסרו על-ידי אוניברסיטת
הומבלדט בברלין. על-רקע הדימוי החדש של גרמניה ועל רקע קליטתם המסיבית של מהגרים
ופליטים, גרמניה החלה לחשוב על עצמה כ"מדינת הגירה",
כדוגמת קנדה, ועל היווצרותו של "הגרמני החדש" לאור
השינויים הדמוגרפיים שהתחוללו בשנים האחרונות.
אולם, כמו כל דבר
בגרמניה, הכל עטוף במילים נכונות ויפות ובשילוב של אסתטיקה-בירוקרטית שנועדו
בראש-ובראשונה לחפות על הכשלים, על המחדלים ועל השחיתויות הרבות המלוות תהליכים
חברתיים וכלכליים במדינה זו. בקצה התהליך, כאשר האמת המרה נחשפת, תמיד - אבל תמיד -
כולם "מופתעים" וכולם ממהרים לחבוש מסכה-של-הפתעה חלק
ממשחקי-ההסוואה התרבותיים שהקוד שלהם ידוע וצפוי-מראש. גם התקשורת הגרמנית מרגישה
שהיא חלק מהממסד הפוליטי, ולכן היא נוטה לתפקד כסוג של תחפושת שנועדה לשרת את
התדמית של גרמניה שהושגה בעמל-רב לאורך כל העשורים האחרונים. כך למשל, בשפה
התקשורתית הגרמנית קיים משפט-מפתח החוזר על עצמו אין-ספור פעמים במילים האלה:
"הרקע למעשה אינו ברור". זה יכול להיות קשור לאונס,
להטרדות מיניות, להתעללויות, לרצח של ילדים בידי הוריהם, לרצח בין זוגות נשואים,
להתקפות נגד זרים, לכישלונות ולמחדלים או אפילו לפעילות טרור של קבוצה אחת כלפי
חברתה. באמצעות המשפט הזה, אפשר להתחמק מדיון רציני בנוגע לבעיות הבוערות של
גרמניה, עד להפתעה התורנית הבאה ש"נפלה כרעם ביום בהיר",
כמובן. כך למשל, כולם מופתעים מפרשת ההתרסקות המכוונת של המטוס הגרמני - על 150
נוסעיו במרס 2015 בהרי-האלפים;
כולם מופתעים מפרשת השוחד שהתגלתה לאחרונה בנוגע לאירוח המונדיאל של 2006 בגרמניה;
וכולם מופתעים מפרשת זיופי רמות-הפליטה במכוניות זידל של חברת פולקסווגן. אלא,
שמאחורי "ההפתעה" הזו, ישנם אלפי בני-אדם השותפים
לתרמית, אולם אף אחד מהם לא פצה את הפה לאורך שנים ארוכות, ארוכות מאוד.
כשהתפוצצה "פרשת
פולקסווגן" זה היה שיא של חדשות רעות שנחתו על הציבור הגרמני ועל המערכת הפוליטית
הגרמנית כולה לאורך כל שנת 2015. כדי להפגין את מורת-הרוח הציבורית בגרמניה לנוכח
השערורייה החדשה, לפתע הופיעו ברשתות החברתיות תמונות של פינוקיו (עם
האף האורך) שמתחתיהן היה כתוב - Made of
Germany. זה היה ביטוי הולם
לנעשה בגרמניה, לא רק בהקשר לפולקסווגן, אלא גם בהקשרים רחבים הרבה יותר. כחלק
מניסיון הפוליטי למזער נזקים, אנגלה מרקל יצאה בהצהרה פומבית ש"המותג
גרמניה חזק יותר מהמותג פולקסווגן". זה היה ניסיון נוסף, די פתטי,
להתחמק מדיון מעמיק על הפרשה הזו המהווה חלק מהתרבות העסקית של גרמניה לאורך עשרות
השנים האחרונות.
ככול ש"פרשת
פולקסווגן" הסתבכה לאורך כל חודש ספטמבר 2015, כך מרקל
נצמדה למדיניותה בנוגע לקליטתם של הפליטים שבאה לידי
ביטוי בהצהרה שניתנה בתחילת ספטמבר 2015: דהיינו, "הזכות למקלט מדיני
אינה תלויה בכמות". האומנם, כך הוא הדבר? כרגיל בגרמניה, יש מרחק רב
בין הכוונות וההצהרות בתחילתו של כל תהליך לבין כוונותיהם והצהרותיהם של הגורמים
הממשלתיים כאשר מתבררים המימדים האמיתיים של האתגר. בתקשורת הגרמנית נרמז שאנגלה
מרקל הפכה לאובססיבית בנושא הפליטים. היו גם כאלה שטענו בזמנו שמרקל
שואפת לזכות בפרס-נובל לשלום לשנת
2015 כרקורד הולם ל-10 שנות כהונתה כקנצלרית גרמניה.
אם מרקל הייתה זוכה
בפרס-נובל לשלום בהכרזה שנמסרה ב-9 באוקטובר 2015, כל גרמניה הייתה מריעה לה - גם
אלה שהיו ממתנגדיה הקשים ביותר בשאלת ההגירה לגרמניה. אולם לאור האכזבה, דומה היה
שהרוח מהמפרשים של מרקל יצאה בקול דממה דקה - תלוי בעיני המתבונן. ימים אחדים לאחר
מכן, גם הטון של מרקל השתנה: לפתע היא החלה לדבר על "פיתרון אירופאי
לבעיית הפליטים", על "מכסות הגירה", על
"ביקורת בגבולות", על "שהות זמנית של שנה
לפליטים", על "מגבלות בנוגע
לאיחוד-משפחות", על "תפקידה של טורקיה ביצירתה של בעיה
זו" ועל "פיתרון בינלאומי כפוי למשבר האקוטי
בסוריה". לגרמניה יש כישרון-מולד-היסטורי שבאמצעותו
היא מצליחה, פעם אחר פעם, להפוך בעיה מקומית הנובעת משיקול-דעת לקוי, לבעיה
בינלאומית הדורשת את התערבותן של מדינות נוספות. במסגרת הזו, אנגלה מרקל ערכה ביקור
בהול בטורקיה של ארדואן, ב-18 באוקטובר 2015, עם הצעה
כספית מרחיקת-לכת כדי לעצור את שיטפון המהגרים המגיעים לגרמניה. יכול
להיות שהפתרון הכספי, (שוחד בעיני התקשורת האירופאית),
אולי היה עוצר במידת-מה את זרם המהגרים, אלא ששרשרת הפיגועים הרצחניים שהיו בפריס
ב-13 בנובמבר 2015 הפכו את הנושא כולו לבעייתי שבעתיים.
לאורך כל החודשים
האחרונים של שנת 2015, נמסרו אזהרות רבות הנוגע לחדירתם
של פעילי טרור אסלאמיים מארגונים שונים השוטפים את אירופה יחד עם זרם הפליטים המגיע
אליה. במשך על השנה אחרונה נמסר אין-סופר פעמים על
התגברותו של הזרם האסלאמי הרדיקלי בגרמניה
לצד התגברותם האלימה של ארגוני ימין קיצוני
המתנגדים למדיניות ההגירה של מרקל. כדי להבין את גודלה של בעיה זו ואת גודלו של
האתגר העומד בפני אירופה, אפשר לציין ש-5 מדינות בלבד מתוך 28
מדינות המרכיבות את האיחוד-האירופאי טורחות להעביר מידע עדכני ממדינה
אחת לרעותה. זאת עוד, בגרמניה קיימים כ-40 גופי-מודיעין שלא טורחים לשתף-פעולה
ביניהם על בסיס יומיומי קבוע וידוע. כך למשל, בשנים 2006-2004 הוקמה יחידה מיוחדת
לטיפול ב"איומי האסלאם הרדיקלי" - אולם, ככול היודע, העיסוק העיקרי של יחידה זו היה
מוגבל לחיפוש מידע דיגיטלי ולא בהפעלת סוכנים כחלק משלים למידע שנאסף. דווקא לאחר
הפיגוע הרצחני שהיה בפריז, אחד מראשי המודיעין בגרמניה טרח לתאר את הטרוריסטים
שהצליחו לחדור לגרמניה במהלך מנוסתם כ"עושי צרות". זאת
כל התורה הגרמנית על רגל אחת. הסכנה היא, שבסופו של דבר, ההפתעה הגרמנית עלולה
להיות גדולה יותר מההפתעה הצרפתית של ה-13 בנובמבר 2015.
כמה פליטים בסופו של
דבר יגיעו לגרמניה במהלך 2015? אף אחד בגרמניה לא יודע באופן מדויק. מאז תחילת השנה
נזרקו לחלל-האוויר-הגרמני מספרים הנעים מ-500,000 ועד ל-1.5 מיליון
בני-אדם. גורמים אחדים בגרמניה מציינים שמידי יום נכנסים לגרמניה
כ-10,000 פליטים. גורמים אחרים, מציינים שלא יותר מ-7,000 פליטים נכנסים
לגרמניה מידי יום. אך, כעת צריך לשים-לב לתסבוכת הבאה הנוחתת על גרמניה:
ראשי-המדינות בגרמניה (המורכבת מ-16 מדינות פדראליות) מסרו שכל אחת מהן
רוצה לקלוט 12,000 פליטים בלבד כל שנה - כולל אלה שייקלטו במסגרת
"איחוד-משפחות". ההצהרה הזו למעשה מבטאת באופן-גורף את חוסר-האמון המוחלט בנוגע
למדיניותה של מרקל ובעיקר בנוגע לשיקול-דעתה בנושא זה.
==
מאת: ד"ר יוחאי סלע,
"אנגלה מרקל - בין משבר הפליטים לאיומי הטרור האסלאמי", מגזין המזרח
התיכון, 26 בנובמבר 2015.