תרגילים תעמולתיים של ג'ון קרי

כולנו יודעים שקשה מאוד להפוך את העולם שלנו לגן-עדן פורח, ועם זאת מוטלת על כל אחד מאיתנו החובה לא להפוך את העולם שלנו לגיהנום אחד גדול. אולם, מסתבר, שהדרך לגיהנום רצופה לעיתים בכוונות טובות, לכאורה.

בסוף חודש ינואר 2014 התקיימה בגרמניה "ועידת מינכן לביטחון" זו השנה ה-50. זו ועידה בינלאומית המקבצת סביבה פוליטיקאים מן השורה הראשונה ואנשי מחקר בכירים כדי לדון בנושאים הקשורים לביטחון-העולמי במגוון רחב של נושאים, בעיות וסוגיות. אולם, למען האמת, בשנים האחרונות הוועידה הפכה לסוג של כינוס אקדמי לשם "הוצאת קיטור" מבלי לפתור אפילו בעיה ביטחונית אחת הקשורה לאתגרים האקוטיים הניצבים בפני מדינות רבות מאוד בעולם כמו מדינות אפריקה, מדינות אסיה, מדינות דרום-אמריקה ומדינות אחדות באירופה העומדות מול האתגר הכוחני של רוסיה תחת פוטין. כך למשל, עיתונאים אחדים מהתקשורת הגרמנית הכתירו את נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, כ"איש החזק בעולם". המנהיג הזה, הנמצא כבר למעלה מ-15 שנה בצמרת הפוליטית הבכירה של רוסיה, הצליח להפוך את מדינתו - עקב בצד אגודל - לגורם בינלאומי משמעותי בעיקר לנוכח השרלטנות האמריקאית בזירה הבינלאומית, וזאת במסגרת משנתו הפוליטית של הנשיא ברק חוסיין אובמה ובהנהגתו מאז שנת 2009.

המדינות האמריקאית הנוכחית יצרה ואקום בזירה הבינלאומית, כאשר גולת-הכותרת של השרלטנות האמריקאית באה לידי ביטוי רופס לנוכח מלחמת-האזרחים המתמשכת בסוריה, מלחמת-האזרחים בלוב, מלחמת-האזרחים בתימן, מלחמת-האזרחים בסומליה, מלחמת-האזרחים בעיראק, מלחמת-האזרחים במאלי, המשבר הביטחוני במצרים, בניגריה, בדרום-סודאן, ברפובליקה של מרכז אפריקה, באפגניסטן, בפקיסטן, באוקראינה, בקווקז ובמקומות רבים נוספים.

מי שזיהה את הרפיסות האמריקאית בזירה הבינלאומית היה "האיחוד האירופאי" המונהג מאחורי הקלעים בידי גרמניה הפועלת בשקט, אך בעוצמה כלכלית וצבאית הולכת הגוברת. גרמניה הייתה ונותרה אחת מהמדינות המסוכנות בזירה האירופאית לא רק בשל האירועים הקטלניים שהתרחשו במלחמת-העולם השנייה, אלא בעיקר לנוכח השינוי התודעתי המתחולל בגרמניה בעיקר בעשור האחרון. כל מי שעוקב אחרי התהליכים התודעתיים המתחוללים בגרמניה הבאים לידי ביטוי בסרטים, בסרטים דוקומנטריים, במאמרים, בספרים, בכינוסים ובעצרות-זיכרון, יכול לחוש את השינוי המתחולל בגרמניה בנוגע לתודעה-העצמאית של תושביה בנוגע לאירועים הקטלניים שהתחוללו במלחמת-העולם השנייה. חלק מהשינוי התודעתי והתדמיתי הזה נעשה גם בעזרתם של כמה אקדמאים ישראלים המשמשים כ"חותמת הכשר" למגמות החדשות והמסוכנות האלה.

צריך לשים לב למה שנאמר על-ידי בכירים גרמנים במהלך הוועידה שנערכה במינכן, וזאת במטרה לאותת על הכיוון שבה רוצה ללכת גרמניה "החדשה" של תחילת המאה ה-21: שרת-ההגנה של גרמניה, אורסולה ואן דר ליין, שהחלה את כהונתה בדצמבר 2013 עם הקמתה של ממשלה חדשה בראשותה של אנגלה מרקל, אמרה במהלך הוועידה ש"גרמניה אינה יכולה להישאר אדישה מול האיומים בעולם". וכתוצאה מכך, בכוונתה להגדיל את אחריותה של גרמניה בזירה הבינלאומית. לטענתה, גרמניה בזבזה זמן יקר בכך שהיא לא שיתפה פעולה עם מדינות אירופאיות נוספות בחיזוק הצבא. לדעתה, המשברים הביטחוניים של העולם קרובים עתה לפתחה של גרמניה יותר מתמיד. במסגרת התפיסה הביטחונית החדשה של גרמניה, ואן דר ליין ציינה את מעורבותה הצבאית של גרמניה באפגניסטן, במאלי, ברפובליקה של מרכז אפריקה ופירוק הנשק הכימי של סוריה.

גם נשיא גרמניה הנוכחי, יואכים גאוק, התייחס לסוגיה הנוגעת למעורבות הצבאית של גרמניה ברחבי-העולם. לדעתו, זיכרונות העבר אינם יכולים להוות מכשול למחויבות צבאית לנוכח האיומים הדרמטיים ודחופים על הסדר-העולמי. לדעתו, ריבוי המשברים הביטחוניים בעולם, מחייב את גרמניה להתגבר על עכבות פסיכולוגיות המונעות ממנה להיות מעורבת מבחינה צבאית. בהתאם לתפיסה הזו, גאוק טען כך: "כשם שגרמניה מובילה את אירופה במשבר הפיננסי של האירו, כך גם על גרמניה להתוות את הדרך למדינות אירופה בתחום הצבאי".

דברים בסגנון דומה נאמרו על-ידי מנהיגים גרמנים לפני מלחמת-העולם הראשונה וגם לפני מלחמת-העולם-השנייה. הכלכלה הגרמנית החזקה לאורך מאה השנים האחרונות, תמיד היוותה קטליזאטור לשאיפות צבאיות שחרגו הרבה מעבר לגבולותיה של גרמניה. בעשורים האחרונים גרמניה הצליחה לפתח את אחד מהצבאות החזקים והמתקדמים בעולם והיא נחשבת לאחת מיצואניות הנשק מהמובילות בעולם. גרמניה למעשה בנתה את האופוזיציה הצבאית הכימית של עיראק בתקופתו של סדאם חוסיין. כמו כן, גרמניה מנהלת יחסים מעולים עם מרבית המדינות בעולם, אך במקביל לכך היא גם ניהלה רומן עם מרבית ארגוני הטרור האסלאמיים הקיימים מרחב המזרח-תיכוני ואף מעבר לו.

הוועידה שהתקיימה במינכן בסוף ינואר 2014, אם כן, הייתה צריכה לעסוק במגוון עצום מאוד של אתגרים ביטחוניים ובשינויים הגלובאליים הנובעים מתזוזה של כוחות חדשים לנוכח הרפיסות הבינלאומית של ארה"ב תחת הנהגתו של אובמה. אולם, מה שתפס את התקשורת הישראלית היו דבריו הבוטים של שר-החוץ האמריקאי, ג'ון קרי, שאמר ב-1 בפברואר 2014 במהלך הוועידה: "יש כרגע שגשוג וביטחון רגעי בישראל. אולם זו אשליה. כל זה ישתנה אם השיחות עם הפלסטינים ייכשלו. הסיכונים לישראל גבוהים מאוד. אנשים מדברים על חרם על ישראל, וזה יחריף במקרה של כישלון". ג'ון קרי לא יצא באופן נחרץ נגד החרם, אלא הוא רק סימן את ישראל כמטרה.

וכך, בתרגיל תעמולתי רדוד במיוחד בסגנון האירופאי המסורתי, ג'ון קרי ניסה לחבוט בישראל כדי להסיט את הויכוח בנוגע לקריסתה של מדיניות-החוץ האמריקאית במזרח-התיכון - בעיקר מאז שהחלה כהונתו של הנשיא האמריקאי ברק חוסיין אובמה. מה שמפתיע הוא, ששרת-המשפטים של ישראל ציפי לבני, ושר-האוצר יאיר לפיד, תרמו את קולם למקהלת "המחרימים" במקום למצוא פתרונות הולמים שישרתו את הציבור הישראלי כמתבקש מתפקידם וממחויבותם כלפי מדינת-ישראל ואזרחיה. ועם זאת, בואו נבדוק כמה נקודות בנוגע לדבריו של ג'ון קרי ומקהלת המעודדות שלו:

1. השגשוג הכלכלי והביטחוני של ישראל הושג בעמל רב של מיליוני ישראלים מסורים וחרוצים, וזאת בניגוד מוחלט של כל רואי-השחורות בארץ ובעולם - שלכאורה היו מעוניינים בטובתה של מדינת-ישראל ואזרחיה.

2. בניגוד למה שהתרחש במדינות-ערב, ישראל טיפחה את "חלקת האלוהים הקטנה שלנו" בהתמדה וללא-ליאות. וכך, גדל הפער בין מדינות-ערב כולן לבין מדינת-ישראל - הן מבחינה כלכלית, הן מבחינה ביטחונית והן מבחינה אנושית.

3. ישראל, בניגוד לארה"ב, לא ייצרה בועות פיננסיות בשם הקפיטליזם האמריקאי הידוע שהמית אסון כלכלי על מיליוני אזרחים תמימים. כאשר התעשייה האמריקאית עוברת לסין והמדינות הערביות עוסקות בייצור של רצח המוני, תושבי מדינת-ישראל ממשיכים ליצור ולייצר מוצרים טכנולוגיים מועילים מן המעלה הראשונה.

4. המדינה היחידה שעברה מסכת שלמה של בדיקה קפדנית על-סף החולניות כדי להתקבל לארגון ה-OECD הייתה מדינת-ישראל. ג'ון קרי ומקהלת המעודדות שלו צריכים ללמוד איך התקבלה יוון לארגון (וכן, איך התקבלו עוד כמה מדינות אירופאיות מתוקנות לכאורה).

5. להסכם שלום עם הרשות-הפלסטינית לא תהיה שום משמעות מבחינה אזורית. הסכם כזה לא יגרום לאל-קאעידה להפסיק לחסל את שיעים בעיראק; זה לא יעצור את אסד מלבצע רצח המוני בתושבי סוריה; לוב לא תהפוך לשלווה ודמוקרטית; מלחמת האזרחים בתימן לא תסתיים; תנועת "האחים המוסלמים" במצרים לא תהפוך לארגון שוחר-שלום בודהיסטי; ארגון החמאס וארגון חיזבאללה לא יהפכו לקבלני ביצועים צייתנים של אבו-מאזן; וכמובן, לארגוני הטרור האסלאמיים הפועלים בסודאן, בניגריה, בסומליה, באפגניסטן, בפקיסטן, במאלי ובאיראן אין להם כל מושג היכן נמצאת ישראל.

6. התל"ג לנפש בישראל עומד על כ-38,000 דולר לשנת 2013 (וזאת, על-פי פרסומים כלכליים בינלאומיים). גם אם התל"ג הישראלי ירד לרמה של 30,000 דולר לנפש (ואף מתחת לזה) בגלל חרם בינלאומי מדומה, מדינת-ישראל יכולה להבטיח שגשוג כלכלי וביטחוני מן המעלה הראשונה לכול אזרחיה תוך כדי התאמות כלכליות מתבקשות של סדר-עדיפויות לאומי - וזאת, לתשומת-ליבו של שר-האוצר הנוכחי של מדינת-ישראל.

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "ג'ון קרי - תרגיל בתעמולה אמריקאית רדודה", מגזין המזרח התיכון, 6 בפברואר 2014.