עוד החלטה מטופשת של עצרת האו"ם

ב-26 בנובמבר 2013 שוב עצרת האו"ם קיבלה כמה החלטות אוטומטיות נגד מדינת-ישראל בדומה לשנים קודמות. הפעם, העצרת הלא-רלוונטית של האו"ם הצליחה להתעלות מעל עצמה לאור הכרזתה המטופשת כי שנת 2014 תהייה "שנת הסולידריות עם הפלסטינים". במסגרת הזו ולאור ההחלטה שהתקבלה, המדינות והארגונים הבינלאומיים הכפופים לאו"ם, יקיימו אירועי הזדהות עם "העם הפלסטיני". לכאורה זהו ניצחון לתעמולה הפלסטינית, אולם דווקא ההחלטה הזו יכולה לשחק לידינו אם ממשלת ישראל סופסוף תלמד איך הופכים "לימון" "ללימונדה". אולי דווקא בשנה זו, שנת 2014, ישראל צריכה לחשוף ביתר-שאת את פרצופה האמיתי של התעמולה הפלסטינית בכלים תעמולתיים (המובנים לכול ערבי) ולא רק בהסברה המיועדת למשוכנעים בלבד. בין היתר, ישראל חייבת להדגיש בכל הפורומים הבינלאומיים את הנושא הנוגע לפליטים היהודים שגורשו ממדינות-ערב עד אמצע שנות ה-50 של המאה הקודמת.

למרות מה שמתרחש בעולם-הערבי בשנים האחרונות, ולמרות מה שמתחולל בסוריה מאז שהחלה מלחמת האזרחים העקובה-מדם בחודש מרס 2011, ולמרות אירועי הדמים הקשים המתחוללים בין העדות המוסלמיות השונות המתגוררות בעיראק, בלבנון, בתימן, באפגניסטן, בפקיסטן, בסומליה ובלוב, ולמרות הרצחנות האסלאמית כלפי הנוצרים המתגוררים במצרים, בלבנון, בניגריה ובמקומות נוספים, מסתבר שעצרת האו"ם חיה לה בבועה וירטואלית שהקשר שלה למציאות רופף ביותר או לא קיים כלל.

ההצעה הזו התקבלה ברוב של 110 מדינות. 56 מדינות נמנעו, אך התנגדו לה רק 7 במדינות - ארה"ב, אוסטרליה, קנדה, ישראל, מיקרונזיה, איי מרשל והרפובליקה של פלאו. ארה"ב של אובמה הייתה מצטרפת בשמחה ליוזמה הזו, אך שיקולים של הרגע האחרון הביאו את ארה"ב להתנגד להצעה שהתקבלה בעצרת האו"ם (כמובן שזו טענה צינית לאור התנהלותם של אובמה וג'ון קרי בעניין האיראני ובעניין הסורי בשבועות האחרונים).

סביר להניח שלא קיימת חברה אחת באו"ם - בין אם היא נמנעה בהצבעה ובין אם היא הצביעה בחיוב - שאינה מבינה שההחלטה שהתקבלה היא לכול היותר בדיחה עצובה מאוד המשקפת היטב את השפל הערכי אליו גלשו מוסדות האו"ם בעשרות השנים האחרונות בנוגע לסכסוכים אקוטיים ואלימים הרבה יותר המתרחשים מדי יום ביומו ברחבי-העולם. אלא, שבמקרה הישראלי, האנטישמיות האירופאית הקלאסית נפגשת עם התלמיד האסלאמי החרוץ ביותר שלה בכול הנוגע לעניינים הקשורים לישראל וליהדות. אין תימה איפה, שהתעמולה האסלאמית לוקחת דימויים אנטישמיים קלאסיים שנוצרו על אדמת אירופה ומאמצת אותם לחיקה הברברי כדי להכשיר את לבבותיהם של ההמונים הנבערים במסע השיטתי של דה-לגיטימציה של מדינת-ישראל. כך למשל, התעמולה האסלאמית טוענת שהיהודים אופים מצות בפסח עם דמם של מוסלמים. נשמע מוכר, נכון? זאת ועוד, בחודש נובמבר 2013, התבטא המנהיג "הרוחני" של איראן כלפי ישראל במילים הללו: "היצורים האלה אינם נחשבים לבני-אנוש". רק לפני קצת יותר מ-100 שנים, האנטישמיות הקלאסית של אירופה טענה ש"קיומו של קומפוזיטור יהודי סותר את חוקי הטבע". לחשיבה הנבערת הזו היו שותפים עשרות מיליוני בני-אדם, לאורך מאות שנים, שהכשירו את הקרקע להשמדת יהודי אירופה רק לפני כ-70 שנה.

ההפריה ההדדית הזו, בין האנטישמיות האירופאית הקלאסית לבין האנטישמיות האסלאמית, קיימת מזה דורות רבים. כך למשל, רעיון הטלאי הצהוב הומצא בידי המוסלמים עבור היהודים המתגוררים ברחבי האימפריה האסלאמית בצו מיוחד שפורסם בשנת 850 לספירה. החל משנת 1215, הונהגו באירופה סימנים מיוחדים לזיהוי היהודים - ביניהם הונהג הטלאי הצהוב עבור היהודים המתגוררים באיטליה ובאנגליה. ההפריה הדדית הזו מקבלת ביטוי יומיומי גם באמצעות מוסדות בינלאומיים האמורים לקדם רעיונות אוניברסאליים שמטרתם להגן על האדם הבודד, על לאומים, על מיעוטים ועל מדינות הנמצאות תחת איום קיומי מתמשך. השתיקה הבינלאומית לנוכח דבריהם של מנהיגי איראן כלפי ישראל בימים בהם התגבש ההסכם בין המעצמות לבין איראן בנוגע לתוכניתה הגרעינית, מעלה פעם נוספת את החשש האמיתי השורר בישראל לנוכח התשתית האידיאולוגית הנבנית בקרב ההנהגה האיראנית שנועדה להכשיר את השימוש בנשק בלתי-קונבנציונאלי, בבוא-העת, כלפי ישראל.

הרשות הפלסטינית, כמו איראן, משחקת על זמן: איראן לא תוותר על תוכניותיה הגרעיניות העתידיות בשם "הגאווה הלאומית" והפלסטינים לא יחתרו לפשרה היסטורית עם מדינת-ישראל ללא איומים קיומיים עליה בתואנות שונות ומשונות תוך כדי בהמצאת "היסטוריה פלסטינית" החותרת תחת קיומה של מדינת-ישראל. שני הנושאים הללו מצריכים מההנהגה הישראלית תעצומות-נפש אדירות כדי לא להיכנע לתכתיבים שגויים המכונים "חלון הזדמנויות" רק בשל שיקולים רגעיים העלולים להשפיע על חייהם של מיליוני ישראלים בעתיד הקרוב. התנהלותה של חלק מהתקשורת הישראלית בעניין האיראני (כמו סיקורו השערורייתי של העיתון "ידיעות אחרונות" המטורלל) והצהרותיהם של בכירים לשעבר בנושא זה ובעניין המשא-ומתן עם הרשות הפלסטינית, מעלים חשד כבד שענייני רייטינג מטופשים ויוהרה האישית של רבים מהדוברים, עולים על השיקול הלאומי המשותף למרבית הישראלים. בניגוד לדעתו של עיתון "ידיעות אחרונות", העניין האיראני, בדומה לעניין הפלסטיני, אינו עניינו האישי של אדם אחד - כפי שהעיתון מדמה לעצמו ביוהרתו הרבה המרוחה מדי יום ביומו בכותרות הראשיות. מסתבר, שהעיתון, בדומה לאו"ם, מאבד בהתמדה את הקשר שלו למציאות. רבים בישראל מקווים שקוראי "ידיעות אחרונות", לא עד כדי כך מטומטמים כפי שעורכיו מדמים לעצמם.

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "האו"ם: שנת 2014, שנת הסולידריות עם הפלסטינים", מגזין המזרח התיכון, 29 בנובמבר 2013.