במאמר הקודם עסקנו בשינויים האידיאולוגיים
שעברה מפלגת הבעת' בעקבות הוועידה ש-6 שהתקיימה בחודש אוקטובר 1963 - כשבעה חודשים
לאחר שקציני הבעת' חוללו הפיכה צבאית מוצלחת בסוריה. קציני הצבא שניצבו לפתע בחזית
העשייה המדינית, ביקשו ליצור מסגרת אידיאולוגית שתעניק הכשר לשליטתו של הצבא על
החיים הריבוניים בסוריה - לא מאחורי הקלעים ולא בהיחבא בשל הרכבו העדתי של האגף
הצבאי במפלגה. לפיכך, בעזרת מניפולציות פוליטיות מרשימות, קציני הצבא הצליחו להכניס
סעיף מיוחד במצע האידיאולוגי של מפלגת הבעת' על-מנת
להציב את הצבא בחזית העשייה הפוליטית כגורם בעל-משמעות שתפקידו לממש את הרעיונות
החדשים שגובשו במהלך הוועידה ה-6. ובכן, מה התרחש במהלך הדיונים בשאלת תפקידו של
הצבא בחיים הפוליטיים בסוריה?
מאחר
וסעיף זה, הצבא, גרם למחלוקות רבות בדיוני הוועידה ה-6,
להלן יובהרו העימותים שנגרמו בשל מחלוקת זו, אך לא באותה דרך השוואתית שהובאה במאמר
הקודם משום שדרוש לכך הסבר מעט מקיף יותר. נקודה זו - תפקידו של הצבא בפוליטיקה
הסורית - היוותה בעיה ושאלה מכרעת מבחינתה של הסיעה המרקסיסטית שאף באה לידי ביטוי
בפרסומם של שני הכרכים "אודות המחשבה המדינית"
שיצאו-לאור בתחילת 1963, בידי יאסין אל-חאפז
ואליאס מורקוס.
דרישתם
של אל-חאפז ומורקוס הייתה הוצאת הצבא מחוץ למעגל החיים
הפוליטיים בסוריה מתוך מחשבה שהמהפכה הסוציאליסטית לא תצליח אם
הסוציאליזם יונחת מלמעלה - דהיינו מאנשי הצבא. בהתאם לרעיונו של הפלג המרקסיסטי,
המהפכה הסוציאליסטית מתבססת על מהפכה מלמטה והיא שולחת את זרועותיה כלפי מעלה גם
לעבר מוסדות השלטון. המשמעות היא, שהשלטון הוא נושא דברו של ההמון ופועל על-פי
האינטרסים המובהקים של ההמונים על-בסיס ההנחה הזו. כל עוד תנאי זה לא בא לידי ביטוי
מצד "היסודות בעלי-ההכרה" שהם איכרים, פלחים,
זעיר-בורגנים ומשכילים, "שיערוב המרכסיזם" יישאר בגדר ניסיון בלבד.
מנגד,
מישל עפלק וקבוצתו פעלו ממניעים שונים
לחלוטין במהלך קיומה של הוועידה ה-6, כאשר דאגתם העיקרית הייתה המאבק להשפעה
והישרדות אישית ופוליטית בין האגף הצבאי במפלגה לבין האגף האזרחי שבה. סביר להניח
שלא נעלם מעיניהם כוחו והשפעתו של הצבא על המפלגה ועל החיים הפוליטיים בסוריה - כפי
שאכן כך היה בפועל. לפיכך, דרכו של עפלק התאפיינה בניסיון לצבור כוח פוליטי בתוך
המגבלות הקיימות, ובתוך הממד הצר שהותירו לו קציני הצבא והפלג המרקסיסטי שניחן ברעב
פוליטי כדי להביא לשינוי מקיף בסוריה ובעולם-הערבי כולו על-פי משנה פוליטית
סדורה.
האגף
המרקסיסטי חש ביטחון מוחלט בדרישותיו השונות בנוגע לאידיאולוגיה ברורה יותר ומעשית
יותר, והוא אף חש ביטחון בשל האופי הדמוקרטי שבו התנהלו הדיונים הן בוועידה האזורית
והן בוועידה הלאומית. יתרה מזאת, הם פעלו כבעלי השליחות והייעוד ההיסטורי, כך
שלמרות שהצבא הוא שהזמין אותם ליטול חלק בדיונים ולעצב את דרכה החדשה
של המפלגה, הם חשו משוחררים מכל ניסיון לשלם מס-שפתיים לקציני הצבא
או להתפשר עם רעיונם המרכזי.
בהחלטות
הועידה השישית של מפלגת הבעת' - בפרק הראשון - נאמר כי הועידה נתבקשה לציין את
המאפיינים העיקריים של התקופה שעברה בין הוועידה הלאומית החמישית לבין הוועידה
הלאומית השישית. חברי הוועידה סיכמו את חמשת התופעות הבולטות של התקופה,
והן:
1.
הפיכת מאזן-הכוחות במולדת הערבית לטובת התנועה המהפכנית.
2.
תנועה אידיאולוגית ערבית מאורגנת תפסה את השלטון בשתי ארצות ערביות (סוריה
ועיראק).
3.
תבוסתה של התנועה הקומוניסטית.
4.
עליית ההכרה של ההמונים ביחס לחשיבותו של הגורם הכלכלי והחברתי בבניית החברה
המהפכנית.
5.
הנאצריזם.
כפי
שהתברר מהחלטות הוועידה, חברים אחדים שהשתתפו בדיונים ביקשו להוסיף עוד נקודות
אחדות שלדעתם התקופה הנדונה (בין שתי הוועידות) התאפיינה בהן. ואכן, אחדים מן
המשתתפים בוועידה העלו עוד 11 נקודות נוספות שלדעתם התקופה האחרונה התאפיינה בהן.
בסעיף האחרון, ה-11, נכתב "כניסת הצבא למערכת הלאומית על יסודות
אידיאולוגיים וארגון אידיאולוגי". ובהמשך לסעיף זה נאמר כי
"נמתחה ביקורת על סעיף זה של הדו"ח, אם משום שלא נכנס לפרטים, אם ביחס
לניסוח, או בגלל כמה נקודות משניות". ההוספה הזו הראתה בעליל כי
ויכוח חריף התגלע בין חברי הוועידה בנוגע לתפקידו של הצבא בחיים הפוליטיים בסוריה.
סעיף זה, מחד גיסא, תיאר את כניסת הצבא לחיים הפוליטיים על בסיס אידיאולוגי וארגון
אידיאולוגי, ומאידך, הסעיף נועד לטשטש את הויכוח שפרץ בין חברי הוועידה, בשל כניסת
הצבא לחיים הפוליטיים, על-ידי הוספת המשפט כי "נמתחה
ביקורת" בשל "כמה נקודות משניות".
קציני
הצבא לחצו על חברי הוועידה על-מנת לקבל הכרה מלאה בנוגע לתפקידו של הצבא. וכבר
בסיכום של חמש התופעות הבולטות של התקופה, כפי שחברי הוועידה נתבקשו לציין, היה
סעיף שניסה לתת משנה-תוקף לתפקידו של הצבא ומעורבותו בחיים הפוליטיים בסוריה. על
כן, בסעיף ב' נכתב: "תנועה אידיאולוגית מאורגנת תפסה את השלטון בשתי
ארצות ערביות (סוריה ועיראק) בפעם הראשונה בהיסטוריה הערבית
המודרנית".
אם
היה ספק ברעיון, בנוגע לתפקידו של הצבא בחיים הפוליטיים בסוריה, ספק זה הוסר
בהחלטות הסופיות של הוועידה ה-6 של מפלגת הבעת'. הוועידה החליטה שלוש החלטות שבאו
תחת המסגרת הערטילאית "המלצות מדיניות שונות", אשר
הפגינו בעליל הן את חוזקו והשפעתו של הצבא והן את כוונותיו לגבי העתיד. וכך הועידה
החליטה:
א.
"לקבל את היסודות האיחודיים הסוציאליסטיים והארציים, שפעלו בעבר בשתי המפלגות
(בסוריה ובעיראק) ולא הזיקו להן - כיחידים (הדגשה
במקור), בתנאי שיעברו מבחן הניסיון והמעקב האישי למשך שנה לפחות. באשר ליסודות
האיחודיים הסוציאליסטיים הארציים כארגון (הדגשה במקור),
יש להילחם בהם בתקיפות, כיוון שהם עוינים למפלגה בצורה חריפה".
ב.
"הועידה הלאומית ממליצה בפני ההנהגה הלאומית לבקש מההנהגות הארציות בסוריה ובעיראק
לערוך טיהורים בכל המיניסטריונים, ובמיוחד במיניסטריון החוץ, מהיסודות
הריאקציוניים. יש לעשות זאת במהירות האפשרית ולספק לשגרירויות יסודות מפלגתיים מקרב
המדינות הערביות השונות".
ג.
"הועידה הלאומית ממליצה בפני ההנהגות לבקש מההנהגות הארציות בסוריה ובעיראק לפעול
מייד להקמת צבא על בסיס אידיאולוגי, כיוון שבלעדי צבא סוציאליסטי
יועמדו הסוציאליזם ופעולות השינוי - בסכנה".
כפי
שניתן להבין מהסעיפים דלעיל, החלטות הוועידה השישית העניקו לצבא הכשר לפעול
במישורים אחדים להם הוא קיווה וציפה מאז ההפיכה ב-8 במרץ 1963:
א.
ניתנה לו הלגיטימציה לפעול כצבא אידיאולוגי-דוקטרינרי
השומר על עקרונות הסוציאליזם. דהיינו, צבא וסוציאליזם חד הם.
ב.
בנוסף לכך, ניתנה לצבא האפשרות לערוך טיהורים מקיפים
במפלגה ובמשטר כראות עיניו ולפעול בצורה החלטית נגד כל סטייה מהאידיאולוגיה החדשה
של מפלגת הבעת'.
ואכן,
כאשר מולאו התנאים האלה הן מבחינה אידיאולוגית-פרגמאטית, הן מבחינת הלגיטימציה
למעורבותו הפוליטית והן בשל ההחלטה המאפשרת לו לערוך טיהורים מקיפים במוסדות
המדינה, המשמעות היא כי הציפיות של הצבא מולאו בצורה
מושלמת המאפשרת לו לעמוד הן בלחצים פנימיים והן בלחצים חיצוניים
(למשל, מול יוקרתו ומשנתו המדינית של עבד אל-נאצר).
ועידת
הבעת' באוקטובר 1963 מסמנת יותר מכל את דרכה החדשה על מפלגת הבעת' ואת דרכה החדשה
של סוריה כיחידה מדינית. ועידה זו סימלה עבור האגף המרקסיסטי במפלגה את פסגת כוחם
והשפעתם האידיאולוגית והפוליטית. אולם, מה שנראה כהצלחה באוקטובר 1963 -
למרות שדרישתם להוצאת הצבא לא התקבלה - הצלחה זו שימשה
סימן לירידתם מהבימה הפוליטית במסגרת מפלגת הבעת'. עתה, משעוצב המצע הרעיוני של
מפלגת הבעת', שוב לא היה צורך בקבוצה אינטלקטואלית שמאלית-רדיקאלית אשר תיתן דרור
למחשבותיה ולמעשיה, ובכך תערער את הלגיטימיות של הצבא להמשיך לנהל את כל המוסדות
השלטוניים במדינה לפי ראות-עיניהם.
האתגר הראשון במעלה של כל שלטון, הוא
שרידותו. שרידות זו היא שמכתיבה את הצעדים הפוליטיים של המשטר כלפי אלה הקוראים
תיגר כלפיו, או כאלה המהווים אתגר פוטנציאלי עתידי. מייד לאחר סיום הועידה ה-6,
הפלג המרקסיסטי העיראקי של מפלגת הבעת' פרק כל עול ורסן, ברחבי עיראק
באופן אלים ביותר, עד שהדבר העמיד בסכנה את כל הישגי מפלגת הבעת' הן
בעיראק והן בסוריה. מבחינת קציני הבעת' בסוריה זו הייתה שעת כושר להיפטר מכל
מהקבוצה המרכסיסטית שעזרה לגבש את המצע החדש של מפלגת הבעת'.
בראשית
1964 התכנסו קציני הבעת' והחליטו להרחיק את כל החברים המרקסיסטים, במסגרת, מה
שנקרא, "טיהור וייעול המנגנון הפוליטי של המפלגה".
על-מנת להבהיר את הנקודה הזו, יש צורך לחזור לאירועי ספטמבר 1963
כשקציני הבעת' חברו לפלג המרקסיסטי במטרה לנטרל את וותיקי המפלגה
כדוגמת מישל עפלק וצאלח אל-דין אל-ביטאר:
"הוועדה
הצבאית" שביצעה את ההפיכה, ופעלה מאחורי הקלעים, שיתפה פעולה עם הקבוצה המרקסיסטית
בראשותו של חמוד אל-שופי - מורה דרוזי בן 36 שהמשיך לקיים בחשאי את סניף מפלגת
הבעת' בתקופת האיחוד עם מצרים. אל-שופי הושפע רבות מכתביו של יאסין אל-חאפז
וממפלגתו המרקסיסטית של עלי צאלח אל-סעדי מעיראק. סביב אל-שופי התקבצה חבורת
מרקסיסטים שמשכה את עיניהם של קציני הבעת' שביצעו את ההפיכה. שיתוף פעולה זה, בא
לידי ביטוי במהלך קיומה של הוועידה הארצית של מפלגת הבעת' שנערכה בספטמבר 1963,
וזאת לקראת כינוסה של הועידה הלאומית ה-6 של מפלגת הבעת', שעתידה הייתה להיערך
בדמשק באוקטובר 1963, בהשתתפותם של נציגי הסניפים של המפלגה ברחבי עולם-הערבי.
לוועדה-הארצית
של סוריה נבחרו האישים האלה:
חמוד
אל שופי
- דרוזי, מרקסיסט, נבחר למזכיר הכללי של הוועדה-הארצית. (בשנת 1982 היה שותף להקמתה
של "הברית הלאומית לשחרור סוריה" מהשלטון
העלווי).
ד"ר
נור אל-דין אל אתאסי
- סוני, מהאגף הרדיקלי של המפלגה.
חאלד
אל-חכים
- מרקסיסט.
ד"ר
מחמוד נופל
- מרקסיסט.
אחמד
אבו צאלח
- מרקסיסט. ( היה בכלא בשנים 1967-1966, לאחר סילוקו של אמין אל-חאפז. בשנת 2005
העניק ריאיון נרחב ל"אל-ג'זירה" על האירועים הדרמטיים בסוריה בשנות ה-60 של המאה
הקודמת).
קולונל
חמד עובייד
- דרוזי.
קולונל
חאפז אל-אסד
- עלווי. (היה נשיא סוריה משנת 1971 ועד לשנת 2000).
מוחמד
אל-טאוויל.
אישים
אלה שיתפו פעולה עם הנציגים המרקסיסטיים מעיראק בראשותו של עלי צאלח אל-סעדי
בוועידה ה-6, וכך הם הצליחו לשנות את מצע מפלגת הבעת'. לאחר הועידה ה-6, קבוצתו של
עלי צאלח אל-סעדי, שהייתה שיכורה מניצחון, החלה להטיל אימה על תושבי
עיראק בהתנהגותה חסרת-הרסן. כתוצאה מצירוף של נסיבות, נערכה הפיכת
קצינים בעיראק, בנובמבר 1963, שנערכה נגד אנשי הבעת' שרק בפברואר אותה שנה ערכו
הפיכה משלהם מעיראק. לתוצאות עגומות שכאלה לא ציפו קציני הבעת' בסוריה, לכן הם
החליטו לשתף פעולה עם קבוצת עפלק כדי למנוע את ההרס שהביא עלי צאלח אל-סעדי בעיראק.
בפברואר
1964, התכנסה ישיבה מיוחדת, שלא מן המניין, כדי להביא לסילוקם של המרקסיסטים
מהמפלגה, וכדי לשנות את הרכב הועדה-הארצית של המפלגה. בכך למעשה נחשפו כוונותיה של
"הוועדה הצבאית" שחוללה את ההפיכה במרץ 1963. אלה האישים
שהיו חברי הועדה-הארצית המורחבת של המפלגה לאחר הדחתם של המרקסיסטים:
גנרל אמין אל-חאפז
- סוני. (כיהן כנשיא עד להדחתו האלימה בשנת 1966 בידי צאלח ג'דיד. היה אחד מידידיו
הקרובים ביותר של הסוכן הישראלי, אלי כהן, שפעל בסוריה
עד לתפיסתו בינואר 1965. לאחר שנות גלות רבות, אמין אל-חאפז מת בעיר חאלב בחודש
דצמבר 2009).
קולונל
צאלח ג'דיד
- עלווי. (כיהן כנשיא סוריה משנת 1966 ועד לשנת 1970. הודח בידי חאפז אל-אסד. נכלא
עד למותו בחודש אוגוסט 1993).
קולונל
מוחמד עומראן
- עלווי. (נכלא לאחד הדחתו של צאלח ג'דיד. נכלא עד לשנת 1967. לאחר שחרורו עבר
להתגורר בלבנון, שם חוסל בידי המודיעין הסורי בחודש מרס 1972).
קולונל
חמד עובייד
- דרוזי.
קולונל חאפז אל-אסד
- עלווי. (שר-ההגנה בתקופת מלחמת ששת-הימים 1967. ביצע הפיכה נגד צאלח ג'דיד
בנובמבר 1970. כיהן כנשיא סוריה מחודש פברואר 1971 ועד למותו בחודש יוני
2000).
קולונל
עבד אל-כרים אל ג'ונדי -
איסמאעילי - כת שיעית. (אל-ג'ונדי היה ידוע כטיפוס בעל אופי אלים ואכזרי במיוחד.
התמנה לכהן כראש המודיעין הסורי. התאבד בכלא בחודש מרס 1969 בעקבות מאבקים אלימים
בין חאפז אל-אסד לבין צאלח ג'דיד. אשתו התאבדה שבועות אחדים לאחר מכן).
פהמי
אל-עשורי
- מהפלג של עפלק. (מינויו היה "תשלום פוליטי" לעפלק על שיתוף-הפעולה הזמני עם הפלג
הצבאי).
סולימאן
אל-עלי.
עלווי.
מוחמד
זועבי
- סוני. (חבר נאמן וקרוב לנשיא חאפז אל-אסד. היה ראש ממשלת סוריה משנת 1987 ועד
לחודש מרס 2000. הודח בידי בשאר אל-אסד בשל החשד לשחיתות. הושם במעצר בית. התאבד
בחודש מאי 2000).
סאמי
אל-ג'ונדי
- אסמאעילי, הצטרף לבעת' ב-1963.(קרוב משפחתו של עבר אל-כרים אל-ג'ונדי, נכלא
לתקופה קצרה בשנת 1969. עבר להתגורר בלבנון עד סמוך למותו בשנת 1996).
ג'מאל
שייה
- דרוזי, מורה, מהאגף המיליטנטי של המפלגה.
ד"ר נור אל-דין אל-אתאסי
- סוני, מהאגף הרדיקלי של המפלגה. (במלחמת ששת-הימים כיהן כנשיא סוריה. היה בכלא
משנת 1970 ועד לשנת 1992. לאחר 22 שנות מאסר, הוא נשלח לפריס לטיפול רפואי - שם הוא
מת בחודש נובמבר 1992).
לאחר
המהלך הזה, ולאחר כמעט שנה מאז הפיכת מרס 1963, שלטו קציני הבעת' הן במפלגה והן
במדינה הסורית, כשלרשותם עומדים שני "מכשירים פוליטיים" יעילים: א. מצע
אידיאולוגי היכול להתחרות ב"תנועה העממית" של עבד אל-נאצר
ובפופולאריות שלו ברחבי העולם-הערבי. ב. לגיטימציה לפעול כצבא
אידיאולוגי - בניגוד לדעתה של הקבוצה המרקסיסטית שהצטרפה למפלגה בשנת
1963. שני המכשירים הללו, למעשה, סללו את דרכה של העדה העלווית לעבור מהפך מעמדי
מרשים לקראת שליטה מוחלטת בחיים הריבוניים של סוריה ולגיטימציה להפעיל ברוטאליות
קטלנית כלפי אלה שערערו על שלטונה. מלחמת-האזרחים
המתחוללת בסוריה מאז חודש מרס 2011, היא תולדה טרגית לאירועים שהחלו למעשה
כבר בשנת 1963.
רבים
מהאישים המוזכרים במאמר הוגלו, נרצחו, התאבדו או נאסרו במהלך השנים שעברו מאז הפיכת
קציני הבעת' של ה-8 במרס 1963. כך למשל, צאלח אל-דין אל-ביטאר - אחד ממייסדיה של
מפלגת הבעת' - נרצח בפריז ביולי 1980 בידי סוכני מודיעין של הנשיא חאפז אל-אסד.
מישל עפלק - מייסד מפלגת הבעת' - חי בפריז כגולה פוליטי עד למותו בשנת 1989. עפלק
נקבר בעיראק בשל סירובו של הנשיא חאפז אל-אסד להעניק לו קבורה הולמת בדמשק. גם
יאסין אל-חאפז, שהוזמן להניח את התשתית הרעיונית לוועידה ה-6 שהתקיימה באוקטובר
1963, מת בלבנון כגולה פוליטי בשנת 1978 בעקבות מחלת הסרטן.
==
מאת:
ד"ר יוחאי סלע, "מעמדו של הצבא הסורי לאחר הפיכת קציני הבעת' - 1964-1963",
מגזין המזרח התיכון, 31 באוקטובר 2013.
