ראשי הצבא המצרי נגד המדיניות האמריקאית והאירופאית

התגובה התקיפה של הצבא המצרי כלפי "האחים המוסלמים" שהתבצעה באמצע אוגוסט 2013, התבססה על מתחושה חזקה מאוד שכ-70 אחוזים מהציבור המצרי מעדיף משטר-צבאי למחצה על דיקטטורה אסלאמית אליה חתר הנשיא המודח מוחמד מורסי. גוף מחקרי עצמאי במצרים דיווח ב-18 באוגוסט 2013 על הריגתם של כ-1,300 בני-אדם (כולל חיילים ושוטרים) במהלך ארבעת הימים הקודמים לדיווח. למרות מספר ההרוגים הרב, התמיכה של מרבית האזרחים בצבא המצרי נותרה איתנה למדי, והיא תלך ותתחזק ככול שהביטחון יחזור לשרור ברחובות מצרים. עיתונאים מצרים העובדים במדינות מערביות מסרו כי במהלך ביקורם במצרים בשנה האחרונה, הם הופתעו מעומק השנאה ההדדית ששרה ברחבי במצרים - אפילו בין אדם לחברו המתגוררים בשכנות זה לזה. המתח הכלכלי, הדתי והפוליטי רק הלך וגאה ככול שמוחמד מורסי ניסה להצעיד את מצרים לעבר הקמתה של מדינת-הלכה מוסלמית רדיקלית. כ-25 מיליון אזרחים מצרים חתמו על עצומה למען הדחתו של מורסי - והמספרים האלה, ללא ספק, מדברים בעד עצמם. ולמרות זאת, נציגים רשמיים של ארה"ב ומדינות מערביות אחדות, החליטו לנהל רומן הדוק דווקא עם תנועת "האחים המוסלמים" שהיא אינהרנטית אנטי-מערבית, אנטי-דמוקרטית ואנטי-ליבראלית בכול תחום הנושק לאורח-החיים הסביר והנורמאלי. את החיזור הנמרץ של מדינות מערביות אחדות אחרי תנועת "האחים המוסלמים", ראשי הצבא המצרי לא ישכחו במהרה. סביר להניח שראשי הצבא המצרי ימצאו  את הזמן והמקום להגיב על כך.

למצרים ולצבא המצרי יש גאווה לאומית עמוקה המכתיבה לעיתים קרובות את מעשיהם בזירה הפנימית ובעיקר בזירה הבינלאומית. לעיתים, גאווה זו נראית מוזרה עד מאוד בעיני מדינות מערביות אחדות, וכתוצאה מכך מנהיגים בכירים באירופה לא נזהרים בלשונם בהתייחסויותיהם לנעשה במצרים ולמעמדו של הצבא המצרי בעיני הציבור הרחב, השפוי. ההתייחסויות היהירות כלפי הנעשה במצרים, מסמלות את שקיעתו של המערב ועיקר את שקיעתה של המעצמה האמריקאית הנגררת ברשלנות בעקבות תבוסותיה שהן מעשי ידיה בלבד. (ראוי לציין שישראל הזהירה את ארה"ב מפלישה לעיראק בשנת 2003, אך זו העדיפה אחרת, והתוצאה: ארה"ב הובסה בעיראק; השד השיעי השתלט על עיראק המתפוררת; ואיראן ממשיכה בתוכנית הגרעין שלה). מנהיגי ארה"ב ואירופה כנראה התמכרו לאלימות האסלאמית הרדיקלית, אחרת אי-אפשר להסביר מדוע הם זנחו לחלוטין את המחנה הליבראלי בעולם-הערבי, באיראן ובמדינות מוסלמיות נוספות.

אין ספק בכך, שמרבית הציבור המצרי נחשב לציבור מאמין ורבים מהם מחזיקים בעמדה ש"ההלכה המוסלמית" (השריעה) צריכה להוות השראה לחקיקה החילונית של המדינה הריבונית. ועם זאת, הפער בין "אמונה אסלאמית" ל"דיקטטורה אסלאמית" מעולם לא נראה רחב כל כך כפי שהדבר השתקף בעיני מרבית הציבור המצרי במהלך תקופת כהונתו של הנשיא מורסי. עד להדחתו של מורסי, עשרות מיליוני מצרים הבינו שהדיקטטורה האסלאמית של מורסי עומדת בניגוד גמור לציפיותיהם בעקבות הדחתו של הנשיא מובארק בשנת 2011. ביטחונו האישי והכלכלי של האזרח המצרי הפשוט נעשה גרוע יותר בתקופת מורסי, וזאת בניגוד גמור להבטחותיה של תנועת "האחים המוסלמים" לאחר ניצחונם ברוב זעום בבחירות של יוני 2012. הפעילות של הצבא מאז חודש יולי 2013, נתפסת בעיני מרבית האזרחים המצריים כניסיון מוצלח של הצבא להחזיר את המדינה למסלולה התקין כדי לממש את תקוותיהם של אזרחי מצרים במבנה הפוליטי החדש שהתגבש לאחר הדחתו של מובארק. כהונתו של מורסי נתפסת בשלב זה "כתאונה פוליטית" בדרך ליעד הנכסף. התגובה האלימה של אספסוף מוסלמי, אוהדי תנועת "האחים המוסלמים", כלפי הקופטים המתגוררים במצרים שבמהלכה הוצתו ונבזזו (בחודש אוגוסט 2013 בלבד) מאות בתים, מבני ציבור וכנסיות, רק העצימו עוד יותר את הסכנה הטמונה בשלטון אסלאמי רדיקאלי על מצרים. מאז שהחלה כהונתו של מוחמד מורסי, ההתקפות על הקופטים קיבלו למעשה הכשר שלטוני והצדקה דתית, משום שקיומם של הקופטים במצרים מהווה הוכחה שהאסלאם נכפה על מצרים בכוח הכיבוש. גורלם של כ-10 מיליון קופטים החיים במצרים התגמד לנוכח ניסיונותיהם של מדינות מערביות אחדות למצוא-חן בעיני ראשי האסלאם הרדיקלי במצרים בתקופת כהונתו של מוחמד מורסי. הסכנה לעדה הקופטית לא חלפה - סביר להניח שהיא תגבר בתקופה הקרובה משום שראשי העדה הקופטית הביעו תמיכה בראשי הצבא שביצעו הפיכה צבאית מוצלחת נגד שלטונם של "האחים המוסלמים".

תעמולה אמריקאית אנטי-ישראלית

ב-17 באוגוסט 2013 התפרסמה ידיעה בעיתון "הניו יורק טיימס" שישראל הבטיחה לגנרל עבד אל-פתח א-סיסי שארה"ב לא תפגע בסיוע למצרים בעקבות הדחתו של מוחמד מורסי. כמובן, שמרבית ערוצי התקשורת בישראל מיהרו לצטט את הידיעה הזו בכותרות ראשיות. ובכן, על מה התבססה הידיעה הזו? תקשיבו טוב! הידיעה התבססה על הערכותיהם של דיפלומטים אירופאים. לא פחות ולא יותר. עיתון מטורלל העניק פרסום עולמי להזיותיהם של כמה דיפלומטים אירופאים שיש להם עניין גדול לערב את ישראל בכל תסבוכת מזרח-תיכונית כחלק מאג'נדה פוליטית ידועה וברורה לכול. שימו לב לתרגיל התעמולתי הזה: מוחמד מורסי הודח בתחילת יולי 2013;  מרחץ הדמים בו נהרגו מאות בני-אדם בעימותים בין כוחות-הביטחון לאנשי "האחים המוסלמים" היה ב-14 באוגוסט 2013; הידיעה על הבטחתה של ישראל למצרים הופיעה ב-17 באוגוסט 2013. המשמעות של הדבר הזה היא, שישראל אשמה במרחץ-הדמים שהתחולל במצרים על-פי הזיותיהם של דיפלומטים אירופאים מטורללים שמצאו ביטוי הולם בעיתון מטורלל לא פחות. לתעמולה הזאת יש, כמובן, המשך בדמותו של ראש-ממשלת טורקיה, ארדואן.

בנוגע לארדואן התייחסנו פעמים רבות ואף הזהרנו לא אחת מפני מעלליו כלפי מדינת-ישראל וכלפי מדינות נוספות באזור. כיום ארדואן נמצא בסכסוך מתמשך עם כל שכנותיה של טורקיה והוא אפילו הצליח לאבד בכישרון-רב גם את שארית חבריו שעוד נטו לו חסד קלוש כלשהו. ב-20 באוגוסט 2013 נערכה פגישה מפלגתית בהשתתפותו של ארדואן שבמהלכה הוא הצהיר: "ישראל עמדה מאחורי הדחתו של מוחמד מורסי, וכי לטורקיה יש הוכחות ומסמכים המעידים על מעורבותה של ישראל בהפלתו". ככה חוברים להם, במשולש פסיכופטי, עיתון מטורלל המעניק במה לאירופאים הזויים המקבלים חיזוק ממנהיג טורקי חמום-מוח.

מה ישראל צריכה לעשות

איך מצטייר העולם ברגע זה בנוגע להדחתו של מורסי ולנעשה במצרים בימים אלה? ארה"ב, תנועת החמאס, אירופה, טוניסיה האסלאמית, איראן, תנועת האחים המוסלמים וטורקיה - נגד מצרים. מהצד השני: סעודיה, ירדן, מדינות המפרץ והרשות הפלסטינית - מצדדות בסילוקו של מוחמד מורסי. מצד אחד ישנו מחנה "לא שפוי", ומצד שני קיים מחנה שמנסה לשמור של "שפיות מינימאלית" לאור ניסיון העבר עם האסלאם הפוליטי הרדיקאלי. כאקט של סולידריות, סעודיה החלה להזרים סיוע צבאי ואזרחי למצרים בתגובה לאיומיה של ארה"ב להפסיק את הסיוע בעקבות האירועים האחרונים.

ישראל בימים אלה צריכה להפגין הרבה אורך-רוח וסבלנות למרות הפרובוקציות הניתכות לעבריה מצד גורמים אינטרסנטיים במערב ובמזרח. העולם הערבי כולו נמצא במלחמת-אזרחים אחת גדולה - מסוריה בלבנט ועד ללוב שבצפון-אפריקה. לפיכך, השקט התקשורתי של בכירי המערכת הפוליטית והצבאית בישראל (כולל בכירים לשעבר) עשוי לקרב אליה מדינות מוסלמיות סוניות נוספות לקראת האתגר הגדול באמת - והוא הנושא הקשור לגרעין האיראני. על ארה"ב תחת הנהגתו של אובמה אי-אפשר לסמוך - כך משערים מרבית ראשי המדינות הערביות הנחשבות למתונות יחסית והחרדות מאיום איראני מתמשך על מדינותיהן. ההתקפה הכימית שהתבצעה באזור דמשק, ב-21 באוגוסט 2013, שגרמה להריגתם של כ-1,300 בני-אדם, מוכיחה בעליל על הסכנה האקוטית הנובעת מהימצאותו של נשק בלתי-קונבנציונאלי בידי מנהיגים מוסלמים מטורפים.

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "ראשי הצבא המצרי נגד היהירות האמריקאית והאירופאית", מגזין המזרח התיכון, 22 באוגוסט 2013.