סוריה והשינויים הפוליטיים במזרח-התיכון

ב-16 בינואר 2011, הנשיא הסורי בשאר אל-אסד יכל לסמן וי ביומנו: לאחר נתק של שש שנים, נחת שגריר אמריקאי חדש בדמשק ביוזמתו התקיפה של הנשיא אובמה שהצליח לעוקף את התנגדותו של הקונגרס למינויו של שגריר חדש בבירה הסורית. לדעתו של ברק חוסיין באובמה, הצעד הזה, לצד צעדים נוספים, נועד ליצור בסיס חדש לדו-שיח פורה בין ארה"ב לבין הציר הרדיקלי בכיכובן של סוריה ואיראן. יומיים לפני כן, ב-14 בינואר 2011, העולם-הערבי נדהם ממנוסתו של נשיא טוניסיה לאחר ימים אחדים בהם נערכו הפגנות רחבות-היקף שקראו לסילוקו. התדהמה הזו עברה לתחושת-הלם קשה עם פרוץ ההפגנות ההמוניות והכאוס ששטף את מצרים והתנערותו של הממשל האמריקאי מהנשיא חוסני מובארק. מדינות מתונות בעולם-הערבי הקשורות לארה"ב, הגיבו בכעס הולך וגובר לנוכח פני המראות הקשים שנשקפו מבעד למסכי הטלוויזיה ולידיעות שזרמו לבירות הערביות ממקורות נוספים. אף אחד מהמנהיגים הערביים לא ציפה לשטף כזה של אירועים שיטלטל לחלוטין את מצרים וישלח גלי הדף לרחבי המזרח-התיכון כולו. כך למשל, מיד לאחר נאומו של חוסני מובארק ב-1 בפברואר 2011 בו הוא הודיע על הסרת מועמדותו בבחירות הבאות לכהונת הנשיא, מיהר נשיא תימן עלי עבדאללה סאלח להודיע כי אין בכוונתו להאריך את כהונתו הנוכחית מעבר לשנת 2013, וכי אין הוא מתעתד להעביר את מושכות השלטון לבנו. יום לפני כן, הודיע מלך ירדן על הקמת ממשלה חדשה שתהא קשובה יתר לצרכים של העם, אולם צעד זה נועד דווקא לחזק גורמים המקורבים לבית-המלוכה הירדני לקראת שעת-מבחן - אם וכאשר זו תגיע. אחוז הפלסטינים בממלכה הירדנית בהחלט מטריד את מנוחתו של המלך הירדני, לפיכך עבדאללה ביקש לחזק את מעגל הנאמנים לו בעזרת אישים רמי-דרג בעלי רקע ירדני טהור ולא בכאלה החשודים בנאמנות כפולה כדוגמת הפלסטינים.

ערעור מעמדה של מצרים בזירה המזרח-התיכונית בעקבות ההפגנות האזרחיות ובעזרתה הרשלנית של ארה"ב, מחזק מאוד את הציר הרידקלי של סוריה, איראן וטורקיה. מאז הפלישה האמריקאית לעיראק והסתבכות הצבאית שם, גורמים אמריקאים בכירים ניסו להשפיע על איראן וסוריה לחדול ממעורבותן בנעשה בעיראק ולחדול לסייע בדרכים ישירות ועקיפות לגורמי טרור הפועלים ללא הרף בניסיון לערער את תחושת הביטחון במדינה העיראקית השברירית. סוריה הואשמה לא אחת בידי גופי מודיעין מערביים רבים שהיא משמשת תחנת מעבר לאלפי פעילי אל-קאעידה העושים את דרכם לעיראק ולמוקדי מתיחות נוספים במרחב. איראן סייעה לגורמי טרור שיעים בעיראק, וסוריה טיפחה גורמי טרור סונים - חלקם היו פליטי מפלגת הבעת' העיראקית שמצאו מקלט בדמשק לאחר נפילתו של סדאם חוסיין. גם סוריה וגם איראן ידועות היטב שיציבותה של עיראק תלויה ועומדת ברצונן הטוב. במילים אחרות, עיראק הפכה לקלף מיקוח חשוב בידי שתי המדינות הללו מול ארה"ב גם לאור ההסתבכות האמריקאית באפגניסטן. הצלע השלישית במשוואה הרדיקלית היא טורקיה של ארדואן הרואה בסילוקו של חוסני מובארק הזדמנות פז לחזק את תנועת "האחים המוסלמים" במצרים לאור הזהות האידיאולוגית-הדתית המשותפת. אין תימה איפה, שמיד לאחר הודעתו של חוסני מובארק על הסרת מועמדותו לכהונת הנשיא, הצהיר ארדואן שאזרחי מצרים רוצים חילופי שלטון מיידיים וכי "העם המצרי חיכה להחלטה שונה מאוד מזו שקיבל מובארק".

לציר הרדיקלי של סוריה, איראן וטורקיה יש אינטרס חשוב נוסף המעניק משנה-תוקף לקואליציה הזו - הרואה את עצמה ככוח המוביל במזרח-התיכון בשנים הבאות. האינטרס המשותף מתבטא במדיניות ברורה ומוצהרת הנוגעת לדיכוי שאיפותיהם הלאומיות של הכורדים המונים בהערכות גסות כ-40 מיליון נפש. במהלך השנתיים האחרונות, הציר הרדיקלי הצליח להגיע לידי הסכמות אופרטיביות בנוגע לשאלה הכורדית למרות העוינות ששררה בין שלוש המדינות הללו בשנים עברו. הנה כי כן, אנו יכולים להבחין בנקודות אחיזה רבות היכולות לייצב את הקואליציה הרדיקלית של סוריה, איראן וטורקיה - בשיתוף גורמים רדיקליים נוספים כמו חיזבאללה, החמאס ותנועת "האחים המוסלמים" במצרים. ועם זאת, נקודות אלה הן גם נקודות-התורפה, משום שהמציאות הדינמית של המזרח-התיכון, מגבשת ומפוררת קואליציות מידי שנים אחדות.

ימים אחדים לאחר פרוץ ההפגנות ההמוניות נגד הנשיא חוסני מובארק, התפרסמו התייחסויותיו המעניינות של בשאר אל-אסד על האירועים הללו: אסד טען שהוא מחובר לעם הסורי וקשוב לצרכיו; לדעתו הכאוס הפוליטי השורר בטוניסיה ובמצרים נובע מהקשר ההדוק של שתי המדינות הללו למערב ובמיוחד לארה"ב; הוא מתכוון ליזום רפורמות פוליטיות בעתיד, אך הוא אינו מתכוונן לבצע רפורמות שאינן מתאימות לחברה הערבית; הוא מברך על השינוי השקט שהתחולל בלבנון עם מינויו של ראש-ממשלה חדש לאחר סילוקו של סעד אל-חרירי; לדעתו, איראן היא מדינה חשובה באזור ואי-אפשר להתעלם ממנה גם אם הדבר אינו מוצא-חן בעיני המערב; אסד הצהיר שמעמדו בסוריה איתן משום שהוא הביע עמדות ברורות ותקיפות נגד ארה"ב ונגד ישראל. בשאר אל-אסד ניסה לשדר ביטחון רב בדבריו שהתפרסמו בסוף ינואר 2011 בעיתון "וול סטריט ג'ורנל" בשעה שהאירועים האקוטיים איימו לפרק לחלוטין את משטרו על מובארק שהיה עמוד-התווך של ארה"ב במזרח-התיכון.

בטרמינולוגיה הפוליטית של הגורמים הרדיקלים במזרח-התיכון, ארה"ב נתפסת בעיניהם כמשענת קנה-רצוץ בשל היותה מעצמה מתנשאת המכתיבה את מדיניותה על בסיס אגואיסטי, ציני וגחמני. לפיכך, ההתנהגות של ארה"ב כלפי חוסני מובארק ולנוכח המצב השורר בטוניסיה, בתימן, בסעודיה ובירדן, הוכיחו לגורמים הללו שמדיניות אנטי-אמריקאית מוצהרת מעניקה להם חסינות מפני השפעותיה של ארה"ב ומניסיונותיה להתערב באופן בוטה בענייניהם הפנימיים. אין תימה איפה, שהציר הרדיקלי במזרח-התיכון חש בימים אלה התרוממות-נפש לנוכח קריסתה של המדיניות האמריקאית והסתבכותה של ארה"ב גם בעיראק ובאפגניסטן. מנגד, לאור מה שמתחולל במזרח-התיכון בעקבות המדיניות האמריקאית הכושלת, התקשורת האמריקאית המקורבת לנשיא אובמה תנסה להסיט את מטחי הביקורת לעבר ישראל - לכאורה בשל הקיפאון המדיני בנושא הפלסטיני. זהו תרגיל ילדותי ידוע המוכתב ישירות מבית-הלבן בעזרת שיחות רקע מתוזמנות היטב - כך שאין צורך להתרגש מהטון התקשורתי המגיע מארה"ב בעניין הישראלי. כמו כן, לישראל אסור להיכנס להרפתקה מדינית עם סוריה - למרות הלחצים מבית ומחוץ - רק בגלל המצב הבעייתי השורר במצרים. דווקא בשעה זו, חשיבותה האסטרטגית של ישראל עולה בכמה רמות והיא נתפסת בעיני רבים כמגדלור ענק לנוכח המצב השברירי הקיים במדינות רבות במרחב.

האזרח הסורי והמהומות במצרים
למרות מה שאמר בשאר אל-אסד על המצב בסוריה, כל אזרח סורי יכול היה לחוש הזדהות עמוקה עם הטענות שהעלו מאות אלפי המפגינים שהופיעו על מרקעי הטלוויזיה. המצב השורר בסוריה אינו שונה מהותית מהמצב השורר במצרים וביתר המדינות הערביות. בנקודות אחדות, האזרח הסורי חש שהמצב בסוריה חמור יותר בהשוואה למצב הקיים במדינות הערביות האחרות. אם האזרח המצרי חש שהוא חי תחת משטר אוטוריטרי המגביל את חופש-הבחירה, הרי האזרח הסורי חש שהוא חי תחת משטר דיקטטורי נוקשה הנשלט על-ידי מיעוט משפחתי מאז שחאפז אל-אסד תפס את השלטון בסוריה בשנת 1970. בסוריה לא קיים עוני מרוד כפי שהוא קיים במצרים, אולם רבים מהכפריים משתכרים כ-2 דולר ליום; בסוריה אין ציבור של מיליוני אזרחים חסרי-דיור המתגוררים בכוכים שאינם ראויים למגורי אדם, אולם בשל עליית מחירי הדיור חלה התרחבות גדולה מאוד של הבנייה הבלתי-חוקית בכל הערים המרכזיות; השליטה של שירותי-הביטחון של סוריה על האזרחים היא מוחלטת; התקשורת כולה נתונה לפיקוח שלטוני; כמיליון כורדים חיים תחת דיכוי מתמשך ללא זכויות בסיסיות ורבים מהם אינם נחשבים לאזרחים סורים; המדינה כולה חולקה לאזורי השפעה על בסיס משפחתי; תוכנית ההפרטה המצומצמת של סוריה היטיבה רק עם השכבה המקורבת למשפחת אל-אסד; קציני צבא בכירים עוסקים בהברחות לתוך סוריה מלבנון, מעיראק ומטורקיה; העדה העלווית של בשאר אל-אסד, המונה כ-9 אחוזים מסך כלל האוכלוסייה, מנהלת את מדינה הסורית במתכונת של חצר ביזנטית.

למרות דברי הרהב של בשאר אל-אסד, סביר להניח שהוא לא שכח שהמצב השורר בעולם-הערבי מבחינה פוליטית, חברתית וכלכלית, מאפיין גם את המדינה הסורית בעוצמות גדולות יותר. וזאת משום שהמבנה העדתי של סוריה מהווה חומר-נפץ העלול להתפוצץ בכל רגע בפרץ של אלימות בלתי-נשלטת. גורמים רבים בסוריה עצמה, ומחוצה לה, מייחלים "לסגור חשבון" עם העדה העלווית לאור הניסיון ההיסטורי המר והדיכוי המתמשך שהביא לעשרות אלפי הרוגים ולבריחתם של מיליונים מהמדינה במהלך השנים הקשות של שנות ה-80 של המאה הקודמת. לפיכך, מיד לאחר פרוץ המהומות בטוניסיה, שלטונות-הביטחון של סוריה החלו להדק את הפיקוח על האזרחים באמצעות שליטה נוספת על שידורי החדשות והאינטרנט, ובאמצעות פריסה של כוחות צבא במוקדים רבים לאורכה ולרוחבה של המדינה. האופוזיציה הסורית חשה שזה רק עניין של זמן עד שהשלטון הדיקטטורי של בשאר אל-אסד יקרוס, למרות כוחם הרב ועוצמתם של כוחות-הביטחון הנאמנים למשפחה הנשיאותית ולמקורביה.
==
מאת: ד"ר יוחאי סלע, "בשאר אל-אסד בעקבות השינויים במצרים ובטוניסיה", מגזין המזרח התיכון, 3 בפברואר 2011.