טרור אסלאמי – הדילמה האמריקאית – ספטמבר 2016

מה שהתרחש בעיר חאלב במהלך השבוע האחרון של חודש ספטמבר 2016, יכול להיחשב כאחד מהאירועים האלימים והאכזריים ביותר שהתחללו בעיר מאז שפרצה מלחמת-האזרחים בסוריה בחודש מרס 2011. במהלך אותו שבוע, כוחות אוויריים של סוריה ורוסיה תקפו עשרות פעמים ביום מטרות אזרחיות מתוך כוונה ברורה וידועה מראש לחסל כל מה שנחשב לאיום על המשטר הסורי בחלק המזרחי של העיר, ואף לגרום למנוסתם של עשרות-אלפי אזרחים מבני העדה הסונית המתגוררת בעיר. גורמים מקומיים בסוריה כינו את ההתקפות האוויריות הללו כ"טבח" והיו אף כאלה שהגדירו את סדרת האירועים הללו כ"טיהור אתני" מכוון של המשטר העלווי של בשאר אל-אסד בגיבוי רוסי. הטרגדיה היא, שלפי-שעה, אין אף גורם בינלאומי שיש ביכולתו להשפיע באופן אפקטיבי על האירועים משום שסוריה הפכה למגרש משחקים של רוסיה, איראן, חיזבאללה, ארגון "המדינה האסלאמית", טורקיה וגם של גורמים נוספים הקשורים ל"קואליציה האמריקאית" הנלחמת כביכול בארגון "המדינה האסלאמית". אולם מעל לכול, זהו משבר מנהיגותי של העולם-החופשי המתיימר לדבר על "ערכים נעלים" רק כאשר מדובר על בנייתם של כמה בתים ביהודה ושומרון או כאשר אישיות ישראלית בכירה מאוד הולכת לעולמה.

סוריה מתקרבת לשנה השישית בה מתחוללת מלחמה עקובה-מדם, עם מספר הרוגים לא-רשמי של כ-600,000 בני-אדם, וכמובן מיליונים נוספים הפכו לפליטים בתוך ארצם או מחוץ לארצם. הנזק של המלחמה הקשה הזו מוערך ביותר מ-300 מיליארד דולר. אזורים שלמים בסוריה אינם ראויים למגורי-אדם גם בשל הפצצות מתמשכות של כל הכוחות הלוחמים בסוריה - המקומיים והזרים, המערביים והערביים. גם באזורים הנחשבים ל"מתפקדים" כביכול, החיים מתנהלים בריטואל יומיומי של השגת מזון או בחיפוש מקלט בטוח או מחסה זמני - בתוך סוריה או מחוצה לה. לצערנו הרב, התיאור המתומצת הזה אינו משקף כראוי את הטרגדיה אנושית המתחוללת בסוריה כבר יותר מ-5 שנים. כל מי שנחשף לזוועות, עוד מראשיתן, היה עד ליכולת האנושית להפגין רוע בלתי-נתפס של אלימות לשם אלימות, לא רק כדי להשיג יעדים צבאיים או פוליטיים, אלא זו הייתה הזדמנות פז לבטא מפגן פסיכוטי של רוע אנושי חסר-הבחנה באצטלה של מטרה פוליטית, דתית או צבאית. האידיאולוגיה, כשלעצמה, נועדה להפגין אלימות לשם אלימות על-פי המסורת הערבית הידועה.

"ספינת השוטים" הזו, המכונה "המזרח-התיכון הערבי", הנפיקה לעולם במהלך השנים האחרונות סדרה שלמה של טרגדיות אנושיות, בזו אחר זו, עם רצף בלתי-נדלה של משברים אקוטיים בלתי-פתירים בשל מעורבותם של עשרות גורמים זרים שבחשו בקלחת האלימה הזו. הטרגדיה בסוריה היא עוד אחת ברצף הטרגדיות אנושיות המתחוללות באופן תדיר גם בעיראק, בתימן, בלוב, בסומליה ובמקומות נוספים. גם במרחב האסלאמי, מדינות רבות נמצאות בתהליך של קריסה פנימית. כך למשל, על-פי הערכות אחדות, הצבא האפגאני ניצב בפני קריסה, וזאת למרות הזרמה אמריקאית של עשרות מיליארדי דולרים שהושקעו בבנייתן של זרועות-הביטחון האפגאניים. לנוכח האתגרים הביטחוניים הניצבים בפני אפגניסטן מצד ארגון "הטליבאן", מארגון "המדינה האסלאמית" ומארגוני הטרור הפקיסטניים שמצאו מקלט באפגניסטן, הכיסוי הביטחוני הצר לצד ריבוי בלתי-נסבל של הרוגים בקרב אנשי כוחות-הביטחון האפגאניים, הפכו אזורים שלמים במדינה זו לבלתי-נשלטים באופן בולט. מה שמתחולל באפגניסטן דומה למה שמתחולל בלוב, בסוריה, בעיראק, בסומליה ובתימן, דהיינו חלוקת המדינה על-פי אינטרסים עדתיים, שבטיים או דתיים, או אפילו על-פי גחמותיהן של מדינות זרות.

הקריסה הגיאו-פוליטית הזו די ברורה למעצבי המדיניות האמריקאית הנוכחית. בכל מקום בו הופגנה הססנות אמריקאית, הוואקום התמלא בידי גורמים רדיקליים או בידי גורמים בינלאומיים אלימים כדוגמת רוסיה ואיראן. הדבר התבטא לאשורו החל מהמשבר באוקראינה ועד למלחמת-הדמים האכזרית המתחוללת בתימן שהפכה למגרש-משחקים נוסף של סעודיה ואיראן המתמודדות על ההגמוניה במזרח-התיכון. כאשר אזורים שלמים בדרום-מזרח טורקיה, בהם מתגוררים כורדים, הפכו לעיי-חורבות במהלך השנה האחרונה באדיבותו של הצבא הטורקי ובשתיקתה של ארה"ב, המשמעות היא שדיבורים על "מוסר" ו"צדק" (אמריקאיים), הם בסך-הכל ביטויים ריקים מתוכן שמאחוריהם ניצבים מנהיגים הססניים העומדים חסרי-אונים לנוכח הנחישות האלימה של רוסיה ואיראן שמטרתן להציב עובדות בשטח על-פי האינטרסים האזוריים שלהם - גם אם זה היה דורש את חיסולו של הסורי האחרון או של העיראקי האחרון.

כבר 15 שנה העולם-הליבראלי ניצב מול כוחות רדיקאליים אלימים, רובם אסלאמיים, ללא מענה נאות - לא במובן האידיאולוגי ולא במובן המעשי. לא ג'ורג' ווקר בוש ובוודאי לא ברק חוסיין אובמה השכילו לנווט את "נושאת-המטוסים" הזו (העולם הדמוקרטי) לעבר נתיבים בטוחים יותר. ארה"ב לא שימשה מגדלור בוהק המגדיר את הזמן והמרחב למדינות שבעבר הסתמכו על נחישותה האידיאולוגית והפרקטית של ארה"ב. לעיתים דומה היה, שעדיף להיות היריב של ארה"ב מאשר בן-בריתה, משום שאותם מנהיגים שעמדו נחושים מול המדיניות החובבנית של ברק חוסיין אובמה, הצילו את מדינותיהם מהרפתקה מדינית או ביטחונית.  זהו לא רק רמז בנוגע למדינת-ישראל, אלא זהו רמז למדינות נוספות באזור שהשכילו להבין שברק חוסיין אובמה החליט להמר על חשבונן. ההצהרה של נשיא מצרים הנוכחי של נשיא מצרים הנוכחי שהוא מעדיף את טראמפ כנשיא הבא של ארה"ב, מדברת בעד עצמה.

המספרים הקשים של חודש ספטמבר 2016, הם רק כלי קטן וצר דרכו אפשר להבין את האתגרים העומדים בפני כל הצדדים המעורבים באזור - הן מרצון והן כאלה שלא-מרצון. המספרים האלה של חודש ספטמבר 2016 אינם שונים בהרבה מהמספרים של החודשים הקודמים. קרוב לוודאי, שהם אינם משקפים כהלכה את הטרגדיה האנושית המתחוללת בכל אחת מפינותיו של המרחב האסלאמי ואף מעבר לו. אולם, למספרים האלה יש אפקט מצטבר - של שכבה אחת על רעותה - לא רק מול העולם-המערבי אלא בעיקר מול חדלונו וקריסתו של העולם-הערבי והאסלאמי שבכוחו הוא בלבד, אינו יכול לעצור את מרחץ-הדמים הזה גם בשל המבנה התרבותי הרעוע מן היסוד עליו הוא ניצב כבר מאות שנים.

מול הנשיאה הבאה של ארה"ב - הילארי קלינטון - ניצבת משימה מאתגרת כפולה. מצד אחד, היא תצטרך להשקיע מאמץ ניכר לשכך את זעמם של חלקים אחדים מהציבור האמריקאי על עצם בחירתה (וזאת, באדיבותו של טראמפ המטורלל). ומאידך, היא תצטרך יחד עם יועציה להגדיר מחדש את המדיניות הבינלאומית של ארה"ב שאמורה להיות יותר אפקטיבית מול יסודות רדיקאליים - בעיקר לנוכח הניסיון המר שהצטבר לאחר 8 שנות שלטונו של ברק חוסיין אובמה. אולם, לנוכח האתגרים הפנימיים בהן ניצבת ארה"ב, ספק רב אם תתגבש לה מדיניות בינלאומית קוהרנטית כבר בשנה הראשונה לכהונתה בבית-הלבן. במילים אחרות, הדילמה האמריקאית בנוגע ל"מה צריך לעשות", תתבטא בחודשים הראשונים במלל אין-סופי ובכתיבת ניירות-עמדה בלתי-מחייבים כאילו הבית-הלבן הוא שלוחה אקדמית של מכון-מחקר אמריקאי טיפוסי. אך, אפשר גם להסביר את הנושא הזה באופן הבא: האתגרים הם כל-כך גדולים ועצומים, עד שאנו תולים ציפיות בלתי-סבירות בארה"ב שהן למעלה מכוחה, וזאת ללא שום קשר לזהותו של הנשיא הבא או זה שלאחריו. יכול להיות שאנחנו בסך-הכל עדים לחילופי-משמרות בזירה הבינלאומית, אך מכורח-ההרגל של עשרות השנים האחרונות, אנו מסתמכים על גורם שאינו רוצה לשחק יותר על-פי הציפיות שלנו.

טרור אסלאמי ואלימות אסלאמית - ספטמבר 2016

מדינה:	הרוגים:	פצועים/הערות:
סוריה;	3,686	7,000 פצועים
עיראק:	2,381	4,500 פצועים
אפגניסטן:	985	רובם טרוריסטים מוסלמים
תימן:	840	2,500 פצועים
ניגריה:	207	1,000 פצעים
טורקיה:	170	רבים מהם לוחמים כורדים
טורקיה - סוריה:	8	חיילים טורקים שנהרגו בסוריה
סומליה:	165	כולל 22 חיילים שנהרגו בפצצה אמריקאית
פקיסטן:	100	350 פצועים
לוב:	71	מבוסס על מידע תקשורתי חלקי
הודו - קשמיר:	57	רבים מהם אזרחים מוסלמים
ניז'ר - טרור אסלאמי	42	--
צ'אד - טרור אסלאמי	42	--
מצרים:	41	--
מאלי:	30	--
איראן:	19	רובם לוחמים כורדים
סודאן + דארפור:	13	--
תאילנד - טרור אסלאמי:	11	--
קניה - טרור אסלאמי:	7	--
רוסיה - קווקז:	7	--
אלג'יריה:	5	--
קמרון - טרור אסלאמי:	4	--
דרום-סודאן:	4	מבוסס על מידע תקשורתי חלקי
סעודיה:	4	--
פיליפינים - טרור אסלאמי:	2	--
ארה"ב - טרור אסלאמי:	1	--
ירדן:	1	--
ישראל - עזה:	--	--
ישראל - הרשות הפלסטינית:	10	כולם טרוריסטים מוסלמים
ישראל - טרור:	--	עשרות פצועים
אפגניסטן - חיסולים ממוקדים אמריקאיים:	4	--
תימן - חיסולים ממוקדים אמריקאים:	27	--
סומליה - חיסולים ממוקדים אמריקאים	9	--
סה"כ:	8,953 הרוגים	15,350 פצועים (אומדן בלבד)

בסיכומו של דבר בחודש ספטמבר 2016, נהרגו 8,953 בני-אדם;  בחודש אוגוסט נהרגו 12,380 בני-אדם; בחודש יולי נהרגו 11,218 בני-אדם; בחודש יוני נהרגו 15,015 בני-אדם; בחודש מאי נהרגו 11,857 בני-אדם; בחודש אפריל נהרגו 10,691; בחודש מרס נהרגו 10,705; בחודש פברואר נהרגו 12,559 בני-אדם ובחודש ינואר נהרגו 12,261 בני-אדם. בחודשים ינואר-ספטמבר 2016 נהרגו 107,580 בני-אדם בעשרות-אלפי פעולות טרור, באלימות דתית-אסלאמית, בקרבות ובמלחמות-אזרחים המתנהלות במדינות רבות במרחב הערבי והאסלאמי.

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "טרור אסלאמי - הדילמה האמריקאית -  ספטמבר 2016", מגזין המזרח התיכון, 20 באוקטובר 2016,