להבקיע את חומת האטימות האנטי-ישראלית

כאשר חיילי צה"ל הצליחו, ב-29 ביוני 2015, להשתלט על הספינה "מריאן" שניסתה להגיע לעזה, התפרסמה הודעה מלשכת ראש-הממשלה לאנשי הספינה בנוסח הזה: "ברוכים הבאים לישראל. נראה שטעיתם בדרך. אולי התכוונתם להפליג למקום לא רחוק מכאן - סוריה. שם טובח משטרו של אסד מדי יום בבני עמו וזאת בתמיכת המשטר הרצחני של איראן". כל אחד מאיתנו בישראל יכול להבין היטב את הנוסח הזה בדיוק כפי שציפתה לשכת ראש-הממשלה עם פרסום הדברים ביום בו נתפסה הספינה. אולם, כאן נשאלת השאלה החשובה, את מי ניסתה לשכנע לשכת ראש-הממשלה? כמה אנשים בעולם באמת מתעניינים בנעשה בסוריה - מעבר לצקצוקי-לשון פעם בכמה ימים כשמתרחשת זוועה חריגה מעבר לזוועות היומיומיות המתחוללות בסוריה כבר למעלה מ-4 שנים? סוריה אינה שונה בהרבה מעיראק, מסומליה, מלוב, בניגריה, מסודאן, מאפגניסטן, מפקיסטן וממדינות נוספות במרחב האסלאמי כולו. על-מנת להבין טוב יותר את התמונה כולה, הדוגמא הבאה מבהירה היטב את הדיון הנוכחי שעל הפרק במימד התקשורתי.

ב-1 ביולי 2015, עשרות רבות של טרוריסטים מוסלמים המזוהים עם ארגון "המדינה האסלאמית" ערכו התקפה רחבת-היקף על מתקנים צבאיים בחצי-האי סיני. לקראת סופו של היום, נמסר על הריגתם של יותר מ-130 בני-אדם, כולל באירועים קטלניים שהתרחשו באזור העיר קהיר בעקבות פשיטה משטרתית על יעדי טרור המזוהים עם תנועת "האחים המוסלמים". האירוע הזה כמובן תפס את הכותרות הראשיות בישראל לנוכח הקרבה הגיאוגרפית שלנו למצרים. מאידך, באחד מערוצי הטלוויזיה המובילים בשפה הגרמנית, האירוע הקטלני הזה לא הוזכר אפילו לא במילה אחת. לדידו של הערוץ, האירוע הקטלני במצרים אינו שווה התייחסות כפי שאירועים קטלניים מאוד של הטרור האסלאמי הברברי המתרחשים בפקיסטן, באפגניסטן, בסומליה, בסודאן, בלוב, בעיראק, בניגריה, בפיליפינים ובקווקז -  שאינם מעניינים כלל את התקשורת הישראלית כולה ללא יוצא מהכלל.

ברמה התקשורתית, אנחנו יותר מידי מתעסקים בעצמנו, ומכאן הנטייה של התקשורת הישראלית לייצר פרובוקציות יומיומיות הגולשות לעיתים קרובות לכדי התלהמות חסרת-רסן - תוך כדי התעלמות מנושאים חשובים מאוד המתחוללים ברחבי-העולם. אירועים שוליים השתלטו לחלוטין של השיח הציבורי בישראל כחלק מהמאבק על הישרדותם של אמצעי התקשורת בישראל. ההתלהמות הזאת גולשת גם לעניינים כבדי-משקל, עד שאי-אפשר לנהל דיון רציני וענייני המבוסס על עובדות ולא על פופוליזם רגעי. לגישה הזו יש השלכות גם על הסיקור הישראלי בעניינים בינלאומיים שאינם קושרים בקשר הדוק לישראל.

ובכן, מה זה בעצם "תקשורת" ואיך היא קשורה לנעשה הן בעולם-הערבי והן בעולם המערבי? רצוי להרחיב את היריעה ולכלול במסגרת המושג "תקשורת" גם הודעות היוצאות מלשכת ראש-הממשלה, אתרים פרטיים, אתרי חדשות, ערוצי רדיו וטלוויזיה, העיתונות הכתובה ורשתות חברתיות מסוגים שונים. למעשה, אנחנו מדברים על "תקשורת" היכולה להתבטא גם בעזרת מאות אנשים המקבלים דואר-אלקטרוני יומי ועד לערוצי טלוויזיה המוניים הנהנים מרייטינג גבוה. כמעט כל יצירת קשר עם גורם נוסף, מהווה סוג מסוים של "תקשורת" היכולה להשפיע על מגוון רחב של נושאים. לפיכך, תקשורת היא גם סוג של "תעמולה" בה אנו משתמשים כדי לקדם נושא מסוים. במילים אחרות, לעיתים אין טעם לעסוק ב"הסברה" משום ש"הסברה" היא סוג של התגוננות שלא בהכרח משרתת את המטרה העליונה שנועדה להביא לשינוי בדרכי החשיבה או ליצור מכניזם של מעשים שישרתו את המטרה שלנו. סביר להניח שאנחנו נצטרך לשנות את דרכי החשיבה שלנו,  וזאת כדי לשנות את דרכי החשיבה של אחרים. להלן הדגשים תקשורתיים אחדים הנוגעים לישראל בהיבטים אחדים:

1. אנחנו יכולים להרגיע את הקוראים, התדמית של מדינת-ישראל בעולם אינה כל-כך גרועה כפי אתם חושבים. אם התקשורת הישראלית מתעלמת ממצעד ההזדהות השנתי למען ישראל המתקיים בניו-יורק בהשתתפותם של עשרות-אלפי בני-אדם, אך במקביל לכך היא מייחדת זמן-מסך ממושך לכול אמירה אנטי-ישראלית של יחידים, המשמעות היא שסדר-העדיפויות של התקשורת הישראלית לקוי מיסודו. אם יש "אווירה" אנטי-ישראלית בעולם, אז גם אפשר ליצור "אווירה" פרו-ישראלית חובקת-עולם באמצעות כלים תקשורתיים פשוטים מאוד.

2.  האירוע של הספינה "מריאן" הסתיים ללא חותם תקשורתי רב בזירה הבינלאומית. גם דובר צה"ל ניסה להמעיט ככול האפשר את החותם התקשורתי המקומי והבינלאומי - ובצדק. אולם, דווקא ערוץ 2 החליט להקדיש דקות ארוכות ומיותרות למסע המטורלל של הספינה רק בגלל שאחד מכתבי-הערוץ היה על הספינה במסעה לעזה. זה לא היה סיקור חדשותי, אלא זה היה סיקור חדשותי שהעניק לגיטימציה מופרכת לאנשים שהפכו את הפרובוקציה נגד ישראל למקצוע מכניס בעזרת מימון של ארגונים בינלאומיים. זו לא הטעות הראשונה של ערוץ 2 שהפך עם השנים לדובר של ארגונים אנטי-ישראליים הפועלים ברחבי-העולם.

3. בהודעת לשכת ראש-הממשלה בנוגע לספינה, לא היה צורך ליצור זיקה בין הנעשה בעזה לבין הנעשה בסוריה. אלא, ההודעה הייתה צריכה ליצור זיקה דווקא לנושאים הקשורים ל"רגישות האירופאית העדינה" הנוגעת לזכויות-אדם באירופה עצמה בנוגע למהגרים, לאפריקאים, למיעוטים, למלחמה באוקראינה, ביחס לצוענים ולנושאים נוספים. בכל יום מתרחשים עשרות אירועים אלימים נגד מהגרים ומיעוטים ברחבי אירופה המערבית. אלפי אפריקאים טבעו למוות בדרכם לאירופה. עשרות-אלפי אפריקאים מרוכזים במחנות-מעצר ללא החלטה אמיצה בנוגע לגורלם. אירועים אלימים מאוד מתרחשים בצרפת בין צוענים לבין מהגרים מסין על רקע מאבקים אתניים ועל שליטה מסחרית באזורים מסוימים. מעונות של מהגרים עולים באש כמעט מידי יום ברחבי גרמניה בשל הצתות מכוונות. תושבי העיר מלאמו בשבדיה שרויים תחת איומים יומיומיים הן מצד הימין הקיצוני והן מצד אנשי האסלאם הרדיקלי. מיליוני בני-אדם חיים באירופה ללא אזרחות בדומה למה שמתחולל בארה"ב. במילים אחרות, ההשוואה צריכה להיות בין ישראל לבין אירופה על-מנת לחשוף את הצביעות האירופאית הידועה, דווקא בנקודה "הרגישה" הנוגעת לזכויות-אדם. דרוש אומץ פוליטי לגעת בנושאים הללו משום שאחדות מהמדינות האלה נחשבות לכאורה ידידות לישראל. לאירופה יש הרבה נקודות-תורפה במגוון רחב מאוד של נושאים חברתיים ופוליטיים. לפיכך, עלינו לנצל זאת הן ברמה הפוליטית והן ברמה האזרחית.

4. ישראל התקשורתית והפוליטית למעשה הפקירה את "שיח-הזכויות" לידיהם של תועמלנים פלסטינים ותועמלנים פרו-פלסטינים. מושגים כמו "זכויות-אדם", "חופש", "חירות", "זכויות לאומיות", "זכויות היסטוריות", "צדק", "זכויות נשים", "זכויות מיעוטים" ועוד, הופקרו לחלוטין לידי התעמולה הערבית. עלינו לקחת בחזרה את המושגים האלה המשקפים נאמנה את החיים האמיתיים בישראל וזאת בניגוד גמור למה שמתחולל במרחב האסלאמי כולו. כל אירופאי "אביר זכויות-אדם" צריך לשאול את עצמו האם מצעד הגאווה המתקיים בכל שנה בתל-אביב, יכול גם להתקיים בכל עיר גדולה ברחבי המזרח-התיכון.

5. אפשר להבקיע את חומת האטימות הערבית והמערבית בעזרת יצירת תקשורת פוזיטיבית בנוגע לחיים בישראל, ובכך ליצור תמונה השוואתית העומדת בסתירה גמורה למה שמתחולל בעולם-המוסלמי כולו השרוי ב"פסיכוזה קולקטיבית" אלימה וברברית. לשם כך, דרושה חשיבה מערכתית בישראל שתשים תדגש על מה שמשרת את האינטרס הישראלי הן בטווח הקצר והן בטווח הארוך. אם יש סקרנות בנוגע למדינת-ישראל - החורגת מסקרנות רגילה - עלינו לנצל את הנתון העובדתי הזה כדי לקדם את האינטרס הישראלי בעזרת מושגים תרבותיים המובנים לכול אדם בר-דעת. בתקופת "המלחמה הקרה", ארה"ב השקיעה מיליארדי דולרים בתעמולה יומיומית נגד הגוש הסובייטי. זו לא הייתה הסברה, אלא תעמולה יומיומית של מעצמה דמוקרטית שנאבקה במעצמה דיקטטורית, אלימה וחסרת-מצפון.

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "להבקיע את חומת האטימות האנטי-ישראלית", מגזין המזרח התיכון, 2 ביולי 2015.