ציפי לבני מחפשת כותרות תקשורתיות

כדאי מאוד שתשימו לב להתבטאויות ההזויות והרשלניות של שרת-המשפטים של ישראל, ציפי לבני, בנוגע למסע המאורגן והמתוזמן היטב בנוגע להחרמתה של מדינת-ישראל, מוסדותיה ותושביה בידי מדינות אחדות ובידי ארגונים בינלאומיים. לאחרונה הפנתה ציפי לבני "אצבע מאשימה" כלפי הציבור הישראלי בעזרת הביטוי "תתעוררו", משום שאם לא יהיה הסדר מדיני עם הרשות הפלסטינית, לדעתה, החרם על ישראל יתפוס תאוצה גדולה יותר.

ציפי לבני היא שרת-המשפטים של ישראל. אולם במקום להגן על הקורבנות של החרם, היא מאשימה את הציבור הישראלי כולו בשל מסע ההכפשה הבינלאומי המתנהל נגדם - מסע הכפשה שאין לו שום הצדקה מוסרית, פוליטית ובינלאומית. אלא שבמקרה הזה, שרת-המשפטים של ישראל בחרה מטרה קלה מידי, ובכך היא עצמה נפלה קורבן למלכודת התעמולתית של גורמים בינלאומיים שיש להם נטיות אנטישמיות מובהקות שאינן קשורות כלל לסכסוך הערבי-ישראלי ואינן קשורות כלל לפיתרון פוליטי כזה או אחר עם הרשות הפלסטינית - שהיא ישות פוליטית אלימה, גזענית וטרוריסטית.

לחרם הבינלאומי על ישראל אין הסבר הגיוני ומושכל, כשם שלהשמדת יהודי אירופה בשנות ה-40 של המאה הקודמת לא היה, ואין, הסבר הגיוני ומושכל. מאות שנים של הסתה שהחלה על רקע דתי נגד היהודים שהתגוררו על אדמת אירופה, הכשירו את הקרקע להשמדתם ללא שום קשר למעשיהם עם הסביבה הנוצרית. ככול שהם ניסו להיות נאמנים למדינה בה הם התגוררו, וככול שהם ניסו להשתלב בחברה האירופאית, כך ההסתה כלפיהם גברה עד לפיתרון הסופי בסגנון הגרמני הידוע.

למסע הדה-לגיטימציה של ישראל כמדינה יהודית ריבונית, יש שורשים עמוקים הנטועים היטב בתרבות האירופאית ובתרבות המוסלמית המזינות אחת את השנייה ללא שום קשר למעשיה או מחדליה של מדינת-ישראל, של ראשיה ושל תושביה. עשרות עימותים אלימים וקטלניים מתרחשים בכל רחבי היקום, אך האנטישמיות הקלאסית מעדיפה להתמקד בצד החלש משום שהדבר מחזק בקרבם את הדעה שהשתרשה לאורך מאות שנים. האנטישמיות הקלאסית סימנה את המטרה (ישראל), ולאחר מכן היא החלה לחפש חיזוקים והוכחות לתפיסה הגזענית הזאת: פעם זה פלסטינים, פעם זה בדואים ופעם זה המסתננים האפריקאים, פעם זה חוק השבות, פעם זה ברית-מילה, פעם זה השחיטה הכשרה ופעם זה הגדרתה של מדינת-ישראל כמדינה יהודית. אולם, שרת-המשפטים של ישראל אינה מצליחה לראות את התהליך הזה שנבנה במשך עשרות שנים שמטרתו לבסס את התשתית הרעיונית לחיסולה של מדינת-ישראל כמדינה יהודית ריבונית בדומה למה שאירע באירופה של שנות ה-40 של המאה הקודמת. התהליך הוא אותו תהליך והמטרה היא אותה מטרה.

במקום להילחם באופן משפטי נגד התופעות האלה הממומנות בידי ממשלות זרות, שרת-המשפטים של ישראל הפכה לפה של התנועות השמאלניות רדיקליות וגזעניות - שהעניין הפלסטיני משמש להן רק כ"כלי" דרכו הן מנסות לחזק את המגמות האנטישמיות ברחבי העולם הנוצרי והמוסלמי כאחד. אם שרת-המשפטים של ישראל אינה מצליחה להילחם נגד התופעות הללו המתרחשות גם בישראל, עליה לפנות את מקומה לפוליטיקאי מוכשר יותר שידע להתנהל גם אידיאולוגית וגם משפטית נגד התופעות ההרסניות האלה.

לפני שציפי לבני הפכה לשרת-המשפטים, היא ניהלה מסע הכפשה אלים נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו בקדנציה הקודמת שלו. אולם, מאחר והיא מכהנת כחברה בכירה בממשלת נתניהו, מסע ההסתה וההכפשה שלה מופנה כלפי הציבור הישראלי רק משום שציבור זה חשדן מאוד בנוגע לתהליך המדיני עם הפלסטינים. זו חשדנות בריאה הנובעת מכל מהסיבות הנכונות המשתרעות מאז הסכם אוסלו האומלל והרשלני של שנת 1993 ואף שנים רבות לפני כן.

מדינת-ישראל מתנהלת היטב כבר כמעט 70 שנים מול החרם הערבי. אך ראו איזה פלא, לאן הידרדר העולם-הערבי והמוסלמי בשנים האחרונות. כל מי שמצדד בחרם על ישראל, כאילו הוא בחר להיות בצד של המטומטמים, הנבערים והגזענים. כל מי שלא מסוגל להגן על ישראל מפני החרם הזה, כאילו הוא משתף פעולה בשתיקה - שהיא דומה לשתיקה של האירופאים בנוגע לתוכנית ההשמדה של יהודי אירופה בידי הגרמנים.

האם ההתנהלות הרשלנית של ציפי לבני וממשלת אולמרט של שנת 2009-2006 יצרה את בעיית המסתננים האפריקאים? בהחלט כן! לציפי לבני יש אחריות ישירה לבעיה זו כפי שיוסבר להלן:

לצד "המורשת" שהשאירה לנו ממשלת אהוד אולמרט בדמותו של "דוח גולדסטון" לאחר מבצע "עופרת יצוקה" בעזה שהסתיים ב-18 בינואר 2009, ממשלת אולמרט-לבני השאירה לנו גם את מורשת "המסתננים האפריקאים" שמספרם הגיע בסוף שנת 2013 ל-53,636 שוהים בלתי-חוקיים שהגיעו בעיקר מאריתריאה ומסודאן. מרבית המהגרים, כ-36,000, הגיעו מאריתריאה - מדינה שיש לה יחסים דיפלומטים מלאים עם ישראל.

כאשר כתבתי בשנת 2006 את המאמר על המסתננים מסודאן, היו בישראל לכול היותר כ-85 מסתננים אפריקאים. כבר אז, ממשלת ישראל לא ידעה כמה מסתננים הצליחו לחדור לישראל דרך הגבול המצרי. ממשלת אולמרט-לבני המשיכה להתעלם מהבעיה ולהתעלם מהמשך הזרם הגובר של מסתננים אפריקאים שחדרו לישראל דרך הגבול המצרי. אולמרט עצמו הפגין חולשה גדולה מאוד לנוכח הבעיה עד לסיום כהונתו בשנת 2009. ציפי לבני, שהייתה שרת-החוץ של ישראל והיא אף כיהנה תקופה מסוימת כשרת-המשפטים של ישראל, התעלמה אף היא לחלוטין מהבעיה למרות שלישראל יש יחסים דיפלומטים מלאים עם אריתריאה. בשנת 2011 כתבתי את המאמר על הפלישה האפריקאית לדרום תל-אביב. בשנה זו היו בישראל למעלה מ-40,000 מסתננים אפריקאים שחדרו למדינה דרך הגבול המצרי בעזרת רשת של ארגונים אסלאמיים שסייעו להם באזור חצי-האי סיני. לאור הזרם הבלתי-פוסק הזה, ממשלת נתניהו החליטה על הקמתה של גדר-ביטחונית בגבול המצרי למרות התנגדותה של מערכת-הביטחון. וראו איזה פלא, בשנת 2013 חדרו לישראל מסתננים בודדים בלבד.

אולם, המורשת של ממשלת אולמרט-לבני בעניין הזה באה לידי ביטוי בהפגנות רבות-משתתפים של מסתננים אפריקאים - הפגנות שהחלו בתחילת ינואר 2014 - המהווים כחומר-היוצר בידי ארגוני שמאל קיצוניים וגזעניים שיש להם אג'נדה אנטי-ישראלית בדומה למסע החרמות שהם מנהלים נגד מדינת-ישראל ותושביה. לציפי לבני, כשרת-המשפטים, אין תשובה הולמת שתספק הגנה ראויה לאזרחי ישראל הן מצד המסתננים האפריקאים והן מצד ארגוני השמאל הקיצוניים והגזעניים המנסים לתפוס טרמפ נוסף על עגלת הדה-לגיטימציה של ישראל כמדינה ריבונית ויהודית. ציפי לבני, מבחינה אנושית ואינטלקטואלית, אינה מבינה את גודל האתגר למרות שהיא אחראית על הגנתם של הקורבנות (הישראלים) שהם מושא להסתה יומיומית המתנהלת גם בעזרת אחדים המוסדות הישראלים הקיימים בישראל.

ציפי לבני צריכה למצוא פתרונות הולמים בשני התחומים הללו:

1.   כל המסתננים האפריקאים צריכים לעזוב את ישראל במהלך התקופה הקרובה, וזאת כחלק מההגנה המוסרית והחוקית להן זכאים אזרחי מדינת-ישראל החיים במדינה יהודית וריבונית. על-פי הסיסמאות שהושמעו בהפגנות האחרונות, המסתננים האפריקאים עוברים אינדוקטרינציה אנטי-ישראלית בסיועם של ארגוני השמאל הגזעניים. 

2.   פעולה משפטית תקיפה נגד אלה המטילים חרם על ישראל ונגד ארגוני השמאל הגזעניים המנסים לערער על קיומה של המדינה היהודית בעזרת מוסדות "סיוע", לכאורה. מדינת-ישראל היא מדינת-לאום כמו עשרות מדינות אחרות בעולם. ומתוקף כך, היא זקוקה לכול ההגנה הראויה מצד המוסדות הישראלים כולם, ללא יוצא מהכלל. אותם כלליים משפטים החלים על עמותות הפועלות באירופה, אפשר להחיל אותם גם בישראל.

אם ציפי לבני אינה מצליחה למצוא פתרון הולם לבעיות הללו, עליה לעזוב את תפקידה הנוכחי ולהניח לאחרים, מוכשרים יותר, שידעו להגן על זכויותיהם הבסיסיות של אזרחי מדינת-ישראל ללא שום קשר לפיתרון המדיני עם הרשות-הפלסטינית. ראוי לציין שגם הבעיה "הפלסטינית" החלה עם פלישתם מהגרי-עבודה ערבים לתחומי ארץ-ישראל בשנות ה-30 וה-40 של המאה הקודמת.

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "ציפי לבני: החרם על ישראל ובעיית המסתננים מאפריקה", מגזין המזרח התיכון, 9 בינואר 2014.