טרור אסלאמי - האירועים המרכזים של חודש אפריל 2013

האירועים המרכזיים שהיו בחודש אפריל 2013: גורמי אופוזיציה שונים בסוריה ומחוצה לה, מסרו לקראת סוף חודש אפריל על הריגתם של יותר מ-80,000 בני-אדם במהלך מלחמת האזרחים בסוריה שהחלה בחודש מרס 2011. על-פי הערכות אחדות, מספר ההרוגים בסוריה נע בין 80,000 בני-אדם ל-120,000 בני-אדם; בעיראק נהרגו חודש אפריל יותר מ-700 בני-אדם. זהו האומדן הגובה ביותר של מספר ההרוגים בחמש השנים האחרונות. גורמים מוסמכים באו"ם מסרו כי מספר ההרוגים הגבוה נבע בין היתר בשל ניסיונו של ארגון אל-קאעידה לסכל את המהלך התקין של מערכת הבחירות המקומית שנערכה בעיראק. ככול הידוע, לאורך כל התקופה הנדונה נהרגו עשרות מועמדים בידי טרוריסטים מוסלמים מארגון אל-קאעידה; מירב תשומת-הלב הבינלאומית הופנתה בחודש אפריל 2013 לעבר ארה"ב לאור הפיגוע הקטלני שהתבצע בבוסטון בידי שני אחים מוסלמים ממוצא קווקזי. במהלך האירוע כולו שנמשך ימים אחדים, נהרגו 5 בני-אדם - כולל אחד מהטרוריסטים, שתכנן ויזם את הפיגוע יחד עם אחיו הצעיר; בניגריה נהרגו יותר מ-400 בני-אדם בפיגועי טרור, בפעולות יזומות של כוחות-הביטחון ובעימותים קטלניים שפרצו בין מוסלמים לנוצרים. על-פי הערכות אחדות, מספר ההרוגים גבוה יותר לנוכח פעילותו האלימה של הצבא הניגרי באזורים בהם מתגוררים תושבים הנחשדים בהזדהות עם ארגון הטרור האסלאמי "בוקו חראם". גורמים בינלאומיים מסרו בחודש אפריל 2013 כי בכל יום נהרגים בניגריה כ-60 בני-אדם בפעילות של הצבא הניגרי באזורים בהם מתגוררים מוסלמים.

בחודש אפריל 2014 נורו לעבר ישראל לפחות 15 טילים מרצועת עזה, וזאת בהשוואה לטיל אחד שנורה לעבר ישראל בחודש מרס 2013. מאז תחילת שנת 2013 נורו לעבר ישראל לפחות 17 טילים בידי טרוריסטים מוסלמים הפועלים ברצועת עזה. כמו כן בחודש אפריל 2013 נורו לעבר העיר אילת 2 טילים שנורו בידי טרוריסטים מוסלמים הפועלים באזור חצי-האי סיני. בשומרון נרצח ישראלי בדקירות סכין בידי טרוריסט מוסלמי.

בסיכומו של דבר, בחודש אפריל 2013 נהרגו 8,204 בני-אדם; בחודש מרס 2013 נהרגו 8,620 בני-אדם; בחודש פברואר 2013 נהרגו 5,779; ובחודש ינואר 2013 נהרגו 6,812 בני-אדם. בחודשים ינואר-אפריל 2013 נהרגו 29,415 בני-אדם. לשם השוואה, בשנת 2012 נהרגו 59,232 בני-אדם, בשנת 2011 נהרגו 40,134 בני-אדם ובשנת 2010 נהרגו 29,831 בני-אדם בפעולות טרור אסלאמיות ובאלימות אסלאמית.

המלחמה בטרור האסלאמי:

במהלך חודש אפריל 2013 נהרגו בפקיסטן 10 בני-אדם בחיסולים-ממוקדים אמריקאים. בחודשים ינואר-אפריל 2013 נהרגו בפקיסטן בחיסולים-ממוקדים אמריקאים 63 בני-אדם. בתימן נהרגו במהלך התקופה הנדונה, אפריל 2013, 7 בני-אדם בחיסולים-ממוקדים אמריקאים שהתבצעו בידיעת השלטונות הרשמיים של תימן. על-פי הערכות אחדות, ארה"ב מבצעת חיסולים-ממוקדים בסומליה והיא אף מסייעת לצרפת במלחמה המתנהלת במאלי נגד ארגוני טרור אסלאמיים המזוהים עם ארגון אל-קאעידה. כמו כן, בחודש אפריל 2013 נהרגו באפגניסטן 17 חיילי נאט"ו. בחודשים ינואר-אפריל 2013 נהרגו באפגניסטן 42 חיילי נאט"ו.

הנתונים המופיעים בטבלה זו, נאספו על ידי מגזין זה - מגזין המזרח התיכון - בעזרת מעקב יומיומי שך הודעות ממשלתיות וידיעות חדשותיות שהתפרסמו במהלך התקופה הנדונה - החל מה-1 באפריל 2013 ועד ל-30 באפריל 2013. מספר ההרוגים והפצועים המופיע בטבלה כולל אזרחים, חיילים וטרוריסטים מוסלמים על-פי האומדן הנמוך ביותר.מרבית ההרוגים הם מוסלמים שנרצחו בידי מוסלמים החברים בתנועות רדיקליות ובארגוני טרור אסלאמיים.

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "טרור אסלאמי - כמה בני-אדם נהרגו בחודש אפריל 2013", מגזין המזרח התיכון, 16 במאי 2013.

Warum der Islam bei uns keine Heimat findet

ביום שישי האחרון פגשתי את גב' אינגריד ברחוב איינשטיין ממש בין אוניברסיטת תל-אביב לקניון רמת-אביב. מזג-האוויר היה נעים מאוד, משהו כמו 26 מעלות עם רוח קלה שנשבה מהים הנמצא במרחק של קילומטר בערך מהאוניברסיטה. הערפל הכבד שהיה בלילה הקודם, נעלם לגמרי בשעות הבוקר. עוד לפני שהצלחתי להוציא מילה אחת מהפה, אינגריד מושיטה לי כמה דפי צילום של מאמר שהתפרסם בעיתון "די וולט" (Die Welt). שמתי לב שהכותרת של המאמר מדברת על איזשהו נושא הקשור לאסלאם בגרמניה או לאסלאם באופן כללי. הכותרת של המאמר הייתה: Warum der Islam bei uns keine Heimat findet. אבל למען הנימוס שאלתי את גב' אינגריד אם היא רוצה לשתות איתי קפה כפי שאנחנו עושים מידי פעם כשאנחנו נפגשים ברחוב איינשטיין. natürlich, natürlich, היא עונה. כשאנחנו מתיישבים בבית קפה, אני מבין שגב' אינגריד רוצה לדבר איתי על פוליטיקה ולשמוע ממני על החדשות האחרונות מברלין, Die neuesten Nachrichten aus Berlin.

כשאנחנו מתיישבים בבית קפה, כמו תמיד, האנשים מסביב מסתכלים עלינו בסקרנות משום שגב' אינגריד מדברת גרמנית במבטא בולט, בעוד שאני עונה לה באנגלית, בדרך כלל. גב' אינגריד רוצה לדבר על פוליטיקה, אבל אני דווקא רוצה לדבר על התוכנית האחרונה של The voice kids Deutschland, המשודרת בכל יום שישי בשעה 21:15 לפי שעון ישראל באחד משלושת ערוצי הטלוויזיה בגרמנית שיש בישראל. אלו הן שעתיים וחצי של הנאה גדולה מאוד לשמוע את הילדים מבצעים שירים שרובם שירים באנגלית. פעם אחד בלבד שמעתי את אחת מהילדות שרה שיר בגרמנית של קסנדרה סטין – stadt – הנחשב לאחד משירי הפופ הטובים ביותר שנכתבו בגרמניה בשנים האחרונות. קסנדרה סטין (Cassandra Steen), ממוצא אפרו-אמריקאי, ילידת גרמניה, נחשבת לאחת מהזמרות המובילות בגרמניה ובארצות דוברות גרמנית. פעם ניסיתי להשמיע לגב' אינגריד את השיר stadt של קסנדרה סטין, אבל היא אמרה לי שזה סגנון חדש מידי בשבילה. טוב, אז במקרה הזה, באמת אין מה לעשות!

כעת הגיע הזמן לדבר קצת על גב' אינגריד: היא נולדה בברלין מייד לאחר מלחמת העולם השנייה. היא החליטה להגיע לישראל לפני כמה שנים. גב' אינגריד אוהבת שאנשים מתייחסים אליה בכבוד. היא מקפידה להגיד dankeschön, ו- bitteschön כמעט בכל משפט שני. עם חיוך כמובן.

היא לא מספרת לי על החיים הפרטיים שלה: למשל, האם היא הייתה נשואה פעם, או האם יש לה ילדים. היא לא מדברת עברית. (היא טוענת שבגילה קשה לקלוט שפה חדשה). היא הגיעה לישראל לפני כמה שנים והחליטה להישאר כאן לתמיד. עד שהיא הגיעה לישראל היא התגוררה רק בברלין. היא תמיד טוענת באוזני: אני מסתדרת טוב בישראל. הכול פשוט ונעים. יש בתל אביב קהילה גדולה של דוברי גרמנית. בתל אביב יש את Goethe Institut, וכן קל למצוא עיתונים וספרים בשפה הגרמנית כמעט בכל חנות ספרים גדולה. בנוסף לזה, באוניברסיטת תל אביב יש את המכון להיסטוריה גרמנית המקיים הרצאות בשפה הגרמנית לקהל הרחב.

שלושה דברים מטרידים מאוד את גב' אינגריד: המצב הכלכלי באירופה, המהגרים והאסלאם הרדיקלי במערב אירופה. זאת הסיבה שהיא הביאה לי את המאמר Warum der Islam bei uns keine Heimat findet המתבסס על מחקר שנערך ב-13 מדינות בהן נשאלו כ-14,000 אנשים "האם האסלאם מתאים לאורח החיים המערבי". מסתבר שכ-50 אחוזים מכלל המשיבים, טענו שעקרונות האסלאם אינם מתאימים לאורח החיים המערבי. קריאה מהנה. Tschüß.
--
מאת: ד"ר יוחאי סלע, מגזין המזרח התיכון, 6 במאי 2013.

מסרים דיפלומטיים ופוליטיים בישראל

הניסיון ההיסטורי שלנו לאורך מאות ואלפי שנים הפך אתנו לאומה של חשדנים בשאלת יחסינו עם מדינות קרובות ורחוקות כאחת. החשדנות הזאת הביאה אותנו להישגים אחדים אך גם לכישלונות קולוסאליים בלתי-נתפסים כמו חורבן בית-ראשון, מרד בר כוכבא ומרד גאלוס שמוטטו לחלוטין את היישוב היהודי בארץ ישראל. במשך 300 שנה - בשנת 70 לספירה ועד לשנת 351 לספירה - ארץ-ישראל הפכה מארץ נושבת לארץ חרבה עם אוכלוסייה מדולדלת הנמצאת בקשיים קיומיים וללא ריבונות. בואו נבדוק לרגע מה קרה בתקופה המודרנית ליכולת הישראלית לשרוד גם תקופות חשוכות וקשות מנשוא.

 

בין השנים 1938 ל-1948, היישוב היהודי בארץ-ישראל, שמנה כחצי מיליון נפש בלבד, נאלץ להתמודד עם כוונותיה הרצחניות של האימפריה הגרמנית-הנאצית, עם האימפריה הבריטית הגזענית שהחליטה לקבל את העמדה הערבית על סגירת שערי העלייה לארץ-ישראל, ועם האימפריה הערבית שתכננה לחסל את היישוב היהודי בארץ-ישראל. אלה היו השנים הקשות ביותר להנהגה היהודית שנאלצה מכורח הנסיבות לשתף פעולה עם בריטניה הגזענית, אך במקביל לכך לנהל גם מערכת שלמה של הגנה אקטיבית והקמת ישובים ברחבי הארץ, וכן לנהל מערכה חובקת-עולם בניסיון להציל ככול שניתן את יהודי אירופה. (בריטניה אחראית באופן ישיר ועקיף לחיסולם של מיליוני יהודים באירופה בידי הגרמנים, והיא עדיין לא התנצלה על כך). הפרקטיקה של המעשה המדיני וחשיבה ארוכת טווח למרות הנסיבות הקשות, דחפו את היישוב היהודי לנהל מערכה מושכלת נגד שלוש אימפריות קטלניות למרות מספרם המועט של היהודים בארץ-ישראל ולמרות המשאבים המדולדלים. מאז שנת 1860, כאשר ראשוני היהודים יצאו את חומות העיר ירושלים כדי ליישב מחדש את ארץ-ישראל, הצלחנו עקב-בצד-אגודל לבסס מדינה ריבונית הנחשבת לאחת מהמוצלחות בעולם עם הון אנושי של כ-50 אחוזים בעלי השכלה אקדמית - השנייה בעולם אחרי קנדה. מדינה שבה התל"ג (תוצר לאומי גולמי) לנפש עבר את ה-32,000 דולר, כנראה מתנהלת כהלכה למרות הכותרות המתלהמות של בעלי-עניין פוליטיים עם אג'נדה קיצונית על סף הגזענות. ב-30 באפריל 2013 נמסר מפי נציגי הליגה-הערבית על הסכמתה לאמץ משא-ומתן לשלום עם הרשות הפלסטינית על בסיס קווי 1967 עם חילופי שטחים. זהו שינוי חשוב ראשון מאז שנת 2002 בעת שהתפרסמה "יוזמת השלום הסעודית" שהתבססה רק על קווי 1967. אנחנו לא תמימים, אנחנו יודעים שיהיו עוד הרבה מהמורות בדרך, אנו מבינים היטב את הסכנות המתרחשות במזרח-התיכון הערבי הנשלט בידי קיצונים אסלאמיים או מנהיגים חמומי מוח כדוגמת ארדואן, ראש-ממשלת טורקיה, ושותפיו לדעה ולדרך. אנחנו מבינים היטב את הלוגיקה הערבית המתאפיינת באלימות מילולית ובמעשים רצחניים כדי להצדיק את האידיאולוגיה הדתית האסלאמית או את האידיאולוגיה הלאומנית הגזענית שלהם. אנחנו מבינים היטב שהמצב במזרח-התיכון, בו מתנהלת מלחמה יומיומית של מדינה מוסלמית אחד כנגד מדינה מוסלמית שנייה, אינו מבשר טובות למדינה שבאופייה היא שוחרת-שלום כדוגמת ישראל. אנחנו גם מבינים היטב שהמצב הרעוע של מדינות-ערב הקורסות וכישלונה של הליגה-הערבית להשתלט על שטף האירועים האלימים של השנים האחרונות, מדרבן את חברות הליגה-הערבית להיאחז בחבל הקצר והדקיק ששמו "הסכסוך בין ישראל לרשות הפלסטינית". כל הדברים הללו מאוד ברורים לנו משום שאנחנו כבר לא תמימים, וכי ברור לנו היטב שהביטוי הקולוניאליסטי-הערבי המתבטא במושג "זכות השיבה" הוא ביטוי מכובס ל"השמדת ישראל" בדרכים עקיפות.

 

ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, עשה השבוע שתי טעויות קשות: א) הוא לא העביר מסר חיובי למפנה המעניין בהצעה החדשה על הליגה הערבית. ב) הוא העביר מסר מדיני פחדני בפגישה שנערכה עם הנהלת משרד-החוץ בירושלים שנערכה ב-1 במאי 2013.

 

כך אמר נתניהו בפגישה שנערכה בירושלים והוא אף ביקש להעביר את המסר הזה לנציגים הדיפלומטים של ישראלים המשרתים בחו"ל: "יש להגיע להסכם שלום עם הפלסטינים שימנע את הפיכתה של ישראל למדינה דו-לאומית, אבל יחזק אותה ויבטיח לה ביטחון ויציבות". שוב הפוליטיקה הישראלית מנסה לשחק על "אפקט הפחד" כדי להצדיק מהלכים מדיניים כשם שנתניהו השתמש באותם מינוחים כדי להתנגד לקיומה של ריבונות פלסטינית כלשהי בשטחי יהודה ושומרון. אם זה מה שבאמת מניע את הישראלים לנוע לעבר הסכם עם הרשות הפלסטינית, סביר להניח שהמנהיגות הפלסטינית תסרב להצעותיה של ישראל משום שלדעתה "הזמן ממילא משחק לטובת הפלסטינים". אולם הזמן אינו משחק לטובת הרשות הפלסטינית אם בוחנים את הרעיונות המרכזיים של "האמנה הפלסטינית" שפורסמה בשנת 1964. הליגה-הערבית שתכננה את חיסולם הפיזי של היהודים בארץ ישראל במאי 1948, מסכימה לתיקוני גבול על בסיס קווי 1967. משמעות הדבר, שללא הניצחון המזהיר של ישראל במלחמת ששת-הימים של יוני 1967, היום היינו מדברים על תיקוני גבול באזור תל-אביב, הגליל והנגב.

 

אם נתניהו היה מדגיש את האפקט ההומאני בקיומה של מדינה פלסטינית כלשהי (כדי לאפשר לפלסטינים לנהל את חייהם בעצמם), במקום לשחק על "אפקט הפחד" של הישראלים, המסר המהפכני שלו היה מעביר את האחריות בעיקר לצד הפלסטיני. משום שאם ישראל כל כך מפחדת ממדינה דו-לאומית, סביר להניח שהפחד הזה יגרום לה לעשות וויתורים מרחקי-לכת בהיבט הביטחוני עם הרשות הפלסטינית רק בשל "החשש הכבד" הזה. גם הטיעון של "סכנה דמוגרפית" הדמיונית מנוצל לצורך קידום אג'נדה של פחד, חשש והיסטריה.

 

לתקשורת הישראלית ולפוליטיקה הישראלית יש מסורת של התלהמות חסרת-רסן גם בעניינים שוליים לחלוטין. המסרים המתלהמים הללו נועדו ליצור היסטריה ציבורית של דחיפות מלאכותית שאין לה ממש אחיזה במציאות. לצערנו הרב גם אנשי אקדמיה ואנשי משפט נסחפים לתמליל המתלהם הזה גם בעניינים הקשורים להסכמי-שכר, לתוכנית-הכלכלית, לשינויים מבניים במשק הישראלי, לעבירות פליליות, לרמת האקדמיה הישראלית ולרמת התלמידים בישראל. שימו לב כמה פעמים המילים "מלחמה" או "מלחמת חורמה" מופיעים באמצעי התקשורת בעניינים הקושרים לכלכלה, לספורט ולעניינים תרבותיים. מטבע הדברים, הביטויים הללו יוצרים מתח מלאכותי בלתי-פוסק המשפיע על אורח החיים בישראל. ההתייחסות כלפי עצמנו וכלפי אורחות חיינו בישראל מכתיבים באופן-ישיר גם את התייחסותם של זרים כלפי מדינת-ישראל ותושביה.

 

שימו לב לנקודה הבאה: מאז שברק חוסיין אובמה נכנס לתפקידו, ארה"ב ביצעה מאות חיסולים-ממוקדים שגרמו להריגתם של אלפי בני-אדם באפגניסטן, בפקיסטן, בתימן ובסומליה. בגלל התדמית המתונה של הנשיא, אף אחד לא מנסה להאשים את אובמה בפשעי-מלחמה. המסרים המרוככים של הנשיא האמריקאי מאפשרים לו לנהל מערכת יעילה של מלחמה אכזרית באסלאם הקיצוני מבלי שהוא יידרש לתת על כך דין-וחשבון מוסרי או משפטי בגין החלטותיו בעניין. במילים אחרות, הביטוי "עשה הרבה - אך דבר מעט" מתאים ללא ספק גם לפוליטיקה הישראלית בשדה הדיפלומטי.

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "עדיף לדיפלומטיה הישראלית שהרשות הפלסטינית תגיד לא", מגזין המזרח התיכון, 3 במאי 2013.