אל תטעו! למרות הסכם-הפיוס בין טורקיה לישראל שהושג ב-22 במרס 2013 בתיווכו של הנשיא האמריקאי, ברק חוסיין אובמה, עם סיום ביקורו בישראל שנמשך שלושה ימים, ארדואן עדיין מסוכן מאוד לישראל ללא שום קשר למעשיה או למחדליה של מדינת-ישראל. עוד לפני אירועי ספינת טרור של ארדואן (המרמרה) ב-31 במאי 2010, הזהרתי מפני העתיד לבוא בנושא הטורקי בסדרת מאמרים שהתפרסמו במגזין המזרח התיכון על כוונותיו האמיתיות של ארדואן בנוגע למזרח-התיכון ובנוגע למעמדה של ישראל בעיני חמומי המוח המנהלים בעשור האחרון את טורקיה.
ימים רעים מאוד עוברים על טורקיה תחת הנהגתו של ארדואן שהצליח לסגל לעצמו אלמנטים פסיכופטיים בדומה לבשאר אל-אסד, לקדאפי, למוחמד מורסי, לאיסמעיל הנייה, לחסן נסראללה, לאחמדינג'אד ולשאר המנהיגים המוסלמים הברוטאליים השולטים כיום בעולם הערבי והמוסלמי המתפורר. בשנים האחרונות, טורקיה הפכה למוסלמית יותר - על כל המשתמע מכך, הן במרחב הציבורי והן בהלך-הרוח הפוליטי והאזרחי של המדינה.
במהלך השנים האחרונות, ארדואן הצליח להסתכסך עם יוון, עם קפריסין, עם ישראל, עם סוריה, עם עיראק, עם ארמניה, עם איראן ועם האיחוד האירופאי. מהמדיניות של "אפס בעיות", טורקיה גלשה תחת הנהגתו למדינה המנוהלת על-פי הקפריזות של חמומי-מוח שאינם מהססים לנקוט בצעדים אלימים כדי לממש את מדיניותם הברוטאלית. כך למשל, מאות קציני צבא ואנשי-רוח נאסרו בטורקיה רק בשל הבעת עמדה ביקורתית כלפי מדיניותו של ארדואן בענייני פנים וחוץ כאחד.
בתחילת חודש מרס 2013 הושג הסכם עם המחתרת הכורדית - ה-PKK - על הפסקת-אש תמורת הענקת אוטונומיה למיעוט הכורדי המונה כ-20 אחוזים מכלל האוכלוסייה הטורקית. הסכם זה הושג לאחר אירועי הדמים של שנת 2012 - בין הצבא הטורקי למחתרת הכורדית - שבמהלכה נהרגו לפחות 1,000 בני-אדם, רובם פעילים כורדים. ועם כל זאת, פלגים כורדים קיצוניים עדיין מתכננים להתנקש בחייו של ארדואן בכל רגע נתון.
השאיפות של ארדואן בנוגע לביסוס מעמדה הבכיר של טורקיה בזירה המזרח-תיכונית עדיין לא נמוגו למרות הימוריו הכושלים בנוגע ללוב תחת משטרו של קדאפי ובנוגע לסוריה תחת משטרו של בשאר אל-אסד. למרות המפלות האזוריות שטורקיה ספגה בשנתיים האחרונות לאור התמוטטותו של הסדר הערבי במזרח-התיכון, ארדואן עדיין רואה את טורקיה כמעצמה אזורית המכתיבה את תנאיה למדינות האזור ובכללן גם למדינת-ישראל. לאור העובדה הזו, ארדואן יפעיל לחץ בלתי-פוסק כלפי ישראל במטרה להשפיע באופן ישיר על המשא-ומתן המדיני בין ישראל לרשות-הפלסטינית. דוגמאות אחדות יבהירו על מה מדובר:
טורקיה ניסתה להתערב במחלוקת שנגעה לבניית הגשר במעלה-המוגרבים בירושלים; היא העניקה חיבוק חם ואוהד לאנשי החמאס בעזה - שהוא ארגון ג'יהאדי המתבסס על עקרונות גזעניים; היא מנהלת קשרים עסקיים עם איראן למרות האמברגו; היא ניסתה להשפיע על מצרים שתסכים לנוכחותם של חיילים טורקים במעברים ברצועת-עזה; היא ניסתה לתווך בין החמאס לבין אבו-מאזן מעל לראשה של מצרים ובניגוד לדעתה; טורקיה ניסתה להשפיע על ישראל שתסכים לאשר את בנייתו של בית-חולים פלסטיני בשטח ישראלי בגלבוע, לכאורה למען מטרה הומאנית; טורקיה אותתה לישראל שהיא (ורק היא) יכלה לשחרר את גלעד שליט; טורקיה ניסתה להשפיע על ישראל שתעניק הכרה כלשהי לרפובליקה הטורקית של צפון-קפריסין; כאשר בית-הדין הבינלאומי הוציא צו-מעצר נגד נשיא סודאן, עומר אל-באשיר, בגין אחריותו לפשעים נגד האנושות בחבל דארפור, ארדואן יצא להגנתו של אל-באשיר בטענה ש"מוסלמי אינו יכול לבצע רצח-עם"; טורקיה ניסתה לאיים על ישראל כדי שזו תשפיע על הארגונים היהודיים לבל יפעלו למען הכרה אמריקאית בשואה הארמנית ובאחריותה של טורקיה לשואה זו; ומעל הכול, טורקיה רצתה להעניק לסוריה את כל רמת-הגולן על חשבון מדינת-ישראל בעת כהונתו של ראש-הממשלה לשעבר אהוד אולמרט. בל נשכח, לאחר אירועי המרמרה ב-מאי 2010, ארדואן "השתעשע" עם הרעיון להגיע לעימות צבאי מוגבל עם ישראל כדי להבהיר את כוונותיו. כאשר ארדואן יערוך את ביקורו ברשות-הפלסטינית באפריל 2013, תהיה לו הזדמנות נוספת להשתלח בישראל כפי שאירע פעמים רבות בעשור האחרון. טורקיה יכולה להתנהג באיפוק, אך היא אינה יכולה להשתלט על הפה הגדול של ארדואן.
לפיכך אסור לישראל לתת לארדואן דריסת-רגל כלשהי במשא-ומתן המתגבש בין ישראל לרשות-הפלסטינית גם אם ארדואן יגדף את ישראל מבוקר ועד ערב. בתנאים הנוכחים, ישראל אינה יכולה לסמוך על טורקיה תחת הנהגתו של ארדואן וחבורתו האלימה המנהלת כרגע את יחסי-החוץ של טורקיה. כאשר ארדואן החל את כהונתו בשנת 2003, הוא מיהר להצהיר ש"ישראל היא מדינת טרור". מאז אותה הצהרה, ממשלת ארדואן מנהלת מלחמת-התשה נגד ישראל בתחומים אחדים הנוגעים לאינטרסים האזוריים של טורקיה - זו הרואה במזרח-התיכון מרחב אסלאמי טבעי בו ניתן לפעול בהתאם לשאיפותיה האימפריאליות. טורקיה בוחנת את המזרח-התיכון דרך הפריזמה האסלאמית והיא רואה בו קרקע פורייה עליה ינבטו פעם נוספת מעמדה ההיסטורי והשפעתה הפוליטית על מדינות האזור. לדעת אחדים ממעצבי המדיניות הטורקית הנוכחית, זהו המרחב הטבעי האמיתי של טורקיה על-פי תפיסתה המסורתית. ועם זאת, הטורקים "כועסים מאוד על כל העולם" משום שהמציאות אינה "מתנהגת יפה" בהתאם לתכתיביהם.
שום דבר מהותי לא השתנה בעמדתו הבסיסית של ארדואן כלפי ישראל. ארדואן, בסך הכול, היה ונותר עוד מנהיג מוסלמי ברוטאלי שאינו שונה בהרבה משאר המנהיגים המככבים בפוליטיקה של המזרח-התיכון ב-60 השנים האחרונות - בעיקר מאז עלייתו של עבד אל-נאצר, נשיא מצרים המנוח, בראשית שנות ה-50 של המאה הקודמת.
==
מאת: ד"ר יוחאי סלע, "ארדואן, ראש ממשלת טורקיה, עדיין מסוכן למדינת-ישראל", מגזין המזרח התיכון, 25 במרס 2013.
