באמצע חג הרמדאן המוסלמי, באוגוסט 2010, בחורה אלג'ירית כבת 20 נרצחה בדקירות סכין בידי אחיה ליד המסגד המקומי בעיר מגוריה. שניות אחדות לפני כן, האח רצח צעיר מקומי באמצעות דקירה אחת שחדרה ללבו ושגרמה מייד למותו. העילה לרצח: האח הרוצח חשד שאחותו מקיימת קשרים רומנטיים עם הנרצח. הטרמינולוגיה המשפטית של החברה המוסלמית, ברוב המקרים, מתייחסת לרצח כזה כעל "רצח על חילול כבוד המשפחה", (القتل على شرف العائلة), שאינו ראוי לעונש מחמיר כמקובל במדינות דמוקרטיות רבות. המקרה המזעזע הזה היווה עילה לעיתון אלג'ירי המופיע גם בשפה האנגלית לפרסם מאמר ביקורתי על הפרדוקס הקיים בין המוטיב העיקרי של חג הרמדאן לבין מקרי האלימות הרבים המתרחשים בחוג האינטימי של משפחה האסלאמית לאורך כל החג עצמו. לאלימות כלפי נשים בחברה המוסלמית יש פנים רבות: כך למשל, ב-16 בספטמבר 2010 עיתון אלג'ירי פרסם ידיעה על פעיל מוסלמי רדיקלי מתימן שאנס ורצח ילדה אלג'ירית בת 14 ששהתה בעיר מכה שבסעודיה יחד עם אביה במסגרת ביקור דתי לרגל סיום חג הרמדאן.
בדומה לתקשורת האלג'ירית, גם העיתון הבריטי "האינדיפנדנט" פרסם, ב-7 בספטמבר 2010, כתבת-תחקיר המתייחסת לתופעה הנרחבת של "רצח על כבוד המשפחה" בחברה המוסלמית. מגזין נוסף המופיע בבנגלדש ניסה להתמודד עם התופעה הזו בעזרת השוואה תמוהה ביותר בין מצבן של הנשים החרדיות בישראל לבין מצבן של הנשים המוסלמיות הנאלצות להתמודד עם אלימות רצחנית בלתי-נסבלת. הכתבה שהופיעה ב-13 בספטמבר 2010 הוכיחה פעם נוספת שהחברה המוסלמית אינה מסוגלת להתמודד עם תופעות חמורות המתרחשות במדינות המוסלמיות מבלי לכרוך את הדבר עם נושא כלשהו הקשור לישראל או ליהדות. בדומה לנושאים בוערים נוספים, גם בנושא הזה קיימת התעלמות ממקרי האלימות הרבים והקשים מאפיינים את המשפחה המוסלמית בכל אחת ואחת מ-57 המדינות המוסלמיות הקיימות כיום. ולא רק זאת, בשל גלי ההגירה של מיליוני מוסלמים לאירופה, הרשויות המקומיות באירופה נאלצות להתמודד עם תופעות של אונס קבוצתי על רקע דתי ועדתי (גם של אונס אירופאיות), עם רצח על כבוד המשפחה, עם הדומיננטיות הגברית הקשוחה שיש לה לגיטימציה דתית, וכן גם למקרים רבים של כריתת-הדגדגן לילדות קטנות ולנערות צעירות. לאור כל זאת, ראוי לשאול, היכן מסתתר למעשה "הכבוד" של המשפחה המוסלמית לקראת העשור השני של המאה ה-21?
החברה המוסלמית כולה שרויה בשלושה מעגלים של אלימות קשה שיש לה שורשים היסטוריים עמוקים. אך מעל לכול, האלימות הזו נובעת, בראש ובראשונה, מעקרונות הדת המוסלמית המתבססת על היררכיה ברורה וקשוחה המכתיבה את חייו של הפרט בזמן ובמרחב על-פי העקרונות הללו: א) שליט - ונשלט. ב) מוסלמי - וכופר. ג) גבר - ואישה. במילים אחרות, האישה נמצאת בתחתית המדרג ההיררכי של החברה המוסלמית והיא נתפסת, לעיתים קרובות, כייצור נחות שנועד לספק צרכים מיניים וצרכים הנוגעים לגידולה של האוכלוסייה המוסלמית הנקבעת לפי דתו של האב - וזאת בניגוד ליהדות שבה לאם יש תפקיד מכריע בהגדרת הלאומיות של הצאצאים. לפיכך, "ריבוי נשים" (מקומיות וזרות) מרחיב את הקהילה המוסלמית, בעוד שריבוי נשים זרות ביהדות, אין לו כל משמעות לאומית ודתית. על-מנת להגיע לנקודה העיקרית בנוגע למצבן של הנשים בעולם המוסלמי, עלינו לתת סקירה קצרה על מרכיבי ההיררכיה העיקריים הקיימים באסלאם, ומכאן להסיק את המסקנות המתבקשות בנוגע לאופייה של החברה המוסלמית בכללותה.
תרבות פוליטית של שליטה ודיכוי
השלטון המוסלמי דוגל בדרך-כלל ביציבות, המשכיות ושינון ערכים מסורתיים לדורות הבאים. אולם, מתחת לפסדה הזו מסתתרת לה מערכת שלמה של מנגנוני דיכוי רבים ואלימים, הפועלים לעיתים קרובות בברוטאליות קשה גם האחד כלפי רעהו. כך למשל, בכל מדינה מוסלמית קיימים מנגנוני ביטחון שתפקידם לצבור מידע מרשיע על מנגנוני ביטחון אחרים הפועלים במדינה ושעלולים לזעזע את היסודות של המדינה המוסלמית. המשמעות היא, שקיים חוסר-אמון אינהרנטי בין המרכיבים השונים של החברה המוסלמית - הן מבחינה פוליטית והן מבחינה דתית - משום שהשלטון הדתי הפוליטי אינו מאמין שהקהילה תפעל כפי שמצופה ממנה. וכך, נוצר מעגל שלם של חוסר-אמון שמוביל לדיכוי, והדיכוי שמוביל לאלימות קשה ואכזרית כמו במקרים הבאים:
השלטון העלווי בסוריה פועל באלימות רבה הן כלפי הכורדים והן כלפי הקהילות הדתיות האחרות. ארגונים לזכויות-אדם מוסרים על 17,000 בני-אדם שנעלמו רק בבתי-הכלא בסוריה מאז תחילת שנות ה-80 של המאה הקודמת. במצרים וירדן, השלטונות מפעילים יד-ברזל כלפי אלה המבטאים טענות ביקורתיות כלפי השלטון המרכזי. מצרים מפעילה מערכת ממוסדת ומאורגנת היטב של דיכוי הקופטים במצרים המהווים לפחות 10 אחוזים מהאוכלוסייה הכללית. השלטון בטורקיה מעמיד לדין מאות עיתונאים מדי שנה בשל הטענה השכיחה המתייחסת ל"פגיעה באומה הטורקית". זאת ועוד, מאבקם של הכורדים בטורקיה למען הכרה בלאומיותם ובייחודם התרבותי, גבה את חייהם של כ-45,000 בני-אדם. לבנון נאבקת נגד כוחות צנטריפוגליים אלימים המאיימים לפרק את המדינה השברירית הזו ליחידות עדתיות נפרדות. בסודאן, בסומליה, בניגריה, באלג'יריה, בתימן, בעיראק, באיראן והמדינות מוסלמיות נוספות, החברה המוסלמית נמצאת במעגל אין-סופי של אלימות הן מצד השלטון המרכזי והן מצד יסודות חתרניים הפועלים באלימות רבה כלפי החברה האזרחית ויסודותיה. עשרות אלפי בני-אדם נעצרים מידי שנה בתואנות שונות ומשונות בעולם-המוסלמי; אלפי אסירים מעונים בשם הביטחון הלאומי והפוליטי; ומאות מהם מוצאים להורג לאחר משפט שאינו עומד בסטנדרטים מקובלים. עם הזמן, העולם-המוסלמי כולו הפך למרתף-עינויים אחד גדול.
תרבות אסלאמית של חיסול והשמדה
האסלאם מתיימר להשליט את הסדר הדתי האסלאמי על כלל-העולם כחלק אינטגרלי ממערך הציוויים הדתיים להם מחויב כל מאמין. אולם, בשנים האחרונות, העולם-המוסלמי מנהל מלחמה דתית עקובה מדם דווקא נגד יסודות אסלאמיים בעלי זהות כזו או אחרת. מידי שנה נרצחים בעולם-המוסלמי למעלה מ-25,000 בני-אדם בפיגועי טרור רצחניים - מרבית הנרצחים הם מוסלמים חפים-מפשע. במסגרת הזו, פעילי טרור מוסלמים אינם נרתעים מלפוצץ מסגדים על יושביהם בזמן תפילה, וכן הם גם אינם נרתעים מלהרוס מאות בתי-ספר המעניקים חינוך החורג מעט מהתוכן הדתי המקובל. במאבק הדמים הזה המתנהל בין העדה השיעית לעדה הסונית, נפגעים רבים מבני העדה הנוצרית המתגוררים במדינות המוסלמיות, ורבים מהם שרויים במלכודת כפולה של אלימות הן מצד פעילי טרור מוסלמים והן מצד השלטון המרכזי המתעלם המעשים המתבצעים נגד בני העדה הנוצרית. מאות אירועים אלימים מתבצעים נגד בני-העדה הנוצרית בעזה, בסומליה, בניגריה, בעיראק, בפקיסטן ובמדינות מוסלמיות נוספות. בתחילת חודש ספטמבר 2010 נודע על רציחתו של אזרח נוצרי וחטיפת ארבעת ילדיו בידי פעילי טרור מוסלמים מארגון "אל-שבאב" המזוהה עם ארגון אל-קאעידה. ביולי 2010 נרצחו בפקיסטן שני אחים נוצרים בידי המון מוסלמי משולהב במהלך דיון שנערך בבית-המשפט. חודשים אחדים לפני כן נאנסה אישה נוצריה בידי שוטרים פקיסטנים לאחר שבעלה הוצת ונשרף למוות. כך, באופן דומה, נשרפו למוות 7 נוצרים בפקיסטן באוגוסט 2009. בניגריה, חיילים מוסלמים חטפו ואנסו מאות נשים נוצריות, ועשרות מהן נרצחו לאחר האונס. במהלך שנת 2010 נרצחו בניגריה מאות בני-אדם - מוסלמים ונוצרים כאחד - בעימותים אלימים שפרצו על רקע דתי ואתני. גם במדינות שיש בהן ריכוז גדול של מוסלמים, נמדדים שיעורים גבוהים של אלימות אסלאמית. כך למשל, בתאילנד נהרגו 4,100 בני-אדם מאז שנת 2004 בעימותים אלימים עם ארגוני טרור אסלאמיים. בפיליפינים נהרגו 150,000 בני-אדם מאז שנת 1981 בעימותים אלימים עם המיעוט המוסלמי המתגורר בדרום-המדינה.
אלימות כלפי נשים כחלק מהסדר החברתי
על-פי הערכות אחדות, מידי שנה נרצחות כ-20,000 נשים מוסלמיות על רקע מה שמכונה "רצח על כבוד המשפחה". העילה לרצח יכולה להיות שולית ביותר הנוגעת להתנהגותה של האישה המוסלמית. במקרי רצח רבים, העילה לרצח אינה קשורה להתנהגותה של האישה, אלא נובעת מהתנהגותם של הגברים כמו במקרים של אונס על-ידי קרוב משפחה או אדם זר. רק במהלך חודש הרמדאן התאבדו 21 נשים פקיסטניות בעקבות התעללות מינית. על-מנת להבין טוב יותר את מערכת הדיכוי והאפליה המופעלים על האישה המוסלמית, עיתונאית סעודית בשם פטמה אל-פקיה פרסמה מאמר בפברואר 2007 בעיתון הסעודי אל-ווטן המפרט את מצבה האמיתי של האישה הסעודית, המשקף גם את המצבה הכללי של האישה במדינות מוסלמיות רבות כמו האיסור המוחלט שהוטל על נשות עזה לעשן נרגילה. וכך היא תיארה באופן ענייני ונוקב את מצבה של האישה הסעודית:
"האם קיים למעשה עושק נגד האישה? לאישה אסור לנהוג ברכב. אסור לנסוע בלי רשות. אסור לשכור חדר במלון בלי רשות. אסור לתת שמות לילדיה בלי רשות. אסור להנפיק דרכון בלי רשות. אסור לצאת מהבית בלי רשות. אסור להצטרף לעבודה בלי רשות. אסור לשנות את צבע העבאיה (הגלימות השחורות). אסור ללכת לאוניברסיטה או לבית הספר בלי רשות. אסור לחתום על מניות או לפתוח חשבון-בנק בשם ילדיה ללא רשות. לאישה אסור לחשוף את פניה בכמה ערים בממלכה. אסור להינשא בלי רשות. אסור להמשיך בנישואיה אם קרוב משפחתה החליט שהייחוס השבטי של בעלה נמוך משלה. אסור לבקש גט ללא התנצלות ותשלום קנס. אסור להחזיק בילדיה לאחר גירושים ללא אישור. אסור להתמנות למשרות בכירות במגזר הפרטי והממשלתי. אסור להגיש מועמדות ולהצביע בבחירות. אסור לנסוע לבדה עם נהג. אסור לה להכעיס את בעלה. ולבסוף... 'קול באישה ערווה' ואין להשמיעו בפומבי כדי שעניינה יישאר עטוף סוד. החוקר שסקר את כל המגבלות החלות על נשים החליט לעצור בנקודה זו, משום שאין סוף לרשימה. והוא הבחין כי מי שמטיל ספק באמיתות אי-הצדק הקיים בעניין האישה הוא חסר תודעה או שהוא מפיק רווח מהאפליה נגד נשים. הנזק ברור והפתרון התאחר מאוד והביא להחמרת המצב. צריך להתערב במהרה כדי לעצור את ההידרדרות".
מאות מיליוני נשים מוסלמיות חיות בשוליים של החברה המוסלמית. אלפי נשים נאנסות במהלך העימותים האלימים המתרחשים בין קבוצות מוסלמיות שונות. נשים מוסלמיות רבות נאלצות לשלוח יד בנפשן בשל עניינים של מה-בכך. האלימות כלפי נשים מהווה חלק אינטגראלי ב"משולש שווה-צלעות" של אלימות שלטונית ואלימות דתית הנובעות מעקרונות היסוד של הדת המוסלמית הנשענת על: שליט - נשלט, מוסלמי - כופר, וגבר - אישה. במילים אחרות, האסלאם הוא הבעיה ולא הפתרון.
==
מאת: ד"ר יוחאי סלע, "לאן נעלמות 20,000 נשים מוסלמיות מידי שנה", מגזין המזרח התיכון, 16 בספטמבר 2010.
בדומה לתקשורת האלג'ירית, גם העיתון הבריטי "האינדיפנדנט" פרסם, ב-7 בספטמבר 2010, כתבת-תחקיר המתייחסת לתופעה הנרחבת של "רצח על כבוד המשפחה" בחברה המוסלמית. מגזין נוסף המופיע בבנגלדש ניסה להתמודד עם התופעה הזו בעזרת השוואה תמוהה ביותר בין מצבן של הנשים החרדיות בישראל לבין מצבן של הנשים המוסלמיות הנאלצות להתמודד עם אלימות רצחנית בלתי-נסבלת. הכתבה שהופיעה ב-13 בספטמבר 2010 הוכיחה פעם נוספת שהחברה המוסלמית אינה מסוגלת להתמודד עם תופעות חמורות המתרחשות במדינות המוסלמיות מבלי לכרוך את הדבר עם נושא כלשהו הקשור לישראל או ליהדות. בדומה לנושאים בוערים נוספים, גם בנושא הזה קיימת התעלמות ממקרי האלימות הרבים והקשים מאפיינים את המשפחה המוסלמית בכל אחת ואחת מ-57 המדינות המוסלמיות הקיימות כיום. ולא רק זאת, בשל גלי ההגירה של מיליוני מוסלמים לאירופה, הרשויות המקומיות באירופה נאלצות להתמודד עם תופעות של אונס קבוצתי על רקע דתי ועדתי (גם של אונס אירופאיות), עם רצח על כבוד המשפחה, עם הדומיננטיות הגברית הקשוחה שיש לה לגיטימציה דתית, וכן גם למקרים רבים של כריתת-הדגדגן לילדות קטנות ולנערות צעירות. לאור כל זאת, ראוי לשאול, היכן מסתתר למעשה "הכבוד" של המשפחה המוסלמית לקראת העשור השני של המאה ה-21?
החברה המוסלמית כולה שרויה בשלושה מעגלים של אלימות קשה שיש לה שורשים היסטוריים עמוקים. אך מעל לכול, האלימות הזו נובעת, בראש ובראשונה, מעקרונות הדת המוסלמית המתבססת על היררכיה ברורה וקשוחה המכתיבה את חייו של הפרט בזמן ובמרחב על-פי העקרונות הללו: א) שליט - ונשלט. ב) מוסלמי - וכופר. ג) גבר - ואישה. במילים אחרות, האישה נמצאת בתחתית המדרג ההיררכי של החברה המוסלמית והיא נתפסת, לעיתים קרובות, כייצור נחות שנועד לספק צרכים מיניים וצרכים הנוגעים לגידולה של האוכלוסייה המוסלמית הנקבעת לפי דתו של האב - וזאת בניגוד ליהדות שבה לאם יש תפקיד מכריע בהגדרת הלאומיות של הצאצאים. לפיכך, "ריבוי נשים" (מקומיות וזרות) מרחיב את הקהילה המוסלמית, בעוד שריבוי נשים זרות ביהדות, אין לו כל משמעות לאומית ודתית. על-מנת להגיע לנקודה העיקרית בנוגע למצבן של הנשים בעולם המוסלמי, עלינו לתת סקירה קצרה על מרכיבי ההיררכיה העיקריים הקיימים באסלאם, ומכאן להסיק את המסקנות המתבקשות בנוגע לאופייה של החברה המוסלמית בכללותה.
תרבות פוליטית של שליטה ודיכוי
השלטון המוסלמי דוגל בדרך-כלל ביציבות, המשכיות ושינון ערכים מסורתיים לדורות הבאים. אולם, מתחת לפסדה הזו מסתתרת לה מערכת שלמה של מנגנוני דיכוי רבים ואלימים, הפועלים לעיתים קרובות בברוטאליות קשה גם האחד כלפי רעהו. כך למשל, בכל מדינה מוסלמית קיימים מנגנוני ביטחון שתפקידם לצבור מידע מרשיע על מנגנוני ביטחון אחרים הפועלים במדינה ושעלולים לזעזע את היסודות של המדינה המוסלמית. המשמעות היא, שקיים חוסר-אמון אינהרנטי בין המרכיבים השונים של החברה המוסלמית - הן מבחינה פוליטית והן מבחינה דתית - משום שהשלטון הדתי הפוליטי אינו מאמין שהקהילה תפעל כפי שמצופה ממנה. וכך, נוצר מעגל שלם של חוסר-אמון שמוביל לדיכוי, והדיכוי שמוביל לאלימות קשה ואכזרית כמו במקרים הבאים:
השלטון העלווי בסוריה פועל באלימות רבה הן כלפי הכורדים והן כלפי הקהילות הדתיות האחרות. ארגונים לזכויות-אדם מוסרים על 17,000 בני-אדם שנעלמו רק בבתי-הכלא בסוריה מאז תחילת שנות ה-80 של המאה הקודמת. במצרים וירדן, השלטונות מפעילים יד-ברזל כלפי אלה המבטאים טענות ביקורתיות כלפי השלטון המרכזי. מצרים מפעילה מערכת ממוסדת ומאורגנת היטב של דיכוי הקופטים במצרים המהווים לפחות 10 אחוזים מהאוכלוסייה הכללית. השלטון בטורקיה מעמיד לדין מאות עיתונאים מדי שנה בשל הטענה השכיחה המתייחסת ל"פגיעה באומה הטורקית". זאת ועוד, מאבקם של הכורדים בטורקיה למען הכרה בלאומיותם ובייחודם התרבותי, גבה את חייהם של כ-45,000 בני-אדם. לבנון נאבקת נגד כוחות צנטריפוגליים אלימים המאיימים לפרק את המדינה השברירית הזו ליחידות עדתיות נפרדות. בסודאן, בסומליה, בניגריה, באלג'יריה, בתימן, בעיראק, באיראן והמדינות מוסלמיות נוספות, החברה המוסלמית נמצאת במעגל אין-סופי של אלימות הן מצד השלטון המרכזי והן מצד יסודות חתרניים הפועלים באלימות רבה כלפי החברה האזרחית ויסודותיה. עשרות אלפי בני-אדם נעצרים מידי שנה בתואנות שונות ומשונות בעולם-המוסלמי; אלפי אסירים מעונים בשם הביטחון הלאומי והפוליטי; ומאות מהם מוצאים להורג לאחר משפט שאינו עומד בסטנדרטים מקובלים. עם הזמן, העולם-המוסלמי כולו הפך למרתף-עינויים אחד גדול.
תרבות אסלאמית של חיסול והשמדה
האסלאם מתיימר להשליט את הסדר הדתי האסלאמי על כלל-העולם כחלק אינטגרלי ממערך הציוויים הדתיים להם מחויב כל מאמין. אולם, בשנים האחרונות, העולם-המוסלמי מנהל מלחמה דתית עקובה מדם דווקא נגד יסודות אסלאמיים בעלי זהות כזו או אחרת. מידי שנה נרצחים בעולם-המוסלמי למעלה מ-25,000 בני-אדם בפיגועי טרור רצחניים - מרבית הנרצחים הם מוסלמים חפים-מפשע. במסגרת הזו, פעילי טרור מוסלמים אינם נרתעים מלפוצץ מסגדים על יושביהם בזמן תפילה, וכן הם גם אינם נרתעים מלהרוס מאות בתי-ספר המעניקים חינוך החורג מעט מהתוכן הדתי המקובל. במאבק הדמים הזה המתנהל בין העדה השיעית לעדה הסונית, נפגעים רבים מבני העדה הנוצרית המתגוררים במדינות המוסלמיות, ורבים מהם שרויים במלכודת כפולה של אלימות הן מצד פעילי טרור מוסלמים והן מצד השלטון המרכזי המתעלם המעשים המתבצעים נגד בני העדה הנוצרית. מאות אירועים אלימים מתבצעים נגד בני-העדה הנוצרית בעזה, בסומליה, בניגריה, בעיראק, בפקיסטן ובמדינות מוסלמיות נוספות. בתחילת חודש ספטמבר 2010 נודע על רציחתו של אזרח נוצרי וחטיפת ארבעת ילדיו בידי פעילי טרור מוסלמים מארגון "אל-שבאב" המזוהה עם ארגון אל-קאעידה. ביולי 2010 נרצחו בפקיסטן שני אחים נוצרים בידי המון מוסלמי משולהב במהלך דיון שנערך בבית-המשפט. חודשים אחדים לפני כן נאנסה אישה נוצריה בידי שוטרים פקיסטנים לאחר שבעלה הוצת ונשרף למוות. כך, באופן דומה, נשרפו למוות 7 נוצרים בפקיסטן באוגוסט 2009. בניגריה, חיילים מוסלמים חטפו ואנסו מאות נשים נוצריות, ועשרות מהן נרצחו לאחר האונס. במהלך שנת 2010 נרצחו בניגריה מאות בני-אדם - מוסלמים ונוצרים כאחד - בעימותים אלימים שפרצו על רקע דתי ואתני. גם במדינות שיש בהן ריכוז גדול של מוסלמים, נמדדים שיעורים גבוהים של אלימות אסלאמית. כך למשל, בתאילנד נהרגו 4,100 בני-אדם מאז שנת 2004 בעימותים אלימים עם ארגוני טרור אסלאמיים. בפיליפינים נהרגו 150,000 בני-אדם מאז שנת 1981 בעימותים אלימים עם המיעוט המוסלמי המתגורר בדרום-המדינה.
אלימות כלפי נשים כחלק מהסדר החברתי
על-פי הערכות אחדות, מידי שנה נרצחות כ-20,000 נשים מוסלמיות על רקע מה שמכונה "רצח על כבוד המשפחה". העילה לרצח יכולה להיות שולית ביותר הנוגעת להתנהגותה של האישה המוסלמית. במקרי רצח רבים, העילה לרצח אינה קשורה להתנהגותה של האישה, אלא נובעת מהתנהגותם של הגברים כמו במקרים של אונס על-ידי קרוב משפחה או אדם זר. רק במהלך חודש הרמדאן התאבדו 21 נשים פקיסטניות בעקבות התעללות מינית. על-מנת להבין טוב יותר את מערכת הדיכוי והאפליה המופעלים על האישה המוסלמית, עיתונאית סעודית בשם פטמה אל-פקיה פרסמה מאמר בפברואר 2007 בעיתון הסעודי אל-ווטן המפרט את מצבה האמיתי של האישה הסעודית, המשקף גם את המצבה הכללי של האישה במדינות מוסלמיות רבות כמו האיסור המוחלט שהוטל על נשות עזה לעשן נרגילה. וכך היא תיארה באופן ענייני ונוקב את מצבה של האישה הסעודית:
"האם קיים למעשה עושק נגד האישה? לאישה אסור לנהוג ברכב. אסור לנסוע בלי רשות. אסור לשכור חדר במלון בלי רשות. אסור לתת שמות לילדיה בלי רשות. אסור להנפיק דרכון בלי רשות. אסור לצאת מהבית בלי רשות. אסור להצטרף לעבודה בלי רשות. אסור לשנות את צבע העבאיה (הגלימות השחורות). אסור ללכת לאוניברסיטה או לבית הספר בלי רשות. אסור לחתום על מניות או לפתוח חשבון-בנק בשם ילדיה ללא רשות. לאישה אסור לחשוף את פניה בכמה ערים בממלכה. אסור להינשא בלי רשות. אסור להמשיך בנישואיה אם קרוב משפחתה החליט שהייחוס השבטי של בעלה נמוך משלה. אסור לבקש גט ללא התנצלות ותשלום קנס. אסור להחזיק בילדיה לאחר גירושים ללא אישור. אסור להתמנות למשרות בכירות במגזר הפרטי והממשלתי. אסור להגיש מועמדות ולהצביע בבחירות. אסור לנסוע לבדה עם נהג. אסור לה להכעיס את בעלה. ולבסוף... 'קול באישה ערווה' ואין להשמיעו בפומבי כדי שעניינה יישאר עטוף סוד. החוקר שסקר את כל המגבלות החלות על נשים החליט לעצור בנקודה זו, משום שאין סוף לרשימה. והוא הבחין כי מי שמטיל ספק באמיתות אי-הצדק הקיים בעניין האישה הוא חסר תודעה או שהוא מפיק רווח מהאפליה נגד נשים. הנזק ברור והפתרון התאחר מאוד והביא להחמרת המצב. צריך להתערב במהרה כדי לעצור את ההידרדרות".
מאות מיליוני נשים מוסלמיות חיות בשוליים של החברה המוסלמית. אלפי נשים נאנסות במהלך העימותים האלימים המתרחשים בין קבוצות מוסלמיות שונות. נשים מוסלמיות רבות נאלצות לשלוח יד בנפשן בשל עניינים של מה-בכך. האלימות כלפי נשים מהווה חלק אינטגראלי ב"משולש שווה-צלעות" של אלימות שלטונית ואלימות דתית הנובעות מעקרונות היסוד של הדת המוסלמית הנשענת על: שליט - נשלט, מוסלמי - כופר, וגבר - אישה. במילים אחרות, האסלאם הוא הבעיה ולא הפתרון.
==
מאת: ד"ר יוחאי סלע, "לאן נעלמות 20,000 נשים מוסלמיות מידי שנה", מגזין המזרח התיכון, 16 בספטמבר 2010.
