רבים בתקשורת הישראלית לא הבינו לחלוטין את משמעותו המלאה של נאום ראש-הממשלה באוניברסיטת בר-אילן שנערך ביוני 2009, ואת השפעתו הניכרת על הציבור הישראלי. נאום נתניהו בעצרת האו"ם ב-23 בספטמבר 2009, היה המשך ישיר לנאום בר-אילן, אלא שהפעם הנאום היה מיועד בעיקר לקהילה הבינלאומית השפויה או לכאלה המתחזים לשפויים.
נתניהו נאם בפני העצרת לאחר שנשמעו דבריו הבכיינים של הנשיא האמריקאי, ברק חוסיין אובמה, ולאחר דברי ההבל שהושמעו מפי אחדים מהנציגים הערביים. אין תימה איפוא, שהערוצים המרכזיים בארה"ב העבירו את הנאום בשידור ישיר, ובמשך ימים אחדים תחנות אחדות שידרו קטעים נבחרים מדבריו של נתניהו מידי שעה עגולה. בניגוד למנהיגים אחרים בישראל, נתניהו לא התנצל ולא להתחנן והוא לא ניסה להתחנף לקהילה הבינלאומית באופן מתרפס. באנגלית משובחת ובטון רציני ואחראי, נתניהו העביר מסרים ישראלים ברורים כפי שמתבקש מכל מנהיג אחר הנושא באחריות בעת הזו. בשל הקווים הברורים בנאומו ואופן הגשתם לקהל השומעים בעצרת האו"ם, נתניהו זכה לשבחים רבים הן מצד ידידיה של ישראל ברחבי-העולם והן מצד יריביה של ישראל בעולם-הערבי.
דברי השבח שזכה להם נתניהו בעקבות הנאום נבעו גם בשל התחושה הקשה השוררת בקרב המדינות הדמוקרטיות לאור מדיניותו המהוססת של ברק חוסיין אובמה המתמקדת בדיבורים בלבד מול קהל אוהד. יתרה מזאת, רבים בארה"ב רואים את בחירתו של אובמה כתאונה היסטורית, וזאת לאור דלות ההישגים של הנשיא האמריקאי לאחר כשנה בתפקיד. עיראק, אפגניסטן, איראן, המצב הכלכלי בארה"ב, צפון-קוריאה, המצב באפריקה, היחסים עם סין, כלא גואנטנמו, המתח הצבאי בקווקאז - כל אלה אינם יכולים למצוא את פתרונם רק בעזרת נאומים ערוכים היטב מעל דפים החתומים בלוגו נשיאותי. התחושה הכללית מתמקדת במיאוס מדיבורים נשיאותיים מעל לכל במה וכמיהה ציבורית למעבר מהיר של מעשים עם קווים ברורים ברוח האמריקאית המסורתית.
אמריקה המסורתית לא השתנתה בהרבה עם בחירתו של אובמה: אמריקה הפטריוטית, הנוצרית והלבנה עם קווים מודגשים של מוסר וצדק, צוברת תאוצה מיום ליום בעזרת רשתות חברתיות עתירות עוצמה ציבורית ופיננסית. פעילים במפלגה הדמוקרטית מגלים קוצר-רוח לנוכח המסרים של אובמה העומדים בסתירה לרוח הנוצרית האמריקאית. במהלך קיומה של עצרת השנתית של האו"ם, נחשפו בארה"ב ארבעה מקרים בהם ניסו טרוריסטים לפגוע במטרות אזרחיות. חשיפת המקרים הללו מדגישה פעם נוספת את האיום האסלאמי המאתגר את ערכיה המסורתיים של החברה האמריקאית, וזאת למרות דברי השבח הנשיאותיים על התרומה המוסלמית לציוויליזציה העולמית.
בניגוד למנהיגים ישראלים אחדים, נתניהו לא היסס להדגיש את הקשר ההיסטורי של עם-ישראל לארצו. יתרה מזאת, נתניהו בנאומו יצר אנלוגיה ברורה לאירועים היסטוריים כתמרור אזהרה למה שעתיד להתחולל בזירה הבינלאומית בנוגע לאיראן ובנוגע לציר הרדיקלי המנסה להשליט ערכים המנוגדים לרוח הליברלית של העת הזאת. את המסר הזה מבינים אחדים מנהיגי אירופה המנסים להתמודד את האיום הדמוגרפי המוסלמי ועם הגירה המונית של אפריקאים ליבשת האירופאית. איראן גרעינית תחריף את הבעיה האקוטית הזו במלוא עוצמתה ברחבי-העולם, והיא תגביר את השאיפה בקרב מדינות מוסלמיות אחדות לרכוש יכולת גרעינית כמענה לאתגר השיעי-רדיקלי מבית מדרשו של אחמדינג'אד.
בנאומו של אחמדינג'אד באו"ם היה צריך לשים לב להתייחסותו הרצינית בנוגע לשובו של "המהדי" - זהו האימאם האחרון העתיד לשוב לעולם ולהשיב את השליטה השיעית על האסלאם כולו ועל העולם כולו. בעולם השיעי החד-מימדי של אחמדינג'אד, אין גבולות גיאוגרפיים, אין מפלגות פוליטיות, אין אידיאולוגיות זרות, אלא כולם חיים תחת חוקי האסלאם על-פי התפיסה השיעית. בנקודה הזו, אחמדינג'אד אינו מנסה להוליך שולל את העולם, והוא מאמין באמונה שלמה שיש לזרז את שובו של "המהדי" כבר בזמן הנוכחי, וזאת בעזרת יצירת כאוס עולמי ומתח בינלאומי היכולים לערער את ביטחונם של "הכופרים". הגרעין האיראני משתלב יפה בתפיסה הדתית הזו ובאמונה החזקה הזו, שיש להתייחס אליה ברצינות רבה יותר - ולא בדרך הרשלנית שהונהגה עד כה על-ידי הנשיא אובמה.
על-פי התפיסה השיעית של אחמדינג'אד, ביטויים הנוגעים לחיסול ישראל והכחשת השואה משמשים אמצעים בהם ניתן ליצור כאוס עולמי. בשעה שנתניהו בנאומו יצר אנלוגיה היסטורית למשטר הגרמני בשנות ה-30 של המאה הקודמת, הוא הציב תמרור אזהרה בולט וברור לעיני-כל, שכן "מה שמתחיל ביהודים, עובר לעולם כולו: למוסלמים, לנוצרים, להינדים ולרבים נוספים".
תזכורת היסטורית
ב"נאום הנבואה" של היטלר, ב-30 בינואר 1939, שניתבו את האירועים לקראת הפתרון הסופי של יהודי אירופה, הוא הצהיר את הדברים הללו: "אם תצליח יהדות-הממון הבינלאומית, בתוך אירופה ומחוצה לה, לשוב ולהטיל את האומות למלחמת-עולם, התוצאה לא תהיה בולשביזציה של העולם ועמה ניצחונה של היהדות, אלא (התוצאה תהיה) השמדת הגזע היהודי באירופה". אחמדינג'אד בנאומו באו"ם השתמש בטיעונים דומים לאלו שהושמעו לפני כ-70 שנה על אדמת אירופה.
נתניהו נאם בפני העצרת לאחר שנשמעו דבריו הבכיינים של הנשיא האמריקאי, ברק חוסיין אובמה, ולאחר דברי ההבל שהושמעו מפי אחדים מהנציגים הערביים. אין תימה איפוא, שהערוצים המרכזיים בארה"ב העבירו את הנאום בשידור ישיר, ובמשך ימים אחדים תחנות אחדות שידרו קטעים נבחרים מדבריו של נתניהו מידי שעה עגולה. בניגוד למנהיגים אחרים בישראל, נתניהו לא התנצל ולא להתחנן והוא לא ניסה להתחנף לקהילה הבינלאומית באופן מתרפס. באנגלית משובחת ובטון רציני ואחראי, נתניהו העביר מסרים ישראלים ברורים כפי שמתבקש מכל מנהיג אחר הנושא באחריות בעת הזו. בשל הקווים הברורים בנאומו ואופן הגשתם לקהל השומעים בעצרת האו"ם, נתניהו זכה לשבחים רבים הן מצד ידידיה של ישראל ברחבי-העולם והן מצד יריביה של ישראל בעולם-הערבי.
דברי השבח שזכה להם נתניהו בעקבות הנאום נבעו גם בשל התחושה הקשה השוררת בקרב המדינות הדמוקרטיות לאור מדיניותו המהוססת של ברק חוסיין אובמה המתמקדת בדיבורים בלבד מול קהל אוהד. יתרה מזאת, רבים בארה"ב רואים את בחירתו של אובמה כתאונה היסטורית, וזאת לאור דלות ההישגים של הנשיא האמריקאי לאחר כשנה בתפקיד. עיראק, אפגניסטן, איראן, המצב הכלכלי בארה"ב, צפון-קוריאה, המצב באפריקה, היחסים עם סין, כלא גואנטנמו, המתח הצבאי בקווקאז - כל אלה אינם יכולים למצוא את פתרונם רק בעזרת נאומים ערוכים היטב מעל דפים החתומים בלוגו נשיאותי. התחושה הכללית מתמקדת במיאוס מדיבורים נשיאותיים מעל לכל במה וכמיהה ציבורית למעבר מהיר של מעשים עם קווים ברורים ברוח האמריקאית המסורתית.
אמריקה המסורתית לא השתנתה בהרבה עם בחירתו של אובמה: אמריקה הפטריוטית, הנוצרית והלבנה עם קווים מודגשים של מוסר וצדק, צוברת תאוצה מיום ליום בעזרת רשתות חברתיות עתירות עוצמה ציבורית ופיננסית. פעילים במפלגה הדמוקרטית מגלים קוצר-רוח לנוכח המסרים של אובמה העומדים בסתירה לרוח הנוצרית האמריקאית. במהלך קיומה של עצרת השנתית של האו"ם, נחשפו בארה"ב ארבעה מקרים בהם ניסו טרוריסטים לפגוע במטרות אזרחיות. חשיפת המקרים הללו מדגישה פעם נוספת את האיום האסלאמי המאתגר את ערכיה המסורתיים של החברה האמריקאית, וזאת למרות דברי השבח הנשיאותיים על התרומה המוסלמית לציוויליזציה העולמית.
בניגוד למנהיגים ישראלים אחדים, נתניהו לא היסס להדגיש את הקשר ההיסטורי של עם-ישראל לארצו. יתרה מזאת, נתניהו בנאומו יצר אנלוגיה ברורה לאירועים היסטוריים כתמרור אזהרה למה שעתיד להתחולל בזירה הבינלאומית בנוגע לאיראן ובנוגע לציר הרדיקלי המנסה להשליט ערכים המנוגדים לרוח הליברלית של העת הזאת. את המסר הזה מבינים אחדים מנהיגי אירופה המנסים להתמודד את האיום הדמוגרפי המוסלמי ועם הגירה המונית של אפריקאים ליבשת האירופאית. איראן גרעינית תחריף את הבעיה האקוטית הזו במלוא עוצמתה ברחבי-העולם, והיא תגביר את השאיפה בקרב מדינות מוסלמיות אחדות לרכוש יכולת גרעינית כמענה לאתגר השיעי-רדיקלי מבית מדרשו של אחמדינג'אד.
בנאומו של אחמדינג'אד באו"ם היה צריך לשים לב להתייחסותו הרצינית בנוגע לשובו של "המהדי" - זהו האימאם האחרון העתיד לשוב לעולם ולהשיב את השליטה השיעית על האסלאם כולו ועל העולם כולו. בעולם השיעי החד-מימדי של אחמדינג'אד, אין גבולות גיאוגרפיים, אין מפלגות פוליטיות, אין אידיאולוגיות זרות, אלא כולם חיים תחת חוקי האסלאם על-פי התפיסה השיעית. בנקודה הזו, אחמדינג'אד אינו מנסה להוליך שולל את העולם, והוא מאמין באמונה שלמה שיש לזרז את שובו של "המהדי" כבר בזמן הנוכחי, וזאת בעזרת יצירת כאוס עולמי ומתח בינלאומי היכולים לערער את ביטחונם של "הכופרים". הגרעין האיראני משתלב יפה בתפיסה הדתית הזו ובאמונה החזקה הזו, שיש להתייחס אליה ברצינות רבה יותר - ולא בדרך הרשלנית שהונהגה עד כה על-ידי הנשיא אובמה.
על-פי התפיסה השיעית של אחמדינג'אד, ביטויים הנוגעים לחיסול ישראל והכחשת השואה משמשים אמצעים בהם ניתן ליצור כאוס עולמי. בשעה שנתניהו בנאומו יצר אנלוגיה היסטורית למשטר הגרמני בשנות ה-30 של המאה הקודמת, הוא הציב תמרור אזהרה בולט וברור לעיני-כל, שכן "מה שמתחיל ביהודים, עובר לעולם כולו: למוסלמים, לנוצרים, להינדים ולרבים נוספים".
תזכורת היסטורית
ב"נאום הנבואה" של היטלר, ב-30 בינואר 1939, שניתבו את האירועים לקראת הפתרון הסופי של יהודי אירופה, הוא הצהיר את הדברים הללו: "אם תצליח יהדות-הממון הבינלאומית, בתוך אירופה ומחוצה לה, לשוב ולהטיל את האומות למלחמת-עולם, התוצאה לא תהיה בולשביזציה של העולם ועמה ניצחונה של היהדות, אלא (התוצאה תהיה) השמדת הגזע היהודי באירופה". אחמדינג'אד בנאומו באו"ם השתמש בטיעונים דומים לאלו שהושמעו לפני כ-70 שנה על אדמת אירופה.
==
מאת: ד"ר יוחאי סלע, "הגרעין האיראני במוקד תשומת-הלב העולמית", 27 בספטמבר 2009, The Mideast Forum.
