בתרבות הפוליטית האמריקאית המסורתית, הכל צריך להיות עטוף יפה, כמו בנייר צלופן מרשרש ומבהיק, בדומה למתנות המיותרות והשטותיות המוענקות כתשורה חגיגית לקראת חג-המולד. בתרבות האמריקאית, הצורה החיצונית המוקפדת מחפה על דלות החומר הנוטה בדרך-כלל להיות שטחית ורדודה עד כאב. בתרבות האמריקאית בונים בתים לתפארת, אולם יש להם נטייה "מוזרה" להתעופף לכול-הרוחות כבר בסופה הראשונה. בתרבות האמריקאית, כאשר רוצים לתלות תמונה על הקיר, אז זו משימה כמעט בלתי-אפשרית, שכן קשה עד מאוד לתקוע כהלכה מסמר בקיר העשוי בעיקר מדיקט וקלקר. בתרבות הכלכלית האמריקאית, ישנם עשרות סוגים לכול מוצר מיותר, אך לכולם ישנו טעם זהה ותפל - מלבד העטיפה החיצונית. ללא כל ספק ארה"ב יכולה להביע סיפוק רב על הישגיה הרבים והמרשימים, ויחד עם זאת קשה עד מאוד לשכנע את הפוליטיקאי האמריקאי הממוצע שלא הכל מושלם באמריקה ולא כל מה שהאמריקאים עושים הוא כליל-השלמות עלי-אדמות. לצד ההקפדה על הצורה החיצונית, הפרונטלית, רוחשת לה שרלטנות כללית בלתי-מובנת לצד התמכרות לאומית למידע מיותר שניתן להגדירו כ"זבל סטטיסטי" הנוגע לתחומים רבים ומגוונים. דוגמא אחת, קשה, תבהיר את העניין:
בשיאה של מלחמת ויטנאם, ראשי הצבא האמריקאי טענו ללא הרף שהם מנצחים את לוחמי וייטקונג ואף חוברו לשם כך דוחות מודיעיניים שהוגשו למקבלי ההחלטות בבית-הלבן. איך הם הגיעו למסקנה הזאת? ובכן, הדבר נעשה בעזרת מידע סטטיסטי המנוגד לכול היגיון צבאי. דהיינו, אם חייל אמריקאי יורה X כדורים, סביר להניח שהוא יפגע במספר מסוים של לוחמי הוייטקונג. וכך, בעזרת מצגת-שווא רשלנית, נופחו הנתונים של מספר לוחמי הוייטקונג שנהרגו מידי כוחות הצבאיים האמריקאיים. בעקבות תחקירים קצת יותר מעמיקים התברר כי רק אחוז קטן מאוד מהתחמושת הרבה שבוזבזה בכל קרב, החיילים טרחו לכוון לעבר מטרות ברורות ומוגדרות. זאת ועוד, כאשר פצצה אמריקאית פגעה רק בקרבת מטרה וייטקונגית כלשהי, היא סומנה כ"מטרה שהושמדה" כדי להתאים את המציאות לסטטיסטיקה הצבאית המדומיינת. כרגיל, גם במלחמת ויטנאם ארה"ב חיפשה פתרונות קלים לבעיות מקומיות ובינלאומיות סבוכות ביותר. למרות הזמן הרב שעבר מאז תקופת מלחמת וייטנאם, המדיניות האמריקאית עדיין נשענת על ברוטאליות צבאית העטופה יפה בדיאגרמות ובמינוחים צבאיים מעורפלים. כולם יודעים מה עושה "מחסל מקצועי", אולם אף אחד לא מבין לאשורו (או רוצה להבין) מה עושה "מומחה ללוחמה אינטגרטיבית". כאשר קצין מודיעין אמריקאי מעניק אישור לבצע חיסול-ממוקד בפקיסטן על-סמך מידע שהגיע ממקורות מפוקפקים, בל נתפלא על הקריאות הרמות העולות מאפגניסטן ומפקיסטן המדברות על העמדתו לדין של ברק חוסיין אובמה בגין פשעי-מלחמה.
ב-12 במרס 2010, כוחות-צבא אמריקאיים בשיתוף עם כוחות אפגניים מקומיים ביצעו טבח במשפחה אפגנית על-סמך מידע מודיעיני מוטעה. בכל שלב במהלך הפעולה הצבאית, מפקדי הכוחות האמריקאים יכלו לעצור את מהלך העניינים, אולם הם החליטו להמשיך בפעולה שגרמה לרציחתם של חמישה בני-אדם: 2 נשים בהריון, ילדה בגיל העשרה ושני פקידים אפגניים מקומיים. כאשר נציגים אמריקאים ניסו לשחד את המשפחות האבלות ולהציע להם "דמי שתיקה" לאור המקרה החמור, בני משפחותיהם של הקורבנות סירבו להצעה והם אף נשבעו לבצע פיגועי התאבדות נגד הכוחות האמריקאים אם הרוצחים לא יועמדו לדין. וכעת נשאלת השאלה החשובה המופנית לעבר גנרל דייוויד פטראוס האמריקאי: "האם בני משפחותיהם של ההרוגים שחוסלו בידי האמריקאים יודעים להצביע על המפה ולציין היכן ממוקמת ישראל". למי שעדיין לא שמע, הגנרל פטראוס, המכהן כמפקד פיקוד המרכז האמריקאי, חיבר דו"ח שרלטני בו הוא מפנה אצבע מאשימה כלפי מדינת-ישראל בשל מדיניותה ביהודה ושומרון, המשפיעה לדעתו על מעמדה ויוקרתה של ארה"ב במרחב האסלאמי. ב-11 במרס 2010, העיתונאי שמעון שיפר הביא ציטוט ישיר (לכאורה) בעיתון ידיעות אחרונות מפי ג'ון ביידן, סגן-הנשיא האמריקאי, שהטיח טענות הזויות לעבר ישראל במילים הללו: "מה שאתם עושים כאן פוגע בביטחונם של החיילים שלנו שנלחמים בעיראק, באפגניסטן ובפקיסטן. זה מסכן אותנו וזה מסכן את שלום האזור". ימים אחדים לאחר מכן, דוברים אחדים בבית-הלבן טענו כי ביידן מעולם לא אמר את הדברים הללו שהובאו בעמוד הראשון של ידיעות אחרונות ב-11 במרס 2010. מאז שארה"ב פלשה לאפגניסטן ולעיראק, ומאז שארה"ב החלה להתערב באופן ישיר בלחימה המתנהלת בפקיסטן, בתימן, בסומליה ובקווקז, מאות-אלפי אנשים נרצחו בשל המדיניות הצבאית הברוטאלית של ארה"ב במרחב האסלאמי בעשור האחרון. ספק רב אם ההרוגים הללו ידעו בכלל היכן נמצאת ישראל. מי שמסכן את חייהם של החיילים האמריקאים (הגלויים והסמויים) במרחב האסלאמי, הוא מי שנתן להם הוראה בתחילת 2009 להגביר את קצב החיסולים שגרמו לרציחתם של אלפי אנשים חפים-מפשע בעידודה של מקהלת-המעודדות של הנשיא אובמה בעיתון האמריקאי הניו יורק טיימס.
הבעיה אינה נובעת רק מדוחות כאלה ואחרים, או מציטוטים מטופשים, המתפרסמים מידי פעם בתקשורת הבינלאומית כדי לחפות על מעשיהם המחפירים של האמריקאים במרחב האסלאמי. הבעיה נעוצה בראש ובראשונה מ"רוח המפקד" החותרת לעימות גלוי עם ישראל ללא שום קשר למעשיה של ישראל במרחב המזרח-תיכוני. ברק חוסיין אובמה מחפש את ראשו של ראש-ממשלת ישראל, אך הוא - אובמה - הורה לשלוח שגריר אמריקאי חדש לסוריה - מדינה המשמשת נתיב בטוח לפעילי אל-קאעידה החודרים לעיראק. ניסיון הפיגוע במטוס אמריקאי מעל דטרויט שהתרחש ב-25 בדצמבר 2009, לא נעשה בגלל מדיניות ישראל בשטחי יהודה ושומרון, אלא הוא בא כנקמה על סדרת החיסולים-הממוקדים שנעשו בתימן בידי הצבא האמריקאי שגרמו להריגתם של עשרות בני-אדם חפים-מפשע. דוברי אל-קאעידה בתימן מסרו שהם ינקמו על הפעולה האמריקאית, אולם אף לא גורם רשמי אמריקאי אחד לקח את דבריהם ברצינות, משום שהפעילות האמריקאית בתימן עדיין הייתה חסויה מעיני מרבית הציבור האמריקאי.
הצבא האמריקאי, של שנת 2010, מעורב מבחינה צבאית בכמה מוקדי סכסוך אלימים ביותר הנמצאים במרחב האסלאמי על 57 מדינותיו. ברור ומובן מאליו, שמדיניות-החוץ האמריקאית אינה יכולה להתעלם לחלוטין מהמרחב העצום הזה על כל משאביו החומריים והאנושיים היכולים לחזק את מעמדה הבינלאומי של ארה"ב. אך הניסיון ההיסטורי של המאה ה-20 מורה על-כך שגם רוסיה הסובייטית שילמה מחיר כבד ביותר על תמיכתה במשטרים אפלים ובתנועות גרילה מקומיות במרחב האסלאמי, תוך-כדי התעלמות מעניינים הנוגעים למוסר, לצדק, לדמוקרטיה ולקיומן של מדינות קטנות - שהן, לכאורה, "לא חשובות". התפנית המדינית האמריקאית של ממשל אובמה לעבר העולם-האסלאמי, טומן בחובו תשלום עתידי גבוה, שכן לקשר האמריקאי עם גורמים מפוקפקים כאלה, תהייה השפעה מרחיקת-לכת בעיקר על אופייה וצביונה הפנימי של ארה"ב. בשנות ה-80 של המאה הקודמת, ארה"ב העניקה מיליארדי דולרים ללוחמי המוג'אהדין האפגניים שנלחמו בכיבוש הסובייטי באפגניסטן. צחוק הגורל הוא, שאותם לוחמי מוג'אהדין שקיבלו הדרכה מסיבית מארה"ב, מנהלים כיום מאבק צבאי עיקש נגד הנוכחות האמריקאית באפגניסטן. לזה, כמו לנושאים נוספים, אין שום קשר למדיניותה של ישראל, אלא רק לשרלטנות המחשבתית של קובעי המדיניות האמריקאית בעשורים האחרונים. לא ישראל מפריעה לארה"ב לממש את מדיניותה במזרח-התיכון, אלא שהתנהגותו הרשלנית של ממשל אובמה במזרח-התיכון, עלולה להצית את דמיונם של הגורמים הרדיקלים במרחב האסלאמי, שכן הקרע המדמם בין הסונים לשיעים הוא הנושא העיקרי שמטריד באמת את המשטרים במזרח-התיכון.
==
מאת: ד"ר יוחאי סלע, כשהשרלטנות האמריקאית נתקלת בעקשנות הישראלית", מגזין המזרח התיכון, 19 במרס 2010.
בשיאה של מלחמת ויטנאם, ראשי הצבא האמריקאי טענו ללא הרף שהם מנצחים את לוחמי וייטקונג ואף חוברו לשם כך דוחות מודיעיניים שהוגשו למקבלי ההחלטות בבית-הלבן. איך הם הגיעו למסקנה הזאת? ובכן, הדבר נעשה בעזרת מידע סטטיסטי המנוגד לכול היגיון צבאי. דהיינו, אם חייל אמריקאי יורה X כדורים, סביר להניח שהוא יפגע במספר מסוים של לוחמי הוייטקונג. וכך, בעזרת מצגת-שווא רשלנית, נופחו הנתונים של מספר לוחמי הוייטקונג שנהרגו מידי כוחות הצבאיים האמריקאיים. בעקבות תחקירים קצת יותר מעמיקים התברר כי רק אחוז קטן מאוד מהתחמושת הרבה שבוזבזה בכל קרב, החיילים טרחו לכוון לעבר מטרות ברורות ומוגדרות. זאת ועוד, כאשר פצצה אמריקאית פגעה רק בקרבת מטרה וייטקונגית כלשהי, היא סומנה כ"מטרה שהושמדה" כדי להתאים את המציאות לסטטיסטיקה הצבאית המדומיינת. כרגיל, גם במלחמת ויטנאם ארה"ב חיפשה פתרונות קלים לבעיות מקומיות ובינלאומיות סבוכות ביותר. למרות הזמן הרב שעבר מאז תקופת מלחמת וייטנאם, המדיניות האמריקאית עדיין נשענת על ברוטאליות צבאית העטופה יפה בדיאגרמות ובמינוחים צבאיים מעורפלים. כולם יודעים מה עושה "מחסל מקצועי", אולם אף אחד לא מבין לאשורו (או רוצה להבין) מה עושה "מומחה ללוחמה אינטגרטיבית". כאשר קצין מודיעין אמריקאי מעניק אישור לבצע חיסול-ממוקד בפקיסטן על-סמך מידע שהגיע ממקורות מפוקפקים, בל נתפלא על הקריאות הרמות העולות מאפגניסטן ומפקיסטן המדברות על העמדתו לדין של ברק חוסיין אובמה בגין פשעי-מלחמה.
ב-12 במרס 2010, כוחות-צבא אמריקאיים בשיתוף עם כוחות אפגניים מקומיים ביצעו טבח במשפחה אפגנית על-סמך מידע מודיעיני מוטעה. בכל שלב במהלך הפעולה הצבאית, מפקדי הכוחות האמריקאים יכלו לעצור את מהלך העניינים, אולם הם החליטו להמשיך בפעולה שגרמה לרציחתם של חמישה בני-אדם: 2 נשים בהריון, ילדה בגיל העשרה ושני פקידים אפגניים מקומיים. כאשר נציגים אמריקאים ניסו לשחד את המשפחות האבלות ולהציע להם "דמי שתיקה" לאור המקרה החמור, בני משפחותיהם של הקורבנות סירבו להצעה והם אף נשבעו לבצע פיגועי התאבדות נגד הכוחות האמריקאים אם הרוצחים לא יועמדו לדין. וכעת נשאלת השאלה החשובה המופנית לעבר גנרל דייוויד פטראוס האמריקאי: "האם בני משפחותיהם של ההרוגים שחוסלו בידי האמריקאים יודעים להצביע על המפה ולציין היכן ממוקמת ישראל". למי שעדיין לא שמע, הגנרל פטראוס, המכהן כמפקד פיקוד המרכז האמריקאי, חיבר דו"ח שרלטני בו הוא מפנה אצבע מאשימה כלפי מדינת-ישראל בשל מדיניותה ביהודה ושומרון, המשפיעה לדעתו על מעמדה ויוקרתה של ארה"ב במרחב האסלאמי. ב-11 במרס 2010, העיתונאי שמעון שיפר הביא ציטוט ישיר (לכאורה) בעיתון ידיעות אחרונות מפי ג'ון ביידן, סגן-הנשיא האמריקאי, שהטיח טענות הזויות לעבר ישראל במילים הללו: "מה שאתם עושים כאן פוגע בביטחונם של החיילים שלנו שנלחמים בעיראק, באפגניסטן ובפקיסטן. זה מסכן אותנו וזה מסכן את שלום האזור". ימים אחדים לאחר מכן, דוברים אחדים בבית-הלבן טענו כי ביידן מעולם לא אמר את הדברים הללו שהובאו בעמוד הראשון של ידיעות אחרונות ב-11 במרס 2010. מאז שארה"ב פלשה לאפגניסטן ולעיראק, ומאז שארה"ב החלה להתערב באופן ישיר בלחימה המתנהלת בפקיסטן, בתימן, בסומליה ובקווקז, מאות-אלפי אנשים נרצחו בשל המדיניות הצבאית הברוטאלית של ארה"ב במרחב האסלאמי בעשור האחרון. ספק רב אם ההרוגים הללו ידעו בכלל היכן נמצאת ישראל. מי שמסכן את חייהם של החיילים האמריקאים (הגלויים והסמויים) במרחב האסלאמי, הוא מי שנתן להם הוראה בתחילת 2009 להגביר את קצב החיסולים שגרמו לרציחתם של אלפי אנשים חפים-מפשע בעידודה של מקהלת-המעודדות של הנשיא אובמה בעיתון האמריקאי הניו יורק טיימס.
הבעיה אינה נובעת רק מדוחות כאלה ואחרים, או מציטוטים מטופשים, המתפרסמים מידי פעם בתקשורת הבינלאומית כדי לחפות על מעשיהם המחפירים של האמריקאים במרחב האסלאמי. הבעיה נעוצה בראש ובראשונה מ"רוח המפקד" החותרת לעימות גלוי עם ישראל ללא שום קשר למעשיה של ישראל במרחב המזרח-תיכוני. ברק חוסיין אובמה מחפש את ראשו של ראש-ממשלת ישראל, אך הוא - אובמה - הורה לשלוח שגריר אמריקאי חדש לסוריה - מדינה המשמשת נתיב בטוח לפעילי אל-קאעידה החודרים לעיראק. ניסיון הפיגוע במטוס אמריקאי מעל דטרויט שהתרחש ב-25 בדצמבר 2009, לא נעשה בגלל מדיניות ישראל בשטחי יהודה ושומרון, אלא הוא בא כנקמה על סדרת החיסולים-הממוקדים שנעשו בתימן בידי הצבא האמריקאי שגרמו להריגתם של עשרות בני-אדם חפים-מפשע. דוברי אל-קאעידה בתימן מסרו שהם ינקמו על הפעולה האמריקאית, אולם אף לא גורם רשמי אמריקאי אחד לקח את דבריהם ברצינות, משום שהפעילות האמריקאית בתימן עדיין הייתה חסויה מעיני מרבית הציבור האמריקאי.
הצבא האמריקאי, של שנת 2010, מעורב מבחינה צבאית בכמה מוקדי סכסוך אלימים ביותר הנמצאים במרחב האסלאמי על 57 מדינותיו. ברור ומובן מאליו, שמדיניות-החוץ האמריקאית אינה יכולה להתעלם לחלוטין מהמרחב העצום הזה על כל משאביו החומריים והאנושיים היכולים לחזק את מעמדה הבינלאומי של ארה"ב. אך הניסיון ההיסטורי של המאה ה-20 מורה על-כך שגם רוסיה הסובייטית שילמה מחיר כבד ביותר על תמיכתה במשטרים אפלים ובתנועות גרילה מקומיות במרחב האסלאמי, תוך-כדי התעלמות מעניינים הנוגעים למוסר, לצדק, לדמוקרטיה ולקיומן של מדינות קטנות - שהן, לכאורה, "לא חשובות". התפנית המדינית האמריקאית של ממשל אובמה לעבר העולם-האסלאמי, טומן בחובו תשלום עתידי גבוה, שכן לקשר האמריקאי עם גורמים מפוקפקים כאלה, תהייה השפעה מרחיקת-לכת בעיקר על אופייה וצביונה הפנימי של ארה"ב. בשנות ה-80 של המאה הקודמת, ארה"ב העניקה מיליארדי דולרים ללוחמי המוג'אהדין האפגניים שנלחמו בכיבוש הסובייטי באפגניסטן. צחוק הגורל הוא, שאותם לוחמי מוג'אהדין שקיבלו הדרכה מסיבית מארה"ב, מנהלים כיום מאבק צבאי עיקש נגד הנוכחות האמריקאית באפגניסטן. לזה, כמו לנושאים נוספים, אין שום קשר למדיניותה של ישראל, אלא רק לשרלטנות המחשבתית של קובעי המדיניות האמריקאית בעשורים האחרונים. לא ישראל מפריעה לארה"ב לממש את מדיניותה במזרח-התיכון, אלא שהתנהגותו הרשלנית של ממשל אובמה במזרח-התיכון, עלולה להצית את דמיונם של הגורמים הרדיקלים במרחב האסלאמי, שכן הקרע המדמם בין הסונים לשיעים הוא הנושא העיקרי שמטריד באמת את המשטרים במזרח-התיכון.
==
מאת: ד"ר יוחאי סלע, כשהשרלטנות האמריקאית נתקלת בעקשנות הישראלית", מגזין המזרח התיכון, 19 במרס 2010.
