הלוגיקה הפאשיסטית של חברי-הכנסת הערבים

על-מנת להבין את הלוגיקה הפאשיסטית של חברי-הכנסת הערבים הפועלים במסגרת "הרשימה המשותפת", נדרש קונטקסט רחב יותר הקשור למה שמתחולל ברחבי המזרח-התיכון הערבי. הינה כי כן, זאת התמונה הנשקפת לנו - נכון לחודש פברואר 2016 - בנוגע לעולם-הערבי המתפרק והמפורק לרסיסים: הצבא הסורי של בשאר אל-אסד מכתר את העיר חאלב בעזרת סיוע אווירי מסיבי של רוסיה המפציצה את העיר ללא-רחם. מאות רבות של הרוגים היו ברחבי המדינה הסורית רק מתחילת החודש הנוכחי, ועשרות-אלפי פליטים סורים נוספים נוהרים לעבר טורקיה במטרה למצוא מקלט זמני להם ולבני-משפחותיהם. למעשה, המשטר הסורי מבצע "טיהור אתני" של בני העדה הסונית, שבסופו כנראה יישארו בסוריה רק מובלעות של בני-העדה העלווית ושל אזורים עצמאיים אחדים שיהיו בשליטת העדה הכורדית - אם הם יצליחו לשרוד את כל התהפוכות המלחמתיות המתחוללות בימים אלה בסוריה, בעיראק ובטורקיה. בחמש שנות מלחמת-אזרחים בסוריה, נהרגו כ-470,000 בני-אדם; יותר מ-4 מיליון אזרחים נמלטו מסוריה וכ-6.5 מיליון נוספים הפכו לפליטים בארצם. הטרגדיה האנושית הזו, המתחוללת קילומטרים ספורים מעיניהם, איננה ממעניינת את החבורה הזו.

גם בעיראק מתנהל "טיהור אתני" שקט של בני-העדה הסונית, ובכך נסללת הדרך בפני העדה השיעית לסגור חשבון של דמים עם העדה הסונית ששלטה בעיראק לאורך שנים ארוכות. גם במקרה העיראקי, בסופו של דבר תתקיימנה מובלעות עצמאיות של העדה השיעית ושל אזורים אוטונומיים של בני-העדה הכורדית - אם הם יצליחו להחזיק מעמד לאור מה שמתחולל במדינות השכנות. הסכנה הגדולה יותר היא, שאחת מהמעצמות הפועלות באזור, תחליט להקריב את הכורדים למען "שלמותה" הדמיונית של עיראק, או סוריה או טורקיה. רק בשנת 2015 נהרגו ברחבי עיראק יותר מ-40,000 בני-אדם.

בטורקיה מתחוללת מלחמת-אזרחים לטנטית בדרום-מזרח המדינה בין הצבא הטורקי לבין בני-המיעוט הכורדי. מאות-אלפי בני-אדם שרויים בעוצר כבר שבועות ארוכים, ואלפים נוספים נעצרו בשל טענות מגוחכות בשם "פגיעה בביטחון-המדינה". יתרה מזאת, המשטר הברוטאלי של טורקיה מפרסם בחדווה את מספר ההרוגים היומי, השבועי והחודשי של כורדים שלכאורה קשורים למחתרת הכורדית. מאידך, פוליטיקאים כרודים מאשימים את טורקיה בטבח חסר-הבחנה נגד המיעוט הכורדי בעיקר במהלך השבועות האחרונים. גרמניה מתחננת בפני טורקיה לעצור את גל הפליטים הנוהר לעבר גרמניה, ובתמורה לכך טורקיה מצליחה לסחוט את הלימון הגרמני בדרישות כספיות אין-סופיות המתבטאות במיליארדים של דולרים כל שנה. לסחטנות הטורקית אין גבול, בה בשעה שהגרמנים מוצאים את עצמם מתחמשים בנשק-קל כדי להתגונן מול מה שמכונה "האיום האסלאמי" על אורח-החיים הגרמני. יש כאלה הרואים זאת כפלישה מכוונת שיש לה מניע אידיאולוגי-דתי. גרמניה רצתה להשפיע על הנעשה במזרח-התיכון המוסלמי, אך התברר שהמזרח-התיכון על כל שלוחותיו האסלאמיות, מצליח לעצב את הפוליטיקה הפנימית של גרמניה. כך למשל, פוליטיקאים בכירים בקואליציה של אנגלה מרקל מדברים של "משטר של עוולה" בהנהגתה לאור משבר הפליטים המוסלמים - זהו נוסח שהיה שמור רק למזרח-גרמניה.

מכונת-ההשמדה הערבית אינה פוסקת לרגע גם בתימן. כבר יותר מ-9 חודשים "הקואליציה הסעודית" כותשת את תימן ללא הכרעה ברורה בין הכוחות המזוהים עם הסונים לבין הכוחות המזוהים עם השיעים המגובים בעזרתה היומיומית של איראן. תימן, כמו עיראק וכמו סוריה, כבר אינה ראויה למגורי אדם. אפילו השליטה הביטחונית על העיר עדן, המתבצעת בעזרת הכוחות המזוהים עם סעודיה, אינה מניבה תוצאות רצויות - לעיתים אף פחות מכך. וכך, סעודיה הצטרפה גם היא למדינה הסובלת מגלי ההדף של הטרור האסלאמי באמצעות פיגועים יומיומיים ובאמצעות טילי סקאד הנורים לעברה בידי המיליציות השיעיות החמושות הפועלות בצפון תימן.

לבנון נמצאת בלחץ יומיומי מצד ארגון "חיזבאללה" ומצד ארגון "ג'בהת אל-נוסרה" המאתגר את הצבא הלבנוני ואת המיליציות השיעיות הפועלות באזור הגבול המשותף עם סוריה. לבנון היא מדינה כושלת ובלתי-מתפקדת בדומה למרבית המדינות הערביות במרחב כולו. טוניסיה מנסה להתמודד את גלי-טרור קטלניים בעזרת בנייתם של מכשולים קרקעיים בגבול עם לוב. לצד הבעיות הביטחוניות שהצליחו להרוס את התיירות למדינה, טוניסיה עדיין לא מצאה את הדרך הנאותה להתמודד עם הזעם הציבורי לאור הקשיים הכלכליים ובשל התנהלותם הלקויה של כל המנגנוניים הממשלתיים. מצרים שרויה בימים אלה במלחמה למען שרידותה הכלכלית ולמען שרידותה הביטחונית מול תנועת "האחים המוסלמים" הפועלת בתוככי מצרים ומול ארגון "המדינה האסלאמית" הפועל בחופשיות רבה באזור חצי-האי סיני. ירדן אינה מסוגלת לקיים את עצמה ללא תמיכה כספית מסיבית של מדינות-המפרץ וקיומה הביטחוני תלוי גם בעזרתה של ישראל. ולמרות זאת, ירדן נוטה לשחק משחקי-יוקרה מטופשים נגד ישראל על רקע השליטה בהר-הבית ובבעיות המשיקות לעניינים הנוגעים לרשות-הפלסטינית - שהיא למעשה האויב האמיתי של ירדן.

גם הרשות-הפלסטינית אינה מסוגלת להתקיים בכוחות-עצמה, לא בגלל הכיבוש המדומה, אלא בשל הרגלים מגונים של חוסר-מעש מנטאלי הנוגעים לפיתוח-אזרחי, כלכלי וחברתי בדומה לשאר המדינות הערביות הכושלות במרחב כולו. גם מדינת-החמאס בעזה עסוקה בייצור של מנגנונים של הרס והשמדה, וזאת במקום לפתח את המרחב-האזרחי הנמצא בשליטתה לטובת כלל האוכלוסייה. לאן שלא נביט לעבר המזרח-התיכון הערבי, נמצא הרס, חורבן, טרור, אלימות ובערות קשה, הנובעים כולם מבעיות מנטאליות-תרבותיות שיש להן נגיעה לקוד הגנטי של האסלאם כמערכת תרבותית העסוקה בהרס ולא בבנייה. הגנטיקה הזו, היא כנראה אינהרנטית ובלתי-ניתנת לשליטה עד שיעקר לחלוטין המרכיב העיקרי המזוהה עם התרבות האלימה הזו.

מהבחינה הזו, חברי-הכנסת הערביים המכהנים כרגע בישראל, פועלים על קרקע מנטאלית-תרבותית מוצקה בדומה לדגמים הפוליטיים הנמצאים במרחב הערבי המתפרק. כנראה שחינוך דמוקרטי ותרבות דמוקרטית במדינה דמוקרטית, אינם מצליחים לגבור על הנטייה הטבעית של הערבים לפעול באלימות חסרת-רסן כפי שחווינו זאת בשנה האחרונה בצרפת, בגרמניה, בארה"ב, באוסטרליה, בקנדה, בישראל ובמדינות דמוקרטיות נוספות. הלוגיקה הפאשיסטית המניעה את המעשים האלה היא כנראה די פשוטה: אם החברה הערבית-המוסלמית, כפי שהיא כיום, אינה מצליחה להגיע להישגים יוצאי-דופן בדומה להצלחותיהן של המדינות-הדמוקרטיות, חובה על המוסלמי להרוס את ההוכחה לקיומה של עליונות תרבותית-מנטאלית על האסלאם ועל התרבות הערבית. אין תימה איפה, שהפליטים המוסלמים שנהרו לעבר אירופה לאורך עשרות השנים האחרונות, רובם בחרו להתמקד בניסיון לערער את המימד התרבותי-הדמוקרטי בשל תחושת נחיתות תרבותית מעצם היותם מוסלמים, הנחשבים - בעיני עצמם בלבד - לעליונים בהשוואה לדתות ולעדות אחרות. מסתבר, שהאידיאולוגיה האסלאמית והחברה האסלאמית אינן מצליחות להתכתב כהלכה עם המציאות היומיומית המודרנית - לא רק במדינות המוסלמיות אלא גם במדינות הדמוקרטיות-המערביות בהן הן פעולות.

כשחברי-הכנסת הערבים מדמיינים לעצמם את "המדינה הפלסטינית הגדולה", איזה מקורות השראה יש להם? איזו דוגמא ומופת של מדינה ערבית או של מדינה מוסלמית הם יכולים לשאוב ממנה השראה נאותה? מן הדין היה שחברי-הכנסת הערבים יעסקו יומם-וליל בפיתוח אזרחי מואץ של האוכלוסייה אותה הם לכאורה מייצגים. אלא, שחברי-הכנסת הערבים - בדומה לחבריהם בעולם-הערבי - עסוקים בטיפוח תרבות ההרס, פעם בשל מניע דתי ופעם בשל מניע לאומני המתחלף על-פי מאזן האלימות הפוטנציאלי שניתן להפיק ממנו. מבחינות רבות, החברה הערבית המתגוררת בישראל אינה שונה במהותה מכל חברה ערבית אחרת המתגוררת במרחב כולו ואף מעבר לו. לקבוצות האלה יש קווי-דמיון משותפים: שיעור גבוה מאוד של מעורבות בתאונות דרכים; שיעור גבוה מאוד של עבירות פליליות; שיעור גבוה של אלימות בתוך בתי-הספר הערביים; שיעור גבוה מאוד של אלימות בתוך במשפחה ושיעור גבוה של אלימות מינית וכל זה לצד טיפוח הבערות בשם הדת כהצדקה לעצלנות אינטלקטואלית. כל אלה משמשים, למעשה, כלים בידי הלוגיקה הפאשיסטית של חברי-הכנסת הערביים במלחמתם נגד מדינת-ישראל ואורחות-חייה, משום שהאלימות הטבועה בחברה הערבית מקבלת הצדקות על-פי מתווה ידוע של טענות המתבטאות ב"קיפוח" וב"אפליה" לכאורה. הטענות האלה אינן אופייניות רק למה שמתחולל בישראל, אלא הוא מתרחש באורח יומיומי ובאופן בולט מאוד בכל מדינה בה מתגורר מיעוט מוסלמי כלשהו.

התיאורטיקנים של השמאל הישראלי על גווניו השונים זיהו את פוטנציאל ההרס המגולמת באידיאולוגיה הערבית. לפיכך, מבחינה היסטורית, השמאל הישראלי תמך בסוציאליזם הערבי של עבד אל-נאצר, באידיאולוגיה של מפלגת הבעת', בלאומנות הקרימינאלית של סדאם חוסיין, של חאפז אל-אסד, של יאסר ערפאת, של תנועת החמאס, של עזמי בשארה, של חנין זועבי, של מחמוד עבאס, ואפילו חלקים מהם מצאו זהות אינטרסים עם האידיאולוגיה הקטלנית של חומייני, של אחמדינג'אד, של חסן נסראללה ושל ארדואן. בכל רגע נתון, לאורך עשרות השנים האחרונות, השמאל הישראלי - על גווניו השונים - הצליח למצוא את הפסיכופט המוסלמי התורן ממנו אפשר היה להפיק תועלת אידיאולוגית כלשהי כדי להצדיק את קיומו המיותר. אלא, שפוטנציאל ההרס של האידיאולוגיה הערבית או זו האסלאמית, הפכה עם הזמן למכונת-השמדה עצמית כפי שהיא משתקפת לנו באורח-יומיומי ברחבי העולם-הערבי המרוסק. אין מדינה ערבית אחת החיה בשלום עם שכנותיה או שורר בה שלטון אזרחי נאות כיאה למדינה מודרנית. כל ההוכחות מונחות לפנינו, שהפנטזיה הלאומנית הפשיסטית של חברי-הכנסת הערבים תהפוך את חייהם של ערביי ישראל לחלום בלהות קטלני בסגנון סורי, תימני, עיראקי או לובי. בסופו של דבר, ההכרה הזו תחדור לרבים מאיתנו שהלוגיקה הפאשיסטית הערבית הזו, היא נטע זר לחלוטין למקום הזה - כפי שהאסלאם הוא נטע זר כאן -  ומקומם הטבעי נמצא הרחק מעבר לגבולותיה של מדינת-ישראל יחד עם אוהדיהם. היום הזה נראה קרוב מתמיד - גם בעזרתם האדיבה של חברי-הכנסת הערבים הקשורים ל"רשימה המשותפת".

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "הלוגיקה הפאשיסטית של חברי-הכנסת הערבים", מגזין המזרח התיכון, 11 בפברואר 2016.

טרור אסלאמי - ערביי ארץ-ישראל - ספטמבר 2015

הינה פרדוקס המוכר לכול יהודי המתגורר ברחבי ארץ-ישראל: כאשר המוסלמים חוגגים את חגיהם, הישראלים מתאמצים לכבד את המסורת המוסלמית גם באמצעות סיורים, הרצאות, טיולים ופגישות משותפות - כפי שהדבר אכן מתרחש בישראל בכל חג הרמדאן בכל שנה. למרות שחג הרמדאן המוסלמי הפך בשנים האחרונות לחג של טרור אלים ורצחני בממדים מפלצתיים, הישראלים מגלים סקרנות רבה לגבי אורחות חייהם של בני-הדתות האחרות - זו אותה סקרנות אינטלקטואלית שהובילה את עמנו לעבר הישגים יוצאים מן-הכלל. מאידך, כאשר היהודים חוגגים את חגיהם, המוסלמים פועלים נגד היהודים כפי שהם פועלים כלפי בעצמם - דהיינו, באלימות, בטרור, בהסתה, ברצח, בביזה ובפגיעה ברכוש ציבורי ופרטי. הטרור האסלאמי שהופעל נגד אזרחי-ישראל לאורך כל חגי תשרי של ספטמבר-אוקטובר 2015, הוכיח לנו פעם נוספת את ההבדל התרבותי-המנטאלי בין התרבות היהודית לתרבות המוסלמית - כפי שתרבות זו משתקפת באופן בולט בכל מקום בו מתגוררים מוסלמים ברחבי-העולם.

במהלך המפגשים המתקיימים בין יהודים למוסלמים בחג הרמדאן, אנחנו שומעים בדרך-כלל את ההסברים העלובים שלהם בנוגע למהותו האמיתית של האסלאם כ"דת של שלום", וכי הטרוריזם האסלאמי המתפשט ברחבי-העולם כמחלה ממארת, אינו משקף באופן-הולם את האסלאם ה"אמיתי". לכאורה, מופגנת כאן מתינות מפי כאלה מתיימרים להיות מתונים. אך ראו איזה פלא, דווקא בשעת מבחן - כפי שאירע לאורך כל חגי תשרי של 2015 - לפתע פתאום כל "המוסלמים המתונים" נאלמים-דום כאילו המילים היפות שנאמרו רק לפני שבועות אחדים נעלמו כאבק-ברוח.

אין תימה איפה, שבעיני הציבור הישראלי, השפה הערבית הפכה להיות מזוהה - יותר ויותר - עם טרור, רצח, טבח, אלימות, בערות, אונס המוני ומכירת נשים בשווקים כאילו הן היו חיות-מחמד. כאשר מוטחת ביקורת כלפי מעשיהם האלימים של המוסלמים, הדברים האלה נדחים בטענה ל"אסלאמופוביה" - וזאת כחלק ממסך-עשן שנועד להצדיק אידיאולוגית את מעשיהם הרצחניים, הן כלפי עצמם ובעיקר כלפי דתות ועמים אחרים. מהבחינה הזו אין שום הבדל מהותי בין ח"כ אחמד טיבי לאבו-מאזן או לבשאר אל-אסד - כולם מעדיפים פתרון כוחני בעדיפות ראשונה, וזאת כחלק ממארג תרבותי הקשור באופן ישיר למערכת-הערכים האלימה של האסלאם על גווניו השונים. התקשורת הישראלית תיארה את האירועים האחרונים של חגי תשרי 2015, כ"גל של טרור". אולם, כתושבים המקוריים של האזור הזה, אנו מתמודדים עם הטרור הזה כבר מאות שנים. אפילו המושג "העולם-הערבי" הוא ביטוי קולוניאליסטי המשקף את האופי האמיתי של האסלאם כדת פולשת, אלימה ורצחנית. לפיכך, מספר ההרוגים בטרור אסלאמי ובאלימות אסלאמית של חודש ספטמבר 2015, משקף היטב את הערכים האמיתיים של האסלאם המשותפים גם לכלל ערביי ארץ-ישראל.

בסיכומו של דבר, בחודש ספטמבר 2015 נהרגו 11,496 בני-אדם; בחודש אוגוסט נהרגו 13,010 בני-אדם; בחודש יולי נהרגו 11,829 בני-אדם; בחודש יוני נהרגו 13,153 בני-אדם; בחודש מאי נהרגו 14,632 בני-אדם; בחודש אפריל נהרגו 10,294 בני-אדם; בחודש מרס נהרגו 15,143 בני-אדם; בחודש פברואר נהרגו 11,291 בני-אדם; ובחודש ינואר נהרגו 13,468 בני-אדם. בתשעת החודשים הראשונים של שנת 2015, נהרגו 114,316 בני-אדם, בעשרות-אלפי פעולות טרור קטלניות ובעימותים צבאיים שהתרחשו במרחב האסלאמי כולו ואף מעבר לו.

טרור אסלאמי ואלימות אסלאמית - ספטמבר 2015

מדינה:	הרוגים:	פצועים/הערות:
סוריה:	4,219	10,000
עיראק:	3,842	6,000
אפגניסטן:	930 (רבים מהם טרוריסטים)	2,000
תימן:	764 (רבים מהם אזרחים)	2,000
מצרים:	531 (רובם טרוריסטים)	במבצע צבאי בצפון-סיני
פקיסטן:	256	1,000
ניגריה:	212 (רבים מהם אזרחים)	1,000
סומליה:	158 (רבים מהם טרוריסטים)	--
טורקיה-כורדים:	157 (רבים מהם לוחמים כורדים)	ללא ההפצצות בצפון-עיראק
לוב:	93	--
קמרון:	76 (רבים מהם אזרחים)	--
הרפובליקה של מרכז אפריקה:	61	בעימותים בין מוסלמים לנוצרים
סעודיה:	29 (רובם חיילים)	--
מאלי:	24	--
דרום-סודאן:	22	כנראה נהרגו יותר
טג'יקיסטן - טרור אסלאמי:	17	בהתקפה בעיר הבירה
ניז'ר - טרור אסלאמי:	15	--
הודו - קשמיר:	13	--
סודאן - דארפור:	7	--
בחריין - תימן:	5 (חיילים)	--
איראן - כרודים:	4	--
תאילנד - טרור אסלאמי:	4	בדרום המדינה
אזרבייג'ן - ארמניה:	3	בהפצצות של אזרבייג'ן
אלג'יריה:	2 (טרוריסטים מוסלמים)	--
איחוד האמירויות הערביות:	2 (חיילים)	--
בנגלדש - טרור אסלאמי:	1 (אזרח זר)	--
ירדן:	1	כנראה נהרגו יותר
פיליפינים - טרור אסלאמי:	1 (ילדה)	בדרום המדינה
רוסיה - קווקז:	1 (אימאם מתון)	--
ישראל - הרשות הפלסטינית:	2 (טרוריסטים מוסלמים)	--
ישראל - הרשות הפלסטינית:	1 (מוסלמית מתה מפצעיה)	מהפיגוע בכפר דומא
ישראל - טרור:	1 (אזרח ישראלי)	--
אפגניסטן - חיילי נאט"ו:	1	--
אפגניסטן - חיסולים-ממוקדים אמריקאים:	25	עשרות
תימן - חיסולים-ממוקדים אמריקאים:	10	--
פקיסטן - חיסולים-ממקודים אמריקאים:	6	--
סה"כ:	11,496 הרוגים	22,000 פצועים

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "טרור אסלאמי - ערביי ארץ-ישראל - ספטמבר 2015", מגזין המזרח התיכון, 8 באוקטובר 2015. 

הליברליזם המערבי מטפח את האסלאם הרדיקלי

חג הרמדאן של שנת 2015 התחיל ב-18 ביוני והוא יסתיים ב-20 ביולי לאחר עיד אל-פיטר - שהוא חג סיום צום הרמדאן. בשבעת הימים הראשונים של החג, נהרגו יותר מ-3,000 בני-אדם במאות פיגועי טרור קטלניים, בהפצצות ובקרבות שהיו בכל המרחב האסלאמי כולל דרום-הפיליפינים ובמחוז שינצ'יאנג שבסין. אחדים מארגוני טרור אסלאמיים הפועלים במרחב האסלאמי מסרו שחג הרמדאן לא ימנע מהם להגביר את התקפותיהם נגד יעדים אזרחיים וצבאיים כאחד. אין ספק, שהמוסלמים יודעים היטב איך לחגוג את חגיהם המקודשים. החודש הנוכחי למעשה אינו שונה בהרבה מחודשים אחרים - לאורך כל השנים האחרונות - מבחינת מספר ההרוגים המגיע לעיתים לכדי כ-10,000 הרוגים בחודש ויותר. מאז תחילת שנת 2015 נהרגו במרחב האסלאמי יותר מ-80,000 בני-אדם באלפי פיגועי טרור קטלניים ובקרבות בין כוחות-הביטחון לבין טרוריסטים מוסלמים מעשרות ארגוני טרור הפועלים במרחב כולו.

גם העדה המוסלמית במדינת-ישראל מקיימת את חג הרמדאן. על-מנת לקרב בין האוכלוסייה היהודית לאוכלוסייה המוסלמית בישראל, נערכים ביקורים מאורגנים של יהודים ביישובים ערביים על-מנת לקבל הסברים על החג עצמו ועל מנהגי המוסלמים לאורך החג כולו. הביקורים הללו כוללים ביקור בבתים פרטיים, הגשת מאכלים מסורתיים לאחר שבירת הצום, ביקור במסגדים וכן שיחות עם אנשי-דת מוסלמים על עיקרי האמונה האסלאמית. מפגשים כאלה מתקיימים לעשרותיהם ביישובים ערביים רבים. ודומה הוא, שהציבור היהודי והציבור הערבי מנסים למצוא נתיבי-גישור עקיפים, זה כלפי זה, באמצעות מפגשים בלתי-פורמאליים כאלה. הצימאון של הציבור המוסלמי "להסביר את עצמו" לציבור היהודי, עולה משנה לשנה - וזאת, הרחק מעיני חברי-הכנסת הערביים שהפרובוקציה הלאומנית הפשיסטית שלהם שוברת שיאים של ציניות, של התלהמות ושל טרור אידיאולוגי על-פי המתווה של תנועת החמאס בעזה. הגיע הזמן לטפל בזה גם באמצעות צעדים משפטיים לטובת האוכלוסייה המוסלמית המתגוררת בישראל.

באחד מהביקורים הללו שנערכו עם תחילתו של החג הנוכחי, התקיים ביקור באחד מהיישובים הערביים באזור נחל עירון. בשיחה שנערכה עם כהן-דת מוסלמי ביישוב, הוא התאמץ לציין ש"חשוב לו לתאר את האסלאם האמיתי", ולא כפי שהאסלאם הנוכחי משתקף מבעד לרצחנות האסלאמית המתחוללת במזרח-התיכון כולו. אכן נשמע מעניין. ועם זאת, השאלה היא כמובן, "מהו האסלאם האמיתי"? מתי התחיל "האסלאם האמיתי" והיכן הוא מסתיים? מהי הכוונה הלטנטית כשמדברים על "אסלאם אמיתי"? יתרה מזאת, האם שיחה נינוחה כזו (ליבראלית לכאורה) הייתה יכולה להיערך בכל אחת מהמדינות הערביות בראש-חוצות, ללא חשש, עם קבוצה של יהודים? בוודאי שלא.

אז בעצם, מהו "האסלאם האמיתי" עליו מדברים מטיפים אסלאמיסטים בבלגיה, בבריטניה, בארה"ב, בצרפת, בגרמניה, בהולנד, באוסטרליה, בישראל, בקנדה ובמדינות דמוקרטיות נוספות? איך ההטפה הזו מתיישבת עם הטענה של ארגון "המדינה האסלאמית" שהוא "האסלאם אמיתי" של ימי הנביא מוחמד בחצי-האי ערב של המאה ה-7? האם כיבושה של ארץ-ישראל בידי הערבים עם נפילתה של ירושלים בשנת 638 לערך, גם היא חלק מ"האסלאם האמיתי"? הבעיה עם "האסלאם האמיתי" היא, שהליברליזם המערבי אינו מציב מראה-אמיתית מול האסלאם כולו כמערכת תרבותית המשקפת את הכישלון הקולוסאלי של 57 ישויות אסלאמיות (שהן לכאורה מדינות) הנמצאות במשבר כרוני כסדר-גדול כזה או אחר.

סוג כזה של שיח נורמאלי - כפי שאירע באזור נחל עירון - יכול להתקיים רק במסגרת בה מערכות ליברליות-דמוקרטיות הן עמודי-היסוד התרבותיים של החברה כולה. סוג כזה של שיח נורמאלי יכול להתקיים רק במקום בו הליברליזם-הדמוקרטי יודע להציב גבולות ברורים של חוק, סדר, משמעת אזרחית המלווים ברשויות אכיפה חזקות של משטרה וכוחות-הביטחון. לצערנו הרב, במצב הנוכחי, רק כאשר מתקיים סוג כזה של "כפייה דמוקרטית" אפשר לנהל שיח "נורמאלי" בין-דתי - בו האסלאם יכול ליטול חלק בדיון הציבורי ללא אווירה של טרור ואלימות.

אולם, בשנים האחרונות משהו השתנה ברוח הליברלית של רבות מהמדינות הדמוקרטיות: הן מחפשות שקט אזרחי בין הקבוצות השונות, המרכיבות את החברה, על חשבון היסוד התרבותי הליברלי. באופן פרדוקסאלי, בשם "הליברליות המערבית" נוצרה דינמיקה של אלימות אסלאמית משום שהמערב עסוק ב"מכבסת מילים" המשרתת את האסלאם הרדיקלי. במסגרת "מכבסת המילים" הזו, ישנו בידול מלאכותי בין "האסלאם האמיתי" המדומיין לבין "האסלאם השגוי" המהווה אחד מסימני-ההיכר של המדינה האסלאמית המודרנית. כך למשל, היחס לנשים, לילדים, לזכויות-הפרט, לחופש-הבחירה, להומוסקסואלים, ללסביות, ללבוש, למוסיקה, לקולנוע, לציור, לפיסול, להשכלה, לחופש-הביטוי ולציות לרשויות החוק באופן וולונטרי כחלק מהמערך התרבותי-הדמוקרטי הנוגע לטובת-הכלל.

בשנים האחרונות אנו מוצאים מילים וביטויים בשיח-הציבורי האירופאי המתבטא ב"שיח" מיליטנטי ובלתי-מתפשר מצד גורמים אסלאמיסטים הנהנים מהסכמה מלאה מצד אבירי הליברליזם המערבי. כך למשל, ביטויים כמו "דיכוי", "כפייה", "אפליה", "אימפריאליזם מערבי", "האדם הלבן" נאמרים בכפיפה אחת עם ביטויים הלקוחים מהלכסיקון האסלאמי כמו "ג'יהאד", "כופרים", "אסלאם", "אללה", "מוחמד", "שריעה" ועוד. דהיינו, התרבות האירופאית הפכה למצע ממנה ניזונים מטיפי האסלאם הרדיקלי בהצלחה גדולה מאוד. האתניות האירופאית נתקלת בתרבות דתית רדיקלית על-לאומית שאינה בוחלת בנקיטת צעדים אלימים על-פי המתווה האסלאמי הישן נושן - וזה רק עניין של זמן עד היא תהפוך למסה-קריטית אלימה.

במילים אחרות, במקום שהרוח הדמוקרטית תנוע בעוצמה לעבר המדינות המוסלמיות, הרוח האסלאמיסטית נעה לכיוונן של מדינות הדמוקרטיות בעוצמות הולכות וגוברות בעזרת הליברליזם המערבי המחפש שקט ושלווה מדומיינים. גלי ההגירה העצומים הנעים לעבר אירופה הנוצרית נובעים בשל קריסתן של מדינות רבות באפריקה, במזרח התיכון ובאסיה האסלאמית. מהגרים אלה, אינם יכולים לקיים את חייהם בשל המערכת התרבותית המקיפה אותם בארצותיהם המקוריות. אולם ברגע שהם נוחתים על אדמת אירופה, הם מנסים ליישם בכוח את אותה מערכת תרבותית ממנה הם ברחו. זהו פרדוקס שאינו נהיר לחלוטין לאבירי הליברליזם המערבי המטפחים באופן ישיר דווקא את האסלאם שיש לו נטייה אינהרנטית לפעול בשם רעיון הג'יהאד הן על-פי המתווה של "האסלאם האמיתי" לכאורה והן על-המתווה של "האסלאם השגוי" לכאורה. במילים אחרות, זה אותו צד של אותו מטבע.

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "הליברליזם המערבי מטפח את האסלאם הרדיקלי", מגזין המזרח התיכון, 25 ביוני 2015.

מפלגת העבודה אינה לומדת לקח

כדי להבין את היפוך התפקידים המתחולל בימים אלה בישראל, להלן כמה עובדות מעוררות-מחשבה: א) כולם יודעים שבמגזר הערבי יש מסורת ארוכת-שנים של הדלפות של בחינות-בגרות. אולם, כדי לשמור על "האיזון הקדוש" מענישים את כלל התלמידים היהודים כדי לא להיתפס לכאורה באיזה אקט העלול להיחשב ל"גזעני". לקהילה הערבית בישראל דרושה תוכנית לאומית מיוחדת כיד למצוא פתרונות הולמים בתחומים רבים כמו חינוך, תאונות דרכים, עבריינות, דיור ותעסוקה. כדי לגבש תוכנית לאומית שכזו, דרושה הבנה בסיסית שיש כאן בעיה שאין לה שום קשר לטענות על אפליה וגזענות. לעיתים, האמת פשוטה יותר ממה שנוטים לחשוב בתחום הזה.

ב) כולם יודעים שהיו עשרות הפגנות של אתיופים במהלך השנים האחרונות שהסתיימו לעיתים קרבות באלימות כלפי שוטרים. אולם, לרבים מהם יש את החוצפה להניף שלטים "די לאלימות" משום שזה מאוד נוח לחשוב שיש לנו משטרה עם יד קלה על-ההדק - דווקא כלפי ציבור מסוים. כולם טוענים שהעדה האתיופית שתקה עד להילולה המופרעת שהייתה בכיכר רבין ב-3 מאי 2015, אולם למען האמת לא הייתה דקה אחת ב-20 השנים האחרונות שהנושא האתיופי לא הובא לדיון ציבורי בפורומים שונים על-מנת להקל עד כמה שאפשר על שילובם המלא באוכלוסייה הכללית. "כולם" טוענים שהעדה האתיופית זקוקה להזרמת משאבים נוספים, אולם למען האמת זו העדה היחידה בישראל שזכתה לסיוע הגדול ביותר באופן בלתי-פרופורציונאלי בהשוואה לעדות אחרות שעלו לישראל מאז 1948. בהזדמנות הזו, אולי כדאי להגיד תודה גדולה למשטרת ישראל שהצליחה לעמוד מול כל הפרובוקציות הקשות, ובמקביל לכך אנחנו צריכים לבקש מהמפגינים האלימים לשלם על הנזק הרב שהם גרמו לרכוש הציבורי במהלך ההפגנה הגדולה והמופרעת שנערכה בכיכר רבין.

ג) ב-17 במאי 2015, התקיים בישראל "יום ירושלים". על-פי הטון החרדתי של משדר החדשות של ערוץ 2 של השעה 20:00, היה בישראל באותו יום אסון-לאומי ולא אחד מהאירועים החשובים ביותר של העם-היהודי בעת-החדשה. באופן כללי, למשדרי-החדשות בישראל יש נטייה לגלוש להתלהמות כללית שמטרתה לגרום לפרובוקציה אלימה ומיותרת שאינה מתיישרת לחלוטין עם המציאות האמיתית השוררת בישראל.

ד) בשבוע האחרון התקשורת הישראלית עסקה בקריסתו הכלכלית של אזור הדרום לאור הפגנות אחדות שנערכו על רקע סגירתם של מפעלים אחדים בשל קשיים כספיים. על-פי התיאורים שהובאו בתקשורת הישראלית, כל אזור הדרום שרוי במצוקה כלכלית קשה שלא ידענו כמותה מאז 1948. אולם, למען האמת, למרות הניסיון להציג את אזור הדרום כאזור נחשל ונכשל, אזור זה זוכה בשנים האחרונות לפריחה כלכלית, תרבותית, חברתית ואנושית שלא ידענו כמותה כבר שנים רבות. הניסיון להציג את האזור כולו כאזור כושל, יש בו ניחוח פוליטי האופייני למערכת הבחירות האלימה שהתקיימה בישראל עד לבחירות האחרונות.

ה) ב-20 במאי 2015 התפרסמה בעיתון הארץ המטורלל תמונה קבוצתית לא מחמימה במיוחד של ממשלת-ישראל שהתכנסה לצילום המשותף המסורתי שהתקיים בבית-הנשיא יום קודם לכן. עיתון הארץ אימץ את הגישה הגרמנית בה חייבים תמיד להציג את ישראל באור שלילי ומגוחך על-מנת לקדם אג'נדה פוליטית מסוימת. לעומת זאת, בעיתון "ישראל היום" ובעיתון "ידיעות אחרונות" התפרסה התמונה הרשמית של הצילום הקבוצתי בבית-הנשיא.

ו) חשבון הטוויטר החדש של הנשיא אובמה קיבל זמן-מסך-חדשותי הרבה יותר רב מאשר הכישלון האמריקאי הנוסף שהתרחש בעיר רמאדי שבעיראק - שנפלה לידי ארגון "המדינה האסלאמית" תוך כדי טבח, רצח, אונס וביזה של התושבים האומללים שנותרו בעיר הנצורה. שירותי-המודיעין של ארה"ב פרוסים בכל העולם. הם אוספים מיליוני פיסות מידע בכל שנייה על כל מיני עניינים מאוד לא חשובים. מסתבר, שלשירותי-המודיעין של ארה"ב יש תחביב מוזר: הם אוספים מידע באופן כפייתי, אך הם לא ממש מנסים להסיק את המסקנה המתבקשת מהמידע הרב שנאגר. נפילה של רמאדי לידי ארגון "המדינה האסלאמית" הייתה שידור חוזר של נפילת מוסול בקיץ 2014.

על-רקע ההתלהמות הכללית ששטפה את הפוליטיקה הישראלית לאור הבחירות האחרונות שנערכו בישראל בחודש מרס 2015, דומה הוא שגורמים אחדים עדיין לא הפיקו את הלקח הראוי ולא ערכו אפילו חשבון-נפש זערורי לנוכח מה שאירע בישראל במהלך החודשים האחרונים. התברר, פעם נוספת, שהשמאל הישראלי לא רק יודע איך "לא לנצח בבחירות", אלא הוא גם יודע איך "לא לדעת להפסיד בבחירות" למרות שמרבית הציבור הישראלי אמר אמירה ברורה, וזאת בניגוד לציפיותיהם של טייקוני התקשורת הישראלית ולמרות עצותיהם של אדמו"רי השמאל הישראלי. באזור שלנו מתחוללים שינויים היסטוריים עמוקים בכל קנה-מידה, אך השוליים של הפוליטיקה הישראלית מנסים להכתיב אג'נדה פוליטית כאילו אנו חיים באזור המוגן מסכנות ומתהליכים היסטוריים עמוקים בעיקר לאור מה שמתחולל במזרח-התיכון כולו בחמש השנים האחרונות. כך, באופן הזה, משתלב נאומו הפסיכוטי וההזוי של יצחק הרצוג ביום בו הושבעה ממשלתו הרביעית של בנימין נתניהו ב-14 במאי 2015. הנאום של הרצוג גם השתלב היטב עם המופע המטורלל של נציגי מפלגת מר"צ שהפכה לשלוחה ההזויה של "שוברים שתיקה" - ארגון המנסה להלבין את פשעיהם של ארגוני הטרור האסלאמיים הפועלים נגד מדינת-ישראל ותושביה.

נאומו של הרצוג היה אחד מהנאומים המבישים ביותר מאז דבריו הגזעניים של יאיר גרבוז, ב-8 במרס 2015 בכיכר רבין, במהלך העצרת המיותרת של "תומכי" השמאל שנערכה במקום. אנחנו רוצים להתעכב על משפט אחד שנאמר בנאומו של הרצוג שמבהיר את הגישה הכללית של השמאל הישראלי כלפי מה שמתחולל בישראל גם בתחומים נוספים. הרצוג הטיח בנתניהו את המשפט הבא: "קנית שלטון בשקר". על-פי המשפט האומלל הזה, נראה שיצחק הרצוג - כנציג השמאל הישראלי - מוכן לקבל את הדמוקרטיה הישראלית רק אם היא מתכתבת עם ההזיות הפוליטיות של השמאל הישראלי. אולם, מעל הכל, המשפט הזה מראה בעליל שיצחק הרצוג התנהג בפראות ובאלימות מילולית טיפוסית כיאה למנהיג מובס ומושפל משום שלפני הבחירות "הבטיחו" לו ניצחון גדול שהסתיים במפח-נפש עוד יותר גדול. הרצוג התנהג בשבועות האחרונים כאילו מדינת-ישראל הפכה לאויבת של מפלגת-העבודה המתחזה ל"מחנה הציוני". ההתנהגות הזו חזרה על עצמה ביתר-שאת גם במערכת הבחירות האחרונה שהביאה למפלתו הגדולה.

רבים בישראל לא היו צריכים את הסרט הדוקומנטרי של ערוץ 10 על יצחק הרצוג שנעשה במהלך מערכת הבחירות כדי להבין מה לא בסדר בהתנהלות הכללית האופיינית למפלגת-העבודה לאורך כל השנים האחרונות. ועם זאת, אנחנו חייבים לציין שערוץ 10 החליט לעשות סרט על הרצוג דווקא בגלל שהערוץ "הריח" כביכול את ניצחונו העתידי של הרצוג. במילים אחרות, מפח-הנפש של הרצוג משותף גם למפח-הנפש הגדול של ערוץ 10. אכן זהו חומר דוקומנטרי מרתק ומביך, אפילו מביך מאוד - לא רק על הרצוג אלא גם על ערוץ 10 ועל התקשורת הישראלית בכלל.

למרות שעברו בסך-הכל קצת יותר מחודשיים מאז שהתקיימו הבחירות בישראל, דומה הוא שמרבית המפלגות בישראל כבר נערכות לקראת הסיבוב הבא שכנראה יתקיים מוקדם יותר ממה שתוכנן. ההיערכות הזו אינה רק משותפת למפלגות הפוליטיות בישראל, אלא היא גם משותפת לחלקים גדולים בציבור הישראלי המתכוננים לקראת הבאות. לפיכך, סביר להניח שלאור ההתנהלות השערורייתית של מפלגת-העבודה בחודשים האחרונים, ספק רב אם היא תצליח לעבור בבחירות הבאות את מחסום ה-10 מנדטים.

==

מאת: ד"ר יוחאי בסלע, "המופע הפסיכוטי של יצחק הרצוג בכנסת ישראל", מגזין המזרח התיכון, 21 במאי 2015.

כלכלה, שקרים ועיוותים מוסריים במפלגת העבודה

ברמה המילולית, מערכת הבחירות לכנסת ה-20, הייתה אלימה במיוחד היא גלשה לעיתים קרובות להסתה בלתי-נסבלת ברמה האישית. מבחינה תקשורתית, אנו היינו עדים להסתה כמעט חד-צדדית המופנית כלפי אדם אחד - שלא במקרה הוא מכהן כראש-ממשלת ישראל הנוכחית לפחות עד ה-17 במרס 2015. מאידך, דווקא הציבור הישראלי גילה במערכת הבחירות הנוכחית בגרות מסוימת, וזאת בניגוד גמור למערכות התקשורתיות הסובבות אותו והאמורות להעניק לו שירות הוגן ככול שניתן. הנטייה הבלתי-נסבלת של התקשורת הישראלית לגלוש להסתה אלימה בין אדם לחברו, בין ציבור אחד למשנהו ובין אזרח לבין מדינתו, נגועה באופן מובהק בהטיה פוליטית שאין לה ולא-כלום עם האינטרס הציבורי משום שההסתה הזו ברוב המקרים גלשה להצגת נתונים שקריים שהובאו לציבור הישראלי באופן מכוון במטרה לשרת גורם פוליטי מסוים.

בדרך-כלל, להסתה כזו יש הצלחה משום שהיא מפעילה בלוטות אמוציונאליות בקרב הציבור הלכוד בסבך של נתונים סותרים לכאורה. מצד אחד, למרבית הישראלים ברור לחלוטין שמדינת-ישראל היא סיפור של הצלחה כלכלית מרשימה גם לאור הסביבה האלימה בה אנו חיים. מאידך, מאז שהחלה מערכת הבחירות לכנסת ה-20, אנו עדים לשטף של נתונים כלכליים שנועדו להציג את מדינת-ישראל כסיפור שכולו כישלון-אחד-גדול רק בגלל כהונתה של ממשלה מסוימת. בשל "הרעשים התקשורתיים" הללו, כמעט ובלתי-ניתן לנהל דיון רציני על הבעיות האמיתיות של ישראל ועל הדרכים הראויות שיש לאמץ במטרה להתגבר על הקשיים הללו.

כך למשל, אחת מהבעיות המטרידות ביותר את הציבור הישראלי היא "בעיית הדיור" - המתרכזת בעיקר בשל מחירן הגבוה של הדירות בישראל. לאורך כל מערכת הבחירות הנוכחית לא נערך דיון רציני על הנושא הזה. כמובן שיש לכך סיבה משום שהכנסות המדינה ממסים על דירות הסתכמו בשנת 2014 על יותר מ-20 מיליארד שקל המהווים כ-5 אחוזים מתקציב המדינה. שום ממשלה, כולל ממשלת-שמאל מובהקת, לא יכולה לוותר על סכום אדיר שכזה. אין תימה איפה, שמרבית המפלגות מחפשות פתרונות "קסם" לבעיה זו על-מנת לרצות את ציבור הבוחרים, אולם בכך המפלגות עצמן נזקקות לשפע של תירוצים ולשפע של לוליינות מילולית כדי לחפות על חסרונה של תוכנית אמיתית להורדת מחירי הדיור. יתרה מזאת, כל תוכנית להורדת מחירי הדיור בישראל תגרום הפסד כספי ניכר למי שכבר רכש דירה בישראל או לכאלה שכבר כפופים למשכנתא מכבידה למשך עשרות שנים הבאות. לאף מפלגה אין פתרון אמיתי היכול להוזיל את מחירי הדיור באופן ניכר מבלי לפגוע באלה שכבר משועבדים לדירה. כשאין פתרון אמיתי לבעיות "הבוערות" בישראל, מרבית המפלגות גלשו להכפשות אישיות בעידודם הנמרץ של אחדים מכלי-התקשורת בישראל. מדינת-ישראל זקוקה לפתרון מערכתי כולל והולם בנושא הדיור, הן בשל גידול באוכלוסייה והן בשל העלייה המבורכת לישראל הגוברת משנה לשנה - משום שמדינת-ישראל מהווה מוקד-משיכה בשל הישגיה המדהימים, וזאת למרות הניסיון התקשורתי להטיל דופי באורחות החיים שלנו.

בסוף חודש פברואר 2015 פורסם דו"ח מבקר המדינה בנוגע למשבר הדיור. הארץ סערה למשך כמה שעות בשל הממצאים שהוצגו בו, אולם מייד לאחר מכן כולם נכנסו לתרדמה כאילו מאומה לא התרחש. מעבר לכישלונות של הממשלות הישראליות לזהות בזמן את המשבר ולהיערך באופן הולם בעזרת מתן פתרונות יעילים, אחריותו הישירה של בנק-ישראל בניפוח מחירי הדיור הוצנע לחלוטין משום שלכולם היה קל מאוד לשלוח את החצים לעבר ממשלת נתניהו השנייה והשלישית משיקולים פוליטיים. בנק-ישראל, באמצעות הורדת הריבית שנועדה לסייע ליצואנים, יצר במו-ידיו בועה נדל"נית משום שזה היה אפיק ההשקעות היחיד והריאלי של החוסכים בישראל.

בתחילת חודש מרס 2015 בנק "הפועלים" (שהיה פעם מזוהה עם מפלגת-העבודה) פרסם הודעה "מרעישה" על רווחיו הגדולים שהגיעו לשיא של 2.74 מיליארד שקל בשנת 2014. וראו אזה פלא, למרות הרווחים העצומים של הבנק, הוחלט לפטר כ-800 עובדים, אך במקביל לכך מנכ"ל הבנק, ציון קינן, קיבל בשנת 2014 שכר של 8.5 מיליון שקלים. הבנק חילק דיבידנד בסכום של 412 מיליון שקלים מהרווחים של שנת 2014. ובכן, מה לא בסדר בתמונה הזו? לצערנו הרב, כמעט אף מפלגה - למעט ח"כ אילן גלאון תנועת מר"צ ומשה כחלון ממפלגת כולנו - לא התייחסה לעיוות מוסרי הזה בשל שיקולי בחירות וחוסר-רצון להתעסק עם אחד מהארגונים הכלכליים הגדולים בישראל. וכך, החברות הכלכליות הישראליות מעצבות שיח-כלכלי מעוות שבו גם כשיש רווחים עצומים, חייבים לפטר עובדים מסורים, וזאת במטרה להציג רווחים גדולים יותר גם בשנה שלאחר מכן. העיוות הזה מתגבר משנה לשנה גם בשל שתיקתן של כל המפלגות -  שגם הן סובלות מעיוות מוסרי בשלל תחומים הנוגעים לחייו של האזרח הישראלי. יתרה מזאת, אין שום הצדקה מוסרית לשכר של 8.5 מיליון שקל לשנה - יהא האיש מוכשר ככול שיהיה. למפלגת העבודה אין תשובה מוסרית ומעשית לעיוות הזה הנעשה על חשבון הציבור כולו.

הממשלות האחרונות בישראל, עד לשנת 2014, דגלו בצמצום חובותיה של מדינת-ישראל באופן ניכר. כך למשל, היחס בין החוב לתוצר במדינת-ישראל הסתכם בשנת 2013 ב-67.4 אחוזים בלבד. זהו נתון פנטסטי משום שהממוצע העולמי במדינות-המפותחות עמד באותה שנה על 108.5 אחוזים. סביר להניח שצמצום החוב בא, בין היתר, על חשבון השקעות ציבוריות. ובכן, כאן נשאלת השאלה האם התהליך הזה משרת את הציבור הישראלי לטווח הארוך או לא? שאלה נוספת היא, האם למפלגת-העבודה יש פתרונות קסם בנוגע להשקעות ציבוריות גדולות ללא הרחבה ניכרת של החוב הלאומי? סביר להניח, שלאור מערכת הבחירות האלימה שהתנהלה בישראל בעידודם הנמרץ של אחדים מכלי התקשורת בישראל, מפלגת-העבודה עדיין לא גיבשה דעה בנושא. לידיעת מפלגת-העבודה - בנק-ישראל מתכנן להוריד את החוב לרמה של 60 אחוזים עד לשנת 2020. יתרה מזאת, לדעת בנק-ישראל, מחירי המזון בישראל ירדו בשנת 2014 ב-3.5 אחוזים, וזאת בניגוד גמור לטענות של מפלגת-העבודה על יוקר-המחיה בישראל. יש לנו בעיה אחרת - והיא בעיית השכר. אולם ספק רב אם מפלגת-העבודה מסוגלת לטפל בבעיה כאובה זו מבלי להיכנס לגירעונות עצומים העלולים להעיק על הדור הנוכחי ועל הדור הבא.

לאורך כל מערכת הבחירות הנוכחית אפשר לציין שהנושא "הפלסטיני" כמעט ונעלם מהשיח הפוליטי. ההישענות של השמאל הישראלי כולו על הנושא "הפלסטיני" בלבד לאורך עשרות השנים האחרונות, העלה חשש כבד בקרב הציבור הישראלי שאי-אפשר לסמוך של השמאל הישראלי שפיתח אובססיה פוליטית בעניין הזה תוך כדי התעלמות מוחלטת מנושאים חשובים לא פחות. יתרה מזאת, האובססיה הפוליטית של השמאל הישראלי בנוגע לעניין "הפלסטיני" נותרה כשהייתה, גם שהרשות-הפלסטינית עשתה את כל הטעויות האפשריות תוך-כדי דחייה של כל ההצעות של כל הממשלות הישראליות שכיהנו מאז הסכם אוסלו האומלל של 1993.

האם השמאל הישראלי הגיע למסקנה שהבעיה אינה נעוצה דווקא במעשיה של ממשלת-ישראל, אלא ששורש-הבעיה נעוץ בסרבנות הפלסטינית להגיע לפשרה הולמת עם מדינת-ישראל? אם "הכיבוש" הישראלי נורא ואיום, ואם ישראל מבצעת פשעים איומים נגד "העם הפלסטיני", מדוע הרשות-הפלסטינית אינה ממהרת להכריז על מדינה-עצמאית גם על חלק מהשטח? הרי מנהיגי היישוב היהודי היו מוכנים להגיע לפשרות מרחיקות-לכת עד לשנת 1948 למרות "הצהרת בלפור" שהעניקה לנו בית-לאומי גם על עבר-הירדן המזרחי. למרות הטענות על "כיבוש" הנמכרות כלחמניות-טריות לקהילה הבינלאומית בידי דוברי השמאל הישראלי, הרשות-הפלסטינית נהנית מאוטונומיה כמעט מלאה, כך שלישראל אין כל שליטה על חייהם של יותר מ-95 אחוזים מהאוכלוסייה המוסלמית המתגוררת ביהודה ושומרון. את השליטה הביטחונית אפשר לצמצם עד למינימום אם המנהיגות הפלסטינית תגיע להכרעה מוסרית שאסור, באופן מוחלט, לרצוח יהודים רק בשל היותם יהודים. לצערנו הרב, מפלגת-העבודה אינה מסוגלת להציב מראה מול הרשות-הפלסטינית. זאת ועוד, מפלגת-העבודה גם אינה מסוגלת להציב מראה מול האידיאולוגיה הפלסטינית - זו הלובשת צורה ופושטת צורה בהתאם לנסיבות המקומיות והבינלאומיות. בדיוק כמו בנושא כלכלי, גם בנושא הפלסטיני, מפלגת-העבודה אינה מסוגלת להימנע מפופוליזם זול ומטעה שנועד לקושש עוד כמה קולות בעזרת גימיקים תקשורתיים. מפלגה רצינית הטוענת לכתר, מן ראוי היה שהיא תציג לציבור תוכנית עבודה מסודרת לשנים הבאות. יש תוכנית כזו? או, פעם נוספת, המפלגה תעדיף לעסוק בהכפשות אישיות?

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "מפלגת העבודה: כלכלה, שקרים ועיוותים מוסריים", מגזין המזרח התיכון, 12 במרס 2015.

טרור אסלאמי - ספטמבר 2013

האירועים המרכזיים שהיו בחודש ספטמבר 2013: במהלך החודש כולו נהרגו יותר מ-8,750 בני-אדם במאות פעולות טרור קטלניות שהתבצעו הן בידי ארגוני טרור אסלאמיים והן בידי כוחות-צבאיים הנאמנים לשלטון האסלאמי המרכזי. גם במהלך התקופה הנדונה, גל הטרור קשה בעיראק נמשך ביתר-שאת, וכן מלחמת-האזרחים מסוריה ממשיכה לגבות את חייהם של אלפי בני-אדם מדי חודש בחודשו.

קניה: טרוריסטים מוסלמים מארגון "אל-שבאב" הפועל בסומליה, הרגו יותר מ-70 בני-אדם במהלך התקפת טרור אלימה במיוחד שהתבצעה במרכז מסחרי הומה אדם בעיר ניירובי. האירוע שנמשך כשבוע לערך, גרם לזעזוע עמוק ברחבי-העולם.

מצרים: כוחות-הביטחון של מצרים המשיכו גם במהלך חודש ספטמבר 2013 ליזום פעולות צבאיות נגד טרוריסטים מוסלמים הפועלים במרחב של חצי-האי סיני. במהלך הפעולות הללו נהרגו עשרות רבות של טרוריסטים מוסלמים המזוהים עם ארגון אל-קאעידה ועם ארגון החמאס הפועל ברצועת-עזה. מנגד, נהרגו חיילים מצרים רבים בפעולות טרור אסלאמיות הן בסיני והן באזור עיר הבירה קהיר.

ניגריה: טרוריסטים מוסלמים מארגון "בוקו חראם" פרצו למכללה אקדמית ורצחו עשרות סטודנטים ואנשי סגל. ימים אחדים לאחר מכן, טרוריסטים מוסלמים מארגון "בוקו חראם" התחזו לחיילים במהלך פעולת טרור אלימה במיוחד נגד אזרחים חפים-מפשע. בעקבות ההתקפה, נהרגו יותר מ-150 בני-אדם.

פקיסטן: טרוריסטים מוסלמים מארגון הטליבאן פוצצו כנסייה נוצרית על יושביה במהלך תפילה המונית. בעקבות האירוע נהרגו יותר מ-80 בני-אדם.

פיליפינים: קרבות קשים פרצו בין טרוריסטים מוסלמים הפועלים בדרום המדינה לבין כוחות-הביטחון של הפיליפינים הפועלים באזור. במהלך החודש כולו נהרגו באזור זה בלבד יותר מ-130 בני-אדם כולל אזרחים, חיילים וטרוריסטים מוסלמים.

בסיכומו של דבר, בחודש ספטמבר 2013 נהרגו 8,756 בני-אדם. בחודשים ינואר-ספטמבר 2013 נהרגו 70,978 בני-אדם באלפי פיגועי טרור קטלניים ובעימותים עם גורמים אסלאמיים רדיקליים הפועלים במרחב האסלאמי ואף מעבר לו.

טרור אסלאמי ואלימות אסלאמית - ספטמבר 2013

מדינה:	הרוגים: (כולל חיילי נאט"ו)	פצועים: (אומדן בלבד)
סוריה:	5,000 (כולל חיילים וטרוריסטים מוסלמים)	10,000
עיראק:	1,270 (כולל טרוריסטים מוסלמים)	2,000
ניגריה:	589 (כולל טרוריסטים מוסלמים)	1,500
אפגניסטן:	526 (רבים מהם טרוריסטים מוסלמים)	1,500
פקיסטן:	444	1,500
סודאן:	192 (כולל חבל דארפור)	מאות
פיליפינים - טרור אסלאמי:	137 (רבים מהם טרוריסטים מוסלמים)	מאות
תימן:	133	מאות
דרום-סודאן:	102	--
מצרים:	96 (רבים מהם טרוריסטים מוסלמים)	--
קניה - טרור אסלאמי:	82 (רובם אזרחים)	--
סומליה:	29	--
קשמיר:	25	--
לוב:	23 (רובם חיילים ושוטרים)	--
רוסיה- קווקז:	19	--
תאילנד - טרור אסלאמי:	17	--
לבנון:	12	--
אלג'יריה:	9	--
מאלי:	7	--
טוניסיה:	4	--
טורקיה:	2	--
ישראל - רצועת-עזה:	1 (טרוריסטים מוסלמי)	--
ישראל - הרשות הפלסטינית:	1 (טרוריסט מוסלמי)	--
ישראל - הרשות הפלסטינית:	2 (חיילים ישראלים)	--
אפגניסטן - חיילי נאט"ו:	12	עשרות
פקיסטן - חיסולים-ממוקדים אמריקאים;	16	עשרות
תימן - חיסולים-ממוקדים אמריקאים:	6	--
סה"כ:	8,756 הרוגים	16,500 פצועים (אומדן בלבד)

המלחמה בטרור האסלאמי

בחודש ספטמבר 2013 נערכו מבצעים צבאיים רחבי-היקף נגד ארגוני טרור אסלאמיים הפועלים בפיליפינים, במצרים, באפגניסטן, בפקיסטן, בניגריה ובסומליה. על-פי הערכות אחדות במהלך כל הפעולות הללו נהרגו מאות טרוריסטים מוסלמים - רובם מזוהים עם ארגון אל-קאעידה.

בתימן נהרגו 6 טרוריסטים מוסלמים בחיסולים-ממוקדים אמריקאים. בחודשים ינואר-ספטמבר 2013 נהרגו לפחות 108 טרוריסטים מוסלמים בחיסולים-ממוקדים אמריקאים. בפקיסטן נהרגו לפחות 16 טרוריסטים מוסלמים בחיסולים-ממוקדים אמריקאים שהתבצעו בחודש ספטמבר 2013. גם במקרה הזה נהרגו 108 טרוריסטים מוסלמים בחיסולים-ממוקדים אמריקאים שהתבצעו מאז תחילת שנת 2013 בפקיסטן בלבד.

במהלך חודש ספטמבר 2013 נהרגו באפגניסטן 12 חיילי נאט"ו. בחודשים ינואר-ספטמבר 2013 נהרגו באפגניסטן 135 חיילי נאט"ו - רובם חיילים אמריקאים.

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "טרור אסלאמי - כמה בני-אדם נהרגו בחודש ספטמבר 2013", מגזין המזרח התיכון, 10 באוקטובר 2013.