לאור תוצאות בחירות בצרפת שנערכו ב-7 במאי 2017, קשה היה שלא להשמיע את אנחת-הרווחה לאור נצחונו של המועמד העצמאי עמנואל מקרון שזכה ברוב ברור של 66 אחוזים מול מארין לה פן הנציגה של הימין הרדיקלי שזכתה ב-34 אחוזים מקולות המצביעים המהווים כ-10 מיליון בוחרים. כמובן שאין לבטל על-הסף את ההישג המרשים של מארין לפן, משום שאחד מכל שלושה צרפתים העדיף את המסר הפוליטי של לה פן על זה של מקרון. תוצאות בחירות בצרפת היוו המשך ישיר לתוצאות בחירות שנערכו בהולנד ב-15 במרץ 2017, עם הפיכתה של מפלגתו של חירט וילדרס למפלגה השנייה בגודלה בפרלמנט ההולנדי עם 20 מושבים לעומת מפלגת המרכז בראשות מארק רוטה שזכתה ב-33 מושבים בפרלמנט.
הבחירות הבאות "הגורליות" יתקיימו בגרמניה ב-24 בספטמבר 2017. על-פי הערכות רבות, אנגלה מרקל תזכה לכהן את כהונתה הרביעית כקנצלרית גרמניה, ובכך תבוא לקיצה שנה סוערת מאוד בהיסטוריה של "האיחוד האירופאי" שהחלה עם פרישתה של בריטניה מהאיחוד בעקבות משאל-עם שנערך ב-23 ביוני 2016. על-פניו נראה, שהמחנה המתון-הליבראלי באירופה הצליח לעבור את המשוכה הרדיקאלית שאיימה לפורר את הרעיון שעמד מאחורי הקמתו של "האיחוד האירופאי" במתכונתו הרחבה.
כאן נשאלת השאלה מה עוד צפוי להתחולל ב"איחוד-האירופאי" העלול לערער את יסודותיו בעתיד הקרוב? האתגר הבא של הנשיא הצרפתי הנבחר הוא לבסס ממשלה יציבה לאחר הבחירות לפרלמנט שיתקיימו ב-11 ביוני וב-18 ביוני 2017. כאן יתחדש המאבק בין המפלגות, שכן מקרון יזדקק לקואליציה רחבה ויציבה כדי לעמוד מול הפופוליזם הימני והשמאלני השוטף את צרפת בשנה האחרונה. נשיא צרפתי יציב ישפיע בעליל על הכיוון הכלכלי הרפורמיסטי של "האיחוד-האירופאי" לצד אתגרים נוספים כמו הטרור האסלאמי, בעיית הפליטים המוסלמים, בעיית המהגרים האפריקאים, האבטלה ושמירה על הגבולות החיצוניים של "האיחוד-האירופאי". על-פי הערכות אחדות, לפי-שעה, אין כל איום מפורש של מדינה נוספת המעוניינת לפרוש מ"האיחוד-האירופאי". ועם זאת, סביר להניח שהנטייה הרדיקאלית של הציבור האירופאי תלך ותגבר משום שלתהליכים שנוצרו במהלך השנה האחרונה, תהייה להם השפעה בעתיד הרחוק - אולי אפילו בבחירות הבאות שיתקיימו בעוד 4 או 5 שנים.
מכון מחקר אירופאי ביקש לבחון את המגמות החדשות הללו במטרה להציג את הנקודות החזקות והחלשות של "האיחוד-האירופאי" ושל "הערכים האירופאים" בקרב הדור הצעיר באירופה בטווח הגילים הנע מגיל 16 ועד לגיל 36. לשם כך נבחרו כ-6,000 צעירים מבריטניה, מגרמניה, מאיטליה, מספרד, מצרפת ויוון ומפולין שהשיבו על השאלות במגוון נושאים - החל מעתידו של "האיחוד-האירופאי" וכלה בשאלות על המשטר דמוקרטי כמשטר מועדף. מגמות אחדות נראות מפתיעות. מגמות אחרות נראות סותרות, אך הן משתלבות היטב בהעדפות אחדות של הדור הצעיר שאינו רוצה להתרחק לחלוטין מערכים אוניברסאליים ומערכים מודרניים. להלן נקודות אחדות מעניינות שעלו מעריכת הסקר.
א. רק 52 מהמשיבים הצעירים ראו בדמוקרטיה צורת שלטון מועדפת. הנתון הזה אינו מוכיח באופן-מובהק שהצעירים מעדיפים משטר נוקשה יותר בדמותו של "איש חזק" שינהל את העניינים. אלא, שהמשטר הדמוקרטי הנוכחי כפי שהוא מופעל במדינות דמוקרטיות רבות ברחבי-העולם, אינו מצליח לענות על ציפיותיהם של המשיבים המתמודדים עם שלל בעיות כמו השכלה, עבודה, דיור ומשפחה. עומס האתגרים וריבוי הפלגנות הפוליטית משתק את המערכת הפוליטית עד כדי חידלון מעשי במקרים רבים בהם נדרשת הכרעה ברורה. יכול להיות שהצעירים המשיבים ביקשו לציין שהמשטר הדמוקרטי זקוק באופן נואש לתעדוף של האתגרים החשובים, וזאת ללא שיקולים הנובעים ממניפולציות פוליטיות בין הצדדים היריבים שכפי שהם ראו בדיונים שנערכו בפרלמנט האירופאי במהלך השנים האחרונות.
בנשוא הזה, מדובר על שאיפה למשילות ואפקטיביות ולא על נטיות רדיקליות של הדור הצעיר. מאידך, יכול להיות שזו גם קריאת-השכמה של הדור הצעיר כלפי הדור הוותיק המנהל את המערכות הפוליטיות והכלכליות, מתוך הרגל, במשך עשרות השנים האחרונות. כאשר 25 אחוזים מהצעירים בצרפת מובטלים, הנתון הזה לבדו מהווה תמרור אזהרה לא רק לצרפת אלא גם לאיחוד-האירופאי כולו, משום שמדובר על ביטחון כלכלי בסיסי ביותר לצד הביטחון הפיזי הנשענים על יכולותיה של המדינה לספק אותם באופן הולם. לפיכך, כישלון של הנשיא הנבחר מקרון, יאיץ תהליכים רדיקאליים הקיימים ממילא במדינה הצרפתית שהיא אחת מעמודי-התווך של "האיחוד-האירופאי".
ב. כמחצית מהמשיבים הצעירים ביקשו להשיב למדינה-הלאומית את יכולותיה להכריע בנושאים חשובים בשל כישלונו של "האיחוד-האירופאי" לקדם נושאים חשובים מבחינתם - גם בשל הפרוטקציוניזם שמאפיין את הפעילות הפוליטית של האיחוד. כ-60 אחוזים מהצעירים ביוון, 44 אחוזים מהצעירים בבריטניה ו-39 אחוזים מהצעירים באיטליה היו רוצים לחזק את המדינה-הלאומית על חשבון האיחוד-האירופאי. לעומת זאת, בגרמניה, בשל עברה המפוקפק והאלים, רק 23 אחוזים מהצעירים בגרמניה שהשתתפו בסקר רצו להשיב למדינה-הלאומית את יכולותיה להכריע על חשבון "האיחוד-האירופאי". יתרה מזאת, רבים בגרמניה מבינים היטב ש"האיחוד-האירופאי" מתכנותו הנוכחית, משרת את המטרות הכלכליות והפוליטיות של גרמניה גם אם הן באות על חשבון מדינות אחרות החברות באיחוד. נקודה נוספת מעניינת: יותר גברים צעירים מעוניינים לחזק את המדינה-הלאומית בהשוואה להעדפותיהן של נשים צעירות באירופה.
היחס של המשיבים בסקר להתנהלות של ממשלתם הנוכחית גם הוא אינו משביע רצון. רק בגרמניה, כ-53 אחוזים מהמשיבים הגרמנים היו מרוצים ממשלתם, בעוד שביוון כ-90 אחוזים מהצעירים המשיבים הביעו אי-שביעות מוחלטת ממשלתם הנוכחית. באופן כללי, הרוב המכריע של המשיבים בסקר לא היה מרוצה מההתנהלות של הממשלות המכהנות ב-6 מדינות מתוך 7 המדינות בהן נערך הסקר. במילים אחרות, "האיחוד-האירופאי" פועל על-פי תכתיב גרמני שאינו נעלם מעיני מרבית הצעירים שהשיבו בסקר המדובר. יתרה מזאת, במדינות אירופאיות אחדות החברות באיחוד, התנהל בהן דיונים רבים על המדיניות הקשוחה של גרמניה על שאר המדינות החברות באיחוד.
ג. רוב ברור של המשיבים הצעירים בגרמניה ובספרד תמכו בהישארות במסגרת "האיחוד-האירופאי". לעומת זאת, ביוון, רק 31 מהמשיבים הצעירים צידדו בהישארות במסגרת האיחוד. ההסבר האפשרי למספר הנמוך הזה נטוע בהתנהלות הנוקשה של גרמניה בנוגע למשבר החובות של יוון שהגיע לעימות חזיתי בין שתי המדינות בשנים 2015-2014. העימות הזה תרם להעמקתו של המשבר הכלכלי של יוון לאבטלה עמוקה מאוד בקרב צעירים עם השכלה נמוכה ובקרב צעירים בעלי השכלה וכישורים מקצועיים נאותים על-פי סטנדרטים בינלאומיים. בסקר המדובר נראה בעליל שהמדינות החברות באיחוד מתרחקות אחת מהשנייה בשלל נושאים ועניינים הקושרים לתחושותיהם של הצעירים בנוגע לעתיד. כך למשל, הצעירים בגרמניה ובספרד אופטימיים בנוגע לעתידם הכלכלי, המקצועי והחברתי, בעוד ביוון שוררת תחושה עמוקה של פסימיות בקרב הצעירים. הפסימיות הזו קשורה באופן הדוק לתחושותיהם של הצעירים בנוגע ליכולותיה של הממשלה היוונית להתמודד באופן הולם עם שלל הבעיות והמטלות הרובצות לפתחה.
ד. שלושה מכל ארבעה מהמשיבים הצעירים, דהיינו כ-75 אחוזים, רואים את "האיחוד האירופאי" כברית כלכלית, ולא כמערכת פוליטית שנועדה לקדם ערכים משותפים או שיש דמיון תרבותי בין המדינות השונות המרכיבות את "האיחוד-האירופאי". הנתון הזה גם מעניק הסבר חלקי לתופעה המתבטאת בכך שרק 52 אחוזים מהצעירים המשיבים טענו ש"הדמוקרטיה היא צורת המשטר הטובה ביותר". דהיינו, 48 אחוזים מהמשיבים הצעירים משתוקקים למשטר "שונה", "אחר", שיספק להם מענה הולם לבעיות הנוגעות לזהות-לאומית, שמירה על הטריטוריה הלאומית, ובעיקר בכל הקשור לתנאי-מגורים, להשכלה, לתעסוקה ולבעיות חברתיות נוספות המעיקות על הצעירים המבקשים לחיות בחברה מודרנית ומתוקנת על-פי השקפתם.
ה. בסקר המדובר יש גם כמה נקודות חיוביות וחשובות: מרבית מהמשיבים דוגלים ב"בפתיחות" וב"סובלנות" כחלק מהמערך התרבותי המאפיין, לכאורה, את אירופה שלאחר מלחמת-העולם השנייה. כמו כן, כ-66 אחוזים הצעירים השיבו בסקר שמדינות עשירות באיחוד צריכות לתמוך במדינות חלשות החברות באיחוד. כמו כן, כ-68 אחוזים מהמשיבים הצעירים תמכו בקבלת פליטים "המבקשים מקלט מטעמים לגיטימיים". לא מדובר על ההצפה של פליטים מוסלמים כפי שאנגלה מרקל החליטה, בחודש ספטמבר 2015, שגרמה לטלטלה עמוקה באיחוד, ובוודאי לא על השיטפון של הפליטים האפריקאים המגיעים ליבשת באלפיהם מידי שבוע, אלא על "פליטים לגיטימיים" שאינם מסכנים את הסדר האירופאי ואת היציבות האירופאית שהתערערה בשנים האחרונות - הן בשל בעיות כלכליות עמוקות והן בשל התגברותו של הטרור האסלאמי ברחבי היבשת. לאחר שהסקר התפרסם, כל אחד מהמגיבים פירש את הממצאים על-פי נטיות ליבו בהתאם לדעתו המגובשת על חוזקו או חולשתו של האיחוד-האירופאי במתכונתו הנוכחית. דוברים אחדים ביכו את גורלו של הדור הצעיר שהוא "אינו חושב יותר על דמוקרטיה", ובשל כך הם הסיקו מסקנות די עגומות ולא בהכרח מוצדקות.
==
מאת: ד"ר יוחאי סלע, "צעירים באירופה - האם הדמוקרטיה מתחזקת או נחלשת", מגזין המזרח התיכון, 11 במאי 2017.
