אירופה האנטישמית ויחסה לישראל

לפני שנתייחס מעט בנוגע להחלטה האירופאית בשאלת ההתנחלויות שפורסמה ב-16 ביולי 2013, כמה מילים על התקשרות הישראלית: לאור האירועים האלימים הקשים המתרחשים בעולם-הערבי בשנים האחרונות, התקשורת הישראלית, בדומה ל"אליטה האינטלקטואלית" האירופאית, נוטה להעריץ את האלימות הברברית של האסלאם הרדיקלי ושל גורמים אסלאמיים נוספים שאינם מהססים מלנקוט באלימות קשה הגורמת לעשרות-אלפי הרוגים מדי שנה. תופעת הפשיזם האלים והרצחני באירופה בעשרות השנים האחרונות, נטועה היטב בתרבות האירופאית הדוגלת בעליונות של תרבות אחת על חברתה - גם אם הן מתקיימות תחת מסגרת מדינית אחת.

"השקט האירופאי", לכאורה, קיים לכול היותר מאז קריסתה של ברית-המועצות בשנת 1991 עם התפטרותו של גורבצ'וב כנשיא הסובייטי האחרון. לאחר אלף שנים של מאבקים רצחניים בתוך אירופה ולאחר חיסולם של עמים רבים ברחבי-העולם במסגרת המדיניות הדוגלת בעליונות אירופאית אימפריאליסטית, אירופה עטתה של עצמה תדמית של יבשת שלווה ושקטה. אולם, מתחת לפני השטח (ועל פני השטח) עדיין קיימים זרמים אידיאולוגיים עצומים המתבטאים הערצה סמויה וגלויה כאחת לכוח, לעוצמה, לאלימות, להרס ולחורבן בשם רעיון גזעני כלשהו. אין תימה איפה, שבשנים האחרונות ישנה פריחה אדירה של אתרי אינטרנט של ניאו-נאצים ושל כאלה הקרובים אליהם מבחינה רעיונית. כך למשל, במחצית הראשונה של שנת 2013 נספרו כ-7,000 אתרי אינטרנט של ניאו-נאצים אירופאים וכ-4,000 רשתות חברתיות של ניאו-נאצים הפועלים במערב אירופה. לצד כל אלה, קיימות רשתות חברתיות של האסלאם הרדיקלי המטיפות לאלימות ועוסקות בהפצתו של האסלאם המיליטנטי ברחבי היבשת ובגיוס כספים למען ארגונים רדיקליים אלימים במדינות המוסלמיות ובמדינות המערב. בסופו של דבר, שני הזרמים האלה יגיעו לכדי עימות כולל ברגע שהמוסלמים יחושו שהם הגיעו למסה הקריטית שיש ביכולתה לגרום לשינוי תרבותי רדיקלי - גם אם הדבר ידרוש שימוש באמצעים אלימים.

לכאורה קיימת סתירה בין ההערצה של "האליטה האינטלקטואלית" האירופאית לעריצות הקטלנית האסלאמית לבין החשש מהשתלטות אסלאמית רדיקלית על מדינות אירופאיות. הערצה זו, אין משמעותה ש"האליטה האינטלקטואלית" האירופאית מוכנה לקבל תכתיב אסלאמי ביבשת, אלא היא נוטה להעריץ את השימוש באמצעים אלימים כדי להשיג יעדים אידיאולוגיים. לאירופה יש היסטוריה ארוכה של שימוש באמצעים אלימים כדי להשיג יעדים אידיאולוגיים הנוגעים לדת, ללאום, לריבונות, לגזע ולכלכלה מקומית ולשאיפות אימפריאליסטיות בינלאומיות. ההיסטוריה האירופאית מוכתמת בדמם של רבים - גם בעזרתה של "האליטה האינטלקטואלית" האירופאית המטורללת שהכשירה את המעשים האלה מבחינה רעיונית. זרמים רעיוניים כאלה קיימים לרוב גם כיום, בעיקר כשמדובר על ישראל, משום שהתשתית האידיאולוגית האנטישמית, שנבנתה במשך מאות שנים, עדיין שרירה וקיימת בשדרה הפוליטית, התקשורתית והאינטלקטואלית של החברה האירופאית - לאורכה ולרוחבה של היבשת כולה.

הבעיה אינה נוגעת רק לתשתית האידיאולוגית האנטישמית הקיימת באירופה, אלא בהפנמה של הרעיונות הללו שהשתרשו במוקדי כוח אחדים הקיימים בישראל - כמו אלה הקיימים בתקשורת ובאקדמיה. במילים אחרות, דווקא שני המוקדים האלה שהיו צריכים להילחם בתפיסה המעוותת בנוגע לישראל, ליהודים, לתרבות היהודית ולחיים הריבוניים בארץ-ישראל, הם הפכו לשופר של הרעיונות הללו תוך כדי שימוש במוטיבים אנטישמיים (סמויים וגלויים) ובהפצתם של הרעיונות הללו ברחבי העולם - לכאורה בשם רעיון פוליטי כלשהו. פעם זה בנוגע לשטחי יהודה ושומרון, פעם זה בנוגע לרעיון המדינה היהודית, פעם זה בנוגע למהגרים, פעם זה בנוגע ליחסי דתיים-חילונים ופעם זה בנוגע לכתובות גרפיטי אחדות שצוירו בישובים ערביים. יתרה מזאת, גם היבטים נוספים של החיים בישראל הפכו ל"כלי" שלתוכו יוצקים ביקורת מתלהמת שהיא לעיתים קרובות ביקורת שיש בה היבטים גזעניים של משטמה כלפי החברה הישראלית בשל היותה יהודית, ריבונית ועם הדגשים תרבותיים ייחודיים. איכשהו, בדרך הפתלתלה של התקשורת הישראלית שנעזרה בהיבטים אחדים הלקוחים מהאידיאולוגיה האנטישמית, היא הצליחה להפוך את המילה "שמאלני" למילת גנאי מהסוג הנחות ביותר.

ארה"ב - מעצמה כושלת תחת מנהיגותו של אובמה

תתארו לעצמכם את התסריט הבא הלקוח מאירועי מלחמת העולם-השנייה: אירופה בוערת תחת הכיבוש הגרמני, מיליוני פליטים נודדים ממקום למקום, רציחות הדדיות, ערים נחרבות, כפרים ננטשים בזה אחר זה ומיליוני בני-אדם נהרגים ונרצחים בסיטונאות. כולם מתלבטים איך לפתור את המשבר הנורא המתחולל באירופה האלימה והגזענית. אולם, לאחר דיונים רבים שנערכו בצמרת הפוליטית של ארה"ב, הוחלט שהפתרון למשבר האירופאי מתמקד דווקא בשוויץ בשל המחלוקת המדינית בין שני קנטונים יריבים. על-פי הערכת גורמים בכירים בארה"ב, המפתח ליציבות באירופה נמצא דווקא בשוויץ. לפיכך, ראשי הממשל האמריקאי החליטו להתעלם לחלוטין ממה שמתרחש באירופה הבוערת האלימה והגזענית ולהתמקד אך ורק בשוויץ תוך כדי הפעלת לחץ מדיני על ממשלת שוויץ בגיבוי מקהלת המעודדות של העיתון "הניו יורק טיימס". על-פי הערכת גורמי ממשל אמריקאים בכירים, אם הלחץ על ממשלת שוויץ לא יעזור, אז אפשר להיעזר באנשי תקשורת אחדים שיעודדו את האלימות בשוויץ כדי לדרבן את הממשלה מקומית לפעול לפי התכתיב האמריקאי. נשמע מוכר? בהחלט! הפוליטיקה האמריקאית תחת ברק חוסיין אובמה של 2013 אוהבת פעלולי פירוטכניקה מדינית כדי לייצר מצגת-שווא של השפעה בינלאומית. זה מזכיר לנו קצת את אירופה לאחר מלחמת-העולם השנייה שהאידיאולוגיה הקולוניאליסטית התרסקה ללא היכר, אך היוהרה הגזענית נותרה כשהייתה.

אירופה אינה מצליחה להשתחרר מהמחלה האנטישמית

לאור ההחלטה של האיחוד-האירופאי בנוגע ליהודה ושומרון ורמת-הגולן שהובאה לידיעת הציבור ב-16 ביולי 2013, אפשר לציין שאירופה לא שרטטה את גבולות המחלוקת בין ישראל לבין העולם-הערבי, אלא אירופה שרטטה את גבולות המחלוקת בינה לבין ישראל. בניגוד לדעתו של ראש-הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, אירופה כ"יבשת" אינה ידידה לישראל - אירופה, ברוב המקרים מתנהגת כאויבת. החלטותיה של אירופה בנוגע לישראל נובעות בראש ובראשונה מהאופי התרבותי האנטישמי שהשתרש ביבשת מזה מאות שנים. אירופה אינה יכולה להתנתק מהמורשת הזאת שיש לה בסיס דתי ותרבותי עמוק - לאורכה ולרוחבה של היבשת כולה. החלטת האיחוד האירופאי מהווה בסיס נוסף לעימותים ולמחלוקות עתידיים עם ישראל משום שאירופה רוצה להתערב גם בענייניה הפנימיים של ישראל כחלק מהיוהרה הגזענית שהשתרשה ביבשת - דהיינו, שהיהודים אינם ראויים לנהל את חייהם כראות עיניהם. אירופה עוברת תהליך עמוק של חזרה לעקרונות אנטישמיים בגיבוי פוליטי ואקדמי. לתהליך הזה אין קשר למעשיה או למחדליה של ישראל, אלא הוא קשור לאופי האמיתי של המורשת האירופאית שבבסיסה עומדת הגישה האמיתית של הנצרות כלפי היהדות, למרות שלכאורה אירופה עברה תהליך עמוק של חילוניות. לאירופה, בדומה לאסלאם, יש אובססיה קשה בנוגע ליהודים - והמחלה הקשה הזו לא תעבור במהרה. לפיכך, ההחלטה הנוכחית, חושפת פעם נוספת את פרצופם האמיתי של אלה המתיימרים לייצג רעיונות אוניברסאליים לכאורה, אך לנוכח הטבח היומיומי הנעשה בעולם-המוסלמי ובמקומות נוספים, לפתע הם נאלמים דום.

התגובה הציבורית שלנו לנוכח ההחלטה הנוכחית צריכה להיות פשוטה וללא כל היסוס: אירופה הייתה ונותרה אנטישמית. יש לנו נטייה להתנצל על כל דבר גם אם אנחנו לא אשמים. הגיע הזמן להגיב בעוצמה בכל מפגש עם "אירופאים נחמדים ונחמדים פחות". כל ניסיון למצוא הצדקות להחלטה של האיחוד-האירופאי, הוא למעשה נפילה למלכודת התעמולתית המתנהלת באירופה נגד מדינת-ישראל. יתרה מזאת, ככול שישראל נעשית חזקה יותר מבחינה כלכלית, טכנולוגית ומדעית, כך גם יתקבלו החלטות בעלות "אופי מדיני" גם לאור המצב הכלכלי הרעוע של רבות מהמדינות האירופאיות, וגם משום שעוצמתה של ישראל מחזקת הנחות בסיסיות שליליות השוררות באירופה מזה דורות רבים.

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "אירופה אינה מצליחה להשתחרר מהמחלה האנטישמית", מגזין המזרח התיכון, 19 ביולי 2013.

טרור אסלאמי - יוני 2013

האירועים המרכזיים שהיו בחודש יוני 2013: למרות שהדו"ח הנוכחי מתייחס לאירועי הטרור של חודש יוני 2013, אי-אפשר להתעלם מהאירועים האלימים של תחילת חודש יולי שהביאו להדחתו של הנשיא מוחמד מורסי בהפיכה צבאית שנערכה ב-3 ביולי 2013 בעקבות הפגנות רחבות-היקף של מיליוני בני-אדם שהביעו במחאה נגד המשך כהונתו. בעקבות האירועים האלימים לפני ההדחה ולאחר ההדחה, נהרגו במצרים לפחות 100 בני-אדם בפרק זמן של שבוע מירי של אנשי כוחות-הביטחון בפעולות טרור של גרומים אסלאמיים שפעלו בערים המרכזיות של מצרים ובמרחב חצי-האי סיני. בעקבות ההדחה של מוחמד מורסי, חבר בכיר בתנועת "האחים המוסלמים", מצרים עלולה לגלוש לעבר מלחמת-אזרחים בין גורמים אסלאמיים רדיקליים לבין גורמי אופוזיציה מתונים. ישנם סימנים אחדים המורים על מעבר של טרוריסטים מוסלמים מאסיה ואפריקה לעבר מצרים במטרה לסייע לתנועת "האחים המוסלמים" במאבק נגד השלטון החדש. פיגועי טרור שהתבצעו במקומות אחדים בחצי-האי סיני נגד כוחות-הביטחון של מצרים, מהווים סימן לכך שארגון אל-קאעידה מושרש היטב בשטח בשל אוזלת-ידו של השלטון המצרים. במהלך ההפגנות נגד הנשיא מודח, מוחמד מורסי, כ-100 נשים עברו אונס קבוצתי בידי המון מתפרע שהשתתף בהפגנות.

במהלך חודש יוני 2013, נהרגו בלבנון לפחות 74 בני-אדם בעימותים קטלניים בין מיליציות סוניות לבין מיליציות שיעיות וכן בין הצבא הלבנוני לבין גורמי טרור אסלאמיים. זה היה החודש הקטלני ביותר בלבנון מזה תקופה ארוכה. תמיכתו של ארגון חיזבאללה בנשיא הסורי בשאר אל-אסד, מהווה תמריץ לארגונים טרור סונים לבצע התקפות קטלניות נגד אישים ומוסדות המזוהים עם הארגון השיעי; בעיראק נהרגו בחודש יוני 761 בני-אדם בפיגועי טרור קטלניים שהתבצעו ברובם בידי טרוריסטים מוסלמים מארגון אל-קאעידה. בחודשים אפריל-יוני 2013 נהרגו בעיראק יותר מ-2,800 בני-אדם בפיגועי טרור; בניגריה נערכו מבצעים צבאיים נגד ארגון הטרור "בוקו חראם". אולם גם בחודש יוני 2013 נהרגו לפחות 236 בני-אדם בפיגועי טרור קטלניים ובאלימות בין מוסלמים לנוצרים. טרוריסטים מוסלמים מארגון "בוקו חראם" - בדומה לטרוריסטים מוסלמים אחרים במרחב האסלאמי כולו - אינם מהססים לפוצץ כנסיות על יושביהן, לשרוף עשרות בני-אדם בעודם בחיים, לאנוס נשים, להרוג ילדים ולבזוז רכוש פרטי וציבורי, וזאת בדומה למה שמתרחש במלחמת-האזרחים בסוריה - מעשים הנעשים בידי כל הארגונים הלוחמים. אירועים כאלה מתרחשים מידי יום ביומו בתימן, בלבנון, בסוריה, באפגניסטן, בפקיסטן, בעזה, בסומליה, בסודאן, במאלי, בלוב, באלג'יריה, בניגריה, בקווקז, בפיליפינים ובתאילנד.

בסיכומו של דבר, בחודש יוני 2013 נהרגו 6,620 בני-אדם. בחודשים ינואר-יוני 2013 נהרגו 42,851 בני-אדם באלפי פיגועי טרור ובאלימות אסלאמית.

המלחמה בטרור האסלאמי:

באלג'יריה, בתימן, במאלי, בסומליה, בלוב, בפקיסטן ובאפגניסטן נערכו ממבצעים צבאיים בחודש יוני 2013 נגד טרוריסטים מוסלמים שחלקם מזוהים עם ארגון אל-קאעידה. בפקיסטן נהרגו 7 בני-אדם בחיסולים-ממוקדים אמריקאים שנערכו בפקיסטן במהלך חודש יוני. בחודשים ינואר-יוני 2013 נהרגו בפקיסטן לפחות 72 בני-אדם. בתימן נהרגו 13 בני-אדם בחיסולים-ממוקדים אמריקאים שנערכו בתקופה הנדונה. בחודשים ינואר-יוני 2013 נהרגו בתימן 50 בני-אדם בחיסולים-ממוקדים אמריקאיים. בחודש יוני 2013 נהרגו באפגניסטן 27 חיילי נאט"ו. בחודשים ינואר-יוני 2013 נהרגו 95 חיילי נאט"ו.

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "טרור אסלאמי - כמה בני-אדם נהרגו בחודש יוני 2013", מגזין המזרח התיכון, 9 ביולי 2013.

המנהיגות הפלסטינית אינה רוצה להקים מדינה עצמאית

עדיין לא החלו המגעים בין ישראל לרשות הפלסטינית על הסדר מדיני בשטחי יו"ש, וכבר התקשורת הישראלית מתרגלת את הגישה הרשלנית שלה להאשים את מדינת-ישראל בכישלון השיחות שעדיין לא החלו בשל סירובם של הפלסטינים לחתור למשא-מתן רציני עם ישראל. לסירוב הפלסטיני הזה ישנן סיבות רבות למרות הגמישות המדינית של מדינת-ישראל, של מנהיגיה ושל אזרחיה. במילים אחרות, המנהיגות הפלסטינית פשוט אינה רוצה להקים מדינה עצמאית ביו"ש משום שקיומה של מדינה כזו יחייב אותה להפגין חוש אחריות לאומי ובינלאומי שהוא מנוגד בתכלית הניגוד לאופי הערבי כפי שהוא מוכר לנו מלבנון, מסוריה, מירדן, מעיראק, מתימן, ממצרים, מלוב, מאלג'יריה ומטוניסיה - מדינות המתמודדות עם מלחמות-אזרחים קשות ברמה כזו או אחרת ועם מאות-אלפי הרוגים רק בשלוש השנים האחרונות (2013-2011).

המקרה הפלסטיני הוא קצת מיוחד משום ש"התנועה הפלסטינית" הוקמה בשנת 1964 בידי מצרים כמכשיר קולוניאליסטי-אימפריאליסטי כחלק מהשאיפות הרדיקליות של מצרים תחת הנהגתו של עבד אל-נאצר. להזכירכם, בשנת 1964 לא היה "כיבוש ישראלי" בשטחי יהודה ושומרון. אם השאיפות הלאומיות של הפלסטינים היו באמת מבוססות על רצון לאומי אמיתי להגדרה עצמית, מן הסתם הייתה קמה מדינה פלסטינית לפני 50 שנה ויותר. אלא, ש"התנועה הפלסטינית" התמקדה בשאיפותיה הרחבות של חיסול והשמדה של העם היהודי הנטוע היטב באדמתו ההיסטורית כבר אלפי שנים. אין תימה איפה, שכדי להעלים ראיות היסטוריות מוכחות של הקיום היהודי בארץ-ישראל, היה על "התנועה הלאומית הפלסטינית" להרחיק-לכת בשאיפותיה הרדיקליות האבסולוטיות כלפי מדינת-ישראל. דהיינו, חיסול והשמדה של הלאומיות היהודית בארץ-ישראל, כפי שהכיבוש הערבי-האסלאמי פעל (ועדיין פועל) ברחבי המזרח-התיכון מאז עליית האסלאם בחצי-האי ערב לפני כ-1,300 שנה. חיסול הנוצרים בעיראק, בניגריה, בסומליה, ברשות הפלסטינית, בעזה, במצרים, בלבנון, בסוריה ובמקומות נוספים, מראה בעליל על האופי הגזעני של האידיאולוגיה הערבית-האסלאמית מימים ימימה מאז הפלישה הערבית לעבר אזורי המזרח-התיכון.

מתחת לפני השטח, המנהיגות הפלסטינית "משחקת על זמן" משום שלטענתה האווילית "הזמן משחק" לטובת הערבים בארץ-ישראל. האומנם כך הוא הדבר? ממש לא! התנועה הלאומית הפלסטינית, בדומה לשאר המדינות הערביות, מתמודדת עם מתח עצום העלול להתפרץ לכדי מלחמת-אזרחים של הכול בכל, בדומה למה שמתרחש בעיראק, בסוריה ובלבנון ועלול להתפרץ בכל רגע נתון גם בירדן. תנועת החמאס בעזה מקיימת "נסיכות אסלאמית" רדיקלית המתרחקת בהתמדה מהרשות הפלסטינית הפועלת ביו"ש. בעוד שהרשות הפלסטינית "משחקת" בנתונים דמוגרפיים, הקיום היהודי בארץ-ישראל פורץ גבולות בכל התחומים. במילים אחרות, דווקא האוכלוסייה הערבית מתמעטת, בעוד שהאוכלוסייה היהודית מתרבה בהתמדה לאורך השנים האחרונות. על כל נאום רדיקלי שנישא בעזה וברמאללה, ישראל מתמקדת בעשייה יומיומית של בנייה, פיתוח ויוזמה באלפי תחומים מדעיים, כלכליים, תעשייתיים וחברתיים. ישראל דוהרת קדימה בשל האופי המעשי של החברה הישראלית ההישגית. ועם כל זאת, מוטלת החובה על המנהיגות הישראלית לבסס סטנדרטים גבוהים יותר של איכות-חיים הנוגעים למגורים, לתעסוקה, לתשתיות ולחינוך. לצערנו הרב, ההישגים הרבים של החברה הישראלית אינם באים לידי ביטוי הולם בחיי היומיום - לא ברמת התחזוקה של הבתים והדיור, לא ברמת התחזוקה של הרחובות והכבישים, לא ברמת התחזוקה של התחבורה הציבורית ולא בהסדרת היחסים בין עובדים למעסיקים. סטנדרטים גבוהים יותר של מכלול החיים כאן, הם חלק חשוב מאוד במרכיב של הביטחון הלאומי של מדינת-ישראל ותושביה.

בעוד 4 שנים, בנובמבר 2017, ימלאו 100 שנים להצהרת בלפור בה הוחלט על הקמת "בית לאומי" ליהודים על כל ארץ-ישראל ההיסטורית כולל עבר-הירדן. הלאומיות היהודית הוכרה כתנועה לאומית הזכאית להגדרה עצמית, בדומה לעמים אחרים, על אדמתה ההיסטורית. אלא, שבריטניה (בגלל שיקולים גזעניים אנטישמיים) החליטה לצמצם ככול האפשר את האפשרות לקיומה של מדינה יהודית בארץ-ישראל. על בסיס הזה, בריטניה החליטה בתקופת מלחמת-העולם-השנייה לסגור את שערי ארץ-ישראל בפני פליטים יהודים, אך בקביל לכך היא דאגה להזרים לתחומי ארץ-ישראל מאות-אלפי ערבים שהגיעו ממדינות שכנות. בריטניה אחראית באופן ישיר לחיסולם של היהודים באירופה והיא גם אחראית באופן ישיר להיווצרותה של בעיה לאומית איתה אנו מתמודדים עד היום. רק תחשבו מה היה קורה אם הכרזת המדינה הייתה מתקיימת ב-1928 או בשנת 1938 ולא בשנת 1948. ועם כל זאת, "הצהרת בלפור" אינה מסתכמת רק בהיותה מסמך היסטורי, אלא היא גם מפגינה בעליל את עומק הפשרות המדיניות שנטלה על עצמה המנהיגות הישראלית לאורך כל 100 השנים האחרונות. לפיכך, ההתעקשות הישראלית על הצהרה פלסטינית בנוגע לסיום הסכסוך בסופו של המשא-ומתן (על כך המשמע מכך), יימנע מאיתנו מלעשות פשרות מדיניות העלולות לסכן כליל את קיומה של מדינת-ישראל הריבונית. סביר להניח שהמנהיגות הפלסטינית עדיין לא בשלה למהלך כזה משום שהיא תיאלץ להיפרד לעד מהחלום הקולוניאליסטי-אימפריאליסטי כפי שהדבר התגבש ב"אמנה הפלסטינית" של שנת 1964. בסבך הבעיות האקוטיות של העולם-הערבי של ימנו, העניין הפלסטיני הוא שולי לחלוטין ואין לו משמעות רבה בייצובו של המזרח-התיכון הערבי המתפורר (וזאת, כמובן, בניגוד לדעתו של שר-החוץ האמריקאי הרשלן, ג'ון קרי). גם אם תפרוץ אינתיפאדה שלישית ביוזמתה של הרשות הפלסטינית או בלעדיה, הדבר עשוי להביא לדלדולה של האוכלוסייה הערבית ביו"ש בשל קשיים כלכליים וביטחוניים מתמשכים כפי שאירע בשתי האינתיפאדות האחרונות.

ואם בכל זאת הרשות הפלסטינית תתעשת, והיא תגיע לפשרה היסטורית עם מדינת-ישראל במטרה להביא לסיומו של הסכסוך שלא אנו יצרנו אותו, אנו מצפים ממנהיגים ערבים, כמו אחמד טיבי ודומיו, לעבור למדינה הפלסטינית על-מנת לתרום את חלקם למען ביסוסה של ישות פלסטינית שהם כה עמלו למען הקמתה. זה יהיה המעשה הראוי ביותר למי ששימש יועצו הקרוב של יאסר ערפאת שטען שהוא "פליט מירושלים", אך למעשה ערפאת נולד במצרים. במילים אחרות, גם אם הקמתה של מדינה פלסטינית תהייה מבוססת של שקר מתמשך, עדיין אנו מצפים מחבורתו של אחמד טיבי לעבור למדינה זו כחלק מפשרה היסטורית עם העם היהודי המתגורר בארצו היחידה. הזמן לא בהכרח פועל לטובת הפלסטינים.

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "המנהיגות הפלסטינית אינה רוצה להקים מדינה עצמאית", מגזין המזרח התיכון, 27 ביוני 2013.

טרור אסלאמי- מאי 2013

האירועים המרכזיים שהיו בחודש מאי 2013: על-פי הערכות של גורמים באו"ם, במהלך החודשים אפריל-מאי 2013 נהרגו בעיראק יותר מ-2,000 בני-אדם בפיגועי טרור שרובם התבצעו בידי טרוריסטים מוסלמים מארגון אל-קאעידה. המתח העדתי בין שיעים לסונים בעיראק, גולש לעבר מלחמת-אזרחים כוללת העלולה לערער עוד יותר את היציבות בעיראק שממילא אינה קיימת בשנים האחרונות; מלחמת-האזרחים בסוריה גבתה את חייהם של יותר מ-3,500 בני-אדם במהלך חודש מאי 2013. במהלך התקופה האחרונה אנו עדים לקרבות בין ארגוני טרור אסלאמיים הפועלים בסוריה לבין ארגונים אחרים, בנוגע לשליטה באזורים מהם הצבא הסורי נסוג. המאבקים המרים בתוך סוריה גלשו לעבר העיר טריפולי שבלבנון. במהלך חודש מאי 2013 נהרגו לפחות 35 בני-אדם בקרבות בין תומכי אסד לבין מתנגדיו הפועלים בעיר. גורמים רשמיים באו"ם מסרו על הריגתם של יותר מ-93,000 בני-אדם מאז שהחלה מלחמת-האזרחים בסוריה חודש מרס 2011; הצבא הניגרי פתח במבצע צבאי נרחב נגד טרוריסטים מוסלמים מארגון "בוקו חראם" הפועל בעיקר בצפון ניגריה. במהלך חודש מאי 2013 נהרגו יותר מ-320 אזרחים, חיילים וטרוריסטים מוסלמים; בסודאן נהרגו במהלך חודש מאי 2013 כ-700 אזרחים, חיילים וטרוריסטים - רבים מהם נהרגו בקרבות ובעימותים קטלניים שהיו בחבל דארפור. עשרות-אלפים נוספים בחבל דארפור הפכו לפליטים; בטורקיה נהרגו בחודש מאי 2013 יותר מ-50 בני-אדם בפיגוע קטלני שהתבצע ביוזמת סוריה באזור חבל אלכסנדרטה. בשנים האחרונות העולם-הערבי כולו מתפורר ליחידות קטנות, עדתיות ושבטיות, הנלחמות זו בזו ללא הרף במלחמה אחת ארוכה ומתמשכת.

 

בסיכומו של דבר בחודש מאי 2013 נהרגו 6,816 בני-אדם; בחודש אפריל 2013 נהרגו 8,204 בני-אדם; בחודש מרס 2013 נהרגו 8,620 בני-אדם; בחודש פברואר 2013 נהרגו 5,779 בני-אדם בחודש ינואר 2013 נהרג 6,812 בני-אדם. במהלך החודשים ינואר-מאי 2013 נהרגו 36,231 בני-אדם. לשם השוואה, בשנת 2012 נהרגו 59,232 בני-אדם, בשנת 2011 נהרגו 40,134 בני-אדם, בשנת 2010 נהרגו 29,831 בני-אדם בפעולות טרור אסלאמיות באלימות אסלאמית.

 

המלחמה בטרור האסלאמי:

במהלך חודש אפריל 2013 נהרגו בפקיסטן 2 בני-אדם בחיסולים-ממוקדים אמריקאים. בחודשים אפריל מאי 2013 נהרגו בפקיסטן בחיסולים-ממוקדים אמריקאים 65 בני-אדם. בתימן נהרגו במהלך התקופה הנדונה, לפחות 7 בני-אדם בחיסולים-ממוקדים אמריקאים. במהלך חודש מאי 2013 נהרגו באפגניסטן 26 חיילי נאט"ו. בחודשים ינואר-מאי 2013 נהרגו באפגניסטן 68 חיילי נאט"ו.

==
מאת: ד"ר יוחאי סלע, "טרור אסלאמי - כמה בני-אדם נהרגו בחודש מאי 2013", מגזין המזרח התיכון, 13 ביוני 2013.

שיטפונות בגרמניה - הממד האזרחי והתקשורתי

בעקבות כמות הגשמים המרובה שירדה בגרמניה במהלך בחודש מאי 2013, כל אזור דרום גרמניה הוצף בשל עלייה מהירה בנהרות ובאגמים של מפלס המים. במקומות אחדים, מפלס המים עלה ב-12 מטר. כתוצאה מכך, אזורים שלמים הוצפו - בעיקר באזור בוואריה - עד לגובה של 4 מטרים. למעשה מדובר על נזק כספי ופסיכולוגי בממדים גדולים משום שמדובר על השפעה ישירה על מיליוני בני-אדם שנפגעו בצורה כזו או אחרת מההצפות האדירות שהחלו כבר בתחילת יוני 2013. גורמים רשמיים בגרמניה מסרו כי הנזק שנגרם הפעם, גדול יותר מהנזק שנגרם מההצפות האדירות של שנת 2002. רבים מתושבי הדרום עמדו חסרי-אונים לנוכח ההצפות האדירות שגרמו לנזקים רבים לתשתיות, לבתים, למרתפים, לבתי עסק, למפעלים ולמוסדות החינוך.

 

עלות השיקום של כל האזורים שנפגעו, עלולה להגיע לסכום כפול מהנזק שנגרם מההצפות האדירות של שנת 2002 שהגיע לסכום של יותר מ-13 מיליארד אירו. בעיירות בהן הפיקו לקחים בעקבות ההצפות הקשות של שנת 2002, התושבים הצליחו להתמודד באופן הולם יותר לנוכח ממדי ההרס של ההצפות של יוני 2013. ועם זאת, ראוי לציין, ששיתוף הפעולה בין הרשויות המקומיות לבין האזרחים, תלוי בעיקר בהתנהלות האישית של כל אזרח ואזרח לנוכח ממדי ההרס והנזק שנגרם לו באופן אישי. ראוי להזכיר שמדובר על מיליוני בני-אדם הפרושים של שטח שגודלו פי 4 מגודלה של מדינת-ישראל. ובכן, בעצם, מה התחולל בדרום גרמניה בימים הראשונים של חודש יוני 2013?

 

כל מי שראה את המים הגולשים לעבר העיירות והערים בדרום שם לב לתופעה הבאה: מלבד צבעם של המים שנטו להיות עכורים מעט, הם לא נשאו עמם את הרפש הרגיל של ניירות, עיתונים, בקבוקים, צמיגים, עגלות ואין-ספור של שקיות ניילון. במילים אחרות, הנהרות והרחובות מטופלים באופן יעיל ויומיומי לאורך כל השנה, כך שהרפש לא גרם לסתימה של פתחי הניקוז ושל תעלות הניקוז כפי שהדבר מתחולל במקומות אחרים.

 

הממשלה הפדראלית של גרמניה שלחה לאזורים שנפגעו כ-4,500 חיילים וחיילות כדי לסייע לתושבים. כמו כן הוחלט לסייע לכול אזרח באופן מיידי בסכום של 1,500 אירו. אכן, טיפה בים! אולם זהו סיוע ראשוני על מנת להקל מעט את סבלם של התושבים לנוכח המצוקה האישית הקשה. החיילים והחיילות שהגיעו לאזורים הפגועים נעזרו בתושבים המקומיים שמילאו עשרות-אלפי שקי-חול במשך ימים ארוכים כדי לחסום את המים לבל יגלשו לתוך העיירות והערים בדרום המדינה ובמקומות נוספים. מרבית העבודה נעשתה בעזרת האזרחים עצמם ולא בעזרת סיוע מקומי או פדראלי מתוך הבנה ברורה שאי-אפשר לסייע לכולם בו-זמנית.

 

התקשורת הגרמנית ברובה דיווחה באופן ענייני של ממדי האסון וסייעה במתן הוראות לאזרחים להתפנות למקומות בטוחים ביותר - מדובר על עשרות-אלפי אזרחים שפונו מבתיהם במשך זמן קצר בלבד. תושבים שלא יכלו למצוא מקלט זמני אצל קרוביהם וחבריהם, פונו לבתי-מחסה זמניים שנבנו בכנסיות ובמרכזי הספורט. כל תושב שהתפנה, לקח עמו דברים חיוניים בלבד על-מנת להקל את שהותו במקלט הזמני לימים הקרובים. התקשורת הגרמנית לא עסקה בהתלהמות-חסרת רסן של שיסוי זה כנגד זה, אלא היא סייעה לרשויות המקומיות ולתושבים הפגועים במתן אינפורמציה יעילה וברורה ככל שניתן. כמובן, שהתקשורת הגרמנית לא הזמינה עשרות "מומחים לענייני-כלום" כדי להסביר לצופים בכל חצי דקה "עד כמה המצב קשה". כמו כן, התקשורת הגרמנית לא הזמינה עשרות פוליטיקאים כדי להעניק להם דקת-פרסום אישית בעזרת התלהמות מילולית והטחת האשמות מיותרת נגד גורמים פוליטיים בכירים המנהלים את גרמניה. או כפי שאמר אחד משדרני החדשות הבכירים של גרמניה באחד מרגעי השיא של האסון: "לפוליטיקה ולבירוקרטיה יש זמן". רק ביום השלישי של האסון, רשתות הטלוויזיה הציבוריות הקדישו תוכניות מיוחדות לנושא. אך גם הפעם, זה היה בעיקר במתן דיווח ענייני ותיאור הגיוני של ההתמודדות האמיצה של התושבים עם מצבם המיוחד לנוכח הקטסטרופה. "מהדורת השבט" הטלוויזיונית של גרמניה השתדלה לסקר גם אירועים נוספים מבלי לחרוג מעבר ל-15 דקות של חדשות ענייניות. כל מי שרצה להתעדכן מעבר למה שנאמר בחדשות המרכזיות, עשה זאת דרך אתרי האינטרנט של רשתות הטלוויזיה.

 

אלפי תושבים בעיירות המוצפות נותרו ללא חשמל וללא תנאים סניטריים במשך ימים ארוכים - וזאת, בקור מקפיא של 5 עד 10 מעלות. סירות מנוע קטנות שטו ברחובות המוצפים והגישו סיוע ראשוני לתושבים המתגוררים בקומות העליונות שהעדיפו להישאר בבתיהם. תושבים סייעו זה לזה ללא תלונות וללא היסטריה מיותרת. כוחות-הביטחון המקומיים לא הציבו שמירה הדוקה על בתי העסק או על בתי התושבים כדי למנוע ביזה משום שלא היה צורך בכך. לפיכך, כוחות הביטחון וההצלה של הדרום התפנו לסייע ככול יכולתם לתושבים הפגועים. וכמובן, אף אזרח שפוי לא ציפה שראש-הממשלה, אנגלה מרקר, תבוא באופן אישי לנקות לו את הבית.

 

הרשתות החברתיות בגרמניה עבדו בימים האחרונים באופן אינטנסיבי. עשרות-אלפי מתנדבים הגיעו לאזורים הפגועים כדי לסייע לתושבים. תלמידי בית-ספר יסודי לצד חיילים, סטודנטים ואזרחים, מילאו שקי-חול במשך ימים ארוכים כדי לדפן את צידי הנהרות והאגמים. אלפי מתנדבים אחרים סייעו לתושבים לנקז את המים ולנקות את הבוץ מבתיהם - מדובר על עשרות-אלפי בתים. אחרים סייעו לנקות את הרחובות מהבוץ ולהעמיס על עגלות-האשפה את הרהיטים ומוצרים שיצאו מכלל שימוש בעקבות השיטפונות. חקלאים באזור הדרום רתמו את הציוד החקלאי שלהם לטובת פינוי האשפה שהצטברה, עם נסיגת המים.

 

ייקח חודשים ארוכים כדי לשקם את הנזק שנגרם בשיטפונות. אולם, על-פי ההתנהלות של האזרחים ושל הרשויות המקומיות לנוכח האסון הנוכחי, האזורים שנפגעו ישוקמו קצת יותר מהר ממה שאנו נוטים לחשוב בדרך כלל.

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "שיטפונות אדירים בגרמניה - הממד האזרחי והתקשורתי", מגזין המזרח התיכון, 6 ביוני 2013.

טרור אסלאמי - האירועים המרכזים של חודש אפריל 2013

האירועים המרכזיים שהיו בחודש אפריל 2013: גורמי אופוזיציה שונים בסוריה ומחוצה לה, מסרו לקראת סוף חודש אפריל על הריגתם של יותר מ-80,000 בני-אדם במהלך מלחמת האזרחים בסוריה שהחלה בחודש מרס 2011. על-פי הערכות אחדות, מספר ההרוגים בסוריה נע בין 80,000 בני-אדם ל-120,000 בני-אדם; בעיראק נהרגו חודש אפריל יותר מ-700 בני-אדם. זהו האומדן הגובה ביותר של מספר ההרוגים בחמש השנים האחרונות. גורמים מוסמכים באו"ם מסרו כי מספר ההרוגים הגבוה נבע בין היתר בשל ניסיונו של ארגון אל-קאעידה לסכל את המהלך התקין של מערכת הבחירות המקומית שנערכה בעיראק. ככול הידוע, לאורך כל התקופה הנדונה נהרגו עשרות מועמדים בידי טרוריסטים מוסלמים מארגון אל-קאעידה; מירב תשומת-הלב הבינלאומית הופנתה בחודש אפריל 2013 לעבר ארה"ב לאור הפיגוע הקטלני שהתבצע בבוסטון בידי שני אחים מוסלמים ממוצא קווקזי. במהלך האירוע כולו שנמשך ימים אחדים, נהרגו 5 בני-אדם - כולל אחד מהטרוריסטים, שתכנן ויזם את הפיגוע יחד עם אחיו הצעיר; בניגריה נהרגו יותר מ-400 בני-אדם בפיגועי טרור, בפעולות יזומות של כוחות-הביטחון ובעימותים קטלניים שפרצו בין מוסלמים לנוצרים. על-פי הערכות אחדות, מספר ההרוגים גבוה יותר לנוכח פעילותו האלימה של הצבא הניגרי באזורים בהם מתגוררים תושבים הנחשדים בהזדהות עם ארגון הטרור האסלאמי "בוקו חראם". גורמים בינלאומיים מסרו בחודש אפריל 2013 כי בכל יום נהרגים בניגריה כ-60 בני-אדם בפעילות של הצבא הניגרי באזורים בהם מתגוררים מוסלמים.

בחודש אפריל 2014 נורו לעבר ישראל לפחות 15 טילים מרצועת עזה, וזאת בהשוואה לטיל אחד שנורה לעבר ישראל בחודש מרס 2013. מאז תחילת שנת 2013 נורו לעבר ישראל לפחות 17 טילים בידי טרוריסטים מוסלמים הפועלים ברצועת עזה. כמו כן בחודש אפריל 2013 נורו לעבר העיר אילת 2 טילים שנורו בידי טרוריסטים מוסלמים הפועלים באזור חצי-האי סיני. בשומרון נרצח ישראלי בדקירות סכין בידי טרוריסט מוסלמי.

בסיכומו של דבר, בחודש אפריל 2013 נהרגו 8,204 בני-אדם; בחודש מרס 2013 נהרגו 8,620 בני-אדם; בחודש פברואר 2013 נהרגו 5,779; ובחודש ינואר 2013 נהרגו 6,812 בני-אדם. בחודשים ינואר-אפריל 2013 נהרגו 29,415 בני-אדם. לשם השוואה, בשנת 2012 נהרגו 59,232 בני-אדם, בשנת 2011 נהרגו 40,134 בני-אדם ובשנת 2010 נהרגו 29,831 בני-אדם בפעולות טרור אסלאמיות ובאלימות אסלאמית.

המלחמה בטרור האסלאמי:

במהלך חודש אפריל 2013 נהרגו בפקיסטן 10 בני-אדם בחיסולים-ממוקדים אמריקאים. בחודשים ינואר-אפריל 2013 נהרגו בפקיסטן בחיסולים-ממוקדים אמריקאים 63 בני-אדם. בתימן נהרגו במהלך התקופה הנדונה, אפריל 2013, 7 בני-אדם בחיסולים-ממוקדים אמריקאים שהתבצעו בידיעת השלטונות הרשמיים של תימן. על-פי הערכות אחדות, ארה"ב מבצעת חיסולים-ממוקדים בסומליה והיא אף מסייעת לצרפת במלחמה המתנהלת במאלי נגד ארגוני טרור אסלאמיים המזוהים עם ארגון אל-קאעידה. כמו כן, בחודש אפריל 2013 נהרגו באפגניסטן 17 חיילי נאט"ו. בחודשים ינואר-אפריל 2013 נהרגו באפגניסטן 42 חיילי נאט"ו.

הנתונים המופיעים בטבלה זו, נאספו על ידי מגזין זה - מגזין המזרח התיכון - בעזרת מעקב יומיומי שך הודעות ממשלתיות וידיעות חדשותיות שהתפרסמו במהלך התקופה הנדונה - החל מה-1 באפריל 2013 ועד ל-30 באפריל 2013. מספר ההרוגים והפצועים המופיע בטבלה כולל אזרחים, חיילים וטרוריסטים מוסלמים על-פי האומדן הנמוך ביותר.מרבית ההרוגים הם מוסלמים שנרצחו בידי מוסלמים החברים בתנועות רדיקליות ובארגוני טרור אסלאמיים.

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "טרור אסלאמי - כמה בני-אדם נהרגו בחודש אפריל 2013", מגזין המזרח התיכון, 16 במאי 2013.

Warum der Islam bei uns keine Heimat findet

ביום שישי האחרון פגשתי את גב' אינגריד ברחוב איינשטיין ממש בין אוניברסיטת תל-אביב לקניון רמת-אביב. מזג-האוויר היה נעים מאוד, משהו כמו 26 מעלות עם רוח קלה שנשבה מהים הנמצא במרחק של קילומטר בערך מהאוניברסיטה. הערפל הכבד שהיה בלילה הקודם, נעלם לגמרי בשעות הבוקר. עוד לפני שהצלחתי להוציא מילה אחת מהפה, אינגריד מושיטה לי כמה דפי צילום של מאמר שהתפרסם בעיתון "די וולט" (Die Welt). שמתי לב שהכותרת של המאמר מדברת על איזשהו נושא הקשור לאסלאם בגרמניה או לאסלאם באופן כללי. הכותרת של המאמר הייתה: Warum der Islam bei uns keine Heimat findet. אבל למען הנימוס שאלתי את גב' אינגריד אם היא רוצה לשתות איתי קפה כפי שאנחנו עושים מידי פעם כשאנחנו נפגשים ברחוב איינשטיין. natürlich, natürlich, היא עונה. כשאנחנו מתיישבים בבית קפה, אני מבין שגב' אינגריד רוצה לדבר איתי על פוליטיקה ולשמוע ממני על החדשות האחרונות מברלין, Die neuesten Nachrichten aus Berlin.

כשאנחנו מתיישבים בבית קפה, כמו תמיד, האנשים מסביב מסתכלים עלינו בסקרנות משום שגב' אינגריד מדברת גרמנית במבטא בולט, בעוד שאני עונה לה באנגלית, בדרך כלל. גב' אינגריד רוצה לדבר על פוליטיקה, אבל אני דווקא רוצה לדבר על התוכנית האחרונה של The voice kids Deutschland, המשודרת בכל יום שישי בשעה 21:15 לפי שעון ישראל באחד משלושת ערוצי הטלוויזיה בגרמנית שיש בישראל. אלו הן שעתיים וחצי של הנאה גדולה מאוד לשמוע את הילדים מבצעים שירים שרובם שירים באנגלית. פעם אחד בלבד שמעתי את אחת מהילדות שרה שיר בגרמנית של קסנדרה סטין – stadt – הנחשב לאחד משירי הפופ הטובים ביותר שנכתבו בגרמניה בשנים האחרונות. קסנדרה סטין (Cassandra Steen), ממוצא אפרו-אמריקאי, ילידת גרמניה, נחשבת לאחת מהזמרות המובילות בגרמניה ובארצות דוברות גרמנית. פעם ניסיתי להשמיע לגב' אינגריד את השיר stadt של קסנדרה סטין, אבל היא אמרה לי שזה סגנון חדש מידי בשבילה. טוב, אז במקרה הזה, באמת אין מה לעשות!

כעת הגיע הזמן לדבר קצת על גב' אינגריד: היא נולדה בברלין מייד לאחר מלחמת העולם השנייה. היא החליטה להגיע לישראל לפני כמה שנים. גב' אינגריד אוהבת שאנשים מתייחסים אליה בכבוד. היא מקפידה להגיד dankeschön, ו- bitteschön כמעט בכל משפט שני. עם חיוך כמובן.

היא לא מספרת לי על החיים הפרטיים שלה: למשל, האם היא הייתה נשואה פעם, או האם יש לה ילדים. היא לא מדברת עברית. (היא טוענת שבגילה קשה לקלוט שפה חדשה). היא הגיעה לישראל לפני כמה שנים והחליטה להישאר כאן לתמיד. עד שהיא הגיעה לישראל היא התגוררה רק בברלין. היא תמיד טוענת באוזני: אני מסתדרת טוב בישראל. הכול פשוט ונעים. יש בתל אביב קהילה גדולה של דוברי גרמנית. בתל אביב יש את Goethe Institut, וכן קל למצוא עיתונים וספרים בשפה הגרמנית כמעט בכל חנות ספרים גדולה. בנוסף לזה, באוניברסיטת תל אביב יש את המכון להיסטוריה גרמנית המקיים הרצאות בשפה הגרמנית לקהל הרחב.

שלושה דברים מטרידים מאוד את גב' אינגריד: המצב הכלכלי באירופה, המהגרים והאסלאם הרדיקלי במערב אירופה. זאת הסיבה שהיא הביאה לי את המאמר Warum der Islam bei uns keine Heimat findet המתבסס על מחקר שנערך ב-13 מדינות בהן נשאלו כ-14,000 אנשים "האם האסלאם מתאים לאורח החיים המערבי". מסתבר שכ-50 אחוזים מכלל המשיבים, טענו שעקרונות האסלאם אינם מתאימים לאורח החיים המערבי. קריאה מהנה. Tschüß.
--
מאת: ד"ר יוחאי סלע, מגזין המזרח התיכון, 6 במאי 2013.