Showing posts with label תקשורת תרבות. Show all posts
Showing posts with label תקשורת תרבות. Show all posts

Saturday, January 07, 2017

טרור אסלאמי – הלקח הטורקי והגרמני – דצמבר 2016

שנת 2016 נפתחה במסע, שנראה על-פניו, כהתקפת טרור-מינית מתכוננת היטב של מאות צעירים מוסלמים כלפי נשים מקומיות בעיר קלן שבגרמניה ובערים נוספות ברחבי המדינה. ב-19 בדצמבר 2016, במסגרת חגיגות חג המולד, התבצע פיגוע-דריסה קטלני בעיר ברלין בו נהרגו 12 בני-אדם, ביניהם אזרחית ישראלית. חודשים אחדים לפני כן, ב-14 ביולי 2016, בשעה שצרפת חגגה את "יום הבסטיליה", טרוריסט מוסלמי רצח 86 בני-אדם בעיר ניס, בפיגוע-דריסה שהתבצע באמצעות משאית-מטען. וכך, גם שנת 2016 הסתיימה בהתקפה קטלנית מאוד של טרוריסט מוסלמי מארגון "המדינה האסלאמית" שביצע טבח באחד מהמועדונים המפורסמים בעיר איסטנבול בו נהרגו 39 בני-אדם - רובם תיירים צעירים, ביניהם אזרחית ישראלית. "הפשע הגדול" של הצעירים הללו שבילו במועדון, היה, שהם חגגו את כניסתה של השנה האזרחית החדשה של שנת 2017.

קיים קשר הדוק בין האירועים הללו לבין כל אירועי הטרור האסלאמיים שהתבצעו במהלך השנה האחרונה ברחבי-העולם. דהיינו, אורח-החיים הליבראלי והדמוקרטי נמצא תחת מתקפה קטלנית - לא רק באמצעות  אירועי טרור ישירים, אלא גם באמצעות חדירה איטית והדרגתית של מנהגים הסותרים לחלוטין את החשיבה הליבראלית שעוצבה במשך מאות שנים. "הטלת אימה", פרקטית או מילולית, מהווה כלי דרכו האסלאם הרדיקאלי מנסה לעצב מחדש את התרבות היסטורית של "הכופרים". לתהליך זה יש שני שותפים: א) כלל הקהילה מוסלמית שאיננה מסוגלת ואיננה רוצה להילחם בתופעות הקטלניות האלה באופן ברור וגלוי לעין. ב) המדינות הליבראליות הנכנעות לזרם האלים והרצחני הזה ללא הצבת גבולות ברורים של מותר ואסור בהתאם לאופי הלאומי ולייחוד התרבותי שלהן.

אם ניקח לדוגמא את טורקיה וגרמניה - לאור מה שהתחולל בשתי המדינות האלה בשנתיים האחרונות - אנחנו יכולים לשאול את עצמנו "בשביל מה הן היו צריכות את ההרפתקה הזו?". גם טורקיה וגם גרמניה, כל אחת בדרכה היא, אימצו מדיניות שניזונה בעיקר מיוהרה לאומנית שיש ביכולתן להשפיע על הסביבה האזורית שלהן במטרה לעצב אתו על-פי שאיפותיהן. טורקיה - במזרח-התיכון ובמרחב האסלאמי-הסוני, וגרמניה - במסגרת האיחוד-האירופאי. לא רק ששתי המדינות האלה לא הצליחו במשימתן העיקרית, הן גם לא הצליחו להטמיע את הרעיון שאפשר לסמוך עליהן כמנהיגות אזוריות שיש להתחשב בדעתן גם בזירה הבינלאומית. לגרמניה ולטורקיה, היסוד הזה, של "חשיבות בינלאומית", נטוע היטב במסורת הפוליטית וההיסטורית שלהן, ומכאן, גם השאיפות הדטרמיניסטיותלעצב את הסביבה האזורית על-פי גחמותיהן. טורקיה הייתה יכולה להיות מדינה יציבה, שקטה ובטוחה עם כלכלה מרשימה מאוד אם ארדואן לא היה מנהל מערכת אלימה וסבוכה, במהלך השנים האחרונות, עם כל שכנותיה של טורקיה. גם הפיכתה של טורקיה לשער כניסה של טרוריסטים מוסלמים לסוריה ולעיראק בשנים 2015-2011, על-פי חזונו האזורי של ארדואן, הוא גרם לכך שטורקיה נעשתה ליעד קל לפיגועי-טרור קטלניים מאוד - וזאת, לאור השינויים בעמדתו של ארדואן כלפי ארגון "המדינה האסלאמית". במהלך השנה האחרונה - 2016 - נהרגו בטורקיה יותר מ-2,600 בני-אדם בפיגועי-טרור של ארגון "המדינה האסלאמית" ושל המחתרת הכורדית, וכן בקרבות נגד המחתרת הכורדית ובהפיכה הצבאית הכושלת שנערכה ב-15 ביולי 2016. ולא רק זאת, אזורים שלמים בדרום-מזרח טורקיה נראים כמו העיר חאלב בסוריה, בשל המלחמה הבלתי-מתפשרת של ארדואן נגד השאיפות הלאומיות של הכורדים בטורקיה, בסוריה ובעיראק. דוברים של המחתרת הכורדית בטורקיה - ה-PKK - מסרו כי במהלך שנת 2016, אנשיהם הרגו יותר מ-3,400 חיילים ושוטרים ברחבי טורקיה. הנתון הזה סותר לחלוטין את ההודעות הרשמיות של הצבא הטורקי בנוגע למספר החיילים והשוטרים שנהרגו במהלך השנה הנדונה. כך או כך, אפשר לציין שטורקיה הפכה למדינה מוכת-טרור בעיקר בשל שיקול-דעת לקוי מאוד של מנהיגיה.

גם גרמניה עברה טלטלה עזה לאור מדיניותה של אנגלה מרקל בנוגע לקליטתם של יותר מ-1.2 מיליון פליטים מוסלמים, רובם במהלך חודשים ספורים בלבד - ללא כל בדיקה מקדימה וללא הכנת תשתיות נאותות לקליטתם. למרות האזהרות הרבות שנשלחו לעברה של מרקל מפי מנהיגים בכירים בגרמניה, היא העדיפה לדבוק בהחלטתה למרות כל הסימנים המוקדמים שניבאו את העתיד להתרחש. במהלך שנת 2016 התרחשו בגרמניה שלושה אירועים מרכזיים שהיטו את דעת-הקהל לעבר שלילה כמעט מוחלטת בנוגע לקליטתם של הפליטים המוסלמים הללו: א) אירועי הטרור-המיני שהתבצעו בעיר קלן ב-31 בדצמבר 2015. ב) סדרת אירועי הטרור שהתבצעה באמצע חודש יולי 2016 בידי 4 פליטים מוסלמים או בני-מהגרים. ג) פיגוע-הדריסה שהתבצע בעיר ברלין ב-19 בדצמבר 2016 שבמהלכו נרצחו 12 בני-אדם בידי טרוריסט מוסלמי שהזדהה עם ארגון "המדינה האסלאמית". לצד כל האירועים הללו, ראוי לציין כי לאורך כל שנת 2016 נרשמו אלפי מקרים של תקיפה של אזרחים גרמנים בידי פליטים מוסלמים ומהגרים מוסלמים - שבמקרים אחדים הסתיימו באונס וברצח. מאידך, במהלך השנה אחרונה התבצעו מאות התקפות של פעילים רדיקליים כלפי מהגרים או מוסדות שהעניקו סיוע לפליטים ומהגרים. במקרים רבים, הוצתו מרכזי-מקלט לפליטים מתוך כוונה ברורה למנוע את הגעתם למקום. גרמניה, בדומה לטורקיה, הצליחה להסתכסך עם כל שכנותיה שהביטו בדאגה איך מרקל הצליחה בשנה אחת בלבד לערער את תחושת-הביטחון של כלל אזרחי האיחוד-האירופאי. יתרה מזאת, המדיניות של מרקל העניקה רוח גבית לכול ארגוני הימין הרדיקלי הפועלים ברחבי היבשת. לדידם של מרבית הגרמנים, הפליטים המוסלמים מפרים את "הסדר הגרמני" ואת "האוטופיה הגרמנית" - כפי שביטאה זאת התקשורת גרמנית פעמים אחדות לאורך השנה האחרונה. סביר להניח שאנו נראה את התוצאות לכך בבחירות שיתקיימו במהלך שנת 2017 בצרפת, בהולנד ובגרמניה.

בחודש דצמבר 2016 נהרגו 8,686 בני-אדם בטרור אסלאמי ובאלימות אסלאמית. לאורך כל שנת 2016 נהרגו 141,644 בני-אדםבמאות-אלפי פעולות טרור ובאלימות אסלאמית שהתבצעו בעיקר במרחב האסלאמי. אנחנו יודעים בוודאות שמספר ההרוגים במהלך השנה אחרונה גבוה בהרבה מהנתון הזה שנאסף, באופן יומיומי, ממקורות תקשורתיים מגוונים ומהודעות ממשלתיות. כך למשל ארגונים לזכויות-אדם בסוריה מסרו כי בשנת 2016 נהרגו כ-60,000 בני-אדם - כולל אזרחים, חיילים וטרוריסטים מוסלמים; בעיראק נמסר על הריגתם של יותר מ-52,000 בני-אדם במהלך שנת 2016; באפגניסטן נמסר על הריגתם של כ-30,000 בני-אדם במהלך שנת 2016 - כולל חיילים, אזרחים וטרוריסטים מוסלמים; בניגריה נמסר על הריגתם של אלפי נוצרים, במהלך התקופה הנדונה, בהתקפות של טרוריסטים מוסלמים ושל מיליציות אסלאמיות חמושות. רק על-פי הנתונים הללו שנאספו בידי ארגונים אזרחיים בארבע המדינות הללו, אנחנו יכולים להעריך שמספר ההרוגים האמיתי הגיע בשנת 2016 ליותר מ-200,000 בני-אדם. על סיכום הנפגעים בישראל, ראו בסוף המאמר.

טרור אסלאמי ואלימות אסלאמית - 2016-2010
שנה:
2010
2011
2012
2013
2014
2015
2016
הרוגים:
29,832
40,134
59,232
91,110
137,576
147,875
141,644
סה"כ הרוגים - 647,403 בני-אדם (על-פי איסוף מידע תקשורתי)

טרור אסלאמי ואלימות אסלאמית - דצמבר 2016
מדינה:
הרוגים:
פצועים/הערות:



סוריה:
3,117
7,000
טורקיה - סוריה:
19
חיילים טורקים
רוסיה - סוריה:
1
קולונל רוסי
עיראק:
3,174
6,000
אפגניסטן:
711
רבים מהם טרוריסטים מוסלמים
תימן:
705
2,000 פצועים
ניגריה - טרור אסלאמי:
203
2,000 פצועים
סומליה:
156
--
טורקיה:
151
כולל אזרחית ישראלית
רוסיה - טורקיה:
1
השגריר הסורי שנרצח בידי טרוריסט מוסלמי
לוב:
87
--
מצרים:
67
--
דרום-סודאן:
47
--
פקיסטן:
46
--
הודו - קשמיר:
23
--
סודאן - דארפור:
15
--
פיליפינים - טרור אסלאמי:
15
--
ירדן:
14
--
בורקינה פסו - טרור אסלאמי:
12
כולם חיילים
גרמניה - טרור אסלאמי:
12
כולל אזרחית ישראלית
איטליה - גרמניה:
1
טרוריסט מוסלמי שביצע את הפיגוע בגרמניה
רוסיה - קווקז:
11
רובם טרוריסטים מוסלמים
סעודיה:
10
כולם חיילים
לבנון:
9
--
תאילנד - טרור אסלאמי:
5
--
סין - טרור אסלאמי:
5
אחד מהם אזרח
קמרון - טרור אסלאמי:
3
--
אינדונזיה:
3
טרוריסטים מוסלמים
בנגלדש:
2
טרוריסטים מוסלמים
קניה -טרור אסלאמי:
2
--
מאלי:
2
--
איראן:
1
שוטר
טוניסיה:
1
פעיל חמאס - מהנדס מל"טים



ישראל - הרשות הפלסטינית:
4
כולם טרוריסטים מוסלמים
ישראל - טרור
--
--






תימן - חיסולים-ממוקדים אמריקאים:
34
--
אפגניסטן - חיסולים-ממוקדים אמריקאים:
14
בוודאות היו יותר
סוריה - חיסולים-ממוקדים אמריקאים:
3
--



הרוגים:
8,686 הרוגים
20,000 פצועים (אומדן בלבד)




בשנת 2016 נהרגו 16 אזרחים וחיילים ישראלים בפיגועי-טרור. כמו כן נהרגו 5 אזרחים ישראלים בפיגוע-טרור אסלאמיים שהתבצעו בחו"ל. במהלך התקופה הנדונה נהרגו 92 טרוריסטים מוסלמים וג'יהאדיסטים בכל רחבי ארץ-ישראל כולל בגבול עם סוריה. בעזה נהרגו 6 טרוריסטים מוסלמים וג'יהאדיסטים בפעילות ישירה של חיילי צה"ל. לשם השוואה, בשנת 2015 נהרגו 35 אזרחים וחיילים ישראלים בפיגוע-טרור אסלאמיים, וכן 125 טרוריסטים מוסלמים ביו"ש ו-17 טרוריסטים מוסלמים ברצועת-עזה.
==
מאת: ד"ר יוחאי סלע, "טרור אסלאמי - הלקוח הטורקי והגרמני - דצמבר 2016", מגזיו המזרח התיכון, 5 בינואר 2017.


Saturday, February 20, 2016

בר כוכבא ברמת-אביב ואוטופיה יהודית בירושלים

אלה אירועים המומלצים שלנו לחודש הקרוב: בר כוכבא במוזיאון ארץ-ישראל - לפני כמעט אלפיים שנה התחולל בארץ מרד בר כוכבא - על רקע החורבן והגלות נוצר מיתוס הגבורה. תערוכה חדשה מציגה מבט חוצה תרבויות ותקופות, על הבניית דמותו האיקונית של בר כוכבא - החל מאירועי המרד, דרך "החייאתו" כגיבור-חייל כחלק מהבניית האתוס הלאומי ועד לייצוגים השונים לו זוכה בימינו. ממצאים ארכיאולוגים מרתקים לצד צילומים נדירים, חומרי תעמולה, ספרות, אמנות עכשווית ועוד.

בתערוכה רבת-הפנים, יוצגו ממצאים ארכיאולוגיים שאותרו במערות, עדות בלתי אמצעית לקיומו של הסיפור המפורסם, לצידם יצירות אמנות ושפע פריטים המעידים על המיתוס והתרבות העממית שנוצרו בארץ ובגולה סביב הדמות האיקונית. מקום מיוחד יוקדש ל"החייאת" בר כוכבא כגיבור חיל על ידי הציונות והיישוב העברי בארץ כחלק ממהלך בניית התרבות והאתוס שלה, כמרכיב משמעותי בחינוך האידיאולוגי, ותיבחן התייחסות ההוגים והמסורות במשך הדורות. ספרים, קטעי שירה, כרזות תיאטרון, יצירות אמנות, צילומים נדירים, ציורים, פעילות וחומרי שיווק של אגודות בר כוכבא בתפוצות ובארץ ישראל, תנועות נוער ואגודות ספורט, חומרי וידאו, סרטים, תיעוד עצרות ל"ג בעומר כמנציחי הניצחון, שילוב במסורת החינוך הצה"לית, אמנות עכשווית שמתייחסת למיתוס ועוד.

אוצרת התערוכה, שרה טוראל, מתארת את דמותו כך: "שמעון בר כוסבא, מנהיג מרד היהודים ברומאים בשנים 135-132 לספירה, בימי הקיסר הדריאנוס, נתפס כמנהיג אמיץ ובלתי מתפשר מול שלטון זר מחד, אך גם זה שהביא לחורבן על עם ישראל. 580 אלף הרוגים, הגליית רוב תושבי הארץ, מחיקת השם 'יהודה', והחלפתו בפלשתינה. לאורך מאות שנים הסתייגה המסורת היהודית מדמותו של מנהיג המרד. הביקורת על מנהיגותו, שעוררה תקוות משיחיות לגאולה, באה לידי ביטוי במה שנחשב לכינוי הגנאי 'בר כוזיבא', המופיע בטקסט התלמודי ובמקורות מאוחרים יותר. בניגוד למגמה זו, בחרו מעצבי הזיכרון הציוני והתרבות העברית להציג את דמותו של מנהיג המרד כגיבור נערץ בזכות העזתו ואהבת הדרור שלו, חוליה חשובה בשרשרת מאבקי העם היהודי לעצמאות, והחליפו את 'בר כוזיבא' המסורתי בשם המשיחי 'בר כוכבא'. כישלונו הועלם. לאורך השנים ועד ימינו, היו שקראו תיגר על האיקון הבלתי מעורער. ועם זאת, נראה שדמותו של בר כוכבא מעוררת עדיין ויכוח סוער, ודומה שהיא חיה ולוחמת בתוכנו גם כיום". התערוכה מתקיימת במוזיאון ארץ-ישראל, רמת-אביב, החל מ-20 בפברואר 2016 ועד ל-20 ביוני 2016.

בלט סט פטרבורג בישראל
להקת הבלט סט פטרבורג החוגגת השנה 20 להיווסדה, תגיע לראשונה להופעות בישראל עם הכוכבת והרקדנית הידועה אירינה קולסניקובה.

בהופעת הבכורה שלה בישראל תבצע הלהקה שתיים מהיצירות המפורסמות ביותר של רפרטואר הבלט הקלאסי: "ג'יזל" למוסיקה של אדולף אדם וכוריאוגרפיה של ז'אן קוראלי, ז'ול פרו ומריוס פטיפה. ו"אגם הברבורים" למוסיקה של פיוטר איליץ' צ'ייקובסקי וכוריאוגרפיה של מריוס פטיפה ולב איבנוב - שתי יצירות מיתולוגיות הסובבות סביב אהבה, בגידה, מוות וגאולה.

בלט סט פטרבורג - (SPBT) הוא אחד מבתי הבלט הקלאסיים המובילים בעולם. הבלט נוסד על ידי קונסטנטין טצ'קין בשנת 1994 והוא שוכן במרכז סט פטרבורג. הלהקה נודעת בשל 65 רקדניה הווירטואוזים ובשל סולניה - כוכבים כמו אנה סמוסטרלובה, דמיטרי אקולי, אולגה פבלובה, לודמילה מזינובה, אנסטסיה קובליאונוק ואחרים המייצגים את הליבה שלה ומהווים את הפוטנציאל היצירתי להצלחתה.

ה"יהלום שבכתר" של בלט סנט פטרסבורג היא אירינה קולסניקובה. לקהל הישראלי, זו תהיה הזדמנות ראשונה להתוודע לבלרינה הרוסייה הנחשבת לרקדנית העכשווית הבולטת של הבלט הקלסי. כניסתה ללהקה בשנת 1998 הביאה לנסיקה במוניטין של הלהקה.

קולסניקובה נחשבת ל "אודט-אודיל" (התפקיד המרכזי ב"אגם הברבורים") הטובה ביותר ובעקבות הופעתה בתפקיד זה בלונדון העלה מגזין ה"סטייג" הבריטי את הסוגיה "האם יש בלרינה אחרת בעולם שמשתווה לה?" ג'פרי טיילור בדיילי אקספרס כתב: "קולסניקובה מבצעת כל צעד בצורה מדהימה". הכתבת הטיוואנית קי דינג קאו כתבה "היופי של הריקוד של אירינה קולסניקובה עוצר נשימה". לקולסניקובה מעריצים רבים בעולם. הלהקה תופיע בחיפה, בירושלים ובתל-אביב החל מ-1 במרס 2016 ועד ל-9 במרס 2016.

מהפכנים יהודים בירושלים
ביום חמישי, ב-18 בפברואר 2016, תחל בספריה הלאומית סדרת עיון חדשה שתעסוק ביהודים מתקני העולם שפעלו נגד הזרם והיו מסורים בלב ונפש לחזונם. חלקם נחשבים גם היום לחלוצים שלפני המחנה וחלקם נשכחו או ששמם שכון בערפל ההיסטוריה.

את הסדרה ינחה העיתונאי ושדרן הרדיו ערן סבאג, שישוחח מדי שבוע עם היסטוריונים מומחים על אותם מהפכנים יהודים. בכל מפגש יתארחו שחקנים שיקריאו מתוך כתביהם של גיבורי הסדרה ואורחים מוסיקליים יקימו לתחייה את ההווי הרוחני של תקופתם.

המפגש שיפתח את ההסדרה ב-18 בפברואר יעסוק במניה שוחט - "המומחית לטרור", אשת הרעיון והמעש, ממייסדי תנועת "השומר" שגדלה והתחנכה על ברכיה של המהפכה הרוסית הראשונה והייתה להתגלמות המהפכה של יושבי הארץ. רגלה האחת של מניה שוחט היתה במהפכה הסוציאליסטית המודרנית בישראל, והשנייה בערבות המזרח הקמאי. המפגש יוקדש לקורותיה של גיבורה אשר באה לברוא בארץ ישראל עולם חדש ומופלא ומצאה עצמה וחבריה בשולי הזיכרון והאתוס הציוני.

המפגש השני בסדרה, ב-25 בפברואר 2016, יעסוק במנחם מנדל רוזנבוים - "לנין הקיבוצניק", כפי שכונה ע"י מכיריו ומוקיריו. רוזנבוים, איש המחתרת הסוציאליסטית שנכלא ברוסיה וממנה נדד לארה"ב בחיפוש אחר השותפים המתאימים לכינון ברית איכרים מהפכנית. את החולמים הנמרצים שחיפש מצא בסופו של דבר בארץ ישראל, בה הקים את קיבוץ נען עם חברים צעירים, עבורם היווה דמות בשר ודם מהמיתולוגיה.

המפגשים הבאים, במהלך חודש מרס, יפגישו עם דמויותיהם של: נתן בירנבוים - "מכופר לאביר האמונה" ומי שנחשב לממציא מונח הציונות. יוסף מרקו ברוך - "אנרכיסט למען הלאום" ו"נביא מלחמת השחרור". ומאיר דיזנגוף - "חוזה מדינת תל-אביב", לכאורה,

עין מציון - תערוכה
הצלמת ורדי כהנא, כלת פרס סוקולוב, התלוותה למשלחות הומניטאריות של "עין מציון". כצלמת המשלחות תיעדה את עבודת הרופאים בתנאי שדה, בחדרי ניתוח מאולתרים, את המקרים יוצאי הדופן ואת האווירה. בנוסף הקימה "סטודיו קטן" והזמינה מטופלים להתייצב מול מצלמתה. צילומי הסטודיו קובצו לסדרה "שדות ראייה", אותם חושפת כהנא בתערוכה חדשה שעולה במרכז ענב לתרבות בחסות "סיד" האגודה לפיתוח בינלאומי המהווה פלטפורמה לארגוני החברה האזרחית הישראלים שפועלים בתחום הסיוע והפיתוח הבינלאומי.

"בעולם המתפתח הקטרקט הוא הגורם השכיח ביותר לעיוורון. עכירות העדשה מונעת את חדירת קרני האור אל תוך גלגל העין וגורמת לחסימת הראיה. בצילום, שלא כמו ברפואת העיניים,העדשות צלולות והבחירה של שדה הראיה בידינו" מציינת ורדי כהנא, ומוסיפה: "סדרת צילומים זו מנסה להסיר את העכירות מעדשות העיניים שלנו, בני המזל הבריאים שנולדו ב"עולם הנכון", למקד ולחדד את רוחבו ועומקו של שדה הראיה שלנו".

"סיד ישראל" הינו הסניף הישראלי של ארגון סיד הבינלאומי המהווה פורום עולמי של אנשים ומוסדות העוסקים בפיתוח כלכלי וחברתי בר-קיימא. חזונו של הסניף הינו סיוע ופיתוח בינלאומי מקצועי ופורה המבוצע על ידי חברה ישראלית ערכית ומעורבת באמצעות יחידים, ארגונים ומוסדות ממלכתיים הפועלים במשותף עם חברות בעולם המתפתח ובאזורי מצוקה על בסיס כבוד והדדיות.

"עין מציון" אחד מ-62 ארגונים שחברים ב"סיד ישראל" - ארגון מתנדבים שהוקם במטרה לתת מענה רפואי חינם לאוכלוסיות חלשות במדינות מתפתחות באמצעות משלחות רפואיות המצוידות בחדרי ניתוח ניידים וציוד מתקדם. התערוכה מתקיימת במרכז ענב, תל-אביב, החל מ-12 בפברואר 2016 ועד ל-12 במרס 2016.
==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "בר כוכבא ברמת-אביב ואוטופיה יהודית בירושלים", 15 בפברואר 2016.


Friday, January 29, 2016

הדכדוך-הגרמני לאור משבר הפליטים בגרמניה

בגרמניה - בדומה למדינות לאומיות אירופאיות נוספות כמו יוון, ארמניה, פינלנד, בולגריה, ליטא, לטביה, אסטוניה, פולין, אירלנד, הונגריה, איטליה, סלובקיה, צ'כיה, אוקראינה ורוסיה -  יש "חוק השבות" (מסוגים שונים) המעניק העדפה ברורה לאלה הקשורים היסטורית למרחב התרבותי הגרמני גם אם הם לא שהו על אדמת גרמניה במשך מאות שנים. מאידך, לידה בתחומי גרמניה אינה מעניקה את הזכות לקבל אזרחות באופן אוטומטי.

המשמעות של החוקים האלה - שנחקקו לאחר מלחמת-העולם השנייה כדי להתמודד עם מיליוני פליטים גרמנים שגורשו ממזרח אירופה - מראה בעליל שגרמניה החשיבה את עצמה בראש-ובראשונה כ"מדינת לאום" מובהקת של "העם הגרמני" הכוללת גם את הפזורה הגרמנית המתגוררת ברחבי-העולם. במהלך העשורים הראשונים לאחר מלחמת-העולם השנייה, נקלטו בגרמניה המערבית מיליוני פליטים שראו את עצמם חלק מן האומה הגרמנית החדשה. רובם ככולם רצו להשתתף במאמץ הלאומי לשקם את גרמניה ולעצב מחדש את התכנים הלאומיים והתרבותיים של המדינה. למרות הקשיים העצומים, הסדר-החברתי-הגרמני נשמר עד להבאתם של העובדים הטורקים שהפכו עם השנים לקהילה מוסלמית המונה יותר מ-5 מיליון אזרחים. גרמניה נאלצה להתמודד עם שוני תרבותי, דתי ומנטאלי תוך כדי אימוץ תפיסות חברתיות הדוגלות בחברה "רב-תרבותית". אלא, שעם הזמן המושג הזה הפך לסוג של מסך-עשן עבה שמאחוריו מסתתרת הזנחה של עשרות שנים, התעלמות מכוונת והעמדת-פנים פוליטית. אפילו אנגלה מרקל, קנצלרית גרמניה, נאלצה להודות לפני כשלוש שנים ש"הרב-תרבותיות" בגרמניה (ה"מולטי-קולטי") פשוט לא עובדת יותר. הסתבר, שיותר מידי מיעוטים חיים בגטאות מנטאליים ללא ידיעת השפה הגרמנית באופן ראוי גם אצל בני הדור השלישי של מהגרים שהגיעו לגרמניה בשנות ה-60 של המאה הקודמת. "הצרכים התרבותיים" של הקהילה המוסלמית בגרמניה, הביאה גם להפעלתן של מניפולציות פוליטיות על גרמניה מצד מדינות זרות כדוגמת טורקיה - בעיקר תחת הנהגתו הסחטנית של ארדואן.

את התרגיל המניפולטיבי הזה גילתה מחדש גם רוסיה של פוטין: בגרמניה מתגוררים כ-6 מיליון רוסים או יוצאי ברית-המועצות לשעבר המגדירים את עצמם "רוסים" מבחינה אתנית. רבים מהם הגיעו בשנות ה-90 של המאה הקודמת עם התפרקותה של ברית-המועצות. רובם ככולם השתלבו היטב בחיים התרבותיים והכלכליים של גרמניה ורבים מהם רואים את עצמם חלק אינטגראלי מהחברה הגרמנית. ההשפעה של קהילה זו על התרבות הגרמנית היא עצומה ומגוונת. כך למשל, אחת מהזמרות הפופולאריות ביותר בגרמניה, הלנה פישר, נולדה בקרסנויארסק (סיביר) להורים ממוצא "גרמני". בשנת 1988, בהיותה בת 4, הוריה היגרו לגרמניה. כמו כן, כמעט בכל תחרות אמנותית המתקיימת בגרמניה אפשר למצוא ייצוג בולט מאוד ליוצאי ברית-המועצות או לכאלה שהגיעו מרוסיה לפני שנים מועטות בלבד. לעיתים קרובות נשמעת הטענה, שהמהגרים הרוסים הצילו למעשה את התרבות הגרמנית המודרנית. גם אם יש בטענה זו הגזמה רבה, היא מבטאת את תרומתם והשפעתם הגדולה של יוצאי-רוסיה על גרמניה.

בדומה לקהילה המוסלמית, גם בקרב הקהילה הרוסית ישנו מיעוט גדול מאוד שנותר נאמן מאוד למסגרת הלאומית של רוסיה. בניגוד לקהילה המוסלמית, למיעוט זה אין כל דרישות תרבותיות מיוחדות המופנות כלפי הרשויות הממלכתיות של גרמניה. זהו למעשה מיעוט המזדהה פוליטית עם רוסיה ותומך בה כמעט בכל מעשיה - בעיקר תחת שלטונו של פוטין. הם אינם נזקקים למקורות תרבותיים ותקשורתיים של גרמניה משום שהם עדיין נטועים היטב בתוך ההוויה הרוסית על כל מרכיביה גם אם הם נמצאים על אדמת גרמניה. לפיכך, קבוצת אוכלוסיה זו משמשת כלי בידי השלטונות הרוסיים כ"קבוצת-לחץ" על הממשלה גרמנית בכל אירוע בו מתעוררת מחלוקת בין שתי המדינות - כפי שאירע בעקבות הסיפוח הרוסי של חצי-האי קרים בשנת 2014 ובנוגע למלחמה המתמשכת באוקראינה. לעיתים, המניפולציות האלה יוצאות-מכלל-שליטה כפי שאירע במהלך חודש ינואר 2016 הקשורה לבעיית הפליטים בגרמניה ולמעורבותו של משרד-החוץ הרוסי בעניין. ללא כל ספק, "המניפולציה הרוסית" קשורה בקשר הדוק לבעיית הפליטים המוסלמים בגרמניה ולתופעת ההטרדות המיניות ההמוניות ולמקרי האונס שהיו ברחבי גרמניה בליל הסילבסטר של ה-31 בדצמבר 2015.  מתוך כ-1,500 מקרים שנרשמו ביום זה ברחבי-גרמניה, יותר מ-800 מקרים היו בעיר קלן בלבד. מאז אותו יום, הנושא הזה לא יורד מסדר-היום הפוליטי והתקשורתי של גרמניה והוא עלול לגרום לאחד מהמשברים הפוליטיים הגדולים של גרמניה ב-20 השנים האחרונות. הקריאות להתפטרותה של אנגלה מרקל מתגברות ומתחזקות מיום ליום.

באמצע חודש ינואר 2016, אחד מערוצי הטלוויזיה הפופולאריים של רוסיה שידר סרטון בו נראית לכאורה ילדה בת 13 ממוצא רוסי, המתגוררת בברלין, נחטפת בידי מהגרים מוסלמים. כמו כן נמסר שהילדה עברה אונס והתעללות מינית במשך 30 שעות בידי החוטפים המוסלמים. כמובן, שהסרטון הזה גרם לסערת-נפשות גדולה מאוד בקרב הקהילה הרוסית המתגוררת בגרמניה ובכל אמצעי-התקשורת ברוסיה. ימים אחדים לאחר מכן, אלפי יוצאי-רוסיה ערכו הפגנות-מחאה במקומות אחדים ברחבי גרמניה נגד אוזלת-ידה של הממשלה הגרמנית ושל המשטרה הגרמנית, שלכאורה "מנסה להסתיר את המקרה". הפגנה כזו נערכה גם מול משרדה של אנגלה מרקל בברלין. המפגינים נשאו שלטים בסגנון "הנשים והילדות שלנו בסכנה", "היום הילדה שלי - מחר הילדה שלך", "הרחק את ידיך מנשותינו", וכן שלטים עם קריאות לשמור על "התרבות הגרמנית" ועל צביונה הנוצרי של גרמניה. אפילו שר-החוץ הרוסי, סרגיי לברוב, המשתמש באירוע הזה כאמצעי-לחץ על גרמניה במסיבת עיתונאים מתוקשרת היטב, שנערכה ב-26 בינואר 2015, כשמאחוריו - על מסך ענק  - מוקרנת תמונתה של הנערה עם פרטי-המקרה המדובר. לברוב קרא לממשלת גרמניה לחקור לעומק את העניין בנוגע ל"ילדה שלנו". וכך, המתח המדיני בין רוסיה לגרמניה - שהחל עם אירועי אוקראינה - עלה שלב חדש, עד ששר-החוץ הגרמני נדרש גם הוא להגיב בתקיפות ובדחייה להאשמותיו של לברוב.

ובכן, מחקירת המקרה התברר שהילדה אכן קיימה יחסי-מין עם שני גברים ממוצא טורקי. לא היה כאן אונס ובוודאי שלא הייתה חטיפה. לדברי משטרת ברלין, לכול היותר אפשר להאשים את הגברים בפדופיליה או באינוס בשל גילה הצעיר של הילדה. כמו כן התברר שהסרטון שהוקרן בטלוויזיה הרוסית מתאר מקרה שאירע לפני שנים אחדות, ואין לו שום קשר למקרה הנוכחי. אולם, לאירוע הזה נוצרה דינאמיקה אלימה - גם בערוצי החדשות וברשתות החברתיות - שאי-אפשר היה לעצור אותה, משום שכל צד דבק לחלוטין בגרסתו המועדפת בשל שיקולים פוליטיים הנוגעים גם למצב הגיאו-פוליטי השורר באירופה בימים אלה. רוסיה חיפשה תירוץ לסגור חשבון עם גרמניה, תוך כדי מיצוי האירוע עד תומו שעדיין לא הסתיים.

מאז אירועי ההטרדות המיניות ההמוניות שהיו בעיר קלן ובערים נוספות ברחבי גרמניה, דומה הוא שגרמניה כולה שרויה בסוג של פיכחון מר עם תחושה עזה מאוד של חרדה הידועה בכינוי "הדכדוך הגרמני" הטיפוסי שנכתב עליו אין-ספור מאמרים וספרים. "הדכדוך" הזה אפילו מדבק את המהגרים החדשים של גרמניה כסוג של פסיכוזה קולקטיבית לנוכח המציאות הנראית איומה ובלתי-אפשרית - ובעיקר קיימת חרדה גדולה מאוד מפני העתיד. אחד מביטויי-החיפוש הנפוצים ביותר בחודשים האחרונים בגוגל-גרמניה הוא "איך לא לפחד", או "מה צריך לעשות כדי לא לפחד". בתקשורת הגרמנית אפשר למצוא מאמרים ודיונים רבים על "חזרתו של הדכדוך הגרמני" ועל "המחלה הגרמנית" המתבטאת בחשש קולקטיבי כמעט מכל דבר - החל ממגע עם זרים, מטרור, ממצלמות אבטחה, מחדירה לפרטיות, ממגע עם השלטונות, מכישלון, מהצלחה גדולה מידי ועוד אין-ספור פסיכוזות בלתי-מוסברות. גם ספרה של גבריאלה בארינג על "הפחדים הסודיים של הגרמנים" שיצא לאור בשנת 2011, זכה במהלך השנה אחרונה לעדנה מחודשת לנוכח התחושות הקשות של הציבור הגרמני לנוכח המציאות הנוכחית. ההסבר השכיח של בארינג לפחדים האלה, נטוע לדעתה בתוצאות הקשות של מלחמת-העולם השנייה על האוכלוסייה הגרמנית. אלא, שבמקרה הזה, בדומה לאינטלקטואלים גרמנים רבים, בארינג מעדיפה להסתכל על החברה הגרמנית כ"קורבן" של מלחמת-העולם השנייה - כפי שהסברתי זאת בסדרת המאמרים על גרמניה המופיעים במגזין זה.

אם אנחנו מנתקים את הקשר בין התחושות הרווחות של הציבור הגרמני לבין משבר הפליטים, אפשר לציין שלתחושות האלה אין ממש אחיזה במציאות. במילים אחרות, "החשש מהעתיד" מבטא פסיכוזה קולקטיבית העומדת בניגוד גמור למצבה האובייקטיבי של גרמניה מבחינה כלכלית. דהיינו, המצב הכלכלי בגרמניה מצוין; האבטלה נמוכה מאוד; יציבותם של המוסדות הפיננסיים אינה מוטלת בספק; היצוא הגרמני יציב לחלוטין; למרות שבשנת 2015 נשברו שיאים חדשים של שביתות והפגנות של עובדים בגרמניה, (יותר מאשר בכל מדינה אירופאית אחרת), מצב העובדים בגרמניה הוא טוב; שנת 2015 הייתה שנה בה לראשונה נולדו יותר ילדים מאשר מתו מבוגרים; וזאת הייתה השנה הראשונה בה נמדדה הגירה חיובית לגרמניה המזרחית - דהיינו, יותר אזרחים עברו ממערב-גרמניה למזרח-גרמניה, וזאת בהשוואה ל-20 השנים האחרונות. הבעיה שהיא, שהפסיכוזה הקולקטיבית הזו - הנטועה היטב בהיסטוריה הגרמנית - מצליחה להפוך גם את הנתונים החיוביים האלה כסוג של איום על "האומה הגרמנית" בשל מה שנראה לפי-שעה כאיבוד שליטה מוחלט של הממשלה הגרמנית על זרם הפליטים המגיע לגרמניה. בקרב חלקים גדולים בציבור הגרמני שוררת התחושה הקשה, שהחלטה שרירותית אחת של אנגלה מרקל, תקעה את גרמניה בדרך ללא-מוצא למשך שנים ארוכות וקשות. לפיכך, קיימת הערכה שהקריאות ל"איש חזק" שיעשה סדר בבלגן הגרמני, ילכו ויתחזקו במהלך השנה הקרובה, אם לא יהיה שינוי דרסטי במדיניות הנוכחית.
==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "מה אנחנו יכולים ללמוד ממשבר הפליטים בגרמניה", מגזין המזרח התיכון, 28 בינואר 2016.