אישה מצריה מתבטאת בעקבות סדרת הפיגועים במצרים

טרור אסלאמי – ילדים כטרוריסטים מתאבדים – מרץ 2017

תחילת חודש אפריל 2017, ארגון יוניצ"ף - ארגון של האומות-המאוחדות שתפקידו לסייע לילדים במצוקה - פרסם דו"ח מעניין שלא זכה לתהודה גדולה ברחבי-העולם. סביר להניח שאם דו"ח כזה היה מתפרסם באיזה הקשר ישראלי, רבים מכלי-התקשורת בעולם - ובעיקר זו המערבית והערבית - היו טורחים להפיק ממנו פנינים רבים תוך-כדי עיסוק יומיומי בנושא. אולם, כאשר העולם נחשף לסדרה של מעשי זוועה יומיומיים מבית-היוצר של העולם-האסלאמי, כנראה התקשורת הבינלאומית שרויה בקהות-חושים אינטלקטואלית, שכן העולם-המוסלמי הפך לספק העיקרי של סיפורים כאלה הנוגעים לרציחות המוניים הכוללים טכניקות של טבח המוני, שימוש בגז, אונס המוני ומכוון, טיהור אתני, גזל והרס שטתי של תשתיות לאומיות ושל רכוש פרטי.

הדו"ח של ארגון יוניצ"ף עסק בגיוסם של ילדים במטרה לבצע פיגועי-התאבדות במסגרת ארגון "בוקו חראם" הפועל בעיקר באזור אגם צ'אד המשותף לניגריה, צ'אד, קמרון וניז'ר. גיוסם של ילדים לארגוני טרור אסלאמיים אינו דבר חדש. גם השימוש בילדים כטרוריסטים מוסלמים מתאבדים אינו דבר חדש, שכן כבר נתקלנו במקרים בהם הורים שלחו את בנותיהם לבצע פיגוע התאבדות בסוריה שהתבצע לפני חודשים אחדים בלבד. גם השאיפה של אימהות פלסטיניות ברבריות שבניהם יהפכו ל"שהידים" במסגרת המאבק נגד ישראל, הפך לסוג של מוסכמה מוסרית מפוקפקת ביותר המשותפת למרבית החברות המוסלמיות הפועלות במרחב - החל מאלג'יריה וכלה בסוריה ובעיראק. מבחינתם, הדור הצעיר אינו צריך להצטיין בהבלים של העולם-הזה - כמו השכלה והצלת חיים - אלא להצטיין במסירותו לרעיון האסלאמי הכוללת את הריגתם של אלה שאינם מוסלמים או של מוסלמים שאינם נמנים עם "הזרם הנכון". אין תמה איפה, שרבות מהמדינות הערביות והמוסלמיות נמצאות על סף של קריסה כללית גם אם השלטון הנוכחי מצליח להחזיק מעמד באמצעות שימוש במנגנוני כפייה ברוטאליים.

הדו"ח של ארגון יוניצ"ף מציין שארגון "בוקו חראם" הפך את גיוסם של ילדים כטרוריסטים מוסלמים מתאבדים כתעשייה שנועדה לא רק להערים של שלטונות הביטחון במדינות הללו, אלא גם להרחיב את מעגל הדמים באמצעות דוקטרינה של גיוס ילדים באמצעים ברוטאליים, ובאינדוקטרינציה אסלאמית נוקשה המקדשת את ההקרבה האישית למען המטרות האסלאמיות של הארגון. ספק רב אם למפקדים הבכירים בארגון "בוקו חראם" היה את האומץ הנדרש לבצע פיגוע-התאבדות בעצמם על-פי מה שהם מטיפים לו.

בהתאם לדו"ח, בשלושת החודשים הראשונים של שנת 2017 - ינואר-מרץ - 27 ילדים ביצעו פיגועי-התאבדות במסגרת ארגון "בוקו חראם" הפועל בניגריה, בצ'אד, בקמרון ובניז'ר. לשם השוואה, לאורך כל שנת 2016 התבצעו 30 פיגועי-התאבדות באמצעות ילדים כולל ילדות בנות 8. בשנת 2015 התבצעו כ-56 פיגועי-התאבדות באמצעות ילדים, ובשנת 2014 התבצעו בסך-הכל 4 פיגועי-התאבדות באמצעות ילדים. הדו"ח הזה נשכח במהרה, משום שבסבבים קטלניים המתרחשים מידי יום ביומו ברחבי העולם האסלאמי, כל אירוע הוא עוד טרגדיה המייצרת פלטפורמה לטרגדיה הבאה שחייבת להיות קטלנית יותר כדי ליצור אפקט חדשותי חזק יותר. מעניין איזו טרגדיה אנושית, מבית היוצר של האסלאם, תתחולל בחג הרמדאן של שנת 2017 שיחל ב-26 במאי ויסתיים ב-24 ביוני 2017.

בסיכומו של דבר בחודש מרץ 2017 נהרגו 9.376 בני-אדם; בחודש פברואר נהרגו 7,872 בני-אדם; ובחודש ינואר נהרגו 9.145 בני-אדם. בשלושת החודשים הראשונים של שנת 2017 נהרגו 26,993 בני-אדם באלפי פעולות טרור אסלאמיות ובאלימות אסלאמית. שוב, אנחנו חייבים לציין שמרבית ההרוגים היו מוסלמים אחרים.

טרור אסלאמי ואלימות אסלאמית - מרץ 2017

מדינה:	הרוגים:	פצועים/הערות:
עיראק:	3,330	מתוכם, 1,126 אזרחים הרוגים
סוריה:	2,826	מתוכם, 858 אזרחים הרוגים
רוסיה - סוריה:	1	חייל רוסי
אפגניסטן:	1,082	רבים מהם טרוריסטים מוסלמים
תימן:	843	--
ניגריה:	218	--
סומליה:	164	רבים מהם טרוריסטים מוסלמים
פקיסטן:	140	--
טורקיה:	96	רבים מהם כורדים
מצרים:	88	--
לוב:	80	כולל 22 אפריקאים שחוסלו בידי ארגון טרור אסלאמי
דרום-סודאן:	71	--
קמרון:	70	70 מהם טרוריסטים מוסלמים
פיליפינים - טרור אסלאמי:	66	רבים מהם טרוריסטים מוסלמים
סודאן - דארפור:	65	--
מאלי:	63	--
הודו - קשמיר:	22	--
בנגלדש:	18	--
רוסיה - קווקז:	13	6 מהם חיילים רוסים
אלג'יריה:	12	כולם טרוריסטים מוסלמים
תאילנד - טרור אסלאמי:	9	--
ניז'ר:	5	--
בריטניה - טרור אסלאמי:	5	כולל טרוריסט מוסלמי אחד
לבנון:	4	--
סעודיה:	4	--
קניה:	3	--
בורקינה פסו:	3	--
טוניסיה:	3	--
צרפת - טרור אסלאמי:	1	טרוריסט מוסלמי
ישראל -עזה:	2	טרוריסטים מוסלמים
ישראל - סוריה:	1	טרוריסט מוסלמי
ישראל - הרשות הפלסטינית:	6	טרוריסטים מוסלמים
אפגניסטן - חיסולים-ממוקדים אמריקאים:	44	--
תימן - חיסולים-ממוקדים אמריקאים:	19	--
פקיסטן - חיסולים-ממוקדים אמריקאים:	2	--
סה"כ:	9,376 הרוגים	20,000 פצועים

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "טרור אסלאמי - ילדים כטרוריסטים מתאבדים - מרץ 2017", מגזין המזרח התיכון, 18 באפריל 2017.

טרור אסלאמי – אלימות של זהויות מנוגדות - פברואר 2017

ב-15 במרץ ימלאו 6 שנים למלחמת-האזרחים בסוריה שהחלה כ"יום הזעם" בדומה ל"ימי הזעם" שצוינו ברחבי העולם-הערבי באותה עת, וזאת במטרה לאותת לשליטי המדינות הללו על חוסר שביעות-הרצון הכללי שאפף את מרבית האזרחים כלפי מדינתם וכלפי ההתנהלות הכללית של שליטיהם. אלפי הסורים שהשתתפו בהפגנה המונית שנערכה בדמשק באותו יום, כנראה כבר אינם בחיים או אינם מתגוררים יותר בסוריה. במהלך הימים הבאים לאחר ה-15 במרץ, מאות-אלפי אזרחים יצאו להפגנות המוניות בכל רחבי המדינה מתוך ציפייה שמשהו יסודי ישתנה בסוריה. אף אחד מהם, לא תיאר לעצמו שלאחר 6 שנים, עריה וכפריה של סוריה ייראו כעיי-חורבות עם יותר מ-500,000 הרוגים וכ-10 מיליון פליטים הנודדים ברחבי-המזרח-התיכון ובמדינות אירופאיות אחדות. זה היה, ועודנו, טיהור-אתני מכוון ושיטתי בממדים עצומים המלווה במעשי אונס סיטונאיים. כבר בימים הראשונים של מלחמת-האזרחים, ארגון הטרור "חיזבאללה" שלח כוח חמוש כדי לסייע למשטר הסורי להשתלט על המהומות בעיר דרעא שהפכה למוקד העיקרי להתנגדות האזרחית נגד המשטר. מאז, לא רק שהמעורבות של "חיזבאללה" גברה בסוריה, למרות אבדותיו הרבות של הארגון במהלך הלחימה, אלא שהוא הפך את לבנון למחסן-נשק אחד גדול המיועד לשרת את מטרותיו ואת מטרותיה של איראן בלבנון. לאור המעורבות העמוקה של איראן בעיראק - בחסותה של ארה"ב - "הסהר השיעי", מעיראק דרך סוריה ועד לבנון, הפך ממושג ערטילאי למציאות מוחשית שיש לה השפעות מרחיקות-לכת על האזור כולו, וזאת ללא שום קשר למותג "ישראל" בו משתמשים בכל דיון ועל כל דיון העוסק באזור. המחלה הזאת של שימוש במותג "ישראל" אינו מאפיין רק את המדינות המזרח-תיכוניות. כך למשל, בכל פעם שגרמניה של מרקל חוטפת השפלות בינלאומיות ממדינות אירופאיות, מטורקיה ומארה"ב, תמיד יצוץ איזה "בכיר גרמני" שידליף לתקשורת הבינלאומית או זו הישראלית על "שפל חדש" ביחסים בין גרמניה לישראל. הפסיכוזה הגרמנית כלפי ישראל, בדומה לפסיכוזה השיעית כלפי ישראל, תלך ותחריף במהלך השנה הקרובה לאור השינויים הפוליטיים שיאפיינו את גרמניה במהלך השנים הקרובות.

הפיכתה של סוריה לשדה-קטל המוני, אינו רק כישלון סורי, או ערבי, או אסלאמי. אלא זהו כישלון של הקהילה הבינלאומית שלא הצליחה לגבש אפילו חלקיק של הסכמה משותפת כדי להקל במעט על הסבל האנושי. וכך סוריה הפכה לשדה-המשחקים הקטלני ביותר של העשורים האחרונים בהשתתפותן של איראן, טורקיה, סעודיה ורוסיה - שיש להן אינטרסים מנוגדים לחלוטין בנוגע לעתידה של סוריה כמדינה ריבונית. כל המעטפת הזאת, וכל שאר המשברים האקוטיים שהתרחשו במזרח-התיכון בעשור האחרון נבעו בראש ובראשונה מכישלון מנהיגותי של המערב בהנהגתו הכושלת של ברק חוסיין אובמה שניהל רומן עם האסלאם הרדיקאלי המזרח-תיכוני. בקצה האחר של האסלאם הקטלני הזה ניצבה איראן השיעית שאובמה חיזר אחריה במרץ. זאת הייתה מדיניות לא-שפויה שכנראה ראתה ב"סדר העולמי הדמוקרטי" עוד סוג של דיכוי כלפי "האחר המוסלמי", לכאורה. אחרת, אי-אפשר להבין עד הסוף, מה באמת הניע את האיש הזה להתנהג כפי שהוא נהג לאורך כל שנות שלטונו בבית-הלבן. האם דונלד טראמפ, הנשיא האמריקאי הנוכחי, ינהג אחרת מעבר לשימוש בביטויים הנכונים כמו "טרור אסלאמי רדיקאלי"? מוקדם מאוד להעריך מה תהיינה ההשלכות המעשיות של מדיניותו על האזור כולו ועל אזורים אחרים ברחבי-העולם הסובלים מרמות אלימות גבוהות בדומה למה שמתרחש במדינות רבות באפריקה.

אלא, שכנראה הציפיות שלנו גבוהות מידי עבור יכולותיה הפרקטיות של ארה"ב למרות עוצמתה הכלכלית והצבאית. לשם השוואה, העוצמה הכלכלית של רוסיה בקושי מתקרבת לעוצמתה הכלכלית של קליפורניה לבדה, שלא לדבר על ארה"ב כולה. אולם, הנחישות הרוסית לעמוד ביעדיה האסטרטגיים למרות חולשתה הכלכלית ולמרות משטר הסנקציות כלפיה - בדומה לאיראן - מציבה אתגר לא פשוט לכול מנהיג מערבי משום שהכללים החלים על מדינה דמוקרטית שונים מהכללים האופייניים למדינות כמו טורקיה, רוסיה, איראן, סין, צפון-קוריאה ודומיהן. ההבדלים האלה הם יותר מסתם הבדלים של סוג המשטר - אלה הם הבדלים מנטאליים עמוקים שלא רבים רוצים לדון בכך באופן הולם ורציני.

האם יש תרבויות אנושיות שאינן מסוגלות ואינן רוצות לקיים אורח-חיים תקין המותאם - פחות או יותר - לדרישות של המאה ה-21? איך זה יכול להיות, שלמרות שפע האפשרויות שיש כיום ולמרות הזרימה האין-סופית של ידע וטכנולוגיה מקצה העולם ועד לקצהו, חברות אנושיות רבות מידי מעדיפות להתנהל על-פי מתווה אלים המנסה להכפיף את האוכלוסייה המקומית, או האזורית, לסד של ערכים נוקשים האופייניים כל-כך לתקופות בהן הברוטאליות הייתה כלי-מדיני להשגת יעדים רחבי-היקף. מה פשר ההבדלים הללו בין מדינה אחת לרעותה, בין חברה אנושית אחת לאחרת, בין קבוצה דתית אחת לקבוצה דתית שנייה ובין עדה אחת לעדה אחרת? האם הכל עניין של תרבות, חינוך ודת, או שיש באמת הבדלים מנטאליים עמוקים שחינוך ותרבות אינם מצליחים לגשר על הפערים העמוקים הללו? האם יש חברות אנושיות המוכשרות לנהל אורח-חיים תקין, לעומת חברות אנושיות אחרות הפחות מוכשרות לנהל אורח-חיים כזה? כך למשל, מדוע מדינות אפריקאיות עשירות במשאבי-טבע, אינן מסוגלות להפיק עשירית מהיכולת של מדינות אחרות שלא נהנות מהשפע הפוטנציאלי הזה.

וכאן, נשאלת השאלה האם כל "העמים" מסוגלים לנהל באמת מסגרת מדינית טריטוריאלית? ההתפרקות של מדינות אחדות ברחבי המזרח-התיכון והשליטה הכפויה הקיימת במדינות מוסלמיות רבות, מראות בעליל על ליקויים יסודיים עמוקים שאינם מאפשרים לחברות הללו להתנהל באופן מושכל - ובוודאי לא מאפשר להן להעניק תנאי-חיים סבירים הנוגעים לביטחון אישי, להשכלה, למזון ולמגורים. סוריה, למרות היוהרה הפאן-ערבית שלה, שהייתה כלי דרכו ניסה המשטר העלווי להשיג לגיטימציה פנימית וחיצונית, מהווה דוגמא ומופת ליסודות הנפיצים האלה האופייניים כל-כך למנטאליות התרבותית של המזרח-התיכון הערבי כולו. בסוריה יש כרגע סוג של "הפסקת אש" שהושגה בעמל רב תחת לחץ כבד של מדינות כמו רוסיה וטורקיה. אולם מה זה אומר על החברה הסורית שבמסגרת "הפסקת האש" הזו, נהרגו כ-3,000 בני-אדם בחודש בפברואר 2017? אם נרחיב את היריעה, אנחנו יכולים לשאול את עצמנו, "מה עושה" את העם הסורי ל"עם"? או איזה הבדל גדול יש בין "העם הסורי" ל"עם הפלסטיני" - בשעה שמצויים באמתחתנו אין-ספור הצעות מדיניות הנמצאות על המדף הדיפלומטי בכל הקשור לענייני יהודה ושומרון. ברור לכולנו, שסיפוח מלא על כל המשתמע מכך, אינו בא בחשבון בשל המרכיב האזרחי הכרוך בכך ובהפיכתם של אזרחי ישראל היהודים לבני-ערובה בידי קהילה אלימה העוינת אותם ממילא. גם הקמתה של מדינה ערבית נוספת בגבולות 4 ביוני 1967, נראית כסוג של הימור שקשה להעריך איזו תוצאה טובה תצא מזה - מעבר לעניין של שייכות היסטורית יהודית לאזור. המתח העדתי והדתי המתחולל זה שנים רבות בסוריה, בעיראק, בתימן, בלוב, בניגריה, בסודאן, בלבנון ובמקומות נוספים במרחב, מוכיח לנו שזהויות דתיות ועדתיות הנאלצות להתגורר בכפיפה אחת, גולשות במהירות לעבר אלימות מכוונת וחסרת-רסן.

טרור אסלאמי ואלימות אסלאמית - פברואר 2017

מדינה:	הרוגים:	פצועים/הערות:
סוריה:	2,854	כ-600 מהם אזרחים
טורקיה - סוריה:	8	חיילים טורקים
רוסיה - סוריה:	4	חיילים רוסים
עיראק:	2,784	כ-800 מהם אזרחים
אפגניסטן:	755	רבים מהם טרוריסטים
תימן:	677	2,000 פצועים
פקיסטן:	315	700 פצועים
ניגריה:	104	250 פצועים
סומליה:	93	--
מצרים:	42	--
מצרים -עזה:	2	חופרי מנהרות
טורקיה - כורדים:	42	רבים מהם מהמחתרת הכורדית
דרום-סודאן:	36	--
לוב:	23	--
הודו - קשמיר:	19	--
ניז'ר:	18	רובם חיילים
פיליפינים - טרור אסלאמי:	15	--
גרמניה - פיליפינים:	1	בן ערובה גרמני
אלג'יריה:	15	כולם טרוריסטים מוסלמים
סעודיה:	14	רובם חיילים ושוטרים
סודאן: + דארפור:	14	--
מאלי:	13	--
קמרון:	7	--
קניה - טרור אסלאמי:	4	--
צ'אד:	4	--
לבנון:	3	--
טוניסיה:	2	--
ישראל - עזה:	--	--
ישראל - הרשות הפלסטינית:	--	--
אפגניסטן: חיסולים-ממוקדים אמריקאים:	22	--
סה"כ:	הרוגים: 7,872	פצועים: 20,000

בסיכומו של דבר בחודש פברואר 2017, נהרגו 7,872 בני-אדם; בחודש ינואר 2017 נהרגו 9,145 בני-אדם; בחודשיים הראשונים של שנת 2017 נהרגו 17,617 בני-אדם באלפי פעולות טרור אסלאמיות ובאלימות אסלאמית. מרבית ההרוגים, כמובן, היו מוסלמים שחוסלו בידי מוסלמים אחרים.

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "טרור אסלאמי - אלימות של זהויות מנוגדות - חודש פברואר 2017", מגזין המזרח התיכון, 9 במרץ 2017.