ועידת מינכן – התרפיה הקבוצתית של מדינות המערב

ועידת מינכן לביטחון שהתקיימה באמצע חודש פברואר 2017, נערכה זו הפעם ה-53 על אדמת גרמניה. לביטוי "ועידת מינכן", מבחינה היסטורית, יש משמעות עצומה על אירופה משום שהוא מתייחס לוועידת הפסגה שנערכה ב-29 בספטמבר 1938 בין אדולף היטלר לבין נוויל צ'מברליין בה נדונה דרישתה של גרמניה הנאצית לספח את חבל הסודטים שהיה בריבונותה של צ'כוסלובקיה. הוועידה, בה השתתפו גם צרפת ואיטליה וללא השתתפותה של צ'כוסלובקיה, קבעה שהצבא הגרמני יוכל להשלים את סיפוח החבל עד ה-10 באוקטובר 1938, וכי צ'כוסלובקיה מחויבת למסור את השטחים הללו לא יאוחר ממועד זה. עם חזרתו של צ'מברליין לבריטניה, הוא הכריז ב-30 בספטמבר 1938 כי בעקבות ההסכם שנחתם בין הצדדים, הושג "שלום בזמננו". מדיניות הפיוס כלפי היטלר שכפי שהופגנה בוועידת מינכן הוכחה כשגויה מן היסוד וכי ועידה זו הייתה אחת מהסיבות שהובילו למלחמת-העולם השנייה. מאז, הביטוי "ועידת מינכן" הפך לכינוי המבטא פייסנות חסרת-אחריות כלפי מנהיגים תוקפניים.

מאחורי קיומה של "ועידת מינכן לביטחון", עומד תרגיל תודעתי גרמני מכוון, שנועד להפוך ביטויים שליליים הקושרים למשטר הנאצי, לביטויים שיש בהם פרשנות המתאימה ל"גרמניה החדשה" שצצה לפתע פתאום לאחר תבוסתה ב-1945. ועידה זו שהחלה ככינוס פרטי של אקדמאים וחוקרים גרמנים יחד עם עמיתיהם ממדינות מערביות אחדות, הפך עם השנים לאחר מהכנסים לענייני ביטחון מחשובים בעולם. ככול שחשיבתו גברה, כך המעורבות הממשלתית של גרמניה גברה באמצעות מימון נידב מאוד של הכנס, של אורחי הכנס ושל המחקרים המתבצעים בשם המסגרת הכללית של הוועידה. מכינוס של אקדמאים, הוועידה הפכה למפגש בינלאומי מרשים של מנהיגים בכירים מאוד מעשרות מדינות המקיימים דיונים ומפגשים בלתי-פורמאליים בין מדינה אחת לרעותה ללא המגבלות של המתחים השוררים בזירה הבינלאומית. במסגרת הדיונים "האקדמיים" הללו, גרמניה יכלה לנהל מפגשים מדיניים בלתי-פורמאליים, לכאורה, על-מנת לקדם את האינטרסים שלה שיש בהם "מעטפת כלכלית" המשמשת כלי-פוליטי שנועד להטמיע את הרעיון על היותה גרמניה מעצמה בינלאומית מובילה. מאז איחוד גרמניה באוקטובר 1990 והפיכתה של ברלין לבירת המדינה המאוחדת, גרמניה חותרת בהתמדה לא רק לעצב את "איחוד-האירופאי" על-פי המתווה הגרמני, אלא גם להפוך את "האיחוד-האירופאי" לכלי בו גרמניה משפיעה על הזירה הבינלאומית בהתאם לשאיפותיה. כמו תמיד, גודלה של המדינה הגרמנית ועוצמתה הכלכלית, אף פעם לא סיפקו את המאוויים האמיתיים של הלאומנות הגרמנית הנעטפת - בעשרות השנים האחרונות - בהרבה מלל "ליבראלי" ו"גלובאלי". כשמשתמשים בביטוי "גלובליזציה" יותר מידי פעמים בכל נושא ועל כל נושא, כנראה שמנסים להסתיר משהו.

"ועידת מינכן לביטחון" שהתקיימה בפברואר 2017 הייתה שונה מזו שהתקיימה שנה קודם לכן. הבעיות הבינלאומיות הגדולות שלא מצאו את פתרונן בפברואר 2016, קיבלו משנה-תוקף נוסף בשל שינויים הנראים לפי-שעה כ"שינויים טקטוניים" המשפיעים על הזירה הבינלאומית ועל מאזן-כוחות הבינלאומי. למעשה, אפשר לציין, שהחרדה האירופאית גברה בעיקר לאור בחירתו של דונלד טראמפ בארה"ב והצהרותיו הרדיקליות כלפי הקהילה הבינלאומית בשלל נושאים ועניינים - החל משינויים נדרשים בנאט"ו ועד לביקורתו בנוגע ליחס הסלחני של הקהילה הבינלאומית כלפי איראן. החרדה הזאת הקיפה בעיקר את המדינות האירופאיות שנאלצו להתמודד עם מה שנראה כנחישות ובחישה פוליטית רוסית באירופה מול הסרת המטרייה הביטחונית האמריקאית מעל אירופה המערבית - כפי שזו עוצבה מאז שנת 1945. במסגרת הזו, "ועידת מינכן לביטחון" שהתקיימה בפברואר 2017, היוותה למעשה סוג של תרפיה קבוצתית של מדינות המערב המצפות ומייחלות להמשכו של "הסדר הישן" עד שאירופה "תעמוד על הרגליים" - אם בכלל. הדריכות הכללית של המשתתפים בכנס לנאומו של סגן-הנשיא האמריקאי, מייק פנס, היוותה אות ברור לכך שאין זה משנה כלל מי מכהן כנשיא של המעצמה החזקה בעולם, ארה"ב עדיין מהווה סוג של מגדלור שעל-פיו מנווטים בזמן במרחב. כך גם ביחס כלפי רוסיה, כך גם לגבי איראן ובוודאי גם לגבי אירופה.

כאשר שר-החוץ הרוסי, סרגיי לברוב, דיבר בוועידה על "סדר עולמי חדש פוסט-מערבי", כוונתו הייתה לחלוקה מחדש של העולם לאזורי-השפעה באמצעות "יחסים מכובדים ופרגמאטיים" עם ארה"ב. רמז ברור לכך שלרוסיה יש אינטרסים מובהקים ברחבי היבשת האירופאית - לחרדתם של האירופאים. לדידם, עידן "פוסט מערבי" משמעתו הגמוניה רוסית באירופה על-פי התכתיב הרוסי. על כן, ההצהרה של סגן-הנשיא האמריקאי על המחויבות האמריקאית המפורשת והעמוקה לברית-נאט"ו, הפחיתה מעט מעוצמתו של הביטוי "עידן פוסט-מערבי" על-פי המושגים המעורפלים של רוסיה של פוטין. גם אנגלה מרקל לכאורה הביעה נאמנות עמוקה לארה"ב משום ש"אירופה זקוקה לארה"ב לנוכח הטרור האסלאמי ולנוכח השאפתנות רוסית". אך מאידך, מרקל טענה בוועידה ש"האסלאם אינו מקור לטרור" למרות שמיליוני טרוריסטים מוסלמים הפרושים ברחבי-העולם לא יסכימו איתה. ככה זה בגרמניה של מרקל. ובכן, האם אירופה יכולה להסתדר ללא המטרייה האמריקאית?

גרמניה של מרקל חושבת שכן בעיקר לאור בחירתו של טראמפ לנשיאות האמריקאית שזעזעה עד היסוד את אמות-הסיפים הרעועים של האיחוד-האירופאי בעקבות פרישתה של בריטניה מהאיחוד. האם לגרמניה יש תפיסת ביטחון קוהרנטית בנוגע לגרמניה, לאירופה ולמקומה של גרמניה בזירה האירופאית? תלוי את מי שואלים. אולם מתוך הכוונות וההצהרות של בכירים גרמנים, אפשר לשרטט קווים עיקריים בתפיסה הביטחונית של גרמניה שחלקם אולי נראים סותרים, אך הכיוון פחות או יותר ברור.

כך למשל, גרמניה מתכננת לבנות צבא גרמני בסדר-גודל של יותר מ-200,000 חיילים עם כוח-עזר אזרחי מקצועי של יותר מ-61,000 אזרחים עד לשנת 2024. זה  עניין של 7-6 שנים בסך-הכל. כבר במהלך השנים האחרונות, גרמניה עשתה מאמץ לגייס כוח-אדם איכותי באמצעות פרסומות בטלוויזיה ובאמצעות מסעות-הסברה בבתי-הספר התיכוניים על האפשרויות העומדות לרשותם של צעירים הבוחרים בקריירה צבאית. גרמניה רוצה להקים "צבא אירופאי" עם שפה אחת ועם אחידות באמצעי הלחימה של כל החברות באיחוד-האירופאי. ועם כל זאת, עד לשנת 2017, גרמניה הקדישה רק 1.2 אחוזים מהתל"ג שלה לתקציבים צבאיים וביטחוניים - נושא הזוכה לביקורת רבה מצד הממשל האמריקאי החדש, משום שארה"ב, לדעת רבים בממשל, משקיעה ממון רב באירופה, וזאת ללא כל התמורה הולמת ומקבילה מצד מדינות אירופאיות עשירות כדוגמת גרמניה וצרפת. לפיכך, בשל הגישה האמריקאית החדשה, המחשבות על הקמתו של "צבא אירופאי" תעבורנה למצב של האצת התוכניות האופרטיביות, שבשלב הראשון יוקם כוח-צבאי שיעבוד עם נאט"ו, ולאחר מכן ה"צבא האירופאי" יתפתח על-פי השינויים הגיאו-פוליטיים באירופה ובזירה הבינלאומית. במילים אחרות, בחירתו של טראמפ, למרות דבריו מרגיעים של מייקל פנס, האיצה במידה רבה את ההיערכות הצבאית החדשה של גרמניה באירופה. אולם, התהליך הזה כנראה יהיה ארוך מאוד - ועם התנגדויות אזרחיות רבות במדינות השרויות במשבר כלכלי.

ובכן, האם אירופה, גם בעוד 10 שנים, תוכל לעמוד לבדה ללא המטרייה האמריקאית? ספק רב. אך התוכניות הגרמניות ברמה הצבאית הן ארוכות טווח תוך-כדי חיפוש אחרי בעלי-ברית משמעותיים בזירה הבינלאומית בשל מה שנראה כ"התכנסות אמריקאית פנימה" בעידן של הנשיא טראמפ ואולי גם לאחריו. במסגרת הזו, שהחלה לפני יותר מעשור, גרמניה מעורבת צבאית במקומות שונים ברחבי-העולם - החל במאלי וכלה בסיוע צבאי-הדרכתי לכוחות הכורדיים שבעיראק. גרמניה, כחלק מהכשרת-הלבבות של האוכלוסייה הגרמנית ושל הקהילה הבינלאומית, אפילו מתנדבת ליטול חלק במשימות הצבאיות הללו עם כל העלויות הכרוכות בכך. וזאת, משום שהניסיון הצבאי הנצבר בזירות האלה, יעצב את הצבא הגרמני למשך שנים רבות וארוכות. יתרה מזאת, הנושא הביטחוני ובניית הצבא הגרמני אינם יורדים מסדר-היום הלאומי. כך למשל, שרת-הביטחון הגרמנית, ד"ר אורסולה פון דר ליין, מופיעה בטלוויזיה בתדירות שאינה אופיינית למדינות דמוקרטיות אחרות. כמובן, שהדיבורים הביטחוניים עטופים בחשיבה "כלל אירופאית" ובשם "אירופה", אך ברור לרבים בזירה האירופאית ששילוב של עוצמה כלכלית עם עוצמה צבאית עלולים להכתיב מדיניות שיש בה סוג של כפייה מסוכנת שתתבטא פעם נוספת בהשתלטות גרמנית על אירופה - אלה שהפעם זה יהיה באמצעות שימוש בערכים "אירופאים" לכאורה.

גרמניה הצליחה להכתיב מדיניות כלכלית על אירופה במהלך השנים האחרונות. היא גם הצליחה להכתיב מדיניות הגירה בניגוד לדעתן של מרבית המדינות החברות באיחוד-האירופאי. היא ניהלה רומן מסוכן עם הרודן הטורקי ארדואן על חשבון מדינות אחרות באירופה. והיא גם עלולה להכתיב מדיניות הרפתקנית צבאית על "האיחוד האירופאי" כחלק מהרצון האינהרנטי של גרמניה לראות את עצמה שוות-ערך במעמדה לעומת מעצמות אחרות. אולם עד שזה יקרה, שר-החוץ החדש של גרמניה, זיגמר גבריאל, מנסה לקדם במלוא-המרץ יחסים מיוחדים עם סין במטרה להחליף את "המטרייה האמריקאית" - כבר בעידן הנוכחי של הנשיא טראמפ. מסגרת הזוייתכנו שינויים גם בנוגע ליחסים עם ישראל. אולם, בחודש ספטמבר 2017, יערכו בחירות כלליות בגרמניה - ועד אז הרבה דברים יכולים להשתנות בזירה הגרמנית. על כך, באחד מהמאמרים הבאים.

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "ועידת מינכן - התרפיה הקבוצתית של מדינות המערב", מגזין המזרח התיכון, 23 בפברואר 2017.

US Air Force bombardiert Selfie-Trottel von ISIS!

BILD: Finanzquellen der Terroristen zerstört.

In seiner Rede zog Carlisle zudem Bilanz über den Kampf der Internationalen Allianz gegen ISIS unter US-Führung: Es habe 4200 Lufteinsätze gegeben, 14 000 Waffen seien abgeworfen und 13 000 feindliche Kämpfer getötet worden. Die Koalition habe mehr als 1000 Fahrzeuge, 50 provisorische Bomben-Fabriken und fast alle Finanzquellen der Gruppe zerstört.

In den vergangenen Monaten hatte die Militär-Allianz ihren Fokus auf die durch ISIS kontrollierten Ölfelder und -raffinerien gelegt, um den Terroristen den Geldhahn abzudrehen. Bis dahin hatten die Islamisten in großem Umfang den Rohstoff auf dem Schwarzmarkt, unter anderem über die Türkei, verkauft.

„Der beste Weg [für ISIS], Geld zu machen, war die Förderung und das Raffinerien von Öl. Inzwischen haben wir 90 Prozent davon ausgeschaltet“, sagte Carlisle.

==

BLICK: Boko Haram - Über 30 Tote bei Anschlag auf Markt in Nigeria.

Kano – Bei einem Anschlag auf einen Markt in der Stadt Yola im Nordosten Nigerias sind am Donnerstagabend mindestens 31 Personen getötet worden. 38 Verletzte wurden laut der Katastrophenschutzbehörde in Spitälern behandelt.

Der Nordosten Nigerias war am Donnerstag noch von einem zweiten Anschlag erschüttert worden. Mindestens vier Soldaten starben und mehrere weitere wurden nach Angaben von Augenzeugen verletzt, als ein Lastwagen an einem Kontrollpunkt in der einstigen Boko-Haram-Hochburg Maiduguri explodierte.

Der Fahrer sprengte demnach seinen Wagen nahe dem Eingang einer Kaserne in die Luft. Zu beiden Anschlägen hatte sich niemand bekannt. Die Extremistengruppe Boko Haram kämpft seit Jahren mit Gewalt für die Errichtung eines islamischen Staates im mehrheitlich muslimischen Norden Nigerias.

Sie hatte ihren Aufstand 2009 in Maiduguri begonnen, wurde jedoch inzwischen weitgehend aus der Hauptstadt des Bundesstaats Borno verdrängt. Yola, die Hauptstadt des Bundesstaats Adamawa, war in der Vergangenheit wiederholt Ziel von Anschlägen von Boko Haram, galt zuletzt aber als relativ sicher. Hunderttausende Menschen suchten daher in der Stadt Zuflucht vor den Extremisten.

==

ZEIT ONLINE: Zwei Tote bei Explosionen bei Wahlkampfveranstaltung in der Türkei.

Diyarbakir (AFP) Zwei Tage vor der Parlamentswahl in der Türkei sind bei Explosionen während einer Wahlkampfveranstaltung der Kurdenpartei HDP zwei Menschen getötet worden. Mehr als hundert Menschen wurden bei der Kundgebung im südostanatolischen Diyarbakir am Freitag verletzt, wie Landwirtschaftsminister Mehdi Eker sagte. Die Demokratische Partei der Völker (HDP), die bei der Parlamentswahl am Sonntag die Zehn-Prozent-Hürde überspringen könnte, war schon mehrfach Ziel von Angriffen.

טרור אסלאמי - אוגוסט 2014

מאז חודש יוני 2014, אנו עדים לסדרה ארוכה מאוד של מעשי זוועה אכזריים שנעשו בידי טרוריסטים מוסלמים מארגון "המדינה האסלאמית" (דאע"ש) - האחראי להריגתם של אלפי בני-אדם ולטיהור אתני של העדות הדתיות הלא-סוניות המתגוררות בעיראק ובסוריה. ארגון זה מאיים להתפשט גם למדינות נוספות, ובכלל זה גם לרוסיה ולאזור הקווקז המוסלמי.

רק לאחר עריפת ראשו של העיתונאי האמריקאי ג'יימס פולי בידי טרוריסטים מוסלמים מארגון "המדינה האסלאמית", ב-19 באוגוסט 2014, ורק לאחר שנודע ברחבי-העולם שרוצחיו של פולי היו טרוריסטים מוסלמים שהגיעו ממדינות מערביות, העולם הדמוקרטי "הבין" את גודל הסכנה הנשקפת למזרח-התיכון כולו ולעולם-החופשי. הריגתו הברברית של עיתונאי מערבי אחד, הצליחה לעורר הד רחב בעולם, וזאת בניגוד למה שהתחולל לאחר פרסום הידיעות שזרמו בתחילת חודש אוגוסט 2014 על מעשי טבח המוניים של בני העדה היזידית בעיראק שנעשו בידי טרוריסטים מוסלמים פסיכופטים חברי ארגון "המדינה האסלאמית".

על-פי עדויות שהגיעו מעיראק במהלך השבועות האחרונים, נודע על טבח המוני של בני-העדה היזידית, על גירושם, על הרעבתם, על אונס המוני של נשות בני-העדה ועל מכירתן לטרוריסטים מוסלמים מארגון "המדינה האסלאמית" כ"שפחות מין". בין היתר נמסר מפי מקורות צבאיים רשמיים בעיראק על כ-1,700 חיילים נעדרים במהלך הקרבות שנערכו נגד הארגון הפועל בעיקר בצפון-עיראק. על-פי עדויות מצולמות שנעשו בידי חברי ארגון "המדינה האסלאמית" ועל-סמך הערכות מודיעיניות, רבים מהם הוצאו-להורג בשל היותם מוסלמים שיעים. על-פי הערכות של גורמים עצמאיים בעיראק נהרגו במהלך חודש אוגוסט 2014 יותר מ-4,800 בני-אדם.

שיאים נוספים של אלימות ואכזריות התרחשו גם בסוריה במהלך החודש האחרון שגרמו להריגתם של 7,219 בני-אדם - מחציתם היו אזרחים בלתי מעורבים שחוסלו הן בידי כוחות-הביטחון של סוריה והן בידי טרוריסטים מוסלמים מארגון "המדינה האסלאמית" שביצעו הוצאות-להורג של אזרחים כורדים ושל בני-מיעוטים אחרים המתגוררים בצפון-מזרח סוריה. מקורות נוספים מסרו על מספרים גבוהים יותר של הרוגים בסוריה במהלך החודש האחרון. כך למשל, ארגונים לזכויות-אדם מסרו על הריגתם של כ-8,000 בני-אדם במהלך התקופה הנדונה. הטרגדיה המתחוללת בסוריה ובעיראק היא רק קצה-הקרחון של הטרגדיה האנושית המתחוללת ברחבי המזרח-התיכון כולו בשל אופיו האלים והרצחני של האסלאם הרדיקלי - הלובש צורה ופשוט צורה בהתאם לזמן ולמקום. ועם זאת, כל מעשי הזוועה המתבצעים בשם הדת המוסלמית, מקבלים את השראתם ואת הלגיטימציה הפסיכופטית למעשיהם מאותו מקור דתי הנשען על ספר הקוראן.

בסיכומו של דבר, בחודש אוגוסט 2014, נהרגו 15,714 בני-אדם; בחודש יולי נהרגו 15,526 בני-אדם; בחודש יוני נהרגו 12,499 בני-אדם; בחודש מאי נהרגו 8,530 בני-אדם; בחודש אפריל נהרגו 6,755 בני-אדם; בחודש מרס נהרגו 7,040 בני-אדם בחודש פברואר נהרגו 7,422 בני-אדם ובחודש ינואר נהרגו 10,540 בני-אדם. בחודשים ינואר-אוגוסט 2014 נהרגו 84,036 בני-אדם בעשרות-אלפי פיגועי טרור ובאלימות אסלאמית קטלנית.

טרור אסלאמי ואלימות אסלאמית אוגוסט 2014

מדינה:	הרוגים:	פצועים: (אומדן בלבד)
סוריה:	7,219 (מחצית מההרוגים היו אזרחים)	10,000
עיראק:	4,800 (רבים מהם יזידים וטרוריסטים מוסלמים)	7,000
אפגניסטן:	1,116 (רבים מהם טרוריסטים מוסלמים)	2,500
ניגריה:	612	1,500
לוב:	455	1,500
פקיסטן:	404	1,500
תימן:	244 (כולל טרוריסטים מוסלמים שיעים)	--
סודאן + דארפור:	134	--
מצרים:	133 (רבים מהם טרוריסטים מוסלמים)	--
סומליה:	94	--
לבנון:	70 (כולל חיילים, טרוריסטים מוסלמים ואזרחים)	--
דרום-סודאן:	46 (דיווח תקשורתי בלבד)	--
הודו - קשמיר:	30	--
מאלי:	14	--
קמרון - טרור אסלאמי:	10	--
טוניסיה:	5 (כולל 2 נשים בשל טעות בזיהוי)	--
תאילנד - טרור אסלאמי:	5	--
רוסיה - קווקז:	6	--
קניה - טרור אסלאמי:	3	--
פיליפינים - טרור אסלאמי:	1	--
טורקיה:	1	--
ישראל - הרשות הפלסטינית:	6 (כולל טרוריסט מוסלמי בפיגוע בירושלים + 5 מירי של חיילי צה"ל)	--
ישראל - הרשות הפלסטינית	1 (יהודי תושב ירושלים בפיגוע)	--
ישראל  - עזה: (מ-5 באוגוסט)	257 (רובם טרוריסטים מוסלמים במסגרת מבצע צוק-איתן)	--
עזה - טרור פנימי:	28 (חיסול משתפי-פעולה בידי החמאס)	--
ישראל - עזה:	5 (2 חיילים + 3 אזרחים)	--
פקיסטן - חיסולים-ממוקדים אמריקאים:	6	--
תימן - חיסולים-ממוקדים אמריקאים:	4	--
אפגניסטן - חיילי נאט"ו:	5	עשרות
סה"כ:	15,714 הרוגים	24,000 פצועים

הסכנה האסלאמית

מבט קצר על העולם-המוסלמי מעלה את התמונה הבאה: לוב, סוריה, עיראק, תימן, סומליה, מאלי, סודאן ואפגניסטן שרויות במלחמות-אזרחים קטלניות שגרמו להריגתם של מאות-אלפי בני-אדם - וזאת רק בשנים האחרונות. מקומות נוספים כמו לבנון, מצרים, טוניסיה, אלג'יריה, ניגריה, פקיסטן, תאילנד, הפיליפינים, קמרון, קניה, רוסיה, סין, עזה, אזור הקווקז וחבל קשמיר שרויים במאבק אלים נגד האסלאם הרדיקלי ונגד עשרות ארגוני טרור אסלאמיים קטלניים הפועלים בסביבה אסלאמית נוחה יחסית.

על-פי הערכות אחדות, אלפי אזרחים אירופאים הצטרפו בשנים האחרונות לשורה ארוכה של ארגוני טרור אסלאמיים הפועלים ברחבי המזרח-התיכון. השינוי הדמוגרפי המתחולל במערב-אירופה ועליית כוחו של האסלאם הפוליטי ביבשת זו, מראה בעליל על כיוון אליו חותרים בהתמדה חסידי האסלאם הרדיקלי הפועלים באורח-חופשי במדינות אירופאיות רבות. בסופו של דבר, המודל של ארגון "המדינה האסלאמית" (דאע"ש) יועתק במלואו גם לאירופה משום שהאוכלוסייה המוסלמית ביבשת הפכה עם הזמן למסה קריטית. אירופה המערבית, בשל אופייה, גולשת בהתמדה לאפיק של חוסר-אונים לנוכח פני הסכנה.

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "טרור אסלאמי - מעשי הזוועה של חודש אוגוסט 2014", מגזין המזרח התיכון, 4 בספטמבר 2014.

המלחמה בעזה - מסקנות ראשונות

א. מסתבר שיש משהו משותף בין עיתון "הארץ" לבין בנימין נתניהו ולחלקים נוספים בתקשורת הישראלית: הם לא מכירים באמת את החברה הישראלית והם לא מבינים באמת את העולם הערבי. בנוגע לתקשורת הישראלית נדון בכך בהמשך, אולם מה שבאמת מעורר שאלות הוא חוסר-ההבנה של נתניהו במשמעות הסימבולית של דבריו ומעשיו לאורך כל ימי הלחימה שהתפרשו על 50 ימים שלמים. כבר בראשית המערכה, נתניהו הצהיר בראש-חוצות שממשלתו אינה מעוניינת למוטט לחלוטין את שלטון החמאס בעזה. לדידו של החמאס זו הייתה "תעודת ביטוח" בשם ממשלת-ישראל שהוא יכול להתנהל על-פי מדיניותו ההרפתקנית הן כלפי ישראל והן כלפי הזירה הבינערבית. ההצהרה הזו למעשה האריכה את המלחמה שגרמה לנפגעים נוספים מיותרים בצד הישראלי והיא חשפה את תושבי הדרום למלחמת-התשה מיותרת ומדממת. רק בשבוע האחרון של הלחימה ננקטו אמצעים צבאיים מיוחדים כלפי החמאס שהביאו לשינוי בתפיסה הכוללת של המלחמה נגד ישראל בעיני החמאס בעזה. אין כל ספק בכך שהאסטרטגיה של ארגון החמאס הובסה במלחמה האחרונה, וזאת גם בעקבות שיקול דעת לקוי מן היסוד של מנהיגיו הן עזה והן בקטאר. אלא, שהתארכות המלחמה לכדי 50 ימים תמימים נבעו בין היתר מהצהרות רשלניות של בכירים ישראלים בנוגע למעמדו העתידי של החמאס בעזה. סימבוליקה היא עניין חשוב מאוד בכל מלחמה - בעיקר עם אויבים מרים הבאים מבית מדרשו של האסלאם הרדיקלי.

ב. נתניהו טען שהוא העריך שהמלחמה תימשך תקופה ארוכה. אם כך הוא הדבר, מדוע לא הוכנה מראש תוכנית שקטה לפינוי משפחות עם ילדים מכל ישובי הספר המעוניינים בכך? במקום תוכנית ממשלתית שקטה, קיבלנו היסטריה תקשורתית של "בריחה", "נטישה", "זעם" ו"שבירה" של תושבי הדרום שעומדים כבר 14 שנים במטחים רבים של פצצות ורקטות. רק בימים האחרונים של המערכה בעזה, רשויות המדינה הציעו תוכנית לפינוי תושבים המעוניינים בכך. במילים אחרות, נתניהו לא ידע שהמלחמה תתארך והוא גם לא ממש הבין את הסבל היומיומי העובר על תושבי הספר. לאורך כל ימי המלחמה, נתניהו התנהל כאילו הוא מנהל חברה עסקית אמריקאית שההוצאה-הכספית והחיסכון הם השיקולים היחידים העומדים מולו. לפיכך תושבי הדרום הנבוכים והממורמרים חשו שממשלת-ישראל לוקחת אותם כמובן מאליו. הבעיה הזו נוצרה משום שממשלת-ישראל השקיעה את כל תשומת-ליבה  בכל מרפסת שנבנתה ביהודה ושומרון, וזאת במקום ליצור יחסי אמון הדוקים גם עם תושבי הדרום וגם עם תושבי הצפון המתמודדים עם איומים אקוטיים לאורך כל ימות השנה. חלוקת-הקשב של ממשלת נתניהו ראויה לתיקון כללי גם על חשבון האיומים הפרובוקטיביים של אביגדור ליברמן ונפתלי בנט. מי שאינו מסוגל לנהל חלוקת-קשב הגיונית לכלל האוכלוסייה הישראלית, שלא יבקש את אמון הציבור בבחירות הבאות. זהו רמז ברור למפלגות המרכיבות את הקואליציה הנוכחית.

ג. לצערנו הרב, שר-הביטחון וראש-הממשלה לא ניהלו דו-שיח שוטף עם הציבור הישראלי כמתחייב מתפקידם. כך למשל, ההחלטה השערורייתית של השב"כ לא להתיר לשר-הביטחון להגיע לקיבוץ נחל-עוז (ב-23 באוגוסט 2014) בשל שיקולים ביטחוניים, הייתה שגויה מן היסוד. שר-הביטחון היה צריך להבהיר למאבטחיו שלביקור בנחל-עוז יש חשיבות החורגת הרבה מעבר לביטחונו האישי - בעיקר יום לאחר הריגתו של דניאל טרגרמן בן ה-4. הכעס והאכזבה של תושבי נחל-עוז על ביטול הביקור באחד מהרגעים הקשים של הקיבוץ, היו מוצדקים לחלוטין. גם בנושא זה, המנהיגים הישראלים עדיין לא מבינים את הציבור הישראלי ואת הסימבוליקה של מעשיהם בעיתות מצוקה ומשבר. שיחות טלפון ופרסום שורות אחדות בפייסבוק, הם לא התשובה הנאותה אותה מחפש הציבור הישראלי בזמנים שכאלה.

ד. ראש-הממשלה חזר והצהיר פעמים אחדות שארגון החמאס מבקש להשמיד את מדינת-ישראל. אלא, שנתניהו התנהג כמו פוליטיקאי אמריקאי במקרה הזה: הוא דיבר "רפובליקנית" מול אבו-מאזן, אך במקביל לכך הוא דיבר "דמוקרטית" מול ארגון החמאס. גודל האיום הנשקף לישראל מארגון החמאס - על-פי ניסוחיו של נתניהו - לא תאמו את מעשיו כלפי הארגון לאורך כל ימי המלחמה. כאשר אנו מבקרים את הנשיא האמריקאי, אובמה, על התנהלותו הרופסת כלפי מדינות אסלאמיות רדיקליות, כדאי מאוד שאנו נבדוק את מעשינו הרופסים כלפי אלה המצהירים על כוונתם להשמיד את מדינת-ישראל. יתרה מזאת, נתניהו הצהיר ש"המלחמה הזו (צוק איתן) אין צודקת ממנה". אם כך הוא הדבר, במלחמה כזו הניצחון היה צריך להיות ברור וגלוי לעין בדמותה של תבוסה מוחלטת של האויב למרות החשש ממספר גבוה יותר של קורבנות ישראלים.

ה. מסתבר שגורמי הערכה במודיעין הצבאי הישראלי (אמ"ן) שגו בהבנת המניעים של החמאס בעיקר בכל מה שקשור להפסקת-האש של ה-5 באוגוסט 2014: בתאריך זה, צה"ל השלים את נסיגתו מהרצועה לאחר הריסתן של מנהרות-הטרור של החמאס, וכן הוכרזה הפסקת-אש למשך 72 שעות. יום לאחר מכן, ב-6 באוגוסט, מפקדי הצבא קראו לאזרחים לשוב לבתיהם בדרום מתוך הבנה ברורה שהמלחמה הסתיימה. ובכן, על סמך מה שהתקבלה הערכה זו? הסתבר, שההערכה הזו הסתמכה על דוברים מדרג זוטר בארגון החמאס שהיו שותפים לדיונים שהתקיימו במצרים. הערכה זו הייתה לכול היותר משאלת-לב של הצבא למרות ההפרות החוזרות ונשנות של הפסקות-האש בידי ארגון החמאס מאז שהחלה הלחימה ב-8 ביולי 2014. והינה, ב-8 באוגוסט, בשעה 04:00, נורו לעבר ישראל שתי רקטות, ובשעה 08:00 חודש הירי לעבר ישראל כפי שארגון החמאס מסר יום קודם לכן. את האכזבה והתסכול של הישראלים היה אפשר למנוע אם הצבא לא היה להוט להכריז על "סיום המערכה בעזה". כך, המערכה בעזה התארכה לעוד 18 ימים רצופים עד ל-27 באוגוסט 2014. אין תימה איפה שתושבי הדרום עדיין מהססים אם לשוב לבתיהם השוכנים בקרבת הגבול עם רצועת-עזה.

ו. הדרג המדיני בישראל ידע שהפסקת-אש נוספת עומדת להיכנס לתוקף ב-27 באוגוסט 2014 בשעה 19:00. הן הצבא והן המדינאים הישראלים ידעו שארגון החמאס, בדרך כלל, נוטה להגביר את קצב הירי לעבר ישראל דווקא לפני שהפסקת-האש נכנסת לתוקף. אף גורם רשמי בישראל לא מסר הצהרה כלשהי בעניין או הועברו הנחיות לאזרחים איך לנהוג בשעות האחרונות עד להפסקת-האש. גם הצבא לא "שטף" את עזה בירי כפי שהחמאס "שטף" את הדרום בירי עד לדקות האחרונות. וכך, כשעה לפני הפסקת-האש, נהרגו מפגיעה של פצצת-מרגמה 2 חברי קיבוץ נירים שעסקו בסך הכל בתיקון קווי-חשמל. זה היה הרג מיותר שהיה אפשר למנוע אותו אם הרשויות הממלכתיות בישראל היו פועלות במשנה-זהירות לאור ניסיון העבר הקרוב. כמובן שההרג המיותר הזה העלה את המתח לגבהים נוספים בקרב תושבי הדרום. ביום האחרון של הלחימה, נורו לעבר ישראל 182 רקטות ופצצות-מרגמה.

ז. התקשורת הישראלית שירתה את הלוחמה הפסיכולוגית של ארגון החמאס נגד ישראל לאורך כל ימי הלחימה. הדבר נוגע בעיקר לערוצי הטלוויזיה שעסקו ב"ברברת" אין-סופית של עשרות פרשנים ובדיווח על כל שיגור של רקטה לעבר ישראל. שיגור הרקטות לעבר ישראל היה מותאם לשידורי החדשות המרכזיים בישראל הן בשעות הבוקר והן בשעות הערב כדי ליצור אפקט פסיכולוגי גדול יותר על הציבור הישראלי. לא כל רסיס שנפל בשטח ישראל ראוי לסיקור חדשותי מיידי של הכתבים בשטח בשלושת ערוצי הטלוויזיה בעברית. לא כול טיל שנורה לעבר ישראל הוא "מטח של טילים", ולא כל "מטח" הופך באופן אוטומטי ל"מטחים של טילים". גם התקשורת הישראלית חייבת להיות חלק מהמערכה איתה אנו מתמודדים נגד ארגוני טרור אסלאמיים עם אידיאולוגיה נאצית. לפיכך, התקשורת הישראלית, כחלק מהמערכה, הייתה צריכה לעסוק בחיזוק הקשר בין החזית לבין העורף ובין ישובי הספר ליישובים מרוחקים יותר ללא שיקולי רייטינג.

ח. ממשלת-ישראל והציבור הישראלי גילו מחדש את קיומם של הקיבוצים. בישראל יש כ-270 קיבוצים. כ-200 מהם נמצאים לאורך הגבולות של ישראל והם אלה שקבעו את גבולותיה של מדינת-ישראל מאז הקמתה של דגניה לפני יותר מ-100 שנים. כשבנימין נתניהו מדבר על "יישוב הארץ", שלא ישכח לרגע את תרומתה היומיומית של התנועה הקיבוצית לביסוסה של מדינת-ישראל כולה - בצפון, בדרום ובמרכז. היצירה המפוארת הזו של הלאומיות הישראלית מחייבת התייחסות הרבה יותר רצינית מצד כל מוסדות המדינה ומצד כל החברה הישראלית. אם דרושה השקעה כספית גדולה יותר לקיבוצים, למושבים וליישובים הנמצאים לאורך גבולותיה של מדינת-ישראל - נא לא לחסוך בכסף. המלחמה האחרונה הוכיחה לנו שדרושים שר ממונה של אזור הדרום ושר ממונה על אזור הצפון שירכזו בידיהם נושאים הקשורים גם לעניינים של פיתוח דמוגרפי וגם לענייני ביטחון שוטף. החשיבה שלנו צריכה להיות מערכתית יותר, ולא רק לרכז את כל האנרגיה הלאומית שלנו לעבר יהודה ושומרון - שהוא אזור חשוב בפני עצמו בדומה לשאר אזורי העימות של מדינת-ישראל.

ט. למדינת-ישראל אין באמת שר-החוץ כשם שאין לנו שר-התיירות. בשני המקרים האלה, ובמקרים נוספים, השרים העדיפו לעסוק בעיקר בעזה ולא בקידום מטרותיה של מדינת-ישראל הן בזירה המקומית והן בזירה בינלאומית. ההתנהגות הרשלנית של שרים בכירים אחדים לאורך כל ימי הלחימה, ביזתה את מדינת-ישראל ותושביה משום שפעם נוספת התגלה שמניעים פוליטיים צרים באים לידי ביטוי על חשבון צרכים לאומיים. מדינת-ישראל מתהדרת בתל"ג לנפש המגיע לכדי כ-40,000 דולר. ההבדל הזועק לשמיים בין הסכום הזה לבין המערכות המקיפות את חייו של הישראלי הממוצע בתחבורה הציבורית, במחירי הדיור, במחירי המזון, בשכונות המתפוררות ובמדרכות המטונפות, מבהיר לכולנו שהשרים הממונים לא עושים את עבודתם כפי שמצופה מהם. הגיע הזמן ליצור קורלציה ברורה בין מה שאנו חושבים על עצמנו לבין המציאות בה אנו חיים. 

י. מעבר לכול מה שנאמר עד כה, השלישייה הבכירה שהובילה את מדינת-ישראל במערכה האחרונה - נתניהו, יעלון וגנץ - ראויה למלוא ההערכה, וזאת לצד גבורתם של כל חיילי צה"ל ועמידתם המופתית של כלל אזרחי ישראל.

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "מסקנות אחדות בעקבות המלחמה בעזה", מגזין המזרח התיכון, 28 באוגוסט 2014.

החמאס הצליח לחסל את רעיון המדינה פלסטינית

בכל רחבי המזרח-התיכון מתרחשים מעשי זוועה יומיומיים על רקע דתי, פוליטי ועדתי הגורמים לאלפי הרוגים מדי חודש. חג הרמדאן של יולי 2014 היה קטלני במיוחד ברוב המדינות המוסלמיות: מאות הרוגים מדי יום; אלפי פצועים; הרס של אתרים דתיים; חיסולים הדדיים; מעשי ביזה ומאות מעשי אונס מדי יום. העולם-המוסלמי כולו - גם במקומות נידחים לכאורה - שרוי כולו באורגיה של רצח וטבח כאשר המניע העיקרי הוא, לכאורה, דתי. לצד העניין הדתי, התרבות האסלאמית מושכת יסודות קרימינאליים רבים המוצאים הצדקה למעשיהם באמצעות הטיעון הדתי. אין תימה איפה, שאנו נתקלים כל יום מחדש במעשי זוועה איומים המתבצעים לכאורה בשם הדת ולמענה, אך המוטיב העיקרי תמיד היה, ונשאר, אלימות לשם אלימות שהוא מקור המשיכה העיקרי של כל הפסיכופטים המצטרפים לארגוני הטרור האסלאמיים הפועלים במרחב כולו. האלימות היא צורך נפשי, אך הדת היא רק כלי נוח להצדקות מוסריות לכאורה. שימו לב למדרג של האלימות האסלאמית: שנאה לדתות אחרות, שנאה למיעוטים, שנאה לשיעים או לסונים, שנאה לשבטים בתוך העדות האסלאמיות, שנאה בין אזור לאזור, שנאה לחמולות, שנאה בין חמולות ושנאה לנשים. השנאה האסלאמית עוברת מהרמה הדתית-האוניברסאלית עד לרמה של התא המשפחתי הקטן.

במובנים רבים, האסלאם הרדיקלי במתכונתו הנוכחית דומה לאידיאולוגיה הנאצית - זו הרואה את המאבק באויבים כ"משחק סכום-אפס" על כל המשתמע מכך. במילים אחרות, האסלאם הוא, למעשה, ארגון הטרור הגדול ביותר בעולם שמאגר האנשים שלו עצום ורב ובלתי-נדלה. המסקנה המתבקשת היא שיש צורך דחוף להפוך את האסלאם הנוכחי לדת לא-לגיטימית בדומה לאידיאולוגיה הנאצית, משום שרעיון הג'יהאד המוסלמי עומד בקטגוריה מובהקת של פשע נגד האנושות. הביטויים, המילים והמעשים העומדים מאחורי הרעיון הג'יהאדיסטי משמשים הוכחה יומיומית לכך. ההבנה הבסיסית הזו של המשמעות האמיתית בנוגע לקיומו של אסלאם במתכונתו הנוכחית היא חלק חשוב בדרך למציאת פתרון לבעיה אקוטית זו המדרדרת את המזרח-התיכון כולו למלחמת-דמים ללא מוצא.

כאשר בוחנים את "אמנת-החמאס" שפורסמה באוגוסט 1988 אנו יכולים למצוא ביטויים אנטישמיים שנלקחו מהאידיאולוגיה הנאצית. כך למשל, בסעיף 22 באמנה נכתב כך: "(היהודים) בכספם השתלטו על אמצעי התקשורת. בכספם הציתו מהפכות. הם עמדו מאחורי המהפכה הצרפתית והמהפכה הקומוניסטית. הם שעמדו מאחורי מלחמת-העולם הראשונה, אשר בה הצליחו לחסל את מדינת הח'ליפות האסלאמית. הקימו את חבר-הלאומים באמצעותו יכלו לשלוט בעולם. הם שעמדו מאחורי מלחמת-העולם השנייה. הם שהורו על הקמת ארגון האומות-המאוחדות ומועצת-הביטחון. אין מלחמה המתנהלת (בכל מקום) בעולם בלא שתהיה ידם מעורבת בה". אמנת-החמאס גם מבהירה את המאבק הדתי בין ישראל לעולם-המוסלמי במונחים של "משחק סכום-אפס". כך למשל בסעיף 28 באמנה נכתב כך: "ישראל, ביהדותה ויהודיה קוראת-תיגר על האסלאם ועל המוסלמים". במילים אחרות, המאבק נגד ישראל הוא לא מאבק לאומי או מאבק על טריטוריה או על הצדקות היסטוריות, אלא הוא חורג הרבה מעבר להקשר המקומי והוא כולל את העולם-המוסלמי כולו. המסקנה אליה חתרו מנסחי "אמנת-החמאס" באה לידי ביטוי בסעיף 34 באופן הבא: "אין פתרון לבעיית פלסטין אלא באמצעות הג'יהאד".

הבהירות האידיאולוגית של "אמנת-החמאס" נועדה לפשט את ההצדקות "המוסריות" לחיסולה את מדינת-ישראל ולהעניק את האמצעי היחיד דרכו תוגשם המטרה "הנעלה" הזו. היהדות, לדידו של ארגון החמאס, איננה מאיימת רק על המוסלמים, אלה היא מאיימת על העולם-כולו כפי שהוסבר היטב בסעיף 22 של האמנה. מהבחינה זהו, בדומה לאידיאולוגיה הנאצית, ארגון החמאס למעשה פועל לטובת האנושות כולה. בדרך זו, בדומה לאידיאולוגיה הנאצית, ארגון החמאס העניק מימד אוניברסאלי לרעיון המרכזי למרות ש"הכופרים" עצמם מהווים גם הם יעד לחיסול והשמדה בעיני האסלאם הפאשיסטי והרצחני הפועל במרחב האסלאמי כולו.

אם אנו בודקים את "האמנה הלאומית הפלסטינית" שהתגבשה כנוסח מחייב בחודש מאי 1964 - לפני שכף רגלו של ישראלי אחד דרכה ביהודה ושומרון - גם כאן אנו מוצאים הצדקות מוסריות אוניברסאליות בנוגע לחיסולה של מדינת-ישראל כפי שהדבר בא לידי ביטוי בסעיף 22: "הציונות היא תנועה מדינית, הקשורה קשר אורגני באימפריאליזם העולמי והיא עוינת לכל תנועות השחרור והקידמה בעולם. היא תנועה גזענית קנאית בהווייתה, תוקפנית, והתפשטותית־התיישבותית במטרותיה, היא פשיסטית באמצעיה. ישראל היא מכשיר (של) התנועה הציונית ובסיס אנושי וגיאוגרפי לאימפריאליזם העולמי. היא משמשת נקודת התבססות וקפיצה, כדי להלום בתקוות האומה הערבית לשחרור, לאיחוד ולקידום". גם באמנה זו קיימים ביטויים רבים על הדרכים בהן ניתן להגשים את המטרה העליונה של "הלאומיות הפלסטינית" כפי שהדבר בא לידי ביטוי בסעיף 9: "המאבק המזוין הוא הדרך היחידה לשחרור פלסטין. והוא, לפיכך, אסטרטגיה ולא טקטיקה". במילים אחרות, למרות שהיעד של "האמנה הלאומית הפלסטינית" הוא מקומי בלבד (לאומי) הקשור לעולם-הערבי כולו, היעד הסופי של ארגון אש"ף ושל ארגון החמאס זהה לחלוטין והם אף מזינים האחד את השני כ"תנועת-מלקחיים" החותרת ליעד הנכסף - פעם דרך הרעיון הלאומי ופעם דרך הרעיון הדתי.

לרבים מהישראלים, הרעיונות האלה נראים קצת "מיושנים" לאור ההתפתחויות המדיניות לכאורה שהתגבשו בין מדינת-ישראל לבין הרשות-הפלסטינית מאז הסכם אוסלו של 1993. אולם, כאן בדיוק טמונה הבעיה שלנו בנוגע להבנת היעדים הסופיים של שני הארגונים האלה כלפי מדינת-ישראל ותושביה. אנחנו כל הזמן "זזים" למרכז מבחינה אידיאולוגית, אך האויבים שלנו נותרו בשלהם עם יעדיהם הסופיים, כאשר הטקטיקה של "הפסקת-אש" או של "התהליך המדיני" משמשים כלי להסוואה בלבד.

בשל התפיסה הישראלית המקדשת את הדיפלומטיה ובשל החתירה להשגת יעדים לאומיים באמצעות משא-ומתן, אנחנו מתעלמים ממה שהתחולל בינינו לבין האויבים שלנו בשנים האחרונות. מאז מלחמת-לבנון השנייה של 2006, ישראל פתחה בארבעה מבצעים צבאיים, וזאת לאחר התגרות קשה מצד האויבים בצפון הארץ ובדרומה. למעשה, בשמונה השנים האחרונות, ישראל אינה חותרת באופן מובהק להבסת האויב למרות היכולות הצבאיות שלנו ולמרות העמידה האמיצה של העורף-האזרחי הישראלי שהעניק גיבוי מלא לממשלות שכיהנו בתקופה האחרונה. הממשלות הישראליות מנהלות את המבצעים הצבאיים במסגרת "אילוצים" בינלאומיים. אלא, שבכך הממשלה הישראלית מנהלת מלחמת-התשה העלולה להתיש דווקא את הציבור הישראלי.

למרות שהמבצע הצבאי הישראלי "צוק איתן" של יולי 2014 נחל הצלחות רבות, ולמרות הסולידריות החברתית שהתגלתה במלוא-הדרה בישראל לנוכח המלחמה אחרונה, ולמרות העמידה האמיצה של העורף הישראלי לנוכח ירי של טילים לכול רחבי המדינה, אפשר לזהות שקיימת תחושה כללית שאנו נמצאים במעגל-סגור ללא מוצא של מבצע צבאי אחד למשנהו. את המעגל הזה אפשר לפרוץ בשתי דרכים: א) בהבסת האויב באופן מוחלט. ב) בהסכם שלום.

הדשדוש המדיני והדשדוש הצבאי אולי נועדו למשוך זמן כדי לספק לממשלות ישראל לפעול באופן אופטימאלי מול שלל האילוצים המלווים את מדינת-ישראל הן זירה המקומית והן בזירה הבינלאומית. הרעיון המתבטא במושג "ניהול הסכסוך" הוא טקטיקה נאותה בעיקר בעת שהמשא-ומתן תקוע בשל סירוב של אחד מהצדדים להגיע להכרעה מדינית. אולם, "ניהול הסכסוך" מול אויב כמו ארגון החמאס, עלול להתיש דווקא את הציבור הישראלי משום שהישראלים מזהים שהממשלה אינה חותרת באופן ברור לקראת הבסתו המלאה של האויב כפי שהציבור הישראלי מצפה מכל ממשלה מכהנת. החמאס, כפי שהוא כיום, אין לו כל עניין במשא-ומתן מדיני עם ישראל, משום שהפתרון לדידו של החמאס אינו מדיני.

מבצע "צוק איתן" נגד ארגון החמאס בעזה - שהפך למלחמה לכול דבר ועניין - חשף את מה שעלול היה להתרחש בתחומי יהודה ושומרון אם מדינת-ישראל הייתה נכנעת לכול מיני אופנות מדיניות שהתבשלו במוחם של אחדים מהמדינאים הישראלים לאורך השנים האחרונות. ישראל נלחמת כבר 24 ימים נגד ארגון החמאס בעזה ללא הכרעה ברורה. רק תתארו לעצמכם מה היה קורה אם המערכה הזו הייתה מתנהלת ביהודה ושומרון. במילים אחרות, חתירה להבסתו המלאה של האויב בעזה יבהירו לכל ארגוני הטרור באזורנו הן בצפון והן בדרום על גורלם הצפוי.

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "החמאס הצליח להרוס את הרעיון המדינה הפלסטינית", מגזין המזרח התיכון, 31 ביולי 2014.