טרור אסלאמי - ערביי ארץ-ישראל - ספטמבר 2015

הינה פרדוקס המוכר לכול יהודי המתגורר ברחבי ארץ-ישראל: כאשר המוסלמים חוגגים את חגיהם, הישראלים מתאמצים לכבד את המסורת המוסלמית גם באמצעות סיורים, הרצאות, טיולים ופגישות משותפות - כפי שהדבר אכן מתרחש בישראל בכל חג הרמדאן בכל שנה. למרות שחג הרמדאן המוסלמי הפך בשנים האחרונות לחג של טרור אלים ורצחני בממדים מפלצתיים, הישראלים מגלים סקרנות רבה לגבי אורחות חייהם של בני-הדתות האחרות - זו אותה סקרנות אינטלקטואלית שהובילה את עמנו לעבר הישגים יוצאים מן-הכלל. מאידך, כאשר היהודים חוגגים את חגיהם, המוסלמים פועלים נגד היהודים כפי שהם פועלים כלפי בעצמם - דהיינו, באלימות, בטרור, בהסתה, ברצח, בביזה ובפגיעה ברכוש ציבורי ופרטי. הטרור האסלאמי שהופעל נגד אזרחי-ישראל לאורך כל חגי תשרי של ספטמבר-אוקטובר 2015, הוכיח לנו פעם נוספת את ההבדל התרבותי-המנטאלי בין התרבות היהודית לתרבות המוסלמית - כפי שתרבות זו משתקפת באופן בולט בכל מקום בו מתגוררים מוסלמים ברחבי-העולם.

במהלך המפגשים המתקיימים בין יהודים למוסלמים בחג הרמדאן, אנחנו שומעים בדרך-כלל את ההסברים העלובים שלהם בנוגע למהותו האמיתית של האסלאם כ"דת של שלום", וכי הטרוריזם האסלאמי המתפשט ברחבי-העולם כמחלה ממארת, אינו משקף באופן-הולם את האסלאם ה"אמיתי". לכאורה, מופגנת כאן מתינות מפי כאלה מתיימרים להיות מתונים. אך ראו איזה פלא, דווקא בשעת מבחן - כפי שאירע לאורך כל חגי תשרי של 2015 - לפתע פתאום כל "המוסלמים המתונים" נאלמים-דום כאילו המילים היפות שנאמרו רק לפני שבועות אחדים נעלמו כאבק-ברוח.

אין תימה איפה, שבעיני הציבור הישראלי, השפה הערבית הפכה להיות מזוהה - יותר ויותר - עם טרור, רצח, טבח, אלימות, בערות, אונס המוני ומכירת נשים בשווקים כאילו הן היו חיות-מחמד. כאשר מוטחת ביקורת כלפי מעשיהם האלימים של המוסלמים, הדברים האלה נדחים בטענה ל"אסלאמופוביה" - וזאת כחלק ממסך-עשן שנועד להצדיק אידיאולוגית את מעשיהם הרצחניים, הן כלפי עצמם ובעיקר כלפי דתות ועמים אחרים. מהבחינה הזו אין שום הבדל מהותי בין ח"כ אחמד טיבי לאבו-מאזן או לבשאר אל-אסד - כולם מעדיפים פתרון כוחני בעדיפות ראשונה, וזאת כחלק ממארג תרבותי הקשור באופן ישיר למערכת-הערכים האלימה של האסלאם על גווניו השונים. התקשורת הישראלית תיארה את האירועים האחרונים של חגי תשרי 2015, כ"גל של טרור". אולם, כתושבים המקוריים של האזור הזה, אנו מתמודדים עם הטרור הזה כבר מאות שנים. אפילו המושג "העולם-הערבי" הוא ביטוי קולוניאליסטי המשקף את האופי האמיתי של האסלאם כדת פולשת, אלימה ורצחנית. לפיכך, מספר ההרוגים בטרור אסלאמי ובאלימות אסלאמית של חודש ספטמבר 2015, משקף היטב את הערכים האמיתיים של האסלאם המשותפים גם לכלל ערביי ארץ-ישראל.

בסיכומו של דבר, בחודש ספטמבר 2015 נהרגו 11,496 בני-אדם; בחודש אוגוסט נהרגו 13,010 בני-אדם; בחודש יולי נהרגו 11,829 בני-אדם; בחודש יוני נהרגו 13,153 בני-אדם; בחודש מאי נהרגו 14,632 בני-אדם; בחודש אפריל נהרגו 10,294 בני-אדם; בחודש מרס נהרגו 15,143 בני-אדם; בחודש פברואר נהרגו 11,291 בני-אדם; ובחודש ינואר נהרגו 13,468 בני-אדם. בתשעת החודשים הראשונים של שנת 2015, נהרגו 114,316 בני-אדם, בעשרות-אלפי פעולות טרור קטלניות ובעימותים צבאיים שהתרחשו במרחב האסלאמי כולו ואף מעבר לו.

טרור אסלאמי ואלימות אסלאמית - ספטמבר 2015

מדינה:	הרוגים:	פצועים/הערות:
סוריה:	4,219	10,000
עיראק:	3,842	6,000
אפגניסטן:	930 (רבים מהם טרוריסטים)	2,000
תימן:	764 (רבים מהם אזרחים)	2,000
מצרים:	531 (רובם טרוריסטים)	במבצע צבאי בצפון-סיני
פקיסטן:	256	1,000
ניגריה:	212 (רבים מהם אזרחים)	1,000
סומליה:	158 (רבים מהם טרוריסטים)	--
טורקיה-כורדים:	157 (רבים מהם לוחמים כורדים)	ללא ההפצצות בצפון-עיראק
לוב:	93	--
קמרון:	76 (רבים מהם אזרחים)	--
הרפובליקה של מרכז אפריקה:	61	בעימותים בין מוסלמים לנוצרים
סעודיה:	29 (רובם חיילים)	--
מאלי:	24	--
דרום-סודאן:	22	כנראה נהרגו יותר
טג'יקיסטן - טרור אסלאמי:	17	בהתקפה בעיר הבירה
ניז'ר - טרור אסלאמי:	15	--
הודו - קשמיר:	13	--
סודאן - דארפור:	7	--
בחריין - תימן:	5 (חיילים)	--
איראן - כרודים:	4	--
תאילנד - טרור אסלאמי:	4	בדרום המדינה
אזרבייג'ן - ארמניה:	3	בהפצצות של אזרבייג'ן
אלג'יריה:	2 (טרוריסטים מוסלמים)	--
איחוד האמירויות הערביות:	2 (חיילים)	--
בנגלדש - טרור אסלאמי:	1 (אזרח זר)	--
ירדן:	1	כנראה נהרגו יותר
פיליפינים - טרור אסלאמי:	1 (ילדה)	בדרום המדינה
רוסיה - קווקז:	1 (אימאם מתון)	--
ישראל - הרשות הפלסטינית:	2 (טרוריסטים מוסלמים)	--
ישראל - הרשות הפלסטינית:	1 (מוסלמית מתה מפצעיה)	מהפיגוע בכפר דומא
ישראל - טרור:	1 (אזרח ישראלי)	--
אפגניסטן - חיילי נאט"ו:	1	--
אפגניסטן - חיסולים-ממוקדים אמריקאים:	25	עשרות
תימן - חיסולים-ממוקדים אמריקאים:	10	--
פקיסטן - חיסולים-ממקודים אמריקאים:	6	--
סה"כ:	11,496 הרוגים	22,000 פצועים

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "טרור אסלאמי - ערביי ארץ-ישראל - ספטמבר 2015", מגזין המזרח התיכון, 8 באוקטובר 2015. 

התקשורת הישראלית והמעורבות הרוסית בסוריה

מאז אמצע חודש ספטמבר 2015, דומה היה שהתקשורת הישראלית נכנסה להיסטריה מוחלטת לנוכח הידיעות המרעישות על כניסתם של כוחות-צבאיים של רוסיה לתוככי הממלכה המתפוררת של בשאר אל-אסד. ההיסטריה התקשורתית הזו ניהלה את עצמה כאילו אנו חיים בשנות ה-70 של המאה הקודמת מול בריה"מ הגדולה והמאיימת הדופקת בשעריה של מדינת-ישראל. גם הפגישה בין נתניהו לפוטין שנערכה ב-21 בספטמבר 2015 - על רקע המעורבות הצבאית הישירה של רוסיה בסוריה -  תוארה בידי אחדים מאמצעי-התקשורת הישראלית כ"מפגש בין הדוב הרוסי לבין הנמלה הישראלית". מחד גיסא, התקשורת הישראלית ברובה נוטה לזלזל ביכולותיה של ישראל. ומאידך, ההתרחשויות הבינלאומיות מסוקרות כאילו העולם כולו סובב סביב ישראל  לטוב או לרע - אך בעיקר לרע.

שתי המגמות הקוטביות הללו מראות בעליל שיש לנו בעיה רצינית מאוד מבחינה תקשורתי משום שהתקשורת הישראלית עסוקה ביצירת היסטריה ציבורית תוך כדי התעלמות כמעט מוחלטת מידיעות ותהליכים בינלאומיים המתרחשים בסביבה הקרובה והרחוקה לנו. לצד כל זה, גם האמירות הפומביות של אלה המתיימרים לייצג את "האופוזיציה" הישראלית, מקבלות ממד של היסטריה תקשורתית, הרבה מעבר לערכן האמיתי, שאינן משרתות כלל את מכלול האינטרסים של הציבור הישראלי - ראו ערך "יצחק הרצוג" שהפך בשבועות האחרונים לליצן פוליטיבשירות אחדים מכלי התקשורת בישראל.

התקפה רוסית ראשונה בסוריה - עשרות אזרחים הרוגים

הקו המלווה את מרבית משדרי-החדשות בישראל נוטה להיות מתלהם והיסטרי. אפילו "אות-הפתיחה" של החדשות המרכזיות של ערוץ 2 נתפס בעיני רבים כאלים ותוקפני. לצד כל זה מתלווה מלל אין-סופי הגולש לעיתים קרובות לברברת צעקנית ומיותרת הנמתחת לעיתים קרובות ליותר מ-80 דקות מידי יום. למרות "מריחת-הזמן" הזו, די נדיר (נדיר מאוד) לראות דיון ענייני האמור לשרת את הציבור בשפה ראויה, עניינית וברמה גבוהה. הקו המרכזי הזה, מלווה באופן-בולט גם את משדרי-הבוקר של ערוצי הטלוויזיה בישראל - וזאת בניגוד גמור למה שמתחולל ברחבי-העולם גם במקומות יותר "סוערים" מישראל. העניין הזה מוביל אותנו למקבילה המתלהמת של הטלוויזיה הישראלית - שהיא הטלוויזיה הרוסית הפועלת תחת משטרו של פוטין.

ב-30 בספטמבר 2015, הפרלמנט הרוסי אישר לפוטין להפעיל כוחות-צבאיים בסוריה. הדגש בהחלטה הרוסית היה על התקפות אוויריות בלבד ולא על שימוש בכוחות קרקעיים של הצבא הרוסי על אדמת סוריה. שעות אחדות לאחר ההחלטה הזו, מטוסים רוסים תקפו מטרות בחאלב, בחומס ובאזור מחוז לטקיה. הכותרת הרשמית של רוסיה להתקפות הללו הייתה "מלחמה בארגון המדינה-אסלאמית". אלא, שהארגון הזה עדיין לא מהווה איום ממשי באזורים האלה. מי שפועל באזורים האלה הם ארגונים הנתמכים בידי סעודיה ומדינות-המפרץ וכן ארגון "ג'בהת אל-נוסרה" המזוהה יותר עם ארגון "אל-קאעידה" מאשר עם ארגון "המדינה האסלאמית". רוסיה טענה שהיא פועלת בסוריה על-פי החוק הבינלאומי משום שהיא הוזמנה על-ידי המשטר הסורי לפעול בסוריה. וזאת, בניגוד גמור לפעילותה של "הקואליציה האמריקאית" הפועלת בסוריה ללא הסכמתה המופרשת של הממשלה החוקית של סוריה. במקרה הזה, רוסיה צודקת לחלוטין. אלא של"צדק" הזה יש גם מחיר עתידי משום שאם נפגעו אזרחים חפים-מפשע בהתקפות הרוסיות - כפי שאכן קרה בעיר חאלב  - אפשר יהיה לתבוע בכירים רוסים על הפרה של החוק-הבינלאומי העוסק בדיני-מלחמה. סביר להניח שתביעות כאלה יוגשו בעתיד הקרוב על-ידי ארגונים סורים הפועלים באירופה ובארה"ב.

מעבר להיבט הזה, ההתקפות הרוסיות שנערכו ב-30 בספטמבר 2015, חשפו פעם נוספת את המניע העיקרי של רוסיה להגביר את פעילותה הצבאית בסוריה. לפוטין ברור לחלוטין שללא אסד וללא השליטה העלווית ברצועת החוף המשתרעת מהעיר טרטוס ועד לצפון העיר לטקיה, רוסיה לא תוכל להפעיל את הנמל החשוב שלה בטרטוס המשרת את הצי הרוסי הפועל בים השחור. סביר להניח שגורלו האישי של אסדאינו מעניין באמת את פוטין. רוסיה רוצה בעל-ברית נאמן בסוריה שיכבד את ההסכמים שנחתמו עם בריה"מ לשעבר, מאז שנת 1971, בנוגע לנוכחות הרוסית המשמעותית בנמל טרטוס - שהפך עם הזמן לבסיס-ימי אסטרטגי עבור רוסיה. אין תימה איפה, שבהצהרות הרשמיות של רוסיה בנוגע למעורבותה במשבר המתחולל בסוריה, הושם דגש על ביטוי "הממשלה הסורית" - שהוא ביטוי מרומז לעדה העלווית ולשליטתה על אזור-החוף בו שוכן נמל טרטוס. פוטין, באופן הזה, הפך את אזור-החוף של סוריה למקום-בטוח עבור העדה העלווית כולה ועבור האינטרסים האסטרטגיים של רוסיה במזרח-התיכון. בעניין הזה, בנקודות אחדות, אפשר למצוא קווי-השקה בין האינטרסים של רוסיה לבין האינטרסים של ישראל בעיקר בכל מה שקשור לאזור רמת-הגולן.

שעות אחדות לאחר ההתקפה הרוסית שנערכה באזור העיר חאלב ה-30 בספטמבר 2015, נודע על עשרות אזרחים חפים-מפשע שנהרגו בעקבות המהלך האווירי הרוסי. כמובן שבערוצי הטלוויזיה ברוסיה לא נאמר על כך דבר. באחת מתחנות הטלוויזיה הפופולאריות של רוסיה -Planeta RTR  - המשדרת בשפה הרוסית גם לקהילות מעבר-לים, נערך דיון מיוחד שעסק ב"מלחמה של רוסיה נגד ארגון המדינה -האסלאמית", וזאת לאור הפעילות האווירית ההתקפית שנערכה באותו יום. לאורך כל הדיון הופיעה כותרת בתחתית המסך שהסבירה לצופים ש"רוסיה נלחמת בארגון המדינה-האסלאמית". על-מנת להבין את הלוגיקה שעומדת מאחורי הפעילות הרוסית הנוכחית, אחד מהמשתתפים בדיון הסוער טען ש"סוריה בעצם היא המקור של הנצרות הרוסית". לפיכך, לטענתו, לפעילות הצבאית בסוריה יש היבט היסטורי משום שמדינה זו מהווה חלק מהמארג התרבותי-הדתי של אמא רוסיה. היה אפשר להבין מדבריו שסוריה בעצם שייכת לרוסיה מבחינה היסטורית, וכי הפעילות הצבאית בסוריה נועדה גם כדי "להציל את העולם-הנוצרי כולו". אתם יכולים להיות בטוחים שהרבה מאוד צופים רוסים קנו את הסיפור האווילי הזה - וזאת למרות שהוא המתכוון לטורקיה ולא לסוריה. במילים אחרות, "הדוב הרוסי" לא השתנה לפחות בדבר אחד - בתעמולה. זה כל מה שנותר מבריה"מ הגדולה והמאיימת של שנות ה-70 של המאה הקודמת. כאשר רוסיה תגמור להרוס את סוריה, הכתובת היחידה לשיקומה של סוריה תהייה, כמו תמיד, ארה"ב. עד אז, רבים בעולם מקווים, שבארה"ב יהיה נשיא קצת יותר מחובר למציאות הבינלאומית מהנשיא הנוכחי של 2015.

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "התקשורת הישראלית והמעורבות הרוסית בסוריה", מגזין המזרח התיכון, 1 באוקטובר 2015.  

Bassem Eid - A Palestinian Perspective

Bassem Eid - A Palestinian Prespective

Bassem Eid - in English

בזמן הנסיגה הישראלית מרצועת-עזה בשנת 2005, בסאם עיד כתב את הדברים הללו: "אך החשוב מכל הוא האיום של החרפת האלימות הפנימית בחלקים שונים ברצועת עזה, כתוצאה מחולשתה של הרשות הפלסטינית ומוסדותיה באזורים אלה. כדי להימנע מכך, הרשות הפלסטינית לא צריכה להסס ללכוד את מבצעי הפעולות האלימות ולהביאם בפני בית דין. אסור להתיר את קיומן של מיליציות חמושות, ואסור לתת להן יד חופשית ברחובות עזה אם חפצים בחוק וסדר. הנקודה הזאת תהיה חיונית להוכחת חוקיותה ויכולותיה של הרשות הפלסטינית בעיני הקהילייה הבינלאומית, כדי שזו תגביר את הלחץ על ממשלת ישראל לבצע עוד הינתקויות בגדה המערבית. רק כאשר החוק והסדר ישררו בעזה, והרשות הפלסטינית תוכיח את עצמה כשלטון החוקי שלה, רק אז יופעל לחץ בינלאומי על ישראל ביחס לגדה המערבית. יתר על כן, האלימות הפנימית היא המכשול העיקרי בדרך לחיים נורמליים ברצועת עזה לאחר ההינתקות. עם זאת, במידה שבעיות חברתיות כמו אבטלה ודיור לא יטופלו בדחיפות, סביר להניח שהפשע והאלימות רק יתגברו, ויכפו על תושבי עזה חיים תחת פחד תמידי. שום דבר לא ישתנה כמעט, שכן למרות שלא יפחדו עוד מצה"ל, תושבי הרצועה עדיין לא יוכלו להתיר לילדיהם לשחק בחוץ בגלל האלימות הלא-מרוסנת ברחובות. ולכן, חובה על הרשות הפלסטינית להפסיק את ההתייחסות הקלה לפשיעת-נשק והטלת טרור על שכונות שלמות בידי כנופיות מזוינות, לשים את הפושעים מאחורי סורג ובריח ובוודאי לא לשלבם בשירותי הביטחון והמשטרה כפי שנהוג כיום".

טרור אסלאמי - פליטים בשער - אוגוסט 2015

לצד הטרגדיות הקשות שהטרור האסלאמי יצר לאורך השנים האחרונות, לפתע התחוור לעולם-הרחב על המשמעויות האנושיות הקרדינאליות המתלוות בגין התפוררותן של המדינות הערביות ושל המדינות המוסלמיות במרחב כולו. בכל המרחב האדיר הזה - הכולל גם את המדינות האפריקאיות - אין מדינה אחת הראויה להיקרא "מדינה" במובן התפקודי או במובן הדמוקרטי והליבראלי. בניגוד לדעתם של רבים, זו אינה בעיה הנובעת מהקולוניאליזם האירופאי של המאה ה-19, אלא היא נובעת בראש ובראשונה בשל חוזקם של היסודות המסורתיים, השבטיים והדתיים המכתיבים התנהגות אזרחית, פוליטית ואנושית הרחוקה שנות-אור מהתהליכים התרבותיים שהתחוללו בעולם מאז סיום מלחמת-העולם השנייה.

הניסיון לדבוק בטענת "הקולוניאליזם" כדי להסביר את תחלואי העולם-השלישי, נובעת בעיקר מטעמים פוליטיים אידיאולוגיים שיש בהם ניסיון להעניק מחילה גורפת הפוטרת את המנהיגים והאזרחים מאחריות אישית לגורל מדינתם ולגורל חייהם. אין הסבר "קולוניאליסטי" להוצאתם-להורג של אלפי בני-אדם בעולם-המוסלמי על עניינים של מה-בכך. גם אין הסבר "קולוניאליסטי" לאונס השיטתי הנעשה בנשים ולמכירתן כשפחות-מין במחיר של דולרים בודדים לפעילי טרור אסלאמיים או לפסיכופטים מוסלמים מהמפרץ-הפרסי. גם אין כל הסבר "קולוניאליסטי" לחיסולם של מיליוני בני-אדם ב-30 השנים רק במדינות הערביות החברות ב"ליגה-הערבית". גם אין כל הסבר "קולוניאליסטי" לשיטפון של מיליוני פליטים הנוהרים לעבר מדינות-המערב בניסיון למצוא מקום-מפלט מארצותיהם המתפוררות.

אירופה רוצה פליטים נוצרים

מנגד, היוהרה האסלאמית-הקולוניאליסטית היא שמכתיבה את ההתנהגות הפרקטית של האומה המוסלמית כולה כלפי אורחות-חייהם של מאמניה ושל אלה המשתייכים לדתות ולעדות אחרות. לפיכך, רב המשותף בין אחמד טיבי, ג'מאל זחאלקה ואבו-מאזן לבין בשאר אל-אסד, נסראללה, חמינאי, למנהיגי ארגון "המדינה האסלאמית" ולפסיכופטים העומדים בראשו של ארגון "בוקו חראם" בניגריה, משום שכולם שואבים את השראתם מהמקורות התרבותיים של האסלאם על-פי תפיסת עולמם. החל מהרגע הראשון בו התרבות האסלאמית העניקה לגיטימציה לנקוט באלימות כאמצעי-הראשי לפתרונם של סכסוכים, המוטיב התרבותי הזה הושרש עמוק לתוך החברה האסלאמית כולה. אין תימה איפה, שבחודשים האחרונים עולים קולות - בודדים אומנם - לדה-אסלאמיזציה של החברה הערבית או להכפפתו של העולם-הערבי כולו - ומדינות נוספות באפריקה - למערכת שליטה מוגברת של מדינות-המערב בדמותו של תכתיב פוליטי בסגנון הדומה לזה שהיה קיים תחת המנדט הבריטי באזורים אחדים ברחבי המזרח-התיכון. מיליוני הפליטים העושים את דרכם לעבר אירופה בימים אלה, מכתיבים למעשה את השינוי הפרקטי בנוגע לתפקידן של המדינות הדמוקרטיות-הליבראליות על האירועים המתרחשים באזורים כושלים ברחבי-העולם.

בשבועות האחרונים של חודש אוגוסט 2015, הפליטים הסורים תפסו את הכותרות בעולם-כולו. כרגיל, גם במקרה הזה, פוליטיקאים ישראלים חסרי-אחריות (כדוגמת יצחק הרצוג ודומיו) ניסו לדחוף את המותג "מדינת-ישראל" לתוך הקלחת הרותחת הזו בשל שיקולים מוטעים מן היסוד. לצערנו הרב, במדינת-ישראל עדיין קיימים פוליטיקאים אחדים המנסים לייבא את סכסוכי המזרח-התיכון לתוככי המדינה מתוך הרגל-מגונה מן היסוד. מדינת-ישראל  יכולה לעזור - אבל מרחוק, בשקט וללא כותרות מיותרות.

בסיכומו של דבר, בחודש אוגוסט 2015, נהרגו 13,010 בני-אדם; בחודש יולי נהרגו 11,829 בני-אדם; בחודש יוני נהרגו 13,153 בני-אדם; בחודש מאי נהרגו 14,632 בני-אדם; בחודש אפריל נהרגו 10,294 בני-אדם; בחודש מרס נהרגו 15,143 בני-אדם; בחודש פברואר נהרגו 11,291 בני-אדם; ובחודש ינואר נהרגו 13,468 בני-אדם. בשמונת החודשים הראשונים של שנת 2015, נהרגו 112,820 בני-אדם, בעשרות-אלפי פעולות טרור קטלניות ובעימותים צבאיים שהתרחשו במרחב האסלאמי כולו ואף מעבר לו.

טרור אסלאמי ואלימות אסלאמית - אוגוסט 2015

מדינה:	הרוגים:	פצועים: (אומדן בלבד)
סוריה:	4,830	6,000
עיראק;	4,547	5,000
אפגניסטן:	1,068 (רובם טרוריסטים)	2,000
תימן:	724 (רובם אזרחים שיעים)	3,000
ניגריה:	368 (רובם אזרחים)	1,500
פקיסטן:	287	--
סומליה:	254 (רובם טרוריסטים)	--
לוב:	233 (רובם חיילים וטרוריסטים)	--
טורקיה:	86 (רובם חיילים וכורדים)	--
טורקיה - צפון-עיראק:	119 (כורדים, בהפצצות טורקיות)	טורקיה דיווחה על כ-900 הרוגים
מצרים:	79 (רובם טרוריסטים)	כולל הריגתו של בן-ערובה
הודו - טרור אסלאמי - קשמיר:	41	--
פיליפינים - טרור אסלאמי:	37	כולל הריגתו של בן-ערובה
סודאן - דארפור:	30	--
קמרון - טרור אסלאמי:	27	--
סעודיה:	27	--
תאילנד - טרור אסלאמי:	24	22 מהם בפיגוע אחד
דרום-סודאן:	20	--
רוסיה - טרור אסלאמי - קווקז:	18	--
איראן - כורדים:	12 (חיילים איראנים)	בפעילות של המחתרת הכורדית
צ'אד - טרור אסלאמי:	17 (טרוריסטים מוסלמים)	10 מהם הוצאו-להרוג
הרפובליקה של מרכז-אפריקה:	10	--
לבנון:	10	--
אלג'יריה:	9 (טרוריסטים מוסלמים)	--
אזרבייג'ן - ארמניה:	8	בקרבות בין המדינות
טוניסיה:	5	--
ניז'ר - טרור אסלאמי:	3	--
בחריין:	1	--
ישראל - הרשות הפלסטינית:	4	3 מהם טרוריסטים מוסלמים
ישראל - עזה:	1 (מוסלמית)	נהרגה מפצצה ישראלית
ישראל - סוריה:	6 (טרוריסטים מוסלמים וחיילים)	בפעולת-תגמול על ירי רקטות
אפגניסטן - חיילי נאט"ו	2	--
אפגניסטן - חיסולים-ממוקדים אמריקאים:	85	עשרות
תימן - חיסולים-ממוקדים אמריקאים:	13	--
פקיסטן - חיסולים-ממוקדים אמריקאים:	5
סה"כ:	13,010 הרוגים	17,500 פצועים

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "טרור אסלאמי - פליטים בשער - אוגוסט 2015", מגזין המזרח התיכון, 10 בספטמבר 2015.

גרמניה ומשבר הפליטים – דינמיקה של אלימות פוליטית

לתאריך ה-1 בספטמבר, יש משמעויות רבות בהיסטוריה המודרנית של אירופה. בתאריך זה, בשנת 1939, גרמניה פלשה לפולין ובכך החלה למעשה מלחמת-העולם השנייה שהסתיימה ב-8 במאי 1945.  התאריך המיוחד הזה גם מאפשר לגרמניה להציג פעם נוספת - באמצעות סדרות דרמטיות - את היותם של הגרמנים קורבנות של האירועים שהתרחשו בעקבות המלחמה ולאחריה. אירופה לאחר המלחמה עמלה קשות כדי להגיע לרמה מסוימת של שלווה ושגשוג כלכלי לאחר מאות שנים של אלימות, טרור פוליטי, טרור דתי, מלחמות עקובות-מדם ומשברים אקוטיים שפירקו מדינות ואימפריות ביבשת. אולם, רק לאחר פירוקה של בריה"מ בשנת 1991, אפשר לקבוע שהאיום על אירופה המערבית הוסר כליל. לפיכך, אנחנו מדברים על חלון של זמן קצר בלבד המשתרע על פחות מ-25 שנים בהן שורר שלום ברחבי היבשת ללא איומים אקוטיים היכולים לערער את שלוותם של התושבים.

בעקבות זרם של מיליוני הפליטים הנוהר לעבר אירופה המערבית והמתחים שבעיה זו יוצרת בין המדינות המרכיבות את "האיחוד האירופאי", דוברים בכירים באיחוד הצהירו, ב-1 בספטמבר 2015, שאירופה כפי שהיא מוכרת לנו, איננה קיימת עוד. ההצהרה הפסימית הזו באה לאחר שנה קשה מאוד בשל המשבר הצבאי באוקראינה ומשבר-החובות של יוון שטלטלו את מדינות-האיחוד לעבר פסימיות בנוגע לקיומו של "האיחוד האירופאי" במתכונתו הנוכחית. לא כל המדינות מקבלות את "התכתיב" הגרמני ובוודאי שמדינות נוספות חוששות מהעוצמה שגרמניה מפגינה כלפי מדינות חלשות יחסית באיחוד. המתחים הללו, שהתעצמו מאוד בשנה האחרונה (2015), קיבלו תפנית רעה נוספת בשאלת קליטתם של הפליטים הזורמים לאירופה מכל-עבר. מנהיגים בכירים במזרח-אירופה - המשמשת תחנת-מעבר לפליטים בדרכם למערב-אירופה - האשימו את המדיניות "השמאלנית" של האיחוד בנוגע לבעיה זו הגורמת לחרדה גדולה בשל האיום העתידי על צביונה הלאומי והדמוגרפי של אירופה. מדינות אחרות באיחוד מעודדות את הפליטים להגיע לגרמניה - שהפכה לקורבן של התעמולה שהיא ניהלה למען עצמה במשך העשורים האחרונים.

אלה הטוענים נגד המדיניות הגרמנית בעיקר בנוגע לבעיית הפליטים והמהגרים הנוהרים לאירופה, צודקים ברוב המקרים. במהלך העשורים האחרונים, גרמניה ניהלה מסע תעמולתי חובק-עולם בתקציב של עשרות מיליארדי דולרים שמטרתו הייתה להציג את "פניה היפות" של גרמניה בשלל תחומים תרבותיים, כלכליים וחברתיים. הלכידות החברתית והמשמעת האזרחית של הגרמנים, הובילו את גרמניה לאחר 1945 להישגים מרשימים למרות שחלקם נעשו בכפייה על-ידי המעצמות הכובשות. גרמניה רצתה להיות "אחרת". לשם כך, היא בנתה בעמל-רב תדמית פנימית ובינלאומית המדגישה את היותה של גרמניה מדינה שלווה, שוחרת-שלום, הדבקה בעקרונות היסוד של זכויות-אדם והקפדה על זכויותיהם של מיעוטים המתגוררים בתחומה או נקלטו בה לאורך העשורים הראשונים לאחר מלחמת-העולם השנייה.

בארבע השנים האחרונות, התעמולה הזו הפכה למביכה למדי: אין כמעט כלי-תקשורת אחד שלא פרסם ידיעה שבועית או חודשית על היותה של גרמניה המדינה המועדפת להגירה לאחר ארה"ב. בחלק מכלי-התקשורת בגרמניה התפרסמו אין-ספור כתבות על "הפלא הגרמני" של השנים האחרונות. כלי-תקשורת נוספים יצאו בסדרת כתבות תחת הכותרת "תעשו אותי גרמני" שהופנתה בעיקר למדינות באיחוד-האירופאי. במסגרת הזו, אזרחים ממדינות שכנות התארחו בגרמניה למשך שבועות אחדים כדי לחוות את "החוויה הגרמנית" מכלי ראשון. היהירות הגרמנית בתקופה האחרונה הייתה בשיאה.

אולם, מאחורי שביעות-הרצון הגרמנית הסתתרו להם כמה נתונים בעייתיים מאוד המדגימים היטב את השינוי הדמוגרפי המתחולל בגרמניה. את השינוי הזה הרגישו האזרחים הגרמנים באופן הדרגתי שהפך בשנים האחרונות לשיטפון המאיים על החברה הגרמנית כולה. אחד מהסוציולוגים הבכירים של גרמניה העניק ראיון, ב-25 באוגוסט 2015, לאחד מכלי התקשורת המובילים של גרמניה. הראיון נערך, כמובן,  על רקע משבר הפליטים הזורמים לעבר אירופה ובמיוחד לעבר גרמניה. במהלך הראיון הוא מסר את הנתונים הללו: משנת 1945 ועד לשנת 2000 הגיעו לגרמניה 23 מיליון זרים. במהלך התקופה הנדונה עזבו את גרמניה 17 מיליון תושבים. לדעתו של פרופ' זוייפנר, התהליך הזה עבר איכשהו בשלום. אולם, מה שמתחולל כרגע עקב המדיניות הנוכחית של גרמניה, מתבטא בכך שהיא מייבאת את הסכסוכים האלימים של המזרח-התיכון לתוך גרמניה עצמה. דהיינו, שיעים נגד סונים; כורדים נגד סורים; עיראקים נגד כורדים; מוסלמים נגד נוצרים; טורקים נגד כורדים; וכן סכסוכים אלימים בתוך העדות האפגאניות, הפקיסטניות ובתוך שלל העדות האפריקאיות המתגוררות בגרמניה. על-פי טענות אחדות, גרמניה הפכה ל"מיקרוקוסמוס" של המזרח-התיכון, וזאת בהתאם לאירועים האלימים המתרחשים מיד יום ביומו בין קבוצה אחת כלפי קבוצה אתנית או דתית אחרת. הפליטים והמהגרים אכן זורמים לגרמניה, ומאידך המוני אזרחים גרמנים עוזבים את המדינה גם לאור השינוי הדמוגרפי המתחולל בה בשנים האחרונות.

על-פי הערכות זהירות, בשנת 2015 התגוררו בגרמניה יותר מ-5 מיליון מוסלמים (יש יותר). רק בחודש אוגוסט 2015 גרמניה קלטה 106,000 פליטים חדשים. בחודשים הראשונים של שנת 2015, היה ברור לרשויות בגרמניה שמספר הפליטים שייקלטו בגרמניה בשנה הנוכחית יהיה כפול בהשוואה לשנת 2014. ממשלת גרמניה העדיפה, כמובן, לא למסור לציבור מספרים מדויקים. לבסוף, ממשלת גרמניה נאלצה לפרסם את הנתונים המשוערים של הפליטים שייקלטו במהלך 2015. באמצע חודש אוגוסט 2015, ממשלת גרמניה הודיעה כי במהלך השנה ייקלטו כ-800,000 פליטים. לקראת סוף אוגוסט, ממשלת גרמניה מסרה שקרוב לוודאי שייקלטו בגרמניה יותר ממיליון פליטים בשנת 2015. המספרים האלה זעזעו לחלוטין את הציבור הגרמני ואת המערכת הפוליטית כולה - לרבים נראה היה שאנגלה מרקל מאבדת שליטה על הנעשה במדינתה על חשבון האזרחים הגרמנים. העיסוק האובססיבי של מרקל במשבר החובות של יוון ובמשבר הצבאי המתחולל באוקראינה, הרדים את המערכת הפוליטית כולה כאילו גרמניה מתנהלת בנינוחות מסוימת של "עסקים כרגיל" למרות שהכתובת הייתה על הקיר.

בעיית המהגרים והפליטים הזורמים לגרמניה אינה רק תופעה של החודשים האחרונים. לאורך השנתיים האחרונות התפרסמו בגרמניה אלפי כתבות העוסקות בנושא הזה ובהשפעתו על החברה הגרמנית. טוקבקיסטים אחדים שהגיבו לכתבות הללו טענו ש"השינוי הדמוגרפי בגרמניה גרם להם לעזוב את גרמניה". טוקבקיסטים אחרים הגיבו לדברים הללו בשלילה מוחלטת והיו כאלה שטענו ש"הרבה אנשים שילמו בחייהם כדי להעמיד את גרמניה למה שהיא כיום". ברוב המקרים זה היה דו-שיח של חרשים כפי שהוא מתנהל בדרך-כלל בין הימין הקיצוני לבין השמאל הקיצוני - הן בשאלה הבוערת הזו והן בשאלות מהותיות נוספות הקשורות לאופייה הרצוי של גרמניה למשך השנים הבאות.

מתחילת שנת 2015 התבצעו בגרמניה יותר מ-350 פעולות טרור נגד מהגרים ופליטים. אלה הם רק הנתונים הרשמיים. אולם, לצד הנתון הזה, מתבצעים עשרות התנכלויות יומיומיות נגד פליטים ומהגרים - החל מהשלכת בקבוקים ריקים וכלה בהצקות מילוליות ופיזיות. מדובר על תופעה המתרחבת מחודש לחודש כמעשה שבשגרה. התפרעויות האלימות שהתרחשו בעיירה היידנאו - Heidenau - שבמזרח-גרמניה, לאורך כל חודש אוגוסט 2015 נגד קליטתם של הפליטים והמהגרים בעיירה, חשפו פעם נוספת את העצב-החשוף של גרמניה המתבטא בקיומו של ציבור גדול מאוד שאינו מהסס לבטא עמדות גזעניות ולהוציא-לפועל התקפות יומיומיות נגד זרים ונגד כוחות-הביטחון.

כשאנגלה מרקל הגיעה לעיירה כדי לבטא את הזדהותה האמיתית והכנה עם המהגרים המותקפים, מאות רבות של תושבי העיירה קראו לעברה "אויבת העם", "בוגדת" ו"זונה". כשמרקל טענה ש"גרמניה עשירה, והיא יכולה להתמודד עם הפליטים הרבים המגיעים אלה", המפגינים קראו לעברה שגרמניה אינה עשירה, וכי הם עצמם בקושי מצליחים להתקיים מ-700 אירו לחודש (שהם כ-3,000 ₪). בכך, נפתח מחדש הדיון הפומבי על ההבדלים בין מזרח-גרמניה למערב-גרמניה, בין ימין-רדיקלי לשמאל-רדיקלי, בין עשירים לעניים ובין שמרנות לאומנית לדמוקרטיה ליברלית. כל אלה מהווים, פעם נוספת, את נקודות-השבר והמחלוקת של החברה הגרמנית לדורותיה.

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "גרמניה ומשבר הפליטים - דינמיקה של אלימות פוליטית", מגזין המזרח התיכון, 3 בספטמבר 2015.