מסרים דיפלומטיים ופוליטיים בישראל

הניסיון ההיסטורי שלנו לאורך מאות ואלפי שנים הפך אתנו לאומה של חשדנים בשאלת יחסינו עם מדינות קרובות ורחוקות כאחת. החשדנות הזאת הביאה אותנו להישגים אחדים אך גם לכישלונות קולוסאליים בלתי-נתפסים כמו חורבן בית-ראשון, מרד בר כוכבא ומרד גאלוס שמוטטו לחלוטין את היישוב היהודי בארץ ישראל. במשך 300 שנה - בשנת 70 לספירה ועד לשנת 351 לספירה - ארץ-ישראל הפכה מארץ נושבת לארץ חרבה עם אוכלוסייה מדולדלת הנמצאת בקשיים קיומיים וללא ריבונות. בואו נבדוק לרגע מה קרה בתקופה המודרנית ליכולת הישראלית לשרוד גם תקופות חשוכות וקשות מנשוא.

 

בין השנים 1938 ל-1948, היישוב היהודי בארץ-ישראל, שמנה כחצי מיליון נפש בלבד, נאלץ להתמודד עם כוונותיה הרצחניות של האימפריה הגרמנית-הנאצית, עם האימפריה הבריטית הגזענית שהחליטה לקבל את העמדה הערבית על סגירת שערי העלייה לארץ-ישראל, ועם האימפריה הערבית שתכננה לחסל את היישוב היהודי בארץ-ישראל. אלה היו השנים הקשות ביותר להנהגה היהודית שנאלצה מכורח הנסיבות לשתף פעולה עם בריטניה הגזענית, אך במקביל לכך לנהל גם מערכת שלמה של הגנה אקטיבית והקמת ישובים ברחבי הארץ, וכן לנהל מערכה חובקת-עולם בניסיון להציל ככול שניתן את יהודי אירופה. (בריטניה אחראית באופן ישיר ועקיף לחיסולם של מיליוני יהודים באירופה בידי הגרמנים, והיא עדיין לא התנצלה על כך). הפרקטיקה של המעשה המדיני וחשיבה ארוכת טווח למרות הנסיבות הקשות, דחפו את היישוב היהודי לנהל מערכה מושכלת נגד שלוש אימפריות קטלניות למרות מספרם המועט של היהודים בארץ-ישראל ולמרות המשאבים המדולדלים. מאז שנת 1860, כאשר ראשוני היהודים יצאו את חומות העיר ירושלים כדי ליישב מחדש את ארץ-ישראל, הצלחנו עקב-בצד-אגודל לבסס מדינה ריבונית הנחשבת לאחת מהמוצלחות בעולם עם הון אנושי של כ-50 אחוזים בעלי השכלה אקדמית - השנייה בעולם אחרי קנדה. מדינה שבה התל"ג (תוצר לאומי גולמי) לנפש עבר את ה-32,000 דולר, כנראה מתנהלת כהלכה למרות הכותרות המתלהמות של בעלי-עניין פוליטיים עם אג'נדה קיצונית על סף הגזענות. ב-30 באפריל 2013 נמסר מפי נציגי הליגה-הערבית על הסכמתה לאמץ משא-ומתן לשלום עם הרשות הפלסטינית על בסיס קווי 1967 עם חילופי שטחים. זהו שינוי חשוב ראשון מאז שנת 2002 בעת שהתפרסמה "יוזמת השלום הסעודית" שהתבססה רק על קווי 1967. אנחנו לא תמימים, אנחנו יודעים שיהיו עוד הרבה מהמורות בדרך, אנו מבינים היטב את הסכנות המתרחשות במזרח-התיכון הערבי הנשלט בידי קיצונים אסלאמיים או מנהיגים חמומי מוח כדוגמת ארדואן, ראש-ממשלת טורקיה, ושותפיו לדעה ולדרך. אנחנו מבינים היטב את הלוגיקה הערבית המתאפיינת באלימות מילולית ובמעשים רצחניים כדי להצדיק את האידיאולוגיה הדתית האסלאמית או את האידיאולוגיה הלאומנית הגזענית שלהם. אנחנו מבינים היטב שהמצב במזרח-התיכון, בו מתנהלת מלחמה יומיומית של מדינה מוסלמית אחד כנגד מדינה מוסלמית שנייה, אינו מבשר טובות למדינה שבאופייה היא שוחרת-שלום כדוגמת ישראל. אנחנו גם מבינים היטב שהמצב הרעוע של מדינות-ערב הקורסות וכישלונה של הליגה-הערבית להשתלט על שטף האירועים האלימים של השנים האחרונות, מדרבן את חברות הליגה-הערבית להיאחז בחבל הקצר והדקיק ששמו "הסכסוך בין ישראל לרשות הפלסטינית". כל הדברים הללו מאוד ברורים לנו משום שאנחנו כבר לא תמימים, וכי ברור לנו היטב שהביטוי הקולוניאליסטי-הערבי המתבטא במושג "זכות השיבה" הוא ביטוי מכובס ל"השמדת ישראל" בדרכים עקיפות.

 

ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, עשה השבוע שתי טעויות קשות: א) הוא לא העביר מסר חיובי למפנה המעניין בהצעה החדשה על הליגה הערבית. ב) הוא העביר מסר מדיני פחדני בפגישה שנערכה עם הנהלת משרד-החוץ בירושלים שנערכה ב-1 במאי 2013.

 

כך אמר נתניהו בפגישה שנערכה בירושלים והוא אף ביקש להעביר את המסר הזה לנציגים הדיפלומטים של ישראלים המשרתים בחו"ל: "יש להגיע להסכם שלום עם הפלסטינים שימנע את הפיכתה של ישראל למדינה דו-לאומית, אבל יחזק אותה ויבטיח לה ביטחון ויציבות". שוב הפוליטיקה הישראלית מנסה לשחק על "אפקט הפחד" כדי להצדיק מהלכים מדיניים כשם שנתניהו השתמש באותם מינוחים כדי להתנגד לקיומה של ריבונות פלסטינית כלשהי בשטחי יהודה ושומרון. אם זה מה שבאמת מניע את הישראלים לנוע לעבר הסכם עם הרשות הפלסטינית, סביר להניח שהמנהיגות הפלסטינית תסרב להצעותיה של ישראל משום שלדעתה "הזמן ממילא משחק לטובת הפלסטינים". אולם הזמן אינו משחק לטובת הרשות הפלסטינית אם בוחנים את הרעיונות המרכזיים של "האמנה הפלסטינית" שפורסמה בשנת 1964. הליגה-הערבית שתכננה את חיסולם הפיזי של היהודים בארץ ישראל במאי 1948, מסכימה לתיקוני גבול על בסיס קווי 1967. משמעות הדבר, שללא הניצחון המזהיר של ישראל במלחמת ששת-הימים של יוני 1967, היום היינו מדברים על תיקוני גבול באזור תל-אביב, הגליל והנגב.

 

אם נתניהו היה מדגיש את האפקט ההומאני בקיומה של מדינה פלסטינית כלשהי (כדי לאפשר לפלסטינים לנהל את חייהם בעצמם), במקום לשחק על "אפקט הפחד" של הישראלים, המסר המהפכני שלו היה מעביר את האחריות בעיקר לצד הפלסטיני. משום שאם ישראל כל כך מפחדת ממדינה דו-לאומית, סביר להניח שהפחד הזה יגרום לה לעשות וויתורים מרחקי-לכת בהיבט הביטחוני עם הרשות הפלסטינית רק בשל "החשש הכבד" הזה. גם הטיעון של "סכנה דמוגרפית" הדמיונית מנוצל לצורך קידום אג'נדה של פחד, חשש והיסטריה.

 

לתקשורת הישראלית ולפוליטיקה הישראלית יש מסורת של התלהמות חסרת-רסן גם בעניינים שוליים לחלוטין. המסרים המתלהמים הללו נועדו ליצור היסטריה ציבורית של דחיפות מלאכותית שאין לה ממש אחיזה במציאות. לצערנו הרב גם אנשי אקדמיה ואנשי משפט נסחפים לתמליל המתלהם הזה גם בעניינים הקשורים להסכמי-שכר, לתוכנית-הכלכלית, לשינויים מבניים במשק הישראלי, לעבירות פליליות, לרמת האקדמיה הישראלית ולרמת התלמידים בישראל. שימו לב כמה פעמים המילים "מלחמה" או "מלחמת חורמה" מופיעים באמצעי התקשורת בעניינים הקושרים לכלכלה, לספורט ולעניינים תרבותיים. מטבע הדברים, הביטויים הללו יוצרים מתח מלאכותי בלתי-פוסק המשפיע על אורח החיים בישראל. ההתייחסות כלפי עצמנו וכלפי אורחות חיינו בישראל מכתיבים באופן-ישיר גם את התייחסותם של זרים כלפי מדינת-ישראל ותושביה.

 

שימו לב לנקודה הבאה: מאז שברק חוסיין אובמה נכנס לתפקידו, ארה"ב ביצעה מאות חיסולים-ממוקדים שגרמו להריגתם של אלפי בני-אדם באפגניסטן, בפקיסטן, בתימן ובסומליה. בגלל התדמית המתונה של הנשיא, אף אחד לא מנסה להאשים את אובמה בפשעי-מלחמה. המסרים המרוככים של הנשיא האמריקאי מאפשרים לו לנהל מערכת יעילה של מלחמה אכזרית באסלאם הקיצוני מבלי שהוא יידרש לתת על כך דין-וחשבון מוסרי או משפטי בגין החלטותיו בעניין. במילים אחרות, הביטוי "עשה הרבה - אך דבר מעט" מתאים ללא ספק גם לפוליטיקה הישראלית בשדה הדיפלומטי.

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "עדיף לדיפלומטיה הישראלית שהרשות הפלסטינית תגיד לא", מגזין המזרח התיכון, 3 במאי 2013.

האתגר של הטרור האסלאמי בסין

שני אחים מוסלמים, ג'יהאדיסטים תושבי ארה"ב ממוצא קווקזי, הצליחו לשתק חלקים גדולים מהעיר בוסטון שבארה"ב, וזאת לאחר שהם הצליחו להוציא לפועל פיגוע במהלך אירוע ספורטיבי רב-משתתפים שהתקיים ב-16 באפריל 2013. בתחילה, שני האחים הפעילו שתי פצצות מאולתרות שגרמו להריגתם של 3 בני-אדם ולפציעתם של 170 נוספים. בעקבות מאמץ עילאי של כל גורמי הביטחון האמריקאים ובעזרת אזרחים רבים שסייעו לכוחות הביטחון לאתר את 2 הטרוריסטים, האירוע החמור שנמשך 4 ימים רצופים הסתיים - לא לפני שהאחים הצליחו להרוג אדם נוסף. בסיכומו של דבר, ניתן לסכם את אירוע הטרור באופן הבא: 4 בני-אדם נהרגו, טרוריסט אחד נהרג, טרוריסט שני נתפס פצוע בידי כוחות הביטחון ואזורים שלמים בעיר בוסטון היו משותקים למשך שעות אורכות כשרבים מהתושבים היו ספונים בבתיהם על-פי ההוראות המפורשות של כוחות-הביטחון. במילים אחרות, הטרור האסלאמי של צפון-הקווקז הגיע לארה"ב כפי שהטרור האסלאמי הערבי הגיע לארה"ב באירועי ספטמבר 2001.

 

האירוע הקשה אכן הסתיים מהר, ולכאורה החיים חזרו למסלולם התקין והשפוי למרות התוצאות המרות של הפיגוע המתמשך הזה. באופן תמוה, חלקים גדולים ממעצבי דעת-הקהל בארה"ב - הכוללים גם אנשי ממשל, עיתונאים ואנשי אקדמיה - עדיין מסרבים להבין את המשמעות הכוללת של מה שאירע בבוסטון בהקשר רחב הקשור לזירה הפנים-אמריקאית ולזירה הבינלאומית בנוגע לסכנותיה של האידיאולוגיה האסלאמית הג'יהאדיסטית המתנהלת בעזרתם של עשרות אלפי טרוריסטים מוסלמים ובעזרת מימון מסיבי ושיטתי של סעודיה וקטאר המוזרם לארגונים המטיפים לשנאה כלפי אורחות החיים המנוגדים לרוח אסלאם הרדיקלי. ראוי לציין שסעודיה וקטאר הן שתי בעלות-בריתה של ארה"ב החשובות ביותר באזור המפרץ-הפרסי - אזור רווי באלימות העלולה להתפרץ בכל רגע נתון בשל מחלוקת דתית או עדתית.

 

הקו הרשמי של ארה"ב - בשנים האחרונות - מתבטא בניסיון לטשטש את קיומו של המושג "טרור אסלאמי". לכאורה, מדינות מערביות רבות מנסות להעלים את קיומו של העימות האכזרי בין האסלאם למערב בעזרת לוליינות מילולית המחפה על פחד גדול מפניו. אולם, הגדרת הבעיה בכללותה מהווה גם חלק מהפתרון כלפי האסלאם הרדיקלי והרצחני המתפשט כ"חולות נודדים" ברחבי העולם גם בעזרת מחדליהן ושתיקתן של מדינות מערביות רבות.

 

שתי נקודות עיקריות ניתן להבין מהאירוע החמור שהתרחש בבוסטון: א) חשיפה לאורח חיים מערבי, על כל המשתמע מכך, איננה מעניקה חסינות אוטומטית מפני מוסלמים הנחשפים לאידיאולוגיה האסלאמית הרצחנית המטיפה לחיסול והשמדה של "כופרים". ב) די בשני טרוריסטים מוסלמים עם ידע מינימאלי בהכנת מטעני-נפץ כדי לשתק את חייהם של מיליוני בני-אדם לאורך ימים ארוכים. למרות הצלחתם של רשויות הביטחון של ארה"ב לאורך כל האירוע הרצחני בבוסטון, מעשיהם של שני האחים הטרוריסטים משמש מקור של השראה למוסלמים רבים החיים במדינות מערביות. כך למשל, גורמי מודיעין באירופה מסרו בתחילת אפריל 2013 על כ-500 מוסלמים מאירופה שהגיעו לסוריה כדי להילחם לצד גורמים אסלאמיים הפועלים נגד משטרו של בשאר אל-אסד. ככול שתתמשך מלחמת-האזרחים בסוריה, כך יגדל מספרם של המתנדבים מוסלמים אירופאים - ואלה ישמשו בסופו של דבר, לאחר שהם ישובו לארצותיהם, את הבסיס עליו תושתת הפעילות האסלאמית הרדיקלית נגד אורח החיים המערביו האירופאי. יתרה מזאת, אירופה המערבית יושבת על חבית של אבק-שריפה לאור גלי ההגירה הבלתי-נשלטים של אזרחים המגיעים ממדינות מוסלמיות. אל השטף הזה מצטרף גל נוסף של מהגרים המגיעים ממדינות מזרח-אירופאיות, כמו בולגריה ורומניה, המהווים מעמסה נוספת על רשויות החוק במדינות כמו בגרמניה, בהולנד, בבלגיה, בשוויץ ובמדינות אירופאיות נוספות. גלי הגירה אלה, מציבים אתגר הן בתחום הפלילי והן בתחום הביטחוני לכול רשויות החוק במדינות מערב אירופה. יתר על כן, קיימת נטייה של כנופיות פליליות לגלוש לעבר אידיאולוגיה דתית או לאומנית כפי שמדינת-ישראל נאלצת להתמודד עם כנופיות מוסלמיות שגלשו לעבר פעולות טרור בתקופות של מתח ובשבר בתחומי רצועת-עזה וברשות הפלסטינית. המעבר הזה בין המעשה הפלילי למעשה הטרוריסטי, שיש לו גם מניע דתי, הוא מעבר קל משום שקיימת תשתית אידיאולוגית נגד הגורמים האזרחיים נגדם ננקטת ממילא גישה אלימה בשל שוני תרבותי וכלכלי. כך למשל, אזורים שלמים בערים המרכזיות של אירופה נמצאות בשליטה של כנופיות מוסלמיות, כך שלרשויות החוק אין כלל שליטה על הנעשה באזורים אלה. מטבע הדברים, הסלחנות הפחדנית כלפי המיעוט המוסלמי המתגורר באירופה, גרר אחריו חוסר-שליטה של הגורמים המוסמכים שמטרתם למנוע מעשים פליליים ומעשים לאומניים שיש להם מניע דתי אסלאמי. הבעיה הזו רק הולכת ומחריפה משנה לשנה, עד כדי איבוד שליטה של כל גורמי האכיפה במדינות אחדות באירופה בדומה למה מה שמתרחש בשבדיה ובבלגיה.

 

מבט קצר על אירועי הטרור האסלאמיים שהיו לאורך כל החצית השנייה של חודש אפריל 2013, (מאז הפיגוע בבוסטון), מראה בעליל כי אירועים אלימים יותר עם עשרות ומאות נפגעים לא מצאו את ביטויים באמצעי התקשורת המובילים ברחבי-העולם המערבי. לכאורה, אירועים אלימים אלה הם עניין של המדינות הנוגעות בדבר. אולם, ההתעלמות הזו חושפת למעשה את בורותו של העולם-החופשי לנוכח מעשי הזוועה המתבצעים בשם האסלאם בעשרות מדינות - החל מאזור צפון-הקווקז, תאילנד, הפיליפינים, בורמה, אינדונזיה ועד לאזור המפרץ-הפרסי וצפון-אפריקה. ישנו קו אחד משותף לכול האירועים האלה הנובע מעצם קיומו של האסלאם הרדיקאלי המטיף לאלימות, לרצח ולטבח בכל עת שמתעוררת מחלוקת רעיונית כלשהי. הדוגמא לאיום האסלאמי הקיים בסין האוטוריטארית יבהיר מעט את התמונה לנוכח האתגר האסלאמי הרובץ לפתחו של העולם החופשי.

 

טרור אסלאמי ואלימות אסלאמית בסין

מחוז שינג'יאנג בסין מוגדר כאזור אוטונומי של מוסלמים אויגורים המהווים כ-45 אחוזים מכלל האוכלוסייה הכללית של המקום המונה כ-22 מיליון נפש. במהלך השנים האחרונות מתחולל מאבק לאומי-דתי עם סינים בני האן המהווים כ-41 אחוזים מכלל האוכלוסייה של המחוז. אוכלוסיית בני האן מקבלת תמיכה ועידוד מהשלטונות הרשמיים של סין במטרה להילחם בשאיפות הבדלניות של האוגורים לבסס לעצם מדינה עצמאית נפרדת. לאור השאיפות הבדלניות הללו התרחשו אירועים אלימים שגרמו להריגתם של מאות בני-אדם.

 

סקירה קלה של אירועי טרור שהתרחשו במחוז ב-4 השנים האחרונות מעלה את התמונה הבאה: ב-24 באפריל 2013 נמסר על הריגתם של 21 בני-אדם (15 עובדי ממשלה ו-8 טרוריסטים) במהלך קרבות שפרצו בין כוחות-הביטחון לבין טרוריסטים מוסלמים; בחודש מרס 2013 נהרגו 4 בני-אדם מפיצוץ של מטען חבלה שהופעל בידי טרוריסטים מוסלמים הפועלים במחוז; בחודש פברואר 2013 נהרגו 20 בני-אדם בעימותים אלימים בין כוחות-הביטחון לבין מוסלמים רדיקלים הפועלים במחוז; בחודש יולי 2011 נהרגו 20 בני-אדם בהתקפה של טרוריסטים מוסלמים על תחנת משטרה מקומית הפועלת במחוז; באוגוסט 2011 פתחו כוחות הביטחון של במבצע מיוחד ללכידתם של טרוריסטים מוסלמים הפועלים ברחבי המחוז; בדצמבר 2011 נהרגו 8 בני-אדם מפיצוץ של מטען-חבלה שהופעל בידי טרוריסטים מוסלמים הפועלים במחוז; באוגוסט 2010 נהרגו 9 בני-אדם מפיצוץ של מכונית-תופת שהופעלה בידי טרוריסטים מוסלמים הפועלים במחוז; ב-16 בספטמבר 2009 נחשף תא-טרור מוסלמי שפעל במחוז; בשנת 2009 נהרגו יותר מ-200 בני-אדם בעימותים קטלניים שפרצו בין כוחות-הביטחון לבין מוסלמים רדיקליים הפועלים במחוז; בחודש אוגוסט 2008 נהרגו 16 שוטרים ו-5 טרוריסטים מוסלמים בהתקפות טרור שנערכו במחוז.

 

לכאורה, אין קשר בין הטרור האסלאמי בארה"ב לבין הטרור האסלאמי בסין. אולם בחינה מדוקדקת יותר של המניעים לאירועים הללו מראה בעליל כי לאלימות הקטלנית הזו יש קשר ישיר לאורח-המחשבה האסלאמי הדוגל במעשים אלימים בכל עת שמתעוררת מחלוקת רעיונית כלשהי. יתרה מזאת, אם בוחנים לעומק את דבריהם של אחמד טיבי ושל חנין זועבי בנוגע לאירועים אחדים שהתרחשו במזרח-התיכון, אנו מגלים שהאלימות הזו נטועה היטב גם בקרב אזרחים שהתחנכו בסביבה ליבראלית ודמוקרטית כדוגמת מדינת-ישראל. מטבע הדברים, ניתן לסכם את הדיון הנוכחי פעם נוספת במשפט הבא: האסלאם הוא הבעיה- ולא הפתרון.

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "החולות הנודדים של הטרור האסלאמי ברחבי העולם", מגזין המזרח התיכון, 26 באפריל 2013.

טרור אסלאמי - מרס 2013

על-מנת להבין טוב יותר את מה שמתחולל בעולם-האסלאמי בנוגע לטרור האסלאמי ולאלימות האסלאמית, הנתון הבא ידגים היטב את גודל הטרגדיה המתחוללת במדינות מוסלמיות רבות: מקורות רשמיים באפגניסטן מסרו בתחילת מרס 2013 כי במהלך 12 הקודמים נהרגו באפגניסטן 2,983 מאנשי כוחות-הביטחון ו-2,754 אזרחים במאות התקפות טרור של טרוריסטים מוסלמים - בעיקר אלה היו טרוריסטים מוסלמים מארגון הטליבאן ומארגון אל-קאעידה. על-פי הערכות אחדות במהלך התקופה הנדונה נהרגו לפחות 3,000 טרוריסטים מוסלמים בפעולות יזומות של כוחות נאט"ו הפועלים באפגניסטן ושל כוחות-הביטחון המקומיים הפועלים בשם הממשלה האפגאנית.

 

גם במהלך חודש מרס 2013 נערכו מבצעים צבאיים במאלי נגד טרוריסטים מוסלמים המזוהים עם ארגון אל-קאעידה. מאמצעים אלו נעשו בשיתוף-פעולה ישיר של צרפת ושל כוחות אפריקאים המסייעים לממשלה המרכזית של מאלי לנהל מלחמת-חורמה נגד טרוריסטים מוסלמים מארגון אל-קאעידה שהצליחו להשתלט על כל צפון מאלי. גורמים רשמיים במאלי מסרו כי מאז שהחלה המלחמה במאלי בחודש ינואר 2013 ועד לסוף מרס 2013, נהרגו יותר מ-600 טרוריסטים מוסלמים ו-63 חיילים הנאמנים לממשלה המרכזית. בעקבות המעורבות הצרפתית הישירה בלחימה במאלי, נהרגו 5 חיילים צרפתים, וכן בן-ערובה אחד נרצח בידי טרוריסטים מוסלמים המזוהים עם ארגון אל-קאעידה.

 

חודש מרס 2013 היה קטלני במיוחד לנוכח מלחמת-האזרחים המתחוללת בסוריה מאז חודש מרס 2011. על-פי הערכות המסתמכות על מקורות מתוך סוריה ומחוצה לה, נהרגו במהלך חודש מרס 2013 כ-6,000 בני-אדם כולל אנשי-כוחות הביטחון הנאמנים למשטר העלווי של בשאר אל-אסד. בשנתיים האחרונות נהרגו בסוריה יותר מ-70,000 בני-אדם, וכן יותר ממיליון בני-אדם נמלטו ללבנון, לעיראק, לירדן ולטורקיה. פליטים סורים אלה גורמים למתח רב - בעיקר בלבנון, הסובלת ממילא ממתח תמידי בין ארגון חיזבאללה התומך באסד לבין גורמים מקומיים המתנגדים לו. המתח בלבנון, לאור מלחמת האזרחים בסוריה, גרם לעשרות הרוגים בעימותים שפרצו בין שני המחנות הללו. ניתן להעריך, שככול שמצבו של אסד יחמיר, לבנון עלולה להיגרר למלחמת-אזרחים נוספת ביוזמתו הישירה של ארגון חיזבאללה.

 

ישנן התרחשויות נוספות במזרח-התיכון שכדאי לשים אליהן לב בתקופה הקרובה: טורקיה מנהלת משא-ומתן עם הכורדים ואף הוכרזה הפסקת-אש בין שני הצדדים. במהלך השנה האחרונה נהרגו כ-1,000 בני-אדם בעימותים קטלניים בין טורקיה לבין חברי ארגון הכורדי ה-PKK; התחדש העימות הקטלני בדארפור שבמערב-סודאן ביוזמתה של ממשלת חרטום האסלאמית של עומר אל-באשיר. רק בחודש האחרון נהרגו מאות בני-אדם בעימותים הללו. ממשלת חרטום מסייעת למורדים הפועלים בדרום-סודאן שקיבלה את עצמאותה ב-9 ביולי 2011; בניגריה חלה החרפה ניכרת בפעולות הטרור של ארגון "בוקו חראם" השואף להחיל את חוקי "השריעה" על המדינה ולסלק את הנוצרים וכופרים בכוח הזרוע, באלימות ובטרור שיטתי יומיומי; בסומליה ניכרת הצלחה צבאית גדולה של ממשלות המערב ושל ממשלות אפריקאיות להילחם נגד ארגון הטרור "אל-שבאב" המזוהה עם ארגון אל-קאעידה. במהלך השנים האחרונות נהרגו בסומליה עשרות-אלפי בני-אדם בפעולות טרור אכזריות של טרוריסטים מוסלמים מארגון "אל-שבאב".

 

בסיכומו של דבר, בחודש מרס 2013 נהרגו 8,620 בני-אדם; בחודש פברואר 2013 נהרגו 5,779 בני-אדם; ובחודש ינואר 2013 נהרגו 6,812 בני-אדם. בחודשים ינואר-מרס 2013 נהרגו 21,211 בני-אדם. לשם השוואה, בשנת 2012 נהרגו 59,232 בני-אדם, בשנת 2011 נהרגו 40,134 בני-אדם ובשנת 2010 נהרגו 29,831 בני-אדם בפעולות טרור אסלאמיות ובאלימות אסלאמית.

 

המלחמה בטרור האסלאמי:

מעבר לקיומם של ארגוני טרור אסלאמיים אלימים וגזעניים הפרוסים בכל המרחב האסלאמי ואף מעבר לו, אנו עדים למתחים דתיים רבים הגולשים לאלימות קשה בין תושבים מוסלמים לתושבים שאינם מוסלמים - בדומה למה שמתרחש בקווקז, בפיליפינים, בתאילנד, במצרים (בין מוסלמים לקופטים), בבורמה, בניגריה, בהודו, בסין ובמקומות נוספים. יתרה מזאת, גם בתוך העדות המוסלמיות רוחשת וגועשת לה אלימות מקיפה הגורמת למאות הרוגים מידי חודש כפי שהדבר מתרחש בפקיסטן, בסוריה, בלבנון, בתימן, בסודאן, באפגניסטן, בלוב, באלג'יריה, בעיראק ובסומליה.

 

למעשה, המרחב האסלאמי כולו שרוי במלחמת-אזרחים אחת מתמשכת כשהמניע העיקרי לקיומה הוא מלחמת-דת בין המוסלמים לבין עצמם ובין המוסלמים לבני-דתות אחרות כמו נגד היהודים, הנוצרים וההינדים.

 

למרות הסכם הפסקת-האש בין ארגון החמאס למדינת-ישראל, נורו מרצועת-עזה לעבר ישראל 14 טילים בחודש מרס 2013. בשלושת החודשים הראשונים של שנת 2013, נורו לעבר ישראל 17 טילים בידי טרוריסטים מוסלמים הפועלים ברצועת-עזה. בטקס הזיכרון לשואה ולגבורה שהתקיים ב-7 באפריל 2013, נורו לעבר ישראל 3 טילים בתוך כוונת מכוון לפגוע באוכלוסייה אזרחית שקיימה את הטקס באזור הדרום. הירי הזה לא היה מקרי, והוא נועד לאותת לישראלים על כוונותיהם האמיתיות של המוסלמים כלפי מדינת-ישראל דווקא ביום קשה זה.

 

במהלך חודש מרס 2013 נהרגו 6 בני-אדם בחיסולים-ממוקדים אמריקאים שנערכו בפקיסטן. בחודשים ינואר-מרס 2013 נהרגו בפקיסטן 53 בני-אדם בחיסולים-ממוקדים אמריקאים. לשם השוואה, בשנת 2012 נהרגו בפקיסטן 297 בני-אדם בחיסולים-ממוקדים, בשנת 2011 נהרגו 610 בני-אדם בחיסולים-ממוקדים, ובשנת 2010 נהרגו 960 בני-אדם בחיסולים-ממוקדים אמריקאים שנערכו בפקיסטן בלבד.

 

בחודש מרס 2013 נהרגו באפגניסטן 16 חיילי נאט"ו. מתחילת שנת 2013 נהרגו באפגניסטן 25 חיילי נאט"ו. לשם השוואה, לאורך כל שנת 2012, נהרגו באפגניסטן 402 חיילי נאט"ו.

 

הנתונים המופיעים בטבלה זו נאספו על-ידי מגזין זה - מגזין המזרח התיכון - בעזרת מעקב יומיומי של הודעות ממשלתיות וידיעות חדשותיות שהתפרסמו במהלך התקופה הנדונה - החל מה-1 במרס 2013 ועד ל-31 במרס 2013. מספר ההרוגים והפצועים המופיע בטבלה כולל אזרחים, חיילים וטרוריסטים מוסלמים על-פי האומדן הנמוך ביותר. מרבית ההרוגים הם מוסלמים שנרצחו בידי מוסלמים החברים בתנועות רדיקליות ובארגוני טרור אסלאמיים.

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "טרור אסלאמי - כמה בני-אדם נהרגו בחודש מרס 2013", מגזין המזרח התיכון, 12 באפריל 2013.

טיהור-אתני בפקיסטן המוסלמית נגד מיעוטים

האסלאם הרדיקלי הרצחני, הלובש צורה ופושט צורה, אינו מרחם על אף אחד במרחב כולו - החל מדרום-תאילנד ועד למערב אפריקה. עשרות מיעוטים אתניים פזורים במרחבים הגדולים של העולם האסלאמי בהם חיים מאות מיליוני בני-אדם תחת איום תמידי של רצח, השמדה, דיכוי וטיהור אתני יומיומי המתבצע בדרכים שונות ומגוונות. כך למשל, ארגוני הטרור פלסטינים - בשיתוף-פעולה עם המוסדות הלאומיים של הרשות הפלסטינית - הצליחו לסלק עשרות אלפי נוצרים החיים ביו"ש וברצועת-עזה בעזרת הטרדות יומיומיות ואיומים מתמשכים תוך כדי השתלטות עוינת על נכסיהם. כך למשל, בעיר בית-לחם, נכון לשנת 2012, כ-20 אחוזים בלבד מכלל האוכלוסייה הם נוצרים. למען הסר ספק, למילה "בית-לחם" אין שום משמעות בערבית משום שהמקור של הביטוי הוא בעברית בלבד, ולעיר עצמה אין כל קשר ישיר לתרבות האסלאמית - זו הנשענת על כיבושים וסיפוח שטחים השייכים לעמים אחרים מאז ראשית הופעתו של האסלאם בחצי-האי-ערב במאה ה-7 לספירה. באופן דומה, גם לביטויים "ירדן" ו"לבנון" אין שום משמעות בשפה הערבית, אך הן אומצו לתוך השיח הלאומני הקולוניאליסטי של התרבות הערבית-האסלאמית במזרח-התיכון במחצית הראשונה של המאה ה-20 כשהחלה להתגבש המדינה הטריטוריאלית הערבית.

היחס הגזעני של האסלאם כלפי יהודים ונוצרים מבוטא היטב גם בכתבים המסורתיים שהתפתחו במהלך המאות הראשונות בהן התגבשה התפיסה השלטת של המוסלמים הנוגעת לעליונותם תרבותית ודתית על שאר העמים. אלא, שבתוך האסלאם עצמו התפתחו ענפים דתיים שהתחרו על השלטת האידיאולוגיה הדתית באמצעות רצח, טבח, דיכוי, גירוש והשמדה. ביטוי בולט לכך נמצא במאבק המתמשך בין הזרם "השיעי" לזרם "הסוני", המוכר לנו היטב, מאז ראשית עליית האסלאם במאה ה-7. מיליוני בני-אדם נטבחו לאורך כ-1,300 שנה במאבקים הללו בין שני הזרמים העיקריים על השליטה בעיקרי האמונה המוסלמית והכפפתה של כלל האוכלוסייה המוסלמית ו"הכופרת" תחת כנפי מנגנוני כפייה המבוססים של חוקים דתיים נוקשים ואכזריים.

מאחר והדת המוסלמית מבוסס על כפייה וכיבוש שטחים באמצעות אקט של מלחמה-מתמדת, ניתן לזהות בקלות קווי-מתאר של אלימות מקיפה בכל אתר ואתר בו מתגוררת אוכלוסייה מוסלמית. תפיסת העליונות הדתית מכתיבה למוסלמים התנהגות התרבותית מסוימת הן כלפי דתות אחרות והן כלפי זרמים אסלאמיים אחרים שלעיתים מנוגדים לזרם הדתי המרכזי. אין תימה איפה, שקווי-המתאר של האלימות האסלאמית הקלאסית מתפשטת גם לריכוזים שמעולם לא היו תחת השפעה אסלאמית - בדומה למה שמתחרש במוקמות אחדים באירופה. יתרה מזאת, כל 57 המדינות המוסלמיות הקיימות כיום, סובלות מאלימות דתית ברמה כזו או אחרת. אם ישנן תקופות של שקט, הדבר מושג באמצעות מנגנוני הכפייה הברוטאליים של השלטון המרכזי - זה המוכר לנו היטב במדינות הערביות של המזרח-התיכון תחת המשטרים האוטוריטאריים של מנהיגים לשעבר כדוגמת מועמר קדאפי בלוב, חאפז אל-אסד בסוריה ושל סדאם חוסיין בעיראק.

חוסר-הסובלנות הדתית המקיף את העולם המוסלמי כולו גולש לעיתים קרבות לרצחנות לשם רצחנות גם כלפי מיעוטים אסלאמיים שאינם מקבלים את התכתיב של הזרם המרכזי - בין אם הוא "סוני" ובין אם הוא "שיעי". הדוגמא של המיעוט ה"האזרי" (Hazara) באפגניסטן ובפקיסטן תבהיר מעט את התמונה על התנהגותם של המוסלמים זה כלפי זה, ומכן ניתן ללמוד גם על המשמעות המיידית של המעשים הללו גם על עמים אחרים המוגדרים כ"כופרים".

ה"האזרים" הם מיעוט לאומי עם שורשים טורקיים ומונגוליים, ויש להם תווי-פנים האופייניים לתושבי מרכז אסיה. רובם ככולם הם שיעים שאימצו את דת האסלאם לפני מאות שנים. ה"האזרים" מהווים כ-9 אחוזים מכלל אוכלוסיית אפגניסטן המונה כ-31 מיליון נפש. מעמדם החברתי באפגניסטן נמצא בתחתית המדרגה בשל היותם שיעים. לאור התנכלויות מצד האוכלוסייה המקומית באפגניסטן לאורך עשרות שנים, נמלטו לפקיסטן השכנה כ-600,000 "האזרים" המתגוררים במובלעות זעירות במחוז קוויטה (Quitta) השוכן קרוב לגבול האפגאני.

אוכלוסיית פקיסטן מונה למעלה מ-190 מיליון נפש. לפיכך, למספרם בנפש של "האזרים" בפקיסטן אין משמעות גדולה כשם שאין להם משמעות מיוחדת במינה גם באפגניסטן השכנה. אלא, שבשל היותם שיעים מן המעמד הנמוך הם זוכים להתייחסות אלימה ורצחנית המבוססת על מדיניות של טיהור-אתני שיטתי בשתיקת השלטונות הרשמיים בשתי המדינות - דהיינו, בפקיסטן ובאפגניסטן שבהן יש רוב מוסלמי-סוני ברור שאינו נתון בסכנה מצד גורם דתי כלשהו.

בדומה למה שמתרחש בניגריה, שבה ארגון הטרור המוסלמי "בוקו חראם" טובח בנוצרים מידי יום ביומו במטרה להפוך את ניגריה למדינה מוסלמית בלבד המבוססת על חוקי השריעה, כך גם ארגוני טרור אסלאמיים פועלים בפקיסטן ברצחנות אלימה נגד המיעוט ה"האזרי". כך למשל, בשנת 2012 בלבד, נהרגו בהתקפות טרור מכוונות כ-220 בני-אדם מבני העדה המתגוררים במחוז קוויטה. גורמים בתוך העדה מסרו שלאור ההטרדות היומיומיות הקשות מהן סבלו סטודנטים בני העדה, אף סטודנט "האזרי" לא למד בשנת 2013 באוניברסיטה במקומית למרות שנרשמו אליה כ-300 סטודנטים בני-העדה.

כל ארגוני הטרור הללו הפועלים נגד בני-העדה, מקושרים היטב לארגון טליבאן הפקיסטני ולארגון אל-קאעידה והם אף מקיימים קשרים הדוקים עם ארגוני טרור באפגניסטן הפועלים נגד כוחות נאט"ו השוהים באפגניסטן. דוברי הארגונים הללו מסרו לתקשורת המקומית ולתקשורת הזרה שאנשיהם אינם מפחדים מהשלטונות וכי הם ימשיכו להרוג "האזרים" עד שהאחרון שבהם יעזוב את פקיסטן. לאור כל זאת, התפתחה בפקיסטן מערכת ענפה של מבריחים המסייעים לבני-העדה להימלט מפקיסטן למדינות שכנות או למדינות רחוקות - בעיקר לאוסטרליה שם מתגוררים כ-50,000 "האזרים". על-פי הערכות אחדות, במהלך השנים האחרונות טבעו למוות בין 300 ל-900 מבני-העדה בניסיונותיהם הכושלים להגיע לאוסטרליה בספינות רעועות שנשכרו באינדונזיה.

ארגוני סיוע של בני-העדה וגורמים תקשורתיים באוסטרליה, כפי שהתפרסם למשל בעיתון THE AGE, מסרו בתחילת 2013 כי המחיר להברחתו של אדם בודד מפקיסטן נע בין 7,000 דולר ל-10,000 דולר - וזאת במדינה שבה התוצר לנפש אינו עולה על 2,600 דולר לשנה. על-מנת להדגיש את הדחיפות לנוכח מצבם הקשה של בני-עדה, גורמים מקומיים בפקיסטן מסרו שהבעיה אינה נעוצה רק בעניין הכספי. אלא, עליהם למצוא גם את הדרך החוקית בה הם יכולים לעזוב את פקיסטן ללא הפרעה וללא התנכלויות רצחניות הן מצד ארגוני הטרור המוסלמים והן מצד השלטונות הרשמיים של פקיסטן. מצבם של בני-העדה ה"האזרית" הוא רק דוגמא אחת מתוך רבות של מיעוטים אתניים החיים במסגרת שלטון אסלאמי רצחני - הן תחת הזרם השיעי והן הזרם הסוני.

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "טיהור אתני של המיעוט ההאזרי בפקיסטן המוסלמית", מגזין המזרח התיכון, 5 באפריל 2013.

המדיניות הטורקית במזרח התיכון ובזירה הבינלאומית

אל תטעו! למרות הסכם-הפיוס בין טורקיה לישראל שהושג ב-22 במרס 2013 בתיווכו של הנשיא האמריקאי, ברק חוסיין אובמה, עם סיום ביקורו בישראל שנמשך שלושה ימים, ארדואן עדיין מסוכן מאוד לישראל ללא שום קשר למעשיה או למחדליה של מדינת-ישראל. עוד לפני אירועי ספינת טרור של ארדואן (המרמרה) ב-31 במאי 2010, הזהרתי מפני העתיד לבוא בנושא הטורקי בסדרת מאמרים שהתפרסמו במגזין המזרח התיכון על כוונותיו האמיתיות של ארדואן בנוגע למזרח-התיכון ובנוגע למעמדה של ישראל בעיני חמומי המוח המנהלים בעשור האחרון את טורקיה.

 

ימים רעים מאוד עוברים על טורקיה תחת הנהגתו של ארדואן שהצליח לסגל לעצמו אלמנטים פסיכופטיים בדומה לבשאר אל-אסד, לקדאפי, למוחמד מורסי, לאיסמעיל הנייה, לחסן נסראללה, לאחמדינג'אד ולשאר המנהיגים המוסלמים הברוטאליים השולטים כיום בעולם הערבי והמוסלמי המתפורר. בשנים האחרונות, טורקיה הפכה למוסלמית יותר - על כל המשתמע מכך, הן במרחב הציבורי והן בהלך-הרוח הפוליטי והאזרחי של המדינה.

 

במהלך השנים האחרונות, ארדואן הצליח להסתכסך עם יוון, עם קפריסין, עם ישראל, עם סוריה, עם עיראק, עם ארמניה, עם איראן ועם האיחוד האירופאי. מהמדיניות של "אפס בעיות", טורקיה גלשה תחת הנהגתו למדינה המנוהלת על-פי הקפריזות של חמומי-מוח שאינם מהססים לנקוט בצעדים אלימים כדי לממש את מדיניותם הברוטאלית. כך למשל, מאות קציני צבא ואנשי-רוח נאסרו בטורקיה רק בשל הבעת עמדה ביקורתית כלפי מדיניותו של ארדואן בענייני פנים וחוץ כאחד.

 

בתחילת חודש מרס 2013 הושג הסכם עם המחתרת הכורדית - ה-PKK - על הפסקת-אש תמורת הענקת אוטונומיה למיעוט הכורדי המונה כ-20 אחוזים מכלל האוכלוסייה הטורקית. הסכם זה הושג לאחר אירועי הדמים של שנת 2012 - בין הצבא הטורקי למחתרת הכורדית - שבמהלכה נהרגו לפחות 1,000 בני-אדם, רובם פעילים כורדים. ועם כל זאת, פלגים כורדים קיצוניים עדיין מתכננים להתנקש בחייו של ארדואן בכל רגע נתון.

 

השאיפות של ארדואן בנוגע לביסוס מעמדה הבכיר של טורקיה בזירה המזרח-תיכונית עדיין לא נמוגו למרות הימוריו הכושלים בנוגע ללוב תחת משטרו של קדאפי ובנוגע לסוריה תחת משטרו של בשאר אל-אסד. למרות המפלות האזוריות שטורקיה ספגה בשנתיים האחרונות לאור התמוטטותו של הסדר הערבי במזרח-התיכון, ארדואן עדיין רואה את טורקיה כמעצמה אזורית המכתיבה את תנאיה למדינות האזור ובכללן גם למדינת-ישראל. לאור העובדה הזו, ארדואן יפעיל לחץ בלתי-פוסק כלפי ישראל במטרה להשפיע באופן ישיר על המשא-ומתן המדיני בין ישראל לרשות-הפלסטינית. דוגמאות אחדות יבהירו על מה מדובר:

 

טורקיה ניסתה להתערב במחלוקת שנגעה לבניית הגשר במעלה-המוגרבים בירושלים; היא העניקה חיבוק חם ואוהד לאנשי החמאס בעזה - שהוא ארגון ג'יהאדי המתבסס על עקרונות גזעניים; היא מנהלת קשרים עסקיים עם איראן למרות האמברגו; היא ניסתה להשפיע על מצרים שתסכים לנוכחותם של חיילים טורקים במעברים ברצועת-עזה; היא ניסתה לתווך בין החמאס לבין אבו-מאזן מעל לראשה של מצרים ובניגוד לדעתה; טורקיה ניסתה להשפיע על ישראל שתסכים לאשר את בנייתו של בית-חולים פלסטיני בשטח ישראלי בגלבוע, לכאורה למען מטרה הומאנית; טורקיה אותתה לישראל שהיא (ורק היא) יכלה לשחרר את גלעד שליט; טורקיה ניסתה להשפיע על ישראל שתעניק הכרה כלשהי לרפובליקה הטורקית של צפון-קפריסין; כאשר בית-הדין הבינלאומי הוציא צו-מעצר נגד נשיא סודאן, עומר אל-באשיר, בגין אחריותו לפשעים נגד האנושות בחבל דארפור, ארדואן יצא להגנתו של אל-באשיר בטענה ש"מוסלמי אינו יכול לבצע רצח-עם"; טורקיה ניסתה לאיים על ישראל כדי שזו תשפיע על הארגונים היהודיים לבל יפעלו למען הכרה אמריקאית בשואה הארמנית ובאחריותה של טורקיה לשואה זו; ומעל הכול, טורקיה רצתה להעניק לסוריה את כל רמת-הגולן על חשבון מדינת-ישראל בעת כהונתו של ראש-הממשלה לשעבר אהוד אולמרט. בל נשכח, לאחר אירועי המרמרה ב-מאי 2010, ארדואן "השתעשע" עם הרעיון להגיע לעימות צבאי מוגבל עם ישראל כדי להבהיר את כוונותיו. כאשר ארדואן יערוך את ביקורו ברשות-הפלסטינית באפריל 2013, תהיה לו הזדמנות נוספת להשתלח בישראל כפי שאירע פעמים רבות בעשור האחרון. טורקיה יכולה להתנהג באיפוק, אך היא אינה יכולה להשתלט על הפה הגדול של ארדואן.

 

לפיכך אסור לישראל לתת לארדואן דריסת-רגל כלשהי במשא-ומתן המתגבש בין ישראל לרשות-הפלסטינית גם אם ארדואן יגדף את ישראל מבוקר ועד ערב. בתנאים הנוכחים, ישראל אינה יכולה לסמוך על טורקיה תחת הנהגתו של ארדואן וחבורתו האלימה המנהלת כרגע את יחסי-החוץ של טורקיה. כאשר ארדואן החל את כהונתו בשנת 2003, הוא מיהר להצהיר ש"ישראל היא מדינת טרור". מאז אותה הצהרה, ממשלת ארדואן מנהלת מלחמת-התשה נגד ישראל בתחומים אחדים הנוגעים לאינטרסים האזוריים של טורקיה - זו הרואה במזרח-התיכון מרחב אסלאמי טבעי בו ניתן לפעול בהתאם לשאיפותיה האימפריאליות. טורקיה בוחנת את המזרח-התיכון דרך הפריזמה האסלאמית והיא רואה בו קרקע פורייה עליה ינבטו פעם נוספת מעמדה ההיסטורי והשפעתה הפוליטית על מדינות האזור. לדעת אחדים ממעצבי המדיניות הטורקית הנוכחית, זהו המרחב הטבעי האמיתי של טורקיה על-פי תפיסתה המסורתית. ועם זאת, הטורקים "כועסים מאוד על כל העולם" משום שהמציאות אינה "מתנהגת יפה" בהתאם לתכתיביהם.

 

שום דבר מהותי לא השתנה בעמדתו הבסיסית של ארדואן כלפי ישראל. ארדואן, בסך הכול, היה ונותר עוד מנהיג מוסלמי ברוטאלי שאינו שונה בהרבה משאר המנהיגים המככבים בפוליטיקה של המזרח-התיכון ב-60 השנים האחרונות - בעיקר מאז עלייתו של עבד אל-נאצר, נשיא מצרים המנוח, בראשית שנות ה-50 של המאה הקודמת.

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "ארדואן, ראש ממשלת טורקיה, עדיין מסוכן למדינת-ישראל", מגזין המזרח התיכון, 25 במרס 2013.

טרור אסלאמי - ינואר 2013

תשומת-הלב העולמית התמקדה בחודש ינואר 2013 בנעשה בסוריה ובהתערבות הצבאית של צרפת במאלי נגד ארגוני טרור אסלאמיים המזוהים עם ארגון אל-קאעידה שהצליחו לכבוש את כל צפון מאלי. ללא המעורבות הצבאית הישירה של צרפת, ארגוני טרור האסלאמיים היו מצליחים להשתלט על כל מאלי, ובכך מדינה זו הייתה הופכת לקרש-קפיצה לקראת השתלטותם של ארגוני הטרור האסלאמיים על מדינות אפריקאיות נוספות. דוברים רשמיים בצרפת מסרו כי בעקבות הסיוע שכוחותיהם הגישו למאלי, נהרגו מאות טרוריסטים מוסלמים המזוהים עם ארגון אל-קאעידה. ראוי לציין שהמעורבות הצבאית ישירה של צרפת במאלי עברה ללא מחאה ציבורית בעלת משמעות, וזאת בניגוד גמור לאירועים בהם מעורבת מדינת-ישראל במלחמתה בטרור הערבי במרחב המזרח-תיכוני.

למרות הצלחותיה של האופוזיציה הסורית להשתלט על חלקים נרחבים מהמדינה הסורית המתפוררת, עדיין המשטר העלווי של בשאר אל-אסד מצליח לרכז סביבו תומכים רבים המאפשרים לו להמשיך לנהל את המדינה ולנהל את המלחמה נגד המורדים. על-פי הערכות אחדות שמקורן במוסדות האו"ם, נהרגו בסוריה יותר מ-70,000 בני-אדם מאז שהחלה מלחמת-האזרחים בחודש מרס 2011. ככול שמלחמת-האזרחים מתארכת ללא הכרעה ברורה, סוריה הופכת לשדה ניסויים של ארגוני טרור אסלאמיים הפועלים בה ללא הפרעה בדומה למה שמתרחש באפגניסטן, בסומליה, בתימן, במאלי ובמדינות ומוסלמיות נוספות.

בחודש ינואר 2013 נערכה באלג'יריה התקפה של טרוריסטים מוסלמים על מתקן להפקת גז המופעל בידי חברה זרה. במהלך ההתקפה ובעקבות ניסיונות החילוץ של הצבא האלג'ירי, נהרגו לפחות 60 בני-אדם - כולל 37 זרים שנהרגו מירי של טרוריסטים מוסלמים ומירי של אנשי כוחות-הביטחון שפעלו במתקן.

לאורך כל חודש ינואר 2013 התבצעו אלפי פעולות טרור בידי ארגונים אסלאמיים שכללו רצח של נשים שסייעו לנזקקים או לילדים, הנחת מטעני-חבלה, פיצוץ של עשרות מכוניות-תופת, הריסת מסגדים של בני העדה השיעית על יושביהם, חיסול יומיומי של נוצרים, הריסת בתי-ספר, התנכלויות לארגוני סיוע, מניעת סיוע אזרחי לאוכלוסיות במצוקה, חיסולים הדדיים, ביזה ואונס שיטתי של נשים כאקט מלחמתי.

בסיכומו של דבר, בחודש ינואר 2013 נהרגו 6,812 בני-אדם. על-פי הערכות אחדות, מספר זה אינו משקף כיאות את כל ההרוגים באירועי הטרור אסלאמיים ובאלימות אסלאמית שהתרחשו במהלך התקופה הנדונה.

המלחמה בטרור האסלאמי:

כאמור, המעורבות הצרפתית במאלי בחודש ינואר 2013 נגד ארגוני הטרור האסלאמיים שהשתלטו על צפון מאלי, הביאה להריגתם של מאות טרוריסטים מוסלמים. סביר להניח שארה"ב תסייע לצרפת במסגרת מדיניות החיסולים-הממוקדים המופעלת בפקיסטן, בתימן ובסומליה.

במהלך החודש נהרגו 34 בני-אדם בחיסולים-ממוקדים אמריקאים שהתבצעו בפקיסטן. לאורך כל שנת 2012 נהרגו בפקיסטן 297 בני-אדם בחיסולים-ממוקדים אמריקאים. בתימן נהרגו בחודש ינואר 2013 לפחות 23 בני-אדם בחיסולים-ממוקדים אמריקאים במסגרת הסיוע הצבאי שמגישה ארה"ב לממשלת תימן במלחמה בארגון אל-קאעידה המתרכז בעיר בדרום תימן. לאורך כל שנת 2012 נהרגו בתימן לפחות 147 בחיסולים-ממוקדים אמריקאים. ככול הידוע, גם בחודש ינואר 2013 נערכו חיסולים-ממוקדים אמריקאים גם בסומליה נגד טרוריסטים מוסלמים מארגון "אל-שבאב", אולם לא נמסר ממקורות מהימנים על מספרם המדויק של ההרוגים בפעילות זו.

בחודש ינואר 2013 נהרגו באפגניסטן 8 חיילי נאט"ו - מרביתם חיילים אמריקאים. ראוי לציין שלאורך כל שנת 2012 נהרגו באפגניסטן 405 חיילי נאט"ו, בשנת 2011 נהרגו 566 חיילי נאט"ו ובשנת 201 נהרגו באפגניסטן 711 חיילי נאט"ו.

הנתונים המופיעים בטבלה זו נאספו על-ידי מגזין זה - מגזין המזרח התיכון - בעזרת מעקב יומיומי של הודעות ממשלתיות וידיעות חדשותיות שהתפרסמו במהלך התקופה הנדונה - החל מה-1 בינואר 2013 ועד ל-31 בינואר 2013. מספר ההרוגים והפצועים המופיע בטבלה כולל אזרחים, חיילים וטרוריסטים מוסלמים על-פי האומדן הנמוך ביותר. מרבית ההרוגים הם מוסלמים שנרצחו בידי מוסלמים החברים תנועות רדיקליות ובארגוני טרור אסלאמיים.

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "טרור אסלאמי - כמה בני-אדם נהרגו בחודש ינואר 2013", מגזין המזרח התיכון, 15, בפברואר 2013.

ברק אובמה לקראת כהונתו השנייה בבית-הלבן

מערכת הבחירות שהתקיימה בארה"ב בנובמבר 2012 ונצחונו של ברק חוסיין אובמה על מיט רומני הרפובליקני עלתה מחדש סוגיות אמריקאיות פנימיות הנוגעות באופן ישיר למהותו של האתוס האמריקאי כפי שהוא נבנה לאורך מאות השנים האחרונות. מעבר לסוגיות הנוגעות לאורח החיים האמריקאי, בחירתו של ברק חוסיין אובמה לכהונה שנייה מעלה שאלות נוספות הנוגעות למעמדה של ארה"ב בזירה הבינלאומית ולאופן השפעתה של מדינות ידידות לה או העוינות אותה באורח מסורתי.

 

על-מנת לתאר את נצחונו של אובמה על רומני בדרך נוספת, אני מעוניין להתמקד בשתי שתמונות שהתפרסמו בתקשורת האמריקאית ביום הבחירות שנערכו ב-6 בנובמבר 2012. בתמונה אחת נראה ערב-רב של אנשים - שחורים, היספנים ובני-מהגרים - בלבוש מרופט עם מבט כבוי בעיניים. בתמונה השנייה נראו מצביעים לבנים לבושים היטב עם מבט נחוש בעיניהם. בתמונה הראשונה הופיעו אזרחים אמריקאים החיים הרחק מ"החלום האמריקאי", בעוד שבתמונה השנייה הופיעו אזרחים שהגשימו את "החלום האמריקאי" בדם יזע ובדמעות. לא היה קשה לשער את אופן הצבעתם של שתי הקבוצות הללו שהופיעו בשתי התמונות המדוברות. אם נרצה להרחיב מעט את היריעה הפרשנית על מערכת הבחירות של 2012, נוכל להיווכח ש-51 אחוזים מהמצביעים בחרו באובמה, בעוד שלרומני הצביעו 49 אחוזים מהמצביעים למרות היותו מורמוני (זהו הישג מדהים במונחים אמריקאיים). ככול הידוע, זהו הפער הנמוך ביותר בהיסטוריה האמריקאית בו נבחר נשיא לכהונה שנייה. סביר להניח שאם המפלגה הרפובליקנית הייתה "בונה" מועמד ראוי יותר מאז בחירתו של אובמה ב-2008, סביר להניח שהוא היה גובר על אובמה בהפרש ניכר. אולם, המפלגה הרפובליקנית בחרה להתמקד במריבות אישיות קשות ובפזילה לעבר השוליים של האגף המסורתי הנוקשה ביותר של המפלגה. אחת מהבעיות הגדולות של המפלגה הרפובליקנית מתבטאת ברעיונות קשיחים של הגוש המסורתי בנוגע למעמד האישה בחברה האמריקאית - רעיונות כאלה מבריחים מצביעים רבים שיש להם יחס חיובי מאוד כלפי המפלגה בהקשרים אחרים. בעיה נוספת נוגעת להתעלמות של המפלגה מבני המיעוט ההיספני הקתולי - אלה המנסים להיכנס לתוך כור-ההיתוך האמריקאי, אך הם נתקלים בחסמים רגשיים הנובעים משונות תרבותית, דתית ולשונית. דווקא בשל היותם קתולים עם קשרים משפחתיים חזקים, הם מהווים המאגר הטבעי ביותר של מצביעים חדשים למפלגה הרפובליקנית. אין כאן בעיה של גזענות במפלגה הרפובליקנית, אלא של העדפה תרבותית לגיטימית השוררת במדינות דמוקרטיות רבות ברחבי העולם. במדינות לא-דמוקרטיות ההעדפה התרבותית הזאת נעשית לעיתים קרובות באלימות בלתי-נתפסת כפי שזו מתרחשת במדינות המוסלמיות המוכרות לנו היטב.

 

ארה"ב של אמריקה נבנתה על-ידי לבנים ובני-מהגרים שקיבלו על עצמם את רעיון "כור ההיתוך" ואת האתוס האמריקאי שנבנה בעמל רב. ההיבטים התרבותיים האלה הם שעשו את ארה"ב למה שהיא - מדינה עשירה, דמוקרטית, מתקדמת, בעלת-השפעה בינלאומית ומובילה בתחומים מדעיים וטכנולוגיים רבים. אין תימה איפה שהשגת אזרחות אמריקאית עדין קוסמת לרבים ברחבי העולם הדמוקרטי והלא-דמוקרטי. "החלום האמריקאי" עדיין שריר וקיים, אולם בשנים האחרונות משהו בסיסי נסדק בדימוי של ארה"ב משום שריבוי ערוצי התקשורת בעולם חושפו את פגמיה הרבים באופן מידי כפי שרבים נוכחו לדעת זאת מאז שהסופה "קטרינה" היכתה את ארה"ב בשנת 2005. הוכחה נוספת לפגיעותה של ארה"ב, קיבלנו בשעה שהסופה "סנדי" היכתה בחוף המזרחי בסוף אוקטובר 2012 באחד מרגעי השיא של מערכת הבחירות האמריקאית.

 

אם נתמקד בסופה "סנדי" נוכל לשאול את עצמנו, מה בעצם העולם הרחב ראה בטלוויזיה, ומכך להסיק מסקנות בנוגע לחוזקה האמיתי של ארה"ב בעת הזאת. מידי שנה, סופות קשות פוגעות במדינות רבות על-פני הגלובוס הגורמות להרס רב ולנפגעים רבים. מעט לפני שהסופה "סנדי" פגעה בארה"ב, השתוללה סופה דומה בפקיסטן שגרמה להרוגים רבים ולהרס בלתי נתפס. אולם, בעוד שערוצי התקשורת הבינלאומיים התעלמו לחלוטין ממימדי ההרס בפקיסטן, הם סיקרו באופן בולט את מה שהתרחש בחוף-המזרחי של ארה"ב עם בואה של "סנדי" לקראת סוף חודש אוקטובר 2012. למרות מימדי ההרס שהסופה גרמה למיליוני אנשים בחוף המזרחי, מעטים מאוד מאנשי התקשורת בארה"ב טרחו לשאול את עצמם איך ייתכן שיתרחש הרס נורא במימדים כאלה - בדומה למה שמתרחש במדינות כושלות כדוגמת פקיסטן ובמדינות נוספות באפריקה ובאסיה?

 

אחד מהפרשנים ההזויים ביותר של רשת הטלוויזיה השמאלנית MSNBC טען לאחר ניצחונו של ברק חוסיין אובמה שהסופה "סנדי" הייתה הדבר הטוב ביותר שקרה לארה"ב בתקופה האחרונה. (פרשנות הזויה מהסוג הזה אפשר למצוא גם בעיתון הארץ המטורלל במאמרי הדעה של תועמלנים גזעניים פרו-ערביים). האם באמת הסופה הזו הייתה הדבר הטוב ביותר שקרה לארה"ב בתקופה האחרונה? יכול להיות שהסופה תרמה לניצחונו של אובמה כפי שטוענים פרשנים אחדים מימין ומשמאל בארה"ב. אולם מעל הכול, הסופה תרמה לחשיפתם, לעיני העולם כולו, את הכשלים המבניים האופייניים כל-כך לתרבות האמריקאית: בתים עשויים מעץ; שכונות שלמות שנמחקו מעל פני האדמה; בתים עולים באש בקלות רבה מידי; מאות בתים רעועים הנסחפים בקלות בזרם המים; בנייה זולה ללא תכנון; כבישים רעועים; רשת חשמל ותקשורת פרימיטיבית שרובה פרושה מעל פני הקרקע; ניקוז כושל; תכנון עירוני לקוי מהיסוד; הפסקות חשמל ארוכות של ימים ושבועות; ארגוני סיוע שקורסים מהיום הראשון; חוסר-תיאום בין הגורמים הפדראליים לגורמים מקומיים ובירוקרטיה מסורבלת עד כדי מיאוס. באורח מסורתי, התרבות האמריקאית בנויה של "שפע" ולא על איכות ברמה המתאימה לאורח החיים המודרני השורר במדינות מתוקנות. במילים אחרות, ארה"ב של אמריקה עדיין תקועה בשנות ה-50 של המאה הקודמת בתחומים רבים המקיפים את חייו של האזרח הממוצע.

 

באופן חריג, דווקא השדרן הפופולרי של רשת פוקס-ניוז השמרנית, שפרד סמית', העלה תהיות לגבי אורח החיים האמריקאי המאפשר ליקויים כאלה המתגלים לעיני-כול באופן כל-כך קשה ובולט. משהו בתכנון האמריקאי הבסיסי לקוי מהיסוד - ולא רק בתחום הזה. לסמית' היה האומץ להעלות תהיות קשות - בנושאים שהם לחלוטין ברורים לכול אזרח המתגורר במדינה מתוקנת ומסודרת עם תשתית נאותה והגיונית. בואו נבדוק לרגע גם את התכנון המדיני האמריקאי שהתגבש כבר בתחילת כהונתו הראשונה של הנשיא אובמה לאחר הבחירות של נובמבר 2008.

 

אובמה רצה להעמיד את ארה"ב באור אחר בקרב המדינות המוסלמיות. לפיכך, המחשבה הייתה שאם הוא יחזר במרץ אחרי האסלאם הפוליטי תוך כדי התרחקות טקטית מישראל, הדבר יעניק לו נקודות-זכות רבות בקרב הציבור הערבי והמוסלמי. אין תימה איפה, שאובמה בחר ב-4 ביוני 2009 לשאת "נאום פיוס היסטורי" בקהיר כדי לפלס נתיבות של דו-שיח פשרני גם לליבותיהם של המוסלמים הרדיקליים ביותר. אובמה בחר להתפייס את דת המוסלמית שהיא קולוניאליסטית מעצם טבעה, אולם בכך אובמה חשף פעם נוספת את שטחיות במחשבה המדינית האמריקאית הנוגעת לתרבויות אנטי-דמוקרטיות כדוגמת הדת המוסלמית.

 

מה נותר מכל זה? אובמה ניסה להתרחק מישראל, אך בתמורה לכך הוא קיבל עולם-ערבי רווי באלימות רצחנית ורווי במלחמות דתיות ועדתיות שאין להן סוף. התקווה של 2009 הפכה לסיוט ב-2012 בכל בנוגע למדינות המוסלמיות. ועם זאת, אי-אפשר להתעלם מהמתח השורר בין ברק חוסיין אובמה לבין בנימין נתניהו שנוצר כולו ביוזמתו הברורה וההחלטית של אובמה משיקולים בינלאומיים מוטעים מהיסוד.

 

אם נתעלם לחלוטין מהגישה האינפנטילית של התקשורת הישראלית בנוגע ל"נקמתו" של אובמה כלפי ראש-ממשלת ישראל בנימין נתניהו בנוגע לתמיכתו במיט רומני, ניתן לשער שאובמה ילמד בכהונתו השנייה להתנהל כשורה מול ישראל כפי שנתניהו יודע להתנהל כהלכה מול הקלחת הרותחת של הפוליטיקה האמריקאית. הבעיה כולה נמצאת לפתחו של ברק חוסיין אובמה ולא לפתחו של בנימין נתניהו. ראוי להזכיר שבמערכת הבחירות שהתקיימה בישראל בשנת 1996, הנשיא ביל קלינטון תמך באופן גלוי ובולט בשמעון פרס - אך למרות הכל, בנימין נתניהו ניצח.

 

ובכן, מה הם האתגרים העומדים בפני אובמה בכהונתו השנייה? בחירתו של אובמה מחדש פיצלה את ארה"ב לשני מחנות עיקריים העוינים זה את זה. חובתו של הנשיא האמריקאי בכהונתו האחרונה למצוא את הכלים הנאותים במטרה לאחד את האומה האמריקאית, שאם לא כן, 50 אחוזים מהאוכלוסייה האמריקאית תרגיש שמדינתם נחטפה בידי גורמים זרים הרחוקים מאוד מהאתוס האמריקאי המסורתי; חשיבה כלכלית חדשה שתגשר בין הצרכים הבסיסיים של האוכלוסיות החלשות לבין האתוס האמריקאי המדבר על יוזמה חופשית וצמצום המעורבות הממשלתית בחייו של האזרח הממוצע; חשיבה מחודשת בנוגע למדיניות ההגירה של ארה"ב; צמצום החוב הלאומי הענק של ארה"ב העומד בנובמבר 2012 על יותר מ-16 טריליון דולר; חשיבה מדינית רעננה יותר הנוגעת לחיזוק הקשרים המדיניים והכלכליים בין המדינות הדמוקרטיות - ולא חיזור אחרי גורמים העוינים את ארה"ב כדוגמת איראן והדומים לה. מטבע הדברים, הסוגיה הנוגעת לאיראן הגרעינית תהפוך לדף חשוב מאוד בהיסטוריה הכתובה של הנשיא אובמה לאחר סיום כהונתו השנייה ב-2016. או אז, אי-אפשר יהיה להאשים את הנשיא לשעבר ג'ורג' בוש בכל התחלואים הקיימים בארה"ב הן בזירה הפנימית והן בזירה הבינלאומית.

--

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "ברק חוסיין אובמה לקראת כהונתו השנייה בבית-הלבן", מגזין המזרח התיכון, 9 בנובמבר 2012.